קהלת פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט

   מצודת דוד:זבובי מות. זבובים מתים כל אחד מהם שיפול לתוך שמן רוקח המריח הרבה, עם כל זה הזבוב הזה יבאיש את השמן ולא יפסיק הביאוש, כי הזבוב יביע את הביאוש כמעין הנובע, אם כן הרי דבר קל הפסיד דבר חשוב: יקר מחכמה. כן אדם היקר וחשוב בעבור החכמה והכבוד הנמצא בו, עם כל זה אם גם ימצא בו סכלות מעט, משחית הסכלות את חשיבותו:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   יבאיש. ענין סרחון:

   יביע. מלשון נביעה:

   רוקח. מעורב בבשמים כמו רוקח מרקחת (שמות ל כה):

   יקר. ענין חשיבות כמו אבנים יקרות (מ״א ז ט):

   רש"י

   זבובי מות יבאיש יביע וגו'. כגון בימי החורף שאין בזבובין כח והם קרובים למות גם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו והוא מעלה קצף שקורין אשקו"מא בלעז ונראה בו כמין אבעבועות וזה משמעו של יביע הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב כך יקר מחכמה ומכבוד הסכלות מעט שהרי הכריע את כולם הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עבירות ומחצה זכיות ובא ועבר עבירה אחת והכריעתו לכף חובה נמצאת סכלות זה שהוא דבר מועט יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו שהרי הכריע את כולם:

   יקר. לשון כובד, הוא כבד ושקול יותר מן החכמה וכבוד שבו, ומדרש אגדה מושלים יצר הרע לזבובי מות:

   יבאיש יביע. שם טוב שהוא ערב משמן רוקח:

   אבן עזרא

   זבובי מות. נמצא בכל המקרא לשון יחיד במקום רבים במקומו׳ רבים והנכון בעיני שדרכם דרך קצרה זבובי מות יבאיש ענינו כל זבוב יבאיש במקומו כמו צעדה עלי שור כל בת צעדה כל אחת ואחת במקומה ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו צפנה כל אחד ואחד במקומו ויקח חזקיהו את הספרים ויקראהו קראן כל אחד ואחד לבדו ופי׳ הספר שהיו בו הדברים הכתובים במקרא:

   ומלת יביע קשה במקום במקום הזה יש מפרשים בה מן אבעבועו׳ ולא אבה דקדוק הלשון כי שרש אבעבועו׳ בעה מהפעלים שהלמ״ד שלהם איננו שלם וכמוהו מים תבעה אש נבעה בחומה נשגבה והקרוב אלי היותו ממבוע כי דגשות הבי״ת להתבלע הנו״ן שהוא פ״א הפעל ויורה עליו נחל נובע והענין כי הזבובים המתים יבאישו שמן רוקח שאין למעלה מריחו הטוב ולא יפסק הביאוש כי הזבובים יביעוהו ויהיה פועל יוצא ודע כי יקר הקמוץ הוא תואר השם ומלת יקר בשו״א תחת היו״ד הוא שם כמו כבוד ולכולם הוא קמוץ והוא שוה במקום המוכרת והסמוך כמו בגדי השרד וכל יקר ראתה עינו ואת יקר תפארת גדולתו ונקמץ הסמוך להפריד בינו ובין תאר השם הסמוך יקר רוח איש תבונה על כן יטעה האומר בתפלת ר״ה ולכבוד שמך יקר יתנו בקמצת היו״ד והאמת שהוא בשוא כמו וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן וענין יקר בפסוק זה הוא האדם והענין כמו זבובים המתים יבאישו מהן השמן הרוקח כן יש לאדם שהוא יקר מחכמה ומכבוד שיש בו סכלות מעט כי סכלות מעט לחכם ישחית זכרו ויבאישנו וזה הסכלות הוא חטא וזה הפסוק דבוק בפסוק שלמעלה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה גם חטא אחד לחכם הוא דבר קשה הלא תראה ששלמה המלך נראה אליו המקום פעמים ובנה מקום לכבוד השם ונסבה ורחבה חכמתו למעלה מהקדמונים והאחרונים ולא נמצא עולתה בו ובעבור חטא אחד שלא חפש על נשיו מה היו עושות והן בנו בית לאלהיהן מעושר שלמה נכתב עליו כל מה שנכתב במקרא בדברי אחיה ונחמיה ואל תתמה כי כל חטא הוא קטן וגדול לפי מעלת העושה כענין בקרובי אקדש ומה נכבד דרש קדמונינו ז״ל במלת וסביביו נשערה מאד וכן נכתבו מלות קשות על גדולים משלמה המלך על דבר קל ולא נעשה בזדון רק אחרים סבבו הדבר:

   תרגום

   וְיִצְרָא בִּישָׁא דְּשָׁכֵין עַל תַּרְעֵי לִבָּא הֵי כִדְבוּבָא וְגָּרִים מוֹתָא בְּעָלְמָא עַל דְּמַסְרֵי חַכִּימָא בְּעִדָּן דְחָטֵי וּמְחַבֵּיל שְׁמָא טָבָא דַּהֲוָה דָּמֵי מִן קַדְמַת דְּנָא לִמְשַׁח רְבוּתָא דְמִבַּסַּם בְּבוּסְמָנִין וְכַמָּה יָאֵי וְיַקִּיר יַתִּיר מִן חוּכְמְתָא חַכִּימִין וְעוֹתַר עַתִּירִין גְּבַר דְּטִפְּשׁוּתֵיהּ זְעֵיר וְקַלִּיל:

   אלשיך

   זבובי מות וכו' משיב שלמה ואומר הלא אמרתי כי טובה חכמת היצר הטוב מכלי קרב היצר הרע הם המשחיתים אשר נעשו בעבירות הבאים לעוזרו להחטיא ומי יתן ולא היו רק כלי קרב אך הנני רואה כי גדול כח היצר הרע שאת זבובי המות הם המשחיתים הנעשים בעונות זמה וכל עונות מתק תאוה שעל כן נראים זבובים שהולכים אחר כל מתוק כן אלה מחטיאי אדם בדבר עריבות זמה ודומה לה מעין מה שנתהוו מהם שהם גורמי המות כנודע כי ע"כ נקראו זבובי מות הנה גדול כח היצר הרע המספיק להבאיש זבובי המות שיעלה באשם עד הגיע ריח סרחונם אל מי שבאים להחטיא שהוא בראם ומעשים נפשו בטומאתם עדי עוד יוסף ליטמא בחטא באופן שעל ידם נעשו כדבר טבעי וא"כ איזה חכמת יצר הטוב יוכל למנוע החטא. או יאמר זבובי מות על הנשים שגרמו המות להיות כזבוב שהולך אחר המתוק כחוה כד"א ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה וכו' והנה היצר הרע הבאיש ריח נשיו להחטיאו עד שקצף הוא יתברך עליו והכתיב ויעש הרע עד גדר שהיה סיב' שהביעה שמן רוקח יקר וכו' והוא כי ב' כתרים היו לו לשלמה א' כתר מלכות המתייחס לנזר שמן רוקח שנמשח בו וכתר תורה והנה ידוע שכתר תורה גדול מכתר מלכות ואמר שלמה ראה מה גדול כח היצה"ר שהספיק על ידי מה שהבאיש זבובי מות עד שהביע ודבר שמן רוקח הוא כתר מלכות נגד כתר תורה הגדול ממנו כקורא עליה ואומר אצ"ל שכתרי גדול מכתרך כי אם שהלואי לא חכמת לך כי הלא יקר מחכמה ולא ממציאות חכמה כי אם גם אשר היא מכבוד שהוא חכמת הכבוד כמשז"ל אין כבוד אלא תורה וז"א מכבוד ולא אמר ומכבוד טוב ממנה היה לך סכלות מעט כי הלא גודל חכמה הפילו שע"כ אמר אני ארבה ולא אסור מש"כ אם מסכל החכמה היה שלא היה אומר כן כי על רוב חכמה הוציא עצמו מכלל השאר ואין כח יצר הרע גדול מזה שיכול להכניע מעלת התורה עד אומרם כי סכלות מעט יקר ממנו. משיבה רוח הקודש ואומרת אל תאמר כן שהיה טוב לך סכלות מעט לבלתי תחטא בלא ירבה לי נשים אדרבא נהפוך הוא כי הנה לב חכם לימינו כי עתה שחכמת נטית אל צד הימין כי אמרת אני ארבה ולא אסור דהא מיהא כחפץ לבלתי סור לבבך היית מש"כ אם היית בסכלות מעט שאדרב' אפילו בכוונה לסור לבב היית עושה כי לב כסיל לשמאלו ולא עוד כי אם וגם בדרך שהוא כאו' בהדרך שהוא על דרך ידוע שהוא דרך ה' בעשותו מצות לבו חסר שעוש' הפעול' בלי כוונת הלב כ"א מצות אנשים מלומדה ויחוייב טעות במעשה ויצטרך לומר לכל רואה טעותו כי סכל הוא מסכל התורה ולא יתמהו בטעותו או שמן הסתם הוא חושש' שמא הוא טועה על סכלו התורה ואומר לכל סכל הוא ושלא יתמהו אם הוא טועה באופן שאין מקום לומר שיקר מחכמה הוא סכלות מעט:

   תורה תמימה

   זבובי מות וגו'. אמר רב, יצר הרע דומה לזבוב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח . (ברכות ס"א א')

   זבובי מות וגו'. דרש בן עזאי, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח [וסמיך ליה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, לומר לך] אלו זבוב אחד שמת שמא אינו מבאיש ומביע שמן רוקח, וזה על ידי חטא אחד שחטא איבד כל זכיות שבידו . (ירושלמי קדושין פ"א ה"ט)

   זבובי מות וגו'. דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בעדת קרח מדבר, אתמול מבאישין כנגד משה ואומרים לא משה נביא אמת ולא אהרן כהן גדול, והיום מביעין דברים לפני משה ואומרים משה נביא אמת ואהרן כה"ג ותורה מן השמים . (מ"ר)

   זבובי מות וגו'. דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בדואג ואחיתופל מדבר, אתמול מבאישין דברים כנגד דוד ואומרים פסול משפחה הוא והיום מביעין דברים ומתביישין . (שם)

   זבובי מות וגו'. דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בדורו של אליהו מדבר, אתמול מבאישין דברים כנגדו ואומרים (מלכים א י״ח:כ״ו) הבעל עננו, והיום מביעין דברים ואומרים ה׳ הוא האלהים . (שם)

   יקר מחכמה וגו'. יקר מחכמה ומכבוד – זו נבואתו של משה, סכלות מעט – זו גזירתו של משה שאמר ואם בריאה יברא ה׳ . (מ"ר)

   יקר מחכמה וגו'. דבר אחר יקר מחכמה מכבוד – זו נבואתו של דוד, סכלות מעט – שאמר (תהילים נ״ה:כ״ד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת . (שם)

   יקר מחכמה וגו'. דבר אחר יקר מחכמה מכבוד – מחכמה זו תורה, מכבוד – זו נבואתו של אליהו, סכלות מעט – דכתיב (מלכים א י״ח:מ׳) ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם . (שם)

2. (ב)לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ

   מצודת דוד:לב. רוצה לומר השכל הנטוע בלב: לימינו. רוצה לומר מזומן לו בכל עניניו ומיד ימצאנו בעת הצורך ואמר בלשון השאלה, לפי שימין האדם מזומנת ומהירה יותר מן השמאלית: לשמאלו. רוצה לומר אינו מזומן ואינו מהיר בעת הצורך:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   לב חכם לימינו. חכמתו מזומנת להטותו אל דרך המיומנת לטובתו:

   ולב כסיל לשמאלו. לעקשו מן הדרך המיומנת שהיא תפארת ונוחה לו:

   אבן עזרא

   לב חכם. לא יאמר על גוף הלב כי באמצע הוא לכל לחכם ולכסיל אע״פ שראשו נטוי לצד שמאל וענינו ששכל החכם עמו ובשעת הצורך ימצאנו מיד בכל עניניו במהרה והפך זה הכסיל כאילו לב חכם לימינו כי לימין יותר כח מן השמאל ויותר מהירות בעבור היות מבוע הדם שהוא הכבד לפאת ימין ואין איש אטר יד ימינו טענה כי המשל הוא על דרך הנמצא ברוב בני האדם:

   תרגום

   לִבָּא דְּחַכִּימַיָא לְמִקְנֵי אוֹרַיְתָא דְּאִתְיְהִיבַת בְּיַד יַמִּינָא דַּיָי וְלִבָּא דְּשָׁטְיָא לְמִקְנֵי נִכְסִין דִכְסַף וּדְהַב:

   תורה תמימה

   לב חכם לימינו. ובאברהם הוא אומר (פ׳ לך) אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה [והא כתיב לב חכם לימינו], אמר ר' חנינא בר יצחק ואשמאלה אין כתיב כאן אלא ואשמאילה – ואשמאילה לך, כל עיקר אני להיימין . (שם)

   לב חכם לימינו וגו'. לב חכם לימינו זה יעקב שנאמר (פ׳ ויצא) ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו, ולב כסיל לשמאלו – זה עשו הרשע, שנאמר (ס"פ וישלח) ויקח עשו את נשיו ואת בניו . (שם)

   לב חכם לימינו וגו'. ת"ר, שתי כליות יש באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת לרעה, ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו . (ברכות ס"א א׳)

   לב חכם לימינו. אלו הם הצדיקים שהם נותנין לבם לתורה שנאמר מימינו אש דת למו ולב כסיל לשמאלו אלו הן הרשעים שהם נותנין לבם להעשיר שנאמר בשמאלה עושר וכבוד [במדב"ר סוף פ׳ כ"ב].

3. (ג)וְגַם־בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא

   מצודת דוד:וגם בדרך. אפילו בהיותו בדרך שלא במקום מושבו אפילו כשהוא הולך ואינו מתעכב נראה לכל שהוא חסר שכל: ואמר לכל. רוצה לומר מעשיו ועניניו לא בהשכל, וכאילו בפיו יאמר לכל שהוא סכל:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   ואמר לכל סכל הוא. בהליכתו ובדבורו הכל מכירין שהוא שוטה:

   אבן עזרא

   וגם בדרך. הסכל בכל עסקיו ודבריו יראה חוסר שכלו ודעתו ואפי׳ כשהוא הולך בדרך וכאילו הוא קורא על נפשו ומראה קלונו ומודיע חסרונו לכל וזה ענין ואמר לכל סכל הוא כאילו בפיו יאמר לכל שהוא סכל:

   תרגום

   וְאַף בְּאוֹרְחָא סָרִיכָא בְּעִדָּן דְּשָׁטְיָא אָזִיל לִבֵּיהּ חַסִּיר מִן חוּכְמְתָא וְעָבַיד מִלִּין דְּלָא תָקְנִין לְאִתְעוֹבָדָא וְכוֹלָא אָמְרִין דְּשָׁטְיָא הוּא:

   תורה תמימה

   ואמר לכל סכל הוא. הטפש סבר דכל עמא טפשין הן, והיא לא ידע דהיא טפשא וכל עמא חכימין . (מ"ר)

4. (ד)אִם־רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל־תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים

   מצודת דוד:אם רוח המושל. אם תעלה עליך חמת המושל אל תניח מקום מושבך לברוח מפניו: כי מרפא. כי הרפיון מה שתהיה רפוי ממנו ואינך נמסר בידו, זה יניח ויצבור חטאים גדולים, כי בברחך תוסיף חטא, ולא יחמול עליך כאשר ישיג אותך:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   רוח. ענינו כעס וחימה כמו ינחל רוח (משלי יא כט):

   תנח. ענין עזיבה:

   מרפא. מלשון רפיון:

   יניח. מלשון הנחה:

   רש"י

   אם רוח המושל. מושל העולם תעלה עליך לדקדק אחריך במדת הדין:

   מקומך אל תנח. מדתך הטובה אל תנח לומר לו מה יועיל צדקתי לי:

   כי מרפא. דקדוקי הדין ביסורין הבאין עליך מרפא הוא לעונותיך ויניח לך חטאים הגדולים:

   רלב"ג

   אם רוח המושל. אם רצון המושל.

   כי מרפא. זה הדבר הוא לך מרפא והוא יניח חטאים גדולים רוצה לומר שישמרך מכמה חטאים גדולים.

   אבן עזרא

   אם רוח. בעבור שהזכיר למעלה כי דברי החכם נשמעים יותר מדברי המושל בכסילים שב להזהיר החכם אם עלית בחכמתך עד מעלת הממשלה כענין כי מבית הסורים יצא למלוך מקומך אל תנח והענין שפלות רוח או ענינו שיתעסק גם בחכמה תמיד כמו שהיה בתחלה כאילו לא זז ממקומו ולא עלה למדרגה עליונה כנגד האדם ודע שאם התרפית יניחך הרפוי עם חטאים גדולים ויותר נכון היות מרפא פועל מהבנין הכבד שממנו הרפה לה והאל״ף במקום ה״א כאל״ף על כן הוא מרפא שהוא מהבנין הכבד והענין כי העוזב הממשלה יעזוב חטאים גדולים וי״א כי איש מרפא יעזוב חטאים גדולים כמו בעל הרפואה לא יאכל דבר שיזיקנו היזק רב רק ישמר ויפרש זה המפרש אם רוח המושל תעלה עליך חמת המושל לא תסור מדרש החכמה והחכם לא יכעיס המושל והענין כי החכם יעזוב כל דבר שיביאנו לידי חטא שבעבורו יכעס המושל כמו הרופא שישמר בתחלה מן המאכלים הקשים:

   תרגום

   אִין רוּחָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא מְתַל בָּךְ וּמִתְגַּבֵּר לְמֵסַּק עֲלָךְ אַתְרָךְ טָב דִי הֲוֵיתָא נָהִיג לְמֵיקָם בֵּיהּ לָא תִשְׁבַּק אֲרוּם פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא אִתְבְּרִיאוּ אָסוּ בְּעַלְמָא לְמִשְׁבַּק וּלְמִנְשֵׁי מִן קֳדָם יְיָ חוֹבִין רַבְרְבִין:

   אלשיך

   יאמר אם רוח המושל הוא שגברה בך רוח מושל והשתרר יעלה לרדוף אחר השררה והממשלה מקומך אל תנח וברח מן השררה או גם כי תשתרר לא יגדל ערכך בעיניך ולא תגדיל כסא כ"א מקומך השפל שהיה לך עד כה אל תנח כי מרפה השפלות הזה יניח לך מלחטא חטאים גדולים המתרגשים בשררה ולא בלבד במזיד או בשוגג שהוא בידיעת אשר תעשה אלא שתשגה ותחשוב שהדבר מותר כי השררם תביאך לחטא כ"א במה שלא תכוין כי הנה יש רעה על האדם שאינה שגגת הוראה לחייב את הזכאי בחשוב שהיא חייב כי אם גם מה שלא עלה על לב השליט כי דרך משל היה מזכיר מיתת' חרב ושמעו עבדיו פתאום וחשבו שהיה גוזר להרוג בחרב את אשר לפניו או איש שהזכיר בקרוב ויקומו בפתע עלי ויהרגוהו נמצא נתרגש על ידי המושל ההוא דם נפש במה שלא כיון ומה גם באשר יכוין והנה אין זה נקרא רק למושל לכן יעצתי תברח משררה או גאוה ותתרחק מכמה מיני חטאים גדולים וש"ת גם אם אשתרר ואהיה שפל כערך מקומי הראשון לא אמלט נחשי מכיוצא בזה לכשל בגזרת שררה מזיד או שוגג או כשגגה שיוצא אל תחוש כי הלא ניתן הסכל הוא הסכלו' להשתלשל חטא במרומים רבים הוא בכמרומי שבת בגאוות גדולות ע"כ יעצתי כי ועשירים בשפל ישבו פן יתגאו בעושרים ויאבדו. או יאמר אם רוח המושל בך הוא היצר הרע שהגיע עד גדר העשות בעל הבית להשתרר בך אל תתיר לו הרצועה עד גדר שתנח מקומך שבגן עדן לאחר כי אם תחזור בך ומקומך לאחר לא תתן כדרך הרשע שהצדיק נוטל חלקו שבגל עדן לזרים ושמא תאמר הלא גם אם אחטא הלא מרפא התשובה בידי אם תאמר כך כי מרפא הידוע של תשובה לא יוכל לרפאות את הכל כי יניח מלרפא חטאים שוגג גם אם יהיו חטאים גדולים ולא תשוב מהם ושמא תאמר הלא בשובי אשית לבי לשוב מהשוגג כמזיד ומה גם הגדולים לז"א הנה יש למטה מהשוגג הטבעי עוד אחר קל הימנו והוא חטא גדול ואדם דש אותה בעקביו מלשוב ממנו והוא כי יש רעה וכו' יהיה כשגגה היוצא וכו' והכוונה לומר משל בזה ובכיוצא בזה וזה אמר כשגגה שיוצא כלו' כזה וכדומה לה כלומר כמו שגגה שיוצא וכו' כי ממשל משל הוא ואשר איעצך לבל תפליג לחטא עד גדר תניח מקומך והוא כי הנה דע לך כי ניתן הסכל הוא הסכלות לחטא במרומים רבים הם המתרוממים ומתגאים כי בם אוה היצר הרע למושב לו להחטיאו לכן זאת עצתי כי לא בלבד דלים כ"א גם ועשירים בשפל ישבו וייטב להם. או יאמר ע"ד זה אם רוח המושל הוא היצ"הר יעלה עליך השמר פן תפליג עד גדר תנח מקומך והוא מה שאז"ל אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש וכו' וילך למקום שאין מכירים אותו וכו' כי מרפא השנוי מקום אם תפליג עד יתגבר לא יתקן את הכל כי יניח חטאים גדולים שוגגים שאדם דש בעקביו ע"כ טוב טוב לבלתי בא אל הגדר ההוא כי אז לא יזלזל לבלתי הרפה מהחטאים הנזכרים והשאר קרוב אל הקודם:

   תורה תמימה

   אם רוח המושל וגו׳. מהו אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, אם באה לך ממשלה אל תנח מדת ענותנותך, ללמדך שכל המניח ענותנותו גורם מיתה לעצמו וחוטא לדורו, וכן אתה למד מזכריה דכתיב ביה (ד"ה ב׳ כ"ד) ורוח אלהים לבשה את זכריה ויעמד מעל לעם, וכי מעל ראשי העם היה הולך, אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך וכהן גדול ונביא ודיין התחיל מדבר גדולות (שם) למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו וגו׳ , מיד ויקשרו עליו וירגמו אותו אבן במצות המלך. (שם)

   אם רוח המושל וגו׳. דבר אחר אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, בנח, ביהושע, בדוד ובמרדכי הכתוב מדבר, נח נכנס אל התיבה ברשות ויצא ברשות , יהושע עבר עם ישראל את הירדן ברשות ועלה ממנו ברשות, בדוד עד שלא מלך כתיב (שמואל א י״ז:י״ד) ודוד הוא הקטן, וכשמלך כתיב (ד"ה א׳ כ"ח) ויקם דוד המלך על רגליו וגו׳ . במרדכי עד שלא באת לו גדולה כתיב ומרדכי יושב בשער המלך, וכשבאת לו כתיב וישב מרדכי אל שער המלך . (מ"ר)

5. (ה)יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט

   מצודת דוד:יש רעה. אשר ראיתי תחת השמש: כשגגה. ממשלת המושל מצריכו לעשות פעמים הפוך הראוי, ומראה לעם כאילו שגג בדבר, אשר לא כן הוא:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   כשגגה שיוצא מלפני השליט. דומה הוא לשליט שהוציא דבר שגגה מפיו שוגג ואי אפשר לחזור כך אומר הקב"ה ואין להשיב:

   אבן עזרא

   יש רעה. באה מלת יוצא שהלמ״ד שלה אל״ף כמו והפעלים בעלי ה״א כמו ואת מאמר מרדכי אסתר עושה והיא לשון נקבה כי הזכר יוצא וכמוהו כעגלה דשא ואם היא באל״ף באה על מנהג בעלי הה״א כמו דוה למכן ספות הרוה אע״פ שאמר בעל הדקדוק שאל״ף של דש״א תמורת ה״א וענין זה הפסוק דבק בשל מעלה כי המושל תצריכנו ממשלתו שיעשה דברים הפך האמת ויראה כאילו הם שגגה ולא ידע:

   תרגום

   אִית בִּישָׁתָא דְחָזִית בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא וּמַה נִזְקָא עַלְמָא בְּפִתְגָמָא דְּשָׁלוּתָא דְּנָפְקָא מְהַחְצְפָא עַל גַבְרָא וּמִן קֳדָם שׁוּלְטָן:

   תורה תמימה

   כשגגה וגו'. כשגגה שיוצא מלפני השליט – זה יעקב אבינו שאמר ללבן עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, וכן הוי, דמתה רחל , דבר אחר – זה עלי הכהן שאמר לשמואל, כשם שאין בני יורשין מקומי כך אין בניך יורשין מקומך, וכך הוי ליה [שם],

6. (ו)נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ

   מצודת דוד:נתן הסכל. רוצה לומר וזהו הכסיל ניתן במקומות גבוהים מקומות שאין ראוי לו והעשירים הראויים לכבוד ישבו במקום שפל ונמוך וזה נראה כאילו בשגגה נעשה אבל לא כן הוא:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   הסכל. הכסיל:

   במרומים. מלשון מרום וגובה:

   רבים. רוצה לומר גדולים:

   בשפל. מקום נמוך:

   רש"י

   נתן הסכל במרומים רבים. זו היא הרעה שהיא כשגגה שיוצא מלפני השליט שניתן השטות והרשע במרומי גובה שהגביהם הקב"ה את הכסילים ואת הרשעים שאני רואה ברוח הקדש שהם עתידים לפשוט יד בהיכלו ולשום אותותם אותות:

   ועשירים בשפל ישבו. ישראל שכל הגדולה והכבוד שיש להם עכשיו בימי, עתידים לישב בשפל שנאמר (איכה ב) ישבו לארץ ידמו:

   רלב"ג

   נתן הסכל. הוא חסר הנושא והרצון נתן איש הסכל והוא הסכלות.

   ועשירים. הם עשירים בחכמה כי הוא מקביל לסכלות.

   אבן עזרא

   נתן הסכל. מפרשים אמרו שהיה ראוי להיות בשי״ן והענין שבעלי השכל ראויים לשבת במרומים רבים והעשירים בהפך והענין בעצמו נכון לכן איננו מענין הפסוק שהוא לפניו ואחריו וכן פירושו נתן איש הסכל שהוא הכסיל להיות במרומים ויתכן היות סכל שם התאר כמו ילך והלך ופירוש רבים כמו גדולים ועשירים שיש להם מעלה בעולם כמו שאמר בספר משלי עשיר ברשים ימשול יושבים בשפל:

   תרגום

   יְהַב יְיָ יָת מַלְכָּא רַשִּׁיעָא וְשָׁטְיָא לְמֶהֱוֵי בְּרִיא בְּמַזָּלֵיהּ וּמְשַׁמֵּישׁ בְּאַצְלָחוּתָא מִן שְׁמֵיה מְרוֹמָא וַחֲיָלוּתוֹהִי גֵּיוְתָנִין וְסַגִּיאִין וְעַמָּךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּעְבְּדִין תְּחוֹתוֹהִי בְּגָלוּתָא וּמִן סְגִיאוּת חוֹבֵיהוֹן עַתִּירֵי נִכְסִין מִתְמַסְכְּנִין וּבְמַכִּיכוּתָא יַתְבִין בֵּינֵי עַמְמַיָּא:

   תורה תמימה

   נתן הסכל וגו׳. ניתן הסכל במרומים רבים – אלו הכשרים, דכתיב (ירמיהו ל״ט:ג׳) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך – מקום שמחתכין בו את ההלכות , ועשירים בשפל ישבו – אלו סנהדרין, שנאמר (איכה ב׳:י׳) ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון . (שם)

7. (ז)רָאִיתִי עֲבָדִים עַל־סוּסִים וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל־הָאָרֶץ

   מצודת דוד:על סוסים. רוכבים על סוסים מה שאין ראוי להם: כעבדים. כמו שראוי לעבדים: על הארץ. הולכים ברגליהן על הארץ:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   ראיתי עבדים על סוסים. כשדים הם שנאמר בהם (ישעיה כג) זה העם לא היה יתעלו להיות על סוסים מוליכים את שבויי ישראל אסורים בקולרין:

   הולכים כעבדים על הארץ. לפני קרונין של כשדים:

   אבן עזרא

   ראיתי. זה הפסוק מענין הפסוק הראשון ועל כלם אמר בתחלה יש כמו שפירשתי שהוא הנמצא לפרקים מעטים

   תרגום

   אָמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בְּרוּחַ נְבוּאָה חֲזִית עַמְמַיָּא דַּהֲווֹ מִשְׁתַּעְבְּדִין מִן קַדְמַת דְּנָא לְעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל מִתְגַּבְּרִין וְרוֹכְבִין עַל סוּסְוָן בְּאַרְכוּנִין וְעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל וְרַבְרְבָנֵיהוֹן אָזְלִין הֵי כְּעַבְדִּין עַל אַרְעָא:

   אלשיך

   אמר מעין אשר ראה עולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה אלא ששם היה שנתעלף וראה אותו העולם ואת אשר הכיר פה עליונים ראה אותם תחתונים ואת התחתונים עליונים אך שלמה ברוח קדשו היו לפניו אשר הם גרועים ועבדים למעלה ראה אותם פה על סוסים ואשר הם למעל' שרים ראה אותם כעבדים אך אין זה רק על הארץ אך על השמים נהפוך הוא ואפשר שעל הגלות התנבא שהיו המלכיות על סוסים וישראל היו כעבדים על הארץ ואמר הנה חופר גומץ הוא פרעה שחפר גומץ להפיל בה את ישראל באו' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו בו יפול שנטבע בים מדה כנגד מדה וזהו בו יפול אך מה שקשה לי הוא כי ופורץ גדר הוא נ"נ שפרץ גדר ירושלים וב"ה שהראוי הוא ישכנו נחש מיד כי אם העם חטאו הבית המקדש מה חטא וכן מסיע אבנים הוא מי שאמר ערו ערו עד היסוד בה והסיע האבנים להלאה משערי ירושלים יעצב בהם ולמה לא נעצב כ"א האריך לו אך מהמן ויון לא הוקשה לו כי לקחו חלקם מיד וכן בוקע עצים הוא אדריאנוס בביתר שבקע עצי ה' צדיקים גדולים ותינוקות של בית רבן שהיו בלא חטא ת' מלמדים בכל א' מת' כנסיות יסכן בם ולמה לא נסתכן כאשר היה בפרעה והשיב אם קהה הברזל לומר הנני מביא לך ראיה כדי ללמוד מהם תשובה ממקים שבאת' כי אמרת שכאשר פרעה נפל בגומץ שחפר כן היה ראוי לאחרים והלא גם פרעה היה ראוי ילקה מאז בקש להרוג את משה והוא כי אם קהה הברזל כאשר בא פרעה להרוג את משה שקהה החרב כי נתקשה צוארו הנה היה כי והוא משה לא פנים קלקל שלא קלקל צלם אלקים מפניו עם היותו בבית פרעה וקדושתו היא סמכתהו אך עם כל זה ראוי להקשות כי לפי גודל קדושתו היה ראוי שלא בלבד ינצל משה כ"א גם וחיילים יגבר להרוג את מבקש נפשו כאשר היה באברהם עם אמרפל וחבריו שהיו מבקשים נפשו כי הלא לא יגרע מאברהם כ"א אדרבה ויתרון הכשר חכמה כי חכמה עושה יתרון הכשר והוא היתה במשה בעצם אך הטעם שלא השליטו בפרעה להפילו הוא כי הנה אם ישוך הנחש הוא פרעה למשה בלא לחש לא כן היה כי אם ע"י מה שלחש לו לפרעה דתן בלשון הרע שאמר שהרג את המצרי ועל כן להיות שאשמת הדבר על דתן לא נאשם פרעה כן הדבר בכל הגליו' הנזכר כי מה שלא פקד ה' על עושי הרע הוא כי עונו' ישראל גרמו כי ואין יתרון לבעל הלשון הוא דתן שאינו כ"כ גדול שעונו יספיק להאריך לפרע' יותר מישר' שחטאו בימי נ"נ וחבריו שלפי יתרונ' מוסיפי' כח באויב להארי' לו:

   תורה תמימה

   ראיתי עבדים וגו'. ראיתי עבדים על סוסים אלו ישמעאלים, ושרים הולכים בעבדים – זה יוסף . (שם)

   ראיתי עבדים וגו׳. דבר אחר ראיתי עבדים על סוסים – זה אחאב, ושרים הולכים כעבדים על הארץ – זה אליהו, שנאמר בו (מלכים א י״ח:מ״ו) וישנס מתניו וירץ לפני אחאב וגו׳. (שם)

8. (ח)חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ

   מצודת דוד:חופר גומץ. החופר בור שיפול בו הזולת, אזי החופר עצמו יפול בו, רוצה לומר המכין תקלה לחבירו הוא בעצמו נתקל בו: ופורץ גדר. ההורס גדר של אבנים למען יצאו החוצה הנחשים הדרים בנקבי חורי הגדר ויזיקו לבני אדם, אזי הנחש ישך את ההורס עצמו והוא כפל ענין במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   חופר. כורה:

   גומץ. גומא ובור ואין לו חבר ומענינו יובן פתרונו:

   ופורץ. ענין הריסה:

   גדר. כותל אבנים:

   ישכנו. מלשון נשיכה ונכיתה:

   רש"י

   חופר גומץ. שוחה:

   בו יפול. פעמים שהוא נופל בו כלומר יש לך חורש רעה וסופו לשוב עליו בסוף שכלה זרעו של נבוכדנצר ע"י כלי בית המקדש שנאמר (דניאל ח) ועל מרי שמיא התרוממת:

   פורץ גדר. סייג של חכמים לעבור על דבריהם:

   ישכנו נחש. מיתה בידי שמים ולפי שדבר בלשון פריצת גדר הזכיר בתשלומין לשון נשיכת נחש שהוא דר בחורי נקבי כתלי בתים פרוצים:

   רלב"ג

   גומץ. חפירה.

   אבן עזרא

   חופר גומץ. דע כי גומץ אחד ואין שני גם בן ואח אין במקר וחופר יורה על ענינו שהוא כמו בור כרה ויחפרהו ויתכן שזה הענין ישוב על השליט שיעשה הפך האמת ופרץ גדר בנוהו חכמים קדמונים או יהי ענינו על הכסיל והענין אע״פ שימצאו דברים בעולם הפך האמת הוא במעט אך ברוב חופר גומץ בו יפול והחכם הרואה את הנולד לא יפול:

   תרגום

   עֲנַת מִדַּת דִּינָא וְכֵן אֲמַרַת אִנּוּן גָרְמוּ לְהוֹן כָּל דָּא הֵיכְמָא דִּגְבַר דְּכָרֵי שׁוּחָא בְּפַרְשַׁת אוֹרְחָא בַּהּ אִתְחַיֵב לְמִפַּל וְאוּמָּא דִי עָבְרַת עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי [וּתְקִיפוּ גוּדָא] דְעָלְמָא נְפָלוּ בְּיַד מַלְכָּא רַשִּׁיעָא דְּנָכֵית לְהוֹן כְּחִוְיָא:

   תורה תמימה

   חפר גומץ וגו'. חופר גומץ בו יפול, זה פרעה שאמר כל הבן הילד היאורה תשליכוהו, בו יפול – שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף. (מ"ר)

   חפר גומץ וגו'. דבר אחר חופר גומץ בו יפול, זה המן שאמר להשמיד להרג ולאבד, וכתיב ישוב מחשבתו הרעה על ראשו. (שם)

   ופרץ גדר וגו'. מכאן לעובר על דברי חכמים שחייב מיתה . (ע"ז כ"ז ב׳)

   ופרץ גדר וגו'. ופורץ גדר ישכנו נחש, זו דינה, כשהיו אביה ואחיה יושבין בבית המדרש יצאה היא לראות בבנות הארץ וגרמה לעצמה שבא אליה שכם בן חמור החוי שנקרא נחש ונשך אותה . (מ"ר)

9. (ט)מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם

   מצודת דוד:מסיע אבנים. העוקר אבנים ומסיעם ממקומם להשליכם בחוצות למען יכשלו בהם בני אדם, אזי המסיע עצמו יעצב על ידם, כי הוא עצמו יוכשל בהם: בוקע עצים. להפיל הבקיעות על בני אדם להרגם אזי הבוקע בא על ידם לידי סכנה, כי עליו יפלו וכפל הדבר פעמים רבות וכדרך המקרא ולומר שבכל פעם הוא כן:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   מסיע. מלשון הסעה ועקירה ממקומם כמו ויסיעו אבנים גדולות (מ״א ה יא):

   יעצב. מלשון עצבון:

   בוקע. ענין חתוך:

   יסכן. מלשון סכנה:

   רש"י

   מסיע אבנים יעצב בהם. מסיע אבנים ממחצבתם בהרים מתיגע להם:

   יעצב. לשון יגיעה כמו (בראשית ג) בעצבון תאכלנה כלומר כל אדם לפי מלאכתו עצבונו אף עושה רעה לפי זריעתו יקצור יסכן בם. יתחמם בם כמו (מלכים א א) ותהי לו סוכנת אף העוסק בתורה ובמצות סופו ליהנות מהם:

   רלב"ג

   יעצב בהם. רוצה לומר יוכה בהם מענין ומחבש לעצבותם.

   יסכן בם. רוצה לומר יכנסו בהם כמו קוצים בידיו מבקיעת העצים ויהיה יסכן מענין שכים ויהיה שכך ושכן שני שרשים בענין ותהיה הסמ״ך תמורת שי״ן כי כזה ימצאו רבים.

   אבן עזרא

   מסיע. רובי המפרשים פירשו יסכן בם יתחמם בם ואמרו כי כמוהו ותהי למלך סוכנת וזה הענין הלשון ערב לא ימצא מהבנין הקל כי אם פועל עומד והנכון כי סוכנת בעלת אוצרות המלך כמו ערי מסכנות וכמוהו אל הסוכן הזה וזה הפירוש בלא ראש וגרל כי מה ענין אם קהה הברזל והקרוב אלי שמלת יסכן בם מלשון סכנה והוא ידוע בדברי הראשונים ושני הפסוקים דברים ועודנו בהלול החכמה והוא גם דבק בפסוק שלמעלה שהכסיל בסכלותו יפרוץ גדר והחכם ישמר מזה והענין שאין דבר בעולם שיוכל אדם להשיגנו בלא עצבון ועמל וסכנה אפי׳ האבנים שהם ברשות האדם ומי שירצה יקח אותם יעצב בהסיעם אל המקום שירצה וכן עצי היער ייגע בבקועם ופעם יסתכן:

   תרגום

   אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא נְבִיָּא גְּלֵי קֳדָמַי דִּמְנַשֶּׁה בַּר חִזְקִיָּהוּ עֲתִיד לְמֵיחָב וּלְמִסְגַּד לְצַלְמַיָא דְּאַבְנִין בְּגִין כֵּן אִתְמְסַר בְּיַד מַלְכָּא דְּאָתוּר וִיכַפְּתִנֵּיהּ בִּזְמָמִין עַל דְּאַבְטֵּיל פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דִּכְתִיבִין בְּלוּחֵי אַבְנִין מִן עִיקָרֵיהוֹן בְּגִין כֵּן יִצְטַעַר בְּהוֹן וְרַבְשָׁקֵה אֲחוֹהִי עֲתִיד לְמִסְגַּד לְצַלְמַיָא דְּקִיסִין וּלְמִשְׁבַּק פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דְּאִתְיְהִיבַן בַּאֲרוֹנָא קֵיסֵי דְשִׁטֵי בְּגִין כֵּן עֲתִיד לְאִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא עַל יַד מַלְאֲכָא דַּיָי:

   תורה תמימה

   מסיע אבנים וגו'. אמר רבא, מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם, בוקע עצים יסכן בם, מסיע אבנים אלו בעלי משנה , בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא . (ב"ב קמ"ה ב׳)

   מסיע אבנים וגו'. מסיע אבנים יעצב בהם, מי שמסיע עצמו מתלמודו לסוף הוא מצטער, שמבקש דבר ואינו מוצא , ובוקע עצים יסכן בם – כל מאן דעמל בו לסוף נהנה בו, כמש"נ ותהי לו סוכנת (מ"א א׳) . (מ"ר)

   מסיע אבנים וגו׳. דבר אחר מסיע אבנים יעצב בהם – מסיע אבנים ממקום למקום יעצב בהם , ובוקע עצים יסכן בם, א"ר מיאשה, בשכר שתי בקיעות עצים שבקע אברהם אבינו להר המוריה זכה שיקרע הים לבניו י"ב קרעים . (שם)

10. (י)אִם־קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא־פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁר חָכְמָה

    מצודת דוד:אם קהה הברזל. אם ברזל להב החרב נעכר ונחשך ולתוספת ביאור אמר והוא לא פנים קלקל, רוצה לומר שמראית פניו אינו לטוש וזכוך: וחילים יגבר. עם כל זה מגביר הוא במלחמה את אנשי החיל לנצח את הנלחמים בהם: ויתרון הכשיר חכמה. עוד יתר כשרון יש לחכמה, וכמו שנאמר טובה חכמה מכלי קרב:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    קהה. ענינו עכירות וחושך כמו והנה כהה הנגע (ויקרא יג נו), ובאה הקו״ף במקום הכ״ף כי גיכ״ק מתחלף:

    קלקל. ענין לטישה וזכוך כמו קלקל בחצים (יחזקאל כא כו) והוא מלשון נחושת קלל (שם א):

    וחילים. אנשי חיל יוצאי מלחמה:

    ויתרון. מלשון יתר ומרובה:

    הכשיר. ענין ישר וטוב:

    רש"י

    אם קהה הברזל. חרבות צורים שקיהו פיהם וחדודם:

    והוא לא פנים קלקל. ואינם לטושים ומרוטים (יחזקאל כא) למען היות להם ברק, אע"פכ וחיילים יגבר מגביר הוא במלחמה את גבורי החיילים לנצח:

    ויתרון הכשר חכמה. ומעלת כשרון יש עוד לחכמה יותר מן הברזל אם תלמיד חכם משחיר פניו ברעב ואתה רואהו מסכן בין העשירים הרבה חיילים מתגברים על ידו ועל תתמה על ו"יו וחיילים כי הרבה ווין נופלים כן בלשון עברית כמו (תהלים. ג) אם ראית גנב ותרץ עמו (שמות טו) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה והרבה מפורשים כזה:

    רלב"ג

    קלקל. לטש.

    אבן עזרא

    אם קהה. אף כי קהה הברזל ולא קלקל פניו והעניו שלא יהיה ממורט וקלקל הוא מפעלי הכפל והוא כפול מענין נחשבת קלל אז יתיש כח הבוקע:

    ומלת יגבר. כמו ינצח וגברתי את בית יהודה וחיילים יגבר כמו כח כענין אלהים ה׳ חילי אנשי חיל:

    ויתרון הכשיר חכמה. והענין שיש לחכמה יתרון על כל עצב כי תכשיר האדם ותיישרנו בלא עצבון והתשת כח וכשר הדבר פועל עומד מן הבנין הקל והכשר פועל יוצא מן הבנין הכבד הנוסף:

    תרגום

    וְכַד יְחוֹבוּן עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיִתְעַבְדוּן שְׁמַיָּא תַּקִּיפִין כְּפַרְזְלָא מִלְּאַחָתָא מִטְרָא וְהַהוּא דָּרָא לָא צַלּוֹ קֳדָם יְיָ בְּגִין כֵּן אִתְקַלְקַל כָּל עַלְמָא בְּכַפְנָא וּכְדוֹ תָּיְבִין וּמִתְכַּנְּשִׁין אוֹכְלוֹסִין וּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן וּמְמַנַּן בַּרְזִלֵּיהוֹן לְמִבְעֵי רַחֲמִין קֳדָם אֱלָהֵּי שְׁמַיָּא אִית בְּהוֹן רַעֲוָא עַל מוֹתַר אַכְשָׁרוּת חוּכְמַתְהוֹן:

    תורה תמימה

    אם קהה הברזל וגו׳. א"ר אמי, מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וגו׳, אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר, בשביל מעשה הדור שהם מקולקלין, שנאמר והוא לא פנים קלקל [ואין הקב"ה מסביר פנים בשביל קלקול מעשים], מה תקנתן – יתגברו ברחמים שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה – כש"כ אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא . (תענית ז' ב׳)

    אם קהה הברזל וגו׳. אמר רבא, מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וגו׳, אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו בברזל – בשביל רבו שאיני מסביר לו פנים שנאמר והוא לא פנים קלקל , מאי תקנתיה – ירבה עליו רעים לפייסו, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה – כש"כ אם משנתו סדורה לו מעיקרא . (שם ח׳ א׳)

    אם קהה הברזל וגו׳. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וגו׳, אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל – בשביל משנתו שאינה סדורה עליו, שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה, ירבה בישיבה, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה – כש"כ אם משנתו סדורה לו מעיקרא. (שם שם)

    אם קהה הברזל וגו׳. אם נתקהה הרב על התלמיד כברזל, והוא לא פנים – שאין הרב מסביר פנים לתלמיד, קלקל – קלקול מעשים יש בתלמיד, וחילים יגבר – מה יעשה, יביא עשרה בני אדם והם מפייסין את הרב , ויתרון הכשיר חכמה – סוף שהוא מותר הכשיר חכמה . (מ"ר)

    אם קהה הברזל וגו׳. דבר אחר אם קהה הברזל – אם נתקהה התלמיד על הרב, שנאמר (משלי כ״ז:י״ז) ברזל ברזל יחד , ואין הרב מסביר לתלמיד, קלקל – קלקול מעשים יש בתלמיד, וחילים יגבר – ילך ויביא עשרה בני אדם ויפייסו את רבו, ויתרון הכשיר חכמה – סוף הוא מותר לו כעסו ויכשיר לו את תלמודו . (מ"ר)

    אם קהה הברזל וגו'. דבר אחר אם קהה הברזל, אם נקהה תלמודך עליך כברזל, והוא לא פנים – אינו בא לידך להסבירו בפניך קלקל וחילים יגבר, קלקל עליך בחילך וחילים יגבר . (שם)

    אם קהה הברזל וגו׳. א"ר ברכיה, אם נקהתה אומה שהיה כחה קשה כברזל, דכתיב (פ׳ עקב) ואתכם לקח ה׳ ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים , והוא לא פנים – ואין הקב"ה מסביר פנים לדור, קלקל – קלקול מעשים רעים יש בדור, מה יעשו – וחילים יגבר – יגזרו תענית והקב"ה יותר להם לעולם. (שם)

11. (יא)אִם־יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא־לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן

    מצודת דוד:אם ישך הנחש. את איש הוא בעבור שלא לחשו החבר שלא ישוך, אבל אם היו לחשו ומזהירו לא היה נושך: ואין יתרון לבעל הלשון. המלשין אין לו מעלה יתירה מן הנחש, וכאומר שהוא עוד גרוע מן הנחש, כי דומים הם במה שאין להם הנאה במעשיהם, והנחש אם לחשו עליו ומזהירו אינו נושך, והמלשין הלא הוא מוזהר ועומד ואינו עוזב דרכו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    ישוך. מלשון נשיכה:

    לחש. הם דברים ידועים ידבר על הנחש שלא ישך ועל שהדרך לאומרו בשפלות קול לכן יקרא לחש:

    לבעל הלשון. זה המלשין ומדבר לשון הרע:

    רש"י

    אם ישך הנחש. את איש:

    בלא לחש. מחמת שלא לחשו החבר שלא ישוך:

    ואין יתרון. לחבר הרשע שהיה רגיל ללחשו בלא לחש כך אם בני עירך נכשלים באיסורין מחמת שאין חכם דורש להם ומלמדם את חוקי התורה אין יתרון לו בשתיקותו ולא ישתכר:

    אבן עזרא

    אם ישך. חוזר לענין שלמעלה והוא ופורץ גדר ישכנו נחש ויתכן שזה הגדר הוא שגדר השליט ודמה המלשין לנחש והענין אין יתרון לבעל הלשון מן הנחש הצפעוני שלא ישמע לחש שיזיק ולא יהנה:

    תרגום

    כַּד מִתְגָּרַן חִיוָוָן קָלָן לְטַרְאָקָא וּלְנִזְקָא בְּעַלְמָא עַל חוֹבֵיהוֹן דְּבֵית יִשְׂרָאֵל דְּלָא עֲסִיקוּ בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתָא בַּחְשַׁאי וְאַף לֵית מוֹתַר לִגְבַר אָכֵיל קוּרְצִין דְּמִשְׁתָּעֵי לִישָׁן תְּלִיתַי אֲרוּם בְּאֵישָׁתָא דִגְהִינָם עֲתִיד לְאִתּוֹקְדָא:

    אלשיך

    או אפשר התחיל להשיב מפסוק אם קהה וכו' והוא כי אומר מסיע אבנים ובוקע עצים הוא על טיטוס ואדריינוס לומר איך השליטם ה' ולא נפלו בשחיתותם והענין כי הנה ישראל נתברכו בקול כי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. ונבא אל הענין אמר אל תתמה איך ניתן כח להם על ישראל כי אם קהה הברזל מלמשול על ישראל הוא על כי והוא ישראל לא פנים קלקל כי היה להם שנאת חנם בלב והיו מראים אהבה לפנים וזהו לא פנים קלקל ומי יתן והיו מקלקלים הפנים כי אם מראים פני אהבה ובקרבם ישימו ארבם וע"כ וחיילים יגבר הברזל הנזכר וגם שבדור ההוא היתה בו תור' הלא ויתרון הכשר נעשה על ידי חכמה אך חכמה שאינה מביאה יתרון הכשר לאו תורה היא כי כך היא דרכה של תורה שאת והב בסופה ות"ח מרבים שלום בעולם ושמא תאמר הלא ישראל נקראו תולעת יעקב שכחם בפיהם לכלות את כל הקמים עליהם ולמה לא הועיל למו תפלה כי הלא אם ישוך הנחש הוא בלא לחש אך כשיש לחש למה ישוך האם ואין יתרון לבעל הלשון בתפלה כנגד השנאת חנם מאחר שהיה בהם חכמה והלא דברי פי חכם חן שמוצא חן בעיני המקום לז"א אל תתמה ושפתות כסיל בשפתי חלקות ושנאת הלב תבלענו כי מה שמשביח בתפלה פוגם השפת חלקות כי זה וזה בדבר שפתים כי תחלת דברי פיהו בשפת חלקותם סכלות עוד יתכן מפסוק לב חכם לימינו וכו' עד פסוק עמל הכסילים תיגענו וכו' דרך נמשך מראש ועד סוף והוא כי בא כמוכח כדרכו ברוב המקראו' והוא כי הנה כנגד ג' בנים דבר אחד חכם ואחד רשע ואחד שאינו יודע תורה ומתאר אותם לחכם וכסיל והוא אשר לא עם הארץ הוא כ"א נמשך אחר כסילו' מעשים אשר לא טובים והשלישי מסכל התורה קרא סכל ואמר כי זה תוארם כי לב חכם לימינו נוטה אל הכשרון ולב כסיל תמיד לשמאלו נוטה אל השמאל והסכל מסכל התורה אצ"ל בחושבו לעשות רעה כ"א גם בדרך שהסכל הולך לתומו לבו חסר כי חוטא בבלי דעת כחסר לב כענין רבי עקיבא במת מצוה ואומר ומכריז לכל כי סכל הוא שלא יאשמוהו כי בער הוא מאיש וסיפר דרך ויכוח מעמד שלשתן והוא כי החכם מתחיל ומוכיח לכל אחד לפי רשעתו והנה אל הכסיל אמר אם רוח המושל הוא היצה"ר יעל' עליך ומתחיל להשתרר בך אל תניחהו עד אשר לא תוכל לו כ"א מקומך אל תנחהוא שלא תשליטנו בך עד גדר שמקום גן עדנך תניח לאחר כמז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן ואל תבטח באמור כי אחר שתרשע תחוש על רעתך שאבדת גן עדנך ותירש פי שנם בגיהנם ומיראה תבא לשוב ולרפא שברך אל תבטח במרפא זה כי מרפא יניח חטאים גדולים כי לא תהיה תשובה שלמה כי לא תעלה מגדר עשות זדונות כשגגות וישארו השגגות עליך בלי כפרה לכן טוב לך בטרם יכבד עליך שוב מאהבה ולא תנוח אפילו חטא אחד שלא תתקן והנה כל זה אמרתי לך בהנחה שאחר שתפליג ברעה יהיה לך מקום לשוב וצויתיך תשוב מעתה וכל שכן כי שמא לא תפנה כי מי יודע אם תבא לך מיתה פתאומית ותמות בלא תשובה כלל כי הלא יש רעה ראיתי תחת השמש פתאום כשגגה שיוצא מלפני השליט לכן עשה ואל תאחר וככלותו החכם ליעץ את הכסיל שם פניו לדבר אל הסכל מסכל התורה ועוסק בטובות העה"ז לתומו כי לא ידע שלמות גדול ממנו לסכלותו ואומר לו ניתן השכל במרומי' וכו' והוא כנודע כי כל טובות העה"ז ניתנו למ"ה שמעולם הפירוד אך לא לישראל גוי אחד שמעולם האחדות כי ע"כ ישראל נאמר ברבויי' נפש אחד כל נפש ששים ושש ובעשו נפשות ביתו וע"כ יעקב ואחיו חלקו העולמות אחד העולם הזה ואחד העולם הבא כי אשר חלק אלוה ממעל הוא לא יאות לו רק חכמת התורה לידבק בו יתברך וז"א ניתן הסכל הוא סכלות טובות העולם הזה במרומים המתייחסים לרבים כענין נפשות ביתו וע"כ ועשירי' שזכו בשפל ישבו כדי שיזכו באותו העולם וא"כ למה זה תמאס בתורה שהיא חלקך ותמשך אחר מה שאינו שלך ואחרי ספרו מאמר החכם אל הכסיל ואל הסכל בא ויספר תשובתם והתחיל בתשובת הכסיל ואמר ראיתי עבדים והוא ע"ד מז"ל מה ראה אחר שיצא לתרבות ראה י"א שראה אחד שאמר לו אביו יביא לו גוזלות והלך לקן צפור ושלח האם ולקח הבנים ונפל מן האילן ומת ואמ' הנה זה כיבד את אביו ושלח את האם וכו' שהם ב' מצות שבהם אריכות ימים והיכן אריכות ימים של זה וי"א שראה לשון רבי ישמעאל לוחכה את העפר וכו' ודומה לטעמים אלו הנה כי ראותי צדיק ורע לו רשע וטוב לו הסב לו להתפקר וזאת תהיה טענת הכסיל המתפקר לחטא באומר הנה ראיתי עבדים להיות עבדים לפחיתות כשרותם על סוסים ושרים בני אל חי כעבדים על הארץ וכן חופר גומץ היה ראוי בו יפול וכן פורץ גדר ישכנו נחש ולמה אינו נושכו וכן מסיע אבנים מרשות חברו לשלו ראוי יעצב בהן ולמה יאריכו לו וכן בוקע עצים של פירות חברו יסכן בהם כלומר שע"כ מתפקר באומר איה אלהי המשפט עד כה תבא תשוב' הכסיל וכהתימו משיב הסכל על תוחכתו ואומר אם קהה הברזל וכו' לומר הנה לי ב' טענות אחד כי טוב לי שלא למדתי חכמה כי הלא האם קהה הברזל ואינו חותך לא יאשם כי והוא לא פנים קלקל שלא עשו לו שיהיו פניו שחוזות לחתוך וחדודו עב כי קלקל הוא כד"א נחושת קלל עם היות שוחילים יגבר כשהיא קלל כי חרב וכלי מלחמה מגבירים חילים על שכנגדם כי הוא יתרון הכשר חכמה כי כיתרון קליל פני החרב וחדודו על כשלא פנים קלקל והוא עב כן יתרון אל ההכשר היא החכמה כי אשר אין לו חכמה לא ידע איכה יעבור את ה' באופן שידמה אל הברזל קהה שלא יאשם אם לא יחתוך כן אני אם לא למדתי חכמה לא אאשם אם לא אעשה מצות כי לא ידעתי לעשותם ועוד טענה שנית כי גם לא אעשה עבירו' כי האם ישוך הנחש הוא נחש הקדמוני הוא יצרה"ר בלא לחש שהוא למי שאינו נבין לחשי' חכם בתור' לא תהיה תפארתו רק לפתות איש חכם כי כשאין לחש אין יתרון ותפארת לו לבעל הלשון הוא הנחש שפית' בלשונו את אדם ואשתו כנודע מרז"ל כי הנחש הנאמר שם הוא סמאל שנתלבש בנחש והוא בעל הלשון וכן ארז"ל שהגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וזהו ואין יתרון לבעל הלשון כלומר וא"כ טוב לי כי לא ישית לבו לפתותני היצה"ר כאשר אם חכמתי. או שיעור הכתוב אם ישוך הנחש הטבעי הוא בלי לחש אך אם עושים לו לחש לא ישוך ואם כן הוא היצה"ר אין יתרון לו על הנחש הטבעי וזהו ואין יתרון לבעל הלשון הוא היצה"ר הוא סמאל אשר היה בעל הלשון לפתות בלשונו את אדם וחוה כי הנחש הטבעי לא היה מדבר ולכן אחר שאין יתרונו רק על החכם טוב לי שלא למדתי חכמה אחרי שמוע כל דבריה' בא שלמה להכריע ביניהם ואמר הנה דברי פי חכם חן במאמרו שאמר לכל אחד מהם אם רוח המושל וכו' ניתן הסכל וכו' אלא שכשפתות כסיל' תבלענו את הכסיל עצמו בדבר שפתיו כי ע"י שמשים פקפוק בהשגחה ושסומ' על כך להתפקר הוא מבלע את עצמו כי הלא תחלת דברי פיהו סכלות באומר ראיתי עבדי' וכו' שמסכל כי העבד נבזה הוא שוט ליסר את השרים בהעותם שיוליכם כעבדים על הארץ ואחרית פיהו באו' חופר גומץ וכו' מסיע וכו' הוא הוללות רעה זהוא מאמר שלמה למעלה באו' כי גם יודע אני שטוב ליראי האלהים שייראו מלפניו והוא כ"א היה נעשה פתגם מעש' הרעה מהרה הוא שא"כ לא היו יראים יראי ה' מלפניו יתברך כי אם מחמת העונש ועל תשובת הסכל באו' אם קהה הברזל וכו' אמר והסכל ירבה דברים כלומר דברים בלי דעת והוא שלא ידע האדם מה שיהיה לו שחושב שלהיותו משולל חכמה לא יענש בבית דינו יתברך ושגם לא יחטא כי לא ישוך הנחש ואשר יהיה מאחריו שהוא אחרי מותו מהעונש גם שנדע אותו מי יגיד לו מעתה כי לא ישמע ולא יאבה להאמין ומה שיהיה מאחריו הוא כי עמל הכסילים תיגענו וכו' והוא כי השמים מושב המלאכים נקרא עיר כד"א עיר גבורים עלה חכם. ונבא אל הענין אמר אוי לו לסכל ההוא החושב שהוא פטור מן הדין ולא ידע כי בצאת נפשו כי ימות יקולע בתוך כף הקלע כי הכחות טומאה משחיתים אשר ברא בעונותיו אשר עשה שיקרא כסילים על כי בסכלות עשאם עולים זדון ועמל הכסילים ההם שיזרקוהו זה אל זה שהוא בתוך כף הקלע מייגעים אותו בין הארץ ובין השמים בצאת הנפש מהגוף עד שיבהלוהו ולא ידע ללכת אל עיר היא השמים כנודע כי רואים פני שכינה טרם צאת נפשם ובצאתה שכינה שחשבו לעלות עמה מסתלקת ומשחיתים אשר פעלו סוחבים וממרטים וזורקים אותה בין זה לזה כבתוך כף. הקלע וזה להם מיד ומה גם אחרי כן בגיהנם:

    תורה תמימה

    אם ישך הנחש וגו׳. א"ר אמי, מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, אם ראית דור שהשמים משתכין כנחושת מלהוריד טל ומטר – בשביל לוחשי לחישות שאין בדור , מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש, דכתיב (איוב ל״ו:ל״ג) יגיד עליו רעו , ואין יתרון לבעל הלשון, ומי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו . (תענית ח׳ א')

    אם ישך הנחש וגו'. אמר ר' שמואל בר נחמני, אומרים לנחש, ארי טורף ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם, אם ישך הנחש בלא לחש, אלמלא נאמר לי מן השמים נשוך – לא הייתי נושך , ומפני מה אתה נושך אבר אחד וכל האברים מרגישים , אמר להם, ולי אתם שואלים, אמרו לבעל הלשון שהוא אומר כאן והורג ברומי, אומר ברומי והורג בסוריא . (ירושלמי פאה פ"א ה"א)

    אם ישך הנחש וגו׳. א"ר אבא בר כהנא, מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש – לעולם אין הנחש נושך אלא א"כ נלחש לו מלמעלה, ואין הארי טורף אלא א"כ נלחש לו מלמעלה, ואין המלכות מתגרה בבני אדם אלא א"כ נלחש לה מלמעלה . (מ"ר)

12. (יב)דִּבְרֵי פִי־חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ

    מצודת דוד:דברי פי חכם חן. הדברים היוצאים מפי חכם מעלים חן בעיני הבריות, ולכן כולם אוהבים אותו וחפצים בטובתו: ושפתות כסיל. הדברים היוצאים משפתות הכסיל הם משחיתים אותו, כי לא בדעת ידבר, ועל ידי זה מוכן הוא אל ההשחתה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    תבלענו. ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ב ב):

    רש"י

    דברי פי חכם חן. על שומעיהם ונשמעים לו וטוב לו שנוטל גדולה עליהם:

    ושפתות כסיל תבלענו. זה המסית את חבירו מדרך טובה כגון בלעם שפרץ גדרן של אומות שגדרו עצמן מן העריות מדור המבול ואילך והוא יעץ להם להיות מפקירין נשותיהם לזנות:

    אבן עזרא

    דברי פי. חלילה להיות החכם בעל לשון רק שכל הדברים שיוצאים מפיו הם חן והכסיל ישחית על נפשו בדבורו ואמר תבלענו לשון יחיד כענין זבובי מות שמש ירח עמד זבולה:

    תרגום

    מִלֵּי פוּם גְּבַר חַכִּים דְּאִשְׁתְּכַח בְּדָרָא כַּד אָתֵי פוּרְעָנוּתָא לְעַלְמָא מְצַלֵּי וּמַעֲדֵּי יָת פּוּרְעָנוּתָא וּמַשְׁכַּח רַחֲמִין קֳדָם יְיָ וְסִפְוָתֵיהּ דְּגַבְרָא שָׁטְיָא מִלִּין דִּנְזִיפוּתָא וּבְגִין כֵּן כּוּלֵּי עָלְמָא מִתְגַּמְרִין:

    תורה תמימה

    דברי פי חכם חן. זה כורש מלך פרס שאמר (עזרא א׳:ג׳) מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל , ושפתות כסיל תבלענו – שבילע דבריו וחזר בם, תחלת דברי פיהו סכלות שאמר הוא האלהים אשר בירושלים , ואחרית פיהו הוללות רעה – שחזר ובטל גזירותיו ואמר מאן דעבר פרת עבר ומאן דלא עבר לא יעבור . (שם)

13. (יג)תְּחִלַּת דִּבְרֵי־פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה

    מצודת דוד:תחלת. ראשית מאמריו הוא סכלות, וסופו הוא שיעמום רעה, רוצה לומר מתחלה עד סוף המה דברי שטות ושיעמום:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    תחלת דברי פיהו סכלות. כשאמר לו הקב"ה (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך היה לו להשיב ה' אתה יודע והוא אמר בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי כלומר אם בעיניך אני נבזה חשוב אני בעיני מלכי הארץ:

    ואחרית פיהו הוללות. שיעמום וערבוב לכה איעצך זמת אולת:

    אבן עזרא

    תחלת. אין טעם לדבריו תחלה וסוף:

    תרגום

    שֵׁירוּי מִלֵּי פוּמֵּיהּ שְׁטוּתָא וְסוּף מֵימַר פּוּמֵּיהּ חוּלְחַלְתָּא בִּישָׁא:

    תורה תמימה

    תחלת דברי פיהו וגו'. דבר אחר תחלת דברי פיהו סכלות – זה אחשורוש שנאמר (עזרא ד׳:ו׳) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים ואחרית פיהו הוללות רעה – שעלה ובטל מלאכת בית המקדש . (שם)

14. (יד)וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים לֹא־יֵדַע הָאָדָם מַה־שֶׁיִּהְיֶה וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו מִי יַגִּיד לוֹ

    מצודת דוד:והסכל. אף שהסכל מרבה דברים, עם כל זה עם כל רבוים אדם השומע אמריו לא ידע מה שיהיה תכלית מאמריו ועיקר כונתו: ואשר יהיה. ואפילו אם הסכל יאמר לאדם דבר מוחש אשר יהיה מאחרי האדם שלא כנגד עיניו אלא מאחורי ערפו, אף שהוא קל לדעת ולהבין, מכל מקום אין ידוע לו, כי מי יגיד לו, הואיל ובסכל אין אומר ואין דברים:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, תרגום

    רש"י

    והסכל ירבה דברים. שהיה מתפאר בעצמו שהיה יודע דעת עליון כי לא ידע האדם מה שיהיה. לו לאחר זמן שהרי הלך ליטול שכרו במדין ולא ידע שיפול בחרב, ולפי פשוטו הסכל ירבה דברים גוזר ואומר מחר אעשה כן לפלוני ואינו יודע מה יהיה מחר:

    ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו. כלומר לא סוף דבר שאינו יודע מה יהי' לאחר זמן אלא אף ההווה עכשיו מאחריו שלא כנגד עיניו אלא מאחורי ערפו מרחוק צריך הוא שיהא מי יגיד לו:

    אבן עזרא

    והסכל. יאמר אוכל ואשתה כי לא אדע מה שיהיה בחיי ובמותי ויתכן היות כמוהו כי מי יודע מה טוב לאדם בעבור היות למעלה כי יש דברים הרבה מרבים הבל:

    תרגום

    וְשָׁטְיָא מַסְגֵּי פִּתְגָמִין סְרִיקִין דְּלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ עַד דְּלָא יִנְדַע אֱנָשׁ מַה דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי בְּיוֹמוֹהִי וּמַה דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי בִּסְיָיפֵיה מַן יְחַוֵּי לֵיהּ:

15. (טו)עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לָלֶכֶת אֶל־עִיר

    מצודת דוד:עמל הכסילים. טורח הכסילים תיגע את כל אחד מהם, כי לפי כסלותם טורחים הרבה בדבר שאין בו טורח, והרי הם יגעים בעבור רוב הטורח וחוזר ומפרש לדוגמא שזהו הכסיל אשר לא ידע ללכת אל עיר, כי לא מצא חכמה ללכת בדרך כבושה, והולך הוא בשביל קטן ותועה בדרך וטורח הרבה ומתיגע:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    תיגענו. מלשון יגיעה:

    רש"י

    עמל הכסילים תיגענו. כסילותם גורם להם עמל המיגען אשר לא למדו דרכי מבואות העיר ומתיגע ליכנס דרך פחתים ובצעי המים ויגע בטביעות רגליו בבוץ כלומר עצלות של עוזבי התורה גורם להם יגיעת עמל בגיהנם, אשר לא ידע ללכת אל נתיב אמת לפרוש מן העביר' לפי שלא למד תורה שנא' (תהלים קיט) נר לרגלי דבריך:

    אבן עזרא

    עמל. דמה הכסיל שיעמוד לבקש גדולות ונפלאות ממנו והוא לא ידע הנראות והידועות כאדם רוצה ללכת אל עיר ולא ידע הדרך וייגע ולא יראה חפצו וכל עמל במקרא הוא לשון זכר וזה לבדו לשון נקבה כמו כל כבוד במקרא לשון זכר חוץ מאחד אל תחד כבודי:

    תרגום

    טַרְחוּת שָׁטְיָא דִּטַרַח בִּשְׁטוּתָא אִיהוּ מְשַׁלְהֵי לֵיהּ עַל דְּלָא אֵלִיף לְמֵיזַל לְקַרְתָּא דְּחַכִּימַיָא שָׁרֵי בְּגַוָּהּ לְמִתְבַּע מִנֵּיהּ אוּלְפָנָא:

    תורה תמימה

    עמל הכסילים תיגענו וגו'. עמל הכסילים תיגענו זה תלמיד שעומד במשנתו , אשר לא ידע ללכת אל עיר – אשר לא ידע ללכת אל עיר שרבו שם שיחזיר לו תלמודו . (מ"ר)

    עמל הכסילים וגו'. דבר אחד עמל הכסילים תיגענו – זה יפתח, אשר לא ידע ללכת אל עיר – וכי לא היה לו לילך אצל פנחס ויפר לו נדרו . (שם)

16. (טז)אִי־לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ

    מצודת דוד:אי לך ארץ. אוי לך ארץ אשר מלכך מתנהג בנערות ואינו משים לבו בתקון המדינה: ושריך. על ידי זה גם שריך אוכלים בקומם בבוקר, הפך מאמר הכתוב דינו לבוקר משפט:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    אי לך. אוי לך וכן ואי לו האחד שיפול (לעיל ד י):

    נער. רוצה לומר עושה מעשה נערות:

    רש"י

    אי לך ארץ שמלכך. בזמן שמלכך ודייניך מתנהגים בנערות:

    רלב"ג

    אי לך. אוי לך.

    אבן עזרא

    אי. כאשר הזכיר דבר הכסיל שהוא סכל אמר אם היה זה מלך יהיה דבר קשה אף כי אם הי׳ גם נער ומלת אי כמו אוי כמו ואי לו האחד שיפול ואין להם שלישי בענינם:

    ושריך בבקר יאכלו. בעבור שלא יתעסקו כי אם באכילה הפך דינו לבוקר משפט:

    תרגום

    וַי לָךְ אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּזְמָן דִי יִמְלוֹךְ עֲלָךְ יָרָבְעָם חַיָּבָא וְיַבְטִיל מִינָךְ תַּקְרוֹבְתָּא דְּצַחְרָא וְרַבְרְבָנַיִךְ עַד דְּלָא יִקְרְבוּן תְּמִידָא דְּצַפְרָא יֵיכְלוּן לַחֲמָא:

    אלשיך

    הנה בן חורין אינו מקביל אל נער אך יתכן אומר נער הוא לשון משרת משועבד אל אדוניו כד"א גחזי נער אלישע ופירה נערו וכאלה אין מספר שהוא לשון משרת ונבא אל הענין והוא כי ידוע כי אשר ישתעבד ליצרו הרע יקרא משועבד כמשרת ועבד לו אך אשר ישתעבד ליצרו הטוב עושי רצונו תמיד הוא יקרא בן חורין ולא משועבד כי אין לך בן חורין כעוסק בתורה ומצות כי העושה רצון יצרו הטוב עושה רצון קונו והאדם הוא חלקו נמצא עבד לעצמו והוא גדר החרות בעצם והענין ללמד דעת את השר ומנהיג את העם כי בו תלויה תרבות טובה או רעה כי אשר הוא שלם ידריכם לעשות עיקר מהנוגע אל הנפש וההפך בבלתי שלם שילמדם לעשות עיקר מענייני הגוף וזה יאמר אי לך ארץ שמלכך נער משועבד אל זולתו הוא היצה"ר שנעשה בעל הבית משתרר עליו ומלכך לו כנער משרת ומאליו יובן כי על היצה"ר ידבר כי המשרת את יצרו הטוב בן חורין יקרא ומאשר הוא נער משרת היצה"ר נמשך כי ושריך הם הקרובים אליו בבקר יאכלו שיעשו עיקר בבקר מצרכי הגוף ואת עבודת ה' ישליך אחרי גוו כמשז"ל על פסוק ואותי השלכת אחרי גווך אחר שאכל ושתה זה ונתגאה וכו' אך אשריך ארץ שמלכך בן חורין משעבוד היצה"ר כי צדיק וכובש את יצרו הוא כי על ידי כן ידריך את שריך הם הקרובים אליו שבעת יאכלו היא בעת הידועה לת"ח אחר קביעותם וזה בגבורה והיא עובדא דההוא ינוקא דספר הזוהר שאמר לחכמים שעל שולחנו שלא יאכלו לחם עד יקנו אותו בגבורו' דברי תורה תחל' וזהו בגבור' ולהיו' שלפעמי' מוציאי' הגבורה כדרך הלוחמים לאהבת ניצוח וקנטור לז"א ולא בשתי שלא תהיה הגבורה בכוונת מלחמה רק להשיג האמת ואהבה בסופה וזהו ולא בשתי מלשון שות שתי השער' שלא הית' גבורתם בתור' להלחם כי אם להוצי' האמת לאמתו:

    תורה תמימה

    אי לך ארץ וגו'. תניא, עד מתי יושבין בדין, א"ר ששת, עד זמן סעודה, א"ר חמא, מאי קרא, דכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי – בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין . (שבת י׳ א')

    אי לך ארץ וגו׳. א"ר אלעאי, בשעה שאמר שלמה קחו לי חרב גזרו את הילד החי, התחיל בית דינו אומרים אי לך ארץ שמלכך נער, לא די האחד שמת אלא שמצוה לגזר לשני, כיון שאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו ויצתה בת קול ואמרה היא אמו, התחילו אומרים אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו – בעתו של עוה"ב, בגבורה ולא בשתי – בגבורתא ולא בתשישא . (מ"ר)

    אי לך ארץ וגו׳. דבר אחר אי לך ארץ שמלכך נער – אלו מלכי ישראל, אשריך ארץ שמלכך בן חורים – אלו מלכי יהודה, ושריך בבקר יאכלו – אלו מלכי ישראל, ושריך בעת יאכלו – אלו מלכי יהודה . (שם)

17. (יז)אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן־חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי

    מצודת דוד:אשריך ארץ. מאושר ומשובח אתה ארץ אשר מלכך הוא בן גדולים, כי מלך כזה לא יתנהג בנערות: ושריך. על ידי זה גם שריך לא יאכלו עד בוא עת האוכל וטרם יאכל ישפט משפט העם: בגבורה. כל עסקם בגבורת המלחמה ובתחבולותיו ואינם עוסקים בשתיית היין:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    אשריך. ענין שבח והלול כמו כי אשרוני בנות (בראשית ל יג):

    בן חורים. כן יקראו הגדולים אנשי השם כמו ולחורים ולסגנים (נחמיה ב טז):

    בשתי. מלשון שתיה:

    רש"י

    בגבורה ולא בשתי. שעוסקין בגבורת החכמה והבינה ולא בשתיית יין:

    רלב"ג

    בשתי. הוא מן שתה ועניינו שתיה כמו שיעשה מפרה פרי וממרה מרי ומדלה דלי. ולזה אמרו רז״ל בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין.

    אבן עזרא

    אשריך. זאת המלה באה בלא סמיכ׳ דבוק בלשון רבים כמו אשרי האיש ובסמיכה פעם בלשון רבים כמו ובוטח ה׳ אשריו ובמקום אחר בלשון יחיד ושומר תורה אשרהו אמר רבי משה הכהן נ״ע כי אשהו לשון רבים וכן עיניהו ידהו גבורהו בהתפללו בעד רעהו וראיותיו כי הכח עיני ה׳ דרכי איש ושכח הנה עין ה׳ אל יראיו ג״כ ידהו לשון יחיד וגבורהו כן מגן כל גבור שיש בו ובעבור מלת בהתפללו בעד רעהו נהפך העולם וא״כ ביד רעהו העדלמי שנים היו ומה הפרש בין רעו ורעהו שיו שיהו גם בפעלי׳ ירדפו ירדפהו אולי התפלל איוב בעד כל אחד וא׳ מרעיו תפלה בעצמה ולקח כל אחד מהם שבעה פרים ושבע׳ אלילים ויורה על מלת אשרהו שהוא לשון יחיד אשרך ארץ:

    וענין בן חורים. שיעשה מעש׳ הגדולי׳ והפך בן בליעל אמר א׳ מהמפרשים ידוע שאין בעינים כדמו׳ הלובן שהוא דומה לאור ואין למט׳ מן השחור והכתוב ידמה הגדולי׳ ללובן והקטני׳ שאין להם מעלה וגדולה לחשך ויפרש חורים לבנים כמו חור כרפס ותכלת ג״כ יפרש ואורגים חורי סלי חורי ולבן הל׳ ארמית חיור והפך החורים חשוכים בל יתיצב לפני חשוכים:

    יש מפרש ולא בשתי. כמו בשתיה וי״א כי בשתי כענין דלות כמו ונשתו לשונם בצמא נשתה והענין כי כל מעשיהם בגבורה וענין סמיכת גבורה לאכילה עד שיתאוו ויתעכל המאכל הראשון והענין שאינם אוכלים כ״א לצורך ולא בשביל תענוג:

    תרגום

    טָב לִיךְ אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּעִדָּן דִי יִמְלוֹךְ עֲלָךְ חִזְקִיָּהוּ בַּר אָחָז דִי הוּא מִן יֵיחוּס בֵּית דָּוִד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִי הוּא גִּבָּר תַּקִּיף בְּאוֹרַיְתָא וְנָפִיק יְדֵי חוֹבַת פִּקוּדַיָּא וְרַבְרְבָנַיִךְ בָּתַר דִּמְקָרְבִין תְּמִידָא אָכְלִין לַחְמָא בִּזְמָן אַרְבַּע שָׁעִין מִן עֲמַל יְדֵיהוֹן בִּגְבוּרַת אוֹרָיְתָא וְלָא בַחֲלָשׁוּת וּבְסַמְיוּת עֵינָא:

    תורה תמימה

    אשריך ארץ וגו'. הובא בדרשות פסוק הקודם.

18. (יח)בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת

    מצודת דוד:בעצלתים. בעבור ידים עצלתים נעשה תקרת הבית מך ודל, רוצה לומר שמתקלקל התקרה אם בעליו מתעצלים לתקנו בכל עת: ובשפלות ידים. בשביל שמשפיל ידיו למטה ואינו מרים אותם לעשות בהם מלאכת תקון הגג, אזי יטפטף אל הבית מי גשמים וכפל הדבר במלות שונות:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    בעצלתים. מלשון עצלות ורוצה לומר ידים עצלתים, ולזה אמר בלשון רבים:

    ימך. ענין עניות ודלות כמו כי ימוך אחיך (ויקרא כה כה):

    המקרה. התקרה המסכך על הבית:

    ידלוף. ענין הזלה וטפטוף כמו דלף טורד (משלי כז טו):

    רש"י

    בעצלתים ימך המקרה. כשאדם מתעצל ואינו מתקן פרצה קטנה שבתקרת הבית:

    ימך המקרה. ישפל הבנין המקרה את הבית והמסכך עליו:

    ידלוף. יטפטף דלף גשמים כלומר כשישראל מתעצלים בתורה הם נמקים ובית גאון עוזם חרב ומך:

    רלב"ג

    בעצלתים ימך המקרה. מי שיבנה התקרה לבנות הבית יתמסכן ויהיה עני כשינהג בבנינו בעצלה כי מצד העצלה יפסד ויכלה הבנין אשר ישתדל לקרות אותו קודם שישלם לו פועל הקרוי ולא יועילו לו מעשיו אבל יפסיד מה שיוציא בזה הבנין ויהיה עמלו לריק ולבטלה.

    ובשפלות ידים ידלוף הבית. ר״ל בשפלות ידי הבעלים והתמוטטם עם שאינם משיגים כי תקון קרוי הבית ידלוף בעת הגשם וזה יפסיד ויכלה הבית.

    אבן עזרא

    בעצלתי׳. ידוע כי כל מלה שהיא על שנים היא שנים עמו עינים רגלי׳ ידים שוקים שינים בעבור היותם ב׳ מערכות רחים וכן שמים ומבין סוד הגלגלי׳ יודה כן וכן פעמים גם מים ויש לו סוד סתום וחתום ואת כל לוחותים שיש ספינות כשתי לוחות מעקש דרכים כן ויורה עליו סוף הפסוק יפול באחת וכן פירש רבי משה הכהן נ״ע צהרים א״כ תהיה מלת עצלתים חוזרת לידים כאילו אמר בידים עצלו׳ והוא לשון קצרה והמקרה במקום הזה שם וי״א שהוא פועל כמו המקרה במים עליותיו המה קרוהו וכלם מן הבנין הכבד הדגוש ויהי׳ הרי״ש ראוי להדגש ויאמ׳ כי המקר׳ בעצלות ידיו עשה מעשה מך וזה רחוק בעבור היות ימך מבנין נפעל כמו ידל כבוד יעקב והוא מפעלי הכפל:

    ובשפלות ידים. ענינו עניות ומסכנות וידלוף מלשון דלף טורד וענינו הטפות היורדות וזה הפסוק דבוק בפסו׳ שלמעל׳ כאילו יאמר על אותו המלך והשרים המתעסקים באכיל׳ ויעצלו להביט בדברי המלוכ׳ והנה יתחדשו עליה׳ בעבור עצלות׳ ב׳ דברי׳ האחד שתשחת מלכותם כמו הבית שיהרס מעט מעט וימך המקרה והדבר השני שלא יסתכלו כדי להוסיף ממון ולאצור אותו בשעת הצורך וזה ענין ובשפלות ידים:

    תרגום

    בְחַלָשׁוּת עֵיסַק אוֹרָיְתָא וּפִקוּדַיָּא מִתְמַסְכֵּין גְּבַר מִבִּנֲין וּבְמַכִּיכיוּת תַּפְקִידְתָּא דְּאִתְפַּקְּדַת אִתְּתָא לְמִנְטַּר מִן רִיחוּק סוֹאֲבוּת דְּמָא וְלָא נָטְרָא מִתְעַבְדָא דָּוְתָא בְּגוֹ בֵיתָהּ:

    אלשיך

    בעצלתים וכו' הנה ידוע כי כל טובה שבאה לעול' היא ע"י השכינ' שמקבל' זכיות ישראל והיא עשירה מהם ומעלה אותן למעלה ומקבלת שפע מלמעלה כגשם בעתו ויתר טובת לעולם ונבא אל הענין והוא כי ע"י ב' עונות גשמים נעצרים א' על העדר צדקה כמז"ל נשיאים ורוח וגשם אין בעין איש מתהלל במתת שקר שהוא כמשז"ל פוסקים צדקה ברבים ואין נותנים. ב' אמרו על המתעצל בהספדו של אדם כשר כמשז"ל על שאול שלא נספד כהלכה ועל שתי אלה יאמר בעצלתים שהם ב' עצליות עצלות מצדקה ועצלות מהספד אדם כשר ימך ויתרושש משפע מים המקרה במים עליותיו מהמטיר על הארץ ואם יש שפלות ידים שיש נותני צדקה ומשפילים ידיהם ומתן בסתר ידלוף הבית רביבי מטר על הארץ כי מתן בסתר יכפה אף ויתכן באומר ל' דלף שלא בכל המקומות יהיה כי אם בעיר א' יהיה מתן בסתר ולא יבעיר אחרת על עיר א' ימטיר שבה המתן בסתר ולא בזולתה וזהו לשון אומרו ידלוף הבית כי כאשר בדלוף הבית אינן כי אם במקום הדלף ולא בשאר הבית כן יהיה מטר על עיר א' ולא על עיר אחרת:

    תורה תמימה

    בעצלתים וגו׳. אמר רב קטינא, אין הגשמים נעצרין אלא בשביל בטול תורה, שנאמר בעצלתים ימך המקרה – בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך , ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך, ואין מקרה אלא הקב"ה, שנאמר (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו . (תענית ז׳ ב׳)

    בעצלתים וגו'. ההוא דהוה קאמר ואזיל, האשה היא ניימא ודיקולא שפל , אמר ליה שמואל לרב יהודה, קרא כתיב בעצלתים ימך המקרה וגו' . (סנהדרין ז' א')

    בעצלתים וגו'. בעצלתים ימך המקרה – על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת בהר סיני ימך המקרה, דכתיב (תהילים י״ח:י׳) ויט שמים וירד , ובשפלות ידים ידלף הבית – עד שנשתפלו ישראל מלחנות במחלוקת על הר סיני ידלף הבית (שופטים ה׳:ד׳) גם עבים נטפו מים . (מ"ר)

    בעצלתים וגו'. דבר אחר בעצלתים ימך המקרה – על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיהו, ימך המקרה (ישעיה כ"ב) ויגל את מסך יהודה , ובשפלות ידים ידלף הבית – על ידי שנשתפלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיהו כתיב (עמוס ו') כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים . (שם)

    בעצלתים וגו'. רבי כהן פתר קרא באשה, בעצלתים ימך המקרה [על שם את מקורה הערה] על ידי שהאשה מתעצלת לבדוק עצמה בעונתה נעשית דוה, כמש"נ והדוה בנדתה, ובשפלות ידים ידלף הבית, על ידי שמשתפלת מלבדוק עצמה נעשית זבה, כמש"נ ואשה כי יזוב זוב דמה וגו׳ . (שם)

19. (יט)לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת־הַכֹּל

    מצודת דוד:לשחוק. על שמחה לבדה עושים סעודה גדולה אבל בזולת שמחה אין דרך לעשותה, ויין משמח את החיים לבדם, רוצה לומר בני אדם בריאים כי לחלשי הטבע יזיק היין ומביא עוד עצבון: והכסף. אבל הכסף ישיב את הכל למלאות שאלת כולם, כי הכל צריכים אל הכסף בין על שמחה בין זולתה, בין בריא ובין חלש וכולם שואלים עליו וממלא הוא שאלתם ומוסב על המקרא שלפניו מה שמגנה את העצלות, ואמר הלא הכסף צריך לכל, ובעבור העצלות הלא יחסר לו:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    לשחוק. ענין שמחה וחדוה:

    לחם. סעודה גדולה קרוי בשם לחם וכן עבד לחם רב (דניאל ה א):

    חיים. רוצה לומר בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה) שרוצה לומר עד שנתרפאו ונעשו בריאים:

    יענה. מלשון עניה והשבת שאלה, ואמר בלשון שאלה ומליצה ודוגמתו אענה את השמים וגו׳ (הושע ב כג):

    רש"י

    לשחוק עושים לחם לחדוות מזמוטי חתנים ומלכים עושים סעודה וסתם סעוד' גדולה קרויה לחם כמו דאת אמר (דניאל ה) בלשצר מלכא עבד לחם רב: ויין. משקין בסעודה אשר ישמח החיים:

    והכסף יענה את הכל. אם אין כסף אין סעודה לפיכך לא יתעצל אדם מן המלאכה כדי שיהא לו מה להוציא:

    רלב"ג

    לשחוק עושים לחם. רוצה לומר שהם מכינים בשר לאכול ולשמוח ולשחוק לא לכוונה שיעמיד גופם והנה ענין עושים לחם כטעם עבד לחם רב.

    והכסף יענה. רוצה לומר יעיד או ירצה בזה יתן ענין.

    אבן עזרא

    לשחוק. והלא יראו כי כל שמחה שבעולם ושחוק עיקרם בלחם שעושים העושים ויין המשמח חיי אדם ויתכן היות חיים תואר השם כי היין ישמח החיים שעל פני האדמה והכסף יענה את הכל וענין יענה ימציא ויתכן שהוא מן עת כמו שפירשתי והענין שימציאנו בעת שירצה הרוצה:

    תרגום

    לְחוֹכָא עָבְדִין צַדִּיקַיָּא לְחֵים לְפַרְנָסָא עֲנִיַן כְּפִינִין וְחַמְרָא דְּמָזְגִין לִדְצָחְיָן יְהֵי לְהוֹן לְחֶדְוָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי וּכְסַף פּוּרְקָנְהוֹן יַסְהֵיד עֲלֵיהוֹן זְכוּתָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי בְּאַנְפֵּי כוֹלָא:

    אלשיך

    קורא תגר על אוכלים ושותים ושמחים ולא ישמחו לב דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ואומר הנה לשחוק עושי' לחם שהוא משתה כד"א עבד לחם רב והענין כי אמרו רז"ל לא נברא יין כי אם לנחם אבלים וכן מצוה מן התורה לשמח לב העניים אמר הנה לשחוט שהיא שמחה שאינה של מצוה כי אם של שחוק וקלות ראש עושים משתה ולא לאבילות שהוא הפך השחוק וכן יין שלהם ישמח הנקראים חיים ולא את העניים הנחשבים כמתים כמשז"ל עני חשוב כמת ומה עושה הקב"ה שהכסף יענה את הכל כי העשירים מרימים קול בשחוק והעני מרים קול בכח על דלותו כי הוא תאב לכל דבר ואלו אוכלים למעדנים על שמחת שחוק וקלות ראש אז הכסף יענה את ב' הכתות כי יוסר מבעלי השחוק וילך אל העני נמצאו נענים שניהם לאיש כמשפטו או יאמר הנה לשחוק ושמחה אין עושין מן הדין אלא לחם אך לא יין כי יין לא נברא כי אם לנחם אבילים וזהו ישמח חיים הם האבלים הנשארים חיים ולכן על הבלתי עושים כי אם גבורים לשתות יין הכסף יענה כאמור. גם אחר דברו על העשיר שלא יהנה את העני ועל העני הבלתי נהנה ואמר הכסף יענה את הכל בא ומדבר על לב כל א' ואל העני אמר מה שאמרתי שהקב"ה יענם ויתן לך מכספו אך בזאת כי גם במדעך כלומר אין צריך לומר להוציא בשפתותיך כי אם גם במדעך תוך לבך ודעתך מלך אל תקלל באמור למה לא יעשה תקון למלא חסרון עניי ארץ וגם בחדרי משכבך לא תקלל את העשיר האוכל למעדנים ולא יתן לך כי אז לא יתקנו לך מן השמים ואל תתמה כי איך יקרך עין במה שאפילו לא תוציא בשפתיך למלך ולא מחוץ לחדרי משכבך לעשיר כי הלא דע כי עוף השמים הוא נפש שבקרבך יוליך את הקול שבלבך ומדעך לפניו יתברך כדרכו בכל לילה כי הנפש תקרא כה כמפורש אצלנו על ובענפוהי ישכנון ציפרי שמיא ומה שהוצאת בשפתיך בחדרי משכיתך בעל הכנפים הוא המלאך גבריאל יגיד דבר למעלה ותענש ואחר דברו אל העני ידבר אל העשיר ואומר שלח לחמך וכו':

    תורה תמימה

    לשחוק עושים וגו'. לשחוק עושים לחם – לשחוק של עבודת כוכבים עושים לחם, ויין ישמח חיים – זו התורה, שנאמר (תהלים י"ט) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב . (שם)

    והכסף יענה וגו'. רבי לוי אומר, הכסף פעמים נענה ופעמים מענה, פעמים נענה כשעושים בו צדקה, פעמים מענה כשאין עושין בו צדקה הוא מקטרגו . (מ"ר)

20. (כ)גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל־תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל־תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת־הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר

    מצודת דוד:גם במדעך. אפילו במחשבתך אל תקלל את המלך ולא תחשוב שאין מי יודע מחשבתך להלשין אותך לפני המלך: ובחדרי משכבך. באחד מחדרי משכבך מקום שאין שם איש: עשיר. על פי רוב משלה יד העשיר לעשות רעה אל המקללו: כי עוף השמים. רוצה לומר חיש מהר יהיה נודע לו כאלו עוף השמים הוליך אליו את קול הקללה ואף אם קלל במחשבה, מכל מקום ימצא מי שיבין הדבר ברמיזתו ויגיד לו: ובעל כנפים. הוא עוף השמים וכפל הדבר במלות שונות: יגיד דבר. רוצה לומר דבר הקללה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    במדעך. בדעתך ובמחשבתך:

    תקלל. מלשון קלות ובזיון:

    רש"י

    גם במדעך מלך. אפי' במחשבותיך בלא דבור, גם אפילו מלך אל תקלל לא תרגיז למלכו של עולם, ד"א כמשמעו מלך בשר ודם:

    עוף השמים. נשמה הנתונה בך שסופה לעוף על השמים:

    ובעל. כנפים מלאך המלווה אותך כעניין שנאמר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך ולפי משמעו העוברים והשבים, יש לך לדאג מכל בריה שמא יש שומעין ויגיד לאחרים:

    רלב"ג

    במדעך. במחשבתך וידיעתך רוצה לומר שלא יקלל המלך גם בלבו או בינו לבין עצמו או יהיה מדעך כמו מודעך מענין ולנעמי מודע לאישה והרצון בו עם קרובך שהוא ממשפחתך אשר תבטח בו שלא יגלה סודך אל תקלל מלך.

    אבן עזרא

    גם במדעך. אע״פ שהמלך נער השמר לך שלא תקללנו אפילו במדעך וענינו בלבך ובמחשבותיך שאת׳ יודע אותם לבדך ובמקום הסתר אל תקלל עשיר כי אם ישמע המלך יזיקך בכחו והעשיר בעשרו:

    כי עוף השמים. דרך משל כמו כי היא שמע׳ את כל:

    ובעל כנפים. הוא עוף השמים והענין כפול:

    תרגום

    אַף בְּמַנְדְּעָךְ בְּחֶבְיוֹנֵי לִבָּךְ מַלְכָּא לָא תְלוּט וּבְאִדְּרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָךְ לָא תְלוּט חַכִּימָא אֲרוּם רָזִיאֵל מַלְאֲכָא מַכְרֵיז בְּכָל יוֹמָא מִן שְׁמַיָּא עַל טוּרָא דְּחוֹרֵב וּמְהַלֵּיךְ קָלֵיהּ בְּכָל עָלְמָא וְאֵלִיָּהוּ כָּהֲנָא רַבָּא אָזִיל וּפְרַח בְּאַוִיר שְׁמַיָּא כְּנִשְׁרָא מָרֵי גַּפִּין וּמְחַוֵּי מִלִּין דְּמִתְעַבְדִין בְּטִמוּרְתָּא לְכָל דַיָירֵי אַרְעָא:

    תורה תמימה

    גם במדעך וגו׳. א"ר יהודה ב"ר סימון, אומר הקב"ה לאדם, בשביל שנתתי לך מדע יותר מן הבהמה אתה מחרף ומגדף לפני . (שם)

    גם במדעך וגו׳. דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל, מלך אשר בדורך אל תקלל, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשיר שבדורך אל תקלל , דבר אחר מלך – מלכו של עולם, ועשיר – עשירו של עולם . דבר אחר מלך שלפניך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר – גדול שבמקומך . (שם)

    גם במדעך וגו'. דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל – זה משה, שנאמר ויהי בישרון מלך, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר – זה משה, דתניא, מפסולתן של לוחות נתעשר משה . (שם)

    כי עוף השמים וגו׳. כי עוף השמים יוליך את הקול – זה העורב ובעל כנפים יגיד דבר – משום אזנים לכותל [שם)

    כי עוף השמים וגו׳. כמו שאמר הקב"ה לדוד, לא כך היית אומר, יבשו ויבהלו מאד כל אויבי, מי היו אויביך – וכי לא שאול, הוי כי עוף השמים יוליך את הקול . (שם)

    יוליך את הקול. רבי לוי אמר, יש קול לטובה ויש קול לרעה, לטובה דכתיב (פ׳ ואתחנן) משמע ה׳ את קול דבריכם ויאמר היטיבו כל אשר דברו, ולרעה – דכתיב (פ' דברים) וישמע ה׳ את קול דבריכם ויקצף וגו' . (מ"ר)

    ובעל כנפים וגו׳. א"ר בון, בשעה שהאדם ישן, הגוף אומר לנשמה ונשמה לנפש והנפש למלאך והמלאך לכרוב והכרוב לבעל כנפים, והוא השרף, והשרף יוליך דבר ויגיד לפני מי שאמר והיה העולם, הדא הוא דכתיב ובעל כנפים יגיד דבר . (שם)