מלכים ב פרק כ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בֶּן־שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת־עֲדָיָה מִבָּצְקַת

2. (ב)וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ בְּכָל־דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא־סָר יָמִין וּשְׂמֹאול

   עוד פירושים על פסוק ב: רלב"ג

   רלב"ג

   וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל. ר"ל אף על פי ששלחה לו חולד' הנביאה יען רך לבבך ותכנע מפני ה' אין הרצון בזה שחטא יאשיהו קודם זה אך הרצון בו שבעת שמעו את הרעה הזאת אשר נגזרה מאת ה' על ירושל' השתדל על כל פנים לתקן את אשר עותוהו הראשונים כי קודם זה לא היה יודע הרע שנגזר עליהם אך היה עושה הישר בעיני ה' וזה לא היה מספיק לו להשיב חרון אף ה' ממנו אבל היה ראוי שיוסיף לו דבקו' בש"י בדרך שיהיה מושגח השגחה ימלטו בה מזה הרע הנגזר מאת הש"י ולזה תמצא שהשתדל יאשיה להשיב ישראל לעם לה' כדי שיסור מהם זה הרע ולבער בשלמות את כל הנעשה לע"ג:

3. (ג)וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת־שָׁפָן בֶּן־אֲצַלְיָהוּ בֶן־מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יְהוָה לֵאמֹר

4. (ד)עֲלֵה אֶל־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְיַתֵּם אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם

   מצודת דוד:ויתם את הכסף. רצה לומר: יאסף כל הכסף בשלימות:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויתם. מלשון תם והשלמה:

   שומרי הסף. הם השוערים:

   מלבי"ם

   אשר אספו שומרי הסף ובדברי הימים מפרש שהלוים אספו הכסף מכל שארית ישראל וישובו ירושלים, והוא על פי מה שכתוב למעלה (סימן י"ב) גבי יהואש שהיו שם שני כספים, הכסף שהובא לבית ה' והכסף שאספו הלוים מכל ישראל, וכאן כלל שניהם בקוצר:

   רלב"ג

   ויתם את הכסף המובא בית ה'. ידמה שהיה הכסף נתון בארון כמו שהיה הענין בימי יהואש המלך ושם זכר דומה למה שזכר בזה המקום והנה אמרו ויתם את הכסף ר"ל ויכלה וזה יהיה בשערו את הארון אשר אספו בו את הכסף שומרי כלי בית המקדש והמונים הכסף ההוא יתנוהו מנוי על ידי עושי המלאכה הממונים בבית ה' לחזקו והם הכהן הגדול וסופר המלך ומהכס' ההוא יפרעו שכירותם לאומנין העושים המלאכה בבית ה' לחזק את בדק הבית ר"ל מה שראוי שיבדק לתקון מפני הראותו בלתי חזק והאומנים הם חרשי העץ והבונים הקירות והתקרה והגודרים הם הגודרים גדר סביב חצר הכהנים וזולתו ומהכסף ההוא היו גם כן קוני' עצים ואבני מחצב ולא יחשב את עושי המלאכה הממונים בבית ה' הכסף כי באמונה הם עושים וכבר בארנו הסבה בזה בענין יואש ושם בארנו התועלת המגיעות מזה הספור אשר נכתב שם ולזה לא נשוב למנות' בזה המקום:

5. (ה)וְיִתְּנֻהוּ עַל־יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת

   מצודת דוד:עושי המלאכה. הם האומנים הגדולים הנקראים בדברי רבותינו ז״ל אדרכלין, והיו ממונים בבית ה׳, ומתחת ידם היו בונים האומנים הפועלים, כפי מה שיורו אותם: ויתנו. והם יתנו את הכסף לאומנים הפועלים בשכרן:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   על יד. ביד:

   בדק הבית. רעוע הבית, על שם שבודקים ומחפשים אחר מקום השבור והרעוע:

   מלבי"ם

   המופקדים הם הממונים, והממונים נתנו אותו לעושי המלאכה:

6. (ו)לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת־הַבָּיִת

   מצודת דוד:לחרשים. הם כורתי העצים בתמונה הנרצה: ולבונים. הם הבונים העצים בקירות הבית: ולגודרים. הם הבונים קירות האבנים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ואבני מחצב. אבנים הנכרתים ממקום גדולם:

7. (ז)אַךְ לֹא־יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל־יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים

   מצודת דוד:אך לא יחשב. לא עשו חשבון על הכסף וכו׳, כי ידוע היו שעושים באמונה, ולזה נבחרו אלו:

8. (ח)וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל־שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ

   מצודת דוד:ספר התורה מצאתי. יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמו שאמרו רבותינו ז״ל, לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון, אשר כתב משה מפי ה׳, ולקחו הספר תורה ההיא והטמינו מפניו, ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה, וכאשר היה הכהן גדול מחפש אחר הכסף המובא, ואחרי בדקי הבית מצאה, ואמרו רבותינו ז״ל שמצאה כשהיתה מגוללת בפרשת תוכחות והיה התחלת הדף יולך ה׳ אותך ואת מלכך, ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה, אמר כמבשר, ספר התורה ההיא מצאתיה בבית ה׳: ויתן וגו׳. רצה לומר: הראה לו הנמצא כתוב בתחלת הדף, כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם: ויקראהו. כמתמיה ומשתומם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   על שפן. אל שפן:

   רש"י

   ספר התורה מצאתי. טמון תחת הנדבך, שהטמינו שם כששרף אחז את התורה:

   מלבי"ם

   ספר התורה מצאתי בבית ה', רצה לומר הספר תורה שכתב משה שהיה מונח אצל הארון גנזוהו בימי מנשה ששרף התורה ועכשיו מצא אותו, ועל זה אמר ספר התורה בה' הידיעה, ובדברי הימים מפרש מצא חלקיה הכהן את ספר תורת ה' ביד משה רצה לומר ספר תורה שכתב משה, ופי' חכמינו זכרונם לברכה דספר עזרא לתחלתו הוא נגלל והוא מצא אותו גלול בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך, שמזה היה לו סימן שילכו בגולה, וזה שכתוב ויתן חלקיהו את הספר אל שפן ויקראהו, והנה היה בזה גם כן תוכחת מוסר לעומת שרצה לחזק את בדק בית ה' בחיצוניותו, רמזו לו כמ"ש (ירמיה סי' ז') אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר שהיכל ה' הוא היכל ה', רק היכל ה' המה, שמלת המה רומז על מש"ש הטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה, והדרכים הטובים הוא ההיכל שבו ישכון ה', א"ל למה תחזקו בדק החיצון של הבית ולא הבית הפנימי ההיכל הקדוש שעליו ישכון ה' שהוא הס"ת המונחת גנוזה צור תעודה חתום תורה, וזה שכתוב ויבא שפן וישב את המלך דבר ויאמר התיכו עבדיך וכו' ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיה שזה היה גם כן מענין התשובה, לעורר אזניו שיחזק בדק הפנימי והריסות הדת יקים לא בדק החיצון לבד:

   רלב"ג

   ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הסופר. הנה זכר כי הכהן הגדול היה ראש על שפן הסופר בזה המנוי שהיו עושים אותו שניהם ולזה יחס יאשיה הפעל כלו בהוצאת הכסף לכהן הגדול ולזה אמר ויתם את הכסף אע"פ ששניהם היו שם:

9. (ט)וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל־יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה

   מצודת דוד:התיכו. לעשות מטבעות, להוציאם בהוצאה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   התיכו. ענין הצקה שעל ידי האור, כמו (יחזקאל כב כב): כהתוך כסף:

   רלב"ג

   ויתנוהו על ידי עושי המלאכה. והנה לא זכר למי אמר זה כי נשען במה שזכר שפן הסופר ועוד שכבר אמר אחר זה ויתן חלקיה את הספר אל שפן:

   התיכו עבדיך את הכסף. אין הרצון בו שהתיכוהו באש אך הרצון בו מענין כלוי כטע' ותתך חמתי:

10. (י)וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:ספר נתן לי. רצה לומר: נתן לי ספר הנאבד, כשהיא מגוללת בדף הזה: ויקראהו. בהדף ההוא:

11. (יא)וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו

    מצודת דוד:ויקרע וגו׳. בעבור החרדה, כי גם הוא חשבה לאות וסימן:

    עוד פירושים על פסוק יא: רלב"ג

    רלב"ג

    ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו. יתכן שראה התוכחות והנמשך להם שבמשנה תורה כי שם נרמז ענין גלות שומרון וגלו' יהודה עם מלך יהודה כמו שבארנו שם ואולי חלקיה קרא זה אל שפן לסבב שיקראהו שפן אל המלך ויקח עצה להסיר ממנו זה הרע לפי מה שאפשר:

12. (יב)וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וְאֶת־עַכְבּוֹר בֶּן־מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר

13. (יג)לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת־יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד־הָעָם וּבְעַד כָּל־יְהוּדָה עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי־גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה אֲשֶׁר־הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב עָלֵינוּ

    מצודת דוד:דרשו את ה׳. שאלו לנביאים עלי ועל העם הנמצא פה ועל כל יהודה, בעבור דברי הספר הנמצא כתוב בה בתחילת הדף, אשר מהנראה שהוא לאות אשר גדולה חמת ה׳ וכו׳: לעשות. אשר רוצה לעשות ככל הכתוב בתחילת הדף ההוא:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נצתה. מלשון הצתה והבערה:

    רש"י

    דרשו את ה' בעדי. ראה כתוב יולך ה' אותך ואת מלכך:

    מלבי"ם

    לעשות ככל הכתוב עלינו ובדברי הימים לעשות ככל הכתוב על הספר הזה, רצה לומר כי התורה הכתובה בספר ובדיו, כתובה גם כן על לוח לב וחקוי הנפש כמ"ש בפי' הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, ועל זה אמר פה הכתוב עלינו, ויש לפרש שמ"ש לעשות ככל הכתוב נמשך על חמת ה' שחמת ה' נצתה בנו לעשות ככל הכתוב עלינו בתוכחה שבפרשת תבוא וזה על אשר לא שמעו על דברי הספר הזה:

    רלב"ג

    נצתה בנו על אשר לא שמעו אבותינו. ר"ל נבערה בנו:

14. (יד)וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל־חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן־תִּקְוָה בֶּן־חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ

    מצודת דוד:אל חולדה. אמרו רבותינו ז״ל (מגילה יד ב): מפני שהנשים רחמניות הן הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם; או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים: שומר הבגדים. של המלך: במשנה. בין שתי החומות, שהיא משנה להעיר, וכן (צפניה א י): ויללה מן המשנה: וידברו אליה. את דברי המלך:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    אל חולדה. אמרו רבותינו (מגילה יד ב): לפי שהאשה מרחמת יותר מן האיש, לכך לא שלח אל ירמיהו. ויש אומרים: ירמיהו לא היה שם, שהלך להחזיר עשרת השבטים:

    במשנה. בבית אולפנא שער יש בעזרה ששמו שער חולדה במסכת מדות (לד א). ויש שפותרים 'במשנה', חוץ לחומה, בין שתי החומות, שהיא משנה לעיר, [ במשנה, היתה לומדה התורה שבעל פה לזקנים שבדור, והיא היא המשנה, הג"ה דר"ע ], [ במשנה, מאלה הדברים עד לעיני כל ישראל, וכן כל הדברים הנכפלים בתורה דרשה ברבים, וגלתה העונשים והגלויות הנכפלים לעוברים על סודו ורמזי התורה. סוד מישרים ]:

    רלב"ג

    והיא יושבת בירושלם במשנה. תרגם יונתן במשנה בבית המדרש:

15. (טו)וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי

16. (טז)כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו אֵת כָּל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה

    מצודת דוד:הנני מביא. רצה לומר: האות הזה לא במקרה בא כי אם מה׳, וכאילו אמר הנני מביא רעה וגו׳: אשר קרא. אשר צוה לקרות לפניו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הנני מביא רעה רצה לומר מה שקרא בספר שהיה נגלל בתוכחה של משנה תורה הוא סימן שאביא רעה, ויען היה נגלל בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' ועבדתם שם אלהים אחרים, אמר שזה יהיה לעונש מדה כנגד מדה תחת אשר עזבוני וכו':

17. (יז)תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    תכבה. מלשון כבוי:

18. (יח)וְאֶל־מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת־יְהוָה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ

    מצודת דוד:ואל מלך יהודה. רצה לומר: דבר הנוגע אל המלך עצמו: הדברים אשר שמעת. רצה לומר: אף שהגזירה גזורה כאשר שמעת, אל תהיה כלול עמהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואל מלך יהודה, כה אמר ה' הדברים אשר שמעת רצה לומר מה ששמעת שקראו את הפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך כה אמר ה' רצה לומר כן היה גזרה גזורה עליך מאת ה', רק (יט) יען רך לבבך וכו' ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי תפלתך, עלך ידי זה בטל הגזרה שלא תלך בגולה:

19. (יט)יַעַן רַךְ־לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהוָה בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת־בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:בשמעך אשר דברתי. רצה לומר: בעת השכלת בדברי האות הזה, אשר הוא מה׳: ולקללה. מי שיקלל את זולתו יתלה הקללה בהם, לומר שיקולל כהם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    רך לבבך. הוא ההפוך מקשה הלב:

    ותכנע. מלשון הכנעה:

    לשמה. מלשון שממה:

20. (כ)לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל־אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא־תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר־אֲנִי מֵבִיא עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר

    מצודת דוד:אל קברותיך. ולא תקבר בארץ העובדי גלולים: בשלום. עם כי מת במלחמה, מכל מקום תחשב לו לשלום, על כי לא ראה בהרעה הבאה על ישראל: וישיבו. חלקיה וחבריו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    אוספך. ענין מיתה, כמו (במדבר כ כד): יאסף אהרן:

    ונאספת. ענין הכנסה, כמו (שופטים יט יח): ואין איש מאסף אותו:

    רש"י

    ונאספת אל קברותיך בשלום. ומהו השלום, ולא תראינה עיניך בחורבן הבית:

    מלבי"ם

    לכן הנני אוספך על אבותיך פי' רי"א שתוסף נפשך במעון הרוחני למעלה ממדרגת אבותיך הצדיקים, ונאספת והגם שימות בידי פרעה נכה ולא ימות בשלום יקבר בשלום כי הובילוהו ממקום המלחמה לקברות באין מוחה, ועל ידי כן ולא תראינה עיניך וכו' שלא יראה חורבן העיר וחורבן בית ה':

    רלב"ג

    לכן הנני אוסיפך אל אבותיך. ר"ל שבמותו יהיה נקבר אצל אבותיו ולא תהיה הרעה בימיו ידמה שהיו בישראל אז נביאים זולת חולדה אך שלח אליה מפני היותה קרובה לו כי הית' אז בירושלם: