איוב פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹאמַר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   פתיחה למענה הרביעית מענה בלדד

   המתווכח השוחי בחר לו שיטה אחרת, אשר כפי דבריו ירשה בקבלה מאבותיו (פסוק ח).

   כאליפז, יאמין גם הוא בהשגחה ובחפשיות הבחירה; כמוהו, גם הוא ייתן כתף סוררת אל דעת האצטגנינים; ולאשר גם איוב, במענהו לאליפז, החריש מדרושים אלה, לכן הסתפק גם הוא במופת אחד אשר העמיד נגד הכופר בהשגחה, במה שאמר האל יעוות משפט?! (פסוק ג), וביאור זאת הראיה הוא, כי מתנאי האלהות שיימצאו בו כל השלמיות ושיסולקו ממנו כל החסרונות, וזאת שיצא מאיתו עוול ומשפט מעוקל הוא חיסרון, וראוי שלא יימצא בו.

   וזאת יודה גם בעל הריב, וגם איוב הניח זה ליסוד אשר עליו בנה ראיותיו, רק שאיוב לקח את הדברים בהשקף על משפט האישיי, וכה יאמר, שיעשה האל עוול הוא דבר נמנע בחוקו, ההנהגה האישיית הנגלית אינה מסודרת לפי המשפט והצדק, באשר ראינו כי היא לא תבחין בין צדיק לרשע, כי הכל כאשר לכל כטוב כחוטא נתונים המה תחת מקרי הזמן ותהפוכותיו, ואחר שזה שיגיע רע להצדיק בחינם הוא עוול, אם כן נמנע שתהיה הנהגה זאת מאת ה', כי חלילה לאל מרשע ושדי מעוול, ולכן החליט כי הנהגה זאת יוצאת ממושל עיוור וסתום עיניים שהיא המערכה, אשר היא לא תבחין בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.

   אמנם, בלדד הכריע ההיפך מצד המשפט הראשיי הכללי, וכה יאמר: העוול ראוי שיסולק מאת ה' יען היותו חיסרון, וכן ראוי ליחס לו היכולת המוחלט אחר היותו שלמות, והנה, שנאמר שה' מסר הנהגת העולם אל מושל עיוור, הבלתי מבחין בין טוב לרע, גם אם נצדיק בזה את הדברים הפרטיים הנמשכים מרוע הסדר, בשנאמר כי לא מאת ה' יצאו רק משרי המערכה המנהיגים את ההנהגה האישיית, בכל-זאת לא נוכל להצדיק אותו מצד המשפט הראשיי, כי נשאל, הלא זה בעצמו עוול מאיתו, מה שמסר את ההנהגה ביד המערכה, ולא נוכל להשיב על-זה רק אחת משתי אלה, או שנאמר שאין לו יכולת לעשות משפט להנהיג ההנהגה האישיית, וזה אי-אפשר, כי מתנאי האלהות שיימצא לו היכולת המוחלט, ועל זה אמר: האל, היינו הבעל יכולת והתקיף, איך יעוות משפט?

   או שנאמר שעוזב את השפלים ואינו רוצה להשגיח בם על צד המיאוס או הקנאה (כפי החלוקה אשר בפי המורה בט"ז משלישי), וזה נגד הצדק, ועל-זה אמר ואם שדי יעוות צדק?!.

   וזה מופת חותך, שההנהגה האישיית יוצאת מהשגחתו, ושרוע הסדר הנדמה לנו מייסורי הצדיקים הוא טעות אצלנו, כי הכל מסודר מאיתו בצדק ובמשפט, כי הוא אל אמונה ואין עוול.

   אמנם, מדוע יביא ה' רעות על הצדיק? בזה נטה למסילה אחרת, כי לשיטתו יביא ה' מכאובים על הצדיק מבלי שום חטא קודם, רק כדי להיטיבו באחריתו, ושישלם לו חלף הרעה טוב כפליים, בעניין שהרעות יבואו על-דרך התמורה והחילוף, שעל־ידי הרע ההווה ישיג טוב בעתיד (פסוקים ו-ז).

   ולאשר, כמורגל בפי החכמים, יתדמה האדם בהרבה עניינים אל הצמח, מבאר כי כן תתנהג הטבע עם הצמחים למיניהם, שהצמח הנטוע במקום סלעים ציה ושממה יעקרהו בעל הגן ממקומו וישתלהו במקום רענן ושמן, ומבואר שעקירה זאת אינה לרעה רק לטובה למען יטעהו שורק, אולם לא כל עשב מסוגל לזה, כי הצמחים הגדלים על רוב מים הלחים ורטובים בטבעם לא ישרישו שורשיהם אחרי עקירתם, אבל לעומת זה כן הם לפני כל חציר ייבשו.

   וזה העניין בעצמו יהיה בהנהגת האדם, שהרשע הרגיל בתענוגים ומותרות לא יעקרנו ממקומו רק ייקחהו מהעולם קודם זמנו, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים, אבל הצדיק יתעקר לפעמים ממקומו וייוורש מנכסיו וגופו יתייסר, וזה לטובתו, לשתלו במקום נאמן, ועוד ינוב בשיבה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח (פסוקים יא-כ).

   ולכן יעצהו להחזיק במעוזו ולבטוח בה' ואליו יתחנן, כי אז תחת ייסוריו ירון חלקו ואחריתו ישגה מאד (פסוק יז פסוקים כא-כב).

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה, ויען בלדד השוחי ויאמר:

2. (ב)עַד־אָן תְּמַלֶּל־אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי־פִיךָ

   מצודת דוד:עד אן. עד מתי תדבר אלה הדברים הלא אמרי פיך יחשבו לכעס חזק:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ורוח. ענינו כעס כמו הניחו את רוחי (זכריה ו׳:ח׳):

   כביר. חזק כמו אל כביר (לקמן לו):

   רש"י

   (מענה בלדד) ורוח כביר. רוח דברים:

   כביר. ל' רוב:

   מלבי"ם

   עד אן תמלל אלה לדבר דברי רוח, ומה שתחליט שה' מסר את ההנהגה ביד המערכת הבלתי מבחנת בין טוב לרע אני משיב לך.

   רלב"ג

   ורוח כביר אמרי פיך. ר"ל איך תוציא מפיך רוח חזק כנגד השם יתברך התחשוב לו לשבר הרי אמתות האמונ' בעניין ההשגח':

   אבן עזרא

   כביר גדול וכמוהו: ואוריד כאביר והאל"ף נוסף.

3. (ג)הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם־שַׁדַּי יְעַוֵּת־צֶדֶק

   מצודת דוד:האל. וכי האל יעות משפט מבלי תת עונש לרשעים כפי הגמול וכי יעות הצדק לבלי תת גמול שכר הצדיקים ואיך תאמר שמסר הכל ביד מערכת השמים והיה א״כ כצדיק כרשע:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   האל יעות משפט. הה"א נקוד פתח ומליצתו לשון תימה:

   מלבי"ם

   האל יעות משפט, הלא יהיה זה עול בחק האל או חסרון יכולת וכמו שהתבאר בפתיחה, אמנם צדיק וישר ה' ואין עול, כי.

4. (ד)אִם־בָּנֶיךָ חָטְאוּ־לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָם

   מצודת דוד:אם בניך. ר״ל ראה שאין הדברים באים במקרה כ״א בהשגחה לפי הגמול כי כאשר בניך חטאו בעשותם משתה תמיד המביא לידי קלות ראש הנה אז גרשם מן העולם במקום פשעם כי בבית המשתה מתו במקום הרשע שם המשפט:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וישלחם. גרשם כמו שלח מעל פני (ירמיהו ט״ו:א׳) והוי״ו היא במקום אז וכן אם בחוקתי תלכו וגו׳ ונתתי וגו׳ (ויקרא כ״ו:ג׳) ור״ל אז נתתי וגו׳:

   ביד. במקום כמו יד אבשלום (ש״ב יח):

   רש"י

   וישלחם ביד פשעם. על ידי פשעם, (הפשע) הוא נעשה שליח להובילם:

   מלבי"ם

   אם בניך חטאו לו, שעל בניך לא אוכל לומר שנתיסרו ע"ד התמורה כדי להרבות שכרם אחר שהם מתו ונאבדו, אבל עליהם לא תוכל להחליט שלא חטאו, ובודאי חטאו לו (כמ"ש בעצמו אולי חטאו בני)ולכן וישלחם ביד פשעם, כי שלחם ביד הפשע עצמו, כי בעת אכלו ושתו שאז פשעו וברכו אלהים בלבבם, נפל עליהם הבית ומתו. וזה מדה כנגד מדה כפי היושר והצדק, אבל הנוגע לך שאתה טוען כי צדיק אתה, אני משיב לך.

   אבן עזרא

   אם בניך חטאו לו יש אומר: שהוא דרך מוסר ולא אדע למה הוצרכו לזה.

5. (ה)אִם־אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל־אֵל וְאֶל־שַׁדַּי תִּתְחַנָּן

   מצודת דוד:אם אתה וגו׳. ר״ל ומזה תשכיל לדעת כאשר אתה תדרוש לה׳ שירחמך ותתחנן אליו להעביר אשמתך:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אם אתה תשחר וגו'. יעיר עליך את זכותך:

   מלבי"ם

   אם אתה תשחר אל אל ותתפלל לפניו, אז.

6. (ו)אִם־זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי־עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ

   מצודת דוד:אם זך. ר״ל אם תעשה בזכות וישרות הלב לא ברמיה הנה לא יקופח שכרך כי מעתה יעורר רחמיו ויעשה נות צדקך שלם ותמים למלא כל מחסורך כי גמול הוא משלם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זך. מל׳ זכות ובהירות:

   רש"י

   ושלם נות צדקך. ויעש' את נות צדקך שלם ותמים:

   מלבי"ם

   אם האמת כדבריך כי זך וישר אתה אז יתברר לך כי עתה, מה שהביא עליך יסורים אינו מצד קצפו או מצד הסתרת פנים וסילוק השגחתו, רק בהפך כי עתה ע"י היסורים יעיר עליך, ובהיסורים בעצמם ישלים את נות צדקך, לכונן את נוך בשלימות גדול כראוי לך לפי צדקך, ופרי היסורים הללו יהיה, כי.

   רלב"ג

   יעיר עליך. הנה מעורר הטוב בעבורך או יהי' עניינו ישיש עליך ומזה העניין פי' קצת מפרשי' אמרו ג"כ והתעוררתי כי מצאו רע:

   ושלם. ויעמיד בשלום:

   נות צדקך. ר"ל נפשך כי הנפש היא נות הצדק ומשכנו:

   אבן עזרא

   ושלם נות צדקך היא הנשמה.

   וטעם ושלם משלום או מתשלום, ויחסר בית מנות צדקך.

7. (ז)וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד

   מצודת דוד:ראשיתך מצער. הטובה שהיה לך בראשית ימיך תחשב למעט כי הטובה שיהיה לך באחרית ימים יגדל מאד עד שלעולם תחשב למעט הטובה שהיה לך מאז:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מצער. מעט כמו הלא מצער היא (בראשית י״ט:כ׳):

   ישגה. יתגדל כמו כארז בלבנון ישגה (תהילים צ״ב:י״ג):

   רש"י

   והיה ראשיתך מצער. ראשיתך שעברה מצער לפי אחריתך שישגה מאוד:

   מלבי"ם

   והיה ראשיתך מצער, שעי"כ אחריתך ישגה מאד, שהיסורים שהביא עליך בלא חטא יהיה כדי להטיבך באחריתך ולכונן אותך לשם ולתפארת:

8. (ח)כִּי־שְׁאַל־נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם

   מצודת דוד:כי שאל נא. עתה שאל דבר לדורות הקודמים והכן דעתך אל מה שחקרו אבותיהם ומסרו להם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   רישון. כמו ראשון:

   רש"י

   לדור רישון. על דור ראשון, כמו (דברים ד׳:ל״ב) כי שאל נא לימים ראשונים:

   וכונן. הכן והזדמן לעמוד על חקרי אבותם:

   מלבי"ם

   כי שאל נא, הודיעו ששטה זאת שיסורי הצדיק הם ע"ד התמורה להרבות כבודו באחריתו, קבלה בקבלה מדור ראשון, שהם קבלהו מאבותיהם אשר חקרו ועיינו בדבר הזה:

9. (ט)כִּי־תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי־אָרֶץ

   מצודת דוד:כי תמול. צעירים אנחנו לימים כאלו ביום אתמול נולדנו ולא נדע כל הקורות להביא ראיה מן המוחש: כי צל ימינו. כמו הצל אשר לא יעמדו זמן רב במקום אחד כי ינטה ממקומו בעבור הלוך השמש כן אנחנו מקרוב נולדנו ולא עבר עדיין זמן רב:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תמול. אתמול:

   מלבי"ם

   כי תמול אנחנו, שאנחנו א"א שנעמוד על אמתת הדבר לדעת אותו ע"י הבחינה והנסיון שהבחינה לא תהיה אלא ברבות הימים ורב זמן, ואנחנו זה מקרוב נולדנו, וימינו דומים כצל החולף מהרה, וא"א לדעת הכל בזמן קצר כזה, רק צריכים אנו לסמוך על הקבלה הנמשכת מדור דור, אשר הם בחנו הדברים ברבות הימים והקורות, ולכן.

10. (י)הֲלֹא־הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים

    מצודת דוד:יורוך. ילמדו אותך ויאמרו לך מה שקבלו מאבותם אשר חקרו מהדברים אשר נתפרסם להם מן החוש: ומלבם. אף מלב עצמם יוציאו דברים אשר חקרו בשכלם ע״פ הדברים אשר קבלו מאבותם:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    הלא הם יורוך יאמרו לך, את המקובל אצלם, וחוץ מזה עוד מלבם יוציאו מלים להראות לך במשל מטבע הצמחים:

    אבן עזרא

    הלא הם ישוב לחקר אבותם.

11. (יא)הֲיִגְאֶה־גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה־אָחוּ בְלִי־מָיִם

    מצודת דוד:היגאה. והנה כה יאמרו לך וכי יגדל עץ גומא בלא טיט הלח וכי יגדל צמח האחו בלי מים הלא אין דרכם לגדל אלא במקום המים לבוא בהם מרבית הלחלוחית ושפע הרטיבות:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    היגאה. היגדל כמו כי גאו המים (יחזקאל מ״ז:ה׳):

    בצה. טיט הלח כמו הטבעו בבוץ רגליך (ירמיהו ל״ח:כ״ב):

    אחו. שם צמח מה וכן ותרענה באחו (בראשית מא):

    רש"י

    היגאה גומא. זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה, ביצה מריש"ק בלע"ז:

    מלבי"ם

    היגאה, הגומא והביצה לא יגדלו בלא אדמה לחה ורטובה ועל לחלוחית של מים, מצד לחלוחותם ורכותם, והנה בעת אשר -

    רלב"ג

    היגאה. היגדל:

    בצה. הוא טיט:

    אחו. הוא צמח האחו:

    אבן עזרא

    בלא בצה כמו: ביצאותיו וגבאיו.

    אחו ענינו צמחי אחו, כמו: ותרעינה באחו.

12. (יב)עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל־חָצִיר יִיבָשׁ

    מצודת דוד:עודנו באבו. כשהוא עדיין בלחלוחו הראוי הנה אז לא ישבר אבל כאשר פסקה הלחלוחית דרכו להתייבש טרם כל חציר כי רב הלחלוחית שבו היא סבה להתייבש מהר כאשר תסור ממנו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    באבו. ר״ל בלחלוח הראוי לו לפי טבע הצמח ההוא וכן באיבי הנחל (ש״ה ו) ור״ל בצמחי הנחל הלחים:

    יקטף. יכרת וישבר כמו רך אקטף (יחזקאל יז):

    רש"י

    באבו. בליחלוחו ובפריו:

    לא יקטף. לא ישבר ולא ינתק כמו (שם כג) וקטפת מלילות:

    ולפני כל חציר ייבש. קודם כל חציר ויבש, כשהמים כלים והביצה חריבה:

    מלבי"ם

    - עודנו באיבו, בעוד לא נס ליחה, לא ייקטף, כי הוא חזק מאד, ומכל מקום, רוב שפע הליחות והמימיות אשר בו, זה עצמו הוא גורם שלפני כל חציר ייבש, כי כשייפסק יניקת הליחות בשפע או בהשתנות חום הקיץ ייבשו ויכלו, מה שאין כן החציר, שאינו צריך ליחות כל-כך, יתקיים זמן ארוך יותר:

    רלב"ג

    עודנו באבו לא יקטף. עודני באבו ולחותו ורעננותו לא הי' ראוי שיקטף ויכרת ועכ"ז ייבש בקלו' קודם כל חציר עם המצא אצלו לחותו ומזונו אשר ממנו יזון או יהי' הרצון באמרו לא יקטף בזולת שיקטף:

    אבן עזרא

    באבו במקום צמחו.

    לא יקטף אפילו שלא יקטפנו אדם, הוא ייבש מאליו.

13. (יג)כֵּן אָרְחוֹת כָּל־שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד

    מצודת דוד:כן ארחות. כן דרך של כל שוכחי השם עם כי בעת הצלחתם המה ממולאים בטובה אבל בבוא יום הפקודה תקות כל אחד אבודה חיש קל מהר:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חנף. כן יקרא הרשע על כי מחניף ליצרו וממלא פתוייו:

    רש"י

    כן ארחות כל שוכחי אל. להצליח בעת ששעתו משחקת לו עד שתתמלא סאתו:

    ותקות. סופו של חנף יאבד:

    מלבי"ם

    כן ארחות כל שוכחי אל – שהם דומים כמו הגומא והאחו, אשר ישבעו בתענוגים ובמותרות, וראשיתם צלחה למצוא כן משאלות עיניים, והם דומים גם בזה כהאחו, כי תקוות חנף תאבד ולא תתמיד הצלחתו זמן רב, והוא כי בעת -

14. (יד)אֲשֶׁר־יָקוֹט כִּסְלוֹ וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ

    מצודת דוד:אשר יקוט. אשר אז יוכרת בטחונו והרי היא כאריגת העכביש שאינה מתקיימת:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יקוט. יוכרת כמו ונקטו בפניהם (שם ז):

    כסלו. בטחונו כמו יראתך כסלתך (לעיל ד):

    עכביש. שממית:

    רש"י

    אשר יקוט. יקצור ויכרות כסלתו והבטחתו:

    כסלו. היא מחשבת מבטחו כמו (לקמן לא) אם שמתי זהב כסלי, יקוט, לשון קציר כמו (יחזקאל טז) כמעט קט:

    ובית עכביש. שאינו קיים יהיה מבטחו:

    מלבי"ם

    אשר יקוט ויכרת כסלו ומבטחו אשר הוא דומה כבית עכביש, בעת יתמוטט מעט ולא ימצא חית ידו, אז אף בעת אשר -

    רלב"ג

    אשר יקוט. יכרות כטעם ונקוטותם:

    כסלו. ר"ל מבטחו וכמוהו וישימו באלהי' כסלם:

    בית עכביש. הוא הבית שאורג' העכביש והמשל בית זה הרשע דומ' לבית העכבי' להעיד על חולשתו:

    אבן עזרא

    אשר יקוט פי' הגאון בו: (הבל)[חבל] השמש, והוא רחוק, לכן הוא מן ונקוטותם ופי' כסלו השענו, כמו: אם שמתי זהב כסלי.

15. (טו)יִשָּׁעֵן עַל־בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם

    מצודת דוד:ישען. עם כי הוא נשען על חוזק ביתו להתחזק בו הנה לא יעמוד בידו ועם כי יאחוז בו בחזקה לא יתקיים בידו כי יאבד ממנו בעת יכלה די גמול מעט מעשה הטוב שעשה וא״כ מרבית הטובה סיבה היא לו לרעה לקרב את האבדון כאשר מרבית הלחלוחית של הגומא והאחו סבה הוא להם להתייבש מהר:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ישען על ביתו, מ"מ לא יעמוד, ר"ל לא לבד שלא יתקיים בעת שיעקרוהו מביתו (כאשר יאמר אח"כ ביסורי הצדיקים שדומים כעץ ששותלים אותו ממקומו למקום אחר) כי הגומא והאחו לא יגדלו אם ימושו ממקום גדולם וינטעו שנית, רק אף שישען על ביתו בכל זה לא יעמד, ואף שירצה להחזיק בביתו בכל עוז, בכל זה לא יקום:

    רלב"ג

    ישען על ביתו. הוא חושב להשען על חוזק ביתו שלא יוכל להזיק אותו מזיק ולא יעמוד ולא יתקיי':

    יחזיק בו. ר"ל יחזיק עצמו בו שהו' יחשוב שהו' חזק מצד חוזק ביתו אשר בו ולא יקום ולא יתקיי':

16. (טז)רָטֹב הוּא לִפְנֵי־שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא

    מצודת דוד:רטוב הוא. ר״ל ובדבר רעות הצדיקים ימשילו לומר הנה העץ רענן אשר הוא רטוב אף בעמדו אל מול השמש וענפיו מתפשטים על כל הגן אשר הוא נטוע בו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רטוב. מלוחלח:

    יונקתו. ענפיו הרכים כמו ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נ״ג:ב׳):

    רש"י

    רטוב הוא. לח וחזק מזלו טרם בא אליו עת פקודת מכת חומו המייבשתו ולפי שדימהו בגומא מדבר לפי הענין:

    ועל גנתו יונקתו תצא. יונקתו שורש היונק או ענף הילדה הגדל בשנה זו כמו מראש יונקתו קטף:

    מלבי"ם

    רטוב, לא כן הצמח אשר אינו צריך אל מים רבים ולחות הרבה, רק הוא רטוב ורענן אם יעמוד לפני השמש ולא תזיק לו היבושת הבא ע"י השמש, וגם על גנתו יונקתו תצא, שאינו צריך לבצה ומקום לח רק הוא גדל בכל גנה שתהיה, הנה הצמח ההוא בעת אשר.

    רלב"ג

    רטוב הוא לפני שמש. ר"ל הצמח ההוא לח ורענן והשמ' מביט בו ולזה הפליג בצמיחתו עד שיצאו לו יונקותיו על גנתו אשר הוא נטוע בה ר"ל שיצאו לו יונקו' משרשיו:

    אבן עזרא

    רטוב הוא לפני שמש קודם זרוח השמש, ותרגום לחים רטיבין.

    ועל גנתו העניין כפול.

17. (יז)עַל־גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה

    מצודת דוד:על גל. ושרשיו נאחזים אצל גל המים ועומד בגבול של בית אבנים והוא דבר הנותן פאר לאילן:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גל. מעין כמו גולת מים (יהושע טו):

    יסובכו. יתאחזו כמו עד סירים סבוכים (נחום א):

    יחזה. ענין גבול כמו מחוז חפצם (תהלים קו):

    רש"י

    יסובכו. יתאחזו בענף ובסובך:

    בית אבנים. יחזה מקום איתן רואה ובונה לו למצודה ומנחם פי' יחזה לשון גבול יגבול אותו יבננו עד גבולו וכן מחוז חפצם (תהילים ק״ז:ל׳) וכן מחזה אל מחזה (מלכים א ז׳:ה׳) כל אלה לפני מכתו:

    מלבי"ם

    על גל שרשיו יסובכו, בעת ששרשיו יסובכו זה בזה ולא יוכלו להתפשט בעבור גל של אבנים שנמצא אצל שרשם, או שלא יוכל להתפשט בעבור כי בית אבנים יחזה, שגבולו קרוב אל בית אבנים ואבני הבית שהם בגבולו מעכבים בעד שרשיו שלא יתפשטו, אז.

    רלב"ג

    על גל שרשיו יסובכו. ר"ל שעל גל המים יסתבכו שרשיו עד שמרוב מזונותיו יסתעפו שרשיו באבני הסלע ויהי' יחזה יסתבך כטעם קרן חזות:

    אבן עזרא

    על גל כמו: גל אבנים.

    יחזה יסתבך, כמו: קרן חזות.

18. (יח)אִם־יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ וְכִחֶשׁ בּוֹ לֹא רְאִיתִיךָ

    מצודת דוד:אם יבלענו. אם מי ישחיתו לעקרו ממקומו: וכחש בו. ר״ל שיעקרו עם כל שרשיו לבל ישאיר שארית מה עד שהאילן יכחש במקומו לומר לא ראיתיך מעולם על כי לא נשאר שם זכרון מה והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יבלענו. ישחיתנו:

    רש"י

    וכשיבלענו. ממקומו הנפרע ממנו ומקרא חסר הוא זה:

    וכחש בו. מקומו:

    לא ראיתיך. שאין נשאר ממנו לא שרש ולא ענף והרי הוא כלא היה, שאין נפילתו כמפלת צדיקים כי הצדיק יפול ויקום וזה יפול בלא תקומה:

    מלבי"ם

    אם יבלענו, בעל הגינה ויעקרנו ממקומו עד שהמקום שגדל שם יכחש בו לאמר לא ראיתיך, ר"ל שעוקרו משם מכל וכל:

    רלב"ג

    יבלענו. יעקרנו ויסירנו עד שיכחש האילן ממקומו ויאמר לא ראיתיך רוצ' לומ' שלא ישאר שם רושם כלל:

    אבן עזרא

    אם יבלענו כאילו אחר בלעו וכאילו לא נראה.

19. (יט)הֶן־הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ

    מצודת דוד:הן הוא משוש דרכו. ר״ל עם כי נראה שהשחית את האילן הנה לא כן הוא כי זה הוא שמחת דרכו של האילן כי מעפר אחר אשר עתה ינטע בו יצמחו לו יונקות באופן יותר שלם כי כן דרך קצת מן הצמחים אשר תהיינ׳ יותר שלימות כאשר יעקרו ממקומם וינטעו במקום אחר א״כ הרעה הזה הטבה היא וכן רעת הצדיקים לטובה תחשב ועם כי לא נדע היאך הוא בעבור סכלות הדעת:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דרכו. ענין סדר והנהגה:

    רש"י

    הן הוא משוש דרכו. של רשע שכל משושו וגם הצלחתו ללא תקוה תשוב:

    ומעפר אחר יצמחו. בני אדם שהיו עד הנה שחים עד עפר יצמחו:

    אחר אדם אחר יצמח לקבל גדולתו של זה כשם שמצינו ולחוטא נתן ענין וגו' (קהלת ב׳:כ״ו) ע"כ דע על עצמך אם רשע היית אין תקומה למפלתך ואם תם היית כו':

    מלבי"ם

    הן, העקירה הזאת הוא משוש דרכו, ישמח על העקירה הזאת ועל הדרך שמובילים אותו ממקומו למקום אחר, כי מעפר אחר אשר אין שם אבנים ושרשים משם יצמחו שרשיו באין מעכב, ונמצא שעקירה זאת היא לטובתו, וזה משל אל הצדיק אשר לא הורגל במותרות והוא רטוב ועומד בצדקו אף לפני שמש, כי הוא מוכן לעמוד בנסיון, כשרוצה ה' לרומם קרנו ולהאיר נרו ורואה כי במקום ובמדרגה שהוא נטוע עתה יש לו מונעים ומעכבים מלהעלותו לגדולה המוכנת לפניו, אז יעקרנו ה' ממקומו יחריב נוהו ויהרוס ביתו וגם עמודי גוייתו ירפפו, וזה אך לטובתו שעי"כ יטעהו ה' מחדש במקום יותר מובחר, וישימהו לנס עמים במקום ובמדרגה אשר בו יתפשטו שרשיו ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו, וכ"ז הוא לטובתו ולהצלחתו. – עתה מבאר את העולה משטתו, כי.

    הן אל לא ימאס תם, וא"א שיסורי הצדיק יהיה לרעתו, וגם לא יחזיק ביד מרעים, וא"א שהצלחת הרשע יהיה לטובתו, רק, כי.

    אבן עזרא

    הן הוא זהו דרכו המעולה ומנהג תולדותיו וזהו משל על הרשעים שלא יעמדו.

20. (כ)הֶן־אֵל לֹא יִמְאַס־תָּם וְלֹא־יַחֲזִיק בְּיַד־מְרֵעִים

    מצודת דוד:הן אל. כי האל לא ימאס תם להרע לו על לא תכלית טוב וכאשר לא יחזיק ביד מרעים להיטיב להם על לא תכלית רע:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    הן אל לא ימאס תם. ולא יחזיק ביד משנאיך המריעים לך עד אשר ישוב לרחם עליך וימלא שחוק פיך:

    רלב"ג

    ולא יחזיק ביד מריעים. לא יאחזם להצילם מהרעות אבל יביאם עליהם כטעם ויחזיקו האנשי' בידו:

    ביאור דברי המענה. ענה בלדד השוחי ואמר עד אן תמלל דברים קשים כאל' כנג' השם ותוצי' מפיך רוח כבי' כנגדו, האם השם יתברך יעות משפט אין ספק שכל מה שיעש' הוא במשפט ובצדק, הנה אם חטאו לו בניך שלחם ובערם מן העולם בעבור פשעיהם, ואם אתה משחר אל אל שירחמך ומתחנן לפניו שיסלח לך אם חטאת או אם זך וישר אתה כמו שאת' אומר עתה יביא אליך הטוב ויעמיד בשלום נפשך ויהי' הרע שהביא אליך לטוב לפי שבלדד הי' חושב כמו שיתבאר מדבריו כי הרעות יבאו לטובי' אשר לא קדם להם מרי ועון להוסיף להם טוב במה שעתיד ומה שנחשיב אותו רע הוא טוב אלא שאנחנו לא נדע שיעור החכמ' האלהית אשר חייב' הגעת הטוב לו בכמו אלו הסבות ולנקיים אשר קדם להם מרי מעט יבואו רעות חלושות וכאשר ישובו לש"י יהפכו לטוב והחל לזכור הבדל מה בין הרעות שיבאו לרעים והרעות אשר יבואו לטובים ובין הטובות אשר יבאו לטובים והטובות אשר יבואו לרעים כי הטובות שיבואו לרעים הם רעות ואם לא נשער אופן היותם רעות והרעות אשר יגיעו לטובים הם טובות ואם לא נשער בזה לקצורנו בהשגת החכמ' האלהית ונתן ראיה מן המקבל, ויאמר כי שאל נא לדורות הקודמים וכונן אל מה שחקרו אבותיהם כי אנחנו נצטרך בזה לקבל עדות מהם לפי שתמול אנחנו ולא נדע העניינים אשר יצטרכו לזמן ארוך לעמוד עליהם מן החוש לקוצר זמננו, הלא הם יורוך האמת ויאמרו לך מה שנתפרסם להם מן החוש עם מה שהוציאו משכלם, הנה הגומא לא יגדל בזולת טיט ר"ל שהוא צריך ללחו' רב ולא ישגא צמח האחו בלי מים משקים אותו תמיד, ובעוד שזה הצמח בלחותו ורעננותו בזולת שיכרת ויקטף הנה ייבש קודם ייבוש כל צמח אחר וכן העניין בשוכחי אל שכבר יגיעם רע שיכלם לגמרי על מקומ' ובחשב' להיו' לשלו' ותאב' תקו' הרשע כבר תכרת תקותו וביתו אשר הוא בוטח בו בחזקו יהי' חלוש כמו אריגת העכביש שהוא בתכלי' החולש', הנה הוא נשען על חוזק ביתו ויחשוב להתחזק בו ולא יתקיי' בבית ההוא ובכלל הנה כל מה שיהיה עליו לעזר יאבד ממנו כמו האחו והגומא שיבשו פתאו' עם היוצא הלחו' אשר היו ניזונים ממנו ובהיות הענין כן הנה טובות הרשעים הם רעות ואולם אנחנו לא נדע האופן אשר הם בו רעות ונפלא מפני זה בשנראה הגעת אלו הטובות אל הרשעים ואחר שזכר אופן ההמשל בהיות טובות הרשעים רעות בא להביא משל ודמיון ברעות הצדיקים איך יתכן שיהיו טובות ואמר, הנה העץ שהוא רענן הוא במקום שהשמש רואה אותו ויוצאת יונקתו משרשיו על הגן אשר הוא נטוע בו לרבוי צמיחתו ויסתבכו שרשיו על גל המים עד שמרוב מזונו יסתעפו שרשיו באבני הסלע אם יוציאנו מוציא ממקומו בשלמות עד שלא ישאר ממנו רושם שם כלל, הנה זאת העקירה שנעקר זה האילן מהמקום ההוא הוא משוש דרכו ומעפר אחר יטעוהו בו יצמחו לו יונקות באופן יותר שלם ממה שתהיינה צומחות לו שם ויסתעפו שרשיו ויסובכו וזה דבר מבואר נגלה מן החוש ר"ל שקצת הצמחים תהיינה יותר שלמות כשיעקרו ממקומם ויטעום במקום אחר וכן רעות התם והשיר שאנחנו נחשוב אותם רעות ואינם רעות אבל הם טובות, ובכלל הנה השם ית' לא ימאס התם אבל ישגיח בו וישמרהו תמיד ולא יציל הרשעים מהרעות כאשר הביאם עליהם כמו שעשה זה בנקיים שקדם להם מרי מעט רצה לומר שהם כשישובו אל השם יתברך יצילם מהרע ההוא ויתהפכו להם לטוב, הנה אם היית עושה כמאמרי שתשחר אל אל ותתחנן לפניו יגיע לך מהטוב עד שימלא שחוק פיך מהטוב אשר ייטב לך ממקום אחר ושפתיך ימלא תרועה מרוב השמחה, שונאיך ילבשו בושת ויהרוס אוהל הרשעים: זה ביאור דברי מענה, והכלל העולה מהדברים הוא שדעת בלדד היה שכל טובות האדם ורעותיו מוגבלות ומסודרו' מאת הש"י בצדק ובמשפט לא יפול דבר ומה שיחשב מרוע הסרור בטובות האדם ורעותיו הוא מצד שכלותנו וזה כי הנקי כשיבואו לו רעות הם טובות בעצמותם אלא שאנחנו לא נדע האופן אשר בעבורו היו טובות והביא משל בזה מן הצמחים כי קצתם ישחיתו אותם יעקרו ממקומם וזה טוב להם כי ממקום אחר תהיה צמיחתם יותר טובה וכן הם רעות הצדיקים וטובות הרשעים הם רעות על דרך האמת שיכחדו בם הרשעים ויאבדו ולא יועיל' רוב טובם אשר בידם כמו הענין בעשבי האחו שיבשו עם המצא אצלם הלחות והרעננות ולא נראה מדבריו בספר הזה שישוה בזה הענין האדם לשאר ב"ח וזה שהחטא והפשע ושכיחת האל והחנפות והתמימות אשר זכר לא ימצאו כי אם באדם לבדו מבין שאר בעלי חיים כי לא יתוארו באלו התארים שאר הב"ח ר"ל שלא יאמר בהם שהם מרעים או חנפים או שוכחי אל או תמימים והוא מבואר שאיננו מחוייב במי שיודה שהשם ית' משגיח באישי האדם ופוקד אותם על כל מעשיהם בצדק ובמשפט שיודה שיהיה הענין כן בשאר אישי ב"ח כי אולי נבדל בזה האדם לפי דעתו להיותו בעל שכל ולזה ראוי יותר שיהיה נפקד על כל מעשיו ואמנ' היה מחוייב במי שיודה שהשם ית' משגיח על שאר ב"ח ולא ישיגם דבר מהמקרים אם לא במשפט שיודה זה באישי האדם כי זאת ההשגחה, תהיה יותר במי שיהיה יותר נכבד כמו שהתבאר בספר ב"ח ובכלל הנה אין ראוי שנייח' לאדם מהמום בדעותיו רק מה שנמצאוהו מבואר מדבריו או מתחייב מהם ולזה לא הסכמנו אנחנו שיהיה דעת בלדד בהשגחה כמו דעת כת המעתזל"ה כמו שזכר הרב המור' ז"ל ואחשוב שמה שהניעו להניח דעת בלדד ע"ז האופן הוא מה שימצא מדעות האנשים המפורסמים בזמנו בהשגחה ולפי שראה התיחסות מה בין דעת בלדד ודעת כת המעתזל"ה יחס מפני זה דעת המעתזל"ה לבלדד ובכלל הנה אם היו דעות האנשים שזכר הרב המורה על מספר חלקי הסותר אשר ימצאו בזה הדרוש היה ראוי שיפרשו דברי אלו האנשים בדרך שיסכימו לדעות ההם אע"פ שלא יהיו פשטי דבריהם מורים הוראה נגלית שיהיה להם הדעת ההוא אלא שהוא מבואר שמספר הדעות ההם אשר לכת המעתזל"ה והאש"ערייה יצאו מההוויות הנמצאות למדברים אשר קיימו בהם דעותיהם בחדוש העולם ואיננו ראוי שימנו כמו הדעות ההם חלקי הסותר כי המחשבה לא תפול בכמו הדעות ההם תחלה והעיון האמיתי ירחיקם ולזה נמשכנו אנחנו בביאורנו זה אל מה שיורה פשטי דברי אלו האנשים ונר' לנו מהם שדעותיהם הם על מספר חלקי הסותר אשר בזה הדרוש לפי מה שתשפטהו החלוקה לאנשים המטיבים בעיון והנה נבאר בע"ה במה שיבא איך נמצאו דעות אלו האנשים על מספר חלקי הסותר בזה הררוש והנה בלדד ואם הוא דבר כנגד המוחש כבר ימצא לו פנים מן ההראות כי הרבה פעמים יגיע לאדם רע ויתבאר בסוף הענין שכבר היה סבה להבי' עליו טוב או לשומרו מרע יותר חזק והרבה פעמים יגיפו לאדם טובות יתבאר בסוף שהם היו סבת הגעת הרע או למונעו מטוב אחר יותר חזק:

21. (כא)עַד־יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה

    מצודת דוד:עד ימלה. ר״ל וכן לא ימאס בך וישגא אחריתך עד אשר ימלא פיך שחוק ותרועת שמחה בעבור רוב הטובה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ימלה. כמו ימלא באל״ף:

    מלבי"ם

    (כא-כב) עד שיגיע העת אשר ימלא שחק פיך שתשמח על היסורים שסבלת כי תקבל טוב תמורתם עד העת ההיא בתוך כך שונאיך ילבשו בשת, כי אהל רשעים תחרב, ואז תפרח כתמר ואבדן רשעים תראה:

22. (כב)שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ

    מצודת דוד:שונאיך. השמחים לאידך ואוהבי רעתיך הם ילבשו בושת כאשר יראו אותך בטובה: ואוהל. אבל אהל הרשעים היא תאבד ואין לו לשוב לקדמותו ולא כן אהלך כי תשוב ותכונן כמאז (העולה מהמענה ההיא שדעת בלדד כדעת אליפז שהכל בא בהשגחה ויוכיח מאבדן בניו בבית המשתה במקום הרשע שם המשפט ויחוה דעתו שטובת הרשעים המה לתכלית רע כמו מרבית הלחלוחית מקצת הצמחים ואף רעת הצדיקים לטובה תחשב כמו עקירת קצת הצמחים ואנחנו לא נדע היאך מקוצר הדעת ואף ינחם את איוב לומר כי ישגא אחריתו):