מלכים ב פרק ט״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בִּשְׁנַת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מָלַךְ אָחָז בֶּן־יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה

   מצודת דוד:בשנת, שבע עשרה. כי יותם מלך בב׳ לפקח, וימי מלכותו ט״ז שנה, וכלו בי״ז לפקח, ואז מלך אחז:

2. (ב)בֶּן־עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא־עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו

   מצודת דוד:ושש וכו׳. ומקוטעות היו:

3. (ג)וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת־בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:העביר באש. היא עבודת המולך, שמעביר בנו בין שתי מדורות אש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הוריש. גירש:

   מלבי"ם

   וגם את בנו העביר באש ובדברי הימים כתיב ויבער את בניו באש כי חזקיה סכתו אמו סלמנדריא (כמ"ש בסנהדרין צ"ד), ורק הבעיר בו אש ולא שלט בו, ובנו האחד העביר לגמרי (ועי' מ"ש לקמן כ"א ו'):

4. (ד)וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל־הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן

5. (ה)אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל־אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם

   מצודת דוד:ולא יכלו להלחם. לא התגברו במלחמה על ירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ויצרו. מלשון מצור:

   מלבי"ם

   ולא יכלו להלחם באמת נזכר בדברי הימים שארמים הכוהו, וכן מלך ישראל הכה בו מכה גדולה, רק אחר כך עלו על ירושלים עצמה ורצו לבטל מלכותו ולא עלה בידם, וכפי הנראה מישעיה סימן ז' עלה תחלה כל אחד בפני עצמו על ירושלים ולא יכלו להלחם ואחר כך התחבר ארם ואפרים ולא עלה בידם כמו שהתנבא ישעיה:

6. (ו)בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם אֶת־אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת־הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:השיב וכו׳ את אילת. זו היא האמור למעלה (יד כב) אשר בנה עזריה והשיבה ליהודה, ועתה בא רצין והשיבה לארם: וינשל. גלה משם היהודים, והאדומים ישבו בה כאשר ישבו בה מאז, טרם לקחה אמציה ולפי שבא ארם להחזיר לאדום, לזה אמר השיב לארם, כאילו היתה שלהם מאז, כי באו במקום אדום:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   וינשל. ענין השלכה, כמו (דברים ז א): ונשל גוים רבים:

   מלבי"ם

   את אילת שבנה עוזיה וישיבה ליהודה השילו וגרשו היהודים משם ואדומים ישבו בה וכמ"ש בדברי הימים שגם אדומים באו ויכו ביהודה:

   רלב"ג

   וינשל את היהודים מאילות. ר"ל שכבר השליכם וגרשם משם והוא אילת שבנה עזריה כמו שקדם:

7. (ז)וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל־תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ־אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי

   עוד פירושים על פסוק ז: רלב"ג

   רלב"ג

   הקומים עלי. ר"ל הקמים עלי:

8. (ח)וַיִּקַּח אָחָז אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ־אַשּׁוּר שֹׁחַד

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   בית ה׳. בבית ה׳:

9. (ט)וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל־דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת־רְצִין הֵמִית

   מצודת דוד:ויגלה. גלה אנשיה אל קיר, והיא מארץ אשור:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ויגלה קירה. את העם אשר בה, הגלה למדינה ששמה קיר:

   מלבי"ם

   וישמע אליו מלך אשור בדברי הימים אומר שהצר לו ולא חזקו ואין זה סתירה כי שם ספר שבאו עליו אדומים ופלשתים, ומלך אשור לא הסיר מעליו רק את מלך ארם, ולא חזקו נגד כל הקמים עליו מסביב:

   רלב"ג

   ויגלה קירה. ר"ל שהגלה העם אשר בדמשק אל קיר:

10. (י)וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת־דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־תַּבְנִיתוֹ לְכָל־מַעֲשֵׂהוּ

    מצודת דוד:אוריה הכהן. יתכן שהוא אמריה הנזכר בדברי הימים (א ה לג), ועיין בסוף הספר, בחשבון הדורות: את דמות המזבח. כי ישרה בעיניו תבניתו, ושלח הדמות אל הכהן לעשות מזבח כדמותו: לכל מעשהו. רצה לומר: את תבנית הציורים הפרטים שבו:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (י-יא) וירא את המזבח בדברי הימים מבואר שקטר לאלהי דמשק המכים בו, ובזה בחר גם כן בתבנית המזבח שבדמשק להעמידו לצורך עבודת אלהי דמשק לשתף שם שמים ודבר אחר, וספר שגם הכהן גדול מהר לעשות דבר מלך שלטון:

11. (יא)וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת־הַמִּזְבֵּחַ כְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד־בּוֹא הַמֶּלֶךְ־אָחָז מִדַּמָּשֶׂק

    מצודת דוד:ככל וכו׳. אף הציורים הפרטים: עד בוא. טרם בוא המלך וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    עד בא. לפני בוא המלך מדמשק:

    רלב"ג

    ויבן אוריה הכהן. ר"ל ויבנה אוריה הכהן את המזבח בעוד שהי' בא המלך אחז מדמשק עד שכאשר בא מצאו בנוי:

12. (יב)וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו

    מצודת דוד:ויקרב. קרב אל המזבח, והעלה עליו עולותיו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויבא ספר מרשעתו שבבואו עלה על המזבח והקטיר עליו בעצמו לכפור בכלל עבודת ה' ובחק הכהונה, כי בנה מזבח שני הפך האחדות, וזר עובד בו הפך ברית הכהונה, ומ"ש ויקרב על כמו ויקרב אל המזבח:

13. (יג)וַיַּקְטֵר אֶת־עֹלָתוֹ וְאֶת־מִנְחָתוֹ וַיַּסֵּךְ אֶת־נִסְכּוֹ וַיִּזְרֹק אֶת־דַּם־הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר־לוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ

14. (יד)וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית יְהוָה וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה

    מצודת דוד:ואת המזבח. מזבח החדש שם עם מזבח הנחושת וכו׳ שעשה שלמה, רצה לומר: מזבח אבנים שעשה שלמה, תחת מזבח הנחושת אשר עשה משה במדבר: ויקרב. מזבח החדש משך ממול פני ההיכל, וחוזר ומפרש שמשכו מבין מזבח הנחושת ומבין בית ה׳, כי מקומו הראוי לו היה בין מזבח הנחושת ובין ההיכל, כי בו צוה להקריב, ולזה מהראוי שלא יפסיק דבר בינו ובין ההיכל, הנה הוא לא העמידו במקום הראוי לו, כי העמידו בצד מזבח הנחושת בצפונו, וקצת מזבח הנחושת הפסיק בינו לבין ההיכל:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ואת מזבח הנחשת ויקרב וגו'. אי אפשר לומר מזבח הנחשת שעשה משה, שהרי נגנז, ואי אפשר לומר מזבח אבנים שעשה שלמה וקראו (בדברי הימים ב ז ז) מזבח הנחשת, שהרי אי אפשר לקרבו מזוית לזוית אלא אם הורסו, והרי שנינו אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה מעל המזבח, עד שבא מנשה וסילקה, שהוא הרס את המזבח כמו שמצינו באגדת חלק (זבחים סא ב) אין לי לפרש מזבח זה, אלא בכיורות ומכונות של נחשת, שהיו צרכי מזבח, והיו אצל המזבח הקודש, וכשעשה אחז את המזבח לעבודה זרה, סילק את הכיור והקריבו לצד אחר מאת פני הבית, שלא להפסיק בין המזבח שעשה ובין בית ה', ויתן אותו אצל מזבח הקודש צפונה. ומצינו שפירשו רבותינו דוגמתו (במסכת שבת דף נה א) ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת (יחזקאל ט ב), מזבח הנחושת מי הוה, אמר להם התחילו ממקום שאומרין שירה לפני. הרי כאן לכלי שיר של נחושת קראו מזבח:

    מלבי"ם

    ואת מזבח הנחשת ובאשר מזבח של שלמה שהיה תחת מזבח הנחושת במשכן של משה עמד לפני ה' נגד פתח ההיכל ולא יכול להעתיקו ממקומו שהיה בנין מחובר, העמיד את המזבח החדש בצד צפונו, אבל הקריב אותו לצד ההיכל יותר מן מזבח הנחושת, בענין שעמד בין המזבח ובין בית ה' ויתן אותו בצד צפון של המזבח משוך אל ההיכל למערב, ומ"ש ואת המזבח פי' שעל ידי שמזבח הנחושת היה מקומו לפני ה' נגד הפתח, ולכן ויקרב מאת פני הבית שהוא מצד המזבח שאצל הפתח הקריבו לצד מערב שיהיה בין המזבח ובין בית ה', כאילו הוא קרוב יותר אל ההיכל ממזבח הנחושת והיה בצפון המזבח, ויש לפרש ואת המזבח מוסב למעלה שזרק דם השלמים על מזבח שהביא מדמשק את ועם מזבח הנחושת, שעל שניהם זרק דם השלמים:

    רלב"ג

    ואת המזבח הנחשת אשר לפני ה'. ר"ל שזה המזבח שבנה אוריה היה בחצר הכהנים עם מזבח הנחשת אשר לפני ה' שבנה שלמה והיה זה המזבח השני יותר קרוב אל פני ההיכל כאלו היה מבין המזבח ומבין בית השם אלא שלא היה מכוון לפני הבית אבל אצל ירך המזבח צפונה היה ואפשר ששמהו לפאת צפון להיותם עובדים לצבא השמים והכוכבי' הצפוניים הם היותר חזקים בפעולותיהם בזה העולם לפי מה שסדר הש"י מענינם ולזה תמצא פעל השמש יותר חזק במזלות הצפוניים:

15. (טו)וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ־אָחָז אֶת־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל הַקְטֵר אֶת־עֹלַת־הַבֹּקֶר וְאֶת־מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת־עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת־מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כָּל־עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם וְכָל־דַּם עֹלָה וְכָל־דַּם־זֶבַח עָלָיו תִּזְרֹק וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה־לִּי לְבַקֵּר

    מצודת דוד:המזבח הגדול. כי את מזבח החדש עשהו גדול משל שלמה: עולת הבקר. הוא תמיד של שחר: מנחת הערב. זה תמיד של בין הערבים: לבקר. לדרשו בעת מן העתים שיעלה על לבו להקטיר עליו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    לבקר. לדרוש, כמו (ויקרא יג לו): לא יבקר הכהן:

    רש"י

    לבקר. לפרקים, לכשיעלה בלבי לבקרו:

    מלבי"ם

    וגם צוה ברשעתו שכל הקרבנות יקרבו עליו, ומזבח הנחשת יהיה רק לבקר לפעמים, באופן שהכהן עשה כל הקרבנות על מזבח הזה:

    רלב"ג

    והנה קרא אחז המזבח ההוא אשר בנה מזבח הגדול כי אולי היה יותר גדול השיעור או מפני שהיה אצל מחשבתו יותר נכבד: ומזבח הנחשת יהיה לי לבקר ר"ל כי לפעמים ארצה לראותו ולבקרו להעלות עליו:

16. (טז)וַיַּעַשׂ אוּרִיָּה הַכֹּהֵן כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה הַמֶּלֶךְ אָחָז

17. (יז)וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת־הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת־הַכִּיֹּר וְאֶת־הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים

    מצודת דוד:ויקצץ. כרת את המסגרות של המכונות, והמה הלבזבזין ומחיצות המכונות אשר מתחת לכיורות במלכים א׳ (ז כח) שעשה שלמה: את הכיור. מכל מכונה הסיר את הכיור הנתון עליו: מעל הבקר הנחושת. כי שלמה העמיד את הים על י״ב בקר נחשת כמו שאמרו במלכים א (ז כה), והוא הסיר מהבקרים ההם, ונתנו על רצפת אבנים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויקצץ. ענין כריתה:

    המכונות. מלשון כן ובסיס:

    הכיור. כעין דוד גדול, עשוי לרחצה:

    הים. עשוי כגיגית גדולה:

    מרצפת. ענין הצעת אבנים בקרקע:

    רש"י

    את המסגרות המכונות. איצטבלאות שהמכונות עשויות עליהם, כמו שנאמר (מלכים א ז כח): וזה מעשה המכונות מסגרות להם:

    מלבי"ם

    ויקצץ אחר כך הוסיף ברשעתו לקצץ את המכונות ואת המסגרות של המכונות שכבר בארתי (מ"א ז') שהיו מכונות ומסגרות וקצץ שתיהם, וגם הסיר הכיורות שהיו שם והוריד הים של שלמה מעל י"ב בקר, וכמ"ש בדברי הימים ויקצץ את כלי בית האלהים ויסגור את דלתות בית ה', באופן ששינה כל עניני כלי המקדש ועניניו כפי חפץ רוחו בשלא האמין כי הכל מיד ה' השכיל את כל מלאכת התבנית:

    רלב"ג

    את המסגרות המכונות. ר"ל המסגרות מסגרות המכונות והנה הסיר מהם את הכיור ועמד הכיור בזולת כנו וכן עשה לכל הכיורות אשר שם והים הסיר מעל שנים העשר הבקר אשר תחתיו ונתן אותו על רצפת אבנים:

18. (יח)וְאֶת־מוּסַךְ הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר־בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת־מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית יְהוָה מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר

    מצודת דוד:ואת מוסך השבת. גם הוריד את מוסך השבת וגו׳, והוא היה בנין מסוכך ממעל, לשבת תחתיו אנשי המשמר היוצא בשבת, על כי היו פונים אז מעבודה, כי משמר הנכנס באו במקומם, ולזה ישבו תחת צל המוסך, עד פנות היום עת הלכם לביתם: ואת מבוא המלך. מקום הכניסה של בית המלך, שהיתה מצד החוץ, סבבה אל בית ה׳, להיות מקום הכניסה מבית ה׳, ועשה כן מפני מלך אשור, שלא יבוא עליו מבחוץ פתאום:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    מוסך. מלשון סכך:

    רש"י

    מוסך השבת. גג אהל עשוי לצל, לשבת תחתיו בעזרה ביום השבת:

    ואת מבוא המלך. שהיה בא בו מביתו לבית ה' דרך החוץ, הסב אותו במקום הצנע, מפני מלך אשור שלא יחמוד אותן הכלים, וגם את המבוא הסב, שמא יצטרך להחבא, ויברח בהצנע:

    מלבי"ם

    ואת מוסך היה מקום לאהל ולצל למשמרות הבאים והיוצאים בשבת, ואת מבוא שהיה למלך מבוא דרך החוץ לבית ה' הסב אותו לפנים, ועל ידי כן בטל שלא יצאו ויכנסו לבית ה' כי בא המלך דרך שם, וזה שכתוב בדברי הימים שסגרו דלתות בית ה' ומאז כיבו הנרות ובטלו העבודה כמו שכתוב בדברי הימים, וכאן ספר זה בקיצור שעל זה, רמז במ"ש ויתר דברי אחז וכו', ובדברי הימים נזכר תועבותיו באורך:

    רלב"ג

    ואת מוסך השבת אשר בנו בבית. היה כמו אהל לעמוד שם משמר היוצא עד הערב:

    ואת מבוא המלך החיצונה הסב בית ה'. הנה מפני יראתו ממלך אשור סתם מבוא ביתו מחוץ והיו נכנסין בבית המלך דרך בית ה':

19. (יט)וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָחָז אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה

20. (כ)וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו

    עוד פירושים על פסוק כ: רלב"ג

    רלב"ג

    ויקבר עם אבותיו בעיר דוד. באר בספר ד"ה כי לא הביאוהו לקברי מלכי בית ישראל: