מלכים ב פרק י״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן־אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה

   מצודת דוד:בשנת שלש. רצה לומר: אחר שעבר שלש להושע, בתחילת ד׳ למלכו מעצמו, כי הושע מלך מעצמו בי״ג לאחז, וימי מלכות אחז היו ט״ז שנה, וכלו אם כן בד׳ להושע, ואז מלך חזקיה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   בשנת שלש. למרדו של הושע:

2. (ב)בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת־זְכַרְיָה

   מצודת דוד:ועשרים וכו׳. ומקוטעות היו:

3. (ג)וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִד אָבִיו

   עוד פירושים על פסוק ג: רלב"ג

   רלב"ג

   ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו. הנה בזה הוסיף על דוד כי הוא לא חטא אך עשה תמיד הישר בעיני ה' ודוד חטא על דבר אוריה:

4. (ד)הוּא הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת־הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד־הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא־לוֹ נְחֻשְׁתָּן

   מצודת דוד:את הבמות. מה שהקריבו עליהם לגבוה, ובאיסור נעשו, כי מעת שנבנה הבית נאסרו הבמות אשר עשה משה. בעת נשלח בישראל הנחשים השרפים, צוהו ה׳ לעשות נחש נחושת להביט בו נשוך וחי, כמו שנאמר בתורה (במדבר כא ח): מקטרים לו. בחשבם שיש בו אלהות, על כי נתרפא הנשוך כאשר הביט בו: נחשתן. כאומר, מה זה, הלא הוא רק נחושת ולהקטין מעלתו הוסיף הנו״ן, כי כן דרך המקרא, וכן (שמואל ב יג כ): האמינון אחיך:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   וכתת. ענין כתישה, כמו (שם ב ד): וכתתו חרבותם:

   רש"י

   ויקרא לו נחשתן. לשון בזיון, כלומר מה צורך בזה, אינו אלא נחש נחושת:

   מלבי"ם

   וכתת נחש הנחשת פי' התוספות בחולין (ז' ע"א) שאסא ויהושפט לא בערום שטעו שמפני שנעשה על פי הדבור אסור לבערו, נראה פי' כי יש פלוגתא בחולין דף מ"א אם אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה זוטא ובע"ז דף נ"ד אמר עולא אר"י אף על פי שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה, ולמד לה ממה שגנז חזקיה הכלי שרת ששמש בהם אחז לעבודה זרה, שמזה מוכח שאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ושם דף נ"ג ע"ב, עמ"ש רב ישראל שזקף לבנה וכו' מכדי כתיב ואשריהם תשרפון באש והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הק' הר"ן בשם הרמב"ן דלמא לזה אסר רחמנא משום דעבד בה מעשה ותירץ דרב פליג אדעולא וס"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ואם כן הראשונים היו ס"ל כדעת רב, וחזקיה לשיטתו שגנז כלים של אחז שס"ל דבמעשה אוסר דבר שאינו שלו, לכן כתת נחש הנחושת, ועל זה אמר ויקרא לו נחשתן היינו שנעשה כמו נחושת שלהם שיכולים לאסרו, אחר שעשו בו מעשה:

   רלב"ג

   הוא הסיר את הבמות. הם שנעשו להקריב בהם לש"י אשר לא סרו בימי מלכי יהודה הראשונים:

   ושבר המצבות. כי התורה אמר לא תקים לך מצבה ואע"פ שהיא לש"י כ"ש כשהיתה לשם ע"ג כמו שאחשוב שהיה הענין באלו המצבות:

   היו בני ישראל מקטרים לו. הנה חשבו שתהיה לזאת הצורה מדרגה אלהית מפני שעשאה משה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי והנה קרא לו חזקיה נחשת שלהן כאילו יאמר שאין לזאת הצורה כח כי אם מה שיש מהכח לנחשת:

5. (ה)בַּיהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ואחריו לא היה כמוהו במדת הבטחון, שמ"ש ביאשיהו (לקמן כ"ג כ"ה) שכמוהו לא היה לפניו, הוא במדת התשובה:

   רלב"ג

   בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו. הנה הוי"ו אשר במלת ואשר מושכת הבית אשר במלת בכל והרצון בו בכל מלכי יהודה ובאש' היו לפניו ואולם אמ' זה כי אפי' דוד לא היה כמוהו כי הו' חטא וזה לא חטא אך עשה הישר בעיני ה':

6. (ו)וַיִּדְבַּק בַּיהוָה לֹא־סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה

   עוד פירושים על פסוק ו: רלב"ג

   רלב"ג

   וידבק בה' לא סר מאחריו. הנה הדבקו' בה' הוא ההשגה וההליכה בדרכיו ואמרו לא סר מאחריו מעיד שלא חטא בדב':

7. (ז)וְהָיָה יְהוָה עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ

   מצודת דוד:ישכיל. יצליח, כי המצליח נראה הוא להבריות כאילו עושה מעשיו בהשכל:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ישכיל. יצליח:

   מלבי"ם

   והיה ה' עמו, כמו שדבק בה' כן היה ה' עמו ועל ידי כן השכיל בכל דרכיו על ידי עזר אלוה ותחת שבימי אחז גבר עליו מלך ישראל והוצרך להיות עבד לאשור כדי שיושיעהו מידו, ופלשתים פשטו בארץ יהודה, היה הכל בהפך, הוא מרד במלך אשור:

   רלב"ג

   והיה ה' עמו. זה היה מהש"י גמול לו על ישראל:

   בכל אשר יצא ישכיל. ר"ל בכל אשר יצא יצליח:

   וימרד במלך אשור ולא עבדו. לפי שאביו אחז עשה עצמו עבד לו כאמרו עבדך ובנך אני זכר כי הוא מרד במלך אשור וענין המרד הוא שלא עבדו:

8. (ח)הוּא־הִכָּה אֶת־פְּלִשְׁתִּים עַד־עַזָּה וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד־עִיר מִבְצָר

   מצודת דוד:ממגדל נוצרים. מן המגדל שהצופים עומדים עליו, ורצה לומר: מקטן ועד גדול:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   (ח-יב) והכה את פלשתים ממגדל נוצרים ששם יעמדו שומרי השדות עד עיר מבצר הגדולים: ובכ"ז לא עלה מלך אשור עליו רק עלה על שומרון שהם היו תחת ידו, ויגל אותם, וזה היה על ידי שלא שמעו בקול ה', וליהודה לא עשה דבר עד שנת י"ד לחזקיה, שאז בא עת מפלת אשור שיפול בירושלים:

   רלב"ג

   ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ר"ל שלא נשאר בהם מקום שלא הוכה מקטון ועד גדול והיותר קטן הוא מגדל הנוצרים ר"ל השומרים שעושין מחוץ לעיר לשמור פירות השדה והכרמים אשר סביבו:

9. (ט)וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ

   מצודת דוד:היא השנה השביעית להושע. כי חזקיהו מלך בד׳ להושע: עלה שלמנאסר. עם שכבר נאמר למעלה, חזר לספר שוב, כאומר, מה שעלה שלמנאסר וגו׳, וגבר אשור על ישראל, ויגל את ישראל וכו׳, עד סוף הענין, הנה זה לא היה בכח ידיו, כי אם על אשר לא שמעו בקול ה׳ וגו׳, שהרי בימי חזקיה עלה אשור על ירושלים, וספו תמו ברצות ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ויצר. מלשון מצור:

10. (י)וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת־שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת־תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן

    מצודת דוד:מקצה שלש שנים. כי צר עליה בתחלת ד׳, וכבשה בסוף ו׳:

11. (יא)וַיֶּגֶל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    וינחם. הניחם:

12. (יב)עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת־בְּרִיתוֹ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ

    מצודת דוד:על אשר לא שמעו וגו׳. ולא בכח ידם: את בריתו. התורה אשר נתן בברית:

13. (יג)וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הבצרות. מלשון מבצר:

    ויתפשם. לכדם:

    מלבי"ם

    ובארבע עשרה שנה, מבואר בד"ה שאחרי שנתן לו הכסף והזהב הכין חזקיה שלח ומגנים לרוב, והכין את עצמו למלחמה, וזה נודע למלך אשור ולכן עלה עליו שנית, ולכן רצה להגלות את העם כי החזיק אותו כמורד והנה הכתובים האלה קאפיטיל י"ח י"ט כ' הוכפלו ככתבם וכלשונם בספר ישעיה סי' ל"ו ל"ז ל"ח ל"ט ושם בארתי הכתובים האלה על מכונם, וגם בארתי קצת השנוים שבאו בשני הספרים, וכבר יצא הפירוש הזה לאור זה ימים רבים, וכאשר ספר מלכים נכתב על ידי ירמיה, אם כן ישעיה קדים לירמיה, וירמיה העתיק דבריו מחזון ישעיה, על כן פירוש הכתובים האלה קנה מקומו בישעיה, תדרשהו משם, ותמצא מרגוע לנפשך, כי אין להכפיל הדברים:

14. (יד)וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר־תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר־כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב

    מצודת דוד:הטאתי. במה שמרדתי בך: את אשר תתן וגו׳. רצה לומר: העונש אשר תשים עלי, אשא ואסבול: וישם. שם עליו עונש שלש מאות וגו׳:

15. (טו)וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית־יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בית ה׳. בבית ה׳:

16. (טז)בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת־דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת־הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:קצץ. קלף ציפוי הזהב מן הדלתות ומן מפתני הבית: אשר צפה חזקיה. כי כבר היה נפסד הצפוי שעשה שלמה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    קצץ. כרת וקלף:

    האומנות. מפתני הבית, וכן תרגם יונתן: סקופיא:

    רש"י

    קצץ. את הדלתות שהיה של זהב:

    ואת האומנות. תרגם יונתן: וית סקופיא, איסקופות:

    רלב"ג

    קצץ חזקיה את דלתות היכל ה'. ר"ל לקחת מהם הזהב אשר הם מצופות ממנו:

    ואת האומנות. הם עמודים מצופים זהב או אסקופות השער התחתונות והעליונות:

17. (יז)וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־תַּרְתָּן וְאֶת־רַב־סָרִיס וְאֶת־רַב־שָׁקֵה מִן־לָכִישׁ אֶל־הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס

    מצודת דוד:וישלח מלך אשור. ובמרמה שם עליו העונש, כי עם כל זאת עלה עליו: בתעלת. בתעלה הנמשכת מהבריכה העליונה, אשר היא במסילה ההולך אל השדה, שמכבסים שם את הבגדים, ושוטחים שמה מול השמש לנגבם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    כבד. ענין רבוי:

    בתעלת הברכה. הברכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, והתעלה היא החפירה הסמוך לה, ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הבריכה, וכן (שם ז ג): אל קצה תעלת הבריכה:

    במסלת. בדרך הכבושה:

    רש"י

    את תרתן ואת רב סריס. למדנו בסדר עולם, שלא באו שלשתם יחד, אלא רבשקה לבדו, כמו שכתב בספר ישעיהו (לו ב), ותרתן ורב סריס באו בשליחות שנייה, כשבאה לו שמועה על תרהקה מלך כוש, וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו וגו' (שם לז ט):

    בתעלת. פוסקיר"ה בלע"ז, בריכה שעושין לביברי דגים:

    שדה כובס. שדה שהכובסין שוטחין בו בגדים, וכן תרגם יונתן: חקל משטח קצריא:

    רלב"ג

    בתעלת הברכה העליונה. הברכה הוא חריץ בנוי עוברים בו מים והיה אצל המים תעלה ר"ל חפירה רחב' יתפשטו בו:

    במסלת שדה כובס. היא הדרך הבא לשדה הכובסי' אשר שם ישטחו בגדיהם אחר שכבסו אותם:

18. (יח)וַיִּקְרְאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר

    מצודת דוד:אל המלך. קראו אל המלך לצאת אליהם: על הבית. ממונה על בית המלך: המזכיר. הממונה על ספר הזכרונות:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    המזכיר. איזה משפט בא לפני המלך ראשון, שיפסקנו ראשון:

    רלב"ג

    ויקראו אל המלך. ר"ל קראו שיצא אליהם המלך:

19. (יט)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב־שָׁקֵה אִמְרוּ־נָא אֶל־חִזְקִיָּהוּ כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ

    מצודת דוד:מה הבטחון וכו׳. אמור, מה בטחונך אשר בעבורה מרדת בי, לבל השמע לי לצאת מארצך אל ארץ אחרת, וכאשר אמר בסוף דבריו:

    עוד פירושים על פסוק יט: רלב"ג

    רלב"ג

    ויאמר להם רבשקה. אף על פי שבאו אחרים עמו והם תרתן ורב סריס לא דבר אלו הדברים כי אם רבשקה ולזה לא זכר זולתו בזה השליחות ובספ' ישעיה וידמה כי אחר שנתן חזקיה את כל הכסף הנמצא באוצרות ה' ובאוצרות המלך למלך אשור שב למרוד בו ולא נתן לו מדי שנה בשנה זה המס הכבד ששם עליו:

    מה הבטחון הזה אשר בטחת. כי מרדת בי ולא קיימת מה שאמרת לי בהיותי נלחם עמך את אשר תתן עלי אשא:

20. (כ)אָמַרְתָּ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל־מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי

    מצודת דוד:אמרת. אתה חושב שאך בדבר שפתים, בעצת יועצים נעשה המלחמה, לא כן הוא, כי צריכים אליה עצה עם גבורה: עתה. הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך, אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    אמרת אך דבר שפתים וגו'. אמרת עד הנה אעבוד למלך אשור, אך דבר שפתים היה, כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך, לא הוצרכת לעצה וגבורה, אבל עכשיו שיצא ובא, עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת, עתה אמור על מי בטחת:

    רלב"ג

    אמרת אך דבר שפתים הוא עצה וגבורה. שיתגבר האדם בו למלחמה ר"ל שבדברי שפתיו יסיר מעליו הנלחם עמו כמו שעשית את' ממני ואחר זה יתחזק ויתגבר בעוזריו לעמו' כנגד מי שהיה נלחם עמו עתה על מי בטחת שיעזרך כי מרדת בי ולפי שחש' מלך אשור כי חשב חזקיה במרדו בו על מלך מצרים שיעזרהו במלחמה אמר אליו הנה בטחת על משענת חלוש כמו משענת הקנה הרצוץ כי לא די שאי אפשר לאדם להשען בו אבל לא יזיק לעצמו בהשענו בו כי הקנה הרצוץ יכנס בכפו ונקבה כי כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו שיצילנו הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו אשר היו מקריבים בהם לה' ויאמ' ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה לבד תשתחוו ואיך יעזרהו והוא עשה כנגדו להשחית במותיו ומזבחותיו:

21. (כא)עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל־מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לְכָל־הַבֹּטְחִים עָלָיו

    מצודת דוד:עתה הנה בטחת. הואיל ואין בך גבורה מעצמך הנה מהו בטחונך על מצרים, הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו, באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה, כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    משענת. ענין סמיכה:

    הקנה. המטה:

    הרצוץ. השבור ומרוסס, כמו (עמוס ד א): הרוצצות אביונים:

    ונקבה. מלשון נקב וחור:

    רש"י

    ובא בכפו. כשאדם נסמך על משענת קנה רצוץ שנשבר בידו, באין ראשי הקרומיות ונוקבין את כפו:

22. (כב)וְכִי־תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא־הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת־בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:הלא הוא. הלא זה הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו אשר היו בכל הארץ, ואמר לישראל שרק למזבח העומד בבית המקדש אשר בירושלים תשתחוו, ומיעט אם כן בעבודתו ונבאש בעיניו:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י

    רש"י

    הלא הוא אשר הסיר חזקיהו וגו'. יש ללמוד מכאן, דרבשקה ישראל מומר היה (ראה סנהדרין סא), שהיה מודה שהקב"ה אלוה, אלא שרצונו לעבוד עבודה זרה:

23. (כג)וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת־אֲדֹנִי אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם־תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:התערב נא. התחייב עצמך עם אדוני אם תוכל למלאות הדבר אשר ישאל: לתת לך. לתת מאנשיך:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    התערב. מלשון ערבון ומשכון, כי כששנים חלוקים בדבר מה, וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו, הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון, להיות בטוח ומקויים:

    רש"י

    התערב נא. התפאר עליו, בוא בערבון, על מנת אם תוכל ליתן לך רוכבים על אלפים סוסים:

    התערב. גיי"ר בלע"ז:

    רלב"ג

    ועתה התערב נא אדני את מלך אשור. ר"ל תן לו ערבון שלא תמרוד בי ותהיה לי למס ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך אנשים רוכבים עליהם והנה אמ' זה על דרך הבוז והלעז כאילו אמ' שלא ימצאו לחזקיה אלפי' אנשים ראויים לרכוב על סוסים:

24. (כד)וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל־מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים

    מצודת דוד:ואיך תשיב. את פניך להלחם עם פני פחת וכו׳, הלא אף הקטן שבהם ממונה הוא על אלפים: ותבטח. אם כן בוודאי כל בטחונך ברכב ובפרשים, על מצרים אשר הוא כקנה רצוץ:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    פחת. ענין שררה:

    רש"י

    ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני. שהרי כל הקטן שבהם, שר על אלפים איש, ואתה אינך משיג לאלפים איש, למדנו מכאן על ראשי גייסות מאה ושמונים וחמשה אלף שנפלו עם סנחריב, הקטן שבהם, שר על אלפים איש שעמו:

    רלב"ג

    ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים. כל זה אמ' לירא אותם ולבהלם כאילו יאמר שמלך אשור הוא באופן מהגודל שאין ראוי לחזקי' להשי' פני פחת אחד שהוא מעבדיו הקטנים גם כי אחד מעבדיו הקטנים גדול מאד עד שאין ראוי להשיב פניו ולבטוח על מצרים לרכב ולפרשי' שיעזרהו במלחמה כנגד מלך אשו':

25. (כה)עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ יְהוָה אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ

    מצודת דוד:המבלעדי ה׳. וכי מבלי גזירת המקום: ה׳ אמר. כבר ניבא ישעיהו (ישעיהו ח ד): ישא וכו׳ ואת שלל שומרון, וטעה לומר שכן יעשה לירושלים:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    המבלעדי. ענינו כמו זולת:

    רש"י

    המבלעדי ה'. וכי שלא ברשות באתי, כבר נתנבא ישעיה (ז יז) בימי אחז אביך יביא ה' עליך ועל עמך וגו' את מלך אשור:

    והשחיתה. את זו הוסיף משלו:

    רלב"ג

    עתה המבלעדי ה'. אמר זה כאלו יאמר איך תבטח על ה' שיצילך והוא אמר אלי שאעלה על הארץ הזאת להשחיתה:

26. (כו)וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל־רַב־שָׁקֵה דַּבֶּר־נָא אֶל־עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל־הַחֹמָה

    מצודת דוד:ארמית. בלשון ארמית: כי שומעים. כי מבינים אנחנו ארמית: יהודית. בלשון יהודית: באזני העם. בפניהם כשהם שומעים, כי הכל מכירים בו, וכאומר, הנה אין מהדרך לפרסם דברי מלחמה בפני המון העם:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    כי שומעים אנחנו. אנו בני פלטין, ומכירין בלשון ארמית ובשאר לשונות, ואל תדבר אלינו יהודית, שכל העם מכירין בו, ואין אנו רוצים שישמעו:

    רלב"ג

    באזני העם אשר על החומה. אמרו זה כי לא היו רוצי' שישמע אלו הדברים העם אשר על החומה כדי שלא ירפו ידיהם משמירת החומה:

27. (כז)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב־שָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל־הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת־מימֵי עִמָּכֶם

    מצודת דוד:העל אדוניך. וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דברי: לאכול. להזהירם כי יבאו במצור, ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים: עמכם. רצה לומר: גם הם גם אתם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    העל. כמו האל:

    חוריהם. מלשון חור ונקב, ורצה לומר: צואה היוצאת מנקב פי הטבעת:

    שיניהם. הוא מי רגלים, והוא קרוב מלשון שתן:

    רש"י

    לאכול את צואתם. ברעב המצור:

    חוריהם. רעי היוצא דרך חור פי הטבעת ורבותינו פירשו (מגילה כה ב): לכנותם לשון נאה צואתם:

    מימי שניהם. צואה לחה, שיני דכרכשא דקיימא אתלת שיני או לשון גלל, שבא על ידי לעיסת השינים:

    רלב"ג

    העל אדניך ואליך. ר"ל האם בעבור אדניך ובעבורך שלחני מלך אשור:

    לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עמכם. כאילו אמר שאם ישמרו את החומה שלא יכנסו חיל מלך אשור הנה יבנה עליה מלך אשור מצור עד שמרוב הרע יאכלו צואת' וישתו מי רגליהם והוא השתן:

28. (כח)וַיַּעֲמֹד רַב־שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל־גָּדוֹל יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר־הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:וידבר ויאמר. כפל דבריו לחזקם:

29. (כט)כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל־יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי־לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ישיא. ענין הסתה ופתוי, כמו (בראשית ג יג): הנחש השיאני:

30. (ל)וְאַל־יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְהוָה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה וְלֹא תִנָּתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר

31. (לא)אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ־אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ־גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי־בוֹרוֹ

    מצודת דוד:עשו אתי ברכה. רצה לומר: עשו עמי שלום, לתת תשורת שלום: ואכלו וכו׳. רצה לומר: לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר, מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות, ולשאוב מי הבורות:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ברכה. ענינו מנחה ותשורת שלום, כמו (שם לג יא): קח נא את ברכתי:

    רש"י

    עשו אתי ברכה. שאילת שלום, כמו (בראשית מז ז): ויברך יעקב את פרעה:

    רלב"ג

    עשו אתי ברכה וצאו אלי. ר"ל אם תהיו אתי להשלים עמי ולצאת אלי עשו ברכה כי אז תוכלו לעבוד האדמה ולאכל פריה:

32. (לב)עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי־יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר יְהוָה יַצִּילֵנוּ

    מצודת דוד:ולקחתי. אקח אתכם מפה, להוליך אל ארץ טובה כארצכם כי כן היה דרכו, להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרת: וחיו. מה שאין כן אם תעמדו במרד: כי יסית. אשר יסית:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ותירוש. ענבי היין:

    זית יצהר. זיתים המושכין שמן:

    יסית. מלשון הסתה ופיתוי:

    רש"י

    אל ארץ כארצכם. כן דרכי, להעביר את האומות ממדינה למדינה, היה לו לומר אל ארץ טובה משלכם, שהרי לפתותם בא, אלא שידע שיכירו שדבריו שקר:

    ארץ דגן ותירוש. זו אפריקי (ירושלמי שביעית ו א):

    רלב"ג

    ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. ר"ל ונהגתי אתכם אל ארץ טובה כמו ארצכם ואמר זה להם לבאר שלא יזוקו אם יגלה אותם לארץ אחרת כמו שעשה מעשרת שבטים והנה היה מניע ומבלבל האומות בזה הדרך כדי שלא יוכלו למרוד בו ולזה היה מרחיק אותם מעוזריהם והיה מקרב אותם אליו ואל עמו:

33. (לג)הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת־אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:איש וכו׳. רצה לומר: כל אלוה את ארצו:

34. (לד)אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה כִּי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי

    מצודת דוד:הנע ועוה. הניעם ממקומם והעקימם: כי הצילו. וכי אלהי שמרון הצילו את שומרון מידי:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    הנע. מלשון נע:

    ועוה. מלשון עוות ועקום:

    רש"י

    הנע ועוה. אותם מלך אשור, החריבם והגלם:

    כי הצילו את שומרון. והשומרונים היו עובדים את אלהי ארם שהיו שכיניהם:

    רלב"ג

    חמת ארפד ספרוים הנע ועוה. הם שמות מדינות ויעיד על זה מ"ש אח' זה ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה:

    כי הצילו את שומרון מידי. הנה קצר בזה המאמר בהתחלתו קצר הנשוא ובסופו קצר הנושא והרצון בו איה אלהי חמת וארפד האם הצילו חמת וארפד מידי איה אלהי ספרוי' הנע ועוה האם הצילו אלו המדינו' מידי איה אלהי שומרון כי הצילו את שומרון מידי והנה הקיש ודמ' הש"י לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל ועל זה קרעו בגדיה' השומעי' דבריו מפני מה שחרף וגדף רבשקה הש"י והמלך קרע בגדיו ונתכס' בבגדי שק לצער עצמו כדי שירחם הש"י עליו ובא בית ה' להתפלל שם:

35. (לה)מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי כִּי־יַצִּיל יְהוָה אֶת־יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי

36. (לו)וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי־מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    והחרישו. שתקו:

37. (לז)וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּה אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל־חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב־שָׁקֵה

    מצודת דוד:קרועי בגדים. על ששמע דברי רבשקה, המחרף ומגדף כלפי מעלה, להדמותו לאלהי עמי הארצות:

    עוד פירושים על פסוק לז: רש"י

    רש"י

    קרועי בגדים. על ששמעו גידופי השם: