איוב פרק כ״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   פתיחה למענה השישה עשר מענה בלדד

   גם בלדד ניסה את כוחו לקחת צרי אל שיטתו, בין מה שאמר בטעם ייסורי הצדיקים שהוא על דרך התמורה, בין מה שאמר בטעם הצלחת הרשעים שהוא מפני שעיקר עונשם הוא בעולם הבא בכריתת נפשם ושאריתם, שעל כל אלה ניצחו איוב בטענותיו, ועתה החזיק במעוזו להשיב מלחמה שערה בזה הדרך:

   הוא יחזיק במעוזו שהכל נתון תחת ההשגחה הפרטית, וה' בעל גמולות גמול ישלם לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו, ובכל זאת יחוייב מטבע ההנהגה הכללית שיעצור לפעמים מבלי יגמול ויעניש תיכף להפרטים, מפני שאין ההנהגה הכללית מסכמת לזה, כמ למשל:

   • שהמטר הוא השגחיי ובא בפקודת ה' לטוב ולחסד, להצמיח מוצא דשא ושדי תבואה, ובכל זאת לא יימנע שהצדיק ההולך אז בדרך יקבל צער מן המטר, והכי נאמר שיעצור ה' את המטר בשבילו?!

   • האור הוא לתועלת הכלל, ובכל זאת ישמש בו גם הרשע ללכת באורו אל מקום חפצו לרצוח ולעשוק;

   • והחושך, העשוי לתת מרגוע ליגיעי כוח, ישמש בו גם הגנב לחתור בחושך בתים,

   ובכל זאת אין שאלה שישנה ה' טבע הכללית אשר היא לטובת הכלל בשביל האיש המיוחד, כי הטבע הכללית ערוכה בכל ושמורה בחכמה ויכולת וחסד לפי הטוב הכללי, הגם שיצמח על-ידה לפעמים רע לצדיק, או טוב לרשע במקרה, לא ישנה טבע הכללית בעבור האישיי הפרטיי.

   ובכל זאת לא יקפח ה' שכר הצדיק, ולא יוותר עונש הרשע, אך יגמול ויעניש באופנים מיוחדים אשר לא תשתנה הטבע בעבורם, אם בעולם הזה אם בעולם הבא.

   ולכן יצוייר היטב שהצדיק יתייסר אם נולד במערכה רעה ומזלו מחייב לו רעות וצרות, שאז לא ישנה ה' את הטבע הכללית בעבורו, וכמו שנאמר ברבי חנינא בן דוסא: "ניחא לך דאחריב עלמא בגינך?!". ובכל זאת יקבל שכר, בין על צדקותיו, בין על הייסורים שסבל בלא פשע, כי יש עולם אחר נפשיי שאינו נתון תחת מערכת עולם הזה ומזלו, ושם יאיר באור החיים, וזה מתאחד עם דעתו שביאר במענה הראשון, שייסורי הצדיק הם על דרך התמורה, ושעתיד לקבל שכר בעבור הייסורים, רק שאז לא ביאר את דעתו היטב, ולכן שם איוב לאל מילתו, ועתה ביאר שהתמורה הזאת אינה מצד שכן ירצה ה' ליסרהו עתה כדי להיטיב לו אחרי זה, שעל זה יאמר "לא מעוקצך ולא מדובשך", רק שכוונתו, שאם מזלו של הצדיק וטבע מקומו ומערכתו ומולדתו וענייניו יחייבו לו רעות, שיהיה עני וחולה וחסר לחם, לא ישנה ה' את הטבע הכללית בעבורו, רק יגמלהו טוב בעתיד בעבור הרע שסבל מצד מזלו הרע ומערכתו הרעה.

   ובזה יצדק גם המשל שנשא על זה מן הצמח, שיעקרנו בעל הגן ממקומו וישתלנו במקום אחר ששם יצמח ויפרה, וכן יעקור ה' את הצדיק מארץ תלאובות אשר שם עתיד ליגון ומחסור, וישתלנו בארץ החיים בעולם הרוחני, ששם ישביע בצחצחות נפשו, והיה כגן רווה ויעשה פרי ותנובה.

   וכן הרשע, שמזלו יחייב שיהיה עשיר ומצליח ובריא אולם, לא ישנה ה' הטבע הכללית בעבור עונש הרשע, רק יניח העולם על טבעו, כמו שנאמר "עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין", ובכל זאת יקבל הרשע עונשו לעתיד, בעולם הנצחי, כמו שביאר במענהו השני, ואם כן אין שאלה גם בזה, למה יצליח בעולם הזה, שהוא מפני שמזלו גורם זאת, ובכל זה (איוב ח יב): לפני כל חציר ייבש, כמשל הגומא והאחו, ויכפל עונשו כפי ערך הטוב שקיבל וכפי רשעתו.

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויען בלדד השוחי ויאמר:

2. (ב)הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו

   מצודת דוד:המשל ופחד עמו. גודל הממשלה ומרבית הפחד אשר עם ה׳ כ״א מהם עושה שלום במערכות השמים לשלא יתנגדו זה לזה בפעולת עולם השפל ולבל ישנו את תפקידם ר״ל לא כשתאמר אתה שאין מערכות השמים נכנעים למקום כי הן יכנעו מפניו אם מיראת הרוממות אם מפחד העונש:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   במרומיו. בשמי מרום:

   רש"י

   (מענה בלדד): המשל ופחד עמו. כלפי שאמר איוב אערכה לפניו משפט אמר לו המשל ופחד עמו, המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל כלום אתה יכול להשיב את אחד מהם:

   עושה שלום במרומיו. כשהמזלות עולים כל א' סובר אני עולה ראשון לפי שאינו רואה מה שלפניו לפיכך אינו מתקנא, כ"ש, ל"א עושה שלום במרומיו אש ומים בלולין ואין מים מכבין את האש, כ"ש:

   מלבי"ם

   המשל ופחד עמו, ר"ל ה' נותן ממשלה לאחרים (שעז"א המשל בהפעיל), ובכ"ז נשאר הפחד עמו, ר"ל הוא דומה כמלך שמינה מושלים תחתיו, ובכ"ז הוא בעצמו משגיח על כל דבר וכולם מתפחדים ממנו, וכן כל כחות הטבע ותולדותיה הגם שהפקיד עליהם מושלים רבים שהם מערכת הכוכבים והשרים העליונים וכ"א ממונה על פעולה מיוחדת, בכ"ז הוא המשגיח על כולם שיהיה בדין ובצדק וכולם מתיראים ממנו, והוא העושה שלום במרומיו, שהגם שהכחות אשר בבריאה, וכן הראשים הפוקדים עליהם, הם מתנגדים זל"ז, וכ"א פועל פעולה מיוחדת לעצמו מתנגדת אל פעולת זולתו, הוא העומד בראש הסולם וקושר קשרים לאותיות הבריאה, ומחבר ומצרף כל הפרטים להנהגה כוללת שלמה ולספר שלם כתוב במכתב אלהים בחכמה ודעת, כמ"ש יוצר אור ובורא חשך עושה שלום, וכמש"ש:

   רלב"ג

   המשל. מענין ממשלה ושולטנות: ופחד והיראה כמו ופחד יצחק:

   אבן עזרא

   המשל ופחד הממשלה והפחד עמו וממנו.

   עושה שלום במרומיו שאין בהם מלחמה, כי כולם טוב והרע הוא במטה לארץ, ואלה הדברים צריכין פירוש.

3. (ג)הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל־מִי לֹא־יָקוּם אוֹרֵהוּ

   מצודת דוד:היש מספר. וכי יש מספר לגדודיו הם מלאכי מרום אשר יורה על גודל ממשלתו ולזה ייראו יראת הרוממות: ועל מי וגו׳. על מי מן צבא מערכות השמים לא יעמוד אור השפעתו ולזה יפחדו לבל ימנע מקום השפעתו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   לגדודיו. למחנותיו:

   מלבי"ם

   היש מספר לגדודיו, וכן הכחות הפרטיים הנתונים תחת הממשלות העליונות, שלכן קראם גדודים שהם כמו הגדודים הנתונים תחת המושלים, והם אין להם מספר כי רבו מאד, ובכ"ז על מי לא יקום אורהו אור השגחתו והנהגתו פולח ובוקע על כל כח וכל בריה, באופן שבין הניגוד ובין הריבוי הנראה במציאות, ישובו לאחדות גמור ולדבר אחד מכל צד, ע"י האחד המיוחד ראשית ואחרית כל המאחד את כולם, ומנהיג כולם לתכלית כולל מיוחד, כולו טוב אין רע במגוריו, וכל רע ופירוד וניגוד שימצא בפרטים, ישוב לטוב ושלום וחסד ע"י התכלית הכולל אשר בחכמתו, הרוצה אך בטוב:

   רלב"ג

   יקום. יעמוד:

   אורהו. אורו:

4. (ד)וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל וּמַה־יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה

   מצודת דוד:ומה יצדק. כאומר ואם תשיב לומר א״כ מדוע לא ישדד המערכה לשלם גמול הצדיק כי מהו האדם להיות צדיק עם האל הלא לגודל שפלות האדם ורוממות האל אף המעט מן המרי תחשב לרב ואיה א״כ צדקתו: ומה יזכה וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יזכה. מל׳ זכות:

   רש"י

   ומה יצדק וגו'. ילוד אשה שאמרת בחנני כזהב אצא (לעיל כג):

   מלבי"ם

   (ד-ה) ומה יצדק אנוש עם אל הן עד ירח, ועתה הכי יוכל אנוש לצדק במה שיטען נגד האל, שיסיר את הירח שלא יהל אור, או שיעדה ויסיר את הכוכבים אשר לא זכו בעיניו של האנוש הזה, שאם אנוש פרטי יחידי נולד במערכה רעה, והירח או הכוכבים ששלטו בעת מולדתו חייבו עליו רעות וצרות לפי טבע מערכתם והמזל שצמח בעת ההיא, הכי יוכל לטעון שיסיר ה' את הירח והכוכבים ששלטו בעת מולדתו, ויברא תחתם ירח וכוכבים אחרים שיורו עליו טוב והצלחה, היצדק בטענתו זאת, וכי יחריב ה' את העולם בעבור איש פרטי:

5. (ה)הֵן עַד־יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו

   מצודת דוד:הן עד ירח. הנה העביר והסיר אור הירח לבל תאיר כשעור האורה אשר שם בה כשבראה והוא על שקנאה בשמש ואמרה א״א לשני מלכים וכו׳ ואם כי היה מעט מן המרי ומעלתם הלא גדלה מ״מ כמוה כאין מול המקום ואף המעט תחשב לרב: כוכבים. כל הכוכבים כולם עם רוב זהרם אינם זכים בעיניו וכמוהם כאין למולו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עד. ענין הסרה כמו לא עדה עליו שחל (לקמן כח) כמו אשר עבר (בראשית טו) ת״א דעדא:

   יאהיל. יאיר ויזרח כמו בהלו נרו (לקמן כט):

   זכו. מל׳ זכות ובהירות:

   רש"י

   עד ירח. כמו ולא עדה עליו שחל (לקמן כח):

   ולא יאהיל. כמו לא יהלו אורם (ישעיהו י״ג:י׳) ואל"ף זו באה כמו ולאדיב את נפשך (שמואל א ב׳:ל״ג) אל"ף יתירה, ל"א לא יאהיל לא יהיה לו צל כשאינו מאיר אין לו צל והראשון נראה ושניהם שמעתי:

   רלב"ג

   יאהיל. יאיר: ביאור דברי המענה, ענה בלדד השוחי ואמר השולטנות והיראה אשר עם השם עושה שלום במערכות השמים עד שהם כלם נסכמים להתנועע תמיד התנועות המוגבלות להם עד שישלם מכללותם פועל השם בזה העולם השפל ולא ישנו את תפקידם ליראתם ממנו ולחוזק ממשלתו עליהם והנה זה ממה שיורה על גודל השם וגבורתו היש מספד לגדודי השם וחייליו ועל מי מהנמצאות לא יקום אורו וזהרו הנה הם כולם שופעים מאתו לא נפקד איש, ואחר שהענין כן שהשם יתברך בזה האופן מן השלימות איך יתכן שיצדק האדם עם אל ויזכה הנה זה בלתי אפשר כי לשלמות השם יחשב למרי מה שאינו מרי לפי מחשבת האדם, הן הירח ימצא חסר אצל השם עד שלפעמים יסור אורו כאילו תאמר בעת הנגוד כאשר היה הירח בראש התלי או בזנבו ויעדר אז הפעל הנמשך מאתו מצד אורו וכוכבים לא זכו בעיניו עד שפעמים יסתרו קצתם בעמוד תחתיהם קצת ויעדרו אז פעולותיהם בזה העולם השפל, ואם באלו עם שלמותם נמצא חסרון בחק השם יתברך כל שכן שיהיה חסר האדם בחק השם אשר הוא רמה ותולעה: והכלל העולה מהדברים הוא, שאין ראוי שנחשוב שיעשה השם עם מה שיראה בו מהשלמות והגבורה דבר שלא כהוגן אלא שרוע הסדור הנופל בדעות אשר תמצאנה לאישי האדם שיחשב בהם שהם צדיקים ויגיעום רעות אשר לא יתכן שיאמר בהם שהם בעבור טוב להיותם מכלות ומביאות אל מות והוא מה שהיה מתרעם עליו איוב לפי דעת בלדד הוא מצד שהאדם לחסרונו לא ירגיש במה שיחטא שהוא מרי בחק השם מצד שלימותו כי האדם הוא חסר מאד בחק השם והוא מבואר שהוא בתכלית החולשה כי אין ראוי שיענש האדם על מרי לא ישוער בו לאדם במה שהוא אדם ולזה לא ענהו איוב על זה דבר אבל גינה דבריו, ואיפשר שנאמר שהרצון בכאן שאין ראוי שיוחס לשם עם שלמותו מה שהוא עול וחסרון בחק האדם אשר הוא בתכלית החסרון בחק השם יתברך ולזה ראוי שנשפוט שהשם בלתי עוזב לאישי האדם להיותם בעלי שכל ושופט אותם על כל מעשיהם ומה שנמצאו בלתי שומר הסידור הראוי בטובות אישי האדם ורעתם נייחסהו אל סכלותינו לבלתי שערינו במקרים ההם הרבה מה שנחשוב במקרים שיהיו רעים ויהיו לטוב כמו שאמר בלדד במה שקדם ולא הצטרך איוב להשיב על דבריו לפי שאין בהם טענה נוספת על מה שקדם לו מהדברים וכבר קדמה תשובת איוב על כל הטענות בהם:

   אבן עזרא

   יאהיל יש אומרים: כי האל"ף נוסף, מן: לא יהלו אורם.

6. (ו)אַף כִּי־אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן־אָדָם תּוֹלֵעָה

   מצודת דוד:אף כי. וכ״ש האדם אשר הרמה תאכלנו הבזוי מאד מול המקום איך לא יחשב ממנו מעט מן המרי לרב ואיה א״כ צדקתו: ובן אדם תולעה. כפל הדבר במ״ש (העולה מהמענה ההיא כי יאמר הן באמת יכנעו למקום מערכות השמים אם מיראת הרוממות אם מפחד העונש אבל אין לאדם גמול מה על המקום כי לגודל רוממות המקום ושפלות האדם אף מעט מן המרי יחשב לרב ואיה א״כ צדקתו):

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אף כי אנוש רמה, בפרט שכלל האנוש הוא רמה, ור"ל שהחומר שלו עתיד להבלות בקבר ורמה תאכלהו, ועקרו הוא הנפש הרוחנית שהחומר הוא רק לבוש אליה שתתגלם ותתלבש בו משך זמן מוגבל ואח"כ ישוב העפר על הארץ כשהיה. ואיך מפני מציאות הלבוש הזה הבלה ונפסד יבטל וישנה את ההנהגה הכללית ויסיר את הירח והכוכבים אשר העמידם לעד לעולם, ובכ"ז אין עול בזה, כי עתיד הוא לתת להצדיק טוב בעבור הרע שסבל, ולהרשע רע בעבור הטוב שקבל שלא במשפט, בעולם הנצחי, ששם אין שולטים הכוכבים במערכתם. וזה הוא דרך התמורה שאמר בלדד במענהו הראשון, ומשפטי ה' אמת צדקו יחדו: