מלכים ב פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן אֶל־שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים וְאֶל־הָאֹמְנִים אַחְאָב לֵאמֹר

   מצודת דוד:האמנים אחאב. האמנים של אחאב:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   האמנים. כן יקראו מגדלי הילדים, כמו (ישעיהו ס ד): על צד תאמנה:

   רש"י

   ואל האומנים אחאב. אומנים את בניו:

   מלבי"ם

   אל שרי יזרעאל וכו' אחאב לאמר שיעור הכתוב אחאב לאמר אל שרי יזרעאל כתב אגרת בשם אחאב שאחאב אומר ופוקד אל שרי יזרעאל (שברחו אז מיזרעאל לשומרון) ואל הזקנים והאומנים, שילחמו בעד ביתו, ולכן לא אמר אומני אחאב בסמיכות להורות גם הכוונה אחאב לאמר שאחאב אומר ופוקד להם אלה הדברים, ועתה כאילו אומר אם הייתם עצלים עד עתה ולא הגנתם על אדוניכם על כל פנים עתה כבא הספר אליכם להעיר אזניכם, תצאו ידי חובתכם, ואתכם הרכב וכו' הוא מאמר בעל שתי פנים, בצד אחד יאמר שאתכם רכב וכלי מלחמה, ובצד אחד יאמר שאין מי מן העם אתכם רק הסוסים והרכב והנשק באין רוכבים ולוחמים, והיה המכתב בשם אחאב למען ידעו כי לא יהוא פוקד דבר הזה ובכ"ז באו הדברים סתומים שנראה גם כן שהם בשם יהוא, בדרך המליצה וההתול:

2. (ב)וְעַתָּה כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק

   מצודת דוד:ועתה. לא הזכיר הכתוב ראשית הדברים, שהיו כמנהג לפוקדם בשלום, ואחרי זה כתב ועתה וכו׳: בני אדוניכם. יורשי המלוכה: הרכב וכו׳. ואם כן הכח בידכם להלחם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   והנשק. כלי המלחמה, כמו (שם כב ח): נשק בית היער:

   רש"י

   ואתכם הרכב והסוסים. ויש בכם כח להלחם:

   רלב"ג

   והנשק. ר"ל כלי המלחמה:

3. (ג)וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְשַׂמְתֶּם עַל־כִּסֵּא אָבִיו וְהִלָּחֲמוּ עַל־בֵּית אֲדֹנֵיכֶם

   מצודת דוד:על בית. בעבור בית אדוניכם, ובכדי לנסותם לדעת מה בלבם, שלח אליהם כדברים האלה:

4. (ד)וַיִּרְאוּ מְאֹד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י

   רש"י

   שני המלכים. יורם ואחזיהו:

5. (ה)וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וַאֲשֶׁר עַל־הָעִיר וְהַזְּקֵנִים וְהָאֹמְנִים אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה לֹא־נַמְלִיךְ אִישׁ הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה

   מצודת דוד:אשר על הבית. הממונה על בית המלך:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   עבדיך אנחנו וכו' ונגד עבדיך אנחנו אמרו, לא נמליך איש ונגד כל אשר תאמר אלינו נעשה אמרו הטוב בעיניך עשה כיון שאנחנו מוכנים למלא דבריך:

   רלב"ג

   וישלח אשר על הבית. ר"ל שכבר שלח הממונים על בית אחאב והממונה על עיר שמרון וזקני העיר והאומנים ומגדלים בני אחאב שהיו גדולי העיר כמו שנזכר אחר זה שהם עבדיו וכל אשר יאמר להם יעשו:

6. (ו)וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר אִם־לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת־רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי־אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ אֶת־גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם

   מצודת דוד:אם לי אתם. אם אתם משלי ונכנעים אלי: כעת מחר. כעת הזאת ביום מחר: ובני המלך וכו׳. גם זה מדברי יהוא שכתב להם, יודע אני שהמה שבעים, ובבית גדולי העיר ולא תוכלו להעלים ממני את מי מהם: את גדולי העיר. והמה עם גדולי העיר, שהיו מגדלים אותם, רצה לומר: שהיו בבית גדולי העיר:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   ובני המלך שבעים איש את גדולי העיר וגו'. כל זה כתב בספר, ואני יודע חשבונם, שבעים איש והם עם גדולי העיר המגדלים אותם:

7. (ז)וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   בדודים. כעין קדירות, וכן (שמואל א ב יד): והכה בכיור או בדוד:

   רש"י

   בדודים. סירות:

   רלב"ג

   וישימו את ראשיהם בדודים. ר"ל בסלים כדי שיראום האנשים:

   שימו אותם שני צבורים. הם כמו חמרים ר"ל שיעשו שני גלים מאלו הראשים והנה באו בעוד לילה להעלים הענין מההמון:

8. (ח)וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּגֶּד־לוֹ לֵאמֹר הֵבִיאוּ רָאשֵׁי בְנֵי־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד־הַבֹּקֶר

   מצודת דוד:עד הבקר. להיות מונחים עד הבקר, בכדי שיראום העם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   צבורים. קבוצים, כמו (בראשית מא מט): ויצבור יוסף:

   רש"י

   צבורים. חמרין, דגורין, מונטי"ס בלע"ז:

9. (ט)וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם צַדִּקִים אַתֶּם הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל־אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ וּמִי הִכָּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה

   מצודת דוד:צדיקים אתם. רוצה לומר: הנה תחשבו שאתם צדיקים ממני, על שהרגתי את המלך, ומי הרג את כל אלה, הלא אנשי שומרון הרגום:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   צדיקים אתם. כולכם בעיניכם צדיקים, ומחזיקים אותי בחזקת רשע, על שהרגתי את המלך, ועתה ראו, הנה אני קשרתי על אדוני ואהרגהו, את כל אלה מי הכה, אני לא הרגתים, אך מאלה תדעו אפוא, כי גזרת המלך היא עליהם, וההורגם צדיק הוא, ומקיים את מצות המקום:

   מלבי"ם

   צדיקים אתם רצה לומר כי כפי הדין אם אומר תנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו וכו' אלא אם כן חייב מיתה כשבע בן בכרי (כמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' יסודי התורה), ואם כן מי הכה את אלה, ואתם צדיקים אתם, ושארית ישראל לא יעשו עולה, ואם כן:

10. (י)דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְהוָה אַרְצָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה עַל־בֵּית אַחְאָב וַיהוָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ

    מצודת דוד:דעו אפוא. בזאת דעו עתה, שלא יפול דבר ה׳ ארצה, להיות בטל מה מדברו, כי אם יפול על ראש מי אשר נגזר עליו: וה׳ עשה. הריגת המלך ובניו באה בהשגחה מה׳:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אפוא. תרגם יונתן: כען, והוא תרגום של ׳עתה׳:

    מלבי"ם

    דעו אפוא שהם חייבים מיתה על פי דבר ה', וה' עשה לא אני ולא אתם:

11. (יא)וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל וְכָל־גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    ומידעיו. קרוביו, כמו (רות ב א): מודע לאישה:

    וכהניו. כהני הבעל:

    שריד. שארית:

    רלב"ג

    וכהניו הם כהני הבמות :

12. (יב)וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן הוּא בֵּית־עֵקֶד הָרֹעִים בַּדָּרֶךְ

    מצודת דוד:הוא בית עקד. כשבא לבית עקד הרועים אשר עמדה בדרך:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בית עקד הרועים. בית שהרועים גוזזים בו הצאן, ולפי שהדרך לעקדם ולקושרם בעת הגזיזה, קרוי עקד, מלשון (בראשית כב ט): ויעקוד את יצחק:

    רש"י

    בית עקד הרועים. (תרגום:) בית כנישת רעיא:

    עקד. לשון קשר, מקום אסיפת רועים:

    מלבי"ם

    (יב-יד) הוא בית עקד שעורו כשהיה הוא בבית עקד הרועים רצה לומר במקום שמתאספים שם הרועים מצא יהוא שם את אחי אחזיה שהיו שם בבית הזה, והם לא ידעו מכל הנעשה, וישחטם שם, באופן שגם מבית יורם שהיה חתן אחאב לא נשאר מאומה, ובדברי הימים מפרש שהיו בני אחי אחזיהו כי אחי אחזיהו נהרגו בגדוד הערבים כמש"ש:

    רלב"ג

    ויקם ויבא וילך שומרון. ר"ל שכבר קם יהוא ובא לביתו לקחת הרכב והלך לשומרון ובדרכו הנה בהיותו בית עקד הרועים הוא הבית שהיו הרועים גוזזים שם את הצאן ולזה היו עוקדים אותם שם הנה מצא יהוא את אחי אחזיהו מלך יהודה ר"ל בני אחי אחזיהו כי כבר מתו אחיו כמו שנזכר בספר ד"ה:

13. (יג)וְיֵהוּא מָצָא אֶת־אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר מִי אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה

    מצודת דוד:ויהוא מצא. שם מצא יהוא את אחי אחזיהו, רוצה לומר: בני אחזיהו. וכן נאמר בדברי הימים (ב כח ח) כי לא היו לו אחים, כי כולם נהרגו מאז כמו שנאמר שם: לשלום. לשאול בשלום בני אחאב ואיזבל, ולא ידעו כי נהרגו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    ובני הגבירה. איזבל:

14. (יד)וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים וַיִּשְׁחָטוּם אֶל־בּוֹר בֵּית־עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ וְלֹא־הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם

    מצודת דוד:וישחטום. כי גם המה היו מבית אחאב: בית עקד. העומד בבית עקד:

    עוד פירושים על פסוק יד: רלב"ג

    רלב"ג

    וישחטום אל בור בית עקד. הנה היה בור בבית ההוא שהיה בית עקד הרועים ושם שמום אחר שהרגום:

15. (טו)וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת־יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת־לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם־לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת־יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל־הַמֶּרְכָּבָה

    מצודת דוד:היש את לבבך ישר. האם יש עם לבבך ישר ותמים עמי לאהוב אותי, כאשר לבבי ישר עם לבבך: יש ויש. הכפל לחזק: תנה את ידך. בדרך אהבה וקיום ברית או להעלהו על המרכבה:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י

    רש"י

    ויאמר אליו. יהוא:

    היש את לבבך ישר. ושלם מה שאני עושה, כאשר לבבי שלם עם לבבך:

    ויאמר יהונדב יש ויש תנה את ידך. ואחוז בה, והעלני אליך אל המרכבה:

16. (טז)וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַיהוָה וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ

    מצודת דוד:בקנאתי. במה שאקנא קנאת ה׳, להנקם מבית אחאב, ועובדי הבעל:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בקנאתי. ענין נקימה, כמו (במדבר כה יא): בקנאו את קנאתי:

17. (יז)וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת־כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד־הִשְׁמִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּהוּ

18. (יח)וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת־כָּל־הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה

    מצודת דוד:אחאב עבד את הבעל מעט. כאומר, והנה בעבור זה באה הרעה על ביתו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אחאב עבד א"ל בערמה שאחאב נענש מפני שלא עבד את הבעל הרבה רק מעט ולכן יהוא יעבדנו הרבה ולכן צוה שיתקבצו נביאי הבעל וכהניו:

19. (יט)וְעַתָּה כָל־נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל־עֹבְדָיו וְכָל־כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל־יִפָּקֵד כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל כֹּל אֲשֶׁר־יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת־עֹבְדֵי הַבָּעַל

    מצודת דוד:לי לבעל. יהיה לי אל הבעל: בעקבה. בכדי שיקבצו כולם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    אל יפקד. אל יחסר, כמו (שם לא מט): ולא נפקד ממנו איש:

    בעקבה. תרגם יונתן: בחוכמא, וכן (בראשית כז לו): ויעקבני זה פעמים:

    רש"י

    בעקבה. במרמה, לשון (בראשית כז לו): ויעקבני:

    רלב"ג

    איש אל יפקד. ר"ל שלא יחסר איש שלא יהיו כלם שם:

    עשה בעקבה. ר"ל במרמה:

20. (כ)וַיֹּאמֶר יֵהוּא קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ

    מצודת דוד:קדשו עצרה. הזמינו יום, להיות כולם נעצרים ונאספים: ויקראו. הכריזו יום קבוע:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    קדשו. הזמינו:

    עצרה. אסיפה וקבוץ, כמו (ירמיהו ט א): עצרת בוגדים:

    רש"י

    קדשו עצרה. הכריזו אסיפה, להיות נעצרים לבית הבעל:

    מלבי"ם

    ויאמר צוה להם שיקדשו עצרה לבעל היינו שיקבעו יום מועד בשבילו ויהיה היום ההוא מקודש ואסור במלאכה וכן עשו ויקראו יום חג ועצרה לבעל:

    רלב"ג

    קדשו עצרה לבעל. זמנו וקראו יום שתהיו נעצרים בו כלכם לבעל:

21. (כא)וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל־יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ כָּל־עֹבְדֵי הַבַּעַל וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־בָא וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל וַיִּמָּלֵא בֵית־הַבַּעַל פֶּה לָפֶה

    מצודת דוד:פה לפה. מהפתח מהעבר מזה עד, הפתח שממולו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וישלח עפ"ז שלח לקבץ עובדי הבעל מכל ישראל לבא ליום החג:

22. (כב)וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־הַמֶּלְתָּחָה הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל וַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ

    מצודת דוד:הוצא לבוש. הכוונה היה שיהיו נכרים במלבושיהם, לשלא ימלט מי מהם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    המלתחה. הוא מקום גנוזת כריכי מלבושי כהני הבעל, והוא הפוך מן (איוב לח ט): וערפל חתולתו, וכן תרגם יונתן: קומטריא, ובמשנה (כלים פרק טז משנה ז): כסוי קמטרא טהור:

    רש"י

    על המלתחה. תרגם יונתן: לדממנא על קומטריא. ארגזים וקופסאות, שכורכין בתוכן וגונזין תכשיטי עובדי הבעל:

    מלבי"ם

    ויאמר רצה לברר מי החייב מיתה, כי חשש פן יתערבו עמהם הבאים רק לראות, ולכן צוה שילבשו לבוש המיוחד לעבודתם וכ"א מעובדי הבעל היה לו לבוש מיוחד שמור באוצר שמה, ועפ"ז ידע שבאו בכוון, ולז"א ויוצא להם המלבוש היינו כל המלבוש שנמצא במלתחה, וגם היה זה תחבולה שלא יוכלו לברוח כי ניכרו על ידי מלבושיהם:

    רלב"ג

    ויאמר לאשר על המלתחה. הוא הממונה על אוצר בגדי הכמרים ועובדי הבעל:

23. (כג)וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב בֵּית הַבָּעַל וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן־יֶשׁ־פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי יְהוָה כִּי אִם־עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם

    מצודת דוד:מעבדי ה׳. כי חשש פן יבוא מי מהם לראות מה נעשה, ויאבד עמהם: כי אם. רצה לומר: עבדי ה׳ יצאו מפה, ולא ישארו כי אם עובדי הבעל:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    חפשו. חקרו, כמו (איכה ג מ): נחפשה דרכינו:

24. (כד)וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת וְיֵהוּא שָׂם־לוֹ בַחוּץ שְׁמֹנִים אִישׁ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט מִן־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־יְדֵיכֶם נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ

    מצודת דוד:על ידיכם. המסורים בידכם, לשמרם לבל יברחו: נפשו. נפש השומר הפושע בשמירתו, תחת נפש הנמלט בפשיעתו:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    נפשו תחת נפשו. נפש השומר תחת הנפש הנמלט:

    מלבי"ם

    (כד-כה) ויבאו לעשות זבחים ועולות, ובזה נתחייבו מיתה על הזביחה והעבודה, ואז צוה להכותן כדין, ושם שומרים מבחוץ שמונים איש להכות הפלטים, ויאמר לרצים ולשלשים צוה שיכום בתוך בית הבעל, ויכום וישליכו הפגרים לחוץ, ומשם הלכו אל עיר בית הבעל:

25. (כה)וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל־יֵצֵא וַיַּכּוּם לְפִי־חָרֶב וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים וַיֵּלְכוּ עַד־עִיר בֵּית־הַבָּעַל

    מצודת דוד:ככלותו. כאשר השלים יהוא לעשות העולה על ידיהם, כי אחר שעשו העולה התפרסם אמתת הדבר, שהמה עובדי הבעל, ומעתה לא יאמרו שהרג נקיים: וישליכו. אמר כן על דרך ההרחבה, אשר מרוב החפזון, כאילו השליכו את עצמם ללכת עד העיר המיוחדת לבית הבעל:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    לרצים. הרצים רגלי לפני מרכבתו:

    ולשלשים. ולשרים:

    רש"י

    וישלכו. (תרגום:) ורמו רהטיא וגבריא קטילין, השליכו חללים את עובדי הבעל:

    רלב"ג

    וישלכו הרצים והשלשים. ר"ל שכבר השליכו הרצים והשלישים נבלת ההרוגי' מבית הבעל בעת הכותם אותם:

26. (כו)וַיֹּצִאוּ אֶת־מַצְּבוֹת בֵּית־הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וישרפוה. כל אחת ואחת:

    מלבי"ם

    ויוציאו וישרפו מצבות בית הבעל שהיו של עץ והיו סביב בית הבעל:

    ויתצו מצבה אחת גדולה של אבנים שנקראת מצבת הבעל, רק חטאי ירבעם מצד שבזה החטיא את ישראל כו' ונעשה להם כדבר טוב וישר, אבל החטאים הפרטים של ירבעם שלא נמשכו אחריו כל ישראל לא נמשך יהוא אחריו:

27. (כז)וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת־בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ לְמוֹצָאוֹת עַד־הַיּוֹם

    מצודת דוד:מצבת הבעל. הבסיס שעמדה עליו צורת הבעל:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויתצו. מלשון נתיצה ושבירה:

    למוצאות. להפנות שם לגדולים:

    רש"י

    למחראות. לשון בית הכסא, וכן (ישעיהו לו יב): לאכול את חוראיהם:

    רלב"ג

    למחראות. ר"ל לבתי כסאות להפנות שם לבזות הע"ג:

28. (כח)וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת־הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל

29. (כט)רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא־סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית־אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן

    מצודת דוד:עגלי הזהב. מוסב על תחילת המקרא, לומר ומה הם חטאי ירבעם, עגלי הזהב אשר בבית אל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י

    רש"י

    רק חטאי ירבעם וגו'. מדאגה שלא תשוב הממלכה לבית דוד, כמו שנתירא ירבעם:

30. (ל)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:ויאמר ה׳. על ידי נביא: הטיבות לעשות וכו׳. הישר בעיני עשית, בצד היותר טוב, וכפי מחשבות לבבי עשית וכו׳: בני רבעים. ד׳ דורות מזרעך ימלכו:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ויאמר ה' אל יהוא. ביד יונה:

    בני רבעים. ארבע דורות, תחת שהשמדת את בית אחאב, שמלכו ארבע דורות, עמרי, ואחאב, ואחזיה, ויהורם:

    מלבי"ם

    (ל-לא) ויאמר ספר שה' הבטיח ליהוא שישבו לו בני רבעים על כסא ישראל, ובכ"ז יהוא לא שמר ללכת בתורת ה' וכו' ולא סר מעל חטאת ירבעם, רצה לומר שאם לא היה הקב"ה מבטיחו שבניו ימלכו אחריו עד דור רביעי, היה לו תירוץ שירא פן תשוב הממלכה לבית דוד על ידי שיעלו העם ירושלים, כמו שמטעם זה עשה ירבעם את עגלי הזהב, אבל אחר שיהוא לא נתירא שתסוב המלוכה מזרעו כי היה לו הבטחה מה' לכן חרה אף ה' בו, ויען שכבר הבטיח לו המלכות לא יכול לכלות חמתו בו, וע"כ:

    רלב"ג

    ויאמר ה' אל יהוא. אמר לו זה על יד נביא כי לא היה יהוא נביא:

31. (לא)וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת־יְהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל

32. (לב)בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יְהוָה לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:החל ה׳. התחיל ה׳ להכרית בישראל: בכל גבול ישראל. לא במקום אחד לבד:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    לקצות. להכרית, כמו (דברים כה יב): וקצותה את כפה:

    רש"י

    לקצות. כמו (בראשית כז מו): קצתי בחיי:

    מלבי"ם

    החל ה' לקצות בישראל רצה לומר שהחל להכות היושבים בקצה, מעבר הירדן מזרחה:

    רלב"ג

    בימים ההם החל ה' לקצות בישראל. הנה מזה המקום יתבאר לך שמה שהמית יהוא מבית אחאב היה נמלט מחרב חזאל כי בימי בית אחאב לא שלטה חרבו בישראל אך בימי יהוא התחיל הש"י לקצץ ולהכרית בישראל על יד חזאל והנה קצה וקצץ הם שני שרשים בענין אחד:

33. (לג)מִן־הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָרֻאובֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן

    מצודת דוד:מזרח השמש. לצד המזרח הכה את כל ארץ הגלעד וכו׳: מערוער וכו׳. מן ערוער הכה עד סוף הגבול: והגלעד. עיר הגלעד היתה מטרפולין לכל ארץ הגלעד, ואמר מלבד שהכה ארץ הגלעד כמו שנאמר למעלה, הכה גם עיר המטרפולין שלה:

34. (לד)וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְכָל־גְּבוּרָתוֹ הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

35. (לה)וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו

36. (לו)וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל־יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה־שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן