איוב פרק כ״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר

   מצודת דוד:ויוסף איוב. בראותו כי אין מי יענה לו על אמריו הוסיף עוד להרים קול בדברי משל ואמר דבריו והמשל הוא נתיב לא ידעו עיט וגו׳ וכדומה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   ויוסף. עמדו ריעיו מענות כאשר הוכיחם אליהוא כי עמדו ולא ענו עוד (לקמן לב):

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויוסף איוב שאת משלו ויאמר:

2. (ב)חַי־אֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי

   מצודת דוד:חי אל. הריני נשבע חי אל אשר הסיר משפט גמול מעשי במה שמסר הכל ביד מערכת השמים: ושדי. מוסב על חי לומר חי שדי אשר המר לנפשי והוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חי אל. ר״ל כמו שהאל הוא חי וכן חי ה׳ (מ״א יז):

   המר. מל׳ מרירות:

   רש"י

   חי אל. שבועה היא כי באמת הסיר את משפטי ומכאן דרש ר' יהושע שמאהבה עבד איוב את המקום אין אדם נודר בחיי המלך אלא א"כ אוהב את המלך:

   מלבי"ם

   חי, אני נשבע בשם האל אשר הסיר את משפטי, ובשם שדי אשר המר את נפשי:

   אבן עזרא

   חי אל הסיר משפטי נשבע חי אל שהסיר מן סורר, או הסיר כמשמעו, כל הימים שאחיה.

3. (ג)כִּי־כָל־עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי

   מצודת דוד:כי כל עוד. אשר כל זמן שתהיה נשמתי בי ורוח חיים מאלוה יהיה באפי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ג-ד) כי כל עוד שנשמתי בי לא תדברנה שפתי עולה, לדבר דברים הפך מה שבלבי שדבור הפה הפך מחשבת הלב הוא עולה, וגם לא אחשב בשכלי ברות שכוזבות, כסברות אלה שאמרתם להצדיק את ה', להגות מחשבות אלה בלשוני, שזה רמיה ומרמה, והמאמרים מקבילים, שכל עוד נשמתי בי דהיינו חיי הגוף ונשמת אפי לא אדבר עולה, וכל עוד שרוח אלוה באפי שזה מציין הרוח הנשגב האלהי אשר באדם שהוא המשכיל והמחשב, לא אהגה ואחשב רמיה, ולכן.

4. (ד)אִם־תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה וּלְשׁוֹנִי אִם־יֶהְגֶּה רְמִיָּה

   מצודת דוד:אם תדברנה. מוסב למעלה לומר עונש שבועה יהיה עלי אשר כל ימי חיי אם תדברנה שפתי עולה להתלונן בחנם או אם לשוני ידבר רמיה להצדיק עלי את הדין מן השפה ולחוץ, עם כי לבי לא כן יחשוב כאומר לא אצעק בחנם ולא אודה ברמיה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יהגה. ידבר כמו ולשוני תהגה (תהלים לה):

   אבן עזרא

   אם תדברנה שפתי עולה לא יחרף - לא יקטן לבי, כאדם שיש לו חרפה.

5. (ה)חָלִילָה לִּי אִם־אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד־אֶגְוָע לֹא־אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי

   מצודת דוד:חלילה לי. חולין וגנאי הוא לי אם אומר ברמיה שאתם צדיקים בדבריכם והדין עמכם כי הן הרשעתי כי הואיל ולבבי לא כן יחשוב לא אדבר רמיה כי עד אמות לא אסיר תומתי ממני לדבר רמיה בפה ולא בלב:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תומתי. מל׳ תמימות:

   רש"י

   אם אצדיק אתכם. אם אומר הדין עמכם לחייבני:

   לא אסיר תומתי. לא אודה לדבריכם לומר שאיני תם:

   מלבי"ם

   חלילה לי אם אצדיק אתכם עד אגוע, עד יום מותי לא אצדיק אתכם, ואף שאגוע ע"י שלא אסכים לדבריכם בכ"ז חלילה לי מזה, כי אם אצדיק אתכם הכי לא אסיר תומתי ממני? הלא בזה אראה שאיני תמים, אחר שאדבר בפה נגד האמת ונגד מה שבלבי, שזה הפך התמימות שהוא קנין לי, אבל אם.

6. (ו)בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא־יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי

   מצודת דוד:בצדקתי. כי הנה הצדק אשר עשיתי מעולם לא עשיתיו בדרך עראי כי החזקתי בה בחוזק רב ולא נתתי לה רפיון ומימי לא נטה לבבי ממנה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יחרף. ענין נטיה וכן שפחה נחרפת (ויקרא י״ט:כ׳) שר״ל תנטה מן העבדות לחרות:

   רש"י

   בצדקתי החזקתי. לומר שאני צדיק:

   לא יחרף לבבי. אותי מימי מכל דרך ומדה שנהגתי בימי ועל כרחו יהי כרשע אויבי:

   מלבי"ם

   בצדקתי החזקתי ולא ארפה, ארויח בזה כי לא יחרף לבבי מימי, שלבבי לא יחרף אותי שאמצא חרפה בלבבי שדברתי שקר ורמיה:

   רלב"ג

   יחרף יטה ומזה הענין שפחה נחרפת לאיש ר"ל שהיא נוטה מצד עבדות לצד חירות כמו שזכר הרב מורה צדק:

   אבן עזרא

   [אם תדברנה שפתי עולה] לא יחרף - לא יקטן לבי, כאדם שיש לו חרפה.

7. (ז)יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקוֹמְמִי כְעַוָּל

   מצודת דוד:יהי כרשע. מדת הרשע והעול רעים המה בעיני עד שאני מקלל אויבי והקם עלי לרעה שהוא יהיה רשע ועול כי כ״כ הדבר רע בעיני עד שתחשב לקללה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   כרשע. כעול הכפי״ן באו לאמתת הדבר וכן בלילה יהיה כגנב (לעיל כד):

   מלבי"ם

   יהי כרשע אויבי, יעשה זאת אויבי לדבר שקר ועולה ורמיה עד שיהיה כרשע בפ"ע, אבל לא אני,

8. (ח)כִּי מַה־תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ

   מצודת דוד:כי מה תקות. כאומר אף לדעתי שהכל מסור ביד מערכת השמים והיה כצדיק כרשע עכ״ז אין לבחור ברשע כי מה יהיה תקות רשע אשר יגזול אנשים כאשר יסיר אלוה את נפשו ממנו כי הצדיק יקוה אל תענוג הנפשי אבל הרשע אל מה יקוה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חנף. רשע המחניף ליצרו לעשות פתויו:

   יבצע. יגזול כמו בוצע בצע (חבקוק ב):

   ישל. ענין הסרה ושליפה כמו של נעליך (שמות ג):

   רש"י

   כי מה תקות חנף. כי למה אהיה רשע וגזלן מה סופו של רשע הגוזל ממון:

   כי ישל. כי ישליך המקום את נפשו מעליו לשון של נעלך (שמות ג) ונשל הברזל (דברים יט):

   מלבי"ם

   (ח-י) כי מה תקות חנף כי יבצע יקרא אלוה בכל עת, שיעור הכתובים אלוה יקרא ויכריז בכל עת ויאמר, מה תקות איש החונף אשר ידבר בגלוי הפך מה שחושב בלבו והפך האמת מה תקוה יש לו מזה שיבצע, דהיינו שיהיה לו מזה בצע ושכר, כי ישל אלוה נפשו, וכי גם אלוה יתעה את נפשו כמו שהוא מתעה אחרים בחנופה? או הכי יבצע וירויח שישמע אל את צעקתו בעת שתבא עליו צרה? או הכי יבצע וירויח שעל שדי יתענג שיהיה לו עונג בנפשו שהוא מעובדי ה', כן, יקרא אלוה ויכריז בכל עת (ר"ל שי"ל א' מג' דברים, או שע"י החנופה יתעה את ה', או שעכ"פ ישמע תפלתו הבאה בחונף, או שהוא בפ"ע יהיה לו נחת מזה שידמה לו שהוא מעובדי ה', וכ"ז אינו, ולא יבצע מן החנופה מאומה):

   רלב"ג

   יבצע. יגזול:

   ישל. יעמוד בשלוה:

   אבן עזרא

   ישל יש אומרים: מן שלל. והקרוב אלי: שהוא מן של נעלך, כי ישל הנפש מעל הגוף.

9. (ט)הַצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל כִּי־תָבוֹא עָלָיו צָרָה

   מצודת דוד:הצעקתו. ואם לתקות תענוגי הגוף וכי כשיבוא עליו צרה ישמע אל צעקתו למלטו ממנה כאומר וכי בעבור רשעו ישדד ה׳ את המערכה אשר לא יעשה אף בעבור הצדיק ונקי:

10. (י)אִם־עַל־שַׁדַּי יִתְעַנָּג יִקְרָא אֱלוֹהַּ בְּכָל־עֵת

    מצודת דוד:אם על שדי יתענג. וכי ישען על ה׳ לענגו בטובה וכי יבטח לקרוא לה׳ בעת הצורך כאומר הלא אף תפלת הצדיק אינה נשמעת אף כי רשע וחוטא:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י

    רש"י

    אם על שדי יתענג. כפל התמיהה היא ככל התמיהות הכפולות שכן דרך הראשונה בה"א והשנייה באם כמו הירוצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמוס ו׳:י״ב), היש בלשוני עולה ואם חכי לא יבין הוות (לעיל ו) אף כאן הצעקתו ישמע אל אם על שדי יתענג, שמא או מי שהוא רשע חנף יכול הוא להתענג ולסמוך על ישועת הקב"ה ולקרא אליו בעת צרתו בתמיה:

11. (יא)אוֹרֶה אֶתְכֶם בְּיַד־אֵל אֲשֶׁר עִם־שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד

    מצודת דוד:אורה אתכם. כאומר אין דברי להסית אנשים לבחור ברשע רק אני מלמד אתכם הנהגה אשר היא ביד האל ולא אחדל מלדבר מה אשר עם שדי לבל יתלו העול במקום בגמול הצדיק והרשע כי הכל בא מצד המערכה אבל עכ״ז מהראוי לבחור בצדק בעבור תענוג הנפשי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    אורה. אלמד כמו יורה דעה (ישעיה כח):

    אכחד. אמנע:

    רש"י

    אורה אתכם. מה המדה שביד אל ודרך אשר עם שדי לא אכחד, כמו כי ידע דרך עמדי (לעיל כג):

    מלבי"ם

    אורה, ואני מורה ומלמד אתכם שתשמעו הדברים אשר אני מדבר ביד אל, ששמתי הדברים ביד ה', כאלו הוא קורא ומכריז זה, אשר עם שדי לא אכחד, כי דברים האלה הם עם שדי, שהוא בודאי שונא את החנופה והשקר והרמיה, ואיך אוכל לכחד זאת מה שהוא האמת:

    רלב"ג

    אורה. אלמוד:

12. (יב)הֵן־אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה־זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ

    מצודת דוד:הן אתם וגו׳. כאומר הלא גם אבדן הרשעים הוא מפורסם ומצוי עד שאתם כולכם ראיתם ובודאי לא אכחיש המוחש ולמה זה א״כ תדברו הבל בחנם לחשוב שבוחר אני ברשע:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חזיתם. ראיתם:

    רש"י

    כולכם חזיתם. שזה חלק אדם רשע:

    ולמה זה הבל תהבלו. להיות רשעים וחניפים:

    מלבי"ם

    (יב-יג) הן, מוסיף שגם א"צ כלל שאורה אתכם את הדברים האלה, שהלא אתם כולכם חזיתם את הדברים האלה, שהלא בכל הוכוח אמרו לו שנענש על החנופה שלא היה תוכו כברו, וא"כ כולכם מסכימים לזה שהחנופה שנואה בעיני ה', וא"כ אשאל אתכם למה זה הבל תהבלו, זה חלק אדם רשע מאל, אחר שאתם מודים שהדבור הנאמר בחנופה וברמיה וכזב לא טוב, למה דברתם בחונף וברמיה דברי הבל להשיב על השאלה של הצלחת הרשעים שחלק הרשע וגמולו שיקבל מאת האל, הוא.

13. (יג)זֶה חֵלֶק־אָדָם רָשָׁע עִם־אֵל וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ

    מצודת דוד:זה חלק. ר״ל זה חלק הרשע האמור למטה אשר ראיתם הלא גם היא שמורה עם אל להביא עליו באמצעות המערכה כאשר שמורה להביא על הצדיק ועם כי הרשע מעותד לאבדן הנפש בעולם הנצחי עכ״ז עודו בחייו מקרה אחד לו ולצדיק כי לא ינצל גם הוא מסבות המערכה: ונחלת. זהו האמור למטה היא נחלת עריצים המתחזקים לקחת לא להם אשר יקחו משדי באמצעות המערכה כאשר יקחו הצדיקים והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    עריצים. חזקים:

    רלב"ג

    עריצים. הם התקיפים החומסים שאר אנשים להשענם על תקפם וגבורת':

14. (יד)אִם־יִרְבּוּ בָנָיו לְמוֹ־חָרֶב וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ־לָחֶם

    מצודת דוד:אם ירבו. אף אם ירבו בני הרשע לפעמים לא ישמח בהם כי יהיו נתונים אל החרב ואף אם יתרבו צאצאיו הם בני בנים הנה לפעמים לא ישבעו לחם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    למו חרב. אל חרב וכן למו פי (לקמן מ):

    רש"י

    אם ירבו בניו למו חרב. ירבו וימותו ביסורים ותחלואים עד כי ישמחו אלמנותיו במיתתן ולא תבכינה:

    מלבי"ם

    שאם ירבו בניו סופם למו חרב, ושצאצאיו הקטנים לא ישבעו לחם, וכמו שכן אמר בלדד בשטתו שהרשע יענש במה שיכרית ה' את בניו, והלא זה תשובה של הבל, כי הלא.

15. (טו)שְׂרִידָיו בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה

    מצודת דוד:שרידיו. הנשארים מחרב הנה לפעמים יקברו גם היום בעת בוא עליו המות ולזה לא תבכינה אלמנותיו עליהם לבל ישבר לבו וכמ״ש רז״ל חולה שמת לו מת אין בוכין לפניו שלא ישבר לבו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שרידיו. הנשארים מהם:

    מלבי"ם

    שרידיו במות יקברו, הלא ראינו שהרשע מת בשלוה רבה שהשריד הנשאר מעצמותיו יקברו תיכף בעת שימות, ואלמנותיו לא תבכינה כלל אחרי מותו כי נשאר להם כסף וזהב והון רב לפרנסת אלמנותיו ויתומיו, והם חיים ושלוים ומצליחים וכל רע לא יקרב אליהם:

    רלב"ג

    שרידיו. הם בניו כי הם השרידים הנשארים מן האדם:

    אבן עזרא

    שרידיו הבנים הנשארים מהחרב.

16. (טז)אִם־יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ

    מצודת דוד:אם יצבור. אף אם יצבור כסף רב כעפר ויכין מלבוש מרובה כחומר:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יצבור. ענין כרי וגל כמו ויצבור עפר (חבקוק א):

    מלבי"ם

    (טז-יז) אם יצבור, הוסיף לאמר שגם אם יהיה כדבריכם שאמרתם שאין עשרו מתקיים ביד בניו, ואם יצבור כסף כעפר ויכין מלבוש כחומר המלבושים אשר יכין ילבש הצדיק, והכסף אשר צבר יחלק הנקי, בענין שאחרי מותו יירשו זרים יגיעו ולא יתקיים ביד בניו, וכן גם אם יהיה כדבריכם:

17. (יז)יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק

    מצודת דוד:יכין. לפעמים הוא לבד המכין אבל הכל בא ליד הצדיק וילבש הוא וכספו בא ליד הנקי ויחלק לאשר ישר בעיניו וכאומר הואיל ופעם יקרה שהצדיק יצלח יותר מהרשע א״כ למה יבחר מי בדרך הרשע:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    (וכסף נקי. כספו של רשע לנקי יחלקנו הקב"ה):

    רלב"ג

    וכסף נקי יחלוק. האיש הנקי יחלוק כספו ויפזרהו תחת אשר קבץ אותו הרשע והרצון בזה כי הנקי ימשול על אשר לו:

18. (יח)בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ וּכְסֻכָּה עָשָׂה נֹצֵר

    מצודת דוד:בנה כעש ביתו. ר״ל פעמים יהרס ביתו בקלות כבית העש וכסוכה אשר עשה שומר הכרם לשבת בו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כעש. מין תולעת:

    נוצר. שומר:

    רש"י

    בנה כעש. כתולע הבונה חור שאינו מתקיים וכסוכה שעשה נוצר התאנה והכרם שאינה של קיימא (ע"א נוצר הכרם שאינו שומרה בכל עת זה שמעתי סא"א):

    מלבי"ם

    שבנה כעש ביתו, כמו שהעש בעת שמתעטף במעטפה שזה ביתו, ואחר שיוצא מן המעטפה את ביתו ישא רוח, וכן כסוכה אשר עשה נוצר הכרם, שבעת יבצרו את הכרם תחרב הסוכה כן ביתו יכלה ויהרס אחר מותו, ע"ז אני משיב.

    אבן עזרא

    בנה כעש ביתו שתעמוד כעש מן עשה עש ושם נוצר על ביתו, כמו חומה שישמרנו בלילה.

19. (יט)עָשִׁיר יִשְׁכַּב וְלֹא יֵאָסֵף עֵינָיו פָּקַח וְאֵינֶנּוּ

    מצודת דוד:עשיר ישכב. לפעמים כאשר ישכב חולה על מטתו יהיה עדיין עשיר ולא ימות בעשרו עוד עיניו פקוחים ולא מת לשחת ואבד העושר ואין לו כי מעת נפל למטה נשבר חזקו ויבושו כל אשר לו:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יאסף. ימות כמו יאסף אהרן (במדבר כ):

    פקח. פתח כמו פוקח עורים (תהלים קמו):

    רש"י

    עשיר ישכב. ימות בעשרו ופעמים שלא יאסף לקבורה:

    מלבי"ם

    הלא עשיר ישכב, הגם שברגע תיכף אחר מותו יהרס ביתו וקניניו, הלא בעת ישכב וימות ימות עשיר, א"כ גם אם לא יאסף לקבורה, ותיכף נאבד כל עשרו, מה ידאג על זה, הלא אם עיניו פקח, אם יוכל לפקוח עיניו לראות את הנעשה אחריו, הלא יראה כי איננו עוד במציאות, כי כבר עבר מן העולם, ומה יתעצב אז על ביתו החרב, אחר שאינו עוד בעולם וא"צ לו לבית וקנינים, וכמו שלא יתעצב העש על ביתו והנוצר על סוכתו החרבה אחר שאין צריך לה עוד:

    אבן עזרא

    עשיר ישכב ולא יאסף אף על פי שלא ימות.

20. (כ)תַּשִּׂיגֵהוּ כַמַּיִם בַּלָּהוֹת לַיְלָה גְּנָבַתּוּ סוּפָה

    מצודת דוד:תשיגהו. לפעמים תשיג אותו בהלות תכופות זה אחר זה כשטף מים אשר לא יפסק: לילה. מרוב הבהלה לא ישב בביתו עד אור היום כי בעוד לילה ינוס לנפשו כאלו רוח סופה גנבו בלילה מתוך הבית:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בלהות. בהלות:

    רש"י

    בלהות. שדים:

    גנבתו סופה. ותשליכהו לדראונים:

    מלבי"ם

    (כ-כא) תשיגהו, ר"ל כל מה שאמרתם מכליון בניו וקניניו אחרי מותו אינו עונש כלל, והיה ראוי שתשיגהו כמים בלהות שיבואו בלהות עליו בעצמו וישיגו אותו בחייו כמים שוטפים, והסופה יגנוב אותו בלילה פתאום, והרוח קדים שהוא העז שברוחות ישאהו לאויר וילך עמו, ובסער גדול יסערהו ויוליכהו ממקומו:

    רלב"ג

    תשיגהו כמים בלהות. תשיגהו בלהה אחרי בלהה בלי הפסק כמו שיגרו המים בשטף בלי הפסק:

    אבן עזרא

    כמים בפתע פתאום, כי כן דרך הנהרות.

21. (כא)יִשָּׂאֵהוּ קָדִים וְיֵלַךְ וִישָׂעֲרֵהוּ מִמְּקֹמוֹ

    מצודת דוד:ישאהו. וכאלו רוח הקדים ישאהו למרחוק והולך הוא במקום שהוא שם ולא ישוב עוד לביתו: וישערהו. כאלו רוח סערה יעקרו ממקומו וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וישערהו. רוח סערה יעקרו וכן כמוץ יסוער מגורן (הושע י״ג:ג׳):

    רלב"ג

    קדים. רוח קדים:

    וישערהו. מענין רוח סערה:

    אבן עזרא

    קדים רוח קדים.

22. (כב)וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח

    מצודת דוד:וישלך. זה שבידו להשליך הוא ישלך עליו הרבה מן הצרות ולא יחמול עליו וכל עשרו וטובו יברח מידו:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    וישלך עליו. המשליך עליו רעה ולא יחמול:

    מידו. של רשע ומכחו וממקומו:

    ברוח יברח. בן עצתו שהיה מסייעו בתחלה יברח מעזור ידו בשעת כשלונו כמו שעשה חרבונה להמן (מגילה טז א):

    מלבי"ם

    וישלך, וחוץ מזה ישלך הרוח עליו אבנים ועפר בדרך, כמו שהוא בעת הסער הגדול שנושא ומשליך סלעים ועצים, וכל אלה יפלו עליו בדרכו, ולא יחמול עליו, עד שיהרג ע"י האבנים וינשא לקצה השמים ע"י הסער. – אבל לא כן הוא שאין הסער שולט עליו כלל, כי גם מידו ברוח יברח, גם כשיהיה ביד הסער יברח מידו וינצל, ועוד יותר מזה שאין מתפחד מן הסער כלל, כי.

    רלב"ג

    מידו. ממכתו:

    אבן עזרא

    מידו ברוח יברח העניין יברח הונו מידו.

23. (כג)יִשְׂפֹּק עָלֵימוֹ כַפֵּימוֹ וְיִשְׁרֹק עָלָיו מִמְּקֹמוֹ

    מצודת דוד:ישפוק. מי אשר ידעו לפנים יכה כפיו זה בזה על מפלתו כדרך הרואה באבדן דבר גדול: וישרוק. על שברו ישרוק כ״א מאנשי מקומו אשר ראו בהצלחתו וגם השריקה הוא מדרך הרואה באבדן דבר חשוב וחוזר הוא על ראשית אמריו לומר אם אמנם שגם הרשע מעותד למקרי הזמן כמו הצדיק למה יבחר מי ברשע הלא נוסף עליו הצדיק כי יתענג בתענוג הנפשי ולא כן הרשע:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישפוק. כמו יספוק בסמ״ך והוא מענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כד):

    עלימו כפימו. עליו כפיו:

    וישרוק. הוא השמעת קול בקבוץ השפתים וכן ישום וישרוק (ירמיה יט):

    רש"י

    ישפוק עלימו כפימו. היודעים (אותו) לפנים ועתה רואים בשברו:

    מלבי"ם

    ישפק עלימו כפימו הוא שופק כפיו על הסופה והרוח קדים וצוחק עליהם, והוא עומד נכון במקומו לא יזיזהו הרוח ממקומו, ומשם ישרק עליו בפיו דרך צחוק, כי אין הרוח יכול לעשות לו מאומה:

    רלב"ג

    עלימו כפימו. עליו כפיו:

    אבן עזרא

    ישפק בני אדם עליו ועל ביתו כפימו.