קהלת פרק י״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)וּזְכֹר אֶת־בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא־יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין־לִי בָהֶם חֵפֶץ

   מצודת דוד:וזכור את בוראיך. את המקום ברוך הוא אשר ברא אותך, אותו זכור בימי הבחרות בעוד הכח בידך ללכת בדרכי ה׳ לעבדו: עד אשר. טרם שיבואו ימי הרעה הם ימי הזקנה ותשות הכח, כי אז יקשה מאוד יותר מימי הבחרות: והגיעו שנים. אז הגיעו השנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ ורצון, כי מגודל החלשות יבחר אז במיתה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   וזכור את בוראך. תמן תנינן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים וכולי, וממקרא זה דרש וזכור את בוראך שתתן דין וחשבון לפניו, וזכור את בורך קברך מקום עפר רמה ותולעה, וזכור בארך באר שנבעת ממקירה היא טפה סרוחה של זרע ושל לובן:

   ימי הרעה. ימי הזקנה והחלשות:

   אבן עזרא

   וזכור. מצאנו נעורים עלומים זקונים כלם לשון זכרים רק בחורותיך יצא מן הדרך. וי"א שהם שתי לשונו' ויפרש (במדבר יא כח) משר' משה מבחוריו כמו מבחורותיו כי כל בחורים אם יסמכו לא ישתנו:

   ימי הרעה. הם ימי הזקנה לזקן וימי החולי לכל הוא החולי שימות בו:

   תרגום

   וּתְהֵי דְכִיר יָת בָּרְיָךְ לְיַקְרוּתֵיהּ בְּיוֹמֵי רַבְיוּתָךְ עַד דְּלָא יֵיתוּן לְוָתָךְ יוֹמֵי בִישׁוּת וְיִמְטוֹן עֲלָךְ שְׁנִין דְּתֵימַר לֵית לִי בְּהוֹן רַעֲוָא:

   תורה תמימה

   וזכר את בוראיך. תמן תנינן, עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, מאין באת – מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך – למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. אמר ר' לוי. ושלשתן דרש עקביא מתוך תיבה אחת, וזכור את בוראיך, בארך, בורך, בוראך – בארך – ממקום שבאת, בורך – למקום שאתה הולך, בוראך – לפני מי שאתה עתיד ליתן דין וחשבון . (ירושלמי סוטה פ"ב ה"ב)

   וזכר את בוראיך וגו׳. וזכור את בוראיך בימי בחורותיך – עד דחילך עלך, עד אשר לא יבאו ימי הרעה – אלו ימי היסורין, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ – אלו ימי הזקנה . (מ"ר)

   וזכר את בוראיך וגו'. ר׳ יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, אמר להם הנביא לישראל, זכרו את בוראכם עד שבחוריכם קיימין , עד שברית כהונה קיימת, כמש"נ (שמואל א ב׳:כ״ז) ובחור אותו מכל שבטי ישראל , עד שברית לויה קיימת כמש"נ (פ׳ שופטים) כי בו בחר ה׳ אלהיך מכל שבטיך , עד שברית ירושלים קיימת כמש"נ (מלכים א י״א:ל״ב) העיר אשר בחרתי בה, עד שמלכות בית דוד קיימת, כמש"נ (תהילים ע״ח:ע׳) ויבחר בדוד עבדו, עד שביהמ"ק קיים, כמש"נ (דברי הימים ב ז׳:ט״ז) ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה, עד שאתם קיימין שנאמר (פ׳ ואתחנן) בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה . (מ"ר)

   עד אשר וגו'. עד אשר לא יבאו ימי הרעה – אלו ימי הזקנה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ – אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה . (שבת קנ"א ב')

   עד אשר וגו'. ר' יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה – אלו ימי הגלות, כמש"נ (עמוס ו׳:ג׳) המנדים ליום רע והגיעו שנים וגו', שנים שזכות האבות בטלה . (מ"ר)

2. (ב)עַד אֲשֶׁר לֹא־תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם

   מצודת דוד:עד אשר. טרם שתחשך השמש ואור היום וגו׳, רוצה לומר טרם שתחלה ותפול למשכב, כי החולה כשיקשה עליו החולי נראה לו כאלו חשכו השמש והאור וכו׳: ושבו העבים. יחזרו העבים לבא להחשיך האורה אחר ירידת הגשם, שהיה אז מעט אורה, רוצה לומר אחר שירווח לו מעט מן החולשה וראה האור, יחזור להחולשה ויחשך לו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   עד אשר לא תחשך השמש. אמרו רבותינו זו פדחת שהיא מאורה ומצהבת באדם בחור וכשמזקנת היא מעלת קמטין ואין מצהבת:

   והאור. זה החוטם שהוא תואר קלסתר פנים:

   והירח. זו נשמה שמאירה לאדם שכיון שניטלה הימנו אין לו מאור העינים:

   והככבים. אלו הלסתות רומני דאפי שקורין פומ"ליש של לחיים שמצהיבים:

   ושבו העבים אחר הגשם. תבוא כהיית המאור אחר דמעת הבכי מכמה צרות שעברו עליו:

   רלב"ג

   השמש והאור. ר״ל האור אשר יאיר לך הנר והאבוקה וזה יהיה בעת השיבה כי אז יחלש חוש הראות.

   אבן עזרא

   עד. פירוש והאור הזה אור השחר שיעלה טרם זרוח השמש ויעמוד אחר בואו שעה ושליש שעה מהשעות השוות.

   ואחר שהזכיר השמש מה צורך היה לו להזכיר האור והירח והכוכבים? בעבור שימצאו נבראים כמו עופות שלא יוכלו לעוף ביום מפני להט אור השמש. והקרוב, כי זה דרך המקר' להקדים או לאחר כמו (תהלים קכא ד) הנה לא ינום ולא יישן והתנומ' יותר קלה מן השינה.

   יש מפרשים ושבו העבים על הבכי. ואחרים אמרו על הלחה המתגבר' עליו. והנכון בעיני שהוא כמשמעו, כי החולה בעת מותו יחשך לו העולם, ויתראה לו כאילו העבים הסתירו האור, וכן הוא ושבו העבים להגשים אחר הגשם:

   תרגום

   עַד דְּלָא יִשְׁתַּנֵּי זִיו יְקָרָא אַפָּךְ דִּמְתִיל לְשִׁמְשָׁא וּנְהוֹרָא דְּעֵינָךְ עַד דְּלָא יִסְתְּמוּן וַהֲדַר לֵיסָתָךְ עַד דְּלָא יִתְקַדְרוּן וּבָבֵי עֵינָךְ דִּמְתִילִין לְכוֹכְבַיָּא עַד דְּלָא יִתְעָמְמוּן רֵיסֵי עֵינָךְ יְהוֹן זָלְגִין דְמָעוֹת כַּעֲנָנִין בָּתַר מִטְרָא:

   תורה תמימה

   עד אשר וגו'. עד אשר לא תחשך השמש והאור – זו פדחת והחוטם והירח – זו נשמה , והככבים – אלו הלסתות , ושבו העבים אחר הגשם – זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי . (שבת קנ"א ב')

   עד אשר וגו'. רבי יהושע פתר קראי במקדש, וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא תחשך השמש – זו מלכות בית דוד, שנאמר (תהלים פ"ט) וכסאו כשמש נגדי, והאור – זו התורה שנאמר ותורה אור, והירח – אלו סנהדרין, שנאמר (שם פ"ט) כירח יכון עולם , והכוכבים – אלו תלמידי חכמים , ושבו העבים אחר הגשם, אתה מוצא כל הנבואות קשות שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חרבן הבית . (מ"ר)

   ושבו העבים וגו׳. ושבו העבים אחר הגשם – ר׳ לוי משל בזה תרתי משלי, בא לבבות זלגו עיניו דמעות , בא להטיל מים – הגללים יוצאין ומקדמין אותו . (מ"ר)

3. (ג)בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת

   מצודת דוד:ביום שיזועו. זה יהיה ביום שיחלש מאד וירתתו שומרי הבית, הם הידים והזרועות שהם שומרי הגוף שלא יגע בו דבר רע, וכשהאדם נחלש מאד מרתתין ידיו וזרועותיו: והתעותו אנשי החיל. הם השוקים שסובלים את הגוף הנשען עליהם, ובימי החלשות כאילו נתעקמו ואין להם עוד כח לעמוד: ובטלו הטוחנות. הם השינים הטוחנות את המאכל, ובעת החולשה בטלים הם מן הטחינה: כי מעטו. מעטו את הטחינה ואינם יכולים אז לטחון הרבה: וחשכו הראות בארובות. הם העינים הרואות דרך פתיחת חורי העינים, בעת החולשה כהו וחשכו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   שיזועו. ענין רעד ורתת כמו והיה רק זועה (ישעיה כח יט):

   והתעותו. מלשון עוות ועקום כמו ודרך רשעים יעות (תהלים קמז ט):

   החיל. ענין כח:

   הטוחנות. מלשון טחינה:

   הרואות. מלשון ראיה:

   בארובות. מלשון ארובה וחלון כמו וכעשן מארובה (הושע יג ג):

   רש"י

   שיזועו. ירתיחו:

   שומרי הבית. אלו הצלעות והכסלים המגינים על כל חלל הגוף:

   והתעותו. יאחזה עוות שקורין קראנ"פף והתעוותו אנקרופי"רונט בלע"ז:

   אנשי החיל. אלו השוקים שנשען כל הגוף עליהם:

   ובטלו הטוחנות. אלו השינים:

   כי מעטו. לעת זקנה רוב שיניו נושרות:

   הרואות בארובות. אלו העינים:

   אבן עזרא

   ביום. מלת יזועו כמו ולא קם ולא זע ממנו:

   מעטו. פועל יוצא והענין מעטו הטחינה י״א כי שומרי הבית הם הכסלים והצלעות וי״א שהם הארבעה הממונים בכל אבר ואבר לשמרו והם המושך והמעכל והמעכב והמטהר גם יפרש אנשי החיל הזן והמוליד והמצייר והקרוב אלי ששומרי הבית הם הידים עם הזרועות שהם שומרי הגוף שלא יגע בו רע ואנשי חיל הם השוקים ויורה עליו והתעותו כי אין להם כח לעמוד וענין חיל כח בעבור היות כל הגוף עליהם והטחנות הם השנים והרואות העינים:

   תרגום

   בְּיוֹמָא דִּיזוּעוּן אַרְכּוּבְתָךְ וְיִתְנַקְשׁוּן אֶדְרָעָךְ וְיִתְבַּטְּלוּן כַּכֵּי פוּמָּךְ עַד לָא יָכְלִין לְמִלְעַס מֵיכְלָא וְיִתְעָמְמוּן עֵינָךְ דְּמִסְתַּכְּלָן בַּחֲרַכֵּי רֵישָׁךְ:

   תורה תמימה

   ביום שיזעו וגו'. ביום שיזועו שומרי הבית – אלו הצלעות , והתעותו אנשי החיל – אלו ארכבותיו , ר' חייא ב"ר נחמיה אומר אלו זרועותיו , ובטלו הטוחנות זו המסס, כי מעטו – אלו השינים , וחשכו הרואות בארובות – אלו העינים, רבי חייא ב"ר נחמיה אומר, אלו כנפי הריאה שמשם בת קול יוצאת . (שם)

   ביום שיזעו וגו'. ר' יהושע פתר קראי במקדש, ביום שיזועו שומרי הבית – אלו משמרות בהמה ולויה, והתעותו אנשי החיל – אלו הכהנים ובטלו הטוחנות אלו משניות נחלות, כגון משנתו של ר׳ עקיבא ושל ר' חייא ושל ר' אושעיא ושל בר קפרא , כי מעטו – זה התלמוד שבלול בהם , וחשכו הרואות בארובות – אתה מוצא כשגלו ישראל לבבל לא היה אחד יכול לסבור את תלמודו . (שם)

4. (ד)וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל־בְּנוֹת הַשִּׁיר

   מצודת דוד:וסגרו דלתים בשוק. הם השפתים שהם בשוק, רוצה לומר במקום מגולה ובעת החולשה המה סגורים, בעבור כי נשפל קול הטחנה הם השנים שבטלו אז מן הטחינה, ולכן סגרו השפתים, הואיל ואינו משים בהם המאכל: ויקום לקול הצפור. ידוע שהמאכל מוליד השינה, ובהעדר המאכל יקץ לדבר קל: וישחו כל בנות השיר. הוא הגרון שבו היה משורר לפנים, אז ישח וישפיל קולו עד שלא ישמע (ואמר בנות השיר, לפי שקול נקבות משוררות נעים ביותר):

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   דלתים. על השפתים יאמר וכן נאמר דלתי פניו מי פתח (איוב מא ו):

   וישחו. ענין השפלה ונמיכה כמו ושח גבהות האדם (ישעיה ב יז):

   רש"י

   וסוגרו דלתים. אלו נקביו:

   בשפל קול הטחנה. קול ריחים הטוחנים מאכל שבמעיו והוא הקורקבן והמסס:

   ויקום לקול הצפור. שאפילו קול צפור מנערתו משנתו משהזקין:

   וישחו כל בנות השיר. כל קולות של כלי השיר דומות עליו כשיחה ולפי פשוטו משמעו ישחו כמו ישפלו כל שרים ושרות יהיו שפלים בעיניו וכן ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב' יט) אם אשמע עוד בקול שרים ושרות:

   רלב"ג

   בשפל קול הטחנה. הוא הקול הנמוך שיתחדש מתנועת הרחיים.

   אבן עזרא

   וסגרו דלתים. הם השפתי׳ וכמוהו דלתי פניו מי פתח:

   בשפל קול הטחנה. הוא הקרב העליון והוא המסס שהוא טוחן המאכל ומלת בשפל שם ואננו תואר וכמוהו טוב שפל רוח וענינו שפלו׳ וענין בשוק על דרך משל כשישפיל קול הטחנה אין קמח נמצה ויהיו חנויות שוק האופים סגורים ונמצא דלתי ודלתות כמו שפתי ושפתות:

   ויקום לקול הצפור. ידוע כי המאכל יוליד השינה ובהסגר הפה נכרת נמאכל ויקץ לדבר קל:

   וישחו כל בנות השיר. הוא הגרון שהיה לפנים בו משורר ישח קולו עד שלא ישמע ובאה מלת ישחו שהוא לשון זכרים עם בנות שהן נקבות כמו וכל הנשים יתנו יקר לעליהן ויתכן ששתיהם שבות למלת כל:

   תרגום

   וִיהוֹן רִיגְלָךְ כְּבִילָן מִלְּמִפַּק בְּשׁוּקָא וְיַעֲדִי מִנָּךְ רְעוּת מֵיכְלָא וּתְהֵי מִתְּעַר מִשֵּׁינָתָךְ עַל עֵיסַק קַל עוֹפָא כְּאִלּוּ עַל גַּנָּבַיָּא דְּאָזְלִין בְּלֵילְיָא וְיִתְרָפְסוּן סִפְוָתָךְ מִלְּמֵימַר שִׁירָתָא:

   תורה תמימה

   וסגרו דלתים וגו'. וסגרו דלתים בשוק – אלו נקביו של אדם, בשפל קול הטחנה – בשביל קורקבן שאינו טוחן , ויקום לקול הצפור – שאפילו צפור מנערתו משנתו וישחו כל בנות השיר – שאפילו שרים ושרות דומים עליו כשיחה . (שבת קנ"ב א׳)

   וסגרו דלתים וגו'. רבי יהושע, בן לוי פתר קראי במקדש, וסגרו דלתים בשוק – אלו דלתות של בית אלונתן שהיו פתוחות לרוחה, בשפל קול הטחנה – על ידי שבטלו מדברי תורה. ולמה נמשלו דברי תורה לטחנה, מה טחנה זו אינה בטלה לא ביום ולא בלילה כך דברי תורה נאמר בהם והגית בו יומם ולילה, ויקום לקול הצפור – זה נבוכדנצר דא"ר לוי, י"ח שנה היתה בת קול מכרזת ומצפצפת על נבוכדנצר ואומרת לו, עבדא בישא, זיל אחריב ביתא דמארך לפי שמרדו בו בניו ואין שומעין לו , וישחו כל בנות השיר – שעלה ובטל השיר מבית המקדש . (מ"ר)

   וישחו וגו'. וישחו כל בנות השיר – אלו השפתים , רבי חייא ב"ר נחמיה אומר, אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר . (שם)

5. (ה)גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי־הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל־בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בָשּׁוּק הַסֹּפְדִים

   מצודת דוד:גם מגבוה ייראו. גם מחשבותיו מתפחדים ממה שיחשבו, שהרוח נוסעת והולכת אל מקום גבוה אל השמים ממעל ליתן דין וחשבון, והרבה פחד יש מן הדרך פן יפגעו בה מלאכי דין: וינאץ השקד. כח השומר את הגוף בהתמדה ובהשתדלות, ימאס את הגוף ולא יאבה להתמיד עוד בשמירתו ולהשתדל בו: ויסתבל החגב. אם ישכון עליו חגב תכבד עליו כסובל משא כבד, וזהו לגודל התשות: ותפר האביונה. הרוח בעלת הבינה תבטל, כי אז תלך ממנו, או אז תבטל תאות חמדת נשים לתשמיש: כי הולך האדם. כי אז האדם הולך ומתקרב לבוא אל בית עולמו זהו הקבר אשר ישכב שם עד עולם: וסבבו. ולהיות הסופדים מסבבים בשוק לעורר קנות ויללות:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   וחתחתים. מלשון חתת ופחד, ונכפלו הפ״א והעי״ן הפעל ויורה על פחד הרבה כמו אדמדם שיורה על אדמימות רב:

   וינאץ. ענין בזיון ומיאוס כמו וינאץ בזעם אפו (איכה ב ו) ועם כי לא נקראה האל״ף הואיל והיא כתובה:

   השקד. ענין השתדלות והתמדה כמו שיקדו ושמרו (עזרא ח כט):

   ויסתבל. מלשון סבל ומשא כבד:

   החגב. מין ארבה כמו שנאמר ואת החגב למינהו (ויקרא יא כב):

   ותפר. מלשון הפרה ובטול:

   האביונה. האל״ף נוספת כמו והאזניחו נהרות (ישעיה יט ו) והוא מלת בינה והוא כנוי לרוח בעלת הבינה, או הוא ענין תאוה. כמו לא אבה יבמי (דברים כה ז):

   רש"י

   גם מגבוה ייראו. מגבשושיות ותלוליות שברחובות הוא דואג לצאת לשוק פן יכשל בהם:

   וחתחתים בדרך. אימות וחתות הרבה בדרכים יש לו:

   חתחתים. לשון כפול הוא בתיבה כמו גלגלים קשקשים זלזלים:

   וינאץ השקד. לשון (שיר ז) הנצו הרמונים שהרי האל"ף לא נקראת בה אמרו רבותינו זו קליבוסת הנק"א בלעז שעצם הירך תקוע בה ובזקנותו בשרו כחוש והעצם בולט כמו נץ האילן שהוא בולט:

   השקד. אילן של שקדים כלומר שתקפוץ הזקנה עליו כשקד זה הממהר להנץ לפני כל האילנות:

   ויסתבל החגב. אלו העגבות שתהיו עגבותיו דומות עליו כסובל משא כבד:

   ויסתבל. אישד"רייד שורפיי"שין בלעז:

   ותפר האביונה. חמדת תאות נשים שאינו נזקק לנשים לתשמיש, אביונה תאוה כמו (דברים א) ולא אביתם (תהלים קיט) תאבתי לישועתך:

   רלב"ג

   ותפר האביונה. ותתבטל התאוה.

   אבן עזרא

   גם מגבוה. י״א כי על הזקנים ידבר שאין להם כח לעלות אל המקום הגבוה ויאמרו כי וי״ו יראו נוסף וי״א יראו שוקיו:

   וחתחתים. כפול הפ״א והלמ״ד כי העי״ן מובלע והוא מן תראו חתת כמו פחד:

   וינאץ השקד. אמרו שהוא מן עלתה נצה והענין השיבה:

   ויסתבל החגב. הקרסול וי״א השקד הוא האבר ששיבתו אחר הראש והזקן ויסתבל החגב המבושים שימשכו למטה ואחרים אמרו כי החי״ת במקום עי״ן גם זה הבל כי לא יתחלף אות באות חוץ מאותיות יהו״א בעבור שהם נראים פעמי׳ ונעלמים:

   ותפר האביונה. אמרו שהוא מן ולא אבה וענינו תאות המשגל ואמר ר׳ אדונים בן תמים המזרחי נ״ע כי אביונה כנוי לרוח בני אדם וכן דקדוקו אביון תואר השם לזכר ואביונה לשון נקבה ואם תצעירנה תהיה אבניונה וכן מלת אמינון וגשמו אומר (במקום גשם) וזהו דקדוק עניות כי אין בלשון הקדש מלה שהקטינו כלל ואילו היה זה ביסוד הלשון להקטין יהיו נמצאים במקרא למאות ולאלפים ואולם אמנון ואמינון שני שמות לאיש אחד כמו שלמה ושלמון אבשי אבישי אבנר אבינר ותוספ׳ וי״א גשמו כמו יתר ויתרו ועתה אפרש הפסוק אחר שאמר וחשכו הרואות בארובות ולא יאכל ולא ישמע קולו ואיך יחזור לאחור לאמר גם מגבוה ייראו ודבר השיבה אכן הוא בענין אחר וכן הוא גם מגבוה יראו מחשבותיו שהרוח חושבת שהיא נוסעת והולכת אל מקום גבוה ותפחד מן הדרך וסוף הפסוק יורה עליו כי הולד הרדם ומלת ינאץ הוא באל״ף והיא כמו וינאץ בזעם אפו שהוא כמו וימאס אף על פי ששניהם משני בנינים והשקד הוא תואר השם במשקל והיה דשן ושן וענינו שומר מתכונת הגוף כענין שקדו אמרו שוא שקד שומר וכן נמר שוקד על עריה׳ ועינו מואס לשקוד:

   ויסתבל החגב. שהוא קלקל וחומר הגוף ותי״ו ויסתבל מבנין התפעל והתאחר כמנהג כל סמ״ך ושי״ן כמו מסתולל משתולל:

   ותפר האביונה. ידוע כי מלת הפיר לעולם היא יוצאת והענין תפר היועצת מועצותיה והיא הרוח וזה דקדו׳ הלשון כבר באר רבי יהודה בר דוד נ״ע בעל הדקדוק כי מלת קם ושב וחביריהם שרשם משלשה אותיות שהאמצעי יו״ד ויורה עליו קים דברי הפורים ומלת בינה כמו שבתם וקימתם והבין כמו הקים ובנת לרעי כמו קמת ותואר השם קם כמו הנני שב שבות והשלם קים ועל משקל גנב ולנקבה קיימ׳ ובה״א קימה מלרע אשוב לענין אביונה ואמר כי האל״ף נוסף כאל״ף אקדח באזרועך והאזניחו ותהיה זאת המלה תואר מבינה והוא כנוי לרוח בעלת הבינה:

   אל בית עולמו. היא הקבר והוא הבית שידור שם לעולם ויש עולם קצוץ כמו וישב שם עד עולם ועבדו לעולם:

   וסבבו בשוק. כשיוליכו אותו ישאוהו על כתף יסבלוהו:

   תרגום

   אַף מִן עוֹבָדִין דַּהֲווֹ מִן קַדְמַת דְּנָא תְּהֵי דָּחִיל לְמִדְכַּר יָתְהוֹן וְגַּבְשׁוּשִׁיתָא קַלִּילָא מְתִילָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁךְ לְטוּר רָם בְּעִדָּן מַהַלְכָךְ בְּאוֹרְחָא וְתֵפִיץ רֵישׁ שְׁזַרְתָךְ מִן כְּחִישׁוּתָא כְּשִׁגְדָּא וְיִתְנַפְּחוּן אִסְתַּווְרֵי רִגְלָךְ וְתִתְמְנַע מַשְׁכְּנָא אֲרוּם אִתְפְּנֵי אֱנָשָׁא לִמְהָךְ לְבֵית קְבוּרְתֵיהּ וִיסְחֲרוּן מַלְאֲכַיָּא תָּבְעֵי דִּינָךְ כְּסָפְדַיָּא דִּמְסַחֲרִין בְּשׁוּקָא לְמִכְתַּב דִּין חוּשְׁבָּנָךְ:

   אלשיך

   או על דרך הקודם כאשר הולך האדם אל בית עולמו אל תבכו למת ואל תספדו לו כי מה שטרח יאכל יאין תקנה כעת אך מה שראוי ואצוה הוא וסבבו בשוק הסופדים לספוד על הנשארים בחיים על הרעה אשר תבוא' אם לא יתקנו מעשיהם וישובו עד ה' ומה יאמרו למו הסופדים הלא הוא עד אשר לא ירתק חבל הכס' וכו' והיא כי הנה ג' חמודת הן המאבדים את האדם אחד חמדת ממון לצבור כעפר בצר ב' חמדת אכול למעדנים ושתה ממתקים ג' חמדת ותאות נשים והנה בהיות לאיש חמד' לא' משלשתן לא יכבד תקונו אך אם תהיינה לאיש ב' חמדת יכבד עליו לתקנם אך אם ישתלשו מעמד שלשתן ביד איש אחד תאבד תקוה כי לא במהרה תנתק גם אחד מהנה כי אפפו עליו רעות רבות אשר לא יוכל להרפא. ונבא אל הענין בשום לב אל ביאור תיבת ירתק שהוא מלשון עשה הרתיק שהוא מעשה עבות של חוט משולש והענין כי הסופדים הסובבים בשוק ידברו על לבם ויאמרו עד אשר לא וכו' לומר שובו עד ה' השטופים בחמדות העולם הזה טרם ישולש וירתק חבל הכסף והחימוד שיהיו כחבל הזה העשוי מג' חוטים ויהיה כסף מלשון חמדה כד"א נכסוף נכספתה נכספה וגם כלתה והביטו וראו כי הבל המה כל אחד מהנה כי הלא האחד לא תתמיד כי הלא ותרוץ גולת הזהב כי לא לעולם חוסן ועטרת זהב ועושר כי הלא תתרושש ותתפוצץ ותאבד כי עשה יעשה לו כנפים. וגם הב' היא תאות בטן המלאה לה בשר ויין ואל תפתך תאו' זו כי הלא זכור נא כי הלא תשבר כד על המבוע ויהיה הנודע מרז"ל על פסוק וזריתי פרש וכו' כי אחר שלשת הימים יבקע כרסו וישפך כל פרשו אשר שבע ודשן על פניו ועל פיו כאומר אליו טול לך מה שנתת בי וזהו וזריתי פרש על פניכם ואוי לה לאותה בושה וזה יאמר פה ותשבר כד היא הכרס אשר הוא כבד יבקע על המבוע הוא הפה שהוא מבוע הגוף וחרפה היא לך לכן מעתה המלט ממנה וגם הג' היא זמה געל בה ושוב ממנה כי הלא זולת עוניך ימהרו רוץ גלגלתך אל בור שח' כי יתרוקן כח הראש חושיו וקל מהרה ימהרו מרוצות הגולגולת אל הקבר ולא יחצו ימיו וזהו ונרוץ הגלגל אל הבור וזה אשר צויתיך תעשה עד אשר לא ירתק חבל הכסף כי אם לא תעשה כה וירתק כי ישתלשו שלש החמדות דע כי וישוב העפר הוא עצמך ובשרך עודנו על הארץ כמו שהיה מתחלה טרם הנתן בה נשמה רק משולל נפש לעולם כי לא תשוב תחיה עוד גופך ויהפך לגוש עפר ארץ כשהיה כי הנפש אשר היתה בו עפר אחר יקח לה אך זאת תלונתי עליך כי אחר שהעפר חוזר אל עיקרו וישוב נא הרוח אל עיקרו האלהים וזהו מאמר רוח הקודש כמתלוננת ואומרות והרוח מי יתן תשוב אל האלהים אשר נתנה כי נתנה לך טהורה ובמעשיך טמאתיה כלל הדברים כי טוב לגבר ליזהר שלא יחטא ואם חטא שלא יאחר מלשוב עד ה' מהבחרות טרם יזקין ואם יזקין שוב בראשית זקנתו ולא אחריה וגם לא לפני מותו סמוך למיתתו כי גם שלא יגעלו בה איננה תשובה מעולה:

   תורה תמימה

   גם מגבה ייראו וגו׳. [מהו גם מגבוה ייראו] שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים, וחתחתים בדרך – בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים וינאץ השקד – זו קליבוסת ויסתבל החגב – אלו עגבות , ותפר האביונה – זו חמדה . (שבת קנ"ב א')

   גם מגבה ייראו וגו׳. כהדין סבא כשזמנין לו לאיזה מקום הוא שואל, יש שם מעלות, יש שם מורדות, וחתחתים בדרך – מחתה של דרך נפיל עליו . (מ"ר)

   גם מגבה ייראו וגו׳. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, גם מגבוה ייראו וגו׳, בשעה שעלה נבוכדנצר לירושלים היה ירא מגבהו של עולם – ממלך מלכי המלכים, וחתחתים בדרך – מחתה של דרך נפיל עליו , וינאץ השקד – זו נבואתו של ירמיהו, שנאמר (ירמיה א׳) מקל שקד אני רואה , מה השקד הזה משעה שיניץ עד שהוא גומר פירותיו יעברו כ"א יום, כך כל גזירה לא היתה אלא מי"ז בתמוז עד ט׳ באב, ויסתבל החגב – זה צלמו של נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ג׳) נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב , ותפר האביונה – זו זכות אבות. כי הולך האדם אל בית עולמו – מבבל היו ולבבל חזרו , וסבבו בשק הסופדים – זו גלות יכניה . (שם)

   וינאץ השקד וגו'. רבי לוי אמר, וינאץ השקד זה לוז של שדרה , ויסתבל החגב – אלו קרסוליו ותפר האביונה – זו התאוה המטלת שלום בין איש לאשתו שהיא בטלה . (שם)

   אל בית עלמו. א"ר יצחק, מלמד שכל צדיק יצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו, משל למלך בשר ודם שנכנס הוא ועבדיו לעיר, כשהן נכנסין כולן בשער אחד נכנסין, וכשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו . (שבת קנ"ב א׳)

   וסבבו בשוק הסופדים. בני גלילא אמרי, עשה דברים לפני מיטתך, בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מיטתך, ולא פליגי, מר כי אתרי' ומר כי אתרי׳ . (שם קנ"ג א')

   וסבבו בשוק הסופדים [יש אומרים] אלו התולעים . (מ"ר)

6. (ו)עַד אֲשֶׁר לֹא־יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל־הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל־הַבּוֹר

   מצודת דוד:עד אשר וגו׳. מוסב על המקרא שלמעלה בראשית הענין שאמר וזכור וגו׳, לומר זכור בוראך טרם שיהיה נעשה חבל הכסף כמו שלשלת ועל חוט השדרה יאמר שהוא לבן ככסף, ובמות האדם חסר מוחו ומתרוקן וייבש ומתעקם בתוך החוליות ונעשה כשלשלת: ותרוץ גולת הזהב. על מוח הראש יאמר על שהוא כמעין הנובע ללחלח ולהשקות את חוט השדרה, ולפי שהקרום שעליו הוא אדום קראו זהב, כי מראה הזהב היא אדום, ורוצה לומר אז ירוצץ מוח הראש ולא ישקה עוד את חוט השדרה: ותשבר כד. על כיס המרה יאמר שנקרע אז, ומי המרה נשפך על הכבד במקום מושבו ואחז במשל מכד מלא מים הנשבר על המעין, והמים שבכד יורדים אל המעין מקום שאין צורך אל המים, וכן היא שפיכת מי המרה על הכבד. כי בהיות האדם חי אמרו רז״ל כבד כועס והמרה זורקת בו טפה ונח מכעסו אבל אז אין הכבד כועס ואין צורך אל טפת המרה: ונרוץ הגלגל. גלגולת הראש שהיתה למעלה, מריצים אז להורידה אל בור הקבר מתחת לארץ:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   ירתק. ענינו כמו שלשלת כמו ורתוקות כסף צורף (ישעיה מ יט):

   ותרוץ. מלשון רציצה ושבירה כמו וירעצו וירצוצו (שופטים י ח):

   גולת. מעין כמו גולות מים (שם א טו):

   כד. שם כלי כמו וכדה על שכמה (בראשית כד מה):

   המבוע. מעין הנובע:

   ונרוץ. מלשון ריצה ורדיפה:

   הגלגל. גלגולת הראש:

   רש"י

   עד אשר לא. ירתק חבל הכסף זה חוט השדרה שהוא לבן ככסף ובמותו חסר מוחו ומתרוקן ויבש ומתעקש בתוך החליות ונעשה כשלשלת, ירתק לשון רתוקות כסף:

   ותרוץ גולת הזהב. זה האמה שהיתה מקלחת מים ונובעת כמעין כמו גולות עליות, ותרוץ לשון רציצה:

   ותשבר כד על המבוע. זה הכרס שהיא עבה ונבקעת במותו:

   ונרוץ הגלגל אל הבור. יתרוצץ גלגל העין בתוך גומה ולפי פשוטו גלגל הדולין בהם מים מן הבור כך נדרש כל הענין במסכת שבת, ומדרש קינות פותרו כנגד כל ישראל וזכור את בוראך בימי בחורותיך בעוד שהבחורות שבכם קיימת, בעוד שהכהונה קיימת שנאמר (ישעיה מ) ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, בעוד שהלויה קיימת שנאמר (דברים יא) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך, בעוד שמלכות בית דוד קיימת שנאמר (תהלים עח) ויבחר בדוד עבדו, בעוד שירושלם קיימת שנאמר בה (מלכים א יא) העיר אשר בחרתי בה, בעוד שבית הבחירה קיימת שנאמר בה (ד"ה ב טו) עתה בחרתי והקדשתי הבית הזה, בעוד שאתם קיימים שנאמר (דברים יד) ובך בחר ה':

   עד אשר לא יבואו ימי הרעה. אלו ימי הגולה:

   עד שלא תחשך השמש. זו מלכות בית דוד שנאמר (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי:

   והאור. זו תורה שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור:

   והירח. זו סנהדרין דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה:

   והכוכבים. אלו הרבנים שנאמר (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים:

   ושבו העבים אחר הגשם. צרה אחר צרה קשה, אתה מוצא בכל הנבואות הקשה שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית:

   ביום שיזועו שומרי הבית. אלו משמורת כהונה ולוייה:

   והתעותו אנשי החיל. אלו הכהנים שהם גבורים בכח אמר ר' אבא בר כהנא כ"ב אלף לוים הניף אהרן ביום אחד אמר ר' חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והכהן זורקה יותר משלשים אמה:

   ובטלו הטוחנות. אלו המשניות הגדולות משנת ר' עקיבא ומשנת ר' חייא ומשנת בר קפרא:

   וחשכו הרואות. שישתכח הגמרא מן הלב:

   וסוגרו דלתים בשוק. כגון דלתי נחושתא בן אלנתן שהיו פתוחין לרווחה:

   בשפל קול הטחנה. ע"י שלא נתעסקו בתור' אמר ר' שמואל נמשלו ישראל לטחינת הריחים מה ריחים אינן בטילות לא ביום ולא בלילה אף כאן (יהושע א) והגית בו יומם ולילה:

   ויקום לקול הצפור. זה נבוכדנצר הרשע, אמר ר' לוי י"ח שנה היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין נבוכדנצר עבדא בישא זיל אחריב ביתיה דמרך דבני מרך לא שמעין ליה:

   וישחו כל בנות השיר. (ישעיה כד) בשיר לא ישתו יין:

   גם מגבוה יראו. מגבוה של עולם יתיירא וידאג לבו פן יעשה בו כאשר עשה בראשונים:

   וחתחתים בדרך. מתוך כך יבקש לו אותות ורמזים אם יצליח בדרך שילך כענין שנאמר (יחזקאל כא) כי עמד מלך בבל על אם הדרך לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים:

   וינאץ השקד. תצמח נבואת ירמיה שנאמר (ירמיה א) מקל שקד אני רואה אמר ר' אליעזר השקד הזה משעה שהוא מציץ עד גמר פירותיו כ"א יום כך מי"ז בתמוז עד ט' באב כ"א יום:

   ויסתבל החגב. זה צלמו של נבוכדנצר (דניאל ג) רומיה אמין שתין פותייה אמין שית ואם אין עוביו שש אינו יכול לעמוד ואת אמרת אוקמיה בבקעת דורא אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב שבירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמר (יחזקאל ז) וזהבם לנדה ולמס יהיה:

   ותפר האביונה. זו זכות אבות תופר משענת אבות שלכ' ויהיה אביונה מלשון אב:

   כי הולך האדם. ישראל שנקרא צאן אדם אתם:

   אל בית עולמו. מבבל באו לבבל חזרו תרח אבי אברהם מעבר הנהר היה:

   וסבבו בשוק הסופדים. גלות יכניה קדמה לגלות צדקיה י"א שנה כשהגלה נבוכדצר את גלות צדקיהו בקולרין היו יוצאין גלות יכניה לקראת נבוכדצר על כרחן עם שאר בני העיר לקלסו שהוא גבור ומצליח והיו רואין את השבויים ושואלין אותם איש על קרובו מה נעשה בו והיו משיבין אותן (ירמיה טו) אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב והיו מקלסין בידם אחת ובידם אחרת מספקין ומטפחין הספד על אחיהם ועל בניהם:

   עד אשר לא ירתק חבל הכסף. זו שלשלת יוחסין:

   ותרוץ גולת הזהב. אלו דברי תורה שנאמר (תהלים יט) הנחמדים מזהב:

   ותשבר כד על המבוע. כדו של ברוך בן נריה על מבועו של ירמיהו ששניהם גלו לבבל ופסקו מלימודם בעוני הדרך, תחלה גלו למצרים שהגלם יוחנן בן קרח וכשהחריב נבוכדנצר את מצרים הגלם לבבל:

   ונרוץ הגלגל אל הבור. זו בבל שהוא זוטו של עולם:

   רלב"ג

   ירתק. ישבר ויחתך.

   חבל הכסף. משל לעורקים הבלתי דופקים אשר בהם ישולח הדם מהכבד אל האברים.

   ותרוץ. וישבר ויפסק.

   גולת הזהב. הוא מענין גולות מים והם הברכות המשולחות לאברים מהלב שבהם דם ורוח והם העורקים הדופקים.

   אבן עזרא

   עד. זה משל נכבד והגולה היא בראש הגלגל המתגלגל בחבל וראש החבל קשור בגולה:

   וירתק. מן עשה הרתוק כשיתקשר החבל כאילו ישתלשל לא ישיג אל המבוע גם כן ענית מלת ירחק שהוא כתוב ומלת ונרוץ מן ותרץ את גלגלתו מענין וירוצצו כאשר תשבר הגולה:

   וירוץ הגלגל אל הבור. ישבר הכד ואין מים עולים ומלת ונרוץ בנין נפעל כמו נכון פועל עבר יחיד מן נכונו ללצים שפטים:

   וחבל הכסף. הוא חוט השדרה וקראו כסף בעבור היותו לבן:

   וגולת הזהב. הוא המוח ודמהו לזהב בעבור הקרום שהוא אדום אשר הוא עליו והכד היא המרה ונקרא כד בעבור ששם תתחבר המרה האדומה:

   והמבוע. הוא הכבד:

   ונרוץ הגלגל. גלגולת הראש שהיתה למעלה לעולם ירדה אל הבור מתחת לארץ:

   תרגום

   עַד דִי לָא יִתְאֲלֵם לִישְׁנָךְ מִלְּמַלָּלָא וּתְהִי רְעִיעָא מוֹקְרָא דְּרֵישָׁךְ וְתִתְּבַר מְרִירָתָךְ עַל כַּבְדָּךְ וְיִרְהַט גּוּפָךְ בְּגוֹ קִבְרָךְ:

   תורה תמימה

   עד אשר וגו'. עד אשר לא ירתק חבל הכסף – זה חוט של שדרה , ותרץ גלת הזהב – זו גלגלת , רבי חייא ב"ר נחמיה אמר זו גרגרת שהיא מגלה את הזהב ומריצה את הכסף , ותשבר כד על המבוע – זו כריסו של אדם, שלאחר שלשה ימים למיתתו של אדם כרסו נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו, הא לך מה שגזלת וחמסת ונתת בי, ונרץ הגלגל אל הבור, יש אומרים כאלין גלגלין דצפורי, ויש אומרים כאילין רגבייה דטבריה, כמש"נ (איוב ב"א) מתקו לו רגבי נחל . (שם)

   עד אשר וגו'. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, עד אשר לא ירתק חבל הכסף – זו שלשלת יוחסין ותרץ גלת הזהב – אלו דברי תורה, כמש"נ הנחמדים מזהב, ותשבר כד על המבוע – יש אומרים כדו של ברוך על מבועו של ירמיהו, וחד אמר כדו של ירמיהו על מבועו של ברוך , ונרוץ הגלגל אל הבור – מבבל היו כמש"נ ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ולבבל חזרו כמש"נ (עזרא ה׳:י״ב) ועמא הגלי לבבל. (שם)

7. (ז)וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל־הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ

   מצודת דוד:וישוב העפר. הגוף שהוא מעפר, כי תחלת יצירת האדם הראשון היה מן העפר, ישוב אז אל הארץ ולהתהפך להיות עפר כמו שהיה בתחלת היצירה: והרוח. נשמת האדם תשוב אל המקור אשר ממנה נחצבה למעלה, אל האלהים אשר נתנה לו בעת הלידה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   על הארץ. אל הארץ:

   רש"י

   וישב העפר וגו'. מבבל באו לבבל חזרו:

   והרוח תשוב. זו רוח הקדש שכיון שנסתלקה רוח הקדש גלו:

   אבן עזרא

   וישוב. לא ישאר בגוף כי אם העצמות גם הם ישובו עפר:

   והרוח תשוב. זה הפסוק יכחיש האומרים שהרוח היא מקרה כי המקרה לא ישוב:

   תרגום

   וִיתוּב בִּסְרָךְ דְּאִתְבְּרִי מִן עַפְרָא עֲלַוֵי אַרְעָא הֵיכְמָא דַּהֲוָה מִלְּקַדְמִין וְרוּחַ נִשְׁמְתָךְ תְּתוּב לְמֵיקָם בְּדִינָא קֳדָם יְיָ דְּיַהֲבָהּ לָךְ:

   תורה תמימה

   וישב העפר וגו׳. א"ר אבהו, כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל, דכתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה . (שבת קנ"ב ב')

   וישב העפר וגו׳. כתיב הכא וישב העפר על הארץ כשהיה וכתיב התם (משלי י"ד) ורקב עצמות קנאה, מלמד שכל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים, וכל מי שאין קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים . (שם שם)

   וישב העפר וגו'. וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה – אימתי והרוח תשוב אל האלהים – לכשישוב העפר על הארץ כשהיה ואם לאו (ש"א כ"ה) ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע . (מ"ר)

   והרוח תשוב וגו'. ת"ר, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה תן אותה לו בטהרה . (שבת קנ"ב ב׳)

   והרוח תשוב וגו׳. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, והרוח תשוב אל האלהים – זו רוח הקודש , אתה מוצא כיון שראה שלמה ירושלים חרבה וביהמ"ק נשרף וישראל גולים ורוח הקודש מסתלקת – התחיל עליהם בהבל הבלים . (מ"ר)

8. (ח)הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל

   מצודת דוד:הבל הבלים אמר הקהלת. יתכן שאלה דברי המעתיק את הספר, ואמר הנה המלך שלמה המאסף הדעות המנגדות, יפה הזהיר לההביל את ההבלים אותם שהם הכל הבל, שלא בא מהם תכלית ראוי ויקר, (אבל אין ראוי לההביל אם באחרונה בא מהם תועלת, יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל) וכאומר הואיל וכן הוא סוף האדם כאמור, הנה נתאמת האמור בראשית הדברים הבל הבלים וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   הקהלת. ענין אסיפה וקבוץ כמו קהלת יעקב (דברים לג ד):

   רש"י

   הבל הבלים. אני רואה בעולם:

   אמר הקהלת. מי שבו קבוצת החכמה:

   הבל הבלים. כל מה שנברא בששת ימי בראשית:

   אבן עזרא

   הבל. יתכן היות מלת הבל שתי לשונות האחד כמשקל זהב והשני הידוע על משקל ארץ כמו ויעל עשנו כעשן הכבשן ויסמך בצרי כמו חלב עזים ויש אומרים כי הבל ל׳ ציווי והענין כמו עזוב ובא ה״א הידיעה על קהלת בעבור היותו תואר השם כי לא יבא על שם העצ׳ וכאשר זכר מות האדם אמר נתברר לך מה שאמרתי לך בתחלה הבל הבלים:

   תרגום

   כַּד אִסְתַּכַּל שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּהֲבָלוּ דְּעַלְמָא הָדֵין וּבַהֲבָלִין דְּעָבְדִין בְּנֵי אֱנָשָׁא אָמַר קֹהֶלֶת בְּמֵימְרֵיהּ כּוֹלָא הֲבָלוּ:

   אלשיך

   ראוי לשים לב אל ה"א יתירה באומ' הקהלת אמנם הנה שלמה בתחלת הספר ההביל כל עניני העולם הזה אשר לא עבודת שמים הוא וכן במקומו בספר אמר גם זה הבל ועתה בחתימת הספר באה רוח הקודש לתת סמיכה למאמריו בל יראה שההביל מה שהי' ראוי שלא לההביל ותאמר כי כל הבל הבלים שאמר הקהלת הידוע הכל הבל כמאמר וכי אין דבר שלא יהי כן זולתי עבוד את ה' וע"כ הוטל' ה"א בראש תיבה כ"א הי' אומר אמר קהל' היה נראה שהוא כדברי שלמה בעצמו כדרכו על כן נאמר הקהלת שהם דברי רוח הקודש על הקהלת הידוע:

   תורה תמימה

   הכל הבל. מהו הכל הבל, תני, החזיק עשיר בדבר טוב, תחלתו רעב הוא לו וכשמתישן בו עשאו למרמס, ולו תאוה ולעני תאוה, ושניהם שוין לקבר, הכל הבל . (שם)

9. (ט)וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה

   מצודת דוד:ויותר וגו׳. יותר ממה שהיה קהלת חכם בעצמו, עוד היה בו מעלה יתרה, כי למד דעת את העם והיה מחכים את אחרים: ואזן. היה מאזין להם דברי חכמה, כי היה לו לשון למודים להבין לזולת: וחקר. הורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה: תקן. עשה וחבר משלים הרבה, כמו שנאמר וידבר שלשת אלפים משל:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   ואזן. מלשון האזנה ושמיעה כמו האזינו השמים (שם לב א) והוא מלשון אוזן:

   תיקן. עשה וחבר:

   רש"י

   ויותר שהיה קהלת חכם. ויותר ממה שנכתב בספר זה היה קהלת חכם:

   ואזן. עשה אזנים לתורה כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז בה ובא ועשה לה אזנים שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת ותיקן נטילת ידים סייג לטהרה וגזר על השניות סייג לעריות:

   רלב"ג

   ויותר. ר״ל והשאר וכמוהו ואת היותר החרמנו.

   אבן עזרא

   ויותר. עוד יתמיד כמו עוד טומאתו בו:

   ואזן. שירים או חבור מאזני החכמה או הוא מן אזנים כענין השמיע:

   וחקר. הוא דרכים לעם לחקור בהם החכמ׳ ויהי׳ פועל יוצא לשנים פעולים:

   תקן משלים הרבה. וידבר שלשת אלפים משל:

   תרגום

   וְיוֹתֵר מִן כָּל בְּנֵי אֱנָשָׁא הֲוָה שְׁלֹמֹה דִי מִתְקְרֵי קֹהֶלֶת חַכִּים וְתוּב הֲוָה מְאַלֵּיף מַנְדְּעָא יָת עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאַצֵּית לְקָל חַכִּימַיָּא וּבְלַשׁ בְּסִפְרֵי חוּכְמְתָא וּבְרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ תַּקִין סִפְרֵי חוּכְמְתָא וּמְתִלִין דְּסִכְלְתָנוּ סַגִּיאִין לַחֲדָּא:

   אלשיך

   ויותר וכו' עוד באה רוח הקודש בסוף הספר הלז ללמדנו דעת בכמה דברים א' שלא יאמר איש די לי חכמתי אשר חכמתי לי ומה לי עזר ללמד גם את זולתי ועל זו אמר ויתר שהיה קהלת חכם לא אמר די לי זכו' חכמתי כי עוד למד דעת את העם וגם למוד בי' והוא למוד גדול אל כל חכמי לב הבאי' אחריו לעשו' ספרי' של חכמה ומוסר והדרכות בל יעשה אותם מרוח מבינתו מענין שכלי משולל תורת ה' תמימה כדרך חכמי א"ה רק על פי התורה ומיוסד על פיה שע"כ אז"ל שכל מה שכתו' בכל הנביאי' וכתובי' כל רמוז בתורה כמפורש במסכת תעני' וז"א אזן וחקר וכו' לומר אזן מרבותיו חקר דבר מתוך דבר ומהן תקן משלים הרב' ולא מגזרת שכלו והוא כי בקש קהלת למצא דברי חפץ שיהיו משליו הנזכרי' דברים של חפץ ה' ומצא כתוב יושר באמרי אמת הם אמרי התורה שהם אמרי אמת כי בם מצא כתוב כל אמרי מוסריו כמו שכתבנו מרז"ל שכל מה שבנביאים וכתובים הכל רמוז בתורה שהוא תור' אמת ומה טובו של דב' זה והלא לפי שכל טוב שבחכם לבב יוכל להמציא מוסרים ומשלים נאותים וצודקים להיישר האדם ומה שלא יהיו רק מהדברים הנאמרים בתורה הלא הוא כי הנה דברי חכמים כמו דרבונו' שהם מוסרים המיישרים את האדם לעבוד' השם כדרבן המיישר את הפרה לעבודת בעליה וכמו מסמרות נטועים הם משפטי התורה שבמשנה וברייתא שהם כמוסרים שאין לשנות מהם כמלא נימא כמשפטי הדת שהיו כמסמרות נטועים שאין לנטות מהם דבר וכל בעלי אסופות הם מימרות שמאספין מכאן ומכאן כל הדברים האלה נתנו מרועה אחד הוא ממשה רועה ישראל מסיני מפי הגבור' נמצא שיש בין במוסרי' בין בכל בחינו' הדינין קדושה שיאמר עליהם שנתנו מסיני ולמה יעשה האדם מוסרי' או עניני' משכלו משולל היות להם שור' בתור' שלא יאמר עליה' שהם מרוע' א' ולא תהיה בם קודשה': עוד למוד ג' והוא לעשו' כמעשה שלמה בספריו כי אהב הקצור בתכלי' וזה יאמר כמיעץ את עושה ספרים וז"א ויותר מהמה בני הזהר אך ולהם הרבה שהוא לשון הגייה ודבור כמו שאז"ל אמר כי הגייה הרבה היא יגיעת בשר וטוב טוב הקצור והוא מאז"ל לעולם ילמד אדם לתלמידיו לשון קצרה:

   תורה תמימה

   עוד למד דעת וגו׳. דרש רבא, מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם – דאגמריה בסימני טעם ואסברה במאי דדמי ליה . (עירובין כ"א ב׳)

   ואזן וחקר וגו׳. אמר עולא א"ר אלעזר, בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים שנאמר ואזן וחקר . (שם שם)

   ואזן וחקר וגו׳. אמר רב יהודה, רמז לאיסור שניות מן התורה, דכתיב ואזן וחקר תקן משלים הרבה . (יבמות כ"א א׳)

10. (י)בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי־חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת

    מצודת דוד:בקש קהלת וגו׳. כל הדברים שהיה חפץ לדעתם היה מבקש למצוא אותם, כי היה מטריח עצמו לעמוד על האמת: וכתוב יושר. גם היה מבקש ומחפש כתיבת יושר מבלי עול, ודברי אמת מבלי הטעאה, ומהם השכיל מה שהשכיל:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    בקש קהלת. נתן לבו וחזר על הדבר ומצאו:

    דברי חפץ. הלכה למשה מסיני:

    וכתוב יושר. זה תורה שבכתב והנביאים:

    אבן עזרא

    בקש קהלת למצוא דברי חפץ. היא החכמה העליונה עד שמצא והענין מה חפץ יש בזה שנברא כך ולמה כך:

    וכתוב יושר. הוא פירוש וכמוהו על ספר הישר ואיננו אצלנו:

    תרגום

    בָּעָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּמִתְקְרִי קֹהֶלֶת בְּחוּכְמְתֵיהּ לְמֵידָן דִּינִין עַל הִרְהוּרֵי לִבָּא דֶּאֱנָשָׁא וּבְלָא סַהֲדֵי בְּכֵן אִתְאֲמַר לֵיהּ בְּרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ הָא כְּבָר אִכְתִיב בְּסֵפֶר אוֹרָיְתָא עַל יְדוֹהִי דְּמֹשֶה רַבְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל תַּקְנִין פִּתְגָמִין וּמְהֵימְנִין עַל מֵימַר סַהֲדַיָּא יְקוּם פִּתְגָם:

    תורה תמימה

    בקש קהלת וגו'. בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו, וכתוב יושר דברי אמת – ולא קם נביא עוד בישראל כמשה . (ר"ה כ"א ב׳)

    בקש קהלת וגו׳. בקש קהלת לדון דינים שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה , יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת – על פי שנים עדים יקום דבר . (שם שם)

    בקש קהלת וגו'. בקש קהלת למצוא דברי חפץ – בקש לעמוד על מתן שכרן של מצות ושל תורה , אמר ליה הקב"ה, וכתוב יושר דברי אמת, כבר כתבתי על ספר הישר (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך . (מ"ר)

    בקש קהלת וגו'. בקש קהלת למצוא דברי חפץ – בקש לעמוד על הקץ אמר ליה הקב"ה, וכתוב יושר דברי אמת – כבר כתבתיהו על ספר הישר (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי וגו׳ . (שם)

11. (יא)דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד

    מצודת דוד:דברי חכמים. כי דברי חכמים המה כדרבנות, מה דרבן מכוון את הפרה לתלמי השדה, כך דברי חכמים מכוונים את האדם לדרכי החכמה: וכמשמרות נטועים וגו׳. דברי בעלי אסופות הם המלקטים מספרים שונים ויחברו מחברות, המה דברים קבועים כמסמר הקבוע במקום תחיבתו ועוד המה פרים ורבים כאלו היו נטועים בארץ, רוצה לומר דבריהם קיימים. ועוד יוכל החכם להוציא מהם טעמים רבים: נתנו מרועה אחד. אף שיש בהם דעות מבני אדם שונים כולם אמתיים, כי חכמת כולם נתנו מן המקום ברוך הוא החונן לאדם דעת ולפי שדימה את האדם לבהמה הצריכה דרבונות, אחז לשון רועה מלמד את הבהמה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    כדרבנות. הוא כעין מחט תחוב בראש מלמד הבקר לכוון אותם לחרישה כמו להצב הדרבן (ש״א יג כא):

    וכמשמרות. וכמו וכמסמרות בסמ״ך והוא מלשו מסמר ויתד:

    נטועים. מלשון נטיעה:

    אספות. מלשון אסיפה וקבוץ:

    רש"י

    דברי חכמים. שעשו סייג לתורה בגזירות להרחיק את האדם מן העבירה כגון אכילת קדשים עד השחר והם אמרו עד חצות וקריאת שמע דערבית כמו כן:

    כדרבנות. מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דבריהם מכוונים את האדם לדרכי חיים:

    וכמשמרות נטועים. מה מסמר זה קבוע אף דבריהם קבועים ומה נטיעה פרה ורבה אף דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם:

    בעלי אסופות. מסמרים שיש להם גולגולת אסופה וגסה גרו"סה בלע"ז כן פירשו דונש בן לברט:

    נתנו מרועה אחד. כל דבריהם דברי אלהים חיים הוא אמרן ורועה אחד נתנן משה מפי הגבורה:

    וכמשמרות. כתוב בשי"ן שהתורה בעשרים וארבעה ספרים וכמנין משמרות כהונה ולויה:

    אבן עזרא

    דברי. יש בדברי הקדמונים דברים שהם כדרבונות לבהמה שמיסרים ומפקחים הנפש ויש כמסמרות נטועים הגדולים שיאספו הדלתות שלא יתפרדו וזאת תורת האדם ויש אומרים וכמסרו׳ נטועים דברי בעל אסופות הם הלוקטים מספרים רבים ויחברו מחברות אף על פי שיחלקו כלם לימדם בורא אחד:

    ומלת רועה. בעבור שדימה האדם לבהמה הצריכה דרבונות:

    תרגום

    פִּתְגָמֵי חַכִּימִין מְתִילִין לְזִקְּתִין וּלְקִלְשׁוֹנִין דְּאַצִּיתִין דְאָנְצִין לְאַלָּפָא חוּכְמְתָא לִסְרִיקֵי מַנְדְּעָא הֵיכְמָא דִּמְאַלֵּיף זִיקַת לְתוֹרְתָא וְרַבָּנֵי סַנְהֶדְּרִין מָרֵי הִלְכְתִין וּמֶדְרָשִׁין דְּאִתְיְהִיבוּ עַל יְדוֹי דְּמֹשֶה נְבִיָּא דְּרָעָא בִּלְחוֹדוֹהִי יָת עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא בְּמָנָּא וּבְרִיגּוּגִין:

    תורה תמימה

    דברי חכמים וגו׳. דרש רבי אלעזר בן עזריה, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, למה נמשלו דברי תורה לדרבון, לומר לך, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל מסמרות . אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף ד"ת חסרין ולא יתרין ת"ל נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרין ורבין . (חגיגה ג' ב׳)

    דברי חכמים כדרבנות. מהו כדרבונות – ככדור של בנות, מה כדור זה מתגלגל מיד ליד ואינו נופל לארץ, כך (יהושע כ"א) לא נפל דבר אחד וגו׳ , ומה כדור זה מקלעין בו בידים ואינו נופל, כך משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנסת הגדולה . (מ"ר)

    וכמשמרות נטועים. לא יצא האיש בסנדל המסומר בשבת, וכמה מסמרין יהיו בו – עשרים וארבעה, דכתיב וכמשמרות נטועים, מה משמרות כ"ד אף מסמרים כ"ד . (ירושלמי שבת פ"ו ה"ב)

    וכמשמרות נטועים. וכי לא היה טוב לומר כאילנות נטועים, ומה ת"ל כמשמרות – ללמד שיש בהם שבח של מטע ושבח של כדורות של ברזל . (מ"ר)

    וכמשמרות נטועים. דבר אחר כמשמרות נטועים – מה המסמר הזה אע"פ שאתה מעבירו ממקומו רשומו ניכר, כך כל מי שעונותיו גורמים שהחכמים פושטים בו יד אע"פ שהוא חוזר בו רשומו ניכר . (שם)

    וכמשמרות נטועים. מה המסמר הזה כשנטוע בדלת מקיים הדפין, כך כשהצדיקים גוזרים הקב"ה מקיים דבריהם . (מ"ר פ׳ נשא פי"ד)

    וכמשמרות נטועים. דבר אחר כמשמרות נטועים – כל ימיו של ר׳ אליעזר היו העם נוהגין כר, יהושע, ואחר שמת ר' אליעזר חזרו העם לנהוג כמותו . (מ"ר)

    וכמשמרות נטועים. כתיב כמשמרות וקרינן כמסמרות, לומר לך, מה משמרות כהונה כ"ד אף ספרי תורה כ"ד [פסיקתא רבתי פ"ג].

    בעלי אספות וגו׳. דרש רבי אלעזר בן עזריה, בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם, מעכשיו האיך אני לומד תורה, ת"ל כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, שנאמר (פ׳ יתרו) וידבר אלהים את כל הדברים האלה . (חגיגה ג' ב׳)

    בעלי אספות וגו׳. אימתי דברי תורה נאמרין כתקונם – בשעה שנשמעין באסופות ומניין אתה אומר שאם שמע אדם דבר תורה מפי קטן שבישראל שיהא עליו כשומע מפי משה רבינו ת"ל נתנו מרועה אחד – זה משה, ולא מפי משה אלא כמו מפי הקב"ה, שנאמר מרועה אחד, אין רועה אלא הקב"ה, שנאמר (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה, ואין אחד אלא הקב"ה שנאמר ה׳ אחד . (מ"ר)

    בעלי אספות וגו׳. מהו בעלי אסופות, אימתי דברי תורה נטועים באדם בזמן שבעליהם נאספין מהם, כל זמן שרבו קיים הוא שואלו, מת רבו הוא יגע יום ולילה לקיים תלמודו . (מ"ר נשא פ׳ י"ד)

12. (יב)וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר

    מצודת דוד:ויותר מהמה בני הזהר. אמר דרך חיבה, אתה בני הזהר עוד יותר במעשיך, ממה שנאמר בספרים האלה המלמדים להזהר: עשות וגו׳. כאומר אם תשאל מפני מה לא כתבו בספרים מכל מה שראוי להזהר, ואמר לעשות ספרים הרבה להזהיר בהם מכל מה שיש להזהר, לא יהיה קץ אל הספרים ההם, כי מדברים הרבה מאד יש להזהר ואי אפשר לכתוב הכל בספרים: ולהג הרבה. ועוד לקרוא הרבה בספרים מרובים יגיעה היא לבני האדם הקריאה והזכירה, ולכן משכלו יזהר האדם ממה שראוי להזהר:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    ולהג. אין לו דומה, ולפי ענינו פתרונו ענין התעסקות הלמוד וכן תרגומו ולמעסק בפתגמי אורייתא. ובפייט של ראש השנה בלהג מלהגים ובלשון ישמעאל הוא. כמו קריאה:

    בשר. כן יקרא האדם וכמו שנאמר יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה׳ (ישעיה סו כג):

    רש"י

    ויותר מהמה בני הזהר. ויותר מיושר דברי אמת דברים הכתובים בספרים הנזכרים למעלה:

    בני הזהר. לשמור דברי חכמים ואם תאמר אם יש בהם צורך למה לא נכתבו:

    עשות ספרים הרבה אין קץ. אם באנו לכתוב לא הספקנו:

    ולהג הרבה יגיעת בשר. ואם לתת לב לגירסא חבילות יותר ממה שאין הלב משיג יגיעה היא לבריות שאין להשיג ואל יאמר הואיל ולא אוכל לגמור המלאכה למה אתחיל, אך:

    רלב"ג

    ולהג. הוא שם מן הגה כמו קו מן קוה וצו מן צוה וענינו להיגה וכן הבינוהו רז״ל אמרו להגיון נתנו ולא ליגיעה:

    ביאור דברי הפרשה: שמח בחור בילדותך כי בו ימצא כחך שלם לשלמות טבעך ויטיבך לבך בימי בחורותיך לחקור בעניינים העיונים והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ר״ל שתמשך אחר העיון והחוש לא שתבלבל החוש מפני העיון כמו שעשו קצת הקודמים ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אם לא תעשה בהם הראוי והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ולא תמשך אחר התאוות הגופיות אשר הנה מסירות השגחת ה׳ יתברך ממך וזה סבה שיבואוך הרעות כי הילדות והשחרות הוא הבל ולזה אין ראוי שתמשך להנאות העולם ולא תרבה התענוגים ולזה ראוי שתזכור את בוראך בימי בחורותיך שהיה לך פנאי בזה ותמצא מוכן להשתדל במושכלות לחוזק כליך הגופיים העוזרים לשכלך בזה העת עד אשר לא יבאו ימי הרעה והם ימי השיבה והיששות ויגיעו שנים אשר תאמר אין לי חפץ בהם עד אשר לא תחלש ראותך וידמה לך שתחשך השמש והאור והירח והכוכבים וידמה לך שישובו העבים אחר הגשם לחולשת ראותך ביום שיזועו שומרי הבית והם החושים שכבר יקרה להם תנועה ורעש מרוב החולשה וכן יקרה זה לשאר האברים והתעותו אנשי החיל כאלו תאמר הכח המושך והדוחה והמחזיק והמעכל שלרוב היששות וחולשת הכח תתבטל פעולתם ובטלו השניים הטוחנות כי מעטו ונפלו וחשכו העינים אשר היו בימי הנערות רואות בארובות ובמעט אורה ויקרה לו מחולשת חוש השמע שידמה לו שיסוגרו לו דלתים בשוק לקול הנמוך אשר תחדשהו הטחנה וזה יהיה מחולשת חוש השמע ומתנועת האויר אשר באמצעותו יקבל חוש השמע מוחשו כמו שהתבאר בספר החוש והמוחש ומרוב היששות והחולשה יקום בבקר השכם לקול הצפור כי לחולשת פעולותיו הטבעיות תהיה שנתו קצרה וישחו כל בנות השיר כי לא ישיג בהם ערבות או ירצה בזה כי הזקן לחולשת הכח הפועל בו בנעימות הקוליות ורבוי החומר המתפעל יתחייב שיהיה קולו עב ונמוך בשיריו וכבר התבאר זה בספר ב״ח גם מגבוה ייראו וכאלו הם הבורחים מהגבוה וילכו מפני זה כפופים ויתחדש להם חתת ופלצות בדרכם מצד חולשתם וכאלו ירצה בזה שמגבוה יראו והוא המוח כי בו נמצא ההתכה רבה בהם ויתחדשו להם נוזלים רבים יחדשו להם חתת ברדתם מן המוח וינאץ השקד רוצה לומר שתבא השיבה ויהיה מעמס לכבד ומשא לחגב והוא הדפק ולזה תהיה תנועתו מתונית ותבטל התאוה למזון ותפר כי הולך האדם אל בית עולמו רוצה לומר שהוא דובק אל המות וסבבו בשוק הסופדים עד אשר לא ירתק חבל הכסף והם העורקים הבלתי דופקים אשר ידלו האברים באמצעותם מהכבד והלב והדם ועמו מעט מהרוח החיוני ותשבר הגולה אשר באמצעותה ידלו האברים הדם והרוח והם העורקים הדופקים ותשבר הכד אשר ירצו למלאה על המבוע אשר ימלאוה ממנו וירוץ הגלגל אל הבור והוא הפך התנועה אשר תצטרך לאדם ממנו כי האברים לא די שלא ידלו ממנו אבל יותך מהם וישוב העפר על הארץ כשהיה וכן הענין בשאר היסודות והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ולזה ראוי שתשתדל בהשלמה בעת שתוכל כי אחר המות לא תוסיף שלמות זולת מה שהגיעה אליו בעת החיים בדבקותה לחומר. ובכאן נשלם מה שצוה עליו זה החכם ובעבור שלא ידמה האדם שתהיה סתירה בדבריו ושלא ילמד ממנו לעשות הבלתי ראוי שב לזכור שכבר אמר המחבר בזה הספר דברים רבים שהם הבל ואין הרצון שתהיה כל מה שאמר הבל אבל ירצה בזה שכבר ימצאו בדבריו דברים רבים שהם הבל כי כבר תבא מלת כל בלשונינו בכמו זה האופן הרבה וזה תכלית מה שתגיע אליו עיוננו בזה הספר באופן כולל:

    והשאר מה שהיה קהלת חכם באלו העניינים רוצה לומר בכשרון המעשה ובענין החכמה למד בו עוד דעת את העם שקל במאזני שכלו איך ראוי שיהיה מנהג האדם באלו הדברים וחקר בהם ותקן משלים הרבה יביאו האדם לאהוב הנאהב ולהרחיק מה שראוי שירוחק וזה היה ממנו בספר משלי. והנה זה הוא מה שיתבאר שספר ממנו שספר קהלת הוא נעשה קודם מן משלי. ואולם חקר בזה הספר בזה האופן וקבץ בו דברים סותרים לפי שהוא בקש למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת וזה לא ישלם באלו העניינים כי אם בזה האופן מהחקירה כמו שבארנו בפתיחת זה הספר:

    דברי חכמים הם כדרבונות שמכוונים אל היושר בחרישה כן דברי החכמים הם הולכים כלם נכח הדרוש אשר יחקרו עליו והם נטועים כמסמרים רוצה לומר שהם קיימים במקום אחד כי הם יעיינו בעצם הדברים ובמשיגיהם אשר הם תמיד באופן אחד לא במקריהם אשר להם במה שהם פרטיים והם בעלי אסופות רוצה לומר כי אלו הדברים אשר יחקרו בהם הם טבעיים משותפים לכל אנשי המין ההוא או הסוג ההוא והשאר והוא החקירה בעניינים האישיים במה שהם אישיים הזהר בני מהם כי לא תשלם בזה ידיעה ולא תגיע בזה הצלחה לנפש כי זה יביא לעשות ספרים הרבה אין קץ ולדבר הרבה וייגע עצמו במה שאין בו תועלת להיות האישים הווים ונפסדים ועוד כי גם בהיותם קיימים ישתנו אלו המקרים בהם עד שלובן ראובן עתה הוא זולת לבונו אמש כמו שהתבאר בספר השמע ובכאן טעו הקודמים וחשבו מפני זה שלא תהיה בכאן ידיעה ולבאר הצודק מדבריו מהבלתי צודק חתם זה הספר במה שכבר התבאר מדבריו הסותרים ואמר סוף דבר כל אלו הדברים הסותרים נשמעו והעולה מזה אחר ברירת הצודק מהם מהבלתי צודק הוא שראוי שתירא את ה׳ יתברך ותשמור מצותיו כי זה הוא מה שמכוון מכל האדם והוא תכליתם כי בזה יגיע האדם להצלחתו הנפשית כמו שבארנו בבאורינו לדברי התורה ועוד כי בזה גם כן תועלת בזה העולם וזה כי ה׳ יתברך יביא במשפט כל מעשה שיעשהו האדם אפילו בסתר אם טוב ואם רע ויענישהו על הרע ויגמלהו טוב על הטוב:

    ובכאן נשלם ביאור קהלת לפי מה שנראה לנו עתה. יתברך ויתעלה האל אשר עזרנו ברחמיו וברוב חסדיו על כל ברכה ותהלה:

    אבן עזרא

    ויותר. הזהר מעשות ספרים כמו השמרו לכם עלות בהר וענין עשות קנות או כתיב׳ עי אין קץ להם ולמ״ד להג שרש כלמ״ד למד דעת כמשקל להט החרב ואין לה דומה ובלשון ישמעאל הוא כמו קריאה:

    תרגום

    וְיַתֵּיר מִנְּהוֹן בְּנִי הִזָהֵר לְמֶעֱבַּד סִפְרֵי חוּכְמְתָא סַגִּי עַד לֵית סוֹף וּלְמֶעֱסַק בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתָא וּלְאִסְתַּכָּלָא בְּלֵיאוֹת בִּשְׂרָא:

    תורה תמימה

    ויתר מהמה וגו׳. דרש רבא, מאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, בני הזהר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה, שדברי תורה יש בהם עשה ול"ת, ודברי סופרים כל העובר על ד"ס חייב מיתה , שמא תאמר אם יש בהם ממש מפני מה לא נכתבו – עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר – כל ההוגה בהן טועם טעם בשר . (עירובין כ"א ב׳)

    ויתר מהמה וגו׳. אל תקרא מהמה אלא מהומה, שכל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים, כגון ספר בן סירא וספר בן תגלא , מהומה הוא מכניס בביתו , ולהג הרבה יגיעת בשר – להגות נתנו ולא ליגיעת בשר נתנו . (מ"ר)

13. (יג)סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם

    מצודת דוד:סוף דבר. תכלית כל דבר: הכל נשמע. כל מה שהאדם עושה נשמע הוא לפני המקום ברוך הוא ולא נכחד ממנו דבר, לכן את האלהים ירא שלא לעבור על דבריו מה שהזהיר שלא לעשות: שמור. לעשות אותם: כי זה כל האדם. רוצה לומר מה שנאמר למעלה מה שיקרה לאדם בחייו ובמותו, זהו המקרה של כל האדם אין נעדר ולכן מאד הזהר במצות המקום ברוך הוא:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    רש"י

    סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. מה שתוכל עשה ולבך לשמים:

    ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. כי לדבר הזה נברא כל האדם:

    אבן עזרא

    סוף דבר. כבר השמעתיך הכל או שמעת כל מחלוקת החכמים זה עשה את האלהים ירא:

    כי זה כל האדם. ישוב לענין שעבר שהוא האדם בחייו ובמותו הבל וענינו כי זה מקרה כל האדם או כי זה עיקר כל האדם וישוב ליראת השם נכבד והנורא:

    תרגום

    סוֹף פִּתְגָם דְּאִתְעֲבִיד בְּעַלְמָא בְּצִנְעָא כּוֹלָא עֲתִיד לְאִתְפַּרְסָמָא וּלְאִשְׁתְּמָעָא לְכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא בְּגִין כֵּן יָת מֵימְרָא דַּיָי הֲוֵי דְחִיל וְיָת פּקוּדוֹי הֲוִי נָטִיר דְּלָא לְמֵחַב בְּסִתְרָא וְאִין תְּחוֹב הֱוֵי זָהִיר לְמִתַב אֲרוּם כְּדֵין חָזֵי לְמֶהֱוֵי אוֹרַח כָּל אֵינָשׁ:

    אלשיך

    סוף דבר וכו' עד הנה דברי רוח הקדש בד' פסוקים האלה ועתה בא שלמ' וחותם ספרו ואומר הנה על ידי ויכוח געלתי בדעות הבלתי טובות והעלמי כי אין כהדבק בעבודת השם. וזו מסקנא דמלתא וז"א סוף דבר וכו' בויכוח כל חלקי הסותר והעולה הוא את האלקים ירא אלו מל"ת ואת מצותיו שמור בקום עשה הם מצות עשה כי זה שהוא מל"ת ומ"ע כל כללו' האדם רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אבריו. ושס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידיו נמצא כל האושר כלול בו כי בהם יתקדש כלו כענין אשר קדשנו במצותיו:

    תורה תמימה

    סוף דבר וגו׳. סוף דבר הכל נשמע – סוף דבורו של אדם הכל משמיעין את מעשיו, כשר היה פלוני ירא שמים היה פלוניי . (שם)

    הכל נשמע וגו׳. אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו׳ . (ברכות ו׳ ב׳)

    את האלהים ירא. שאלוהו לשלמה סופא דכולא מה, אמר להו, סוף דבר את האלהים ירא . (מ"ר)

    את האלהים ירא. א"ר ירמיה, גדולה היא היראה, שכן לא חתם שלמה את דבריו אלא ביראה, סוף דבר את האלהים ירא, וכן במשלי הוא אומר (ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה׳ היא תתהלל . (שם פרשה ג׳ פסוק י"ד)

    כי זה כל האדם. מאי כי זה כל האדם, ר׳ אלעזר אומר, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, ור' אבא בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו, שמעון בן עזאי ואמרי לה שמעון בן זוטא אומר, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה . (שבת ל׳ ב׳)

14. (יד)כִּי אֶת־כָּל־מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל־נֶעְלָם אִם־טוֹב וְאִם־רָע

    מצודת דוד:כי את כל מעשה. את כל מעשה האדם אשר יעשה: האלהים יביא במשפט. המקום ברוך הוא יביא אותם במשפט לשפוט עליהם: על כל נעלם. רוצה לומר לא לפי הנראה לבני האדם, רק כפי כוונת הלב הנעלם מן הבריות: אם טוב. בין אם היה הכונה לטובה בין אם היה הכונה לרעה, לפיהן ישפוט וישלם גמול וכאומר לכן את האלהים ירא ואת מצותיו שמור:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    רש"י

    כי את כל מעשה. אשר אדם עושה, יביא האלהים במשפט, ולכך נקוד מעשה פתח והטעם למעלה לפי שאינו דבוק לשם:

    על כל נעלם. אפילו על השוגג:

    אם טוב ואם רע. אפילו נכשל במצוה כגון נותן צדקה לעני בפרהסיא: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו': חסל פירש"י קהלת:

    אבן עזרא

    כי את. סוד שלא זכר בספר בראשית עד ויכלו לשם שם כי אם האלהים הוא סוד ספר קהלת:

    וענין על כל נעלם. כל מעשה נראה שתעשה יובא במשפט כפי הנעלם והענין כפי כונת הלב אם טוב ואם רע ויש אומרים ואפילו דבר שנעלם ממך והראשון יותר נכון בעיני:

    וברוך היודע האמת ומחסדיו אשאל לכפר שגיאותי ויעיר כבודי עד יודיעני אורח חיים:

    תרגום

    אֲרוּם יָת כָּל עוֹבָדָא דַיְיָ יֵיעִיל לְיוֹם דִּינָא רַבָּא וַעֲתִיד לְפַרְסָמָא עַל פִּתְגָם דְּאִתְכַּסֵּי מִן בְּנֵי אֱנָשָׁא אִין טָב וְאִין בִּישׁ:

    אלשיך

    אחר אומרו שע"י מ"ע ומ"לת יתקדשו כל אברי' האד' הלא יקשה שא"כ איפה לעולם לא ישתלם איש כי מי גבר ישלים כלם בשוגג או בזדון. לזה אמר כי את כל מעשה וכו' והיא מאמרנו על מז"ל שבראש השנה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו כי הלא המתים מאן דכר שמייהו כשהיא אומר כי זכר כל המעשים לפניך בא וכו' והוא כי בבוא משפט איש לפניו יתברך צריך לחזור אחרי ספרי מתים רבים כי לא ידון האדם על מעשיו של עכשיו בלבד כ"א על פי מעשיו שבכל גלגוליו שקדמוהו כרשב"י כנודע כי זאת היתה נחמת איוב ע"י אליהוא כי צרתו היתה לו על מה שקדם בגלגולו וההקש בזולתו שייטב להם על גלגולו הראשון וע"כ צריך בר"ה לפתוח גם ספרי המתים והוא מאחר סדר תפלתינו כי זכר כל המעשים לפניך בא להפקד כל רוח ונפש וזה יאמרו אל תתמה איך יהיה איש שישתלם כל אבריו כי הלא את כל מעשה האלקים יביא במשפט שהוא את בכל מעש' האלקים שכולל כל מין האדם שנאמ' בו נעשה אדם את הכל יביא במשפט אם טוב ואם רע בהשפטו עם בני עולמו כי גם את הטוב יביא עד אשר יטהרו כל אבריו בכללות הגלגולים כי אשר לא נשתלם בכל פרטות בחינות אבריו בכל המצות עוד ישוב עד יתוקן הכל כרשב"י וז"א על כל נעלם מהנדונים עתה והוא מה שחטאו הקודמים כמו שאז"ל בפסוק וישתכחו בעי' אשר כן עשו הנה כי כן לה' נשא לבבנו ישלימנו ויזכנו לטוב הצפון יצפון לישרים תושיה ישמח האיש ויאמר הללויה.

    תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

    תורה תמימה

    יבא במשפט וגו׳. רבי יוחנן כי הוי מטי להאי קרא הוי בכי, כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם, אמר, עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות מה תקנה יש לו . (חגיגה ה׳ א')

    על כל נעלם. מאי על כל נעלם, רב אמר, זה ההורג כינה בפני חבירו והוא נמאס בה, ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו והוא נמאס . (שם שם)

    אם טוב וגו׳. מאי אם טוב ואם רע , דבי ר׳ ינאי אמרי, זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא , דבי ר׳ שילא אמרי, זה הנותן צדקה לאשה בסתר דקא מייתי לה לידי חשדא, ורבא אמר, זה המשגר לאשתו בשר שאינו מחותך בערבי שבתות . (שם שם)