שופטים פרק ט״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים וַיֹּאמֶר אָבֹאָה אֶל־אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה וְלֹא־נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא

   מצודת דוד:בגדי עזים. זכר בה בהבאת גדי עזים לה, למנה: אבאה וגו׳. לשכב עמה, להיות אצלה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   מימים. מסוף ימים, או מסוף שנה:

   ויפקד. ענין זכירה והשגחה, כמו (שמות ג יז) פקוד פקדתי:

   מלבי"ם

   בימי קציר חטים. זימן ה' שיהיה בעת שהתבואה בקמותיה וישרף הכל.

   רלב"ג

   ואחר זה בימי קציר חטים היה שב שמשון לפקוד את אשתו בגדי עזים וחשב לבוא אליה והגיד לו אביה כי נתנה למרעהו לאשה לחשבו שכבר שנאה ורצה לתת לו לפייסו אחותה הקטנה אשר היתה טובה ממנה והתפעל מזה שמשון ורצה להנקם מפלשתים ואמר שהוא נקי אם יעשה עמם רעה ולא יוכלו לגנותו על זה כי בדין היה לו להרע להם על מה שעשו כנגדו מזה הפועל:

2. (ב)וַיֹּאמֶר אָבִיהָ אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי־שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה תְּהִי־נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ

   מצודת דוד:כי שנא שנאתה. בראותי כי חרה לך על שגלתה מצפונך:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   תחתיה. במקומה:

   מלבי"ם

   טובה ממנה. רמז כי אשתו נתנה עיניה באחרים משא"כ הקטנה תהי לך לבדך.

   רלב"ג

   והנה התחכם שמשון להרע להם בזה האופן והוא שכבר לכד שלש מאות שועלים ולקח לפידים ושם פני זנב אל זנב מהשועלים וקשר בין הזנבות לפיד אחד והוא עץ ידלק בו האש בקלות ולאיחור תנועת השועלים היה בוער האש בכל מקום שיעברו בו טרם עברם ממנו ובזה האופן הבעיר שמשון בקמות פלשתים מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ר"ל השדה שהוא נטוע זתים כדמות כרם כי לאיחור תנועת השועלים בהם בער בהם האש קודם עברם מהם וכאשר ידעו פלשתים כי שמשון עשה זה מצד מה שעשה כנגדו אב אשתו ורצו להנקם מאבי אשתו ומאשתו ולא התפעלו כנגד שמשון כי כבר התבאר להם כי בדין עשה מה שעשה:

3. (ג)וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי־עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה

   מצודת דוד:נקיתי וגו׳. הפעם הזאת אהיה נקי מפלשתים כאשר אעשה להם רעה, כי לא יחשבו לי לאשמה, על כי מהראוי להרע עמהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   נקיתי הפעם. בדין אעשה להם הרעה:

   מלבי"ם

   נקיתי הפעם. כי בודאי נעשו הנשואין בפרהסיא ולמה לא מיחו לתת אשת איש לאחר?!

4. (ד)וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל־זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין־שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לפידים. כן נקרא העץ אשר יקשר בו שלהבת, וכן (ישעיהו סב א) כלפיד יבער, וקראם על שם סופם, כי כשהבעיר בהם האש נעשו לפידים:

   ויפן. הפנה:

   בתוך. באמצע, כמו (במדבר לה ה) והעיר בתוך:

   רש"י

   ויפן. את הזנבות זנב אל זנב ויפן, משמע הוא עצמו פנה (שמות לב טו); ויפן, משמע הפנה את אחרים, וכן שימוש כל תיבה שפעל שלה בה"א; (שמות א כ): וירב העם; (איכה ב ה): וירב בבת יהודה תאניה; (מלכים ב כה כא): ויגל יהודה מעל אדמתו, הגלה; (שם ב: יח יא): ויגל מלך אשור את ישראל אשורה, ויגלה:

   מלבי"ם

   בין שני הזנבות בתוך. רמז להם כי כן שמו לפיד בין שני רעים, כמו שאמר: היחתה איש אש בחיקו וכו' כן הבא אל אשת רעהו.

5. (ה)וַיַּבְעֶר־אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד־קָמָה וְעַד־כֶּרֶם זָיִת

   מצודת דוד:וישלח. שלחם לנפשם בין הקמות:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון

   מצודת ציון

   בקמות. היא התבואה המחוברת לקרקע:

   מגדיש. תבואה קצורה מונחים זה על גב זה:

   כרם זית. פרדס מאילני זית:

6. (ו)וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אֶת־אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת־אָבִיהָ בָּאֵשׁ

   מצודת דוד:ויאמרו. הרואים אותו שעשהו: וישרפו. לפייס את שמשון:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   חתן התמני. חתן הפלשתי אשר בתמנה (לעיל יד א):

7. (ז)וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אִם־תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת כִּי אִם־נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל

   מצודת דוד:אם תעשון כזאת. רצה לומר, לכן אשר עשיתם כזאת לנקום נקמתי, לא יהיה לי עמכם איבת עולם, רק אנקום בכם פעם אחת, ואחר זה אחדול מלנקום:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   אם תעשון כזאת. ושמא רגילין אתם בכך, לתת אשתו של זה לזה:

   מלבי"ם

   אם תעשון כזאת. רצה לומר כי מה ששרפו אותה לא היה בעבור המעשה שזנתה רק להשקיט כעס שמשון, אמר אני חשבתי שדי בעונש ממון, אבל אחר שאתם תעשון כזאת להעניש בעונש נפשות, א"כ גם אני אבקש מכם נפשות כמנהגכם, וזה שאמר כי אם נקמתי בכם.

   רלב"ג

   ויאמר להם שמשון. הראוי שתעשו כזאת להוסיף לעשות כנגדי הנה אם נקמתי בכם מענין הראשון ואחר אחדל מהרע לכם אך עתה ששבתם לעשות כנגדי הנה אני עושה עמכם רעה:

8. (ח)וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל־יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם

   מצודת דוד:שוק על ירך. תרגם יונתן, פרשין עם רגלאין, דימה את הפרשים רוכבי סוסים אל הירך שהוא בגובה הרגל, והולכי רגלי, דימה לשוק שהיא בתחתית הרגל:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   שוק. הוא פרק האמצעי מן הרגל:

   ירך. הוא פרק העליון:

   בסעיף. הוא שן הסלע, כמו (ישעיהו ב כא) ובסעיפי הסלעים, והוא לשון מושאל מענף האילן הקרוי ׳סעיף׳, כמו שכתוב (שם יז ו) בסעיפיה פוריה, ועל שם שבולטת מהסלע, כענף מן האילן:

   רש"י

   שוק על ירך. (תרגום:) פרשין עם רגלאין, רוכב סוס אינו נשען על ירכו כי אם על שוקו, רגל אחד נתון בברזל התלוי במרכבת:

   בסעיף. בנקרת סלע עיטם, וחברו (ישעיהו נז ה): סעיפי הסלעים, (שם י לג): מסעף פארה:

   רלב"ג

   והכה אותם שמשון שוק על ירך מכה גדולה ר"ל שוק אצל ירך ודמה הרגלים לשוק והפרשים הרוכבים בסוסים לירך כי השוק הוא למטה מהירך ואחר ירד שמשון וישב בסעיף סלע עיטם מפני פלשתים שהיו אורבים לו:

9. (ט)וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   וינטשו. ענין פזור, כמו (שמואל ב ה כב) וינטשו בעמק רפאים:

   בלחי. אמר על שם סופו, שקראו רמת לחי:

   רש"י

   וינטשו. ויתפזרו:

   בלחי. שם מקום:

   רלב"ג

   וינטשו בלחי. ר"ל שהתפזרו והתפשטו במקום ההוא מענין והנם נטושים:

10. (י)וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ לֶאֱסוֹר אֶת־שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י

    רש"י

    למה עליתם עלינו. הלא עבדים אנחנו לכם:

    לאסור את שמשון. שתאסרוהו ותסגירוהו לנו:

11. (יא)וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל־סְעִיף סֶלַע עֵיטָם וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי־מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם

    מצודת דוד:עשית לנו. כי הלא ינקמו בנו: כאשר עשו לי. שלא מיחו באשתי מלהנשא לאחר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים. כי הדין הוא (לדעת הרמב"ם) שעכו"ם שאמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא ימסרוהו אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי, רצה לומר אף שאינו חייב מד"ת רק מדין המלכות, וכן אם היה רודף רבים שע"י יגיע סכנה לכלל ישראל שאז מוסרים אותו אף שלא יחדוהו (כמו שאמר הט"ז ביו"ד סי' קנ"ז).

    ותחלה אמרו: הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ומה זאת עשית וא"כ אתה רודף את הכלל, והשיב אני לא חשבתי שיגיע לכם נזק כי כאשר עשו לי כן עשיתי להם, והוא דברים שביני לבינם בלתי נוגעים אל הכלל.

12. (יב)וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן־תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם

    מצודת דוד:לאסרך ירדנו. כי הפלשתים גזרו עליהם לאסרו ולהביאו: השבעו לי. רצה לומר, אמסור עצמי בידכם אך השבעו לי על הדבר שרק תאסרו אותי כי ירא אני פן תפגעון בי:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תפגעון. ענין מכת מות, כמו (שמואל ב א טו) גש פגע בו:

    מלבי"ם

    ויאמרו לו לאסרך ירדנו. כי ייחדוך ואתה חייב אצלם מיתה מחוק המלכות.

13. (יג)וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר לֹא כִּי־אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַיַּעֲלוּהוּ מִן־הַסָּלַע

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    עבתים. חבלים, עבות, שזורים בשלשה כפולים:

    רש"י

    לא כי אסור נאסרך. לא נהרוג אותך, כי אם אסור נאסרך:

    רלב"ג

    והנה אסרו בני יהודה את שמשון בשנים עבותים חדשים לתתו ביד פלשתים הוא בא עד לחי שהיו שם פלשתים רבים:

14. (יד)הוּא־בָא עַד־לֶחִי וּפִלְשִׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל־זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו

    מצודת דוד:הוא בא. כי לא אסרו כי אם ידיו, ולא רגליו: הריעו. תרועת שמחה: כפשתים. חלושים, כפשתים אשר נחרכו באש: וימסו. כאלו נמסו מעל ידיו העבותים שנאסר בהם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ותצלח. ועברה:

    וימסו. מלשון המסה והמגה:

    אסוריו. קשוריו שנאסר בהם:

    רש"י

    רוח ה'. (תרגום:) רוח גבורה מן קדם ה':

    אסוריו. קשוריו:

    רלב"ג

    ותצלח עליו רוח גבורה מאת ה' ושבו העבותים אשר על זרועותיו אצל גבורתו כפשתים אשר בערו באש באופן שנדמה לו כאלו נמסו אסוריו מעל ידיו כי לא נצטרך לכח מרגיש לנתק העבותים ואפשר עם זה שהיו שאר הדברים יחד ר"ל שהש"י החליש על דרך המופת העבותו' ההם ושמם בחולשם כפשתים אשר בערו באש, ורוח הגבורה ששרתה עליו היתה בהריגתו אז אלף איש בלחי החמור שמצא ואמר שמשון בלחי החמור החרשתי צבור וצבורין מהרוגים ואמר חמור חמורתים לזווג שם עם חמור על צד הצחות:

15. (טו)וַיִּמְצָא לְחִי־חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ־בָּהּ אֶלֶף אִישׁ

    מצודת דוד:לחי חמור טריה. לחי לחה מן חמור:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    לחי. כך שם עצם מה מעצמות הראש:

    טריה. לחה, כמו (ישעיהו א ו) ומכה טריה:

    רש"י

    טריה. לחה, וראיתי בספר רפואות שקורא ללחה שיוצא מן המכה: 'טריה':

16. (טז)וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ

    מצודת דוד:בלחי החמור. בלחי של חמור עשיתי חמרים, והוא לשון הנופל על לשון: הכיתי. הרגתי, הוסיף לפרש דבריו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חמור חמרתים. צבור צבורים, כמו (שמות ח י) חמרים חמרים:

    רש"י

    חמור חמרתים. בלחי החמור לצבור צברים רבים, (תרגום:) בלועא דחמרא רמיתינון דגורין:

    מלבי"ם

    חמור חמורתים. נפלו חמרים מעם הדומה לחמור, ופי' דבריו הכיתי אלף איש.

17. (יז)וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי

    מצודת דוד:רמת לחי. על שם שהשליך שם את הלחי, כי התרגום של ׳וישלך׳, הוא ׳ורמא׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: רלב"ג

    רלב"ג

    ויהי ככלותו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי. כי נעשית שם גבורה נפלאה באמצעות לחי החמור עם שהמקום ההוא שאצלו היתה המלחמה היה שמו לחי וידמה שהוא היה מקום גבוה ולזה ג"כ קראו רמת לחי:

18. (יח)וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד־עַבְדְּךָ אֶת־הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים

    מצודת דוד:ועתה אמות בצמא. אם אשב פה: ונפלתי. אז אפול ביד הפלשתים הערלים, אם אבוא העיר לרוות צמאוני:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אתה נתת וכו' ועתה אמות בצמא. וכלל הוא שלא יעשה ה' נס לבטלה ולבלי הועיל, אחר שעכ"פ אפול בידם עתה.

19. (יט)וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת־הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:ויצאו ממנו. בנס, נעשה מעין תחת המכתש ויצאו המים דרך הבקע: ותשב רוחו ויחי. אמר בדרך גוזמא והפלגה, כאלו יצאה רוחו ושבה אחרי זה ונעשה חי: שמה. של המעין ההוא: עין הקורא. רצה לומר, מעין הבא על ידי הקורא לה׳, אשר היא במקום לחי, רצה לומר, רמת לחי: עד היום הזה. היא שמה אשר נקרא לה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    המכתש. הגומא שהשן יושב בה עשוי כמכתשת, והוא שם כלי שדוכין בו בשמים:

    עין. מעין:

    רש"י

    את המכתש. גומא שהשן יושבת בה, עשויה כעין מכתשת:

    עין הקורא. מעין שבא על ידי זעקת הקורא אל ה':

    מלבי"ם

    המכתש. מקום עשוי כתבנית מכתש.

    על כן קרא שמה. לזכר שהקורא לה' יענהו בנס, ונס של אדם מצויין חייבים לברך כשמגיע למקום ההוא לדעת קצת, ועכ"פ חייב בעל הנס לברך ולכן יחדוהו בשם, ותחלה קראה בשם לחי כדי לזכור נס הלחי וכשנעשה עוד נס הוסיף שם עין הקורא לברך על שתיהן. כמעשה דמר בריה דרבינא פרק הרואה שצריך לכלול שני הנסים.

    רלב"ג

    המכתש אשר בלחי. אחשוב שהיה שן סלע דומה למכתש במקום שהיה שמו לחי וע"ד המופת בקע אותו הש"י ויצאו ממנו מים וישת ולהזכיר זה הנס קרא שמו עין הקורא אשר בלחי הרצון בזה ששם היה עין השם אל הקורא לו שהוא שמשון להוציא לו משם מים:

20. (כ)וַיִּשְׁפֹּט אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה

    מצודת דוד:בימי פלשתים. בימים שמשלו פלשתים בישראל:

    עוד פירושים על פסוק כ: רלב"ג

    רלב"ג

    והנה זכר שכבר שפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה ואמר בימי פלשתים להורות שבימי שמשון בכללם היו פלשתים מושלים בישראל אלא שהוא הושיעם מידם תשועת מה: