מלכים ב פרק י״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לְיוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹאָחָז בֶּן־יֵהוּא עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה

   מצודת דוד:בשנת עשרים ושלש. כי יהואש מלך בתחלת שבע ליהוא, ויהוא מת בסוף כ״ח למלכו, והוא כ״ב ליהואש, ובתחלת השנה הבאה מלך יהואחז, אם כן היא כ״ג ליהואש: שבע עשרה שנה. ומקוטעות היו:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   בשנת עשרים ושלש, לפי החשבון שנזכר למעלה שבשנת שבע ליהוא מלך יהואש [ויהוא מלך כ"ח שנה, אם כן מת יהוא בשנת כ"א ליואש, ופי' הרד"ק שהיו שנים מקוטעות שמ"ש בשנת שבע ליהוא מלך יואש היה בתחלת שבע, וכן מ"ש כאן בשנת עשרים ושלש היינו בתחלת אותו שנה והיה כ"א שנים שלמות:

   רלב"ג

   בשנת עשרים ושלש שנה ליואש עד סוף הספר. בשנת עשרים ושלש ידוע כי שש שנים נחבא יואש ואלו השש שנים מלך יהוא קודם מלוך יואש ולזה יתבאר כי בראש שנת עשרים ושלש ליואש מלך אחזיהו:

2. (ב)וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא־סָר מִמֶּנָּה

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויעש הרע וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים ולכן ויחר אף ה' בישראל להעניש אותם:

3. (ג)וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ־אֲרָם וּבְיַד בֶּן־הֲדַד בֶּן־חֲזָאֵל כָּל־הַיָּמִים

   מצודת דוד:כל הימים. כל ימי יהואחז:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ג-ז) השאלות: איך אמר שנתנם ביד מלך ארם כל הימים ותיכף אמר שיצאו מת"י ארם? ומה ז"ש אך לא סרו וכו' כי לא השאיר ליהואחז וכו' מה שייכות זל"ז:

   ויתנם רצה לומר שה' גזר גזרה שיהיו ביד חזאל וביד הדד בנו כל הימים רצה לומר ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת על ידי נביא:

4. (ד)וַיְחַל יְהוֹאָחָז אֶת־פְּנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע אֵלָיו יְהוָה כִּי רָאָה אֶת־לַחַץ יִשְׂרָאֵל כִּי־לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם

   מצודת דוד:כי ראה וכו׳. ולולי זאת לא היתה תפלתו כדאי להתקבל:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויחל. ויתפלל:

   לחץ. דחק:

   מלבי"ם

   ויחל אמנם על ידי תפלת יהואחז שמע אליו ה' להקל הגזרה ונצרך לזה שראה את לחץ ישראל, וזה עני קרא וה' שמע, ועל ידי כן:

   רלב"ג

   ויחל יהואחז את פני ה'. אף על פי שלא היה יהואחז ראוי שתשמע תפלתו הנה שמע הש"י אליו מפני ראותו את לחץ ישראל שלחץ אותם מלך ארם כי לולי שמעו תפלתו היו כלי' עשרת השבטים ותופר ברי' הש"י עם השבטים בעבור האבות ואולם אמרנו בריתו עם השבטים כי כבר התבאר בתורה שלא יכלה אחד מהם כמו שבארנו שם ואחשוב כי שמע הש"י תפלתו לשמור ישראל שלא יצר להם חזאל בזה האופן הנפלא שהיה משחי' בהם והיה זה בחייו אך עם כל זה לחץ אותם כל ימי חייו כמו שנזכר אחר זה והקים להם מושיע מידו אחר מות יהואחז והוא יואש בנו כמו שנזכר אחר זה ואחר סרו מתח' יד ארם וישבו ישראל באהליה' כתמול שלשום אך לא סרו ישראל מחטאת בית ירבעם ובה הלך יהואחז וגם האשרה עמדה עדיין בשמרון שלא בער אותן יהואחז והנה עם כל זה שמע ה' תפלת יהואחז להקל מהלחץ אשר היה לוחץ אותם חזאל בימיו ולתת לישראל אחרי יהואחז מושיע מיד מלך ארם והוא יואש מפני שברוב הלחץ שהיה לוחץ אותם חזאל היו ישראל כלים בקלות כמו שזכרנו והוצרך הש"י בעבור בריתו עם האבות שירחם עליהם כמו שנזכר אחר זה וזה כי לא השאיר חזאל' ליהואחז עם כי אם חמשים פרשי' ועשרה רכב ועשרת אלפים איש רגלי כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:

5. (ה)וַיִּתֵּן יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ וַיֵּצְאוּ מִתַּחַת יַד־אֲרָם וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם

   מצודת דוד:מושיע. יהואש בנו היה המושיע, כמו שזכר אחרי זה, בימי מלכות יהואחז התחילה התשועה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שלשום. יום השלישי שלפני היום:

   רש"י

   ויתן ה' לישראל מושיע. את יואש בן יהואחז, שנאמר בו (לקמן פסוק יט): שלש פעמים תכה את ארם:

   מלבי"ם

   ויתן ה' לישראל מושיע זה היה בסוף ימי יואחז שמלך יואש בנו והושיע להם כמו שיתבאר:

6. (ו)אַךְ לֹא־סָרוּ מֵחַטֹּאות בֵּית־יָרָבְעָם אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל בָּהּ הָלָךְ וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן

   מצודת דוד:אך לא סרו. חוזר על המקרא שלפניו, לומר אף שחילה יהואחז את פני ה׳, אך לא סרו הוא ועמו מחטאת בית ירבעם, והיה התפילה עם אחיזת העון:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אך באר שלא היתה התשועה על ידי שעשו תשובה ושב ה' מחרון אפו, כי באמת לא סרו מחטאת ירבעם וגם האשרה עמדה להוסיף חטאת על חטאת רק סבת התשועה היתה, יען:

7. (ז)כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם־חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ

   מצודת דוד:כי לא השאיר. כי בעבור זה לא השאיר ארם ליהואחז עם וגו׳: כעפר לדוש. כעפר הנידש ברגלי אדם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לדוש. מלשון דישה וכתישה:

   מלבי"ם

   כי לא השאיר ליואחז עם וכו' וכבר נתקיים מ"ש על ידי אליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל, ומלך ארם אבדם וישימם כעפר, עד שמצד זה ראה עני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי וכמ"ש בפסוק כ"ג ויפן אליהם למען בריתו וכו':

8. (ח)וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָחָז וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:וגבורתו. בהלחמו ביתר העמים זולת ארם:

9. (ט)וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָחָז עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ יוֹאָשׁ בְּנוֹ תַּחְתָּיו

10. (י)בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה

    מצודת דוד:בשנת שלשים ושבע. כי יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב׳ שנים, לפי בחייו שתי שנים, והלא יהואחז מלך בכ״ג ליואש מלך יהו ליואש מלך יהודה, והלא יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב׳ שנים, הרי מלך בל״ז ליואש מלך יהודה: שש עשרה שנה. מספר השנים ההם מלך אחר מות אביו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    בשנת שלשים ושבע וגו'. מקרא זה מוכחש משני צדדין, ולא מצאתי לו מתקן, שהיה לו לומר שלשים ותשע, שהרי עמד אביו בשנת עשרים ושלש ליואש, ומלך שבע עשרה שנה, נמצא שמת בשנת שלשים ותשע ליואש ועוד הא אמור למטה בענין, בשנת שתים ליואש בן יהואחז מלך ישראל, מלך אמציה בן יואש מלך יהודה, נמצא שעמד יואש בן יהואחז בשנת ארבעים של יואש שהיתה שנה אחרונה לו, ובשנה שניה ליואש בן יהואחז מלך אמציה, ואף כי תאמר שמלך אמציה בשנת מות אביו, וקרא הכתוב שנת שתים ליואש, למדת שלא מלך יואש מלך ישראל עד שנת שלשים ותשע של יואש מלך יהודה:

    מלבי"ם

    (י-יד) השאלות: לפי החשבון מלך בשנת הארבעים ליהואש לא בשנת הל"ז? איך אחרי שספר שמת יואש ומלך ירבעם בנו ויקבר יואש, חזר לספר שנית עניני יואש ומלחמותיו מן פסוק י"ד עד סימן י"ד פסוק, ט"ו, ושם כפל שנית וישכב יהואש עם אבותיו ויקבר בשומרון וימלוך ירבעם תחתיו, וזה פלא וזר מאד:

    בשנת שלשים ושבע ליואש לפמ"ש בפסוק א' שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה אם כן כלו בשנת הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעל זה אמר ויתן ה' לישראל מושיע, ועל זה אמר (בס' י"ד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ"ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס' י"ד פ' ט"ו ט"ז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש הכתובים הקודמים מ"ש ויתן ה' לישראל מושיע וכו' אך לא סרו מחטאת ירבעם, ומפרש מ"ש ויתן ה' לישראל מושיע כי בשנת שלשים ושבע ליואש, מלך יהואש, והוא התחיל להושיע בחיי אחזיה, ומ"ש אך לא סרו מחטאת ירבעם מפרש ויעשה הרע בעיני ה', ולהשלים מ"ש ויקם לישראל מושיע אמר ויתר דברי יואש וגבורתו וכו' רצה לומר ששם כתוב בפרטות איך הושיע את ישראל, והתשועה הזאת נמשכה ימים רבים עד ימי ירבעם, שעל זה אמר וירבעם ישב על כסאו רצה לומר שהיה גבור ומושיע כמו אביו (כמ"ש לקמן שהוא השיב את גבול ישראל וכו') לפי זה כל זה נזכר אגב גררא להודיע שהגם שחטאו כל הזמן הזה, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ויושיעם למען שמו, ונמשכה התשועה בערך חמשים ושבע שנים, עד אחר כך שהתחיל מלך אשור לבא על הארץ:

    רלב"ג

    בשנת שלשים ושבע שנה. כבר קדם כי בהיות יואש מלך יהודה בראש שנת עשרים ושלש למלכו אז מלך יהואחז והוא מלך שבע עשרה שנה מקוטעים משתי קצותיהן והם יתכן שיהיו בפחות משש עשרה שנה ולזה יחוייב שנבין אמרו בשנת שלשים ושבע שנה אחר עבור ליואש שלשים ושבע שנה והיתה שנת שלשים ושמנה לו בלתי שלימה וזה יתכן שיהיה פחות משש עשרה שנה מעט וידמה שהתחלת שנת מלכי בית יהוא היא זולת התחלת שנת מלכי בית דוד ובזה האופן היתה השנה ראשונה ליהואחז קטועה וגם האחרונה ובזה יתישר זה המספר וכבר בארנו במה שקדם שלפעמים ירצה בזה שאלה השנים עברו שלמות למלכותו ולפעמים ירצה שהוא בזאת השנה:

11. (יא)וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מִכָּל־חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל בָּהּ הָלָךְ

12. (יב)וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחַם עִם אֲמַצְיָה מֶלֶךְ־יְהוּדָה הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:ויתר וגו׳. אף שאחרי זה יספר עוד ממעשה יואש, ואף שתי המקראות האלו אמורים שם ואולי לפי שרמז עליו בקצרה שיהיה מושיע לישראל מיד ארם, וסמכה לספורי אביו, כי באה בתפלתו, ואף התחילה בימי מלכותו, ולזה ראה להזכיר כל מעשיו בקצרה עד אחר מותו, חוזר שוב לפרש מעשיו בארוכה, ועד אחר מותו:

13. (יג)וַיִּשְׁכַּב יוֹאָשׁ עִם־אֲבֹתָיו וְיָרָבְעָם יָשַׁב עַל־כִּסְאוֹ וַיִּקָּבֵר יוֹאָשׁ בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    וירבעם ישב על כסאו. בנו היה ויש לתמוה, למה נכתבו כאן שני מקראות הללו, שהרי עוד לפנינו הוא מספר והולך בדברי יואש, וחוזר וכותב ויתר דברי יואש וגו', וישכב יואש עם אבותיו וגו'. ואומר אני, שלא נכתבו אלא להפסיק, שלא לסמוך מיתת אלישע, למקרא של עבודה זרה, לומר ויעש הרע וגו', ואלישע חלה וגו':

14. (יד)וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת־חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֵּבְךְּ עַל־פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו

    מצודת דוד:אשר ימות בו. אשר היה מעותד למות מחולי זה: אבי אבי וגו׳. רבי רבי, שעזר ישראל בתפלתו כרכב ופרשים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ואלישע חלה הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (על פי נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו, ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש, זה היה בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי, ויבך על פניו עד שרחם הנביא עליו:

    רלב"ג

    אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. כי הוא גבורת ישראל וכחם בו ינצחו מלחמותיהם בעצותיו שיתן להם בדבר ה':

15. (טו)וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים וַיִּקַּח אֵלָיו קֶשֶׁת וְחִצִּים

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (טו-יח) השאלות: למה הוצרך לפעולה זו לקחת חצים וקשת ולא ברכהו הנביא בדבורו שינצח את ארם:

    ויאמר לו אלישע אחר שחזאל היה כחו על ידי דבורו של אלישע לא אתי דבור ומבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו, והיה זה במה שצוהו לקחת קשת וחצים:

16. (טז)וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַרְכֵּב יָדְךָ עַל־הַקֶּשֶׁת וַיַּרְכֵּב יָדוֹ וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו עַל־יְדֵי הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:הרכב. הנח ידך על הקשת ותפוש בו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ויאמר, והיה בזה מעשה, א. במה שצוהו להרכיב ידו על הקשת והנביא שם ידיו על ידי המלך להשפיע בו כח מידיו קדש לעשות נפלאות:

    רלב"ג

    וישם אלישע ידיו על ידי המלך. להעיר כי ידיו תהיינה במלחמותיו על דרך המופת וההשגחה הפרטית בעבור הנביא והנה היו אלו המופתים אחר מותו כמו שנמשך מופת המן גם אחרי מות משה וכמו שהחיה השם יתברך האיש שנגע בעצמות אלישע בעבור כבודו אחר מותו:

17. (יז)וַיֹּאמֶר פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה וַיִּפְתָּח וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת־אֲרָם בַּאֲפֵק עַד־כַּלֵּה

    מצודת דוד:קדמה. אל מול ארם היושב מקדם כמו שנאמר (ישעיהו ט יא): ארם מקדם: ירה. השלך החצים מהקשת: ויור. שמע לו וירה: ויאמר. בעת שירה אמר הנביא: חץ תשועה וכו׳. רצה לומר: על ידי החץ יהיה תשועה המיוחדת לה׳ לבוא מאתו, ובאיזה עם יפול החץ שיהיה על ידו תשועה לישראל, בארם יפול החץ: באפק. במקום אפק תכה אותם עד תכלם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ירה ויור. ענין השלכת חצים:

    רש"י

    פתח החלון קדמה. מול ארץ ארם שהם במזרח, כמה שנאמר (ישעיהו ט יא): ארם מקדם:

    ירה ויור. שדי ושדא:

    ויאמר חץ תשועה וגו'. אלישע אמר החץ הזה יהיה סימן תשועה לישראל:

    באפק. שם העיר:

    מלבי"ם

    ויאמר ב. במה שפתח החלון קדמה להראות שהיריה תהיה נגד ארם שהוא במזרח כמ"ש ארם מקדם, ג. במ"ש ירה, וכשירה החצים אמר הנביא שיהיה חץ תשועה המיוחסת לה' וכחו הגדול ויהיה זה בארם, וציין לו שיכה אותם באופן ששם כבר הוכו ארם ע"פ נביא בימי אחאב והיה מקום מוכן לתשועה:

    רלב"ג

    ויאמר פתח החלון קדמה. הנה היה זה רמז להכאת ארם כי הם היו מזרחיים להם:

    ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה'. העיר אותו כי בכחו זה שקנה מידי אלישע ינצח במלחמת ארם וזה החץ שירה עתה הוא סימן לזה ואמר שיכם באפק עד כלה הנה בחר שהיתה המלחמה באפק כי משם יתכן לו יותר לנצחם וכבר זכרנו שהש"י כשיעשה המופתים יעשה באופן אשר בו יהיה בהם יותר מעט מן הזרות:

18. (יח)וַיֹּאמֶר קַח הַחִצִּים וַיִּקָּח וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הַךְ־אַרְצָה וַיַּךְ שָׁלֹשׁ־פְּעָמִים וַיַּעֲמֹד

    מצודת דוד:הך ארצה. השלך עם הקשת את החצים לארץ: ויעמוד. פסק מלהשליך עוד:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ויאמר אחר שציין לו הנצחון הראשון שהיה בדרך פלא כי היו ישראל אז מתי מספר, צוה שיקח החצים ויכה לארץ, ורצה שיוסיף להכותם כמספר שיכה בהחצים ולא הכה רק ג' פעמים כי לא הבין כוונת הנביא, וא"ל שהיה לו להכות חמש או שש פעמים והיה מנצח כמספר הזה ועתה רק שלש פעמים יכה את ארם:

    רלב"ג

    הך ארצה. הנה היו שם חצים רבים וחשב הנביא שיכה בכלם לארץ כיון שאמר לו קח החצים ומפני זה אמר לו שיכה את ארם באפק עד כלה אך יואש הכה שלש פעמים ועמד מלהכות עוד וקצף עליו איש האלהים כי הוא מיעט הטובה שהיה נותן לו על ארם:

19. (יט)וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ־שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ אֶת־אֲרָם עַד־כַּלֵּה וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת־אֲרָם

    מצודת דוד:להכות חמש וכו׳. היה לך להכות חמש וכו׳, ואז היית מכלה את ארם:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    ויאמר להכות חמש או שש פעמים. היה לך:

    אז. אם כך עשית, הכית את ארם חמש או שש פעמים, שהרי לסימן תשועה הרכבתי ידיך על הקשת:

20. (כ)וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה

    מצודת דוד:יבואו בארץ. היו רגילין לבוא בארץ, לשלול שלל: בא שנה. תרגום יונתן: במיעל שתא, רצה לומר: בתחילת השנה, בעוד הארץ מלאה דשאים למאכל בהמתם:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    יבאו בארץ. היו רגילין לבא ולשלול בארץ:

    בא שנה. במיעל שתא, בתשובת השנה, בעוד הארץ מליאה דשאים ויש מאכל לבהמתם, דרך חיילות לצאת:

    מלבי"ם

    וימת אלישע ספר עוד נס שעשה אלישע אחר מותו, שגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה פי' אחר שבא שנה אחרת, רצה לומר שעבר שנה מעת נקבר אלישע:

    רלב"ג

    וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה. הנה בא באל"ף כמו בה בה"א בחלוף ה"א באל"ף כי הם מתחלפות או יהיה הרצון בזה שבא אלישע אל קבר זה שנה ועם כל זה נעשה זה המופת לכבוד אלישע שלא יקבר רשע אצל צדיק והנה זכר שתכף שקברו אלישע התחילו גדודי מואב לבא בארץ להצר לישראל כי בימי אלישע נכנעו כמו שקדם:

21. (כא)וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת־הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת־הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל־רַגְלָיו

    מצודת דוד:ויהי הם. רצה לומר: פעם אירע כשהיו קוברין איש אחד, ראו גדוד מואב בא: בקבר. סמוך להקבר: וילך ויגע. כאשר השליכוהו, נתגלגל עד הקבר ונגע בעצמות אלישע: ויחי. המת ההוא, וזהו על כי לא רצה אלישע שישכב אצלו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ויהי, ובאשר אחר י"ב חדש כבר נתעכל הבשר חשבו שאין להקפיד בזה ומפחד הגדוד השליכו את האיש בקבר אלישע עד שנגע בעצמותיו, ויחי ויקם על רגליו לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול:

    רלב"ג

    ויחי ויקם על רגליו. תחיה שלימה עד שכבר קם על רגליו לא כמו שהיה הענין בבן השונמית שהיתה תחייתו מעט מעט אך זה שב תכף לכחו לעמוד על רגליו או אפשר שיהיה הרצון בזה שכבר חיה לקום על רגליו לא ללכת לביתו לענינו הראשון אך היה זה להוציאו מהקבר ההוא לכבוד אלישע:

22. (כב)וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת־יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    וחזאל שב לספר איך נתקיים דבר אלישע, שהגם שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, בכ"ז:

    רלב"ג

    לחץ את ישראל בימי יהואחז. ידמה שתכף שמת סר לחצו מישראל והנה הושיעם ה' על יד יואש שנצח ארם במלחמה שלש פעמים והשיב לישראל את עריהם שלקחו ארם מהם במלחמה ולא ידענו מתי היה זה אם בראשית מלכות יואש או אחר שמלך זמן מה וידמה ממה שכתוב פה כי אחר שמת יהואחז סר לחץ ארם מישראל לגמרי כי לא אבה השם השחיתם כמו שזכר ולזה לא היה זמן הלחץ כי אם כל ימי יהואחז אך אחר מות חזאל ומלך בן הדד היתה התשועה שהשיב יואש ממלך ארם את כל ערי ישראל אשר לקחו ממנו במלחמה:

23. (כג)וַיָּחָן יְהוָה אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת־אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא־הִשְׁלִיכָם מֵעַל־פָּנָיו עַד־עָתָּה

    מצודת דוד:עד עתה. רצה לומר: עד עולם, כי כל הקורא במקרא הזה, כל אחד בזמנו, אומר עד עתה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויחן. מלשון חנינה וחמלה:

    ולא אבה. ולא רצה:

    מלבי"ם

    ויחן ה' אותם מצד החנינה וירחמם מצד הרחמים, ויפן אליהם מצד זכות אבות, כי גם עד עתה לא אבה השחיתם, כי היה העונש רק כדי שישובו בתשובה, ולא היה העונש על ידי הסתר פנים רק בהשגחה, ועל זה אמר ולא השליכם מעל פניו עד עתה, ולכן כשראה שיושחתו לגמרי שב אליהם, והגם שבימי חזאל לא היה אפשר כי חזאל נמשח לזה על ידי נבואת אליהו:

24. (כד)וַיָּמָת חֲזָאֵל מֶלֶךְ־אֲרָם וַיִּמְלֹךְ בֶּן־הֲדַד בְּנוֹ תַּחְתָּיו

    מצודת דוד:וימת חזאל. בכדי לבוא תשועה לישראל, מת חזאל ומלך בן הדד, ובימיו נושעו:

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אז מת חזאל וימלך בן הדד, והגם שהיתה הגזרה שיהיו גם תחת יד בן הדד (כמ"ש בפסוק ג') בטל הגזרה:

25. (כה)וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז וַיִּקַּח אֶת־הֶעָרִים מִיַּד בֶּן־הֲדַד בֶּן־חֲזָאֵל אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ וַיָּשֶׁב אֶת־עָרֵי יִשְׂרָאֵל

    עוד פירושים על פסוק כה: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויואש לקח את הערים וכו' והכהו ג' פעמים כדבר אלישע: