שמואל א פרק י״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)בֶּן־שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:בן שנה. רצה לומר: כשנמלך, כלתה שנה מזמן משיחתו. או מוסב למקרא שלאחריו, לומר: בשנה הראשונה בחר לו שלשת אלפים וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   בן שנה שאול במלכו. אמרו רבותינו ז"ל (יומא כב ב): כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. ויש לפתור: בן שנה שאול במלכו, בשנה ראשונה שהומלך בה, והוא מלך שתי שנים על ישראל, ובשנה ראשונה, מיד: ויבחר לו שאול שלשת אלפים:

   רלב"ג

   בן שנה שאול במלכו וגו'. הנה יש מן הזרות מאד בזה הפסוק לשתי סבות האחת היא שלא יתכן שנאמר לפי הפשט שיהיה שאול בן שנה לבד במלכו והשנית שהוא רחוק שנאמר שלא מלך שאול כי אם שתי שנים עם רוב הדברים שעשה מצורף לזה שכבר עמד זמן מעת המשחו קודם החזיקו במלוכה, והנכון בעיני לפי הפשט שיהיה הרצון בזה שכבר עבר שנה אחת לשאול מעת המשחו עד העת שמלך שחדשו המלוכה בגלגל והוא כשמלך השתי שנים על ישראל וספר כי בחר לו שלשת אלפים מישראל היותר גבורים שבהם והיו עם שאול אלפים ואלף עם יונתן ויתר העם שלח איש לאהליו כדי שלא יכביד על ישראל:

2. (ב)וַיִּבְחַר־לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם־שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית־אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם־יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו

   מצודת דוד:ויהיו עם שאול. להיות נכונים לשמשו בעת הצורך: במכמש וכו׳. מהם ישבו במכמש, ומהם בהר בית אל:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ויתר העם. מותר העם:

3. (ג)וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל־הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים

   מצודת דוד:ישמעו העברים. רצה לומר: בכדי שישאלו מה זה קול השופר, ידעו על ידי זה להיות נשמרים מן הפלשתים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   נציב. ממונה העומד על ישראל לגבות המס:

   רש"י

   את נציב פלשתים. סרדיוט שהיה להם על ישראל, והושיבוהו בגבעת בנימן:

   ישמעו העברים. שמרדנו בפלשתים, וישמרו מהם:

   רלב"ג

   והנה היו ישראל אז תחת יד פלשתים עד שכבר שמו פלשתי' נציב בגבע בנימן למשול והכהו יהונתן ונודע לפלשתים והיו משתדלים לקחת נקמה מזה ושאול תקע בשופר בכל הארץ להשמיע לעברי' זה הענין למען יקחו עצה להמלט מידי פלשתים או להלחם עמהם:

4. (ד)וְכָל־יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת־נְצִיב פְּלִשְׁתִּים וְגַם־נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל

   מצודת דוד:הכה שאול. אף שיונתן הכהו, יחשב לשאול, כי הוא המלך וכל דבר יקרא על שמו: נבאש ישראל. נמאס ישראל בעיני פלשתים, כדרך שממאסין בדבר הנבאש: ויצעקו. נאספו אחרי שאול ללכת הגלגל:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויצעקו. ענין אסיפה הבאה בצעקת המאסף:

   רש"י

   וגם נבאש ישראל. נבאש ריחם בפלשתים, לשון 'שנאה':

   אחרי שאול הגלגל. הוא שאמר לו שמואל (לעיל י ח) וירדת לפני הגלגל:

   רלב"ג

   והנה נאספו העם על זה הענין אל שאול בגלגל חרדו כל העם אחריו להאסף אליו ומיראתם נתחבאו קצת ישראל במערות ובמה שידמה להם וקצתם ברחו מעבר לירדן, ועוד היה שאול בגלגל חרדו כל העם אחריו להאסף עליו:

5. (ה)וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם־יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־הַיָּם לָרֹב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן

   מצודת דוד:קדמת. למזרחה של בית און:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   קדמת בית און. במזרח בית און:

6. (ו)וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר־לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת

   מצודת דוד:כי נגש העם. נלחצו מפלשתים: ויתחבאו. החביאו את עצמן:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   צר. מלשון צרה:

   נגש. נדחק ונלחץ, כמו (ישעיהו נג ז): נגש והוא נענה:

   ובחוחים. בין הקוצים, כמו (שיר השירים ב ב): כשושנה בין החוחים:

   ובצריחים. מגדלים גבוהים, וכן (שופטים ט מו): צריח בית אל:

   רש"י

   ובחוחים. מקום קבוצת חוחים, שפנ"י בלע"ז:

   ובצרחים. פליישי"ץ בלע"ז:

   ובבורות. גומות:

7. (ז)וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל וְכָל־הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו

   מצודת דוד:ועברים עברו. אמר בלשון הנופל על הלשון, והוא מדרך צחות, ורצה לומר: קצתם מישראל עברו הירדן וברחו לארץ גד וגלעד: עודנו בגלגל. ולא ירד עדיין לקראת המלחמה: וכל העם. אשר לא נתחבאו ולא ברחו, חרדו ללכת אחריו למלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   עודנו. מלשון עוד:

   חרדו. מהרו בחרדה, כמו (לקמן טז ד): ויחרדו זקני העיר לקראתו:

   רש"י

   עברו את הירדן ארץ גד. לברוח מפני פלשתים, שהפלשתים היו בארץ כנען בעבר הירדן ימה:

   חרדו אחריו. מהרו ללכת אחריו:

8. (ח)וַיּוֹחֶל שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל וְלֹא־בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו

   מצודת דוד:ויוחל. המתין שבעת ימים מעת בואו אל הגלגל: למועד אשר שמואל. כמו למועד אשר אמר שמואל, רצה לומר: להזמן שקבע לו שמואל מאז משחו למלך כמו שכתוב למעלה (י ח): ויפץ העם. נתפזרו והלכו ממנו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויוחל. ענין המתנה, כמו (בראשית ח י): ויחל עוד:

   רש"י

   ויוחל. המתין:

   למועד אשר שמואל. הרי זה מקרא חסר תיבה אחת, למועד אשר שם שמואל' או למועד אשר לשמואל, ודוגמא לו (שמואל-ב ד ב): ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול, היה לו לכתוב לבן שאול, אף כאן אשר לשמואל, שאמר לו (לעיל י ח) שבעת ימים תוחל עד בואי אליך:

   רלב"ג

   והנה הוחיל שאול שבעת ימים למועד אשר הגביל לו שמואל באמרו אליו וירדת לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבח שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, וכאשר הגיע היום השביעי וראו העם כי לא בא שמואל נפוצו מעל שאול מרוב פחדם ויראתם וידמה כי שאול להגיע אליו הנבואה העלה העולה והשלמים כאשר ראה כי לא בא שמואל ולא די שלא הועיל אבל נמנעה גם כן נבואת שמואל להודיע אותו מה יעשה ואיך יתנהג בענין זאת המלחמה לפי שכבר עבר על מצות הש"י במה שצוהו על ידי שמואל נביאו שיוחיל שבעת ימים עד באו אליו אך לא חטא במה שהעלה העולות והשלמים והוא זר כי אז היה מותר לזר להקריב בבמת יחיד כמו שנתבאר בסוף זבחים:

9. (ט)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעֹלָה

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י

   רש"י

   הגישו אלי העולה. זר מותר להקריב בבמה:

10. (י)וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ

    מצודת דוד:לברכו. לתת לו שלום, כן תרגם יונתן:

11. (יא)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי־רָאִיתִי כִי־נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא־בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ

    מצודת דוד:מה עשית. כי הלא אמרתי לך שתוחיל עד בואי, ואני אעלה העולה: למועד הימים. לזמן הימים שקבעת:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    מה עשית. הלא אמרתי לך הנני יורד אליך להעלות העולה, אני אעלה אותה, ולא אתה:

    למועד הימים. בתחלת היום:

12. (יב)וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי יְהוָה לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה

    מצודת דוד:עתה ירדו. הואיל ונאספו, בודאי ירדו ובעל כרחי אלחם עמהם עד לא חליתי פני ה׳ בעת הבאת הקרבן: ואתאפק. לזה התחזקתי לעבור על רצוני ולבל המתן עוד, ואעלה העולה לחלות את פני ה׳ בעת העלותי, עד לא ירדו פלשתים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    חליתי. התפללתי, כמו (שמות לב יא): ויחל משה:

    ואתאפק. ואתחזק, כמו (בראשית מה א): ולא יכול יוסף להתאפק:

    רש"י

    ואתאפק. נתחזקתי על רצוני, שהיה לבי אומר להמתין לך, על כרחי העמדתי את לבי ואעלה העולה:

13. (יג)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת־מִצְוַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין יְהוָה אֶת־מַמְלַכְתְּךָ אֶל־יִשְׂרָאֵל עַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:נסכלת. עשית סכלות במה שלא המתנת כל היום עד בואי: את מצות ה׳. כי דבר ה׳ היא, ולא מאלי אמרתי: כי עתה. אם משמר היית מצות ה׳, אז עתה בזה הזכות היה ה׳ מכין מלכותך עד עולם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    נסכלת. מלשון סכלות וטפשות:

    רש"י

    כי עתה. לפני עשותך זאת:

    הכין ה' את ממלכתך עד עולם. שכשפוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו (מגילה יג ב):

    רלב"ג

    והנה גינהו שמואל על אשר לא שמר מצות השם אשר צוהו על יד נביאו שמואל ואמר לו שזה העון יהיה סבה שלא תקו' מלכותו ותנתן המלוכה לאיש אחר וזה האיש שנתנה לו המלוכה הוא דוד לפי מה שהתבאר אחר זה, וכבר יספק מספק ויאמר איך יתכן שיאמר שמואל לשאול כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל עד עולם וכבר התבאר מברכו' יעקב לבניו כי המלוכה תהיה לשבט יהודה ואם היתה המלוכה לשאול עד עולם לא יתכן שיתקיים הייעוד הזה שייעד יעקב, והנה התר זה הספק איננו ממה שיקשה לפי מה שנאמר וזה כי אמרנו עד עולם יתכן שיובן עד זמן רחב כמאמר חנה וישב שם עד עולם שהרצון בו כמו נ' שנה וכן מ"ש בתורה ועבדו לעולם הרצון בו עולמו של יובל כמו שבארנו שם ולפי הענין היה הרצון בזה המאמר כי הש"י הכין ממלכת שאול באופן שתתקיים זמן רחב לולי זה המרי שמנע ממנו הטוב ולא נתקיים המלוכה לו כ"א זמן מועט:

14. (יד)וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא־תָקוּם בִּקֵּשׁ יְהוָה לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ יְהוָה לְנָגִיד עַל־עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר־צִוְּךָ יְהוָה

    מצודת דוד:ועתה. הואיל ולא שמרת, לא תתקיים ממלכתך: בקש ה׳ לו. בעשותך זאת, בקש ה׳ לו איש העושה כלבבו ושומר מצותיו: ויצוהו ה׳. גזר עליו שהוא יהיה לנגיד:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י

    רש"י

    ועתה ממלכתך לא תקום. שכן אמר משה בתורה (דברים יז כ): לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים וגו', הא אם סר, לא יאריך ימים, ואם תאמר לא על מצות נביא נאמר, אלא על מצות התורה, הרי כבר נאמר (שם שם): לשמור את כל דברי התורה הזאת, ואחר כך: לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה, אפילו ממצות נביא:

15. (טו)וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעַל מִן־הַגִּלְגָּל גִּבְעַת בִּנְיָמִן וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת־הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ

    מצודת דוד:ויקם שמואל. ושאול היה נמשך אחריו: הנמצאים עמו. מאותן שלא נפוצו מעליו:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י

    רש"י

    הנמצאים עמו. כי העם נפוצו מעליו, ואלו נשתיירו:

16. (טז)וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּנוֹ וְהָעָם הַנִּמְצָא עִמָּם יֹשְׁבִים בְּגֶבַע בִּנְיָמִן וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בְמִכְמָשׂ

    מצודת דוד:יושבים. היו מתעכבים בגבע:

    עוד פירושים על פסוק טז: רלב"ג

    רלב"ג

    ויקם שמואל וגו'. ולא זכר שקם שאול עמו לפי שהוא מבואר כי לא בא שאול בגלגל כ"א בעבור שמואל שייעד לו שיבא אליו שם להודיע לו מה יעשה, והנה ספר שכל העם הנמצא עם שאול ויונתן בנו היו בגבע בנימן לא היו כ"א שש מאות איש כי השאר הלכו להם מרוב הפחד, והנה חנו פלשתים במכמש במקום שהיה שם שאול בתחלה ועשו להם שלשה ראשים להשחית ארץ ישראל כי היו עם רב מאד כמו שקדם:

17. (יז)וַיֵּצֵא הַמַּשְׁחִית מִמַּחֲנֵה פְלִשְׁתִּים שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים הָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה אֶל־דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל־אֶרֶץ שׁוּעָל

    מצודת דוד:המשחית. הם אחוזי חרב מלומדי מלחמה המשחיתים בעם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ראשים. חלקים:

18. (יח)וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל הַנִּשְׁקָף עַל־גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה

    מצודת דוד:הנשקף. גבול ההוא היה נראה להעומד על גי הצבועים: המדברה. מוסב על הדרך, לומר שהדרך יפנה המדברה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הנשקף. ענין הבטה, כמו (שופטים ה כח) בעד החלון נשקפה:

    גי. עמק:

    הצבועים. בה היו צבועים, ואמרו רבותינו ז״ל (בבא קמא טז א) שהוא אפעה, והוא בעל גוונים מחולפים כמנין ימות החמה, ולזה קרוי צבוע:

    רש"י

    גי הצבועים. שמצויין בו הצבועים, הוא ששנינו, רבי מאיר אומר: אף הצבוע. ותרגם יונתן: אפעיא. וכן פירשו רבותינו ז"ל (בבא קמא טז א): צבוע זה אפעה, מין שרץ רע ומזיק:

19. (יט)וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי־אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית

    מצודת דוד:פן יעשו וכו׳. ולזה לא הניחו להיות בהם חרש ברזל:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    וחרש. אומן ברזל:

    רש"י

    וחרש לא ימצא. לא היה מצוי בתחלת מלכות שאול, כי הפלשתים המושלים בישראל, העבירו כל חרשי ברזל מישראל, פן יעשו כלי זיין להלחם:

    רלב"ג

    והנה זכר כי בכל ארץ ישראל לא היה נמצא חרש ברזל או יהיה זה כן לפי מה שאחשוב כי למיעוט המצא הברזל בארץ ישראל כמו שהוא מפי רבים היום לא היו בישראל חרשי ברזל ולזה היו צריכים לרדת אל הפלשתים לתקן להם כלי החרישה ועבודת האדמה ולא הניחו הפלשתים שישב בישראל חרש פלשתי ליראתם שמא יעשו העברים חרב או חנית וימרדו בהם כי הפלשתים היו עדיין מושלים בישראל ממשלה וזה היה סבה שביום המלחמה לא נמצא חרב וחנית לאחד מן הנערים שהיו את שאול ויהונתן בנו ונמצא החרב והחנית לשאול וליהונתן לבדם:

20. (כ)וַיֵּרְדוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת־אֵתוֹ וְאֶת־קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ

    מצודת דוד:וירדו. רצה לומר: ומאז כשהיו צריכים ללטוש דבר מה, היו יורדים אל ארץ פלשתים, ללטוש שם אצל החרש:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ללטוש. לחדד, כמו (בראשית ד כב): לוטש כל חורש:

    מחרשתו. כלי המחרישה:

    אתו. שם כלי עשויה לחפור בו, כמו (ישעיהו ב ד) וכתתו חרבותם לאתים. ובדברי רבותינו ז״ל (בבא מציעא פב ב, ועוד) קרויה מרא:

    קרדומו. גרזן, כמו (שופטים ט מח): את הקרדומות:

    מחרשתו. כלי אומנות, כמו (ישעיהו מד יג): חרש עצים:

    רש"י

    וירדו כל ישראל הפלשתים. וכשהיו ישראל צריכין לחרשי ברזל ללטוש איתים וקרדומות ומחרישות, היו זקוקים לירד אל ארץ פלשתים:

    מחרשתו. שו"ק בלע"ז:

    אתו. קולטר"א בלע"ז:

    קרדומו. בשגו"ר בלע"ז:

    מחרשתו. פישוייר"א בלע"ז:

21. (כא)וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן

    מצודת דוד:והיתה וכו׳. רצה לומר: ומי שלא רצה לרדת לפלשתים, היה לוטש בעצמו את המחרשות וכו׳, עם הכלי הקרויה ׳פצירה פים׳, העשויה בהרבה פיות וחריצים, ונוח ללטוש בה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הפצירה. ענין רבוי, כמו (בראשית יט ג): ויפצר בם, שהוא מרבית דברי פתוי:

    פים. פיות, ורצונו לומר חריצים וחדודים:

    מחרשות. הם כלי אומנות:

    ולשלש קלשון. שם כלי ברזל, עשויה לסלק בה הזבל, והיא בעלת שלש שינים, וכאלו אמר קלשון בעלת שלש:

    ולהציב הדרבן. רצה לומר לחדד הדרבן, להציבו ביושר בתוך מלמד הבקר, והוא המקל שמלמד בו הבקר לחרישה, והמחט שבראשו קרוי דרבן, וכן (קהלת יב יא): דברי חכמים כדרבונות:

    רש"י

    והיתה הפצירה פים למחרשות. והיתה להם לאותם שהיה להם טורח לרדת אל הפלשתים ללטוש, היתה הפצירה פים לימ"א בלע"ז, שיש לה הפצר פיות, כלומר פיות וחידודים הרבה, היתה להם לחדד המחרשת והאתים:

    ולשלש קלשון. מזלג עשוי כמין עתר, שקורין פורקד"א, ולו שלש שינים:

    ולהציב הדרבן. לחדדו בראשו לנועצו ולהציבו בתוך המרדע:

22. (כב)וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל־הָעָם אֲשֶׁר אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ

    מצודת דוד:והיה ביום מלחמת. בעת שנלחמו עם פלשתים: לא נמצא חרב. כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם: ותמצא. אבל לשאול וליונתן, להם לבדם נמצא חרב וחנית:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י

    רש"י

    ותמצא לשאול. על ידי נס:

23. (כג)וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֶל־מַעֲבַר מִכְמָשׂ

    מצודת דוד:אל מעבר מכמש. מהעבר מזה, להתקרב אל הגבעה מקום שאול ויונתן:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מצב. תרגם יונתן: אסטרטיג, וכמו כן תרגם על נציב פלשתים (לעיל פסוקים ג ד), והוא ענין פקידות ושלטנות:

    אל מעבר. אל צד:

    רש"י

    מצב פלשתים. דרך אנשי צבא לעשות מהם מצב ומשחית, הם הפושטים ורצים אחר השלל אל העיר, שקורין צנבי"ל בלע"ז:

    מצב. הם נציבים לשמור שלא יצאו מן העיר משחיתים בהם:

    אל מעבר מכמש. הפלשתים היו חונים במכמש, ומכמש בהר, וישראל בעיר ששמה גבע וגבע היתה בראש ההר, ושני הרים היו זה כנגד זה, והגיא ביניהם, כמו שאמור בענין. ומצב פלשתים נגש אל עבר מכמש שלצד גבע, אל הגיא שביניהם: