שמואל א פרק י״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל־שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ

   מצודת דוד:לדבר. הוא הדבר שאמר שהוא בן ישי: ונפש. רצה לומר: ואז בשמוע יהונתן שגם הוא בן אדם גדול, נקשרה נפשו בנפש דוד:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   נקשרה. מרוב האהבה, כאלו נפשו קשורה בנפשו ונתחברה בה, והוא מלשון מליצה, וכן (בראשית מד ל): ונפשו קשורה בנפשו:

   רלב"ג

   וידמה שכרת יהונתן ברית עם דוד כי ראה היותו מלך על ישראל בראותו טוב הצלחתו ולזה תמצא במה שיבא שאמר יהונתן לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך על ישראל וקמה בידך ממלכת ישראל וגם שאול אבי יודע כן והישיר אותם לזאת הידיעה מה שיעד להם שמואל שלא תקום הממלכה לשאול:

2. (ב)וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו

   מצודת דוד:ולא נתנו לשוב. כאשר היה דרכו מאז שהיה הולך ושב:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   נתנו. ענין עזיבה, כמו (במדבר כא כג): ולא נתן סיחון:

3. (ג)וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ

   מצודת דוד:באהבתו. בעבור שהיה אוהב אותו כנפשו:

4. (ד)וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת־הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד־חַרְבּוֹ וְעַד־קַשְׁתּוֹ וְעַד־חֲגֹרוֹ

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ויתפשט. ענין הסרת המלבוש:

   המעיל. שם מלבוש חשוב:

   ומדיו. יתר המלבושים:

   ועד חרבו. ואפילו חרבו:

5. (ה)וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל־הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל

   מצודת דוד:ויצא דוד. מאז והלאה יצא במלחמה: על אנשי המלחמה. לראש ולשר על אנשי המלחמה: עבדי שאול. הם שרי המלחמה, ועם שהיה מאומנותם, לא נתקנאו בו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ישכיל. יצליח, כי המצליח נראה הוא כעושה בהשכל:

6. (ו)וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל־עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים

   מצודת דוד:בבואם. כשבאו אנשי המלחמה אל ארצם: והמחולות. רצה לומר: והמחולות בידם: בתופים. כמו ובתופים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   לשיר. לשורר:

   והמחולות. שם כלי שיר, כמו (שמות טו כ): בתופים ובמחולות:

   ובשלשים. כלי שיר בעלת שלשת יתרים:

   רש"י

   ובשלשים. תרגם יונתן: ובצלצלין. מין כלי זמר:

   רלב"ג

   בשמחה ובשלשים. ענינו כענין הלא כתבתי לך שלישים והם דברים נפלאים ונכבדים ובזה יאמר שהן היו אומרות בשיריהן דברים נכבדים ומהמאמרים ההם היה אמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כאילו התנבאו על מעלת דוד שיהיה למעלה ממעלת שאול:

7. (ז)וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו

   מצודת דוד:באלפיו. בהרבה אלפים של פלשתים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ותענינה. ענין הרמת קול, כמו (דברים כז יד): וענו הלוים וגו׳ קול רם:

   המשחקות. משמחות:

   ברבבותיו. רבבה הוא עשרת אלפים:

8. (ח)וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה

   מצודת דוד:נתנו לדוד. רצה לומר: בהשיר אמרו על דוד שהכה רבבות וכו׳, ועוד מה נשאר לתת לו, ואך המלוכה לבדה נשארה, כאומר הנה על פי הדברים האלה קרוב הוא למלוך:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   נתנו. ענינו האמירה על הדבר, וכן (לעיל א טז): אל תתן את אמתך:

   רש"י

   ועוד לו. ועוד לו מה הוא נחסר שצריך להוסיף לו:

   אך המלוכה. אינו צריך עוד אלא למלכות:

9. (ט)וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   עוין. מלשון עין, ומלשון עיון, ורוצה לומר תמיד היה מעיין ומחשב בו בעין רעה:

   רש"י

   עוין. (תרגום:) עין רעה:

   רלב"ג

   עוין את דוד. הרצון בו שהיה מביט אליו מבט השונא באופן שהיה כל מעייניו בו להשחיתו כפי היכלת אם בלקיחת תחבולות אם להרגו בידיו באופן שלא יהיה דוד נשמר מזה והנה היה מהתחבולות האלו כי כשבאה רוח אלהים רעה אל שאול והיה מדבר בתוך הבית דברים מבולבלים בסבת הרוח הרעה והיה מדרך דוד לנגן לפניו בידו להסיר הרוח הרעה ממנו והנה היה לתחבולות שאול שלקח אז החנית בידו וחשב להכות בו דוד בעת היותו מנגן לפניו באופן שיהרגנו כי אז לא יהיה דוד נשמר מזה:

10. (י)וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל־שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ־הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד־שָׁאוּל

    מצודת דוד:כיום ביום. כמו שרגיל בכל יום ויום, כאשר באה עליו רוח רעה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ותצלח. ועברה:

    ויתנבא. תרגם יונתן: ואשתטי, רוצה לומר היה מדבר דברי שטות, ואמר לשון נבואה, כי הנביא והשוטה מדברים דברי רמזים, זה לנבואתו וזה לשטותו:

    רש"י

    יתנבא. ואשתטי נביא ושוטה מדברים דברי רמזים שאינם ניכרים:

11. (יא)וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת־הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם

    מצודת דוד:אכה בדוד ובקיר. רצה לומר: הכאה חזקה, עד אשר תחלוף גוף דוד ותכנס עוד בהקיר: פעמים. שתי פעמים הטיל החנית, ונזדמן הדבר שהיה דוד מסבב ונוטה מפניו, ולא הכהו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויטל. השליך, כמו (יונה א ה): ויטילו את הכלים:

    ובקיר. בכותל:

    רש"י

    אכה בדוד ובקיר. מכה אחת אכה, שיכנס החנית בדוד ובקיר:

    רלב"ג

    והנה עזר הש"י את דוד ונשמר מזה כשנטה מפניו שני פעמים אז נתברר לשאול כי הש"י עם דוד ומעמו סר ויירא ממנו והסירהו מעמו ושמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם והנה היתה כונת שאול להפילו ביד פלשתים:

12. (יב)וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי־הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר

    מצודת דוד:כי היה ה׳ עמו. שהסב מפניו פעמים מבלי כוונה:

13. (יג)וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר־אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם

    מצודת דוד:שר אלף. למען יתמיד במלחמה, ואולי יהרג: ויצא ויבא. רצה לומר: הוא היה מנהיגם:

14. (יד)וַיְהִי דָוִד לְכָל־דָּרְכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    לכל דרכיו. בכל דרכיו, הלמ״ד במקום בי״ת, כמו (ויקרא כו ז): לפניכם לחרב:

    משכיל. מצליח:

    רש"י

    משכיל. מצליח:

    רלב"ג

    והנה היה דוד מצליח מאד בכל דרכיו והיה הש"י עמו וזה הוסיף יראה לשאול מפני דוד, מצורף לזה שכבר היה זה סבה אל שכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד כי היה יוצא ובא לפניהם, וכראות שאול זה התחכ' לתת לו בתו באופן שנדר בעת הלחמו עם גלית וחשב שיהיה זה כלי להפיל דוד ביד פלשתים כי התנה עמו שילחם מלחמות ה' בפלשתי':

15. (טו)וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר־הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויגר. פחד, כמו (במדבר כב ג): ויגר מואב:

16. (טז)וְכָל־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת־דָּוִד כִּי־הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם

17. (יז)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן־לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה־לִּי לְבֶן־חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהוָה וְשָׁאוּל אָמַר אַל־תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי־בוֹ יַד־פְּלִשְׁתִּים

    מצודת דוד:ושאול אמר וכו׳. רצה לומר: לא לאהבתו אמר לתת לו בתו, רק חשב שעל ידי זה יפול ביד פלשתים, וידו אל תהי בו:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י

    רש"י

    ושאול אמר. בלבו:

    אל תהי ידי בו. פן אענש:

    ותהי בו יד פלשתים. לכך אמר לו והלחם מלחמות ה':

18. (יח)וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי־אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:מי אנכי. כאומר הלא אני שפל אנשים: ומי חיי. רצה לומר: מה חיי חשובים, כי הנכבד, חייו חשובים ויקרים, אבל הנבזה אין חייו חשובים כלום: משפחת. ו׳מי׳ שאמר עומדת במקום שנים, וכאלו אמר: ומי משפחת אבי, הלא היא דלה וצעירה: כי אהיה. שאהיה ראוי והגון להיות חתן המלך, וכאומר הלא בודאי דבר גדול הוא אלי, וכל אשר תאמר אעשה בעבור זה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רלב"ג

    רלב"ג

    והנה הרחיק דוד מצד הענוה מהתחתן במלך ואמר מי אנכי שאהיה ראוי להתחתן במלך כאלו אמר הנני נבזה ושפל מאד. ומי חיי. ר"ל מה חיי חשובים שאהיה ראוי לזה הלא הייתי רועה צאן ואיך יתכן שאלקח מאחרי הצאן לקחת בת המלך:

    משפחת אבי בישראל. ידמה שהרצון בזה ומי משפחת אבי שבישראל והנה אמר זה מצד שהיה בא מרות המואביה וככה אמר שאול ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימן להורות שאין ראוי למלוכה:

19. (יט)וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת־מֵרַב בַּת־שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה

    מצודת דוד:ויהי בעת תת. כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד, והיא נתנה על ידי עצמה לעדריאל, וקבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    בעת תת. כשהגיע זמן שקבעו לתתה לו, ובעוד שהיו מתעסקים לתתה לו, נתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל:

    רלב"ג

    ויהי בעת תת את מרב בת שאול אל דוד. ר"ל בעת ההיא נועד ביניהם שיתננה לדוד וידמה מזה המקום שלא קדשה דוד:

    בשתים תתחתן בי היום. ר"ל בשתי בנות שיש לי תתחתן בי היום כי אתן א' מהן והיא הפנויה כי הנשואה אי אפשר שאתן לך ואחשוב שאמר לו זה מפני שנדר לו שיתן לו בתו לאשה יתכן שיתן לו הגדולה כי היא הראויה יותר בזה כי לא יתכן לתת הצעירה לפני הבכירה ואולם עתה שנתנה הגדולה לעדריאל המחולתי נתברר שלא יהיה הרצון בזה אלא שיתן לו אחת מבנותיו וידמה שלא הסכים דוד בזה מצד הענוה כמו שקדם אלא שקצר הכתוב ושאול חשב שתהיה הסבה כשלא הסכים דוד בזה שיירא שיפול ביד פלשתים ולזה צוה לעבדיו שידברו אל דוד בסתר ויודיעו לו שהמלך חפץ בו וכל עבדיו אהבוהו כדי שיחשוב דוד שאין כונת שאול להפילו ביד פלשתי':

20. (כ)וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת־שָׁאוּל אֶת־דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו

    מצודת דוד:וישר הדבר בעיניו. בחשבו שעל ידי זה תהי בו יד פלשתים:

21. (כא)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי־לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי־בוֹ יַד־פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם

    מצודת דוד:ויאמר שאול וכו׳. כן אמר בלבו: ותהי לו למוקש. כי על ידי כן ילחם בפלשתים: בשתים תתחתן בי. רצה לומר: באחת משתי בנותי, או אתן לך את מרב בעל כרחה, או את מיכל ברצונה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י

    רש"י

    בשתים תתחתן בי. שתי בנות יש לי, באחת מהן תתחתן בי וכן תרגם יונתן: בחדא מתרין. כיוצא בו (שמואל-ב כד יב): שלש אנכי נוטל עליך. אחת משלש, כמו שמפורש שם: בחר לך אחת מהם:

22. (כב)וַיְצַו שָׁאוּל אֶת־עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל־דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל־עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:דברו אל דוד. על כי דוד לא ענהו, בחשבו כי מהתל בו כאשר התל בו עם מרב, בחשבו שמדעת אביה קבלה קדושין מאחר, ולזה צוה שאול את עבדיו לדבר בו: הנה המלך חפץ בך. רצה לומר: במה שמרב נשאת לאחר, לא תחשוב שהיה מדעת המלך, לא כן הוא, כי הוא חפץ בך. אף לא תחשוב שעבדי המלך מתקנאים בך, והם אשר מאסו אותך בעיני מרב, ותחוש פן ימאסוך גם בעיני מיכל, גם זה לא הוא, כי כל עבדי המלך אהבוך, ומירב מאסה בך מעצמה, אבל הואיל ומיכל אוהבת אותך, התחתן במלך:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בלט. בחשאי, כמו (שופטים ד כא): ותבוא אליו בלט:

23. (כג)וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ־רָשׁ וְנִקְלֶה

    מצודת דוד:הנקלה. דבר קל הוא בעיניכם להתחתן במלך, הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם, ובהרבות מוהר, אבל אנכי איש רש ואין כל, ואף נקלה ולא מכובד, ומדוע יחפוץ בי המלך, אין זאת:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    הנקלה. מלשון קל:

    רש. עני:

    ונקלה. הוא הפך המכובד:

    רלב"ג

    אנכי איש רש ונקלה. ר"ל ולזה לא אוכל לתת מוהר ומתן כראוי לבת המלך:

24. (כד)וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד

25. (כה)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה־תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין־חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת־דָּוִד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים

    מצודת דוד:במאה ערלות. חפצו במאה ערלות פלשתים, לבזותם להנקם מאויביו: ושאול חשב. רצה לומר: אבל האמת, לבבו לא כן יחשוב, כי אם חשב להפילו ביד פלשתים:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    במוהר. מתן הבתולות נקרא מוהר, כמו (שמות כב טז): כמוהר הבתולות:

26. (כו)וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים

    מצודת דוד:וישר הדבר. להביא הערלות ולהתחתן במלך: ולא מלאו הימים. היות נתן לו זמן להביאם, ודוד מהר להביאם עד לא נשלם הימים:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מלאו. נשלמו:

    רש"י

    ולא מלאו הימים. לא המתין עד מלאת הימים שקבע לו להביא את מאה הערלות:

    רלב"ג

    וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך. ר"ל עם זה התנאי כי בטח בש"י שישיג זה ויתברר לשאול כי ה' עמו ותחת ערלות מאה פלשתים הביא לו מאתים להורות על טוב הצלחתו:

27. (כז)וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת־עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן־לוֹ שָׁאוּל אֶת־מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה

    מצודת דוד:וימלאום. השלים את כל המאתים, עם שלא אמר כי אם מאה:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י

    רש"י

    ויקם דוד וילך הוא ואנשיו וגו' וימלאום. פרישנטי"ר בלע"ז:

28. (כח)וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יְהוָה עִם־דָּוִד וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ

    מצודת דוד:וירא שאול. טוב הצלחתו: אהבתהו. ותגלה אליו משטמת אביה לו, ויהיה נשמר:

    עוד פירושים על פסוק כח: רלב"ג

    רלב"ג

    ומיכל בת שאול אהבתהו. הנה זה גם כן היה מוסיף יראה לשאול כי זה מורה על טוב הצלחת דוד ועל כי המלוכה תהיה לו כי עם התברר לבת שאול ששונא אביה את דוד עם כל זה נקשרה אהבת' בו עם שזה גם כן יהיה סכה מה מונעת שאול מהריגת דוד כדי שלא יכאב לב בתו ועוד כי יתכן שהיא תגל' לדוד סודות אביה ויהיה מפני זה נשמר מהרעה אשר יחשב לעשו' לו:

29. (כט)וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת־דָּוִד כָּל־הַיָּמִים

    מצודת דוד:ויאסף. ובעבור זה הוסיף לפחד מפני דוד:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ויאסף. כמו ויוסף בוי״ו:

    לרא. מלשון מורא ופחד:

    רש"י

    לרא. ליראה:

30. (ל)וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד

    מצודת דוד:ויצאו. לפשוט בארץ ישראל לשלול שלל, ובכל עת צאתם, הצליח דוד להכות בהם יותר מכל עבדי שאול, ונעשה בזה מכובד בעיני כל:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מדי. בכל זמן, וכן (לעיל א ז): מדי עלותה:

    שכל. הצליח:

    וייקר. מלשון יקר ומכובד:

    רש"י

    ויצאו שרי פלשתים. לבא בגדודים לשלול שלל בישראל:

    רלב"ג

    שכל דוד מכל עבדי שאול. ר"ל שהצליח במלחמה יותר מכלם:

    וייקר שמו מאד. ר"ל שכל מי שהיה מזכיר שמו היה מזכירו ביקר ובכבוד רב: