איוב פרק ל״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר

   מצודת דוד:ויען. לפי שבמענה הראשונה השיב לו בדבר הגלות הפשע אל האדם ועתה בא להשיב בדבר גמול השכר והעונש לזה נתן ריוח בין ענין לענין להתבונן יפה בכל דבר והפסיק מהראשונה והתחיל בשניה:

   עוד פירושים על פסוק א: רלב"ג

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויען אליהוא ויאמר:

2. (ב)שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי

   מצודת דוד:שמעו חכמים. חזר פניו כלפי הרעים ואמר אתם חכמים שמעו מלי ואתם יודעים האזינו אמרי כי עמכם הבינה להבין מאמרי:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ויודעים. בעלי דעה:

   מלבי"ם

   שמעו חכמים מלי, בא להתוכח עמ"ש איוב (בסי' ט') שא"א שתצא ההנהגה האישיית מאת ה', שא"כ יתיחס אליו עול במה שיגיע רע להצדיק, ומזה הוכיח שאין ה' משגיח על אישי בני אדם הפרטיים, רק מסר את הנהגתם אל המערכת ומאתה תצא העולה הזאת אשר לא תבחין בין צדיק לרשע. ועל מה ששאל בלדד שהלא א"כ זה עצמו עול שמסר את ההנהגה אל המערכת אשר היא תכלה צדיק תמים בחנם. על זה השיב שזה אינו רע בערך ההויה הכוללת. ושגם אם יפסד כל כדור הארץ ע"י חיוב הטבעי הכולל ויגוע כל בשר יחד כצדיק כרשע. אין זה עול מצד קיום המציאות הכללי. שברא עולם ההויה וההפסד שהארץ וכל אשר בה כגרגיר חול בערך המציאות כולו. וע"ז בא אליהוא להראות ההטעיה שיש בדברים אלה. ואיך נמצא בו סתירה מניה וביה:

3. (ג)כִּי־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל

   מצודת דוד:כי אוזן. כמו שהאוזן תבחן קולות הדברים של מי המה וכמו שהחך יטעם הראוי לאכול לדעת המר הוא או מתוק כן בעלי חכמה יבינו אמרי אמת וצדק:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   (מענה אליהו): כי אוזן מלין תבחן. כאשר החיך יטעום האוכל:

   מלבי"ם

   כי אזן, כמו שהחיך יטעם את האוכל ויבדיל מר ממתוק. כן תבחן האזן את המלים להבדיל בין האמת ובין השקר:

4. (ד)מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה־לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה־טּוֹב

   מצודת דוד:משפט נבחרה. אני ואתם נבחרה לנו משפט לברר ברור האמת ונדעה בינינו מה טוב להפריש הבלתי צודק מהצודק:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   משפט. הרוצה להחליט איזה דבר צריך שיעמוד על יסוד אחד לא יסור ממנו. לא שידלג על שתי הסעיפים. ושיאמר דבר שהוא סותר את עצמו. כמו שהוא בדבר איוב כמו שיבואר. וז"ש אנחנו צריכים לבחר משפט אחד. למשל שנניח שא"א שה' יעשה עול. או שנניח בהפך שזה אפשר. ובזה נדעה בינינו מה טוב. לא שנדלג על שני משפטים שהם סותרים א"ע:

5. (ה)כִּי־אָמַר אִיּוֹב צָדַקְתִּי וְאֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי

   מצודת דוד:צדקתי. אני צדיק וזכאי: הסיר משפטי. הסיר ממני משפט הגמול הראוי:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   משפטי. הוכחת דברים:

   מלבי"ם

   (ה-ו) כי אמר איוב. התחיל לחזור דברי איוב וחלקם לשתי חלוקות.

   • א) מה שהניח איוב שאחר שהוא צדיק ונלקה בלא משפט וא"א שה' יעשה עול. מוכרח שלא יצא דבר זה מאת ה' כלל וע"י משפטו. רק יצא ע"י מזלו הרע וחיוב המערכה. כי אין ה' משגיח על הפרטים. וז"ש שאיוב אמר, אחר שצדקתי, ובכ"ז אל הסיר משפטי, ויסרני בחנם. א"כ על משפטי אכזב. אכחיש ואכזב את הדובר שהיה זה במשפט. שזה דבר שא"א. כי הלא אנוש חצי בלי פשע וזה שלא במשפט. ומזה מבואר שלא יצא זה מאת האל השופט. שהוא לא יטה משפט. רק שהיה זה ע"י המערכה ושלא עפ"י משפט. כן אמר איוב:

6. (ו)עַל־מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי־פָשַׁע

   מצודת דוד:על משפטי אכזב. מלבד משפט גמולי אשר אני אומר שפסקה ממני הנה עוד אנוש חצי בלי פשע ר״ל לא די שחומס גמולי עד שאפילו מייסרני עוד בחנם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אכזב. ענין הפסקה כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה כח):

   אנוש. כאוב ביותר כמו אנושה מכותיה (מיכה א):

   רש"י

   אכזב. אכזיב שופטי שלא דנני אמת:

   אנוש. חולה מכתי כמו ויאנש (שמואל ב יב):

   חצי. נגעי:

   רלב"ג

   אנוש חצי. אנושה מכתי:

   אבן עזרא

   על משפטי בעבור שאבקש משפט יאמרו כי אכזב.

   אנוש חצ.- פירוש מחצי כענין אנושה מכתך.

   בלי פשע בלי עון, או הוא חצי אע"פ שלא יפשע, כעניין אל השערה ולא יחטיא והוא דרך משל.

7. (ז)מִי־גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה־לַּעַג כַּמָּיִם

   מצודת דוד:מי גבר כאיוב. הנמצא אדם חשוב בחכמה כאיוב אשר ירבה כ״כ בדברי לעג כמו השותה מים אשר ירבה לשתות די ספוקו הואיל ואין הדרך לתת בעדו מחיר:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   (ז-ח) מי גבר. על זה משיב לו. וכי יתכן שגבר כאיוב (איש גדול כמהו).

   ישתה לעג כמים וארח לחברה עם פועלי און. ששותה לעג להלעיג על פנות האמונה בדברים של הבל. ובזה עושה ארח ודרך כבושה להתחבר עם פועלי און. שאחר שמכחיש ההשגחה והמשפט האלהי א"כ כל אחד יעשה מה שלבו חפץ. אחר שאין אלהים שופטים בארץ ולית דין ולית דיין:

   אבן עזרא

   מי גבר כאיוב מי שהוא כאיוב ראוי שישתה לעג כמים דרך משל, בעבור שארח לחברה, כאילו הוא עם חברת הרשעים כדברו.

8. (ח)וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן וְלָלֶכֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶשַׁע

   מצודת דוד:וארח. וילך אורח להתחבר עם פועלי און: וללכת וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

9. (ט)כִּי־אָמַר לֹא יִסְכָּן־גָּבֶר בִּרְצֹתוֹ עִם־אֱלֹהִים

   מצודת דוד:כי אמר. מוסב למעלה שאמר מי גבר וגו׳ שיאמר כדברי איוב כי אמר לא יסכן וגו׳ ר״ל אין הנאה ותועלת בא לאדם במה שירצה ללכת עם האלהים בדרכו ובפקודיו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יסכן. ענין הנאה ותועלת כמו הלאל יסכן גבר (לעיל כג):

   ברצותו. מל׳ רצוי ורצון:

   רש"י

   לא יסכן גבר. לא יהנה אדם אם מתמים דרכיו:

   מלבי"ם

   כי אמר. עתה מבאר סוף דברי איוב והסתירה שיש בדבריו.

   איוב אמר אלה הדברים, הלא ראינו שלא יסכן גבר ברצותו עם אלהים. שבמה שהוא מרוצה עם אלהים ועובד אותו לא יגיע לו שום תועלת. (וזה הוכיח מהיסורים שבאו עליו הגם שעבד את ה'):

   רלב"ג

   יסכן. יועיל:

   אבן עזרא

   לא יסכן גבר לא יועיל, כמו: הוכח בדבר לא יסכון.

   ברצותו כאשר יעשה רצון אלהים.

10. (י)לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל

    מצודת דוד:אנשי לבב. ר״ל אנשי לבב חכמה: חלילה לאל מרשע. לעשוק גמול הראוי: ושדי מעול. לגמול טוב לרשע ורע לצדיק:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חלילה. חולין וגנאי:

    מלבי"ם

    לכן, (כ"ז מדברי איוב). שאמר אחר שבמה שילך עם אלהים לא יועיל לו להסיר מעליו חצי הפגעים. וזה נגד המשפט והיושר, לכן שמעו לי אנשי לבב מה שאני מחליט מזה, אחר שזה מוסכם מהשכל כי חלילה לאל מרשע ושדי מעול. ובודאי השכל מחייב.

11. (יא)כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם־לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ

    מצודת דוד:כי פועל אדם. כפי פועל האדם כן ישלם לו אם טוב ואם רע וכפי אורח איש כן יזמין לו וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ימציאנו. ענין הזמנה והושטה כמו וימציאו בני אהרן (ויקרא ט׳:י״ב):

    מלבי"ם

    כי פועל אדם ישלם לו. (ולא לבד שישלם לו את פעולתו. כי ראוי שכארח איש ימציאנו. שלא ימציא לו גמולו וענשו כארח אלהים רק כארח איש. ר"ל שלא יעליל עליו שרוצה שיעבדהו לפי גדולת ה' שהוא בלתי ב"ת. רק שימציא לו את פעלו כפי ארחו ודרכו של איש. שהוא בעל חומר. וראוי שידע חלישת כחו ואת יצרו ולא יכביד עליו יותר על כחו). כ"ז מוסכם מן השכל. וא"כ יפלא למה לא יסכון גבר ברצותו עם אלהים? ולמה לא ישלם לו גמולו. הלא חלילה לאל מרשע? מזה הוכיח שהמשפט הפרטיי האישיי אינו יוצא מאת ה'. כי הוא אינו משגיח על הפרטים. רק מסר הנהגה זאת אל המערכת שהיא לא תבדיל בין צדיק לרשע. ואחר שהנהגה זו היא לצורך כללות המציאות שהוא עולם ההויה וההפסד הכללי. א"כ.

12. (יב)אַף־אָמְנָם אֵל לֹא־יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא־יְעַוֵּת מִשְׁפָּט

    מצודת דוד:אף אמנם. תחסר מלת כי וכאלו אמר אף כי ור״ל כ״ש שהאמת היא אשר אל לא ירשיע ר״ל לא ישלם גמול רשע למי אשר לא הרשיע והוא מקרא קצר ומובן מאליו: לא יעות משפט. אפילו המשפט לא יעות לעשוק גמול שכרו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (יב-טו) אף אמנם אל לא ירשיע אם יגוע כל בשר יחד. א"כ אף שיחוייב לפי סדרי המערכה שיחרב כדור הארץ בכלל ועמו יגוע כל בשר יחד. דהיינו כל החי על פני האדמה.

    וכל האדם על עפר ישוב, בזה לא ירשיע ולא יעות משפט. אחר שהוא לצורך המציאות הכללי שכל הארץ הוא כאין בערך המציאות כולו. כי מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה. אחר שהוא ברא את המציאות בכלל. שהארץ רק כחול הדק נגדם. וא"כ אל לא ירשיע ולא יעות משפט אם ישים אליו לבו ויאסף אליו את הרוחות והנשמות. שנתן לכל החי אשר על הארץ עד שיגוע כל בשר יחד. כ"ז לא יהיה רשע או עוות משפט. כי הוא לצורך העולם ההויה וההפסד הכללי. כ"ז מדברי איוב:

13. (יג)מִי־פָקַד עָלָיו אָרְצָה וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ

    מצודת דוד:מי פקד. וכי מי צוה עליו לברוא את הארץ או מי ברא אותה מבלעדו והלא הוא בראה ומרצונו בראה וא״כ כל קיומה בא ממנו והכל בידו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פקד. צוה כמו והוא פקד עלי (עזרא א׳:ב׳):

    רש"י

    מי פקד עליו ארצה. מי מושל בו לאמר למה כן עשית ולא צויתיך כן כי מי צוהו בממשלתו ולמה ימצא תואנות לבריות אינו צריך להשיב דבר למושל בו לאמר בשביל זאת הרעותי לו:

    רלב"ג

    מי פקד עליו ארצה. מי שעליו גזר וסידר אלו הענייני' הנמצאי' בארץ אשר ביצירתם מן השלמות והפלגת החכמה מה שלא ישוער:

    ומי שם תבל כולה. ומי סדר אלו העניינים בכללם אשר בארץ:

    אבן עזרא

    מי הוא פקד עליו בארץ או מי ברא תבל כולה.

14. (יד)אִם־יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף

    מצודת דוד:אם ישים. אם היה משים לבו על העולם להפך הכל מיש לאין הלא יוכל הוא לאסוף אליו מהעולם הרוח והנשמה הנתון בו ממנו ר״ל היה מונע מן העולם ההשפעה הבאה ממנו והיתה שבה לאין:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יאסוף. יכניס:

    רש"י

    אם ישים אליו לבי. על אדם להשחיתו למה יבא בעלילה עליו הרי מיד יאסוף אליו רוחו ונשמתו רוח ונשמה שלו שהיא (נפוחה בו) ואין מוחה בידו ויגוע כל בשר יחד:

    אבן עזרא

    אם ישים המקום אל בני אדם לבו, כעניין: וכי תשית אליו לבך, מיד יאסוף רוחו אליו כעניין והרוח תשוב.

15. (טו)יִגְוַע כָּל־בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב

    מצודת דוד:יגוע. ואז היה גוע כל בשר כולם כאחד ואף מין האדם היה שב אל העפר אשר לוקח ממנה וכאומר אם לא היה מעשיו במשפט כ״א מוצא תנואות וחושב לאויב וחפצו לאבד כמתנקם מה לו להרבות במיני היסורים הלא בידו לכלותו מהר מע״פ האדמה ואף את כל בשר יחד כי הכל שלו ומי א״כ ימחה בידו:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ויגוע הבשר שהוא הגוף ואדם הנראה על עפר ישוב. ויש אומרים: אם ישים האדם אל המקום לבו, והוא רחוק.

16. (טז)וְאִם־בִּינָה שִׁמְעָה־זֹּאת הַאֲזִינָה לְקוֹל מִלָּי

    מצודת דוד:ואם בינה. אם יש לך בינה שמע זאת והבן אותה והאזינה לקול מלי מה שאדבר עוד:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואם בינה. ואם אתה רוצה הבין שמעה זאת, בינה זו אינה שם דבר אלא ל' צווי כמו בינה הגיגי (תהילים ה׳:ב׳) לפיכך שתים אלו טעמן למעלה בבי"ת וכל שאר בינה טעמן למטה בנו"ן:

    מלבי"ם

    ואם בינה. ע"ז משיב אליו. אם תבין היטב.

    שמעה זאת והאזינה לקול מלי ותראה איך דבריך סותרים א"ע. כי רצית להצדיק את ה' במה שיבואו רעות בחנם לאיש אחד צדיק. במה שתאמר שהרעות לא יצאו מהשגחתו רק ע"י המערכה. והלא בזה תיחס אליו עול יותר גדול. מה שמסר כלל ההנהגה אל המערכה אשר היא תעשה רעות לא לצדיק אחד לבד. כ"א לכלל האנשים. כי לא תבחין כלל בין הזכאי והחייב, ואיך תאמר שה' לא עשה הרע הפרטי הזה להצדיק הפרטי ביחוד, רק עשה רע כללי לכל בני אדם כולם. שעל זה תגדל השאלה יותר. כי הלא נשאל.

17. (יז)הַאַף שׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ וְאִם־צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְשִׁיעַ

    מצודת דוד:האף. וכי אף גם זאת תאמר שהשונא המשפט הוא המושל כי תאמר אשר הממשלה נתונה ביד מערכות השמים ומקרה אחד לצדיק ולרשע באין משפט וכי נכון אשר בדברים כוזבים כאלה תרשיע את המקום אשר הוא באמת צדיק כביר ולא יעות משפט הגמול למסור הכל ביד המערכה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחבוש. ענין ממשלה ע״ש שהוא חובש במאסר את המחוייב וכן לא אהיה חובש (ישעיהו ג׳:ז׳):

    כביר. חזק:

    רש"י

    האף שונא משפט. משפטו של שופ' צדק יחבוש. המקום וא"ת אינו משפט כי לא כדין עשה אפשר זאת מי שהוא צדיק מאוד תרשיע:

    כביר. ל' מאוד:

    מלבי"ם

    האף שונא משפט יחבוש. האף עול זה יעשה שלא לבד שלא ישלם לצדיק כמפעלו. רק שעשה לחובש ומושל על העולם את מי שהוא שונא משפט. דהיינו את המערכה והמזל שהנהגתה רק עפ"י הטבע לא עפ"י המשפט. שזה עול יותר גדול, ואם צדיק, כביר תרשיע. ואם בזה יהיה ה' צדיק. במה שתרשיע אותו כביר. ר"ל הרבה. שתחת שתחלה היה התלונה רק על מה שעשה רע לצדיק אחד שלא כדין. תרשיע אתה אותו כביר שעשה רע אל הכלל במה שמנה עליהם מושל השונא משפט שהוא המערכה. שתהיה כלל ההנהגה שלא במשפט. האם בזה תצדיק את ה' שיהיה צדיק?:

    רלב"ג

    יחבוש. ימשול:

    אבן עזרא

    יחבוש ימשול כדרך יעצור יורש עצר. וכן: לא אהיה חובש.

18. (יח)הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל־נְדִיבִים

    מצודת דוד:האמור. וכי ראוי לומר על המלך שהוא בליעל או לומר רשע על אחד מהנדיבים ומכ״ש לחשוב כזאת על המקום:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    האמור למלך בליעל. וכי הגון וראוי לאמר למלך בליעל ולאמר רשע אל נדיבים:

    מלבי"ם

    (יח-יט) האמור מסביר הדבר במשל. אם נמצא מלך עריץ שעשה רעות לאיזה נדיבים פרטיים שלא כדין, וכאשר יאמרו שהוא רשע מצד מעשיו אלה שעשה אל הנדיבים. וכי יבוא איש אחד ללמד עליו זכות. שלא להנדיבים היחידים לבד עשה זאת. רק הנהגתו עם כלל העם דל או נדיב כולם שוים בעיניו לעשות עמהם כרצונו. באשר הם כולם עבדיו וקניניו וכטוב בעיניו יעשה עמהם. וכי בתשובה זאת יצדיק את המלך. הלא בזה עוד יגדיל את חטאו למעלה ראש, וז"ש האמור, וכי יאמרו ללמד זכות על מלך בליעל אשר הוא רשע אל נדיבים. שעושה מעשה רשע אל נדיבים. האמור ללמד עליו זכות שהוא לא נשא פני שרים ולא נכר לפניו שוע לפני דל מפני שכולם מעשה ידיו. והם כולם כאין בעיניו. הבזה יצדיקו את הבליעל הזה? הלא בהפך:

    אבן עזרא

    האמור הדרך מוסר הוא לומר למלך בליעל ולומר: רשע אל אחד הנדיבים. ואף כי אשר לא נשא פני שרים ולא נכר, כמו יכיר.

19. (יט)אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר־שׁוֹעַ לִפְנֵי־דָל כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם

    מצודת דוד:אשר לא נשא. הלא הוא אשר לא נשא פני שרים לוותר להם על מעלם ולא ניכר לפניו מי הוא השוע ומי הוא הדל להיות חלוקים בדבר משפט הגמול כי כולם מעשה ידיו המה ואין הפרש ביניהם מול המקום:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    שוע. נדיב כמו ולכילי לא יאמר שוע (שם לב):

    רש"י

    אשר לא נשא פני שרים. כלומר למלך עולם אשר אין משוא פנים לפניו:

    שוע. שר כמו ולכילי לא יאמר שוע (ישעיהו ל״ב:ה׳):

    רלב"ג

    שוע. נדיב ועשיר:

20. (כ)רֶגַע יָמֻתוּ וַחֲצוֹת לָיְלָה יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד

    מצודת דוד:רגע ימותו. כאשר תבוא מיתה פתאומית כדבר וכיוצא בעבור גמול עונש הלא שניהם ימותו ברגע אחת זה כזה אם דל ואם שוע: וחצות לילה. לפעמים פתאום בחצות הלילה ינועו וינודו העם ויעברו מן העולם על כי חטאו לו והם עצמם הסירו את החוזק אשר בהם לא ביד זולת כ״א מהם ובהם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יגועשו. ענין התנודה והתנוע החזקה כמו וכנהרות יתגעשו (ירמיה מו):

    אביר. כח ואומץ:

    רש"י

    רגע ימותו. כשירצה:

    וחצות לילה. כמו שעשה למצרים:

    יגועשו עם. כלומר ברגע יעבורו:

    ויסירו אביר. כח שלהם:

    לא ביד. לא ישנו בידם ואין להם כח:

    מלבי"ם

    רגע ימותו. העם של מלך הזה. הגם שידעו שברגע ימותו בקומם למרוד בו. בכ"ז ימסרו כולם את נפשם להעבירו מממשלתו.

    ובחצות לילה יגועשו העם כולו ויעברו וימרדו, ויסירו את האביר הזה לא ביד, ר"ל בקלות גדול. כי כולם ימרדו בו להסיר את רעתו מהם. וא"כ איך תצדיק בזה את מלך העליון במה שתאמר שאינו עושה עול נגד נדיבים יחידים רק לכל בריותיו. יען שכולם מעשה ידיו וכולם שוים לפניו ולכן לא ישגיח על פרטי ענינם ומסרם ביד עבדיו האכזרים שרי המערכת לעשות עמהם כרצונם?.

    רלב"ג

    יגועשו. יתנודדו ויתנועעו:

    ויעבורו. ויעדרו מן העולם:

    אביר. תקיף:

    אבן עזרא

    רגע ימותו וחצות לילה בעת המנוחה.

    יגועשו יזדעזעו כמו: ויתגעשו כי חרה לו.

    ויעבורו וימותו כעניין: חלף הלך לו כי הנולד בא והמת הולך ועובר.

    ויסורו וימותו האביר.

    לא ביד לא בכח ולא בחיל.

21. (כא)כִּי־עֵינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־צְעָדָיו יִרְאֶה

    מצודת דוד:כי עיניו. כי המקום משגיח על כל דרכי איש וגו׳ וכאשר יחטאו לו עד מהרה ישלח דברו לאבדם מן העולם אם דל ואם שוע ואם רבים המה אף מבלי סבה קדומה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    כי עיניו. עתה משיב נגד מה שטען על הצלחת הרשעים. ועל שאין ה' מענישם בפרהסיא. כדי שיכירו הכל כי יד ה' עשתה זאת. משיב שיש הבדל בין בשר ודם המיסר את המורדים בו שממהר ליסרם תיכף משני טעמים.

    • א) מצד חסרון ידיעתו. שאינו יודע תמיד מי החוטא נגדו ובמה חוטא. ולכן כשיודע לו איזה חטא ומרד ימהר להענישו טרם ידיח עליו את הרע והוא לא ידע להזהר ממנו.

    • ב) מצד קוצר היכולת. שמתירא פן יברח או יסתר ממנו ולא יוכל להענישו. לא כן אצל ה' שלא שייך שימהר להענישו מפני שלא ידע את החוטא.

    כי עיניו על דרכי איש. ר"ל שמשגיח תמיד בין על דרכי נפשו ומחשבותיו ומדותיו. בין על הפעולות כי כל צעדיו יראה. וכן אין חשש שיסתר אח"כ מענשו, כי.

    אבן עזרא

    כי עיניו על כן אין לאיש לשום עוד על לבו. ופירש עוד: לעולם להלוך אל אל במשפט.

22. (כב)אֵין־חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן

    מצודת דוד:אין חשך. אין החשך יחשיך ממנו להיות למסתור לפועלי עון לבל יראה מעשיהם אל מול פני ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און שיסתרו שם מענשו ושלא יראם וימצאם שם. וא"כ האדם הדורש על הנהגת ה' בעונש הרשעים די לו בשידע שני דברים אלה.

    • א) שה' רואה ומשגיח ויודע מעשה הרשעים.

    • ב) שיש בידו תמיד יכולת להענישם. ומה לו להאדם לתת עצות להמנהיג העליון איך ומתי ובאיזה אופן יענישם. וז"ש אחר שידעת שה' יודע דרך רשעים ושיענישם בהכרח. א"כ.

23. (כג)כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עוֹד לַהֲלֹךְ אֶל־אֵל בַּמִּשְׁפָּט

    מצודת דוד:כי לא וגו׳. כי אין דרכו להשים על איש עונש נוסף על הראוי עד שיאמר אהלך אל אל במשפט כי הרבה העונש על הפשע ובעבור זה ישגיח על פרטי מעשה האדם לשלם גמול כערך המעשה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    עוד. ענין תוספ׳ וריבוי וכן ויבך על צואריו עוד (בראשית מו):

    רש"י

    כי לא על איש ישים עוד. כלומר אמרת לא אך ישים בי (לעיל כג) רק חטאי לבדי ואני משיבך לא ישים הקב"ה על בריותיו עלילות תוספת על פשעם, עוד ל' תוספת:

    להלוך אל אל במשפט. כשהוא בא על בריותיו להתווכח עמהם:

    מלבי"ם

    לא על איש ישים עוד. לא שם דבר זה על איש. היינו שאינו מוטל עליו.

    שיהלך אל אל במשפט לטעון אל ה' ולשפוט כנגדו. לאמר.

    רלב"ג

    ישים עוד. יסדר ויגזור מה שיעשה בעתיד:

24. (כד)יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא־חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם

    מצודת דוד:ירוע. הנה ירוצץ חזקים אין חקר להם ומעמיד אחרים במקומם על ממשלתם:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ירוע. ירוצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב):

    רש"י

    ירוע. ירוצץ כמו רוע התרועעה (ישעיה כד):

    ויעמד אחרים. במקומם:

    מלבי"ם

    (כד-כה) ירוע. שראוי ע"פ המשפט שירוע וירוצץ רשעים כבירים אין חקר, ושיעמיד אנשים אחרים שאינם רשעים תחתם ובמקומם. וזאת יעשה כדי שלכן יכיר מעבדיהם. שבזה יסבב שכל העולם יכירו העונש של מעשי הרשעים וקיבול שכר עבודתם שעבדו לרע. ר"ל שיהיה רעש הארץ במקום שעומדים שם צדיקים ורשעים ביחד. וה' ישגיח בהשגחתו הפרטיית שכל הרשעים שימצאו שמה יאבדו ברעש ותרוצץ גולגלתם וכל הצדיקים שימצאו שם יעמדו וישארו במקומם. ואז יראו כולם שיש השגחה ושיש הבדל בין צדיק ורשע. וה' לא עשה כן לאבד את הרשעים באופן נגלה כזה. רק והפך לילה וידכאו. שלא דכאם ביום ובגלוי להכיר מעבדיהם רק הפכם ודכאם בלילה ובצנעה. וזה עשה.

    רלב"ג

    ירוע כבירים. ישבור תקיפי':

    אבן עזרא

    ירוע ישבר, כמו: תרועם בשבט ברזל.

25. (כה)לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ

    מצודת דוד:לכן יכיר. בעבור אשר יכיר מעשיהם ולזה הפך בלילה אחת להעמיד אחרים במקומם והמה נדכאו מן הארץ:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעבדיהם. מעשיהם כי תרגום של מעשה הוא עובדא:

    וידכאו. נשברו ונכתתו:

    רש"י

    לכן יכיר מעבדיהם. לפי שהוא מכיר מעבדיהם הטוב והרע ואין צורך לו להתווכח:

    והפך לילה. עת חשך וצרה להם וידכאו:

    רלב"ג

    מעבדיהם. מעשיהם:

    אבן עזרא

    מעבדיהם מעשיהם, כמו: ועבדיהם ביד האלהים.

    והפך לילה יהפוך אורם ללילה.

26. (כו)תַּחַת־רְשָׁעִים סְפָקָם בִּמְקוֹם רֹאִים

    מצודת דוד:תחת רשעים. בעבור היותם רשעים לזה הכם ורצצם במקום ימצא שם רואים למען יקחו מוסר:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תחת. בעבור כמו עין תחת עין (שמות כ״א:כ״ד):

    ספקם. ענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳):

    רש"י

    תחת רשעים. במקומם:

    ספקם. לאנשי סדום:

    במקום רואים. לעין כל:

    מלבי"ם

    תחת רשעים ספקם. במקום שיש שם רשעים שה' רוצה שישאר ספק בלבם. ולא יתברר להם בגלוי שה' מעניש את הרשעים. (כי רצה שהרשעים יסתפקו בגמול ועונש כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש). ולכן השאיר להם ספק במקום רואים. שבמקום שיש רואים לא הענישם. שאז יסתלק הספק וידעו בבירור שיש עונש וייראו לעשות רע ולא יהיה מקום לבחירה. ומטעם זה כשרוצה להענישם יעניש ויהפך אותם בלילה ובסתר:

    רלב"ג

    ספקם. הכה אותם:

    אבן עזרא

    תחת במקום הרשעים ההם, כמו: ויספק את כפיו.

    במקום רואים כדי שיתיסרו אחרים.

27. (כז)אֲשֶׁר עַל־כֵּן סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְכָל־דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ

    מצודת דוד:אשר על כן. אשר נאבדו על אשר סרו מאחרי ה׳: וכל דרכיו. אף אחת מכל דרכיו לא השכילו וכן על כל דבר פשע (שמות כב) ומשפטו על אחת מכל דבר פשע:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אשר על כן סרו מאחריו. כמו (במדבר י:לא) על כן ידעת חנותינו במדבר כמו מפני אשר סרו מאחריו והביאו לפניו ועליו צעקת דלים:

    מלבי"ם

    אשר. ואשר על שאינו מעניש את הרשעים בגלוי לעיני רואים ונשאר הספק על ההשגחה על ידי כן סרו מאחריו. ועל כן מלא לב בני אדם לעשות רע.

    וכל דרכיו לא השכילו. שאין מבינים זאת שהסתיר עונש הרשעים בכונה כדי שלא יבינו ושישאר מקום לבחירה. ועי"כ גרמו.

28. (כח)לְהָבִיא עָלָיו צַעֲקַת־דָּל וְצַעֲקַת עֲנִיִּים יִשְׁמָע

    מצודת דוד:להביא עליו. לזה האבידם מן העולם להביא על כל אחד מהם גמול צעקת הדל אשר עשקו וגמול צעקת העניים הרבים אשר ישמע כי עשק ליחיד ולרבים ובא צעקתם לפני המקום:

    עוד פירושים על פסוק כח: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    להביא עליו צעקת דל. שהדל הנרצח והנעשק מן הרשעים האלה צועק על ה' ומתרעם מדוע לא יעניש ה' את הרשע. ומדוע לא יציל את הדל מידו. שהיא השאלה ששאל איוב (בסי' כ"ד)שהלא יש רשעים מחריבי הישוב ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה. אבל האמת הוא שצעקת עניים ישמע. וגם ע"ז יש תירוץ. שלפעמים הרשע הוא שבט אפו של ה' להעניש בני אדם על רעתם. כמ"ש הוי אשור שבט אפי. ולכן אינו מענישו ועוד יתן לו עז וחיל עד שיכלה הזמן המוגבל מאתו ליסר גוים ולהוכיח לאומים. כמ"ש והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור. וז"ש.

    אבן עזרא

    להביא עליו צעקת דל שגזלו אותם הרשעים.

29. (כט)וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל־גּוֹי וְעַל־אָדָם יָחַד

    מצודת דוד:והוא ישקיט. כאשר יגזור המקום על מי לשבת שוקט ובוטח ומי הוא יחריד ויבלבל אותו וכאשר יסתיר פנים ממי לבל ישגיח בו לתת לו די מחסורו ומי א״כ יראנו ר״ל מי ישגיח בו למלאות מחסורו כי הכל מיד ה׳ ואין כח במערכת השמים לא לרחק ולא לקרב: ועל גוי. בין על אומה שלימה בין על אדם יחידי כי יכול הוא אף בכוללים ומשגיח אף בפרטים:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ירשיע. יחריד ויבלבל וכן ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א י״ד:מ״ז):

    ישורנו. יראנו כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז):

    רש"י

    והוא ישקיט. משקיט את הדלים מאותן העושקים ומי ירשיע עוד ובעוד שהסתיר פנים מי ישורנו:

    ועל גוי ועל אדם יחד. כיחידים כמרובים שוה לפניו להשקיט ולהסתיר פנים:

    מלבי"ם

    (כט-ל) והוא ישקט. שיעור הכתובים והוא ישקט ממלוך אדם חנף ממוקשי עם ומי ירשיע. ר"ל שה' הזמין שימלוך אדם חנף שירגיז וירעיש הארץ. או שהזמין מוקשי עם. שרשעים רבים יקומו להיות למוקש אל העם. רוצחים ושודדים ומחריבי הישוב. כדי להעניש בהם את העולם ולהיות שבט אפו ועברתו, ורעת העריץ המרעיש הארץ או של הרשעים מוקשי עם יש לו זמן וגבול קצוב לפי גזרת ה', עד שבעת שיבא הזמן שישקיט ה' לבני אדם מהאדם חנף וממוקשי עם וישבית רעתם. אז מי ירשיע. כי אז רשעים יכרתו ותחדל הרשע. אבל כ"ז שיסתיר פנים ממלוך אדם חנף שהוא כל זמן המיועד ליסר גוים. שאז יסתיר ה' פנים מבלי יעניש את החנף ומוקשי עם והרשעים המחריבים את העולם.

    מי ישורנו. כי אז ההשגחה מסותרת ונעלמת ואין ה' מעניש את הרשע.

    ועל גוי. וזה יהיה לפעמים על גוי אחד. שיזמין איש עריץ ומוקשי עם להעניש בהם גוי מיוחד שחטא כנגדו. ולפעמים יהיה זה על אדם יחד. על כלל בני אדם. כמו סנחריב ונבוכדנצר שהחריבו וכבשו את העולם כולו. ועכ"פ לא תוכל להוכיח מזה שאין השגחה ואין גמול ועונש ממה שלא יכרית את מרגיזי הארצות האלה. כי בהפך הם נתמנו מאתו בהשגחתו ליסר בני אדם על מעשיהם הרעים. וממשלתם וכחם נכון בידם מאת ה' עד בא יום אידם וחש עתידות למו. וכ"ז נמשך עמ"ש כי לא על איש ישים עוד להלך אל אל במשפט. שעל כל אלה הדברים לא יוכל איש להשפט עם אל ולשאול לו שאלות מדוע הרשע מצליח ומדוע לא יכריתהו ה'. ומוסיף לאמר.

    אבן עזרא

    והוא ישקיט ומי ירשיע יניע כעניין נצוח וכמוהו: ובכל אשר יפנה ירשיע, והעניין הפך ישקיט כי בשעת הנצוח יתנועעו בני אדם, הלא תראה יאמר והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל.

    ויסתר פנים הפך ישקיט אז יתעוררו כל המלחמות.

    על גוי על אומה גם על אדם לבדו, ולא ימליך אדם חנף אלא ממוקשי עם, כדי להנקם מהם.

30. (ל)מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם

    מצודת דוד:ממלוך. הוא המסיר ממלוכה אדם חנף מבלי היות מוקשי עם ר״ל למען לא יביא מוקשים על העם:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    חנף. רשע המחניף ליצרו ועושה פתויו:

    רש"י

    (וישקוט) ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. על דלים שמלך:

    ממוקשי עם. עון, ולאלוה כזה לא היה לך לומר בליעל ורשע:

31. (לא)כִּי־אֶל־אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל

    מצודת דוד:כי אל אל האמר. ר״ל על כי נראה שמעשיו בדין נכון הוא לומר אל האל הנה אשא ואסבול המכאוב ולא אשחית מעשה מעתה:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נשאתי. אשא ואסבול:

    אחבול. אשחית:

    רש"י

    כי אל אל האמר. להאמר אליו נכון וראוי מאת כל סובלי יסורים להאמר נשאתי ומקבל וסובל אני משפטיך ולא אחבול בעצמי ועוד צריך הנידן לומר:

    מלבי"ם

    כי אל אל. ר"ל לא על איש להלך אל אל במשפט אל אל האמר נשאתי. שאף בלא הטעמים האלה לא יוכל איש להשפט אל אל. אשר יאמר נשאתי לא אחבול שאם יאמר אני רוצה לסבול ולישא כעס הרשעים שמכעיסים אותי ולהאריך להם אפי. ואיני רוצה לחבול אותם. לא יוכל איש להלך אליו במשפט ע"ז. אם הוא רוצה להאריך אפו מטעם ידוע אצלו:

    רלב"ג

    נשאתי לא אחבול. סלחתי לא אשחית:

    אבן עזרא

    כי אל אל היוכל אדם לומר נשאתי אלו החלאים לא אחבל, עוד לא אשחת כמו וחבל את מעשה ידיך, והעניין היוכל אדם לומר די לי, לא ארצה יותר.

32. (לב)בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם־עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף

    מצודת דוד:בלעדי אחזה. ומלבד מה שאראה אני בעצמי להשכיל בדבריך למדני אתה את המעשה אשר אעשה ואם פעלתי עון מחסרון הידיעה לא אוסיף עוד לעשות כזאת כאשר תלמדני לדעת דרך זו אלך וכאומר הנה דרך הנכון לומר כן ולא להחזיק עצמו לצדיק ולבעט ביסורים:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בלעדי. הוא כמו מלבד וכן בלעדי רק אשר אכלו הנערים (בראשית יד):

    אחזה. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח):

    הורני. למדני:

    רש"י

    בלעדי אחזה. לבד מה שאני יודע לראות ולהבין בדבריך אתה הורני ואם און פעלתי לא אוסיף:

    מלבי"ם

    בלעדי. (מלת האמר נמשך גם לכאן).

    אל אל האמר בלעדי אחזה אתה הורני. שה' יאמר לההולך במשפט כנגדו. וכי תורני אתה דבר אשר לא אחזה אני? וכי אתה רואה ויודע יותר ממני ותורה אותי דבר שלא אחזה, עד שעי"ז אם עול פעלתי לא אוסיף. שע"י שיתודע לי (ע"י שתראני דבר שלא חזיתי ולא הבנתי אותו) שפעלתי עול מבלי ידיעה. אז לא אוסיף לעשות כעול הזה?:

    אבן עזרא

    בלעדי אשר אחזה.

    אם און פעלתי בדבורי.

33. (לג)הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי־מָאַסְתָּ כִּי־אַתָּה תִבְחַר וְלֹא־אָנִי וּמַה־יָדַעְתָּ דַבֵּר

    מצודת דוד:המעמך. וכי מעמך לבדך יושלם החקירה בדבר הנהגת משפט ה׳ וכי אתה לבדך תכריע כי מאסת אמרי הזולת וכפל עוד דברו ואמר וכי אתה תבחר אמיתת הדבר ולא אני הלא גם לי לבב כמוך ומה ידעת מן ההיקש והויכוח דבר ונשימה לב לבחון הכנים המה:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    המעמך ישלמנה כי מאסת וגו'. כך אמר אליהו לאיוב המעמך היה לו להקב"ה להימלך בפירעון תשלומין ממך:

    כי מאסת. לאמר מאסתי לא לעולם אחיה (לעיל ג) יתר ידו ויבצעני (לעיל ו) סבור אתה שיגבה ממך לפי דעתך ורצונך ואתה תבחר התשלומין ולא אני במקום הקב"ה דבר אליהו בתמיה:

    מלבי"ם

    המעמך (גם לכאן נמשך מלת האמר).

    האמר המעמך ישלמנה כי מאסת. שה' יאמר לההולך נגדו במשפט מה לך לדרוש משפט מאתי מדוע איני מעניש את הרשע וכי ע"י שאין ה' משלם להרשע את ענשו ישלם התשלומין האלה מעמך. אשר לכן מאסת בהנהגתי ולא ייטב דבר זה בעיניך? הלא תשלומי עונש הרשע לא אקח מידך ומה אכפת לך. מה תתעבר על ריב לא לך, וכי אתה תבחר ולא אני? או הכי רוצה אתה שהבחירה על זמן ואופן של עונשי הרשעים יהיה בידך לא בידי. שאתה תבחר זמן ומדת העונש לא אנכי? שלכן תתוכח למה יעניש את הרשע בזמן מאוחר (בעת שיבחר הוא לפי חכמתו) ולא יענישו בזמן מוקדם (לפי מה שתבחר אתה). ואחר שה' מצד רצונו ומצד חכמתו ומצד הנהגתו את הכלל רואה שלא להעניש את הרשעים תיכף ובפרהסיא. ומאריך להם אפו מטעמים נודעים לחכמתו הבב"ת. ואתה אין לך הפסד מזה שאינו מבקש תשלומי ענשם מידך. מי אתה כי תלך אליו במשפט לבקש מאתו דין וחשבון על הנהגתו.

    ומה ידעת דבר. ר"ל ואם יש לך עוד לדבר ולטעון ע"ז דבר מה שידעת לדבר עוד:

    רלב"ג

    ישלמנה. ישלימנה לעשות:

    אבן עזרא

    המעמך ישלמנה רובי המפרשים השתבשו בפסוק זה. יש אומרים: המעמך ישלם חסרון דעתי, כי מאסת דברי. ויש אומרים: המעמך היש כח עמך להשלים עמך הרעה לעשות שלום, כי אתה תבחר דברי אם אומר אמת. והנכון בעיני: שהוא כן, המעמך ישלם הרעה או הטובה.

    כי מאסת והעניין: יש אנשים שיאמרו לא ארצה לסבול הרעה בעבור טובה גדולה שיהיה שכרה, כעניין לא הם ולא שכרם:

    כי אתה תבחר ולא אני ולמה תבחר אתה, שמא אני ארצה לסבול מעט רע בזמן קצוץ, בעבור טוב רב בימים אין קץ להם.

34. (לד)אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי

    מצודת דוד:אנשי לבב. הן ידעתי שאנשי לבב יאמרו לי ר״ל יודו למאמרי וכל גבר חכם יהיה שומע לדברי ומהם לא יסור:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אנשי לבב יאמרו לי. כי איוב לא בדעת ידבר:

    מלבי"ם

    אנשי ר"ל אתה תדבר עוד מה שידעת. אבל אנשי לבב שישמעו את דברך הם יאמרו לי, וכן גבר חכם אשר ישמע לי את תשובתי אשר השבתי על דבריך. הוא ג"כ יאמר, כי.

35. (לה)אִיּוֹב לֹא־בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל

    מצודת דוד:איוב. אבל איוב לא בדעת ידבר ר״ל מקושי המכאוב אין דעתו שלימה ולזה דבריו המה לא בהשכל ולולי זאת היה גם הוא מודה לדברי:

    עוד פירושים על פסוק לה: מלבי"ם

    מלבי"ם

    איוב לא בדעת ידבר. ר"ל שדבריו אינם נלקחים לא מן הדעת המושג ע"י הבחינה והנסיון. וכן אין מסכימים עם השכלת הפילוסופים הנלקחת ע"י מופתי התבונה. כי דבריו לא בהשכל:

36. (לו)אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח עַל־תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי־אָוֶן

    מצודת דוד:אבי. הנה חפצי שעד עולם יהיה איוב בחון ביסורים לראות אם יחזור מדבריו ועם כל צעקתו לא יחדלו ממנו עד אשר ישוב לה׳: על תשובות. בעבור שימצאו תשובות באנשי און בראותם שלא הלכו ממנו הייסורים כ״א בתשובה:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אבי. ענין תאוה ורצון כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳):

    רש"י

    אבי יבחן. אבי אתה הקב"ה אב לכל הלואי יבחן איוב עד נצח למען תהיה תשובה לאנשי און ואף לבני אדם דבר הכתוב כן כמו אבי דבר גדול וגו' (מלכים ב ה׳:י״ג) (ד"א אבי כמו ותפר האביונה (קהלת י״ב:ה׳) ל' רצון כך חברו מנחם וכן פתרונו אבי יבחן איוב עד נצח רצוני ומאויי שיבחן איוב עד נצח סא"א):

    מלבי"ם

    אבי. רצוני ותאותי הוא.

    שיבחן איוב עד נצח, שיבחן ושאתוכח אתו עד שיתנצח על תשובות באנשי און. ר"ל שיתנצח מן התשובות של דברי מינות שהוא משיב בוכוחו. שהם שייכים באנשי און. ר"ל שראוים להמצא בין הרשעים. לא שיצאו מאיש צדיק כמהו. ולכן תאותי לבחון את דבריו כל מה שירצה עוד לדבר כמ"ש ומה ידעת דבר. ולהתוכח אתו עד שינוצח על התשובות של מינות שהוא משיב:

    רלב"ג

    אבי. מגז' אבה והרצון בו רצוני או יהיה קריאה אל השם על:

    תשובות באנשי און. על שהוא משיב להם תשובות בענין אנשי און:

    אבן עזרא

    אבי יש אומרים: שהוא כמו אבה, כמו רצוני. והקרוב אלי: שיאמר אבי למקום ויחסר סימן הקריאה, אם יבחן איוב לעולם באמת יבחן, בעבור שתשובותיו באנשי און.

37. (לז)כִּי יֹסִיף עַל־חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפּוֹק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל

    מצודת דוד:כי יוסיף. כי על החטא אשר יחטא בלבו לכחש בהשגחה עוד יוסיף פשע אשר בינינו בפרסום רב יתלונן די ספוקו וירבה אמריו על האל ואם עכ״ז ילכו להם היסורים ינעול דלת לפני אנשי און ולא ישובו לה׳ כי יאמרו הכל בא במקרה וכאשר באו כן הלכו (העולה מהמענה ההיא אשר ישוב לומר שהמקום משלם לכ״א כגמולו ואינו מוצא תנואות לחבל מעשה ידיו משנאתו בם כי אם היה כן מה לו להרבות בתחבולות הלא הכל שלו ובידו לאבד הכל בקלות ואין מי ימחה בידו אבל עם הכל יעשה במשפט הדל יהיה או שוע המעט אם רב ואין כח במערכת השמים לבטל גזירת המקום לזאת מהראוי לשוב לה׳ ולא לבעט ביסורים אף יתאוה לבל ילכו היסורים מאיוב עד כי ישוב למען הורות תשובה):

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יספוק. די הספוק ור״ל הרבה מאד כמו במלאות ספקו (לעיל כ):

    רש"י

    יספוק. ל' רוב דברים והרמת קול:

    בינינו יספוק. הוא אומר מה לנו ולדבריו אף אמנם שגיתי אתי תלין (לעיל יט) ואינו יודע שאנו נענשים ומספיק לנו עונות על שאנו שומעים כך מפורש בויקרא רבה:

    מלבי"ם

    כי. אם לא נתוכח אתו עד שיתנצח. הלא יוסיף על חטאתו פשע. ויתמיד להחזיק בכפירה והכחשת האמונה. כי הלא בינינו יספוק. שהגם שיושב בינינו שאנחנו מאמינים בהשגחה ובשכר ועונש, יטיל הוא ספיקות על האמונה.

    וירב אמריו לאל להתוכח כנגדו. ולכן אני רוצה לבחנו בוכוח עד שישוב מדעותיו ומספקותיו:

    רלב"ג

    יספוק. יספוק כפיו ויתרעם מהש"י:

    ביאור דברי המענה. השיב אליהוא על קצת דברים זכר שאמרם איוב ואמר שמעו חכמים מילי ויודעים האזינו לי כי אזן מלים תבחן כמו החיך יטעם האוכל או רצה בזה שהוא יטעון על איוב מהדברים המוחשים לא שיסתיר המוחש כמו שהיו עושים ריעי איוב נבחרה לנו המשפט והאמת לא נבחר דעת אחד על אח' אם לא מצד העיון והחוש או מצד אחד מהם אבל נשתדל לדעת אי זה מהדעות הוא יותר טוב, כי אמר איוב צדקתי ואל הסי' משפטי על משפטי שישפטני השם באלו המכאובות האם אכזב באמרי שצדקתי הנה על דרך האמת אנושה מכתי מבלי פשע, מי גבר חכם ושלם כאיוב יאמר דברי לעג כאלו, והנה בזה המאמר כאילו הלך להתחבר עם פועלי האון ואנשי רשע כי יאמר שלא יועיל לאדם ברצותו הדרך שהוא עם אלהים והוא הדרך הישר, ואולם אמר זה כי מי שילך בדרך הישרה יאמרו בו שהלך עם אלהים כאומרו את האלהים התהלך נח, לכן אנשי שכל שמעו לי חלילה לאל מעשות רשע ועול כי הוא ישלם לאדם פעלו ר"ל גמול פעלו על דרך וכשכיר יקוה פעלו וימציא לאדם בדרכיו ר"ל שישגיח בטובים וישמר' והרשעים יהיו נעזבים למקרה הזמן הרעים הנכונים לבא עליהם מצד המערכת, אמנם שהש"י לא יעשה רשע ולא יעות משפט הוא מבואר ממה שאומר מי הוא עליו שגזר וסדר כל אלו הנמצאות הנפלאות אשר בארץ בזה הסידור הנפלא מהיושר והחכמה מה שלא יתכן לאדם שישיג ממנו כי אם מעט ומי שסדר זולתו זה העולם כלו הלא באמת הוא לבדו בראו ובכחו עומד ונשמר תמיד, ואם היה חפץ רשע להביא רע בזה העולם שלא כרין היה אפשר שיאסוף אליו חיי זה העולם יחד ויפסידהו ויגוע יחד כל חי ואדם על עפר ישוב ואולם זה אינו אבל נמצא הש"י משגיח בו השגחה נפלאה להעמידו תמיד על מתכונתו ולזה יחוייב שלא ייוחס לש"י הרשע והעול ואם תרצה להבין שמע אמרי, הגם שונא משפט ימשול בזה העולם הנמצא בו המשפט והחסד בתכלית מה שאיפשר בבריאת הנמצאות אשר בו ובפרט בצמחים ובעלי חיים ואין ראוי ליחס רשע אל מי שהוא חזק הצדק אשר בהנהגתו זאת אשר סידר באנשי העולם מן היושר עד שלא ניכר בה שרים ולא ניכר בה בין נדיב ודל לפי שהם כולם מעשה ידיו, ולזה תמצא שבבא יומם ימותו ברגע ובכמו שיעור העתה אשר יחלק הלילה לשני חציין שאינו בזמן אלא כמו שהנקודה בקו ימצא שיתנועעו עם אחר ויעברו מן העולם ויאבדו בבא יומם ויסורו אלו המקרים אשר ימיתום האביר אשר ימשול בזה העם עמהם וכל אלו ימותו יחד מזולת שיחולו עליהם ידים אבל ברצון השם וגזרתו זה הרע בא להם מצד רשעם להעדר ההשגחה האלהית מפני זה מהם ובהסתירו השם פניו מהם יהיו מטרה למקרה הזמן כמו שאמר אחר זה ויסתר פנים ומי ישורנה ועל גוי ועל אדם יחד וכל זה הוא לפי שעיני השם על דרכי איש והוא רואה כל צעדיו ושיתכן שיהיו ממנו צדיקים ורשעים ולזה היה הרע הנופל במקרה מצד הסידור אשר מהמערכת כמו מכוון לענוש הרשעים כי הרבה מה שישתדל השם בענייני' אשר מצד ההכרח שיגיע מהם תועלת כמו שהתבאר בספר בעלי חיים, אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און מיד השם ית' על רשעם כי בלא ספק יגיעם עונש בעניינים החמריים לסור ההשגחה האלהית מהם, הנה לא על איש יגזור ויסדר מה שיעשה בעתיד אבל הכל בבחירתו כדי שיוכל כל איש ללכת אל אל במשפט וביושר ולא ימנעהו מזה מה שסידר מהמעשים והתכונות הנפשיות מצד המערכת כי זה הסידור כמו שאמרנו ימשול בו השכל, ישבור השם תקיפים רבים עושקי בני אדם לאין חקר ויעמיד אחרים כאשר ימצאו במקומם לעשות עמהם רע כמו הרע הנעשה לקודמי' וזה אמנם הוא מפני הסתר פנים, ומפני זה יכיר לאנשים פעולותיהם כי הם היו רעות בראותם העונש הבא להם עד שידכאו ויאבדו בזמן מועט כמו הרגע אשר יהפך בו הלילה ליום כי אין בין היום והלילה אמצעי, הנה כבר הכה אותם במדרגת אשר ראוי שיוכו בו הרשעים במקום רואים שיראו הרע המגיע לאלו הרעים ויראו כי הם בעצמם סבבו שיגיעו הרעות להם מפני סור' מאחרי השם ובלתי השכילם דרכיו עד שסרה השגחתו מהם, ובזה תועלת לטובים אשר היו עושקים אותם אלו הרעים והם הדלים והעניים אשר היו צועקים לשם מפני היותם עשוקים ואפשר שנאמר כי אליהוא יראה כי בכאן ב' סיבות להגעת הרע לרשעים האחד מצד העדר ההשגחה האלהית מהם אשר סבתם סורה ממנו ובלתי השכילם דרכיו ויבאו מפני זה להם הרעות המוגבלות מצד המערכת להם, והשנית ההשגחה האלהית אשר על הטובים כי יתכן שישגיח השכל הפועל על האיש הטוב שיסיר ממנו כל דבר יזיקהו ויכלה ממנו מפני זה אלו הרשעים ויכוון אל ההטבה לטובים בעצמות וזהו דעת תורתינו בלא ספק ר"ל שהרעות יבואו לרשעים לאחת משתי אלו הסיבות ולזה באו הרעות על המצרים בעבור ישראל, וזולת זה מה שנזכר בתורה שינהג זה המנהג ונזכר בתורה ג"כ הצד השני מהבאת העונש על הרשע ר"ל סור ההשגחה האלהית ממנו והיותו משולח ונעזב לרעות הנכונות לבא עליו אמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול ואמר לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם והש"י כאשר ישקיט האדם בשמרו אותו בהשגחתו עליו אמר מי הוא זה אשר ירשיעהו ויענישהו הנה אין כח ברע המוגבל מצד המערכת שיזיק לאדם בהיות השגחת השם בו והיא תהיה בו בהתאחדותו בשכל הפועל כפי היכולת או אם יסתיר השם פניו ויהיה האדם משולח ונעזב למקרי' מי יראה אותו וישגיח בו להצילו מהרע הנכון לבא עליו וזה הרע יקרה מצד הסתר פנים עד שיחול יחד על גוי ועל אדם המולך עליהם וסבת זה מלוך אדם חנף על זה העם והיות העם הזה רבו המוקשים והפגעים כאילו אמר שהעם לא יענש בעבור חטא המלך אם הם בצד שתהיה השגחת הש"י בהם ולא המלך בעבור חטא העם אבל תהיה הסיבה ברע אשר יקרם חטא שניהם יחד ואפשר שנאמר שיהיה הרצון באומרו ממלוך אדם חנף וגו' שכבר ישגיח מחוזק ההשגחה האלהית עד שלא ימלוך אדם חנף כי אם ממוקשי עם ולזה ישלח להם השם מנהיג שישחיתם ואילו היו טובים לא היה בו כח להשחיתם לפי שהש"י השומר אותם יהפוך לב המנהיג כאשר ירצו באומרו פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו והנה הביאור הראשון יותר נכון מצד הענין ומצד הלשון כי לזה הביאור היה ראוי שיאמר מלוך אדם חנף ממוקשי עם ובהיות הענין כמו שאמרתי ר"ל שהש"י ישמור הדבקים בו מכל רע נכון לבא עליהם מצד המערכ' ושהרע יבא לצדיקים על צד ההשגחה לשומרם מרע מה הנכון לבוא עליהם מצד המערכת ושהרע יבא לצדיקים על צד התוכחות כשיתחילו לדרוך אל הרשע, הנה אל אל אשר לו היכולת לומר מחלתי לא אשחית ר"ל שכחו להסיר הרע הנכון לבוא מצד המערכת היה ראוי שתשוב ותאמר בלעדי אחזה בעצמי רשע אתה הורני ואם עול פעלתי לא אוסיף אם לא היית מכיר בעצמך רשע כמו שאתה אומר והשתדל להתקרב אליו בדרך שתהיה השגחתו בך ואז תנצל כי זה בהכרח לפי מה שאמרתי בא אליך אם מצד התוכחות לחטא מה התחלת בדריכתו אם מצד הסידור מהכוכבים להעדר ההשגחה ממך אם להשגחת הש"י עליך להצילך מרע יותר חזק היה נכון לבוא עליך, וזה האופן השלישי אין ראוי לך להתרעם ממנו ואם היה שיהיה רע הבא עליך על זה האופן ואם היה על אחד מהאופנים הקודמים הנה התשובה לך אל תועיל לך ותצילך משישלים אליך הרעה אשר החחיל להביאה אליך האם נכון שיצא ממך דבר יהיה סבה להשלי' לבא הרעה אליך כי מאסת חייך ולא השתדלת להתקרב אל הש"י כרי שיסיר הרע ממך אבל בחרת שימיתך או יהיה הרצון באומרו כי מאס מאסת לשוב אל השם ולהכנע לפניו הנה אתה תבחר זה הדרך ולא אני ומה תדע להשיב על דברי, אנשי שכל יאמרו לי ויאמר גבר חכם שומע לי, כי איוב לא ידבר בדעת דבריו אלה ודבריו לא בהשכל רצוני יבחן איוב באלה המכאובים עד נצח כדי שיהיו ממנו תשובות באנשי און ר"ל להשיב להם ראו מה קרה לאיוב על הטיח דברים כנגד הש"י או יהיה פירושו על תשובות באנשי און מפני שהיה משיב תשובות באנשי און ליחס מהם עול לש"י והיא ההצלחה הנראית לרשעים לפי מה שזכר, כי יוסיף תמיד על חטאתו פשע בינינו יספוק כפיו ויתרעם על הש"י וירבה אמריו לאל כאילו היה אנוש בערכו: והכלל העולה מהדברים הוא כי על מה שהיה איוב טוען שכבר הגיעוהו רעות נפלאות על לא חמס בכפיו ושפט מפני זה שהאדם משולח ונעזב אל הסידור אשר מצד המערכת ולזה היה מתרע' על השם יתברך איך סידר הענין בזה האופן בהעדר הסדר והיושר ולמה ברא האנשים הקשי יום אחר שאין להם המלט מהרע ונבחר להם ההעדר מהמציאות והמות מהחיים הנה ישיב אליהו שדברי איוב בטלים מצדדים הצד האחד שהוא היה אומר שאין חמס בכפיו והוא מבואר שכבר חטא במה שאמר שלא יועיל לאדם בהחהלכו בדרכי השם וכאילו התחבר בזה הדעת עם אנשי רשע ופועלי און כי הם יעשו מה שיעשו מהרשע והחמס להשענם שלא יגיעם נזק מהש"י על זה ואע"פ שכבר התנצל איוב מזה הענין והשיב שהוא לא ישבח מפני זה הרשע והעול כמו שזכר במענה חי אל הסיר משפטי הנה אין לו התנצלות במה שנכנס מהמות בדעתו זאת מצד קיצורו מחקור בזאת החקירה כפי מה שראוי והוא מבואר שהחטא אשר יהיה בדעות הוא יותר עצום מהחטא אשר יהיה בפעולות המדותיוח כי כל מה שיהיה הפועל למרי והמתואר בו יותר נכבד יהיה החטא בו יותר חזק ולפי שהחטא אשר יהיה בדעות יהיה המתואר בו השכל והחטא אשר יהיה בפעולות המדותיות יהיה המתואר בו החומר והכחות הנפשיות החמריות והנה השכל יותר נכבד מהחומר ומשאר כחות הנפש הוא מבואר שהחטא אשר יהיה בדעות הוא יותר עצום מהחטא אשר יהיה בפעולות המדותיות כאילו תאמר הגנבה והגזל ומה שידמה לזה וכ"ש כשנתלו בדעת ההוא אשר היה הטעות השלמיות האנושיות בכללם והמדעי כמו הענין בזה הדרוש אשר טעה בו איוב זה האופן מהטעות ואמנם שכבר נתלה בו השלמות המדיני הוא מבואר ממה שקדם וזה שהאנשים לא ימנעו מעשות הרשע והעול אלא ליראתם שיגיעם עונש על זה ואמנם יתבאר שכבר נחלה בו שלימות המדעי משני צדדים הצד האחד במקרה והוא כשידעו האנשים שבהשלימם שכלם והוצאתם אותו מהכח אל הפועל ימלטו מאלו הרעות אשר מצד המערכת כמו שהתבאר מדברי אליהו ישתדלו להשלים שכלם והצד השני בעצם כי ההצלחה האינושית תהיה כשישכיל האדם השם יתברך כפי מה שאיפשר וזאת הגזרה מוסכם עליהם מהפילוסופים ובעלי התורה האלהי' והיא כמו מבוארת בנפשה למי שהתפלסף וידע ענין השכל ומהו מה שישכיל ולפי שהשגת הש"י האפשרי' לנו הגיע לנו בשנשיג מעשיו ואופן פעלו בהם ויותר מה שאיפשר שנשיג מהם הם אלו הדברים אשר בזה העולם השפל הנה כאשר תעלם ממנו הנהגתו אותם ונטעה בזאת ההנהגה זה האופן מהטעות שטעה איוב תמנע ממנו ההשגחה בשם ית' האיפשרית לנו ובהיות הענין כן הוא מבואר שדברי איוב בלתי צודקים במה שהיה אומר שצדק ואל הסיר משפטי והצד השני הוא שאליהו יבאר שהשם לא ישתדל בעשייח הרשע והעול כלל אבל ירחיקהו בכל האופנים ולזה אין ראוי שנאמר שהוא סידר בטובות אישי האדם ורעחם סידור בלתי בלתי שומר צדק ויושר כמו שהיה אומר איוב אמנם שהש"י איננו חפץ ברשע והעול זה יתבאר בחפוש ונציע לזה המופת הקדמה אחת מחוייב הוראתה והיא שכל הדברים הנמצאים פועל אותם הש"י ואחר שהוצעה זאת ההקדמה על שהוא אמתית בלא ספק ומחוייבת ההודאה בה לבעלי התורות האלהית ולבעלי העיון אמנם כי כשנחפש בכללות בסדור אשר סדר הש"י בזה המציאות מצאנו בו מהצד' והיושר וההטבה והחנינה מה שלא ישוער רצוני לומר כשחקרנו בשלמות הנמצא ביציר' מין ומין מהנמצאות עד שלא היה אפשר המצאם באופן יותר שלם רוצה לומר שאי אפשר שיהיה להם מהשלמות בעצמם יותר מהנמצא להם ואי אפשר ג"כ שישלימו קצתם קצת יותר מזה ממה שנמצא להם מהשלמתם קצתם קצת והעדרם קצתם בקצת ואל אלו שתי ההקדמות רמז אליהו באומרו מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כולה רצוני שהוא זכר שהש"י הוא הפועל סידור העולם וטען עם זה בזה הפסוק שזה הסידור יורנו שאין הש"י חפץ רשע והוא מה שהקדים ואמר אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט וביאר זה מזה הסידור אשר סדרו הש"י בזה העולם ובהיות הענין כן הוא מבואר מצד אלו הפעולות אשר פועל אותם הש"י שאיננו חפץ בעשיית הרשע והעול אבל כל השתדלותו הוא לעשות הצדק והיושר בכל הדברים הנמצאים וזה שאם היה חפץ בעשיית הרשע והעול לא היו פעולותיו על צד האופן שהם בו מהצדק והיושר כי לא יבא ממי שהוא חפץ רשע ועול צדק ויושר כי אם מעט ובמקרה ואין לאומר שיאמר שהוא פועל המינים והם אשר נמצא בהם בבריאתם הצדק והיושר ואיננו פועל האישי' לפי שהמיני' אינם דבר יותר מהאישי' אבל הם האישי' בעצמם ואולם באישים דבר נוסף על הטבע המיניי והם המשיגי' היולניי' אשר היו בהם פרטיים כמו שהתבאר במה שאחר הטבע וכאשר התיישב זה כולו הוא מבואר שאין הש"י חפץ רשע ועול ומה שנמצאהו בלתי שומר צדק ויושר בטובות אישי האדם ורעת' ראוי שנחקור איך איפשר זה מזולת שניחס לשם רשע ועול ואם לא נוכל להשיג זה ראוי שניחסהו אל קצורינו לא שנחליט המאמר מפני רוע הסידור הנמצא לפי מה שנחשוב בטובות אישי האדם ורעתם שהש"י סידר זה הענין באופן חסר כמו שהיה אומר איוב ואם אמר אומר שאיוב לא ייחס זה הענין אשר היה מתרעם עליו לש"י לרשע עול אבל ייחסהו ללאות וקיצור וזה לא יכטל מזה הצד הנה אליהו בטל ג"כ זה המאמר בכח טענתו זאת ואמר אמנם שהש"י לא ירשיע ולא יעות משפט מצד קצורו וליאותו מהמציא זה הסירור הנמצא בטובות אישי האדם ורעתם באופן יותר שלם זה מבואר לפי שהוא לבדו המציא זה המציאות בכללו וסידר אותו בזה הסידור הנפלא אשר הוא מורה על שתכלית העוצם והחכמה נמצא לפועלו ואם לא השיגהו קיצור וליאו' מהמציא מה שהמציא מהדברים הנפלאים תכלית הפלא בנמצא נמצא כ"ש שלא ישיגהו ליאו' וקיצור במה שהוא למטה מזה והוא הבאת הטוב לטובים והבאת הרע לרעים וכ"ש שלא ילאה להמנע מברוא האנשי' הקשי יום ולא יקצר מהשיג אם המות הוא נבחר מהחיים לכמו אלו האנשים אם לא והנה יבאר אליהו באופן שני שאין הש"י חפץ ברשע והעול והוא יניח תחלה בכח דבריו כאילו הוא מבואר בנפשו שאין הבאת הטוב בלא משפט עול כאילו תאמר הבאת הטוב לרשעים המסודר להם מצד המערכת לפי שהוא יראה שאין בזה עול כי זה הטוב יבא להם על צד ההשגחה הכוללת אשר הש"י משגיח באדם רצוני לומר מצד הסידור אשר מהגרמים השמימיים וזה יהיה להם מאשר האדם נולד בעת אשר היה בו מצד הכוכבים זה המצב לא מצד מה שהם אלו האנשים והוא מבואר שאין ראוי שימנע השם מהשגיח במין האנושי זה האופן מן ההשגחה מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו ואולם היה עול ורשע אם היה מגיע להם טוב מצד מה שהם רשעים או מפני הטבע האישיי ואחר שהתישב זה הנה נבאר מדברי אליהוא שאין הש"י חפץ רשע וזה שאם היה חפץ רשע הנה יחוייב לפי דעת איוב שיהיה השתדלותו להביא רע בלא משפט לאלו הנמצאות השפלים באמצעות המערכת וזה כי הבא' הטוב בלא משפט בזה האופן איננו רשע ועול כמו שקדם והנה אם היה חפץ בהבא' הרע היה משחית זה המציאות השפל ברגע לפי מה שנמצא לש"י מעצ' הכח והיכולת ועוד שעמידה זה הנמצא קיומו הוא בשם ית' וכאשר לא יסבב הש"י בשמירתו יפסד תכף ואחר זה נשנה מקביל הנמשך ונאמר אבל זה המציאות השפל נפסד ונשחת יחד ויחוייב מזה מקביל הקודם והוא שאין הש"י חפץ בהשחתה וההרעה והוא מקביל הנמשך מההקש התנאי הקודם ויחויב ממנו מקביל הקודם והוא שאין הש"י חפץ רשע וזה המופת רמז אליו אליהו באומרו אם ישיב אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף לבאר מה שהקדים ואמר אף אמנם אל לא ירשיע ואמר ואדם על עפר ישוב שאם היה דעת איוב שזה העול איננו נמצא רק באדם ולא יחוייב שיהיה חפץ להביא רע בלא משפט כי אם לאדם הוא מבואר שאם היה חפץ הש"י בהבאת הרע לאדם היה מפסיד המין האנושי ברגע ולפי שלא ביאר אליהוא בביאור שהבא' הטוב בלא משפט לרשעים מצד המערכת אינו עול נשאר זה הספ' לאיוב אחר דברי אליהוא ר"ל מדוע נמצא' ההצלחה לרשעים כמו שנבאר בביאורינו דעת איוב עם הש"י, והנה הרע אשר יגיע אל הנמצאים השפלים במקרה מהגרמים השמימיי' כבר יאמר אליהוא שאין ראוי שיוחס לש"י לרשע ועול לפי שבו תועלת לענוש לרשעים על רשעם ויקבלו בזה תוכחת שאר האנשים וימלטו ג"כ הטובים מיד הרעים באבדם וזכר עם זה אליהוא שכבר יביא השם רע לרשעים לזאת הסבה לבד ואם לא היה מחוייב להם מצד המערכת להציל הצדיקים מידם וזה כולו צדק ויושר:

    אבן עזרא

    כי כל עת יוסיף על חטאתו פשע.

    בינינו יספוק יותר מדאי, כמו אם יספוק עפר שומרון. והעניין מה שהוא די בינינו, וכנגד המקום ירבה דברים.