שופטים פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיַּעַל מַלְאַךְ־יְהוָה מִן־הַגִּלְגָּל אֶל־הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא־אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם

   מצודת דוד:מלאך ה׳. נביא ה׳, כן תרגומו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה א א) שפינחס היה: מן הגלגל. שמה באה לו הנבואה: אל הבכים. שמה נקבצו ישראל: ויאמר אעלה. אמר להם במקום ה׳, הנה הבטחתי לכם שאעלה אתכם ממצרים וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   מלאך. ענין שליח:

   הבכים. אמר על שם סופו, שקראו המקום ׳בכים׳:

   אפר. מלשון הפרה ובטול:

   רש"י

   ויעל מלאך ה'. שנינו ב'סדר עולם' (פרק יט): זה היה פנחס:

   אל הבוכים. שם המקום:

   אעלה אתכם. כך היה דעתי מתחילה להעלותכם ממצרים, וכן עשיתי על מנת להוריש את אויבי:

   רד"ק

   ויעל מלאך ה' ת"י וסליק נבייא בשליחות מן קדם ה'. ואמרו רז"ל כי פנחס היה זה הנביא.

   מן הגלגל שם נאמר לו נבואה הזאת שיאמר אותה לישראל בזה המקום אולי הוא קבצם שם על פי ה' או היו נקבצים שם על דבר אחר.

   אל הבוכים נקרא המקום כן לפי שבכו שם כמו שאומר.

   אעלה אתכם עתיד במקום עבר ורבים כמוהו.

   מלבי"ם

   השאלות (ב) למה בא אעלה אתכם עתיד במקום עבר?: (יא) למה חזר פה הספור ממיתת יהושע והזקנים שכבר נזכר בסוף יהודע?-מן פסוק יא עד סוף הקאפטיל באו דברים מכופלים ומיותרים ורובם אין להם שייכות לכאן כלל:

   ויעל. אחר שכרתו ברית עם יושבי הארץ עלה מלאך ה' שהוא נביא במלאכות ה' להוכיחם ע"ז.

   ויאמר אעלה אתכם. תוכחה זו סובבת על ב' דברים: א) מצד הרע שיש בהמעשה עצמה ע"ד תיסרך רעתך, ב) מצד הנזק הנמשך ממנה, (על הא') אומר, הלא חשבתי אעלה וכו' רצה לומר, א) ההרמה מן השפלות היותר גדול מעני מצרים, ב) ההגעה אל המעלה היותר גבוה שהיא ואביא אתכם אל הארץ ואומר עי"כ אמרתי כי תכירו טובה זו עולמית מה שחויבתם לי בעבורה הודאה ועבודה, ועי"כ לא אפר בריתי אתכם לעולם רק בתנאי.

   רלב"ג

   ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים. ר"ל אל המקום אשר קראו בוכים אחר זה מצד הבכיה שבכו שם ישראל וזה המלאך היה נביא שלא יתכן שידבר מלאך ה' לרבים יחד בזה האופן כמו שזכרנו במקומות מה בפרושנו לדברי התורה וכן תרגם יונתן שזה המלאך היה נביא וידמה שזה הנביא היה פנחס כמו שאמרו ז"ל ואמר שעלה מן הגלגל לפי ששם היה כשבאה לו הנבואה הזאת:

2. (ב)וְאַתֶּם לֹא־תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה־זֹּאת עֲשִׂיתֶם

   מצודת דוד:ואתם. ובתנאי שגם אתם תשמעו לי, ולא תכרתו ברית וכו׳: ולא שמעתם בקולי. לקיים התנאי: מה זאת עשיתם. הלא סכלות גדולה היא:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תתצון. מלשון נתיצה ושבירה:

   מלבי"ם

   ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת. אחר שברית הזה עם אויבי ה' מתנגד אל הברית אשר ביני וביניכם כי א"א שתתקיים אהבת האל עם אהבת אויביו ומחרפיו, ועתה כי לא שמעתם בקולי, ושכחתם כל תגמולי עליכם מה זאת עשיתם הלא מעשה כזו רעה מצד עצמה, כמו שאמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך.

3. (ג)וְגַם אָמַרְתִּי לֹא־אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ

   מצודת דוד:וגם אמרתי. רצה לומר, כמו שעשיתם אתם, אעשה כן גם אני, ואמרתי עתה, שלא תספיק בידכם לגרשם אף אם תרצו לגרשם מעתה: למוקש. כי תהיו תועים אחריהם, ובזה תכשלו להיות נמסרים ביד האויב:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   מצודת ציון

   צדים. לשון צדיה, ורצונו לומר לצודד נפשות:

   רש"י

   וגם אמרתי. עתה אמרתי באפי:

   לצדים. למצדדים בצדכם בגדודים וגייסות לשלול ולבוז:

   רד"ק

   לצדים מקרא קצר ופירושו לצנינים לצדים ויונתן תרדם למעיקים כמו ברי"ש ויש מפרשים אותו מן צוד צדוני והדגש תמורת הנח עי"ן פעל כמו ופטורי ציצים ר"ל שיצודו וילכדו אתכם.

   מלבי"ם

   וגם. (מבאר ענין הב') הלא ימשך לכם נזק ממעשיכם כי עי"כ אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, ויזיקו אתכם בין במדיניות כי יהיו לכם לצדים, בין באמונה כי אלהיהם יהיו לכם למוקש, ברר להם כי חטאו, א) נגד הטוב מצד עצמו, ב) נגד המועיל.

4. (ד)וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויהי. אז התעוררו לבכות כי ראו שהסכילו עשו.

5. (ה)וַיִּקְרְאוּ שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם לַיהוָה

   מצודת דוד:בכים. על שם הבכי: ויזבחו. כי נתחרטו ממעשיהם והביאו קרבנות לרצות את ה׳:

6. (ו)וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ

   מצודת דוד:וישלח וגו׳. עם שכבר נאמר בסוף יהושע (כד כח), חזר וכתבו כאן, לומר, עם היות שיהושע שלחם איש לנחלתו תחת גפנו ותחת תאנתו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   וישלח יהושע וגו'. זה המעשה היה מוקדם, אלא לפי שבא לומר (פסוק יא): ויעשו הרע, התחיל לומר כן: יהושע. כשמת וקבלו לפניו לעבוד ה', שלחם איש לנחלתו, והם עבדו את ה' כל ימיו וכל ימי הזקנים, ואחר כך: ויעשו בני ישראל הרע:

   רד"ק

   וישלח יהושע כבר שלח וכתב דברים אלה הנה לפי שעשו בני ישראל הרע בעיני ה' ואמר כי כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחריו לא עשו הרע שראו מעשה הנסים שעשה לישראל שהעבירם הירדן ביבשה ועמידת השמש והירח וניצוח המלכים.

   מלבי"ם

   וישלח. כל הספור הקודם היה בעוד היו הזקנים שאריכו ימים אחרי יהושע, שבימיהם עדיין עבדו את ה', רק שהתרשלו בכבוש הארץ ובא מלאך והוכיחם ע"ז והם התחרטו ובכו וזבחו לה', עתה מתחיל לספר מה שהיה אחרי מות הזקנים, והקדים שתחלה שלח יהושע את העם לרשת הארץ כפי פקודת התורה והם החזיקו בעבודות ה'.

   רלב"ג

   וישלח יהושע את העם. ר"ל שכבר שלח את העם קודם זה ושב להזכיר זה לפי שהיה צריך להזכיר שכבר עבדו ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה הש"י במצרים ועל הים ובמדבר ובימי יהושע:

7. (ז)וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת־יְהוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל־מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:ויעבדו העם. וגם הם הכירו בהטובה: ויעבדו את ה׳ כל ימי וכו׳. ומכל מקום מהר שכחו מעשה ה׳ ועשו הרע אחרי מות יהושע והזקנים, כמו שמפרש והולך: אשר ראו. אלו הזקנים אשר ראו וכו׳, ובזה היו מיישרים לב ישראל לעבוד את ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אשר האריכו ימים וגו'. ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו, הוא שנאמר (פסוק ט): הר געש, שרעש עליהם ההר להורגן:

   מלבי"ם

   ויעבדו. וכן החזיקו בשלמותם ויעבדו את ה' כל ימי יהושע והזקנים אחריו, יען אשר הזקנים ראו את מעשה ה' בעיניהם היו מורים את העם ומדריכים אותם במעגלי צדק.

8. (ח)וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן־מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים

9. (ט)וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת־חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר־גָּעַשׁ

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   חרס. הוא סרח האמור בספר יהושע (כב ל) ומתהפך הוא, כמו כבש כשב:

   רש"י

   בתמנת חרס. על שם שהעמידו תמונת חרס על קברו, כלומר חבל על אדם שהעמיד החמה ומוטל בקבר:

10. (י)וְגַם כָּל־הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל־אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אֶת־יְהוָה וְגַם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:לא ידעו. בידיעה מושכלת: וגם את המעשה. לא ידעו גם את המעשה, כי נשכח מהם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    נאספו. ענין מיתה, כמו (במדבר כ כד) יאסף אהרן:

    רלב"ג

    והנה נתבאר בדבר יפתח כי זמן יהושע והזקנים לא היה כי אם כמו (ס"ו) [כ"ז] שנה ולזה יחוייב שיהיה אמרו וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותם הרצון בו שכבר נאספו אל אבותם ר"ל הזקנים כלם אשר ראו את כל מעשה ה' כי לא היה מיציאת מצרים עד זה העת כי אם ס"ו שנה ורחוק הוא שלא ימצא בישראל אז מי שהיו ימיו יותר מס"ז שנה אבל בלי ספק היו שם רבים בני שמונים שנה ויותר אבל מפני שלא היו חכמים לא הועילה אותם את כל מעשה ה' להציל ישראל מעשות הרע בעיני ה' ואמנם הזקנים מפני שהיו מנהיגים את העם הצילום מזה כל ימי היותם:

11. (יא)וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּעָלִים

    עוד פירושים על פסוק יא: רד"ק, מלבי"ם

    רד"ק

    ויעבדו את הבעלים ויקראו הפסילים והעצבים בזה השם כי הם כאדון לעובדיהם.

    מלבי"ם

    (מן פסוק יא עד פסוק כ' הוא מאמר מוסגר והוא כעין הצעה והקדמה לכל הספר ולכל ספורי ימי השופטים):

    ויעשו. חושב כי התמוטטו בשלשה מדרגות זה אחר זה: א) תחלה עשו את הרע בעיני ה' שחטאו נגד מצות התורה, ב) אחר כך הגיעו לקצה המרי עד שעבדו את הבעלים. ועתה ביאר כי במרי זה שעבדו ע"ז היה ג"כ שתי מדרגות, כי יש העובד ע"ז בשיתוף, ויש ששוכח אלהים עשהו בהחלט. ותחלה עבדו בשיתוף. וזה שאמר –

12. (יב)וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת־יְהוָה

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ויעזבו את ה' אלהי אבותם. (יש הבדל אצלי בכ"מ בין כשמזכיר שם ה' סתם שאז ידבר עליו מצד היותו בורא העולם ומחדשו ובין כשיזכיר שם אלהים בכינוי (כמו אלהי ישראל אלהי אבותם) שאז ידבר עליו מצד הקשר שיש לו עם ישראל ועם אבותיהם שבחרם לחלקו והשגיח עליהם בהשגחה מופלאת) ומצד זה אסור להם לעבוד בשיתוף כי אינם נתונים תחת שום שר וכוכב רק תחת השגחת ה', כמו שאמר אשר חלק ה' לכל העמים ואתכם לקח ה', ובעת יעבדו בשיתוף הגם שאינם עוזבים את ה' מצד עצמו, כי עדיין מאמינים שהוא בורא העולם ומחדשו, בכ"ז עוזבים את ה' אלהי ישראל או את ה' אלהי אבותם, רצה לומר שעוזבים אותו מצד שהוא אלהי ישראל ואלהי אבותם שעי"כ הם תחת פקודת השגחתו ואין אתו אל נכר, וזה שאמר ויעזבו תחלה עזבו את ה' אלהי אבותם רצה לומר שהתחילו לעבוד בשיתוף ועזבו אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים שמאז השלם בהשגחה מיוחדת ויחדם לחלקו, וילכו אחרי אלהים אחרים ובזה הכעיסו את ה' במה ששתפו שם שמים ודבר אחר. ואחר כך התמוטטו יותר וירדו פלאים.

    רלב"ג

    וזכר כי אחרי מות הזקנים ההם עשו ישראל הרע ועבדו ע"ג:

13. (יג)וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לבעל ולעשתרות. שמות עבודה זרה:

    רד"ק

    לבעל ולעשתרות צלמים עשויים כצורת עשתרות והם נקבות הצאן.

    מלבי"ם

    ויעזבו את ה'. גם מצד שהוא ה' בורא המציאות כי כחשו בה' ויאמרו לא הוא ויעבדו לבעל ולעשתרות.

14. (יד)וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד־שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא־יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם

    מצודת דוד:מסביב. היושבים סמוכים, הלוחץ יותר מן האויב הבא ממרחק והולך לו: ולא יכלו עוד לעמד. היות באלו הדברים יספר בדרך כלל מעשיהם וגמולם כל ימי השופטים, ואמר, אם בתחלה היה להם תקומה מה, אולם בסוף לא יכלו לעמוד ולהתקיים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שסים. דורכים ורומסים, כמו (זכריה יד ב) ונשסו הבתים:

    וימכרם. מסרם, וכאלו מכרם:

    רד"ק

    ביד שוסים וישוסו אותם הם שנים שרשים והענין אחד וענינם ענין בזה.

    מלבי"ם

    ויחר. כמו שחטאו בג' מדרגות, כן העלה עונשם בג' מדרגות: א) תחלה ויתנם ביד שסים, שבאו לשוסס ממונם ורכושם.

    ב) אח"כ וימכרם ביד אויביהם מסביב, שהיו אויבים להם עצמם באשר הם שכניהם הרעים, ופירוש וימכרם שמסרם בידם שע"י שסלק השגחתו מאתם סר צלם מעליהם ונעזבו ביד הטבע והמקרה, ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם שהיו חזקים מהם בטבע.

    ג) ואח"כ הוסיף להענישם בפועל לא ע"י סילוק השגחתו לבד, עד כי –

15. (טו)בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד־יְהוָה הָיְתָה־בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד

    מצודת דוד:בכל אשר יצאו. בכל מקום אשר יצאו למלחמה, בא עליהם רעה, וכרעו ונפלו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויצר. מלשון צר ודוחק:

    רש"י

    בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. על אבימלך ומחלון וכליון נאמר ב'סדר עולם' (פרק יב):

    רד"ק

    בכל אשר יצאו בכל מקום אשר יצאו להלחם היתה יד ה' בם לרעה והיו נגפים לפני אויביהם ודרך הדרש כי על אבימלך ומחלון וכליון נאמר שיצאו מארץ ישראל לגור בשדה מואב ומתו שם שלושתם. "ויצר להם" - שרשו יצר לא כדברי רבי יהודה חיוג וכן ויצר לו צרו צעדי אונו וענינם ענין צרה שני שרשים והענין אחד.

    מלבי"ם

    בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. רצה לומר כי תחלה שהיה רק הסתרת פנים לא היתה הרעה ע"י יד ה', רק באה בטבע מעצמה ועתה הענישם בפועל ובמכת ידו, ותחלה שהיה רק הסתרת פנים יצויר שלפעמים יצליחו גם הם בדרך הטבע נגד אויב שחלש בטבע, ועתה שהענישם בפועל כפיו, הנה בכל אשר יצאו הגם שהיה ראוי שיצלחו בדרך הטבע יד ה' היתה בם לבל יצלחו כאשר דבר כו' להם שבעת יעבדו ע"ז יענישם בפועל, וכן התמיד להרע להם עד שהצר להם מאד והכירו את אשר הרעו והתחילו לשוב.

16. (טז)וַיָּקֶם יְהוָה שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם

    מצודת דוד:ויושיעום. בכדי להושיעם מן האויב, כי הם יוכיחו את העם לשוב לה׳, ואם ישמעו יהיו נושעים:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויקם ה' שפטים. תמיד מדור אל דור, כמו שהוא מונה והולך בספר הזה, שופט אחר שופט:

    מלבי"ם

    ויקם. כבר כתבתי שמאמר זה בכללו מן פסוק יו"ד עד סוף הסימן היא כעין הוצעה כוללת לכל הספר, שספר ענין ישראל כל ימות השופטים עד שמואל הנביא כותב הספר, שבמשך הזמן ההוא נמשך חטאם בא' מג' מדרגות הנ"ל, ועונשם באחד מג' מיני עונשים הנ"ל, ועתה יספר איך היה ענין השופטים שקמו בכל דור להושיע לישראל, תחלה אמר דרך כלל ויקם ה' שפטים ויושיעום שתמיד עת צר להם הקים להם שופטים וכן השופטים שהיו להם הושיעום מיד שוסיהם, בזה הושוו כל השופטים שהגיע לישראל תשועה על ידם. אבל היה הבדל במשך זמן התשועה שמצאנו שופטים שהיה להם תשועה כל ימי חיי השופט, כמו עתניאל ודבורה ודומיהם, ומצאנו שופטים שעוד בחיי השופט חזרו האויבים לשלוט בהם, כמו אהוד ושמשון ודומיהם, ומבאר שזה היה תלוי לפי הדור שאם שמעו לקול השופט כל ימי חייו, ואז נושעו כל ימי חיי השופט עד מותו שחזרו לרשעתם, ולפעמים מרו וסרו מהר בעוד השופט חי, ושלט עליהם אויב בחיי השופט. וזה שאמר –

17. (יז)וְגַם אֶל־שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֺת־יְהוָה לֹא־עָשׂוּ כֵן

    מצודת דוד:וגם. רצה לומר, אבל לא הועיל בזה, כי גם אל שופטיהם לא שמעו: סרו מהר. רצה לומר, במהירות רב, בפעם אחת סרו מכל וכל מן הדרך, ולא באיחור מעט מעט: לשמע. אשר שמעו: לא עשו כן. כאשר עשו אבותם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    זנו. המשילם לזונה העוזבת בעל נעוריה, ותאהב זולתו:

    מלבי"ם

    וגם. רצה לומר לפעמים גם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו וכו' סרו מהר בחיי השופט ובזה סרו מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה', שאבותם היה דרכם לשמוע מצות נביאיהם ושופטיהם, כמו שאמר (בפסוק ז') ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים והם לא עשו כן, ובעת הזאת גבר אויב בעוד השופט חי.

18. (יח)וְכִי־הֵקִים יְהוָה לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה יְהוָה עִם־הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי־יִנָּחֵם יְהוָה מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם

    מצודת דוד:וכי הקים. וכאשר היה מקים להם שופטים: עם השפט. עם כל שופט בזמנו: והושיעם. מוסב על ה׳: מנאקתם. מחמת שצעקו להתפלל ולשוב לה׳ ולא מאהבת המקום, כי אם מלחץ האויב:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ינחם. ענין הפוך מחשבה:

    מנאקתם. ענין צעקה מכאב לב, כמו (שמות ו ה) שמעתי את נאקת:

    לחציהם ודחקיהם. הוא כפל ענין במלות שונות ובא לחזק הדבר, והוא כלל גדול בדברי הנביאים:

    רש"י

    וכי הקים. לשון הווה, וכאשר היה מקים להם שופטים, והיה ה' עם השופט וגו':

    כי ינחם. שהיה מתנחם להם על הרעה, כן תרגם יונתן:

    מנאקתם. מפני נאקתם, העולה לפניו מפני אויביהם:

    מלבי"ם

    וימת. אבל יהושע מת וגם כל הדור ההוא נאספו, ויקם דור אחר אשר לא ידעו את ה' ע"י העיון והלימוד וגם לא ידעו את המעשה עפ"י ראות עיניהם ומאז התחילו לעזוב ארחות יושר ללכת בדרכי חשך.

    וכי. רצה לומר ולפעמים הקים כו' שופטים והיה ה' כו' והושיעם כו' כל ימי חיי השופט, וגם זה היה לפי מעשה הדור כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם. כי עמדו בצדקם כל ימי השופט וצעקו אל ה' ונחם אל הרעה כל ימי השופט, ומ"ש לוחציהם ודוחקיהם, הלוחץ נגשו במס ועבדות, והדוחק בא במקומו וצר לו המקום כמו שאמר ואיש אחיו לא ידחקון (יואל ב'), אבל בכ"ז.

    רלב"ג

    וספר דרך כלל איך ריה מנהגם בימי השופטים עד שלא יתישבו לעבוד את ה' כי אם בימי השופט ובמותו ישובו להשחית דרכם:

19. (יט)וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לָהֶם לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה

    מצודת דוד:והיה במות השופט. רצה לומר, גם התשובה ההיא לא היתה כי אם מתוכחות השופט, ומיד שמת ואיננו להוכיחם, שבו והשחיתו דרכם, מעין דרכי אבותם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא: לא הפילו. לא גרעו ממעללי ומדרכי אבותם הקשה והרעה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לא הפילו. לא גרעו, ודוגמתו (איוב יב ג) לא נופל אנכי מכם:

    ממעלליהם. ממעשיהם:

    רש"י

    לא הפילו. לא הניחו דבר להיות נוכחים על כל הבא עליהם:

    רד"ק

    לא הפילו ממעלליהם ממעללי אבותם לא הפילו דבר רע אחד אלא בכל רעתם עשו.

    מלבי"ם

    והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם. וזה היה הסבה שאחר מות השופט נתנו לבז ולמשסה.

20. (כ)וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויחר. ענין כעס:

    יען. בעבור:

    מלבי"ם

    ויחר. אחר שהקדים ההקדמה הזאת מן פסוק יא עד הנה שב למה שסיים בפסוק י' ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וכו', ולכן ויחר אף ה' בישראל, שאחר שראה ה' שהתמוטטו מאמונתם חרה אפו על הדורות ההם ויאמר יען אשר עברו את בריתי (ולא שמעו לקולי, ולמעלה (ב) ולא שמעתם בקולי, שמיעה בקול הוא קבלת הפקודה או הדברים מצד עצמם, ושמיעה לקול הוא שישמע הטענה והראיה מצד השכל, כמו ושמע לקול יריבי (ירמיה יח) הקשיבו לקול שופר (שם ו') רצה לומר טענות שלהם, ועדות השופר, שמורה פורעניות, ומוסיף שלא שמו הלב לשמוע מצד הטענה והמופת).

    רלב"ג

    ולזה חרה אף השם יתברך בישראל. ואמר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימות:

21. (כא)גַּם־אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת

    מצודת דוד:גם אני. כאשר גמלו, אשלם כן גם אני: אשר עזב וגו׳. רצה לומר, מדעת עזבם במקומם ומת, כי לא רצה לגרש כולם בחייו, וכמו שאמר הכתוב (שמות כג ל), מעט מעט אגרשנו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    להוריש. לגרש:

    עזב. הניח:

    מלבי"ם

    גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם. רק ישארו הגוים בא"י להיות לצנינים.

    אשר עזב יהושע. הוא מאמר מוסגר רצה לומר מה שיהושע עזבם ולא הורישם בחייו כבר היה סבה מאת ה', והוא –

22. (כב)לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת־דֶּרֶךְ יְהוָה לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם־לֹא

    מצודת דוד:למען נסות. רצה לומר, בעבור זה בחר ה׳ בזה העונש ולא בזולתו, כי למען נסות בם את ישראל אם יעבדו את אלהיהם אם לא, וזה שכתוב ׳השומרים׳ וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נסות. מלשון נסיון:

    רש"י

    השומרים הם. ה"א חטף פתח הוא נקוד, לפי שהוא לשון שאלה ונסיון:

    מלבי"ם

    למען נסות. שרצה לנסות הדור שאחרי יהושע אם ישמרו דרך ה' להוריש את הגוים ושלא יכרתו ברית עמהם. ומטעם זה –

    רלב"ג

    כי השאירם לנסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה' וזה שזה היה סבה לגלות מום ישראל והיותם בלתי חזקים באמונת השם יתב' ולזה לא היו ישראל ראויים אל שתשלם להם בימי יהושע השמדת כל הגוים האלה:

23. (כג)וַיַּנַּח יְהוָה אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד־יְהוֹשֻׁעַ

    מצודת דוד:וינח. בעבור זה בחר בזה העונש והניח את הגוים האלה האמורים למטה: לבלתי הורישם מהר. רצה לומר, אשר גזרה חכמתו לבל הורישם מהר, כי אם מעט מעט, ולזה לא ׳נתנם מאז ביד יהושע׳, ובעבור העונש, ולמען נסות וכו׳, הניחם מכל וכל ולא הוסיף להוריש איש מעתה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר. ונמשכו ימי הכיבוש עד אחרי מות יהושע, למען יראה אם הדור שאחריו ישמרו תורת ה' להורישם ושלא יכרתו ברית עמם, וכ"ז מאמר מוסגר, שמזה יוציא מ"ש שאחר שלא עמדו בנסיון ולא הורישו אותם, וכמו שאמר באורך בקאפיטאל א', לכן כשחרה אף ה' גזר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם, ולא יכלו עוד להתגבר עליהם, וכמו שיעד להם יהושע (כג יב יג) אם שוב תשובון וכו' ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' להוריש אותם והיו לכם לפח עד אבדכם וכו' וזה מתקיים אחרי מותו.