שמואל ב פרק י״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויפקוד. מנה אותם:

   מלבי"ם

   ויפקד ספר שדוד ערך וסדר את המלחמה, א. שפקד את העם לדעת מנינם, ב. ששם עליהם ראשים:

   רלב"ג

   וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות. כדי שיהיה סדור המלחמה באופן הראוי כי הוא ממה שיש בו רושם נפלא בהגעת התכלית המבוקש במלחמה ולזה צותה התורה בפרשת משוח מלחמה לעשות זה בזה האופן אחר שהוסרו משם האנשים היראים ורכי הלבב:

2. (ב)וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת־הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד־יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם יָצֹא אֵצֵא גַּם־אֲנִי עִמָּכֶם

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ג. שחלקם לשלשה ראשים תחת ג' מנהיגים, וחפץ ללכת גם כן:

3. (ג)וַיֹּאמֶר הָעָם לֹא תֵצֵא כִּי אִם־נֹס נָנוּס לֹא־יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב וְאִם־יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא־יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב כִּי־עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים וְעַתָּה טוֹב כִּי־תִהְיֶה־לָּנוּ מֵעִיר לַעְזוֹר

   מצודת דוד:אם נוס ננוס וגו׳. רצה לומר: הן אם ננוס, לא ישימו לב לרדוף אחרינו, והן אם ימיתו חצינו, לא ישימו לב להתהלל בהנצחון, כי הנפילה בידם וההצלה מידם, שוה בעיניהם: כי עתה. רצה לומר: בהמלחמה אשר אנחנו עתה בה אשר היא בעבור המלוכה, אף אם היינו עשרה אלפים פעמים כמונו היום, לא יחוש עלינו, כשאינך בינינו, ולזה מוטב שלא תלך: ועתה. במלחמה כזאת, טוב יותר לשבת אתה בעיר, ומשם תעזור לנו בתפלה אל ה׳, ובעצתך עלינו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   נס ננוס. נברח:

   רש"י

   לא ישימו אלינו לב. לא יהיה דבר חשוב בעיניהם להתגבר ולהתהלל, מאחר שאין אתה במלחמה:

   כי עתה. בהיותך בכבודך, חשוב אתה כמונו:

   עשרת אלפים. כעשרת אלפים איש כמונו:

   כי תהיה לנו מעיר לעזור. (תרגום:) וכען טב ארי תצלי עלנא מן קרתא למסעד:

   מלבי"ם

   השאלות: לשון עתה כמונו עשרה אלפים, מורה שעוד יש עשרת אלפים אנשי חיל כמוהם, והמפרשים נלחצו:

   ויאמר העם עכבו בידו מפני ג' טעמים, א. אחר שעקר מגמת הלוחמים הוא להמית את המלך, כשלא ימצא עמהם אף שינוסו עבדי דוד לא ישימו לב כי אין מטרת כונתם להמית את העם, מה שאין כן אם ימצא דוד בתוכם ירדפו עד ישיגוהו, ב. כי כשלא יצא המלך עמם יחשבו כי עקר המחנה נשארה עם המלך, כדרך המלחמה שאם אין המלך יוצא שולח שרי החיל וצבא, והוא עומד מוכן עם הכרתי והפלתי לבא לעזרתם בעת הצורך, ואם כן גם אם ימותו חצינו לא ישימו לב כי יחשבו שעתה יבואו כמוהם עוד עשרה אלפים, אשר יבואו עם המלך לעזרם, ויוכל להיות שבאמת השאיר המלך מבני החיל אתו ע"ד זה, ג. ועתה ן טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור אם בתפלה אם בעצה, או למ"ש שהשאיר חיל אצלו יבא לעזרתם בעת צר:

   רלב"ג

   ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור. הנה העזר הוא שיעזרם בתפלתו לש"י ועוד כי מפני שרצון חיל אבשלום לא היה רק להמית דוד לא יהיו משתדלים מאד בהריגת בני חיל דוד אחר שאינם רואים שם דוד:

4. (ד)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל־יַד הַשַּׁעַר וְכָל־הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים

   מצודת דוד:למאות. מאה מאה לבד:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון

   מצודת ציון

   אל יד. אל מקום:

5. (ה)וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־יוֹאָב וְאֶת־אֲבִישַׁי וְאֶת־אִתַּי לֵאמֹר לְאַט־לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל־הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֺּת הַמֶּלֶךְ אֶת־כָּל־הַשָּׂרִים עַל־דְּבַר אַבְשָׁלוֹם

   מצודת דוד:לאט לי וגו׳. רצה לומר: למעני, בואו עם אבשלום בנחת, ולא תעשו לו מאומה רע:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   לאט. ענין נחת, כמו (בראשית לג יד): אתנהלה לאטי:

   רש"י

   לאט לי לנער. אם יקרא לפניכם במלחמה, חמלו עליו:

   מלבי"ם

   לאט לי רצה לומר אם תשיגהו תלאט עמו שלא להרגו, וזה תעשה לי למעני באשר הוא בני, והטעם שצוה עליו מפני שראה שאבשלום לא היה דעתו להרגו כנ"ל, וגם כדברי הרלב"ג אחרי שידע שמעשה זו היה בסבת חטאו כמ"ש לו הנביא הנני מקים עליך רעה וכו':

   רלב"ג

   לאט לי לנער לאבשלום. ר"ל להסתיר בעבורי לזה הנער שתמלט אותו אם יבא לידך והנה עשה דוד זה לפי מה שאחשוב כי הוא חשב שעונו בבת שבע סבב את כל זה וכאילו היה אבשלום בזה הפועל כלי להביא גזירת הש"י על דוד במה שאמר לו הנני מקים עליך רעה מביתך ולזה ראה שאין לאבשלום פשע על זה והשתדל מפני זה בהצלתו:

6. (ו)וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם

   מצודת דוד:ביער אפרים. אף שנחלת אפרים היתה בעבר הירדן המערבי, כי אמרו רבותינו ז״ל (בבא קמא פא א) שיהושע תקן שלא יקפידו השבטים זה על זה מבלי תת לרעות הבהמות בארץ לא לו, ובני אפרים רעו את בהמתם בהעיר ההיא ונקרא על שמם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ביער אפרים. ומהיכן היה יער לאפרים בעבר הירדן מזרחה, שלא ניתן שם חלק אלא לבני גד ולבני ראובן ולמנשה, אלא מתוך שהתנה יהושע שיהיו מרעין בחורשין, והיה אותו היער סמוך לאפרים, אלא שהירדן מפסיק, והיו מרעין שם בהמותיהם, היה נקרא יער אפרים:

   מלבי"ם

   ויצא, אנשי דוד באומץ לבם הלכו לקראת ישראל, וישראל עמדו במקומם בארץ גלעד סמוך לירדן ששם היה יער שהיה של אפרים (שהיה גבולם סמוך לירדן (כמ"ש יהושע טז ז) ומצרנים לגלעד כמ"ש ממעשה דיפתח (שופטים יב) מרעים שם בהמותיהם (כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שכן תקן יהושע) ונקרא מטעם זה יער אפרים) לפ"ז כבר נראה שהיה מורך בלב ישראל להתקרב אל אנשי דוד ועמדו סמוך לירדן, ועבדי דוד אזרו חיל:

7. (ז)וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וַתְּהִי־שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ז-ח) השאלות: לו לומר תחלה ותהי המלחמה נפוצת ואחר כך וינגפו וכו':

   וינגפו ספר ד' דברים, א. שתיכף וינגפו שם שהחילו לירא מפניהם, ב. אחר כך ותהי שם המגפה גדולה:

8. (ח)וַתְּהִי־שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֶת עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא

   מצודת דוד:נפוצת. היתה מפוזרת על כל הארץ אשר הם עליה: וירב היער וגו׳. יותר הכה בהם היער בהכשלם בו, מאשר הכו בהם אנשי דוד בחרב:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   וירב. מלשון רבוי:

   רש"י

   וירב היער לאכול בעם. חיות רעות שביער, כן תרגם יונתן:

   מלבי"ם

   ג. ותהי שם המלחמה נפוצת, שהתחילו לברוח ונפוצו איש איש לבדו, שזה תכלית המפלה, ד. וירב היער על ידי שנפוצו ברחו אל היער ונמחצו מעצי היער ומחיתו טרף:

   רלב"ג

   ותהי שם המלחמה נפוצת על פני כל הארץ. ידמה כי מפני נפילת ישראל ביד עבדי דוד נפל מורך בלבבם והיו נפוצים אנשי המלחמה הנה והנה על פני כל הארץ עד שהרבתה חית היער להשחית בעם כמו מה שהשחיתה החרב:

9. (ט)וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל־הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר־תַּחְתָּיו עָבָר

   מצודת דוד:ויקרא. במקרה נזדמן אבשלום וגו׳, והיה רוכב על הפרד, ובנוסו מפניהם בא עם הפרד תחת ענף האלה, ונסתבך בה שער ראשו, ונשאר תלוי באויר, כי הפרד עבר מתחתיו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויקרא. מלשון מקרה:

   שובך. כמו סובך בסמ״ך, והוא ענין ענף, כמו (שם כב יג): בסבך בקרניו ויקרא כן על שם שנאחזים ומסובכים זה בזה:

   האלה. שם אילן מה:

   רש"י

   ויקרא אבשלום. לשון מקרה ופגע:

   ויתן בין השמים ובין הארץ. אמרו רבותינו (סוטה י ב): שלף חרבו לקוץ שערו, וראה גיהנם פתוחה תחתיו:

   רלב"ג

   והנה סבב השם שנקרא אבשלום לבדו לפני עבדי דוד מפני רוב פיזור חילו והוא היה רוככ על הפרד ויבא הפרד תחת סכוך ענפי האלה הגדולה שהיתה ומרוב ההסתבכות עם מרוצת הפרד נתחזק ראשו ונאחז באלה עומד שם באויר והפרד אשר תחתיו עבר:

10. (י)וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי אֶת־אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה

11. (יא)וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ וְהִנֵּה רָאִיתָ וּמַדּוּעַ לֹא־הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת

    מצודת דוד:והנה ראית. כאומר מה לי בראיה, מדוע לא הרגתו והיה אם כן עלי לתת לך וגו׳, רצה לומר: היה לך לדעת, שאם הרגתו היית מקבל ממני מתן:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    עשרה כסף. תרגם יונתן: עסר סלעין דכסף:

12. (יב)וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל־יוֹאָב וְלוּא אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל־כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא־אֶשְׁלַח יָדִי אֶל־בֶּן־הַמֶּלֶךְ כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת־אֲבִישַׁי וְאֶת־אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ־מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם

    מצודת דוד:ולו אנכי שוקל וגו׳. אפילו אם אנכי הייתי שוקל וגו׳, רצה לומר: אפילו אם כבר שקלו אל כפי, ואפילו אלף כסף, לא אשלח ידי וגו׳: שמרו מי. מי שיבוא לידו, שמרו בו לבוא עמו בנחת:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ולו אנכי. ואם אנכי, וכן (שופטים ח יט): לו החייתם אותם:

    רש"י

    שמרו מי בנער. כל מי שיבא לידו ישמרנו:

    מלבי"ם

    ולו אנכי, רצה לומר לא לבד כמו שתאמר שאתה תתחייב לתת לי עשרה כסף, שאף אם היו על ידי במזומן ואף אם יהיו אלף כסף לא אשלח ידי מצד שני טעמים, א. שהוא בן המלך, ב. כי באזנינו צוה המלך וכו':

    רלב"ג

    שמרו מי בנער באבשלום. ר"ל שמרו מי שיהיה מהם שלא ישלח ידו בנער באבשלום:

13. (יג)אוֹ־עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר וְכָל־דָּבָר לֹא־יִכָּחֵד מִן־הַמֶּלֶךְ וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד

    מצודת דוד:או עשיתי. רצה לומר: ואף אם הייתי מעלים הדבר לבל יודע, הלא אם עשיתי אותה, הייתי עושה שקר בנפשי, כי המרד בדבר המלך ולשקר בו, יחשב לעון נפש: וכל דבר. רצה לומר: אף הלא שום דבר לא יהיה נעלם מן המלך, כי יחקור לדעת מי הרגו, וכשיודע לו, ידעתי שאתה תעמוד מנגד מבלי הציל אותי מידו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    או עשיתי. אם עשיתי:

    יכחד. ענין העלמה:

    מנגד. מרחוק:

    מלבי"ם

    או פי' מהרי"א אף אם הייתי מעלים הדבר הנה בזה הייתי חוטא בנפשי לעשות שקר כזה, ועוד שכל דבר לא יכחד מן המלך ואז כשיודע לו אתה תעמוד מנגד:

    רלב"ג

    או עשיתי בנפשי שקר. ר"ל להעלים מהמלך המתתי אותו הנה שום דבר לא יכחד ולא יעלם מן המלך שלא יגיע אל דרישתו וידיעתו מרוב החקירה והדרישה:

14. (יד)וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא־כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה

    מצודת דוד:לא כן. לא טוב ונכון שאבקש עוד לפניך, כי ידי רב לי: עודנו חי. עם שתקע בו שלשת השבטים, היה עוד חי, תלוי מול לב האלה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    כן. ענין טוב ונכון, כמו (שם יב ו): ולא יכין לדבר כן:

    אוחילה. אבקש, כמו (מלכים ב ה ג): אחלי אדוני:

    שבטים. שרביטים:

    ויתקעם. ותחבם:

    בלב האלה. באמצעית האלה, ועל כי הלב הוא באמצע הגוף, הושאל המלה ההיא לכל מצוע, וכן (דברים ד יא): עד לב השמים:

    רש"י

    לא כן אוחילה לפניך. לא אבקש עוד בקשה ממך, כי אני אלך:

    מלבי"ם

    לא כן לא אתה תכהו רק אוחילה לפניך אני אתחיל להכותו, בענין שיהיה החטא עלי, וכן עשה הוא החל ונושאי כליו גמרו מיתתו:

    רלב"ג

    ויקח שלשה שבטים בכפו. יתכן שיהיו גדולים וחזקים וחדים בראשם ודמה בזה להמיתו בזולת חרב בתקעו אותם בלבו ולפי שכבר היה עדיין חי בלב האלה צוה יואב את נעריו נושאי כליו להכות אותו ולהמיתו:

15. (טו)וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת־אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    כלי יואב. כלי זיינו:

16. (טז)וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי־חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת־הָעָם

    מצודת דוד:ויתקע וגו׳. לסימן אשר יחדלו מלרדוף: כי חשך יואב. אבל לא חדלו מעצמם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    חשך. מנע, כמו (בראשית כב טז): ולא חשכת:

    רלב"ג

    כי חשך יואב את העם. הנה מנע יואב את אנשי דוד מרדוף אחרי ישראל כי לא היה רצונו להשחיתם אך נתפייס בנפול אבשלום בידיהם:

17. (יז)וַיִּקְחוּ אֶת־אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל־הַפַּחַת הַגָּדוֹל וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל־אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד וְכָל־יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו

    מצודת דוד:וכל ישראל. אשר עם אבשלום:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הפחת. בור וחפירה:

    גל. תל גדול:

18. (יח)וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב־לוֹ בְחַיָּיו אֶת־מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק־הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין־לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל־שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:לקח. רוצה לומר: לקח לעצמו זאת העצה לזכרון שמו, ודוגמתו (במדבר טז א): ויקח קרח: אין לי בן. כי בניו הנזכרים למעלה כבר מתו: בעבור הזכיר שמי. אין לי בן לשיזכר שמי על ידו, לזאת הציב מצבה וקראה על שמו, לזכרון:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    מצבת. מלשון מצבה, רוצה לומר בנין גבוה:

    יד אבשלום. מקום אבשלום:

    רש"י

    כי אמר אין לי בן. ממלא מקומי, ויהיה חשוב כמותי:

    בעבור הזכיר שמי. אקים לי מצבת אבן, ובנין חשוב היה:

    מלבי"ם

    ואבשלום גם קבורה לא היתה לו במקום אשר הכין לו בחייו, ויען שהוא קרא למצבת על שמו, רצה לומר מצבת קבורת אבשלום, והוא נקבר ביער, ולכן ויקרא לה יד אבשלום, רצה לומר המקום שהכין לו אבשלום, ולא נקבר שם, (כמו ויד תהיה לך דברים כ״ג:י״ג):

    רלב"ג

    את מצבת אשר בעמק המלך. ידמה שבנה שם בנין גבוה:

    כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי. ואע"פ שספר שכבר היו לו שלשה בנים יתכן שמתו אחר זה ואז בנה זאת המצבת וקרא שמה יד אבשלום:

19. (יט)וַאֲחִימַעַץ בֶּן־צָדוֹק אָמַר אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת־הַמֶּלֶךְ כִּי־שְׁפָטוֹ יְהוָה מִיַּד אֹיְבָיו

    מצודת דוד:כי שפטו ה׳. עשה משפטו, לנקום נקמתו מיד אויביו:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ארוצה. ענין מהירות ההליכה:

    מלבי"ם

    (יט-כג) השאלות: מה שכפל לא איש בשורה אתה היום הזה, והיום הזה לא תבשר, ואיך אמר ובשרת ביום אחר, מה יבשר, ולשון כי על כן בן המלך מת אין לו מובן, ולמה הוסיף אחימעץ שירוץ אחרי הכושי וכבר הודיע לו שלא איש בשורה הוא, ומה חדש יואב שנית, ולמה אמר שלישית ויהי מה ארוצה ויואב הסכים עמו:

20. (כ)וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי־עַל בֶּן־הַמֶּלֶךְ מֵת

    מצודת דוד:לא איש בשורה. לא ראוי לך לבשר בשורה כזאת: ביום אחר. בעת יזדמן תשועה אחרת: כי על כן. כי הבשורה ההיא תהיה על אשר הומת בן המלך, ולא תחשב לבשורה טובה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ובשרת ביום אחר. בשורת תשועה אחרת:

    כי על כן. כי על אשר בן המלך מת, לפיכך לא טובה לך הבשורה זאת:

    מלבי"ם

    ויאמר לו יואב לא איש בשורה אתה היום הזה, באשר בהבשורה הטובה הזאת היתה רצופה גם כן בשורה רעה ממיתת בן המלך, א"ל שאין ראוי שתמהר להיות אתה המבשר, רק בא' מג' פנים, א. אם הוא יומו, רצה לומר כי מנהג המלכים ליעד בכל יום איש מיוחד לבשרו את כל הנעשה ואז מחויב להגיד אם טוב ואם רע, נגד זה אמר לו לא איש בשורה אתה היום הזה, רצה לומר לא נתיעדת לכך, ב. מצד שיש בזה ספור תהלת ה' והשגחתו, ולברכו על הטובה וכמ"ש (פכ"ט) ברוך ה' אלהיך וכו', וראוי שתהיה על ידי בן הכהן, על זה אמר כי ובשרת ביום אחר, כי תוכל לבשר חסדי ה' כל הימים, ג. מצד שתרצה להודיע הטובה שנעשה היום, על זה אמר והיום הזה לא תבשר כי על כן בן המלך מת, ושבמה שתאמר כי שפט ה' את המלך מיד אויביו הלא תודיע מיתת בן המלך, שבו פגע משפט ה' בראשונה בשהיה הוא המורד העקרי, ועל כן רצה לומר על ששפט ה' משפט זה לכן מת, ואם כן היא בשורה רעה, שאין ראוי שתהיה על ידי איש טוב כמוך:

    רלב"ג

    ובשרת ביום אחר. ר"ל כאשר יקרה דבר טוב ישמח בו דוד אז אשלח הבשורה בפיך:

21. (כא)וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב וַיָּרֹץ

    מצודת דוד:אשר ראיתה. בנצחון המלחמה, וממיתת אבשלום: וישתחו. בחשבו שעשה עמו חסד לשלחו בבשורה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך, לא אמר רוץ בשר רק לך הגד, כי אינה בשורה רק שעל כל פנים צריך להגיד ולהודיע לו, ולמ"ש בפדר"א שהיה הוא האיש שראה את אבשלום תלוי א"ל הטעם שיגיד הוא, כי אשר ראית יען אתה ראית איך נתגלה באלה ומאת ה' היתה זאת שיהרג:

22. (כב)וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן־צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל־יוֹאָב וִיהִי מָה אָרֻצָה־נָּא גַם־אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָמָּה־זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי וּלְכָה אֵין־בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת

    מצודת דוד:ויהי מה. רצה לומר: אף אם לא אשמחו במיתת אבשלום, מכל מקום בנצחון המלחמה הלא ישמח: למה זה. רצה לומר: למה תעמול לרוץ אליו, הואיל ולכה לא יהיה נמצא מתן בשורה, כי אף אם יתן מתן, הלא להכושי יתננה, כי כבר רץ הוא ויבוא אליו ראשון:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויהי מה. רצה לומר יהיה מה שיהיה, ודוגמתו (איוב יג יג): ויעבור עלי מה, ופירושו יעבור מה שיעבור:

    רש"י

    ולכה אין בשורה מוצאת. אין מתת שכר בשורה מצויה היום:

    מלבי"ם

    ויוסף עוד עתה אמר אחימעץ אחרי שהכושי יגיד מיתת אבשלום, יוכל הוא לרוץ אחריו, ויהיה המבשר טוב של התשועה שעבדי דוד נצחו בישועת ה', וזה שכתוב ארוצה אחרי הכושי, והשיב לו יואב למה זה אתה רץ הלא הכושי יגיד גם הבשורה הטובה, כי בדבור א' כלול הרע והטוב, ולכה אין בשורה מצאת רצה לומר לא נמצא לפניך בשורה מיוחדת, כי הכושי יאמר ששפטו ה' מהקמים עליו, ויכלול גם הבשורה הטובה:

    רלב"ג

    ולכה אין בשורה מוצאת. ר"ל שאין לך בזה בשורה מוצאת הצלחה וטוב למבשר אבל היא כמו נקמה לו כי בנו מת:

23. (כג)וִיהִי־מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת־הַכּוּשִׁי

    מצודת דוד:ויהי מה. חזר אחימעץ ואמר, ואם לא אקבל מתן, עם כל זה ארוץ: דרך הככר. והוא הדרך היותר קרוב, ולזה עבר את הכושי והקדים לבוא:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הככר. המישור, והוא ככר הירדן:

    רש"י

    ויהי מה. כלומר ומה בכך אם אין לי שכר:

    ויעבור. (תרגום:) וקדים ית כושי:

    מלבי"ם

    ואז אמר אחימעץ, שאם כן ירוץ הוא להקדים את הכושי, ויקדים הוא לבשר טוב, באופן שלא יכלול בדבריו מיתת אבשלום, וכמ"ש ברוך ה' וכו' אשר סגר וכו' כמו שית', ואחרי שהכושי מוכן למלא דבריו, והגם שלא יוכל להשיב ע"מ שישאל המלך, ויהי מה רצה לומר על כל פנים אגיד דבר מה ואהיה מבשר טוב, ולכן רץ ויעבר את הכושי:

24. (כד)וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין־שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל־גַּג הַשַּׁעַר אֶל־הַחוֹמָה וַיִּשָּׂא אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ

    מצודת דוד:בין שני השערים. כי היה להעיר חומה לפנים מחומה, והשערים זה מול זה, והיה יושב בין השערים: אל החומה. אשר ממעל להשער:

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (כד-כו) השאלות: מ"ש וילך הצופה וכו' אין לו באור, ולמה קרא תחלה אל המלך ואחר כך אל השוער: ומפני שישראל מרדו בו התחיל לגבות מהם מס מה שלא גבה מקדם, כמ"ש מהרי"א ומינה את אדורם על המס, ויען שהמרד נצמח על ידי שגנב אבשלום את לב העם לאמר שהמלך לא יעשה משפט ורבתה אז התלונה על המזכיר והסופר שלא באמנה הם עושים להזכיר ולכתוב כל הבאים אל המלך למשפט, והיה איזה מחשבה להעבירם, יאמר כי גם אלה נשארו על משמרתם, כי ראה שאבשלום התעולל בעלילות רשע:

    וילך הצופה אל גג השער אל החומה רצה לומר כי אחימעץ שהסב דרכו מצד הככר לא בא מן הצד שנגד השער, רק מן הצד שנגד החומה ולכן לא ראהו הצופה מצד השער, רק שהלך במקרה אל החומה ומשם ראהו:

25. (כה)וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִם־לְבַדּוֹ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב

    מצודת דוד:אם לבדו. ואין כן דרך הנסים מן המלחמה:

26. (כו)וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ־אַחֵר רָץ וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל־הַשֹּׁעֵר וַיֹּאמֶר הִנֵּה־אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גַּם־זֶה מְבַשֵּׂר

    מצודת דוד:אל השוער. אל שומר השער: הנה איש. הנה עוד איש: ויאמר המלך. כשמוע דבר הצופה: גם זה מבשר. הואיל וגם הוא לבדו בא:

    עוד פירושים על פסוק כו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויקרא הצופה אל השוער, הנימוס הוא שהצופה יקרא אל השוער, למען ישאל מהמלך אם יניח את הבא ליכנס אל המלך, רק בענין נחוץ וחדש יגיד אל המלך בעצמו, לכן בפעם הראשון שידע שהמלך מצפה מאד שיבוא איש מן המחנה, הגיד למלך עצמו ובפרט שבא מצד החומה לא מצד השער ואין לו ענין עם השוער, מה שאין כן ברץ השני שאין נחוץ כל כך כי הראשון יגיד דבר, הגיד אל השוער כפי הנימוס:

27. (כז)וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה אֲנִי רֹאֶה אֶת־מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן־צָדוֹק וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִישׁ־טוֹב זֶה וְאֶל־בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא

    מצודת דוד:את מרוצת הראשון. רצה לומר: הנהגת מרוצתו, שהוא כמנהג מרוצת אחימעץ ובודאי הוא הוא: איש, טוב זה וגו׳. כי איש טוב, נוטה טבעו לחשוק לבשר טוב:

28. (כח)וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר אֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־נָשְׂאוּ אֶת־יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:אשר סגר. ביד יואב ואנשיו: אשר נשאו וגו׳. למרוד במלך:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    סגר. מסר, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום:

    מלבי"ם

    ברוך ה' אלהיך אחימעץ נשמר ולא אמר בלשון שרצה להגיד (בפסוק י"ט) כי שפטו ה' מיד אויביו, שבזה ירמוז מיתת אבשלום, רק אמר אשר סגר את האנשים, היינו שעבדי דוד גברו עליהם, ומברך ה' על הטובה:

29. (כט)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל לִשְׁלֹחַ אֶת־עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת־עַבְדֶּךָ וְלֹא יָדַעְתִּי מָה

    מצודת דוד:שלום. כמו השלום, ובלשון שאלה אמר: ראיתי ההמון הגדול. ראיתי כי נתקבצו כל העם הרב, שיואב ישלח את עבד המלך והוא הכושי, וגם לשלוח אותי, ולזה מהרתי אני לרוץ להקדימו ולבשר, ולא נמסר לי כל פרטי הדברים, ולא ידעתי מה נעשה בבנך, אבל הכושי יודע הוא, וכחש לו, לפי שלא רצה לבשרו הרעה: לשלוח את וגו׳. הוא הפוך, וכאלו יאמר לשלוח יואב את עבד המלך:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ההמון. העם הרב:

    רש"י

    ראיתי ההמון הגדול. הומים ונעים במלחמה:

    לשלוח את עבד המלך יואב ואת עבדך. הרי זה מקרא מסורס, לשלוח יואב את עבד המלך ואת עבדך, לאחר ששלח יואב את עבד המלך זה הרץ אחרי:

    ואת עבדך. על עצמו הוא אומר, ולא ידעתי מה היה אחרי כן:

    מלבי"ם

    ראיתי את ההמון, יוכל להיות כי דבר אמת בזה, שעת נודע להעם מיתת אבשלום, בחשבם כי היא בשורה טובה, התקבצו על יואב שילך הוא ואחימעץ להגיד זאת להמלך, ובפרט כי יואב המית אותו, ואז ברגע ראשון שבא אחימעץ וראה ההמון הזה לא ידע עדיין מה, ואז אמר ארוצה נא כמ"ש בפסוק י"ט ויואב השיב לו לא איש בשורה אתה, וכן השיב שהוא לא ילך, מפני שהיא בשורה רעה בבחינת המלך, וספר עתה התחלת שליחותו כפי האמת:

    רלב"ג

    ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול. הנה כשראה אחימעץ בן צדוק שלב המלך דוד על אבשלום מנע עצמו מלספר לו זאת הבשורה אשר יכאב לבו בה ולזה התנצל ואמר שלא ידע בזה דבר אך ראה ההמון הגדול לשלוח יואב את עבד המלך את הכושי:

    ואת עבדך. אמר זה אחימעץ על עצמו וכאילו אמר שהאחר הבא הוא יודע אמתת הדברים כי לולא זה לא שלחו יואב:

30. (ל)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד

    מצודת דוד:התיצב כה. עד בוא הכושי, ונשמע מה בפיו:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    סוב. מלשון סבוב והפנה:

    כה. הנה:

    רש"י

    סב התיצב כה. פנה לצד אחר והתיצב כה, ונשמע מה יאמר זה:

31. (לא)וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי־שְׁפָטְךָ יְהוָה הַיּוֹם מִיַּד כָּל־הַקָּמִים עָלֶיךָ

32. (לב)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הַכּוּשִׁי הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר־קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה

    מצודת דוד:יהיו כנער וגו׳. רצה לומר: הלואי כל אויביך והקמים עליך יהיו כנער, שימותו כמוהו:

    עוד פירושים על פסוק לב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    השלום לנער, תחלה אמר שלום, כי ממ"ש אחימעץ, היה נראה לו שאבשלום חי ונסגר בידי חיל דוד בחיים, מה שאין כן מלשון הכושי כי שפטך, הבין ההפך ואמר השלום בתמיה והשיב יהיו כנער אויבי אדוני המלך: