מלכים א פרק י״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן־יָרָבְעָם

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   בעת ההיא עתה יספר איך נגזר עליו הגזר דין על ידי אחיה השילוני עצמו אשר משחו למלך, ואיך כבר הוחל העונש לבא בימיו במות בנו אשר היה נכבד מכל בית אביו:

2. (ב)וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי־אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה הִנֵּה־שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא הוּא־דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ עַל־הָעָם הַזֶּה

   מצודת דוד:והשתנית. שני כסותך למען לא ידעו הרואים אשר את אשתי, כי חשב פן כשידעו אשר היא הולכת אל הנביא, יחקרו לדעת מה דבר עמה, ויהיה לו למוקש: למלך. שאהיה למלך, ונראה אם כן בזה שדבר ה׳ בפיו אמת:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   והשתנית. מלשון שנוי:

   מלבי"ם

   השאלות: למה צוה שתשנה א"ע ל ל ל והלא הנביא ידע שהיא אשת ירבעם ברוח ה', ומה בכך שיכיר אותה, ומ"ש הוא דבר אלי למלך וכי לא הוחזק אחיה לנביא לה' רק בדבר זה:

   קומי נא והשתנית אם בפני העם שלא יכירוך כמ"ש ולא ידעו כי את אשת ירבעם כי חשש שיאמרו שהוא מאמין בנביאי ה' לא בנביאי העגלים, ואם בפני הנביא כמ"ש (פסוק ה') ויהי כבואה והיא מתנכרה, כי הנביא כשהיה צופה במחזה לדעת ענין פרטי לא השיג רק הענין הפרטי שרצה לדעתו כמו שהיה בשאלת האו"ת, ולכן אם לא ידע שהיא אשת ירבעם לא ידרוש רק לדעת אם יחי החולה בן האשה הנצבת לפניו, או יתפלל עליו, אבל אם ידע שהיא אשת ירבעם אז יכין עצמו לדעת ולהשקיף על כל עניני בית ירבעם שזה ענין נוגע להכלל, ופן יודיעו לו עליו נבואה לרעה והתירא מאד מזה מטעם שאמר הוא דבר עלי למלך על העם הזה שכמו שבאה גדולתו ע"י נבואתו, כן יוכל לרדת אם ינבא עליו רעה כמו שהיה בשמואל עם שאול:

   רלב"ג

   ולא ידעו כי את אשת ירבעם. אמר זה כי נתבאר לו שאחיהו שנאהו על שסר לבו מאחרי ה':

3. (ג)וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו הוּא יַגִּיד לָךְ מַה־יִּהְיֶה לַנָּעַר

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   בידך. עמך וברשותך:

   ונקודים. פת יבש מתובל בתבלין, על כי המה מנוקדים ומנומרים ממראה התבלין:

   ובקבוק. כלי שפיו צר, וכן (ירמיהו יט א) וקנית בקבוק:

   רש"י

   ונקודים. מין קליות, מייבשין בתנור ועושין אותן קמח לעשות ממנו מאכל, שקורין לו שתיתא בלשון גמרא:

   מלבי"ם

   ולקחת בידך עשרה לחם גם זה היה עצה שלא יכירה כי לחם ונקודים אינו מתת מלך וידמה לו שהיא אשה מבנות הכפרים, והיה מוכרח להביא איזה תשורה בבואם לאיש האלהים (כמ"ש בש"א ט' ז') למען יניחה משרתו ליכנס אליו, וז"ש ובאת אליו:

   רלב"ג

   עשרה לחם ונקודים ובקבוק דבש. אמר זה להביאו תשורה לאיש האלהים כי כן היה מנהג' כמו שנזכר בענין שאול, והנה נקודים הוא פת יבש מתובל בתבלין ובקבוק הוא פייאשקו בלע"ז:

4. (ד)וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה וַאֲחִיָּהוּ לֹא־יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ

   מצודת דוד:קמו עיניו משיבו. לפי שדרך העין להתנענע בעת הראות, אבל כשנעדר הראות מן העין, תקום ותעמוד במקום אחד:

   עוד פירושים על פסוק ד: רלב"ג

   רלב"ג

   כי קמו עיניו משיבו. ר"ל שפסק ראות עיניו מרוב שיבתו:

5. (ה)וַיהוָה אָמַר אֶל־אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל־בְּנָהּ כִּי־חֹלֶה הוּא כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה

   מצודת דוד:כזה וכזה. הדברים שאמר לה: והיא מתנכרה. עושה עצמה כנכרית, כאלו אינה אשת ירבעם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   והיא מתנכרה. כאלו אינה זאת:

6. (ו)וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת־קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה

   מצודת דוד:למה וכו׳. רצה לומר: למה לך להתנכר לבל יכירך מי, הלא אנכי שלוח בחזות קשה רק אליך, לא יודע לאיש, ואין לך צורך להתנכר:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שלוח אליך. מאת הקב"ה בשליחות קשה:

   מלבי"ם

   למה זה את מתנכרה שהוא כדי שלא אכין א"ע לנבאת על בית ירבעם, וזה בחנם כי גם בלא הכנתי אנכי שלוח אליך בנבואה קשה :

7. (ז)לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הרמותיך. מלשון תרומה, ורצה לומר: הפרשתיך:

   מלבי"ם

   יען אשר הרמתיך, א. היה לך לזכור הטוב שעשיתי עמך שהרמתיך מתוך העם שהיית הדיוט ואתנך נגיד והיה לך לזכור זאת ולעבדני ביתר שאת:

8. (ח)וָאֶקְרַע אֶת־הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ וְלֹא־הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֺתַי וַאֲשֶׁר־הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל־לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ב. ואקרע את הממלכה מבית דוד ואתנה לך שלפ"ז היה לך להיות צדיק יותר מבית דוד, ואתה לא די שלא היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי בפועל ואשר הלך אחרי בכל לבבו, במחשבה ובכונת הלב, הנה חוץ מזה עוד:

9. (ט)וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ

   מצודת דוד:מכל אשר היו לפניך. רמז בזה לשלמה ולרחבעם: אחרי גוך. כהמשליך דבר מה לאחוריו, לבל יראהו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ומסכות. עבודות זרות העשויים בהתכת המתכת, וכן (שמות לד וז) אלהי מסכה:

   גוך. גופך, כמו (משלי כו ג) ושבט לגו כסילים:

   מלבי"ם

   ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך ר"ל משלמה שלקחתי המלוכה ממנו בעבור חטאו כי הוא בנה במות בעבור נשיו ואתה ותעשה לך אלהים לעצמך, הוא לא מיחה בנשיו מתוך שאהב אותן ואתה לא עשית זאת מאהבת נשים רק להכעיסני, שלמה לא עזב את ה' ועבודתו ואתה אותי השלכת אחרי גוך:

   רלב"ג

   ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך. זה לאות כי לא חטא שלמה כי אם על שהעלים עיניו מנשותיו שעשו אלהים אחרים כי אם עשה שלמה זה לא יצדק מה שאמר הנביא בזה המקו':

   ואותי השלכת אחרי גוך. ר"ל שהשלכת אותי לאחוריך לבלתי פנות אל דבר ממצותי:

10. (י)לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית־יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד־תֻּמּוֹ

    מצודת דוד:משתין בקיר. הוא הזכר, כי עושה קלוח ומשתין בקיר ולא כן הנקבה: עצור. העושר, שהוא עצור ומעוכב בתוך הבית: ועזוב. המקנה, שהוא עזוב בשדה: בישראל. רצה לומר: בפרסום רב, למען יוסרו: כאשר יבער. רצה לומר: כאשר המבער יבער את הצואה מבלי ישאיר שארית, כן אבערו עד תומו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ובערתי. ענין הפנוי מהמקום, כמו (דברים כו יג) בערתי הקדש:

    הגלל. הצואה, כמו (יחזקאל ד טו) גללי האדם:

    תמו. מלשון תם והשלמה:

    רש"י

    משתין בקיר. תרגם יונתן: ידע מדע, משית בקירות לבו:

    עצור ועזוב. עצור שיש לו מחזיק יד, כמו (שמואל א ט יז): זה יעצור בעמי, ועזוב, שאין לו מחזיק ביד:

    כאשר יבער. המבער את המאכל בפיו, לעשות גלל, כך אבער אחריו עד תומו:

    מלבי"ם

    (י-יא) לכן וכו' משתין בקיר עצור ועזוב יל"פ שלא יהיה לו משתין בקיר של עצור ועזוב, שאף העצור באסורים והעזוב והעני לא יניח לאחד מבית ירבעם שישתין בקיר ביתו, אבל לקמן (כ"א כ"א ב' י"ד כ"ו) לא משמע כן, ורי"א פי' שלא ישאר לו ממון האצור באוצרות ולא מקנה העזובים בשדה וגם אחרי בית ירבעם אבער כאשר מבערים הגלל ר"ל דברים מגוללים גללים וצואים, וגם המתים לא ינתנו לקבורה:

    רלב"ג

    והכרתי לירבעם משתין בקיר. שלא ישאר לו שום זכר כי הזכר לבדו יוכל להיות משתין בקיר:

    עצור ועזוב בישראל. רוצה לומר שיכרית לו עצור ועזוב והנה העצור הוא מה שהוא בידו והעזוב הוא מה שהפקיר ועזב ביד זולתו:

    כאשר יבער הגלל עד תומו. אמרו רבותינו ז"ל כי הגלל הוא השן והרצון בו כי השן האוכלת תבער המאכל עד תומו ולפי דעתי שהרצון בו כאשר יבער הרוח המגלגל שיבער כל מה שיפגוש במקום שהוא סובב ועולה משם כן יבער השם ית' אחרי ירבעם עד תומו:

11. (יא)הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי יְהוָה דִּבֵּר

    מצודת דוד:לירבעם. מבית ירבעם: כי ה׳ דבר. ובידו לקיים:

12. (יב)וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    (יב-יג) ומת הילד וספדו לכן ימות עתה כדי שיספדו לו ושיקברו אותו מה שלא יהיה אח"כ כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר ר"ל בקבר שחצב ירבעם למשפחתו, לא יבא אליו שום אחד מבניו להקבר עמו רק זה לבדו, ובזה הודיעו שגם ירבעם יבא לקבורה, יען נמצא בו דבר טוב בבית ירבעם ר"ל שהגם שגם הוא אינו צדיק מ"מ הדבר טוב שנמצא בו הוא גדול יען שהוא בבית ירבעם שהיו מסיתים אותו ומעכבים על ידו מלעשות טוב והוא עמד בפניהם, וחז"ל אמרו שבטל משמרתו ועלה לרגל:

    רלב"ג

    בבאה רגליך העירה. הוא כמו בבוא רגלך והרצון בזה בבא רגלך העיר אשר הנער בה והעיר היא תרצה תקומי ותלכי לביתך ותמצאי אז הילד מת והנה זה אות חזק על אמתות הנשאר מהנבואה הזאת כי כבר יתחלף עת באה העיר בבחירתה כי תוכל ללכת במהירות או במתון או תוכל להתעכב בדרך אך על כל פנים רצה לאמת זה האות שבבואה לתרצה תקום תכף ותלך לבית' ואז תמצא העניין כמו שאמר הנביא כי אם תאמר לא אשוב לביתי עוד לא ימשך מזה שלא ימות בנה אך ימות אחר העת שתוכל ללכת בו בביתה מעת בא רגליה העיר ההיא:

13. (יג)וְסָפְדוּ־לוֹ כָל־יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי־זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל־קָבֶר יַעַן נִמְצָא־בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם

    מצודת דוד:דבר טוב. לא פירש מהו הדבר הטוב, ורבותינו ז״ל אמרו, שבטל משמרתו ועלה לרגל: בבית ירבעם. בכל בית ירבעם, נמצא רק בו דבר טוב:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    דבר טוב. שבטל משמרתו, שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לרגל, ובטל משמרתו ועלה:

    רלב"ג

    יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל. רוצה לומר שאין בבית ירבעם שנמצא' בו דבר טוב לה' זולת זה ולזה רצה הש"י לעשות לו טוב קצת והוא שיבא אל קבר וספדו לו כל ישראל אך מהשאר לא יבא אחד אל קבר והנה לא פירש אי זה דבר טוב נמצ' בו לה' וראוי שתדע שנמצאו בו דברים רעים רבים שלולי זה לא היה זה הגמול לבד ראוי לו אך יהיה ראוי שימשוך אחרי אביו ומה שידמ' לזה מהטובות:

14. (יד)וְהֵקִים יְהוָה לוֹ מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת־בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם וּמֶה גַּם־עָתָּה

    מצודת דוד:זה היום. רצה לומר: האנשים אשר הם זה היום בעולם, שכבר נולדו: ומה גם עתה. רצה לומר: גם מה אשר יולדו מעתה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    עתה. כמו מעתה:

    רש"י

    אשר יכרית את בית ירבעם זה היום ומה גם עתה. הנולדים לו היום, ואשר עתידין להולד לו מעתה, כך תרגם יונתן:

    מלבי"ם

    והקים באר לו מי יהיה המכרית בית ירבעם לא יהיה זה אחד ממלכי יהודה רק מלך שיקום אחריו על ישראל, וה' יקימהו לתכלית זה שיכרית את בית ירבעם זה היום ר"ל כל הבית הנמצא היום שכולם נהרגו ומה גם עתה פי' וכן יכרית מה שיולד גם עתה מהיום ואילך עד זמן הזה כולם יכרתון:

    רלב"ג

    אשר יכרית את בית ירבעם זה היום. ר"ל שהמלך ההוא יכרית את זרע ירבעם זה הנמצא לו היום שלא תחשבו שיאריך לו השם הרע' עד עבור הדור הנמצ' לו בביתו:

    ומה גם עתה. רוצה לומר ויכרית גם כן מה שיולד לו עוד מהבנים גם עתה:

    והכה ה' את ישראל וגו'. הגיד כי בעבור חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל יענש ישראל בכללו ויהיה קיומם על אדמתם חלוש מאד כקיום הקנ' במי' שינוד במעט מהסבות כן תנידם סבה חלושה עד שבסוף הענין יעקור הש"י ישראל מעל אדמתם ויפיצם מעבר לנהר הוא נהר גוזן לפי מה שאחשוב וזה היה על יד מלך אשור בשני פעמים בפעם הראשונה הגלה מה שהיה מהם מעבר לירדן כמו שנתבאר בספר דברי הימים והם שני השבטים וחצי השבט והשאר הגלה שם גם כן בימי הושע בן אלה:

15. (טו)וְהִכָּה יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת־אֲשֵׁרֵיהֶם מַכְעִיסִים אֶת־יְהוָה

    מצודת דוד:כאשר ינוד הקנה. אשר לרוב רכותו, יתנודד במעט רוח, ויכה את עצמו בהעומד אצלו: מעבר לנהר. הוא נהר גוזן, כי לשם גלו כמו שנאמר במלכים ב (יז ו, יח א) ובדברי הימים (א ה כו): מכעיסים. המכעיסים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונתש. ענין עקירה, כמו (ירמיהו א י) לנתוש ולנתוץ:

    וזרם. יפזרם, כמו (שם טו ז) ואזרם במזרה:

    אשריהם. הוא אילן הנעבד:

    מלבי"ם

    (טו-טז) השאלות: תחלה אמר שיעניש ישראל בעבור האשרים שעשו, ואח"ז אמר בגלל חטאת ירבעם וירבעם לא עשה אשרות רק עגלים:

    והכה ה' אחר שהודיע עונש ירבעם שזה יהיה עתה, הודיע עונש ישראל שיהיה אחר זמן רב, תחלה יכה אותם בימי חזאל (לקמן ב' י"ג ז') אח"כ ונתש את ישראל יעקרם מעל אדמתם ע"י מלך אשור בימי פקח, ואח"כ זרם מעבר לנהר בימי הושע שהגלם סנחריב לעבר הנהר, יען אשר עשו את אשריהם והיו מכעיסים את ה' ר"ל כי על חטא העגלים לא היה מעניש אותם כי הם כמפותים או אנוסים מירבעם, אבל במה שהוסיפו לעשות אשרות שזה לא היה ע"פ ירבעם רק הם עצמם עשאום להכעיס וע"כ ייחס אליהם גם חטא העגלים, וע"כ:

16. (טז)וְיִתֵּן אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:ויתן את ישראל. לדבר העונש הנזכר: אשר חטא. הוא עצמו: ואשר וגו׳. בעשות להם עגלי הזהב:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בגלל. בעבור, כמו (בראשית לט ה) בגלל יוסף:

    מלבי"ם

    ויתן את ישראל יתן להם עונש גם בגלל חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא שהגם שהוא החטיא אותם, ע"י שהוסיפו לעשות אשרים גלו אדעתייהו דניחא להו ואינם אנוסים:

17. (יז)וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה הִיא בָּאָה בְסַף־הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת

    מצודת דוד:תרצתה. אל תרצה, והיא היתה עיר המלוכה, עד עמרי שבנה את שומרון: בסף הבית. יתכן שעמד הבית בקצה העיר, כי הנביא אמר לה בבואה רגליך העירה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בסף. האסקופה נקראה גם היא סף, כמו המזוזות, וכן (שופטים יט כז) וידיה על הסף:

    מלבי"ם

    היא באה בסף הבית והנער מת פי' שכבר מת ברגע שבאה לשער העיר כמ"ש בפסוק י"ב, ובבואה בסף הבית נודע לה שמת:

    רלב"ג

    היא באה בסף הבית והנער מת. רוצה לומר תוך מזוזת ביתה אז מת הנער כמו שאמר לה אחיה והגיד שלא נתעכבה בהיותה בתרצה אך בבואה שם באה אל ביתה כמאמר הנביא:

18. (יח)וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ־לוֹ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד־עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא

19. (יט)וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:אשר נלחם. מהמלחמות אשר נלחם: ואשר מלך. מענין המלוכה אשר מלך: על ספר וכו׳. ספר מיוחד היה להם, כתבו בו כל הקורות והספורים:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הנם. הנה הם:

20. (כ)וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וַיִּשְׁכַּב עִם־אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו

21. (כא)וּרְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן־אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר־בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת־שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית

    מצודת דוד:ושם אמו. בא לומר, שהנה נדמה להמקור אשר חוצב ממנה, כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    העיר אשר בחר ה'. ואף על פי כן:

    מלבי"ם

    השאלות: למה אמר שתי פעמים ששם אמו נעמה העמונית כאן ובפסוק ל"ב: (כא-כב) העיר אשר בחר ר"ל והיה ראוי שלא יטה מדרך ה', רק ושם אמו נעמה העמונית שעבדה ע"ז לעת זקנת שלמה והיא יעצה אותו להרשיע, ולכן ויעש יהודה הרע בעיני ה' וזה היה ג' שנים אחר שמלך ירבעם כנזכר בד"ה, מכל אשר עשו אבותם בימי שפוט השופטים:

    רלב"ג

    ושם אמו נעמה העמונית. כתב זה בספור דברי רחבעם שני פעמים להודיע כי היות אמו עמונית היה סבת חטאו כי גדל על מנהגיה והיא הית' עובדת ע"ג לעת זקנת שלמה כמו שקדם בסוף ספר ד"ה:

22. (כב)וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ

    מצודת דוד:מכל אשר עשו. יותר ממה שהכעיסו אבותם בימי השופטים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויקנאו. הרגיזו, כמו (דברים לב טז) יקניאהו בזרים:

    רש"י

    ויעש יהודה הרע. ולא נתנו זה על לבם:

    ויקנאו. לשון קניטה:

    רלב"ג

    ויקנאו אותו. רוצה לומר ויכעיסו אותו בעבד' ע"ג:

23. (כג)וַיִּבְנוּ גַם־הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל־גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן

    מצודת דוד:גם המה. כמו שבנו בני עשרת השבטים: להם. לעצמם: ותחת כל עץ רענן. חוזר הוא על הבמות והמצבות:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    במות. בנין גבוה לעבודה זרה, מקום יעמדו בו המזבחות:

    ומצבות. מזבחות מאבן אחת:

    רענן. ענין לחות ורטיבות, כמו (תהלים צב יא) בשמן רענן, כי על ידי זה הוא מרבה בענפים:

    רש"י

    גם המה. כשאר השבטים:

    מלבי"ם

    על כל גבעה מוסב על אשרים, ותחת כל עץ מוסב על במות ומצבות:

    רלב"ג

    ויבנו גם המה להם במות. הנה אמר זה כי כבר נאסרו הבמות מעת שנבנה בית המקדש ולזה חטאו בזה אף על פי שיזבחו להם לה':

    ומצבות. הנה הזהירה התורה גם כן שלא להקים מצבה אפילו לשם ית' שנאמר לא תקים לך מצבה:

    ואשרים. הנה דבר האשרה ידוע וידמה כי אשרים הם אלילים בעלי אשרה והנה עשו הבמות על כל גבעה גבוהה ללכת בחקות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל והאשרים הניחו תחת כל עץ כי עשו אשרה מהעץ ההוא:

24. (כד)וְגַם־קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    קדש. ניאוף, כמו (בראשית לח כא) איה הקדשה:

    הוריש. גירש, כמו (שופטים יא כג) הוריש את האמורי:

    רש"י

    קדש. ניאוף:

    מלבי"ם

    וגם קדש היה יל"פ שהכנענים היה ביניהם קדש, ומפרש עשו ככל התועבות מי עשה, הגוים אשר הוריש עשו ככל התועבות האלה, וישראל לא מיחו בידם, ולכן לא נזכר בד"ה שהיה ביניהם קדש, ולפי פשוט התועבות הגוים, חסר הנסמך התועבות תועבות של הגוים, וכמו שפי' במ"ש הארון הברית:

    רלב"ג

    וגם קדש היה בארץ. אחשוב כי קדש הוא בזה המקום המוכן למשכב ולזה אמר עשו ככל תועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל:

25. (כה)וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם עַל־יְרוּשָׁלִָם

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י

    רש"י

    שישק. מצינו במדרש שיר השירים (אסתר רבה א יב) הוא פרעה נכה, ונקרא שישק, על שהיה שוקק ומתאוה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה חתנו, ועכשיו עלה ולקחו:

26. (כו)וַיִּקַּח אֶת־אֹצְרוֹת בֵּית־יְהוָה וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת־כָּל־מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה

    מצודת דוד:ואת הכל. ולא השאיר מהם כלום:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י

    רש"י

    ואת הכל לקח. את הכסא, החביב מן הכל:

27. (כז)וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל־יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והפקיד. מלשון פקדון והנחה:

    על יד. כמו ביד:

    מלבי"ם

    ויעש המלך וכו' בארתי בד"ה שעשה זה לתשובה ולזכר עונותיו עי"ש:

28. (כח)וַיְהִי מִדֵּי־בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה יִשָּׂאוּם הָרָצִים וֶהֱשִׁיבוּם אֶל־תָּא הָרָצִים

    מצודת דוד:ישאום הרצים. להגן עליו מהאויב הבא פתאום: והשיבום. אחרי בוא לבית המלך:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מדי. מתי, רוצה לומר: בכל זמן, כמו (שמואל א א ז) מדי עלותה:

    תא. ענין חדר מה, כמו (יחזקאל מ יג) מגג התא:

    רש"י

    ישאום הרצים. לפניו לכבוד, ואחר כך ישיבום אל תא שהרצים עומדים שם תמיד:

    רלב"ג

    והשיבום אל תא הרצים. הנה הרצון בתא מבוא פורט"ני בלע"ז והנה היה מביא אותם לשם כדי שיהי' יותר נשמר:

29. (כט)וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵמָּה כְתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה

30. (ל)וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין־רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל־הַיָּמִים

    מצודת דוד:ומלחמה היתה. עם כי שב מלהלחם בדבר הנביא כמו שנאמר למעלה מכל מקום לאחר זמן חזר ונלחם עמו כל הימים עד מותו:

31. (לא)וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו

    מצודת דוד:ושם אמו. חזר וכתבו, לומר שעד יום מותו נדמה במעשיו למעשה אמו:

    עוד פירושים על פסוק לא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ושם אמו הזכיר זה שנית כי היא הסיתה אותו לרוע עד סוף ימיו: