איוב פרק מ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת־יְהוָה וַיֹּאמַר

2. (ב)יָדַעְתִּי כִּי־כֹל תּוּכָל וְלֹא־יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה

   מצודת דוד:ידעתי. מאז ידעתי אשר יכול תוכל כל אשר תחפוץ ולא ימנע ממך שום מחשבת חכמה וכן אמר מאז חכם לבב ואמיץ כח (לעיל ט):

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כל. כמו יכול והוא מל׳ יכולת ונפלה פ״א הפעל וכן בול הרים (לעיל מ):

   יבצר. ימנע כמו ועתה לא יבצר מהם (בראשית י״א:ו׳):

   מזמה. מחשבה ור״ל חכמה כי החכמה היא במחשבה:

   רש"י

   (מענה איוב): ידעתי כי כל תוכל. כי הכל תוכל לעשות כאשר ישר בעיניך:

   ולא יבצר ממך מזמה. כופל מלתו שאין מזמה ומחשבה נבצרת ונסתרת ממך אשר כל מחשבותיך תוכל לגמור ולמלאות כי בידך כח וגבורה ובידך לעשות כל הטוב בעיניך ומקרא זה דוגמת ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות (בראשית י״א:ו׳):

   מלבי"ם

   ידעתי, אחר שנשלם הוכוח עד סופו, גלה איוב מה שבלבבו, שבאמת שלבבו היה שלם עם ה' אלהיו ועמד בנסיון באמת, כי בלבבו האמין בכל יסודות האמונה ולא מש מצדקתו, וכל הוכוח אשר ערך היה רק בדרך התפלספות וחקירה לבד, להוציא ברור הדברים ע"י החקירה והעיון, שבזה בהכרח שאחד יעמוד בשם הדעה המכחשת את האמונה וידבר בשמה, ויציע את כל טענותיה והוכחותיה והאחרים יעמדו בשם הדעות המחזיקות באמונה להשיב תשובתם איש ואיש לפי שטתו, שעי"ז יברר האמת ויצא לאור במשפט, והוא עמד בשם הדעה המכחשת בהשגחה ובחפשיות הבחירה ובאמונת השארת הנפש וגמולה לעוה"ב, לא כאשר נטה אל דעות אלה בלבו, כי לבבו היה שלם באמונה בכל אלה, רק כדי שעי"ז יתבררו ויצרפו הדברים, כי רצה שהאמונה תתברר גם ע"פ השכל והחקירה, ומה שקרא אל ה' שיתוכח עמו היה קריאתו שיאיר עיני שכלו בזה למען יבין הדברים אשר הוא מאמין בם בלבו, ושלא יהיו אצלו כדברים פלאיים בלתי מובנים אל השכל, וז"ש ידעתי, ר"ל גם תחלה בעת הוכוח ידעתי כי כל תוכל, היינו שיש לך היכולת המוחלט, וגם לא יבצר ממך מזמה, כל חכמה וכל מחשבה עמוקה נמצאת אתך, וא"כ האמנתי היטב שבחכמתך תשגיח על כל הפרטים ותדע את כל המעשים, הגם שהבחירה ביד האדם, ושההנהגה שלך היא בחכמה ויכולת עד שתסכים עם הצדק לגמול לכ"א כמפעלו, אבל מה שהתוכחתי ועשיתי את עצמי כטוען וכמכחיש כל הדברים האלה, הוא כדי להשיג את הדברים האלה גם ע"י החקירה, עד שלא אצטרך להאמין רק אדע הדברים בידיעה ברורה, כי.

   אבן עזרא

   כי כל תוכל כמו: יכול תוכל. וכן: אם שוב תשבו בארץ הזאת. והנכון כי כל דבר תוכל ולא יבצר ממך כל מזמה, כי כל הראשון מושך עצמו ואחר עמו.

3. (ג)מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע

   מצודת דוד:מי זה וכו׳. ר״ל אולם למה שאמר במענה הראשונה מי זה מחשיך וכו׳ (לעיל כח) כי מעלים ומחשיך הוא אחד במובנם אלא שאחז ל׳ כבוד כאלו אמר לו המקום מי הוא זה אשר מלאו לבו לחשוב שנעלמה ממני עצה נכונה והמחשבה ההיא היא מבלי דעת כי יחשוב שמסרתי הכל ביד המערכה: לכן. ר״ל ע״ז אשיב לכן בעבור הדבר ההיא בעצמה על שהייתי בלי דעת לזה הגדתי אז הסכלות הזה ולא הייתי מבין אז מהשגחתך הנפלאה כי הדברים אשר ספרתי מגודל השגחתך היו נפלאות ומכוסות ממני ולא ידעתים מאז וכאומר באמת מבלי דעת אמרתי מה שאמרתי אולם עתה אחר שספרת לי מהשגחתך אודה לך שהאמת הוא כן:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נפלאות. מכוסות כמו כי יפלא ממך דבר (דברים י״ז:ח׳):

   רש"י

   מי זה מעלים. אשר העלים וכסה עצתו ונפלאותיו של הקב"ה בבלי דעת, ידעתי כי הכל בידך לעשות וע"כ הגדתי קצת מגבורותיו כאשר היו עם לבבי כאש' ידעתי:

   ולא אבין. אבל לא הבנתי כ"כ כאשר הודעתני כי כמה נפלאות נסתרות ונעלמות ממני אשר אינני יודע:

   מלבי"ם

   (ג-ד) מי זה מעלים עצה בלי דעת, כי אמרתי היתכן להעלים עצה, שהיא הנהגת ה' שהכל בעצת החכמה, איך נעלים ונכסה תעלומותיו שלא נדע ענינה, ונסמוך על האמונה בלבד, הלא טוב לגלות צפונותיה עד שנדע העצה ע"פ הידיעה, לא ע"פ האמונה לבד, לכן הגדתי (על שלא אבין את העצה, ועל שהיא נפלאות ממני ולא אדע לכן הגדתי) שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני, לכן הגדתי שאני רוצה שתדבר עמי ואני אשאלך ואתה תודיעני למען אבין ואדע, כי אחר שהחקירה האנושית והפילוסופים ישאלו שאלות הרבה על האמונה הזאת, כמו שאלת הידיעה והבחירה, ושאלת מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, וכן יתר השאלות ששאל איוב במשך וכוחו, והוא לא יבין ולא ידע מה להשיב על שאלות אלה, ואין ראוי להעלים עצה בלי דעת ולסמוך על האמונה בלבד, לכן התוכח ויטעון שרוצה שה' יענהו על שאלות אלה, כדי שע"י הוכוח יתבררו לו דברים אלה ע"פ החקירה וידע מה שישיב לאפיקורס. וגם שגדולה הידיעה וההשגה מן האמונה בלבד בלא הבנה וידיעה, זאת היה כונתו בכל הוכוח הגם שבאמת לא נטה לבבו מפנות האמונה והאמין בהשגחת ה' וביושר משפטיו, ולא נתן תפלה לאלהים בלבבו:

   אבן עזרא

   ואחר שהגבורה והחכמה שלך היא, מי זה שיכול להסתיר עצתך, אז יהיה בלי דעת, והטעם: כי בלי דעת הייתי שרציתי להסתיר עצתך בעולם.

   לכן הגדתי יצא דבר מפי שלא כהוגן ונכנסתי בנפלאות ממני ולא ידעתי. והאמת שלא אוכל לדעת, רק מה שתודיעני אתה, וזה טעם אשאלך.

4. (ד)שְׁמַע־נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי

   מצודת דוד:שמע נא. חזר ואמר לה׳ שמע נא אלי ואנכי אדבר להשיב למה שאמרת במענה השנייה אשאלך והודיעני ור״ל אשאלך מתמהון נפלאותי והשיב אם האמת כן:

5. (ה)לְשֵׁמַע־אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ

   מצודת דוד:לשמע אוזן. ר״ל ע״ז אשיב הנה מאז שמעתי שמעך וכאומר וכן היו כדרך דבר הנשמע שאין חקוק כ״כ בלב השומע אבל עתה עיני ראתך וממך יצאו הדברים ולזה הרי הם חקוקים בלבי ומצאתי א״כ תשובה שלא מקוצר יד מנעת לשלם לי גמול כ״א בעבור שעדיין לא הגעתי לתכלית הצדק בשלימות רב ואין לי גמול מה לבקש מידך:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   לשמע אוזן שמעתיך. כמה וכמה פעמים שמעתי שמעך ועתה עיני ראתה את שכינתך:

   מלבי"ם

   לשמע, אולם כל זה היה עד עתה אשר רק לשמע אזן שמעתיך, ולא ראיתי אותך בנבואה רק מה שקבלתי בקבלה, לכן היה לי רק אמונה לא ידיעה, והיה מקום להסתפק על כל הדברים האלה, אבל עתה עיני ראתך, ובזה נתברר לי הכל בידיעה ברורה, כי ע"י שנגלית אלי במראה ראיתי שאתה משגיח על מעשי בני אדם הפרטיים עד ששמעת הוכוח שהיה לי, וגם נודע לי מפיך התשובה על השאלות האלה, וגם שע"י המראה הלז נתברר לי במראה מציאת הנפש חוץ לגוף, ואפשריות דיבוק הנפש עם האלהים, כי לולא זה א"א שישיג האדם את ה' במראה שזה ענין התפשטות הנפש מן הגוף ודבוקה עם שרשה העליון כמו שעתידה להדבק אליו אחרי הפרדה מגופה ושובה אל מעונתה באלהי הרוחות, שזה עצמו השכר הנפשי בעוה"ב, וא"כ נתברר לי בידיעה ברורה שכר הנפש וגמולה הרוחני, ע"כ אמאס בחיי הגוף, ונחמתי על הגוף שהוא עפר ואפר, כי חיי הגוף והצלחתו כאין נחשב נגד הנעימות הזה היקר שהוא חיי הנפש באלהים, שהוא העידון האמתי אשר יזכו נפשות הצדיקים, ואין עתה שום שאלה וקושיא מצדיק ורע לו, כי טוב ורעת הגוף והעפר כאין נחשב נגד רגע אחד של נעימות הנפש בעידון הרוחני, ומעתה סרו העננים ונראה אור בהיר ונתגלה לי אור הדעת:

   אבן עזרא

   ועתה עיני ראתך מזה הפסוק נלמד, כי איוב לא נתנבא קודם זה, רק שמע שהיו נביאים בעולם, כאברהם ויצחק ויעקב.

6. (ו)עַל־כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל־עָפָר וָאֵפֶר

   מצודת דוד:על כן. בעבור אהבת ההשגה אשר השגתי במה שעיני ראתך אמאס בכל הקניינים הגופים כי כמוהם כאין מול יקר ההשגה ההיא: ונחמתי. עתה יש לי תנחומין רב על הצער שהייתי בו לשבת בתוך עפר ואפר כמ״ש והוא יושב בתוך האפר (לעיל ב) כי הצער הזה היה סבה להשיג האמת:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   על כן. אשר זכיתי לחזות שכינתך מואס אני בחיי ואהיה מתנחם אילו הייתי שוכן בקבר לשוב לעפר ואפר אשר לוקחתי משם:

   אבן עזרא

   על כן אמאס בכל דברי.

   ונחמתי על עפר ואפר כי אנכי נבזה, כטעם: ואנכי עפר ואפר.

7. (ז)וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר יְהוָה אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־אִיּוֹב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב

   מצודת דוד:ובשני רעיך. המה בלדד וצופר: כי לא וכו׳. על אשר לא דברתם בעבורי תשובה נכונה ואמתית כי אמרתם שבאו לו היסורים בעבור רוב פשעו ולא כן הוא כי לא הרבה לפשוע אולם לא הגיע עדיין לתכלית השלימות וגמול המעשה היא מצד החסד ולא ראוי הוא לקבל החסד: כעבדי איוב. כמו שאיוב לא דבר נכונה שאמר שהכל בא מפאת המערכה כן אתם לא דברתם נכונה במה שאמרתם שבא לו בעבור רוב פשעי (ועם שגם איוב לא דבר נכונה מ״מ קראו עבדי וארז״ל מכאן שאין אדם נתפס על צערו כי בעבור קושי היסורין דבר מה שדבר):

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אלי. בעבורי:

   רש"י

   ובשני רעיך. בלדד השוחי וצופר הנעמתי:

   כי לא דברתם. שהרי לא דברתם אלי טענה נכונה כעבדי איוב שהרי הוא לא פשע בי כי אם על אשר אמר (לעיל ט) תם ורשע הוא מכלה וע"י השטן המקטרג את העולם שנאמר (שם) אם שוט ימית פתאום וגו' ואם הוסיף לדבר מפני קושי יסורין אשר כבדו וחזקו עליו דבר אבל אתם פשעתם על אשר הרשעתם אותו לאמר (לעיל ד) הלא יראתך כסלתך והתחזקתם אותו בחזקת רשע ולבסוף הייתם משותקים ומנוצחים לפניו והיה לכם לנחמו כאשר עשה אליהוא ולא די לאיוב בצרתו ויסוריו כי גם הוספתם על חטאתיכם פשע להקניטו:

   מלבי"ם

   חרה אפי בך, כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב, כי איוב דבר דברי חטא בפיו אבל בלבו דבר נכונה כי לבו היה שלם עם ה' והריעים היו להפך, שבפיהם התוכחו בעד ה', אבל לבם לא היה מסכים אל פיהם כמ"ש להם איוב (יג) הכהתל באנוש תהתלו בו וכו' הלא שאתו תבעת אתכם, שהוכיחם ע"ז שדברו דברים מה שהם עצמם לא חשבו כן בלבם, ועקר הדבור אל ה' הוא דבור הלב לא דבור החיצוני של פה, ובדבור זה לא דברתם אלי נכונה כאיוב:

   אבן עזרא

   ויהי אחר, כי לא דברתם אלי נכונה הטעם שהודה ואמר: ונחמתי.

8. (ח)וְעַתָּה קְחוּ־לָכֶם שִׁבְעָה־פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל־עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם כִּי אִם־פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב

   מצודת דוד:והעליתם עולה. לרצות אתכם אלי ואיוב יתפלל עליכם ע״ז כי אשר פניו אשא ואקבל תפלתו לבלתי עשות עמכם עונש כעור ומגונה על אשר לא דברתם בעבורי תשובה נכונה כאשר לא דבר איוב נכונה (ועכ״ז אשא פני איוב כמ״ש למעלה כי הוא דבר מקושי היסורין ואין אדם נתפס על צערו):

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לכם. לעצמיכם:

   כי אם. כי כאשר:

   נבלה. דבר כעור וגנות ועש״ז יקרא פחות המעלה איש נבל:

   רש"י

   והעליתם עולה בעדכם. למען שתתרצו ותתפייסו לפני ובלבד אשר עבדי איוב יתפלל עליכם אשר אסלח לחטאתיכם ולפשעיכם לא אזכר עוד:

   כי אם פניו אשא. שהרי פניו אשא לקבל תפלתו הרי אם כמו אשר וכן עד אם כלו לשתות (בראשית כ״ד:י״ט) אם כופר יושת עליו (שמות כ״א:ל׳) וכן הרבה:

   כי לא. שהרי לא:

   מלבי"ם

   ועתה, צוה שיקרבו עולות לכפר על הרהור הלב, מה שבלבם הרהרו על עקרי האמונה ולא היה לבם נכון עם פיהם, וגם על שחרפו את איוב בחנם ושמוהו כרשע ובוגד בה' צריכים שאיוב יתפלל בעדם, ובזה ישא פניו בל יעשה עמם נבלה להענישם, כי לא דברתם אלי נכונה כיון עתה גם על הדבור החיצוני מה שחטאו בדבור זה נגד איוב, צריך שהוא ימחול עלבונו ויתפלל בעדם:

   אבן עזרא

   כי אם פניו אשא השם ישא פני הצדיקים בעולם הזה, רק בעולם הבא איננו כן, וחלילה שיעשה השם נבלה, רק בעבור שהיו חברי איוב מצדיקי השם, אם השם יביא עליהם רע יאמרו תועי רוח הנה זה דבר נבלה, ודברי איוב וחברי איוב עוד אפרש ובמה טעו, ואמר השם: שילכו לאיוב בעבור שהרשיעוהו חנם והנה התברר, כי איוב צדיק גמור היה.

9. (ט)וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהוָה וַיִּשָּׂא יְהוָה אֶת־פְּנֵי אִיּוֹב

   מצודת דוד:וישא ה׳ וכו׳. ר״ל קבל תפלתו ומחל להם העון:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י

   רש"י

   וישא ה' את פני איוב. וישא כמו נשאתי פניך גם לדבר הזה (ראשית יט) שקבל תפלתו והסביר לו פנים:

10. (י)וַיהוָה שָׁב אֶת־שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת־כָּל־אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה

    מצודת דוד:בהתפללו בעד רעהו. בעבור כי התפלל בעד כל ריע וריע שלו לזה שב ה׳ את שבותו להיות כמאז כי המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה: ויוסף. אח״ז הוסיף ה׳ על כל העושר אשר לו עד אשר הגיע למשנה ממה שהיה לו מאז:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שבות. מלשון השבה:

    למשנה. לכפל כמו וכסף משנה (בראשית מג):

    רש"י

    שב את שבות. איוב בהתפללו שב נופל לומר בענין זה והרי הוא כאילו כתיב והשיב את שבות איוב:

    בהתפללו בעד רעהו. בזכות שהתפלל על כל ריע וריע שלו:

    למשנה. על אחד שנים (נראה דקאי גם על מ"ש למעלה שהיה לו לומר להשיב מהר"ז) ולא דקדק המקרא במלתו:

    מלבי"ם

    (י-יב) וה', ובזכות זה שמחל על עלבונו והתפלל בעדם, באתהו טובה שלא לבד ששב את שבותו, כי גם הוסיף את כל אשר לאיוב למשנה, וכפי הנראה מחז"ל לא נשללו הקנינים ולא מתו בניו רק השטן הסתירם מנגד פניו ושלח אליו מלאך לבשרו הבשורות הרעות, וכל קניניו ובניו היו כל משך זמן ההוא ביד השטן, ועז"א את כל אשר לאיוב כי היו הקנינים הקודמים, ועתה הוסיף עליהם עד שהיו למשנה, וכמו שמפרש שהיה לו ארבעה עשר אלף צאן וכו' הכל כפול מהקודם:

    אבן עזרא

    שב את שבות איוב שהיה נשבה ביד השטן, הוציאו מרשותו.

11. (יא)וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל־אֶחָיו וְכָל־אַחְיוֹתָיו וְכָל־יֹדְעָיו לְפָנִים וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר־הֵבִיא יְהוָה עָלָיו וַיִּתְּנוּ־לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד

    מצודת דוד:וכל יודעיו לפנים. אוהביו ומכיריו אשר היו לו לפנים טרם בוא עליו היסורין כי בעת שהיה מיוסר חדלו ממנו אוהב וריע כמ״ש ויודעי אך זרו ממני וכו׳ (לעיל יט): ויאכלו. לשמוח עמו בעת שב שבותו: לחם. כל סעודה קרויה ע״ש הלחם: וינדו לו. היו מנידים עליו בראשם כדרך שמנחמין את האדם אחר שניצל מצרתו: וינחמו אותו. בדברי תנחומין: איש. כל איש ואיש נתן לו לדורון קשיטה וכו׳ והוא ענין הראות חיבה יתירה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לפנים. בימים הקדמונים כמו וזאת לפנים בישראל (רות ד׳:ז׳):

    קשיטה. שם מטבע מעה וכן במאה קשיטה (בראשית לג):

    נזם. עדי האף כמו ונזמי האף (ישעיה ג):

    רש"י

    לפנים. כל אשר היו אוהביו ומכיריו בטרם הגיעו אליו היסורים:

    וינודו לו. לשון קונפליינט"א בלע"ז:

    קשיטה. מעה:

    ואיש. וכל אחד ואחד (ר"ל שלא תאמר שהכונה שיש שנתנו לו קשיטה ויש שנתן לו נזם לכך כתב רש"י ואיש פירושו כל אחד ואחד מהר"ז):

    אבן עזרא

    וינודו לו כמו: לנוד לו ולנחמו.

    קשיטה כבשה קטנה.

12. (יב)וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת־אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי־לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף־צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת

    מצודת דוד:מראשיתו. יותר מהברכה שברכו מאז בראשית ימיו: ארבעה עשר וכו׳. כפל ממה שהיה לו מאז וכמ״ש למעלה ויוסף ה׳ וכו׳ למשנה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אחרית. סוף הימים:

    צמד. זוג כמו ויקח צמד בקר (ש״א י״א):

    רש"י

    מראשיתו. יותר מראשית עושרו:

    אבן עזרא

    ויהי לו ארבעה עשר אלף פירוש משנה ואין כאן השנים, לפי שאינן ברשותו, נו"ן שבענה כנו"ן בשנה אפרים יקח.

13. (יג)וַיְהִי־לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת

    מצודת דוד:שבענה. שני פעמים שבעה כפל ממה שהיו בראשונה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    שבענה. הם פעמים שבע שתי שביעיות כמו (ויקרא יב) שבועים שהם שתי שבועות:

    מלבי"ם

    ויהי לו, למ"ש בשם חז"ל הם הם הבנים הקודמים, רק שהבנות נתרבו ביופי וע"ש יפים שנהדר מחדש קרא להן שמות חדשים שמורים על רוב יפים:

14. (יד)וַיִּקְרָא שֵׁם־הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ

    מצודת דוד:ויקרא. כאומר והבנות הנה נתכפלו בדבר היופי ונקראו בשמות ע״ש יופיים: ימימה. מאירה היתה כאור החמה: קציעה. ריחה היה נודף הקציעה של בושם: קרן הפוך. זוהר היה לה כאבן הפוך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ימימה. החמה תקרא יום כמ״ש לרוח היום (ברא׳ ג):

    קציעה. מין בושם וכן מור ואהלו׳ קציעות (תהלים מה):

    קרן. ענין זוהר והארה כמו קרן עור פניו (שמות ל״ד:כ״ט):

    הפוך. שם אבן יקר כמו אבני פוך ורקמה (דה״א כ״ט):

    רש"י

    ויקרא שם האחת ימימה. ע"ש יופיתן נקראו שמותיהן:

    ימימה. צחה ומלובנה כיום:

    קציעה. ריחה נודף ערב ומבושם כקציעה של בשם:

    קרן הפוך. על שם הקרן שנותנין בו כחול ובורית שנאמר ותקרעי בפוך עיניך (ירמיהו ד׳:ל׳):

    מלבי"ם

    והיו הבנות מוצלחות אם ביופי, ואם בעושר שנתן להם נחלה בתוך אחיהם, ובאשר מסוף הוכוח ממה שנגלה ה' אליו ועי"כ הכיר חיי הנפש בעוה"ב שטוב קורת רוח אחת בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, עי"כ הכיר שעקר החיים והגמול והעונש הם בעוה"ב, ואמר ע"כ אמאס ונחמתי על עפר ואפר, שאינו דואג על איבוד הגוף ויסוריו, אחר שרואה שעת תפשט הנפש את הבגדים הצואים תשוב אל אלהי הרוחות ושם תתעדן בנעימות נצח, לכן כד הוה ר"מ מסיים ספרא דאיוב אמר סוף אדם למות וכו' אשרי מי שגדל בתורה וכו', שמזה ראה שתכלית החיים הוא המות ששם יתחילו החיים העקרים חיי הנפש, והתכלית הוא הסוף, וכ"ז שאדם חי מתקרב תמיד אל התכלית הזה, וצריך להכין לו צדה ליום מועד ע"י שעמל בתורה להשלים את הנפש, ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב, כי יום המות מתחיל מיום הולדו, כי זה תכליתו שאליו הולך ומתקרב מעת לדתו, ומכל עמלו בעוה"ז, העקר הוא השם טוב שנשאר לו, וטוב שם משמן טוב:

    אבן עזרא

    ימימה מגזרת: ימים תהיה גאולתו.

    קציעה מגזרת: מר ואהלות קציעות.

    קרן הפוך מ:ן ותשם בפוך.

15. (טו)וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל־הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם

    מצודת דוד:ולא נמצא וכו׳. לא היה נמצא בכל הארץ נשים יפות דומות ביופי כבנות איוב: ויתן. בעבור חשיבתן ויפיין נתן להן אביהם ירושת נחלה בתוך אחיהם:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י

    רש"י

    ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב וגו'. ולא נמצא מעשה של נשים יפות כמעשה יופי של בנות איוב ומקרא זה דוגמת ויהי אנשים אשר היו טמאים (במדבר כ) וכן הרבה:

    ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם. מתוך חשיבותן ויפיין נתן להם נחלה עם האחים:

16. (טז)וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי־זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּרְאֶה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת

    מצודת דוד:אחרי זאת. אחרי שהלכו ממנו היסורין: ויראה וכו׳. ראה בעיניו ארבעה דורות מבניו ולא מת מי מהם בחייו:

    עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ארבעה דורות בכאן טעה יצחק המהביל שאמר: שכל דור חמש ושלשים שנה והנה מאדם ועד נח עשרה דורות. ועוד: היה הימן בימי דוד ודוד הוא עשתי עשר ליעקב אבינו והימן כפלים הימנו.

17. (יז)וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים

    מצודת דוד:ושבע ימים. ר״ל שחי ימים רבים ובהרבה טובה עד שהיה שבע מהם לגודל רבויים ולמרבית הטובה שהיה לו בהם והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ושבע ימים. מן שבע יאמר שבע בדבקות:

    אבן עזרא

    ושבע ימים שהיו ימיו בכבוד ובשמחה.

    נשלמו פירושי מלות ספר איוב ועתה אפרש הטעמים. אמר איוב: ואשר יגורתי יבא לי. הנה חשב אליפז שלא יגור, רק בעבור חטא שעשה והנה אומר כלל, כאשר ראו חברי איוב מות כל בניו פתאום, ורדת אש מן השמים וביזת אויביו ושחין גופו התברר אצלם כי כמכות האלה לא יעשה השם, כי אם בחוטאים ובפושעים כאנשי דור המבול, על כן אמר: ונהר יוצק יסודם ואנשי סדום ויתרם אכלה אש. על כן אמרו לו: זכר נא מי הוא נקי אבד כן ארחות כל שכחי אל. ואמר צפר: ועיני רשעים תכלינה ובעבור היות בניו במשתה תמיד והיין ישחית הדעת, על כן אמר: אם בניך חטאו לו ישלחם ביד פשעם. ואמרו: שיעשה תשובה והשם יסלח לו. ואיוב היה יודע בעצמו שהיה צדיק, על כן אמר: תם אני ולא אדע נפשי על לא חמס בכפי והיה צועק, כי אלה המכות שהכני השם אינם על עקב עון רק חנם, על כן אמר: והרבה פצעי חנם. ענו על זה חבריו, כי השם צדיק הוא בכל דרכיו לא יעשה עולה. ענה איוב ואמר: הנה יש בעולם צדיקים ורשעים במכאובים, תם ורשע הוא מכלה ויש רשעים בנעימים וזה טעם ישליו אהלים לשדדים. ענו חביריו, כי טובת הרשעים איננה עומדת, אם יעלה לשמים שיאו כגללו לנצח יאבד. והנה ענה איוב: מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל יבלו ימיהם בטוב וברגע שאול יחתו והנה הם בטובה עד יום מותם?! אז לא ידע בלדד מה ישיב והנה שב לשבח השם, המשל ופחד עמו. אז ענה איוב: מה עזרת ללא כח גם הוא שבח השם והטעם: הנה אין לך תשובה כי אם לשבח השם, אני יודע לשבחנו יותר. אז החריש צופר ושב איוב ויסף לדבר בעבור שלא ענהו אחד מחבריו. וטעם ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש ואחר כן והחכמה מאין תמצא כי השם יעשה רצונו יענה רשע גם צדיק גם יש צדיקים גם רשעים שיתן להם כל טוב שיתאוו, והנה יעשה כן בארץ ובנחלים שאין דעת להם ולדעת זאת החכמה למה זה נשגבה מדעת האדם?! והנה הטעם כאשר לא ידעו בני אדם מחשבות השם וגזירותיו שהם עמוקות, אולי אלה הגזירות שגזר עלי הוא ידע למה גזרם ואינם, בעבור שחטאתי לפניו. ויוסף איוב שאת משלו השני: יספר שם צדקותיו ומעשיו, כי חבריו אמרו לו: אלמנות שלחת ריקם וזה אות כי שופט היה, על כן אמר: אב אנכי לאביונים ולב אלמנה ארנין וישבתו חבריו מענותו כי הוא צדיק בעיניו, כי לא היה כן בעיני חבריו, רק הסכימה דעתם שהיה רשע, על כן באו אליו הצרות הקשות פתאום. ואליהוא חרה אפו על איוב שהאריך לשונו בקוצר רוחו, ואמר כנגד השם דברים שלא כהוגן, כמו: ידעתי כי אכנך הודיעני על מה תריבני הטוב לך כי תעשוק תחשבני לאויב לך?! וזה טעם על צדקו נפשו מאלהים ובשלשת ריעיו חרה אפו על אמרם, שהשם צדיק רק איוב הוא רשע. ויתכן שהיה צדיק ואין ספק שהשם צדיק וזה טעם וירשיעו את איוב. והנה סוד דברי אליהוא שאמר לאיוב וחבריו: כולכם תעיתם כי חשבתם שעמדתם בסוד השם והנה אמר לחבירי איוב, כי השם ינסה ויענה על עקב עון, או להסיר עון, או לקבל שכר. ואמר לאיוב, שהיה מתרעם על השם בעבור שלא ישיבנו, כי כל דבריו לא יענה ודבר מגולה הוא במעשה, רק תפש איוב ואמר שהוא רשע בדבר פיו, שהרחיב על השם. וכן: אמר האמור למלך בליעל, והטעם: הדרך מוסר הוא שיאמר העבד למלכו בליעל, או רשע, או מלך לנדיבים, כי למלך ישרת עצמו ואחר עמו, או טעמו אל אחד הנדיבים, כמו בן אתונות והראשון נכון בעיני, אף כי השם אשר לא נשא פני שרים על כן אמר: אבי יבחן איוב עד נצח וארח לחברה עם פועלי און. ובאחרונה ויוסף אליהוא והטעם חשוב, כי הנה מפלאות הגשם לא ידע איך הם ולמה כן ומתי וכאשר נפלאו ממנו אלה הסודות, כן נפלאו משפטי השם עם בני אדם, כי הם עמוקות מאלה שהם בגופות נראות. והטעם על איוב ידבר למה הרימות קול לאמר למה עניתני? היה לך לסבול ולהחריש ולא תדבר גבוהה גבוהה וזה טעם: ויען השם מן הסערה, והענין אתה שתבקש למה זה, הידעת אז תוליד וידעת כמה תחיה, וזה האור שאתה מתענג בו התדע מקומו או תדע למה תולדת העופות, גם הבהמות כן, וזה טעם התתן לסוס גבורה אז החריש איוב. ענה השם שנית: הרוב עם שדי יסור. אז ענה איוב תשובה איננה נכונה, כי לא הצדיק השם, רק אמר: הנה אחריש ולא אדבר עוד, על כן ויען השם שנית מן הסערה והזכיר בהמות שהוא שם בהמה וגבורתו שהוא ביבשה,גם הזכיר גבורת לויתן, והטעם כאילו אמר לאיוב: איך גבהת כנגדי על כן הזכיר אלה הגדולים, והעניין הנה בבריותי ולא בנכבדים העליונים, רק בחיות שהם בארץ ובמים מתחת לארץ, שנים גבורים לא תוכל להם להשתעבד בהם, ולא לכרות על לויתן לאכלו, כי בן אדם לא יגבה לבו כנגד המלאכים, ולא כנגד בני האלהים, כי הם נכבדים ממנו כפלי כפלים כאשר פירשתי בפסוק: הנה אנכי שולח מלאך בראיות גמורות משקול הדעת ומדברי התולדת, גם דברי הנביאים פה אחד כך, ואשר מצאנו כתוב בדברי קדמונינו ז"ל, גם הוא אמת כי הם לא דברו רק על המלאכים הנבראים לעתם לכבוד הנביאים רק גובה לבו כנגד החיות והעופות, כטעם מלפנו מבהמות ארץ. והנה אמר השם, כי הנה יש גופות בארץ עמך והם גבורים ממך, לא תוכל להם ולמה גבה לבך על כן הודה איוב באחרונה ואמר: על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר וזאת היא הנכונה, שדבר איוב באחרונה.