מלכים א פרק ד׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:על כל ישראל. רוצה לומר: מעתה קבלוהו כולם באהבה, בראותם בחכמתו:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   מלך על כל ישראל. משראו בחכמתו, שמחו כולם במלכותו:

   מלבי"ם

   השאלות: למה אמר שלישית שהיה מלך על כל ישראל שכבר הזכיר ב"פ שהממלכה נכונה בידו:

   ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל כבר אמר זה למעלה שני פעמים, וכתב מהרי"א שבא להודיע ששלש סבות התחברו בהמלכתו, א. רצון אביו שהמליכו בחייו, ועז"א אחרי זכרון המשיחה ושלמה ישב על כסא אביו ותכון מלכותו מאד, ב. מה שהרג את אויביו, ועז"א שם והממלכה נכונה ביד שלמה, ג. מה שנתן לו אלהים חכמה ובינה שעי"ז רצו כל העם במלכותו, וז"ש פה שהיה מלך על כל ישראל, ר"ל לא כשאול שבתחלת מלכותו בני בליעל בזוהו ולא כדוד שמלך שבע שנים על יהודה לבד, כי תיכף מלך על כל ישראל ואין פוצה פה ומצפצף:

   רלב"ג

   ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל. אחשוב שהרצון בזה שכלם שמחים בו ואין בלבם למרוד בו בשום פנים:

   וצדוק ואביתר כהנים. ידמה כי אע"פ שגרש אותו מהיות כהן לה' ואמר לו שילך ענתות הנה הוכרח לעבוד בעת היות צדוק בלתי ראוי לעבוד':

2. (ב)וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים אֲשֶׁר־לוֹ עֲזַרְיָהוּ בֶן־צָדוֹק הַכֹּהֵן

   מצודת דוד:הכהן. אולי העמידו למשוח מלחמה, תחת צדוק שהועמד לכהן גדול, ואף שדוד העמיד את עירא להיות במקום צדוק כמו שנאמר בשמואל ב (כ כו), אולי מת עירא עד לא הועמד:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ב-ג) עזריהו בן צדוק ר"ל בן בנו, כי הי' בן אחימעץ בן צדוק, ולא פי' על מה נתמנה ומהרי"א פי' שמוסב למטה עזריה אליחורף ואחיה סופרים, רש"י פי' כותבים דברי הימים, וכן היו כותבים כל דברי המלך ומשפטיו המזכיר איזה דין בא ראשון, ומהרי"א כ' כותב ספר הזכרונות:

3. (ג)אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סֹפְרִים יְהוֹשָׁפָט בֶּן־אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר

   מצודת דוד:המזכיר. ממונה על ספר הזכרונות:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   סופרים. לכתוב דברי הימים:

   המזכיר. איזה משפט בא לפניו ראשון, שיפסקנו ראשון, כך שמעתי:

4. (ד)וּבְנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע עַל־הַצָּבָא וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים

   מצודת דוד:כהנים. צדוק כהן גדול, ואביתר סגן, כמו שנאמר בשמואל ב (שם פסוק כה):

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   וצדוק ואביתר כהנים, פי' הרד"ק שהיה אביתר אחר, והרלב"ג כתב שאף שנתגרש היה משמש בכ"ג בעת שלא היה צדוק ראוי:

5. (ה)וַעֲזַרְיָהוּ בֶן־נָתָן עַל־הַנִּצָּבִים וְזָבוּד בֶּן־נָתָן כֹּהֵן רֵעֶה הַמֶּלֶךְ

   מצודת דוד:על הנצבים. היה ממונה על שנים עשר נציבים האמורים בענין, אשר הועמדו לכלכל את המלך כל אחד בחדשו: רעה המלך. ישב עמו בתמידות, להשתעשע עמו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   הנצבים. הממונים, כמו (שמואל א יג ג) נציב פלשתים:

   רש"י

   על הנצבים. שנים עשר נציבים היו, לכלכל את המלך ואת ביתו:

   רלב"ג

   על הנצבים. כמו הנציבים והרצון בו השרים:

6. (ו)וַאֲחִישָׁר עַל־הַבָּיִת וַאֲדֹנִירָם בֶּן־עַבְדָּא עַל־הַמַּס

   מצודת דוד:על הבית. כל צרכי הבית היו נעשים על פיו: על המס. הוא המס האמור למטה (ה כז): ויהי המס שלשים אלף איש:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   על המס. שהעלה על ישראל, כמה שנאמר (לקמן ה כז): ויעל המלך שלמה מס:

   מלבי"ם

   (ו-יט) ולשלמה שנים עשר נצבים, טרם שיספר גודל שולחנו של המלך וכבד משאו כי רבה מאד, יקדים א. כי ערך הדבר בחכמה באופן שלא יכביד על בני מדינתו, הנה חלק את ארצו לשנים עשר חלקים כנגד י"ב חדש, באופן שכל חלק יפרנס את המלך ויכלכל שולחנו חדש ימים, ומינה נציבים שיתעסקו בזה, באופן שכל אחד היה מכין כל השנה לחם לחדש אחד, ובזה הוקל הדבר מן הכלל באשר נחו ממשאם אחד עשר חדש:

   רלב"ג

   ואחישר על הבית. ידמה שהוא היה ממונ' להשגיח בדברי בית המלך בכל מה שיצטרך שם:

   ואדנירם בן עבדא על המס. הוא היה ממונה שהיו פורעים ישראל ויתר העמים שהיו למס לשלמה:

7. (ז)וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים־עָשָׂר נִצָּבִים עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ וְאֶת־בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל־הָאֶחָד לְכַלְכֵּל

   מצודת דוד:על כל ישראל. המה היו ממונים על כל ישראל, לקחת מהם די צורך פרנסת בית המלך, וכל אחד כלכל חדש בשנה, וגבה מבני אנשי המחוז אשר הועמד עליו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   וכלכלו. ענין הספקת הצורך, כמו (שמואל ב יט לג) והוא כלכל את המלך:

   רש"י

   וכלכלו את המלך. כל סעודתו, ומאכל הסוסים, וכל צרכי הוצאה:

   רלב"ג

   שנים עשר נצבים על כל ישראל. ר"ל שהיו על כל ישראל לגבות מהם זה המס והיה יודע כל אחד מהם החלק מישראל אשר בגורלו לפרנס המלך וביתו בחדשו בדרך שיפרנסוהו כלם כל השנה:

8. (ח)וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם בֶּן־חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם

   מצודת דוד:ואלה שמותם. של הנצבים: בן חור. כל אלו הנזכרים בשם אביהם, לא היו ידועים מעצמם כי אם בשם אביהם: בהר אפרים. היה ממונה בהר אפרים, לקחת מהם לכלכל את המלך בחדשו:

9. (ט)בֶּן־דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן

10. (י)בֶּן־חֶסֶד בָּאֲרֻבּוֹת לוֹ שֹׂכֹה וְכָל־אֶרֶץ חֵפֶר

    מצודת דוד:לו שוכה. רוצה לומר: גם על שוכה היה ממונה, לקחת מהם לצורך פרנסת בית המלך:

11. (יא)בֶּן־אֲבִינָדָב כָּל־נָפַת דֹּאר טָפַת בַּת־שְׁלֹמֹה הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    דאר. מחוז דאר, וכן (יהושע וז יא) שלשת הנפת:

    רש"י

    נפת דאר. (תרגום:) פלכי דאר:

12. (יב)בַּעֲנָא בֶּן־אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל־בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמֳעָם

    מצודת דוד:עד אבל וגו׳. רוצה לומר: מהעבר מזה עד אבל מחולה, ומזה עד מעבר ליקמעם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    מעבר. מצד:

13. (יג)בֶּן־גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֺּת יָאִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת

    מצודת דוד:חות יאיר. תרגם יונתן: כפרני יאיר: אשר בגלעד. אשר עמדו בארץ הגלעד: ששים ערים. בחבל ארגוב היו ששים ערים גדולים וחומה מסביב:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    חבל. המחוז תקרא חבל, כי בחבל תחלק נחלה, וכן (שם יט ט) מחבל בני יהודה:

    ארגוב. שם האדם, אשר משל בה מאז, וכן (דברים ג ד) כל חבל ארגוב:

    רש"י

    חבל ארגוב. ממונה היה עליהם לגבות מס המלך, כי משפט המלך יש לגבות יציאותיו מן העם, כמה שנאמר במשפט המלוכה בספר שמואל (א י כה):

14. (יד)אֲחִינָדָב בֶּן־עִדֹּא מַחֲנָיְמָה

15. (טו)אֲחִימַעַץ בְּנַפְתָּלִי גַּם־הוּא לָקַח אֶת־בָּשְׂמַת בַּת־שְׁלֹמֹה לְאִשָּׁה

    מצודת דוד:בנפתלי. בנחלת נפתלי:

16. (טז)בַּעֲנָא בֶּן־חוּשָׁי בְּאָשֵׁר וּבְעָלוֹת

    מצודת דוד:ובעלות. והיא היתה מנחלת יהודה:

17. (יז)יְהוֹשָׁפָט בֶּן־פָּרוּחַ בְּיִשָׂשכָר

18. (יח)שִׁמְעִי בֶן־אֵלָא בְּבִנְיָמִן

19. (יט)גֶּבֶר בֶּן־אֻרִי בְּאֶרֶץ גִּלְעָד אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְעֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ

    מצודת דוד:בארץ גלעד. רוצה לומר: ביתר המקומות, כי על חות יאיר שעמדו בארץ הגלעד, היה נציב אחר: ארץ סיחון וגו׳. רצה לומר: גלעד היתה החצי משל סיחון, והחצי משל עוג: ונציב אחד. רצה לומר: ועוד נציב אחד אשר היה בכל הארץ, ממונה על כולם, והוא עזריה בן נתן האמור למעלה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ונציב אחד אשר בארץ. רב ושמואל פליגי, חד אמר: אחד ממונה על כולם, הוא עזריה בן נתן האמור למעלה, וחד אמר: כנגד חודש העיבור (סנהדרין יב א):

    רלב"ג

    ונציב אחד אשר בארץ. יתכן שיהיה שר אחד מושל על אלו השרים יביאם לפרנס המלך וביתו איש חדשו או היה שם נציב אחד לחדש העבור והביאור הראשון יותר נכון ואם היה כן הנה יחוייב שיהיה חלקו מארץ ישראל מעט יותר משלישית חלק אחד משאר השרים שהיו מפרנסין אותו חדש אחד בשנה:

20. (כ)יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים

    מצודת דוד:על הים. על שפת הים:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ב. ועתה יאמר כי היה יכול להגדיל שולחנו ביתר שאת, אם מצד העם המכלכלים אותו שהיו רבים כחול, והיה להם שופע שובע גדול די והותר שכולם אוכלים ושותים ושמחים ובזה לא הכביד עליהם מצדם, שהגם שלפי החשבון שחשב הרי"א היו אוכלים על שולחן המלך ששים אלף אנשים בכל יום, לא יהיה זה למעמסה אל עם רב כחול, אשר לא חסר להם כל טוב, לכלכל כמספר הזה: