מלכים ב פרק כ׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה־אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה

   מצודת דוד:בימים ההם. אמרו רבותינו ז״ל (סדר עולם פרק כג), שהיה שלשה ימים לפני מפלת סנחריב: למות. רצה לומר: חולי אנושה ומסוכנת, שיש בה כדי למות: צו. היה מצוה על עניני ביתך:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   בימים ההם. שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב:

   חלה חזקיהו. ויום שלישי כשעלה בית ה', יום מפלתו של סנחריב, ויום טוב של פסח היה (סדר עולם פרק כג):

   כי מת אתה. בעולם הזה:

   ולא תחיה. לעולם הבא, משום דלא נסבת אשה, כדאיתא בברכות (יא):

   רלב"ג

   בימים ההם חלה חזקיה למות. אחשוב כי אחר הספור הקודם היה זה ולא תפלא ממה שאמר ומכף מלך אשור אצילך כי כבר אפשר שאסרחדון היה מגזם אל ירושלים:

2. (ב)וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו אֶל־הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   הקיר. הכותל:

3. (ג)אָנָּה יְהוָה זְכָר־נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון

   מצודת ציון

   אנה. הוא ענין לשון בקשה:

   נא. עתה:

4. (ד)וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר־יְהוָה הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   התיכונה. האמצעית:

   רש"י

   לא יצא חצר וגו'. מיהר הקב"ה להודיע רפואתו, בטרם יצא קול הברה בעיר שנקנסה עליו מיתה, כדאיתא בירושלמי (סנהדרין י ב):

5. (ה)שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ נְגִיד־עַמִּי כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת־דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְהוָה

6. (ו)וְהֹסַפְתִּי עַל־יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל־הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   ומכף מלך אשור אצילך. למדנו שלפני מפלתו של סנחריב חלה:

7. (ז)וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל־הַשְּׁחִין וַיֶּחִי

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   דבלת תאנים. הם התאנים הנדרסים יחד:

   השחין. מין נגע שנחלה על ידה, וכן (שמות ט ט): לשחין פורח אבעבועות:

   ויחי. ענין רפואה, כמו (יהושע ה ח): עד חיותם:

   רש"י

   דבלת תאנים. כשהם לחין קרויין תאנים, וכשנדרסים בעיגול קרויין דבלה:

   וישימו על השחין ויחי. ונס בתוך נס, שהרי אף בשר חי כשאתה נותן עליו דבלה, נסרח, והקב"ה נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל, ומתרפא (מכילתא שמות טו):

   רלב"ג

   קחו דבלת תאנים. ידוע כי הש"י כשיעשה מופתי' יבקש להם קצת סבות כשאפשר זה שיהיה בהם יותר מעט מהזרות אצל הטבע ולזה צוה לקחת דבלת תאנים כי אע"פ שאין בו כח לעשות זה הנה בו קצת מבוא ברפואת המורסות ובבשולם:

8. (ח)וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי־יִרְפָּא יְהוָה לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְהוָה

   מצודת דוד:מה אות. רצה לומר: מה מאד יחשב לאות גדול ונפלא, כאשר ירפאני ה׳ מכל מכאוב החלי, ואעלה ביום השלישי אל בית ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   מה אות. מלת ׳מה׳, יורה על גודל הדבר וחשיבותו, כמו (תהלים ח ט): מה אדיר שמך:

   אות. מופת:

   רלב"ג

   ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות כי ירפא ה' לי. ראוי שתדע שלא היה זה מיעוט אמונה לחזקיהו אם בקש אות בזה וזה שכבר הודיעו ישעיהו כי גזירת הש"י היתה שימות ועתה כשהסכים להוסיף על ימיו חמש עשרה שנה אולי היה תנאי ר"ל אם יהיה חזקיהו באופן מהשלימות שיתכן שתדבק בו כמו ההשגחה ולזה לא היה סומך בזה חזקיהו אם לא שיתן לו אות שבזולת תנאי נתן לו השם יתברך זאת המתנה:

9. (ט)וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה־לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְהוָה כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם־יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת

   מצודת דוד:וזה לך האות מאת ה׳. המקום מעצמו אמר לתת לך אות על הדבר הזה, אשר תעלה ביום השלישי לבית ה׳: הלך הצל עשר מעלות. מעלות היו עשויות מול החמה, לבחון בהם שעות היום, כי כל שעה ירד הצל מעלה אחת, ושאל לו באיזה אות יבחר יותר, אם שילך הצל במהלכו לפנים עשר מעלות, פתאום וברגע אחד [ויהיה ׳הלך׳ כמו ׳ילך׳, עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים במקרא] או אם תרצה שישוב הצל אחורנית עשר מעלות:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות. הרי זה מקרא קצר, כבר ירד הצל למעלות העשויות לשעות היום, כמו אורלויי"ן בלע"ז, שעושין האנשים לבחון שעות היום, חפץ אתה שימתין במקום שהוא שם כדי מהלך עשר שעות, או ישוב למעלה עשר מעלות, ויהא נראה כאילו הוא שחרית:

   רלב"ג

   הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות. ר"ל אם ישוב ללכת עשר מעלות אחרות בדרך שיהיו עשרים מעלות:

10. (י)וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת

    מצודת דוד:נקל לצל לנטות. האות הזה שינטה הצל במהירות, הוא נקל מול אות החזרת הצל, כי בנטיות הצל במהירות, הלא תלך גלגל החמה במהלכו, ואך ימהר לכת במרוצה, ואין האות ניכר כל כך, ולזה ישוב הצל אחורנית, כי האות הזה יותר חזק וקשה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ויאמר יחזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות. דבר קל הוא לנטות במקומו, ונוטה ועומד עשר מעלות אינו דבר הניכר כל כך, לא כן אלא ישוב הצל, ויהיה הדבר תימה, שראו שפנה היום לערוב, וחוזר להיות בוקר:

    רלב"ג

    ויאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות. הנה זה הפסוק קשה מאד בפירושו וזה כי ידוע כי נטית הצל תהיה מצד תנוע' השמש ולפי תנוע' השמש מעט מעט יטה הצל מעט מעט וזה מבוא' בעצמו ובהיות הענין כן מה זה שאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות איך חשב חזקיה נקל מה שהוא מהמופת נפלא מאד לא ראינו כמוהו בביאור אפילו למשה אשר לא קם כמוהו לכל האותות והמופתים אשר עשה כי המופתים ההם היו לשנות סדר אלו הדברים השפלים והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתנה בו סדר הגרמים העליונים ובהיות הענין כן הנה יהיה זה המאמר מחזקיה בתכלית הסכלות ואיך ראוי שנחשוב זה עליו עם שלמותו הנראה מדבריו ואם אמרנו שלא היה זה המופת בתנועת השמש בעצמה יקשה מה שאמר בספר דברי הימים על מליצי שרי בבל שבאו לדרוש המופת אשר היה בארץ כי ידמה מזה המקום שזה המופת היה על דבר חליו לפי שבזה המקום אמר כי שמע כי חלה חזקיהו והנראה בעיני מפני כל זה שזה המופת היה בצל לא בשמש בעצמו וכבר ידעת בי העננים המתנועעים תחת השמש יביאו לפעמי' ניצוץ השמש בזולת מקומו הראוי לו וזה כבר נמצא בחוש הרבה ולפי שראה חזקיה מתנועת הרוח אז וקצת אידים שהיו תחת השמש שיקל להם בתנועתם המהירה להשיב הצל עשר מעלות כי באותו צד היתה תנועתם בקש מישעיה שיהיה הענין בהפך זה כדי שיוכר לו מופת השם יתברך והנה התפלל הנביא אל הש"י ושב הצל אחורנית עשר מעלות כמו ששאל חזקיה וזה המופת יתכן שנהיה בשחדש הש"י על דרך המופת אידים מתנועעים לצד ההוא ונרשם בהם ניצוץ השמש והביאוהו בתנועתם במהירות נפלא אל המקום ההוא עד שכבר היה זה תכף:

11. (יא)וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־יְהוָה וַיָּשֶׁב אֶת־הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת

    מצודת דוד:ויקרא וגו׳. לעשות האות אשר בחר חזקיה: במעלות אחז. רצה לומר: זה האות נעשה בהמעלות אשר עשה אחז, ובהם שב הצל אחורנית עשר מעלות. ורבותינו ז״ל אמרו (סנהדרין צו א) ששב לאחור כחשבון שמיהרה לרדת בהמעלות ביום שמת אחז, לקצר את היום, להמעיט בהספדו:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    אשר ירדה במעלות אחז. יום שמת אחז, נתקצר היום ומיהר הצל לירד עשר מעלות, כדי שלא יהא נספד, ואותן עשר שעות חזרו עכשיו לחזקיהו (סנהדרין צו א):

    רלב"ג

    במעלות אחז אחורנית. יתכן שבנה אחז אלו המעלות בבית המלכות, והנה שמע מלך בבל כי חלה חזקיה ולזה שלח מלאכיו שם וצוה אותם גם כן שידרשו המופת אשר היו בארץ אז מחיל סנחריב שמתו כלם בזולת יד אדם אך הכם מלאך ה' ולזה אמר ג"כ אשר הי' בארץ ואם היה זה שב אל המופת מהשמש הנה לא היה בארץ לבד אך בכל העולם:

12. (יב)בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן־בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ־בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ

    מצודת דוד:כי חלה. על שנתרפא שלח לדרוש בשלומו דרך אהבה ובדברי הימים (ב לב לא) נאמר ששלח לדרוש המופת הנעשה בחליו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    כי שמע כי חלה. ועד אותו היום לא היה אדם חולה וחיה, ואיך שמע, למוד היה לאכול בשלש שעות ביום, וישן עד תשע, כיון שחזר גלגל חמה לחזקיהו, ניעור בתשע שעות ומצא שהוא שחרית, בקש להרוג את עבדיו, אמר אתם הנחתם אותי לישן יום ולילה, אמרו, גלגל חמה חזר, אמר להם: מי החזירו, אמרו לו: אלהיו של חזקיהו, כדאיתא בפסיקתא:

    רלב"ג

    בעת ההיא שלח בראדך בלאדן. ראוי שתדע כי אע"פ שהיה סנחריב מושל בבבל כמו שיראה ממה שאמר במה שקדם ויבא מלך אשור מבבל הנה היה שם מלך והיה תחת סנחריב והיה נותן לו מס שנה בשנה כי כן היה מנהגו עם כל המלכים שהיה כובש אותם והנה לפי דעתי נמשכה המלוכה למלכי אשור עד שבא נבוכדנצר מלך בבל והחזיק במלכות הזה ונמשך המלכות לו ולבנו ולבן בנו עד שבעים שנה:

    ספרים ומנחה אל חזקיהו. כבר ספר בספר ד"ה כי רבים היו מביאים מנחה לה' בירושלם ומגדנות לחזקיה והיה זה כן מפני מה ששמעו מהמופת שעשה ה' בחיל מלך אשור אז ידעו כל ממלכות הארץ כי ה' הוא האלהים ולזה ספר זה שם אחר ספור זה המופת אשר עשה ה' בחיל מלך אשור:

13. (יג)וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת־כָּל־בֵּית נְכֹתֹה אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא־הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא־הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל־מֶמְשַׁלְתּוֹ

    מצודת דוד:וישמע עליהם. יתכן שבקשו להראות להם את כל בית נכתו, ושמע עליהם והראם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    נכתה. ענין אוצר נחמד, וכן (בראשית לז כה): נכאת וצרי, שרוצה לומר: דברים נחמדים:

    רש"י

    בית נכתה. בית גנזי בשמיו, כמו (בראשית לז כה): נכאת וצרי ולוט:

    ואת שמן הטוב. יש פותרין שמן המשחה, ויש פותרים שמן אפרסמון (בלסמון), שהוא מצוי בארץ ישראל, שנאמר (ביחזקאל כז יז): יהודה וישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג. וראיתי בספר יוסיפון: פנג הוא אפרסמון, וגדל ביריחו, ועל שם הריח נקרא יריחו:

    לא היה דבר. את הארון והלוחות וספר התורה (פרקי דרבי אליעזר פרק נב, עיין שיר השירים רבה ג ד):

    רלב"ג

    וישמע עליהם חזקיהו. ר"ל שכבר שמע בעבורם מה שבקשו ממנו והגיד להם כל אשר שאלו והראם את כל בית נכתה הנה הוא קבוץ על חמודותיו ואחר זה פרט מה שהיה שם והוא כסף וזהב ובשמים ושמן הטוב והוא שמן אפרסמון שלא היה נמצא כי אם בארצו ובמקום אחד ממנו לבד והוא נקרא בלסמי בלעז:

    ואת בית כליו ואת כל אשר נמצא באוצרותיו. יתכן שהראה אותם ג"כ הדברי' החמודים שהיו לו בממשלתו והנה היה רע בעיני ה' אשר עשה כי גבה לבו על הש"י כי הם באו לדרוש את המופת לכבוד הש"י ולא היה ראוי לחזקיה להגדיל עצמו בזה אבל היה ראוי שיתן הגדולה והכבוד לש"י ויראה להם גדולת הש"י כי על זה באו ולזה גנה אותו בספר ד"ה על זה כי הוא לא השיב לש"י מהכבוד על זה המופת שעשה לו שהוסיף על ימיו מה שהוא ראוי אבל גבה לבו ולזה היה עליו קצף ועל יהודה וירושלם והנה הקצף היה מה שאמר לו ישעיה הנביא על זה:

14. (יד)וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ומאין. מאיזה מקום:

    רש"י

    מארץ רחוקה באו. זה אחד משלשה שבדקן הקב"ה ומצאן עביט של מים עכורים, קין, יחזקיהו, ובלעם קין, (בראשית ד ט) - לא ידעתי השומר אחי אנכי, היה לו לומר רבונו של עולם הלא כל הנסתרות גלויות לך, כדאיתא בתנחומא (ראה במדבר רבה כ ו). בלעם - שאמר לו המקום (במדבר כב ט) מי האנשים האלה עמך, היה לו לומר ה' אלהים אתה ידעת, כמו שנאמר ביחזקאל (לז ג), והוא השיב בגאוה, בלק בן צפור - מלך מואב שלח אלי, הרבה מבקשים יש לי. חזקיהו - היה לו להשיב לישעיהו, אתה נביאו של מקום, ואתה שואל אלי, התחיל חזקיה מתגאה ואמר: מארץ רחוקה באו אלי, לכך נענש, ועל ששמח עליהם והאכילם על שלחנו (סנהדרין קד א):

15. (טו)וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא־הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא־הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי

16. (טז)וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה

17. (יז)הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא־יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְהוָה

    מצודת דוד:ונשא. יהיה נשא ונלקח: ואשר אצרו. אשר טמנו באוצר: לא יותר דבר. מכל אשר בביתך:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י

    רש"י

    לא יותר דבר. מדה כנגד מדה, לא היה דבר:

18. (יח)וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל

    מצודת דוד:ומבניך. הם דניאל חנניה מישאל ועזריה: אשר יצאו ממך אשר תוליד. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המקרא:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    סריסים. שרים וממונים:

    רש"י

    ומבניך. חנניה מישאל ועזריה:

    רלב"ג

    אשר יצאו ממך אשר תוליד. זה לאות שלא היו בנים לחזקיה בעת זאת הנבואה אך אחר שלש שנים הוליד מנשה שמלך אחריו והנה אמר ובניך על זרעו ואם הוא רחוק כי כל זרע אדם יקראו בניו אפי' לאלף דור כמו שנקרא אנחנו היום בני ישראל:

19. (יט)וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר־יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם־שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי

    מצודת דוד:טוב דבר ה׳. טוב הדבר בעיני, ופירש דבריו ואמר, הלוא אם יהיה שלום בימי, וה׳ יאמת לי הבטחתו זו, אינני חושש במה שיהיה אחרי מותי:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    טוב דבר ה'. מאחר שבימי יהיה שלום:

20. (כ)וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל־גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַבְּרֵכָה וְאֶת־הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת־הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה

    מצודת דוד:את המים. מוצא מי גיחון שהיתה מחוץ לעיר, הביא העירה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הברכה. בנין אבנים על אסיפת המים:

    התעלה. חפירה למים:

    רש"י

    ואשר עשה את הברכה וגו'. בדברי הימים:

21. (כא)וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו