איוב פרק ל׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים אֲשֶׁר־מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם־כַּלְבֵי צֹאנִי

   מצודת דוד:ועתה. כאומר אבל לא כן הוא כי עתה נהפך עוד הדבר כי שחקו עלי אף אנשים צעירים ממני לימים ומבוז משפחות אשר מאסתי את אבותם לשום אותם עם הכלבים שומרי צאני להיות גם הם לשומרים עם הכלבים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שחקו. לעגו:

   צעירים. ענין מיעוט כמו ולא יצערו (ירמיהו ל׳:י״ט):

   מלבי"ם

   ועתה, נהפך הכל מהפך אל הפך, ומתחיל מן הכבוד שהיה לו שעתה נהפך לקלון, שתחת שתחלה ישישים קמו עמדו, עתה שחקו עלי צעירים ממני הם שוחקים עלי על הימים אשר מאסתי את אבותם אף לשיהיו שומרי צאני עם הכלבים:

2. (ב)גַּם־כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח

   מצודת דוד:גם כח ידיהם. לא בלבד על שהיו פחותים במעלה מאסתים כי גם בעבור כי אמרתי למה לי כח ידיהם כי הלא מעט היא ואין בו די להציל הצאן מן הבא לטרפה: עלימו אבד כלח. הזקנה שהיתה בהם היא היתה אבודה כי מה תועלת היתה בהזדקנם הואיל והיו פחותים במעלה וחלושי הכח:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כלח. זקנה כמו תבוא בכלח אלי קבר (לעיל ה):

   רש"י

   גם כח ידיהם למה. היה לי באותן הימים רשעים היו ולא תועלת בהם כי פורענות בא על ידם:

   עלימו אבד כלח. זקנה:

   מלבי"ם

   (ב-ג) גם מאסתי כח ידיהם, הגם שהם צעירים ויכולים לעבוד בכח ידיהם, בכ"ז אמרתי למה לי ולא רציתי לקחת אותם לשמור צאני, אחר שעלימו אבד כלח בחסר ובכפן גלמוד, שע"י שהיה להם מחסור וכפן וישבו תמיד גלמוד נפרדים מבני אדם, אבד כלחם וכחם, העורקים ציה שסבבו תמיד בציה במקום אמש שואה ומשואה במדבריות השוממות:

   רלב"ג

   כלח. זמן:

   אבן עזרא

   כלח ימי הזקנה והעניין שהיו בתחלה בצער, עד שנס לחם ולא יודע מתי יזקנו.

3. (ג)בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה

   מצודת דוד:בחסר. בסבת חסרון העושר ובסבת הרעב ישבו גלמוד מבלי חברת אנשים כי נכלמו לשבת בין אנשים: העורקים. היו נסים לארץ ציה ושממה: אמש וגו׳. המקום שאין אנשים מצוים להסתיר קלונם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ובכפן. ענין רעבון כמו לשוד ולכפן (, שם):

   גלמוד. יחידי כמו הלילה ההוא יהי גלמוד (לעיל ג):

   העורקים. הבורחים וכן אנכי בורחת (בראשית ט״ז:ח׳) ת״א ערקת:

   אמש. ר״ל חושך בחשכת הלילה כמו ויוכח אמש (שם לא):

   שואה ומשואה. ענין חשך ושממון כמו יום שואה ומשואה (צפניה א׳:ט״ו) וכפל הדבר לרוב השממון:

   רש"י

   בחסר ובכפן. היו גלמוד:

   העורקים ציה. שמבריחין אותן בימיו מקרב בני אדם לילך בחושך:

   אמש שואה ומשואה. ברואינ"א בלע"ז:

   רלב"ג

   בחסר ובכפן גלמוד. בסבת חסרונ' והרעב אשר הם יהיו יחידי' בלי חברה:

   העורקים ציה אמש ומשואה. הרודפים ארץ ציה ובאים אליה ורודפים מקום החשך והוא שקראו אמש ורודפי' המקומות השוממים ר"ל מקום המדבר והם שקראם שואה ומשואה:

   אבן עזרא

   בחסר ובכפן תרגום רעב.

   גלמוד מקום בלא יישוב.

   העורקים הנסים אל צייה תרגום וינס וערק ובלילה הם במקום שואה.

4. (ד)הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי־שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם

   מצודת דוד:הקוטפים. היו תולשים למאכלם עשב מלוח ועלי אילן ושורש רתמים היה לחמם ומזונם עם כי הדברים האלה אינם נאותים למזון האדם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הקוטפים. ענין תלישה כמו וקטפת מלילות (דברים כג):

   מלוח. שם עשב מה ובדרז״ל אבותינו היו אוכלין מלוחין וכו׳ (קדושין סו):

   עלי שיח. עלי אילן כמו תחת אחד השיחים (בראשית כ״א:ט״ו):

   רתמים. שם אילן מה כמו רותם אחד (מ״א יט):

   רש"י

   הקוטפים מלוח עלי שיח. בהיותם במדברות היו קוטפים להם מלוחים על אילנות היערים ואכולי', מלוח שם עשב הוא ובל' ארמי נקרא קקו"לין ובל' משנה מלוחים מצו"ש בלע"ז כאותה ששנינו (קדושין סו ע"א) העלו מלוחים על שלחנות של זהב:

   שיח. אילן כמו אחד השיחים (בראשית כא):

   מלבי"ם

   הקוטפים, ומאכלים שלהם היה שהיו קוטפים מלוח ותערובת, של עלי שיחים ושרשי רתמים, שהיו מערבים עלים ושרשים פראיים, וזה היה לחמם:

   רלב"ג

   הקוטפים מלוח עלי שיח. מרוב חסרונם הם כורתים עשב נקרא שמו מלוח על האילן לאכול העשב ההוא אע"פ שאין העשב ההוא נאות לאכילה:

   ושורש רתמים לחמם. הוא מזונם ולחמם להעדר המזון שם מה מהם והנה הרתמים הו' עשב נקרא כך או יהיה לחמם מקור ותהיה הלמד משמשת ויהיה עניינו לחמם עצמם כי יצטרך להם מה שיחממם בעבור עמד' במקומות הקרי' באין מחסה:

   אבן עזרא

   הקוטפים מן וקטפת מלילות.

   מלוח מן לחים.

   עלי שיח אפילו עלי השיח שהוא האילן וכמוהו: לשוח בשדה, ללכת בין שיחי השדה.

5. (ה)מִן־גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימוֹ כַּגַּנָּב

   מצודת דוד:מן גו. מן תוך העיר היו נגרשים והבריות היו מריעים עליהם בקול לאמר גרשו גרשו כאשר יריעו על הגנב בעת יגורש:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   גו. הוא התרגום של תוך:

   יריעו. ענין הרמת קול:

   רש"י

   מן גו. מן קרב עיר היו נגרשין:

   מלבי"ם

   מן גו, כי היו מגורשים מן גו העיר על ידי פחיתות מעשיהם, שעת באו אל העיר היו מריעים עליהם כמו על הגנבים, ובני העיר היו צועקים לאמר:

   רלב"ג

   מן גו יגורשו. מתוך העיר יגורשו:

   אבן עזרא

   מן גו תרגום תוך ועניינו מתוך בני אדם יגורשו, בעבור חסרונם ויריעו בני אדם עלימו, כמו לגנב.

6. (ו)בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים

   מצודת דוד:בערוץ. למען ירוחקו מבני אדם לשכון בחריצי העמקים ובנקבי העפר והסלעים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בערוץ. ענין שבר וחריץ והוא מלשון לערוץ הארץ (ישעיה ב):

   חורי. נקבים כמו חור פתן (שם יא):

   וכפים. תרגום של סלע כיפא וכן ובכפים עלו (ירמיה ד):

   רש"י

   בערוץ נחלים. יש ארץ מלוחה מתבקעת ששם היו שוכבים בחורי העפר וחורי נקיקי הסלעים:

   וכפים. תרגום של סלעים (ד"א בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו):

   מלבי"ם

   (ו-ז) בערוץ נחלים לשכן, שלא יכנסו אל העיר רק ישכנו בפרצות הנחל, בין חורי עפר וכפים, ושינהקו בין שיחים ושכלם יספחו תחת החרולים, כן היו מריעים עליהם, כי ע"י שהיו.

   רלב"ג

   בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו:

   חורי עפר וכיפים. מחילות עפר ונקרות הסלעים:

   אבן עזרא

   בערוץ במקום שיפחד אדם לרדת אליו.

7. (ז)בֵּין־שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ

   מצודת דוד:בין שיחים. בין האילנות יצעקו ויהמו כפראים בעבור הרעב ותחת עצי הקוצים יתקבצו ויתאספו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ינהקו. הוא מושאל מצעקת הפרא כמ״ש הינהק פרא (לעיל ו):

   חרול. מין קוצים וכן ממשק חרול (צפניה ב׳:ט׳):

   יסופחו יתחברו ויתאספו כמו ספחני נא (ש״א ב):

   רש"י

   חרול יסופחו. אורשיא"ש בלע"ז היו נאספים כמו ונספחו על בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳):

   רלב"ג

   בין שיחים ינהקו. בין האילנות יצעקו:

   תחת חרול יסופחו. תחת הקוצים יתנגעו ויתנגפו להכנס הקוצים בבשר' ויהיה יסופחו מענין ספחת או יהיה ביאור יסופח יתאספו ויתחברו מגזירת ספחני נא:

   אבן עזרא

   שיחים אילנים.

   ינהקו כמו הפראים.

   חרול מן: כסו פניו חרולים והוא רוח.

   יסופחו מן: ונספחו על בית יעקב, יתקבצו ויאספו.

8. (ח)בְּנֵי־נָבָל גַּם־בְּנֵי בְלִי־שֵׁם נִכְּאוּ מִן־הָאָרֶץ

   מצודת דוד:בני נבל. והנה בניהם השוחקים עלי אשר יקראו בני נבל גם בני בלי שם על כי לא היה לאביהם שם על פני חוץ הנה מאז נשברו ונדכאו גם המה מן הארץ כי בעבור פחיתת אביהם לא מצאו מי יחננם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נבל. כן יקרא אדם פחות ונבזה:

   נכאו. נדכאו ונשברו כמו תהגו אך נכאים (ישעיהו ט״ז:ז׳):

   רש"י

   נכאו. בימי מן הארץ שהייתי משפילם ל' נכה רוח:

   מלבי"ם

   בני נבל גם בני בלי שם, לכן נכאו מן הארץ, ולא הניחום להתחבר עם קיבוץ האנשים:

   רלב"ג

   נכאו. הוא מעניין נכה רוח ומבנין נפעל והרצון שהם שפלים ונכנעים יותר מהארץ:

   אבן עזרא

   נכאו יותר נכאים ושפלים מן הארץ, או מאנשי הארץ, כמו: וכל הארץ באו מצרימה.

9. (ט)וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה

   מצודת דוד:ועתה. והנה עתה יתגדלו עלי ואני להם לנגון כי ינגנו בדברי המקרים אשר באו עלי ואני אהיה להם למלה כי כל ספורי שיחתם המה בי:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ועתה נגינתם הייתי, שהם עושים ממני נגינות לצחק עלי, ואהי להם למלה, שעד עתה לא היה מלה בלשונם כי רחקו מב"א, עתה אנכי המלה שלהם:

   רלב"ג

   נגינתם הייתי. ללעג הייתי להם כמו אני מנגינתם:

   למלה. שלא ידברו כי אם בי:

10. (י)תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא־חָשְׂכוּ רֹק

    מצודת דוד:תעבוני. מאסו אותי ורחקו עצמם ממני ולא מנעו מלרוק לפני ודבר בזיון הוא לרוק בפני האדם:

    עוד פירושים על פסוק י: רלב"ג

    רלב"ג

    לא חשכו רוק. לא נמנעו לרוק כשראו אותי מרוב בזותם אותי:

11. (יא)כִּי־יִתְרִי פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ

    מצודת דוד:כי יתרי. פתח מי שבידו לפתוח פתח יתר קשתי לבל אוכל לירות עוד מעתה ובזה עינה כחי כי הנני מסור בידם ולא אוכל להלחם למולם ור״ל המקום התיש כחי: ורסן. החוזק שהיה לי עליהם להטותם לכל אשר אחפוץ כאדם האוחז ברסן הסוס ולהטותה הדרך הנה עתה שלחו וגרשו מפני את הרסן ר״ל פרקו העול ויצאו מתחת ידי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יתרי. הוא חבל הקשת כמו כוננו חצם על יתר (תהילים י״א:ב׳):

    פתח. ענין ההתרה כמו פתחת למוסרי (שם קטז):

    ורסן. הוא ההושם בפי הסוס להטותו בו אל הדרך כמו במתג ורסן (שם לב):

    רש"י

    כי יתרי. פתח יתר קשתי פתח (כמו שאמרתי למעלה וקשתי תחליף) כלומר כחי התיש מי שבידו לעשות:

    ורסן מפני שלחו. רסני שהיו מרוסנים בו שלחוהו מפני כי אינם יראים מעתה ממני:

    מלבי"ם

    כי יתרי, וקשרי שאני אסור בהם ביסורים, פתח וחקק עלי בחוזק, אבל הרסן שהיה עליהם מפני, מה שהם היו קשורים ברסן מפני יראתי, שלחו עתה, באופן תחת שתחלה הייתי חפשי והם אסורים ברסן, נהיה עתה בהפך:

    רלב"ג

    כי יתרי. מענין מתריה':

    פתח. התיר:

    ורסן מפני שלחו. רסן היראה אשר היה להם ממני קודם שקראוני אלה הצרות שלחו והסירו מפני:

    אבן עזרא

    כי יתרי פתח הפך קשתי בידי.

    ורסן מפני שלחו בתחלה היה רסן להם, כמו לבהמות מפני פחדי ועתה שלחו רסן מפני. ויש אומרים: כי הסוס הזקן יסירו הרסן ממנו ויעזבוהו וישחקו בני אדם והנערים ממנו. וכן: ורסן מפני שלחו, והוא רחוק.

12. (יב)עַל־יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם

    מצודת דוד:על ימין. ערבה לב הנערים לגשת לעמוד על ימיני וכשצר להם המקום שלחו וגרשו רגלי לדחפם להלאה והוא דרך בזיון: ויסילו. הדרכים אשר ילכו בהם לצער ולשבר אותי עשו אותם עלי מסילה ודרך כבושה לרוב התמדתם ללכת בהם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פרחח. ענינו מי שהתחיל לצמוח ולהפריח שער זקנו ובדרז״ל פרחי כהונה (מדות פ״ה) ונכפל הלמ״ד הפעל כמו ביום סגריר (משלי כז):

    רש"י

    על ימין. על ימיני עומדים פרחים קטנים כשאר הדיוטים שאיני חשוב בעיניהם להכנע מפני:

    רגלי שלחו. אם המקום צר להם דוחפים אותי הלאה:

    ויסולו עלי אורחות אידם. כל דרך נבלה שיש להם לעשות עושים מסילתן לפני ואצלי ולא ייראו:

    מלבי"ם

    על ימין, בענין שעתה יעמדו על ימיני פרחח ונערים מצורעים, אשר עד עתה רגלי שלחו אותם מן הישוב, ויסלו עלי ארחות אידם האורח של האיד שהיה להם שהיו מגורשים ומתועבים לבני אדם סללו עלי עשו ממני מסילה כבושה עלי, שעתה אני מרוחק מבני אדם חתתם:

    רלב"ג

    על ימין פרחח יקומו. על ימיני יקומו הילדים והנה נקראו הילדים כן להמצא הפרח בתחלת הווית הפרי וכזה אמרו חז"ל פרחי כהונה:

    שלחו. דחו:

    ויסלו. וידריכו:

    אבן עזרא

    פרחח קטנים, כאשר הם פורחים.

    רגלי שלחו הם נתנו חוחים בדרך.

    ויסולו מן סלון ממאיר.

13. (יג)נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמוֹ

    מצודת דוד:נתסו. הנתיב אשר אני אלך בה נתצו והרסו ר״ל מונעים אותי לעשות חפצי: להותי יועילו. המה מועילים להגביר הותי ושברי עם כי אין להם בזה עזר ותועלת מה עכ״ז יעשוהו משנאתם אותי:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נתסו. כמו נפצו בצד״י כי זסשר״ץ מתחלף והוא ענין שבירה:

    להותי. לשברי כמו יעוז בהותו (תהלים נב):

    יועילו. מל׳ תועלת:

    רש"י

    נתסו נתיבתי. הטוב' ואין חוששין לה, נתסו כמו נתצו וסמ"ך מתחלפ' בצד"י:

    להוותי יועילו. להקניטני מוסיפין:

    מלבי"ם

    נתסו, גם אלה אשר להיתי יועילו, היינו חברי שחשבתי שהם יהיו לי לתועלת נגד היותי, והם יעזרו לי בצרה, הם בעצמם נתצו את נתיבתי הטובה דהיינו מה שהרשיעו אותו והסירו ממנו צדקתו וכבודו ולא עזר למו לא נמצא להם עוזר אותי, כי בהפך נהפכו לי לאויבים:

    רלב"ג

    ולהוותי יועילו. לשברי יעזרו:

14. (יד)כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ

    מצודת דוד:כפרץ רחב. כמו פרצה רחבה אשר יבוא בה המים בשטף רב כן יתאספו רבים יחד לבוא אלי לצערני ובמקום חשך יקיפו ויסבבו לבוא אלי שלא ארגיש בהם להשמט מהם עד לא יבואו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יאתיו. יבואו כמו אתא בקר (ישעיה כא):

    רש"י

    כפרץ רחב. שבגדר שהכל באים ועוברים שם כן יאתיו יחד עלי להכלימני:

    תחת שואה התגלגלו. כלומר מתגלגלים ובאין בסתר עד שמגיעין אצלי להקניטני כדי שלא אשמט מהם:

    מלבי"ם

    כפרץ, הם באו עלי כפרץ מים שהוא המים הנפרצים ברחבה מן הבקעת העננים (וואלקען ברוך), ובבוא שואת הענן וחשכו התגלגלו מן הענין עם פרצת המים לשטפני והיא מליצה על שטף דבריהם הרעים אשר היו כענן לכסות שמשו, ויעברו על ראשו המים הזדונים:

    רלב"ג

    כפרץ רחב יאתיו. כפרץ רחב שיבאו בו המי' בשטף יבאו עלי:

    אבן עזרא

    כפרץ רחב יאתיו התלאות והם ארחות אידם והתגלגלו עלי במקום שואה, והענין שאין עוזר לי.

15. (טו)הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי

    מצודת דוד:ההפך עלי. קבוצת בהלות הפכה עצמה לבוא עלי ותרדוף נפשי כרוח הרודף מוץ הרים והישועה הרגילה לבוא עלי מאז הנה עתה עברה מהר כעב הזה הממהר לעבור ממקומו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נדיבתי. כן תקרא הנפש על כי היא בעלת הנדיבות וכן נאמר ורוח נדיבה תסמכני (תהילים נ״א:י״ד):

    רש"י

    ההפך עלי. נהפך עלי:

    בלהות. שדים:

    תרדוף כרוח. רעה:

    את נדיבתי. רוח נדיבה שהיה שורה עלי מתחלה:

    מלבי"ם

    ההפך עלי בלהות, תחת שהמליץ ביאת הצרה כביאת העב השופך מים, שהעב בא ונשא ע"י הרוח שמביא העננים, לענין התרחקות התקוה והישועה היה ההפך, שהרוח שנשא את העב אלי ירדף את נדיבתי ונשמתי לצד האחר להרחיקה מעלי, ותחת עב הצרה שעומד על ראשי, תדמה ישועתי כעב עברה שאין גשמי ישועות ורוח נדיבה:

    רלב"ג

    נדיבתי. נפשי וכן ישועתי וקרא הנפש נדיבה כי יגיע מנדיבות' עד שתגיע חקו כל א' מהאברים וקראה ג"כ ישועה לפי שהיא מושיע' הגוף ושומר' אותו מדת ימיו כמו שהתבאר בטבעיות:

    אבן עזרא

    ההפך עלי יש אומרים: כי בימים הקדמונים, אם באו עלי בלהות - תרדף נדיבתי פירש מזלי, ועניינו מזלי תרדפם כרוח הבלהות ותדחפם ותעבור ישועתי לבוא אלי, כעב במהירות.

16. (טז)וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי־עֹנִי

    מצודת דוד:ועתה. הואיל ועברה הישועה תשתפך נפשי אשר עלי ורוצה לצאת כי ימי העוני יאחזו אותי ואין הישועה באה להוציאני מידם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עוני. מל׳ עינוי ויסורין:

    רש"י

    ועתה. אל הצרה הזאת תשתפך נפשי כאדם שתתפעם רוחו כי יאחזוני וכופין אותי להשתפל נפשי:

    ימי עוני. שאני בהם:

    מלבי"ם

    (טז-יז) ועתה עלי תשתפך נפשי כשפיכת המים מן העבים, יאחזוני ימליץ שהימים יאחזו אותו, והלילה מנקר את עצמותיו, כמשל שאדם אחד אוחז והשני מנקרו, שהיום אוחז בי בל אברח והלילה מייסרני ביסורים, (והנמשל שאם היה תמיד לילה היה מת ע"י יסוריו, אבל היום נותן לו כח חדש ואוחזו בל ימות כדי שיהיה מוכן ליסורי הלילה), ועורקי הם הגידים שהדם סובב בהם לא ישכבון וינוחו כי מפני הקדחת הדם סובב במרוצה רבה:

    רלב"ג

    תשתפך נפשי. ישתפכו חיי:

    אבן עזרא

    ועתה עלי תשתפך נפשי והקרוב אלי: כי ההפך על כל בלהות וכל בלהות תרדף כרוח נדיבתי - והיא נפשי, כעניין: ורוח נדיבה תסמכני.

    וכעב שעברה כך עברה ישועתי ועתה על כן תשתפך עלי נפשי, כי יאחזוני ימי עוני.

17. (יז)לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן

    מצודת דוד:לילה. בלילה תכבד חליי עד כי נקר ונשבר עצמי מעלי ואף גידי לא ישכבון ר״ל אף בעת משכב השינה לא ינוחו מתנועתם כי דופקים והולכים בעבור החום הנכרי אשר בהם מרוב החלי:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נקר. ענין נקיבה ושבירה כמו יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז):

    ועורקי. כן יקראו הגידים בל׳ ערבי:

    רש"י

    ניקר. כמו העיני האנשי' ההם תנקר (מדבר טז) ניקר פוריי"ר בלע"ז התולעים מנקרין בשרי מעל עצמי:

    ועורקי. גידי אין להם מנוח' גיד בלשון ערבי עורק, כך פי' דונש לשון אחר עורקי רודפי המבריחין אותי:

    רלב"ג

    נקר. נקב:

    ועורקי לא ישכבון. ועורקי הדופקי' לא ינוחו ר"ל שלא תשקוט תנועתם כלל עם השינה לחוזק המכאוב ורוב החום הנכרי אשר בי:

    אבן עזרא

    לילה עצמי נקר ישוב אל עוני.

    ועורקי בלשון קדר גידי.

18. (יח)בְּרָב־כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי

    מצודת דוד:ברב כח. בעבור רוב כח החלי ישתנה לבושי בכל עת כי מסבת לכלוך הזיעה והליחה המעופשת הזלה מהשחין יתטנף המלבוש ובע״כ יחליפנה באחרת: כפי כתנתי. כשעור כתנתי המסבבת כל גופי מסביב כן יחזרני החלי בכל סביבי:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יתחפש. ענינו חליפות והשתנות הכסות באחר׳ כמו התחפש ובוא במלחמה (מ״א כב):

    כפי. כשעור כמו איש כפי אכלו (שמות ט״ז:כ״א):

    יאזרני. יחגור אותי כמו אזור מתניו (ישעיה יא):

    רש"י

    יתחפש לבושי. משתנה לבושי גלד אחר גלד כשאדם פושט את בגדיו ולובש בגדים אחרים משונים מראשונים קורא אותם בגדי חופש כמו (מלכים א כב) התחפש ובא במלחמ' ומתורגם אישתני:

    כפי כתנתי יאזרני. שאוזר ומעניק צוארי כן יאזרני אותי לבושי כל סביבי:

    מלבי"ם

    ברב, ר"ל לבושי אשר יאזרני סביב כפי כתנתי, דהיינו העפר ואפר שהוא לבושו עתה, שגופו לבוש בעפר ואפר, והוא אוזר את גופו כפי כתנתו, שהוא דבוק בגופו כמו הכתונת, לבושי זה יתחפש וישתנה תמיד ברב כח, שפעם יהיה לבושו עפר ופעם יהיה לבושו אפר, ומפרש מה הוא הלבוש, כי.

    רלב"ג

    יתחפש. ישתנה:

    כפי כתנתי יאזרני. כמו שיסוב פי הכתונ' את הצואר כן יסובבני חליי:

    אבן עזרא

    ברב כח העוני והכאב.

    יתחפש לבושי כלומר שלא אזכירנו, בעבור שיצר עלי.

19. (יט)הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר

    מצודת דוד:הורני לחומר. החלי הזה השליך אותי אל הטיט לצנן בה חום השחין ואני נמשל ודומה כעפר ואפר להיות מושלך ארצה כמוהם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הורני. השליך אותי כמו ירה בים (שמות טז):

    רש"י

    הורני לחומר. הורני ילמדני השחין הזה לישב כמו בחומר, כמו שאמרנו (למעלה ב) והוא יושב בתוך האפר ד"א הורני לחומר פי' השליכני לשון ירה בים (שמות טו):

    ואתמשל. נדמיתי ובמדרש רבי תנחומא אמר ר' ברכיה סרס את המקרא אני נמשלתי לאברהם בצדקתי שקרא עצמו עפר ואפר (בראשית יא) והוא דנני כרשעי דור הפלגה (שמרדו בו בבנין המגדל) שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר (שם יא):

    מלבי"ם

    הורני, שה' השליך אותי לחמר, שאני יושב על חומר האדמה, ועי"כ אתמשל פעמים לעפר ופעמים לאפר, והוא לבושי וכתנת גופי המשתנה ומתחפש בכל פעם:

    רלב"ג

    הורני לחומר. תשליכני אל הטיט ואל העפר:

    אבן עזרא

    הורני לחומר השליכני ונמשלתי לעפר ואפר.

20. (כ)אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי

    מצודת דוד:אשוע. הן אם אצעק אליך ולא תענה לי או אם עמדתי ושתקתי ולא תתבונן בי להציל אותי מן הרעה ומלת לא משמשת בשנים וכאילו אמר ולא תתבונן בי, או ר״ל תתבונן בי להחליף נגעי המכאוב:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    עמדתי. ענין שתיקה כמו עמדו לא ענו עוד (לקמן לב):

    רש"י

    עמדתי. לראות לשתוק ולהבין כמו ובפתחו עמדו כל העם ולא ענו עוד (נחמיה ח׳:ה׳):

    ותתבונן בי. מחשב עלי לשנות את נגעי:

    מלבי"ם

    (כ-כא) אשוע אליך תהפך לאכזר לי, ר"ל אני אשוע לישועה ותפלתי הוא שתהפך לאכזר לי ותמיתני, למען אפטר מן היסורים ולא תענני, למלאת שאלתי, רק בהפך כשעמדתי תתבונן בי, ותשגיח עלי שלא אמות, כדי שיארכו ימי יסורי, והנה אשוע אליך שתהפך לאכזר לי ושתשטמני בעוצם ידך במה,

    רלב"ג

    עמדתי. שתקתי:

    ותתבונן בי. ולא תתבונן בי:

21. (כא)תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי

    מצודת דוד:תהפך. הלא אתה רחום ותהפך להיות עלי לאכזר: בעוצם. בחוזק ידך תראה בי נטירת איבה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    תשטמני. ענין נטירת האיבה כמו לו ישטמנו (בראשית נ):

    רלב"ג

    בעוצם ידך תשטמני. בתוקף כחך תשנאני:

22. (כב)תִּשָּׂאֵנִי אֶל־רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי תּוּשִׁיָּה

    מצודת דוד:תשאני. נשאת אותי למעלה אל מקום אשר ישלוט שם חוזק הרוח ושמה הרכבתני שיניעני הנעות חזקות ובזה תמוגג אותי בתשות כח והוא למשל על פלאי היסורים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותמוגגני. מל׳ המגה והמסה:

    רש"י

    תשאני אל רוח. שדים:

    תרכיבני ותמוגגני תושיה. חלשות ותשות כח היה ממוגגני:

    ותמוגגני תושיה. לשון נקבה ועל תושיה עומד ואין תי"ו זו כתי"ו של תשאני:

    מלבי"ם

    שתשאני אל רוח, שיתפרדו חלקי גופי ואנשא מן העולם אל הרוח ששם תרכיבני לעלות ברכב וסוסי רוח השמימה, ותמוגגני תושיה, שע"י החולשה יתמוגג וימס גופי ויתפרדו חלקי הרכבתי אל יסודותיו:

    רלב"ג

    ותמוגגני תושיה. אתה תמוג ותסיר ממני התושי' והנימוס אשר הייתי מתנהג בו:

    אבן עזרא

    תשאני אל רוח במחשבות כל הלילה תרכיב בנפשי דברים והתושיה שהיא כעין החכמה, תמוגגני כמו הגבעות תתמוגגנה, ופ"א אתה נשאתני ברוח והרכבתני ואדע באמת, כי תמוגגני הפך תרכיבני:

23. (כג)כִּי־יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל־חָי

    מצודת דוד:כי ידעתי. אשר לפי גודל התשות ידעתי שחיש מהר תשיבני אל המות לבוא אל הקבר מקום מיועד לכל חי:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מועד. מיועד ומזומן:

    רש"י

    כי ידעתי. כי יודע הייתי אשר למות תשיבני, מקום שהוא מועד לכל חי בקבר:

    מלבי"ם

    כי, אחר שידעתי שהתושיה והחולשה מות תשיבני, שהסוף יהיה שעל ידי החולשה אשוב אל המות, אשר הוא בית מועד לכל חי, שכולם מזומנים למות:

    רלב"ג

    ובית מועד לכל חי. הבית אשר הוא נועד לכל חי והוא הקבר:

    אבן עזרא

    כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד בית מזומן.

24. (כד)אַךְ לֹא־בְעִי יִשְׁלַח־יָד אִם־בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ

    מצודת דוד:אך לא בעי. אך נחמתי כי לא ישלח מכת יד בקבר אשר בשברון הקבר תהיה ישועה להיסורין כי אז ילכו להם אבל לא אקוה עוד לחזור לקדמותי:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בעי. בקבר העשוי כתל ודגור והוא מל׳ לעי השדה (מיכה א):

    בפידו. ענין שבר כמו ופיד שניהם (משלי כד):

    שוע. מלשון ישועה ונפלה היו״ד וכאשר יאמר בול הרים (לקמן מ) מן יבול:

    רש"י

    אך לא בעי. ובהשחת' היה רגיל השופט לשלוח יד כמו לעי השדה:

    אם בפידו. אם היה שולח פיד שהוא שבר על בריותיו:

    להן שוע. היה משעשען תנחומין במקצת וכן פירשו רבותינו אין הקב"ה מכה אומה ומושיב' צדו אלא מביא פיד לזו ומשעשע' בחברתה שלקתה כבר ומתנחמת בה הביא פיד לאשור ושעשע במצרי' שנא' התיטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳) הביא פיד למצרי' ושעשע באשור שנא' הנה אשור בלבנון (יחזק' לא) ועוד יפתר להן שוע תפלה ותחינה מועלת בהם:

    מלבי"ם

    אך, ר"ל רק לא בקבר ישלח המות עוד את ידו, שאחר שנקבר האדם אז הוא בטוח מיד המות ומכותיו, שאחרי שמת ונקבר לא ימות עוד שנית.

    אם בפידו להן שוע, אם בא ישועה (לכל חי) ע"י פידו ושברו, מי שנשבר ע"י פיד המות ועי"כ נושע מן החיים המרים למצוא מנוחה בעי הקבר, אך אז הם בטוחים מיד המות ומכתו, אבל כ"ז שהם חיים בהכרח תשיגם יד המות:

    רלב"ג

    בעי. שרשו בעה ובא בשקל מרי ועניינו תפלה או תהיה הבית משמשת ועניינו בשממון:

    בפידו. באידו:

    שוע. צעקה תפלה או יהיה מענין נדיבות:

    אבן עזרא

    בעי כמו מעי מפלה והוא הקבר, והעניין כי אין מי ישלח ידו לעזרו בקבר, ובשעת הפיד הוא השבר לא יועיל השוע לנפשות, והוא הנדיבות והעניין: הממון ובעל השוע יקרא שוע בחולם, כמו: לא נכר שוע.

25. (כה)אִם־לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה־יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן

    מצודת דוד:אם לא בכיתי. האם לא בכיתי בעבור צרות מי שיומו קשה עליו שיש לו קושי המזל האם לא עגמה נפשי בעבור עוני האביון להיות מיצר בצרתו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עגמה. דאבה ובדרז״ל עגמת נפש (מגילה כח):

    רש"י

    אם לא בכיתי לקשה יום. יודע ומכיר אם לא הייתי רחמני ובוכה על עניים קשי יום ועגמה נפשי לאביונים כי על כל אלה באתני זאת:

    מלבי"ם

    (כה-כו) אם, שואל וכי לא בכיתי לקשה יום, וכי לא עגמה נפשי אל האביון הכי לא הצטערתי בצרתם, אשר לכן נענשתי במה שקויתי טוב ויבא רע, הלא הייתי מצטער תמיד עם רועי המזל והעניים, ולמה הגיעני הצרה הזאת:

    רלב"ג

    עגמה. דאגה:

    אבן עזרא

    לקשה יום מי שהיה יומו קשה עליו.

    עגמה דאגה כפי העניין ואין לו חבר.

    אח הייתי לתנים כענין אעשה מספד כתנים והם חיות, יש להם קול משומם.

26. (כו)כִּי טוֹב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע וַאֲיַחֲלָה לְאוֹר וַיָּבֹא אֹפֶל

    מצודת דוד:כי טוב קויתי. כי בא עלי עונש מר אשר קויתי לטוב ויבא רע וכו׳ כאלו היה בידי עון זה:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ואיחלה. מל׳ תוחלת:

    רש"י

    כי טוב קויתי וגו'. כלומר כי הגמול הזה ראוי לי:

27. (כז)מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא־דָמּוּ קִדְּמֻנִי יְמֵי־עֹנִי

    מצודת דוד:מעי רתחו. הלא מעי רתחו כי המו מעי לו לחמול עליו ולא שתקו מן הרתיחה ועכ״ז קדמוני ימי עוני:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    רותחו. נתחממו כמו רתח רתחיה (יחזקאל כ״ד:ה׳) והוא מענין חמלה וכאשר יאמר נכמרו רחמיו (בראשית מ״ג:ל׳) אשר גם הוא ענין חמום כמו כתנור נכמרו (איכה ה):

    דמו. שתקו כמו וידמו למו עצתי (לעיל כט):

    קדמוני. באו לפני וכן מדוע קדמוני ברכים (לעיל ג):

    רש"י

    ולא דמו. אין יכולין לידום ולהחריש:

    מלבי"ם

    מעי רתחו, ע"י הקדחת הפנימי ואש החולי הבוער בקרבי בלי הפסק, וגם קדמוני ימי עני שהיום מבחוץ בוער ג"כ כתנור מרוב העוני והצרה:

    רלב"ג

    רתחו. מענין רתיחה:

    ולא דמו. ולא נחו מהרתיחה:

28. (כח)קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ

    מצודת דוד:קודר וגו׳. ר״ל כמו הנשחר מעצמו ולא שזפתו השמש שאז הולך הוא בשחרותו כי לא תלך השחרות בעמדו בצל כדרך השחרות הבאה מן השמש כן לא אקוה שילכו היסורים ממני כי באו עלי בלא עון ופשע לשאחשב שימרקו העון וילכו להם ולכן קמתי בקהל רב ואצעק הואיל ובין כך ובין כך לא ילכו היסורים:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    קודר. ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב):

    רש"י

    בלא חמה. לא שזפתני השמש והנני קודר:

    מלבי"ם

    קדר, עד שהלכתי קדר בלא חמה, שאני שחור מן הצרות לא ששזפתני השמש, ועת אשר קמתי ואשוע בקהל רב, אז.

    רלב"ג

    בלא חמה. בלא שמש והרצון שאין היותי קודר מפני ששזפתני השמש:

29. (כט)אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה

    מצודת דוד:אח הייתי. אני דומה לתנים ובנות יענה כי המה ישוועו ויצעקו תמיד מבלי הפסק וכמו כן גם אני:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    לתנים. מין נחש:

    ורע. וחבר:

    לבנות יענה. מין עוף:

    רש"י

    אח הייתי לתנים וגו'. תנים ובנות יענה עסוקים בבכי כל ימיה':

    מלבי"ם

    אח הייתי לתנים, נדמה בעיניהם כאלו אני תנים ובנות יענה שטבעם לקונן ולצעוק תמיד, ואין איש משים לב לרחם על שועתי:

    רלב"ג

    לתנים. שקולם קול נהי וכן קול בנות יענה:

    שחר. מענין שחרות:

30. (ל)עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי־חָרָה מִנִּי־חֹרֶב

    מצודת דוד:עורי שחר מעלי. נשחר עורי אשר ממעל ועצמי נתבייש מן חום החלי:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חרה. ענין יובש כמו נחר מפוח (ירמיה ו):

    חורב. ענין חמימות כמו ביום אכלני חורב (בראשית לד):

    רש"י

    חרה. לשון דבר הנחרה ומתייבש מפני חום האש כמו נחר מפוח (ירמיהו ו׳:כ״ט) ותוכו ניחר (יחזקאל ט״ו:ד׳):

    מלבי"ם

    עורי, דלתות הכתובים מקבילים, אח הייתי תנים, שהתנים מקונן וגם עורו שחור, וכן עורי שחר מעלי כעור התנים, וריע לבנות יענה, שהם מקוננים ושוכנים במדברות החמים כן עצמי חרה מני חורב:

    רלב"ג

    חרה. נתיבשה:

    אבן עזרא

    שחר מן שחור.

31. (לא)וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים

    מצודת דוד:ויהי לאבל כנורי. מה שהורגלתי מאז לשמוע קול כנור ועוגב נהפך עתה לעסוק באבל וקול בוכים:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כנורי ועוגבי. שמות כלי נגון:

    מלבי"ם

    ויהי לאבל כנורי, וגם דמיתי כתנים ובנות יענה במה שהיה לאבל כנורי כמוהם: