איוב פרק כ״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   פתיחה למענה החמישה עשר מענה איוב

   הנה, שיטת אליפז החדשה כוללת שני דברים:

   • א] תשובה על ייסורי הצדיק, שהוא מפני שלא עבד בתמימות לשם ה' בלבד, רק היה ברוחו פניות חיצוניות מתקוות גמול ויראת עונש, ולכן יצרפהו ה' בייסורים למען ענותו לנסותו להיטיבו באחריתו בעולם הבא,

   • ב] תשובה על הצלחת הרשעים, שהוא כדי שיהיה בחירה חפשית בידי האדם לעשות טוב או לחדל, שאם היה בא העונש תיכף, היו מתייראים לעשות רע, ולא היה בחירה, וגם שאז היה העבודה שלא לשם שמיים.

   ועל שניהם השיב תשובה ניצחת בשני האמרים:

   • על הראשונה יאמר, שאיך ייתכן שייסרהו ה' בעבור זה בייסורים קשים כל כך בעבור מה שהיה בליבו בעבודתו גם פניה חיצונית על-מנת לקבל פרס, שעל כל פנים שמר את משמרת מצוותיו ומשפטיו, ולא עשה מעשה רע שבעבורו יתחייב עונש גדול כל כך (סימן כ"ג ו-ז)! זאת שנית, שאם יתווכח עם ה' היודע האמת, אז יתברר שלא היתה עבודתו לשום פניה חיצונית, רק לשם ה' בלבד, שהגם שעלה לפעמים ברוחו כרגע שהוא נתלה בהשגת צרכיו וכל ענייניו מה', בכל זאת התבונן תיכף ושב אל עבודתו לשמו בלא שום פניה, ומזה הוכיח שצדקתו כבר קצובה וגזורה מראשית על־ידי הידיעה העליונה הקדומה, ולכן לא קיבל שכר על זה, ונעזב אל מקרה המערכה ואל הייסורים המחויבים לפי מזל התולדה (סימן כ"ג ו-ז).

   • במאמר השני (סימן כ"ד) יסתור דברי אליפז מצד שלוות הרשעים, שעל זה הראה כי יש רשעים שמחריבים את היישוב ומפריעים כל שלוות מין האנושי, ואלהים לא ישים תהלה להשמידם כדי להסיר רעתם שלא יכלו את העולם, שאם היתה השגחה היה מהראוי לשמור כלל בני אדם ממזיקים כאלה מחריבי היישוב. זאת שנית, שפראים האלה שוכנים במדבריות ועל איי הים נפרדים מהיישוב, ומשם יתפשטו כפעם בפעם לשדוד ולרצוח ולהחרים נפשות רבות, ואם ישמידם ה' בסתרי משכנותיהם, לא ייוודע זה לאיש, ולא יזיק זה לעניין העבודה והבחירה החופשית, ואם כן היה ראוי שישמידם מתחת שמי ה' מצד ההשגחה על האדם.

   ומזה שב אל הוכחתו שאין ה' משגיח בפרטים, והכל נתלה מן המערכת, ועל זה יצעק מרה, למה לא נצמת מפני חושך, והיה טוב לו העדרו ממציאותו (סימן כ"ג פסוקים טז-יז).

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר:

2. (ב)גַּם־הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל־אַנְחָתִי

   מצודת דוד:גם היום. ר״ל אף עתה שהרביתי להתרעם ולספר התלאות במרד וסרוב עכ״ז עוד מכתי כבדה על אנחתי כי אין הצעקה בערך הצער:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מרי. ענין מרד וסרוב:

   שיחי. ספור תלאותי:

   ידי. מכתי ע״ש שהדרך להכות ביד:

   רש"י

   (מענה איוב): גם היום. אחר כל תנחומין הללו:

   מרי שיחי. במקומו עומד כי אין תנחום בדבריכם:

   ידי כבדה. מכת נגעי תקיפה יותר מאנחתי שאיני קובל וצועק לפי מכתי:

   מלבי"ם

   גם היום, ר"ל גם היום הגם ששיחי וכעסי מר מאד מרוב צרותי, בכ"ז היתה ידי כבדה ומתגברת על אנחתי ר"ל הייתי מתאפק בכל כחי ולא הייתי נאנח, אם.

   רלב"ג

   מרי שיחי. הרצון בו שהמריתי והפלגתי בכעסי להתרעם על שברי תרעומת רב:

   ידי. מכתי:

   אבן עזרא

   גם היום מרי שיחי מורה הוא שיחי מכל השיחות, כענין עני ישראל מורה מאוד וענינו משונה.

   ידי מכתי, כמו: ידי לילה נגרה, ולא תדמה, והענין שמכתי יותר כבדה מאנחתי.

3. (ג)מִי־יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד־תְּכוּנָתוֹ

   מצודת דוד:ידעתי. לדעת מקום האל לאשר אמצא אותו אז הייתי בא עד מכון שבתו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תכונתו. מל׳ כן ובסיס:

   רש"י

   ואמצאהו. לשופטי:

   תכונתו. מכון כסאו:

   מלבי"ם

   מי יתן ידעתי ואמצאהו אם הייתי מוצא את ה' להתוכח עמו פנים אל פנים הייתי מתגבר על אנחתי, והייתי מתוכח בישוב הדעת כאלו אין לי שום אנחה ודעתי צלולה ומיושבת, אבא, ר"ל אם הייתי מוצא אותו באחת משתי פנים. או שאמצא אותו בדרך אם אדע באיזה מקום הוא הולך, או אם הייתי יכול לבא עד תכונתו, ר"ל עד ביתו ששם מקום משכנו, והמליצה אם הייתי משיג אותו מצד הנהגתו כמו שהוא בדרך אשר הוא הולך לנהוג הנהגת העולם, או אם אבא עד תכונתו להשיגו מצד עצמו וענינו:

   אבן עזרא

   ואמצאהו על המקום.

   עד תכונתו עד תכונת מקומו.

4. (ד)אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת

   מצודת דוד:אערכה. הייתי מסדר לפניו משפט להשפט עמו והייתי ממלא פי בדברי ויכוח:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   משפט. הוכחת דברים:

   מלבי"ם

   אערכה, ומי יתן שעת אשר אבא אליו

   • א) יהיה לי רשות לערוך לפניו משפט ולהתוכח עמו,

   • ב) ושאז בעת הוכוח.

   רלב"ג

   תוכחות. דברי תוכחות:

5. (ה)אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה־יֹּאמַר לִי

   מצודת דוד:אדעה. יודע הייתי מה ישיב לי כי אבין אמריו על הכל אחזור ואשיב לו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   (אדעה מלים יענני. וגם אם יסתום אותי מלדבר לפניו שמא ידבר הוא עמי ואדעה מלים יענני רבי תנחומא):

   מלבי"ם

   אדעה מלים יענני ר"ל

   • ג) שאוכל להבין הלשון והמלות שבם הוא מדבר, שאבין הענין בעצמו מה שיאמר לי, ור"ל כי עתה א"א לי

   • א) לא לשפוט כנגדו כי לא יענני על וכוחי,

   • ב) שגם אם יענני לא אבין המלות שידמה לי כי ידבר אלי בשפה אחרת המוזרה לי,

   • ג) ולא הענין בעצמו העמוק ונעלה משכל האדם:

6. (ו)הַבְּרָב־כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי לֹא אַךְ־הוּא יָשִׂם בִּי

   מצודת דוד:הברב כח. וכי יריב עמדי ברב כח בזולת שמירת המשפט הלא בודאי לא אך הוא ישים בי כפי הראוי בשמירת המשפט והוא מקרא קצר ויובן הדבר מאליו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   הברב כח. דברים ותוכחות של חטאיו יריב עמדי:

   לא אך. מכה וכפיה לא ישים בי אכפו ואימתו (ועוד יפתר) לא אך הוא ישים בי כי לא ישים בי אך הריב של תוכחת פשעי ולא תשומות עלילות:

   מלבי"ם

   (ו-ז) הברב כח, שיעור הכתוב, שם ישר נכח עמו הברב כח יריב עמדי לא אך הוא ישים בי ר"ל כשאעמוד אתו פנים אל פנים, שם יעמוד הישר ויתוכח עמו בעבורי וישאלנו, וכי בעבור זה שלא אך הוא ישים בי יריב עמדי ברוב כח, ר"ל שאתה אומר שהיסורים שבאו עלי היו על שלא היתה עבודתי לשם ה' ביחוד, רק היה בלבי פניות חיצוניות מתקות גמול ויראת עונש, שלכן לא היתה עבודתי שלימה ובעבור זה הביא עלי יסורים, הכי ראוי שבעבור זה יבואו עלי יסורים גדולים ומרים כאלה ויריב עמדי ברוב כח, בעבור שבעבודתי לא היה אך הוא לבדו תכלית העבודה וכוונתה, כי היה בלבי גם מחשבת הגמול והעונש שהיא פניה לצרכי תועלתי, והדבר ששם בי במחשבתי לעבוד את ה', ר"ל תכלית העבודה ומגמתה, לא היה אך הוא ה' לבדו, רק עוד מחשבה חוץ ממנו שהיא תועלת עצמי, הכי זה פשע גדול כ"כ עד שראוי ליסורים גדולים כאלה, הלא בכ"ז לא עברתי ממצותיו ולא פשעתי פשע גדול ראוי לעונש גדול כ"כ, זאת יהיה הויכוח אשר אתוכח עמו, וע"ד טענה זו אפלטה לנצח משופטי כי אצא זכאי בטענתי זאת. ותפס הלשון ישים בי לפי שטתו שאין הבחירה חפשית ומה שהוא עובד את ה' שם ה' בו ומכריחו לזה ע"י ידעיתו הקדומה ואיך ע"י שלא שם בי שיהיה עבודתי אך הוא, דהיינו אך לשמו בלי פניה חיצונית, הכי בעבור זה יריב עמי ברב כח?

   רלב"ג

   ישים בי. הרצון בזה ישים בי כח:

   אבן עזרא

   לא אך הוא ישים בי כמו וישימו וישכילו, אין משים בי אלא הוא.

7. (ז)שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי

   מצודת דוד:שם וגו׳. שם במקום המשפט יתווכח עמי יושר מפעלי והן ידעתי שאצא זכאי ואהיה נמלט לנצח מן השופט אותי ביסורים:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   שם. במקום ריבנו:

   ישר. כושר מפעלותי יהא נוכח ונגלה ונראה עמו לפניו:

   נוכח. מוכח ושם אפלטה לנצח כי לא ימצא בי עון:

   רלב"ג

   נוכח עמו. מתווכח עמו:

   ואפלטה. עצמי ובשרי או נפשי:

   אבן עזרא

   שם יראה ישר נוכח.

   ואפלטה נפשי לנצח ולא הייתי מתפחד, לכן לא אוכל למצוא אותו.

8. (ח)הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא־אָבִין לוֹ

   מצודת דוד:הן קדם אהלוך. אבל לא ידעתי איה מקום כבודו אם אלך לבקשו בפאת המזרח ואיננו ר״ל לא אמצאהו ואם אלך לבקשו בפאת המערב ולא אבין לו איו הוא:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קדם. הוא פאת המזרח כי יחשב פני האדם אל מול זריחת השמש וא״כ המערב היא מאחור והצפון משמאל והדרום מימין:

   רש"י

   הן קדם. למעלה הוא חוזר למי יתן ידעתי וגו':

   קדם. מזרח שנאמר קדמה מזרחה (שמות כא):

   אחור. מערב הואיל והמזרח קדמת עולם נמצא המערב אחוריו של עולם:

   מלבי"ם

   הן, אבל לא אוכל לא למצאו ולא לבא עד תכונתו, כי אם קדם אהלך לבקשו מצד מזרח, ואיננו וכשאלך אחור לבקשו בצד מערב, הגם שהקדמונים ציירו שהשכינה במערב, ושצבא השמים כולם ההולכים ממזרח למערב ילכו להשתחוות לפני כסא כבודו שמה, בכ"ז הגם שהיא שם לא אבין לו להשיגו:

   רלב"ג

   קדם. מזרח:

   ואחור. מערב:

   אבן עזרא

   הן קדם אהלך מזרח.

   ואחור מערב והוא ברא פאת שמאל ולא אוכל לחזותו שם.

9. (ט)שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא־אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה

   מצודת דוד:שמאל בעשותו. עם כי הוא עשה וברא גם פאת הצפון עכ״ז לא אראנו שם וכאלו עטף לכסות פאת הדרום ולא אראהו גם שם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אחז. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח):

   יעטף. מל׳ עטיפה וכסוי:

   רש"י

   שמאל. צפון:

   בעשותו. כשבראו לא עשה מקום כסאו שם שאראנו שם:

   אחז. תרגום של אראה ותדע שהטעם תחת האל"ף ואם לשון אחיזה הוא היה טעמו מלרע תחת החי"ת:

   יעטוף ימין. כיסה פני הדרום בפניו למען לא אראנו:

   מלבי"ם

   שמאל. את צד צפון ציירו הקדמונים שהוא פתוח, שבצד הזה לא השלים את הבריאה בשלימותו, כאלו הניח את הצד הזה בלא ציפוי וכותל וקירות, כבונה בית ולא אחזו בעצי ארזים ולא צפהו בעץ ובכותלים סביב, אומר במליצתו שגם שם לא אוכל לראות הגם ששם פתוח, כי בעת עשותו צד שמאל ולא אחז אותו לסתמו לכסותו בעצי ארזים בעת ההיא עטף ימין, העטיף וכסה את הכל בצד ימין, עד שלא אראה וכ"ז מליצה על שא"א להשיג את ה' בכל צד, (וע"ד המושכל, השגת ה' מצד עצמו נקרא השגת פנים, וזאת א"א לשום אדם להשיג ולדעת שמץ דבר, רק ההשגה תהיה מצד אחור, ר"ל ע"י הבריאה המשתלשלת מאתו, שע"י הבריאה ישיג את הבורא וישיג מן המסובבים את הסבה העליונה, כמ"ש וראית את אחורי ופני לא יראו, ועז"א שבצד קדם, ר"ל באמתת עצמותו מצד עצמו, שם איננו כי זה נעלם משכל האדם ומשם לא ימצא הבורא כלל, רק ימצא אותו מצד אחור ששם ישנו וישיג שהוא נמצא, אבל לא יבין לו ולא ישיג עניניו בתבונותיו. והנה הנהגת העולם בדרך הטבע נקרא בכתבי הקדש בשם הנהגת השמאל, וההנהגה ע"ד הפלאיי והנסיי נקרא בשם ימין כמ"ש בכ"מ, ועז"א שאם יחקור אחר הנהגה המסודרת מצד הטבע, שם לא אחז ונגמר הבנין, כי שם ימצא שאין סדר נכון בהנהגה, כי יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו ואם ישקיף על צד ימין שהוא הנהגתו הנסיית ששם ההנהגה שלמה, אבל לא יראה, כי אינו רואה רק ההנהגה המסודרת מששת ימי בראשית בדרך הטבעי וע"פ המערכה שהוא צלמות ולא סדרים):

   רלב"ג

   שמאל. צפון:

   ולא אחז. ולא אראה:

   יעטוף. יכסה ויעלים:

   ימין. דרום:

   אבן עזרא

   והוא יעטוף ימין ולא אראנו ולמה הייתי מפלט נפשי משופטי ממנו, שהוא שופטי.

10. (י)כִּי־יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא

    מצודת דוד:כי ידע. לזה הסתיר עצמו ממני כי יודע הוא הדרך אשר דרכתי בה והוא בחן מעשי ויצאתי נקי כזהב מבלי סיג עון:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    כי ידע דרך וגו'. אשר עמדי מהו לפיכך אינו בא לריב עמדי:

    בחנני וגו'. אשר כזהב אצא אם יריב עמדי:

    מלבי"ם

    כי הוא, אבל הגם שאני איני יכול לדעת דרכו ולמצא הלא הוא ידע דרך עמדי, הוא יכול למצוא אותי, ויודע הדרך שבו ילך לבא אלי להיות עמדי, וא"כ הלא בחנני ואצא כזהב היוצא מן המבחן בלא סיג ופסולת, כן לא נמצא בעבודתי שום מחשבת פיגול, כי.

    אבן עזרא

    כי ידע דרך עמדי הדרך שהיה עמדי ולא אטה ימין ושמאל.

11. (יא)בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא־אָט

    מצודת דוד:באשורו. רגלי אחזה במצעדיו ודרכיו שמרתי ולא הייתי נוטה מהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    באשורו. בצעדו כמו ואשרו בדרך בינה (משלי ט׳:ו׳):

    אט. מל׳ נטיה:

    רש"י

    באשורו. במעגלו כמו אם תטה אשורי (לקמן לא) כונן אשוריו (תלים מ):

    ולא אט. איני רגיל לנטות:

    מלבי"ם

    באשורו אחזה רגלי, מצעדי רגלי היה באשורו, היינו לצורך האושר הנפשי, לא לצורך ההצלחה הגופנית, וגם דרכו שמרתי שהלכתי רק בדרך ה', ולא אט אל דרך אחר, שהמעשה היה לפי דרך ה' מבלי נטות מן הדרך, וכוונת המעשה היה רק לשמו ולאושר הנפשיי, ומפרש נגד דרכו שמרתי.

    רלב"ג

    באשורו. פסיעתו:

    ולא אט. ולא אטה:

12. (יב)מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי־פִיו

    מצודת דוד:מצות שפתיו. מוסב על מלת שמרתי שאמר במקרא שלפניו וכאלו אמר מצות שפתיו שמרתי ולא אסיר אותם מלבי ויותר מלחם חוקי צפנתי אמרי פיו ובעבור זה ימנע להתווכח עמדי:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אמיש. אסור כמו לא ימיש (שמות יג):

    מחוקי. דבר קבוע וצורך קרוי חוק:

    צפנתי. הסתרתי:

    רש"י

    מחוקי צפנתי אמרי פיו. יותר מחוקי מזונותי הייתי זריז לצפון אמרי פיו כמו (משלי ל׳:ח׳) לחם חוקי מזונותי:

    מלבי"ם

    מצות שפתיו (שמרתי) ולא אמיש לעשות רק כפי מצות ה' לא כפי הסברה והשכל האנושי, ונגד באשורו אחזה רגלי, אמר מחקי צפנתי אמרי פיו, כי שמרתי אמרי פיו יותר מחקי וצרכי, שהמצות בעצמם לשמור אמרי פיו היו יקרים לי יתר מהשגת צרכי וחק פרנסתי וכל צרכי, עד שא"א לומר שהיתה העבודה כדי למצוא על ידי זה חקי וצרכי גופי:

    רלב"ג

    ולא אמיש. ולא אסור ממנה, והנה מצות שפתיו דבק עם ולא אט והרצון ולא אטה מצות שפתיו ולא אמיש או יהיה ולא אט דבק עם דרכו שמרתי ועם מצות שפתיו יהיה דבק ולא אמיש ויהיה וי"ו ולא אמיש נוספת כמו וי"ו ואיה וענה:

    אבן עזרא

    מצות שפתיו עשיתי.

    ולא אמיש והיה חוקי לצפון, אמרי פיו - והעניין שהיו צפונים בלבי ולא יזוזו משם.

13. (יג)וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ

    מצודת דוד:והוא באחד. ועם כי נגלה לפניו יושר דרכי עכ״ז הוא בדעת אחת ולא יאבה להסיר מעלי היסורים ומי יוכל להשיב אותו מחפצו וכאשר יתאוה נפשו כן יעשה בין במשפט בין בזולת המשפט:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונפשי. ורצוני כמו אין נפשי אל העם הזה (ירמיה טו):

    אותה. חשקה כמו אוה למושב לו (תהילים קל״ב:י״ג):

    רש"י

    והוא. לפי שהוא יחיד בעולם ויודע דעתן ומחשבתן של בריות ומה יש להם לדבר לפניו לפיכך תשובות מוכנות לפניו:

    ומי ישיבנו. לפיכך נפשו אותה ויעש:

    מלבי"ם

    והוא באחד, ר"ל כי הוא ידע דרך עמדי והוא באחד, שה' ידע כבר את דרכו ע"י הידיעה הקדומה שכבר ידע מקודם שאעבוד אותו, ושתהיה עבודתי צרופה כזהב בלא סיג, ושרגלי תאחז רק באשורו, כ"ז ידע ה' מקודם בידיעתו הקדומה, ולפ"ז לא היה לי עוד בחירה וחפשיות לבחור דרך אחר, שאז היה שינוי בידיעת ה', שאחר שאבחור דרך אחר תשתנה ידיעתו לדעת שבחרתי דרך אחר ממה שידע בתחלה. וזה א"א, כי הוא באחד באחדות האמתי, וא"א שתהיה בו ריבוי ושינוי בידיעתו שהיא עצמותו, ואחר שהוא כבר ידע מראשית שאלך בדרך תמים לשמו, א"כ מי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, מי יוכל להשיב את גזרת ה' שנגזרה ע"י ידיעתו הקדומה, ומי הוא אשר נפשו אותה ויעש, מי הוא שיהיה לו עוד בחירה וחפשיות, לרצות איזה דבר באות נפשו ובחירתו, ולעשות כפי רצונו זה א"א, שאז בהכרח ישיב ויפר את עצת ה' אשר ידע מראשית, וזה סותר לאחדות ה', אשר מזה מבואר שא"א שיעשה דבר הסותר לידיעתו, שבזה יהיה שינוי בידיעתו שהיא עצמותו, ואחר שהייתי מוכרח על מעשי הטובים ע"י ידיעת ה' וגזרתו הקדומה אין מגיע לי שכר עליהם:

    רלב"ג

    באחד. בענין אחד:

    ונפשו אותה. ורצונו נכספה:

    אבן עזרא

    והוא באחד יש אומרים: שהבי"ת נוסף והאמת שאיננו נוסף ולא אוכל לפרש, כי יש בו סוד גדול.

14. (יד)כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ

    מצודת דוד:כי ישלים. הן ידעתי כי ישלים בי כל היסורים כפי החוק אשר גזר עלי ולא יסירם ממני בעבור כושר דרכי: וכהנה. כמו הדברים אשר עושה עמדי כן יש עמו רבות ענינים כאלה אשר יעשה לבני אדם:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כי ישלים חקי. ידעתי כי לא ישיב ידו עד אשר ישלים חוק גזירותיו פורעניות אשר גזר עלי:

    וכהנה רבות עמו. כי כהנה רבות עשה:

    מלבי"ם

    (יד-טו) כי ישלים, עמ"ש שעבודתו היתה שלימה מבלי שום פניה חיצונית, שלא חשב בעת עבודתו שעובד כדי שישיג עי"כ חקיו וצרכיו, כי עבד רק לשם ה' בלבד, אומר שהגם שלפעמים עלה ברוחו מחשבה פתאומית בעת העבודה שהוא צריך לה' שישלים חקיו וצרכיו, וז"ש כי ישלים חקי וכהנה רבות עמו על כן מפניו אבהל, הגם שלפעמים אבהל מפניו להתירא למרות דבריו, מצד שאני צריך אליו שישלים חקי וצרכי הגופנים, שישלימם לי שיהיה לי צרכי בשלמות, וכהנה רבות מה שאני צריך, כמו השגת החיים והבריאות והחן והעושר והבנים שכל אלה הם עמו, ואני צריך אליו שישלימם לי וע"כ מפניו אבהל, ויראתי פן יגרע חקי ופרנסתי או אחד מכל הדברים הנזכרים, וברגע עלה בלבי מחשבה כזו בעת העבודה, אבל זה היה רק בהלה פתאומית ברגע, אבל בעת שעלה מחשבה כזאת על דעתי בבהלה בלא ישוב הדעת, אתבונן בתבונת הלב ובהשכל, ואז אפחד ממנו אז סר ממני הבהלה על צרכי שהוא יראת העונש, והפחד על עצמי, שלא אמצא נזק בגופי וקניני, רק עקר פחדי היה ממנו, מיראת הרוממות, שלא אסור ממצותיו מפני יראת הרוממות ופחדו, לא מפני יראת העונש או אהבת הגמול, בענין שעקר עבודתי היתה בלא שום פנייה חיצונית, ולא מתקות גמול ופחד עונש רק מיראת ה' הרוממה בלי מחשבה אחרת כלל:

    רלב"ג

    חקי. המצטרך אלי כי המצטרך לאדם יקרא חק כאמרו הטריפני לחם חקי:

    אבן עזרא

    כי ישלים חוקי ימלא החוק שגזר עלי.

15. (טו)עַל־כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ

    מצודת דוד:על כן. בראותי שאינו חוזר מחוק גזרתו אבהל מפניו וכאשר אתבונן מעשיו אפחד ממנו והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י

    רש"י

    על כן. שאינו גומל לאדם כפי דרכיו:

    מפניו אבהל. וכשאתבונן בדרכיו אפחד ממנו:

16. (טז)וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי

    מצודת דוד:ואל הרך לבי. נוסף על היסורים הביא האל עוד מורך בלבי להיות מתפחד ביותר: ושדי הבהילני. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הרך. מל׳ מורך ופחד:

    מלבי"ם

    (טז-יז) ואל, אבל מה שעתה לא עמדתי בנסיון, וע"י היסורים נטיתי מעבודת ה' ויראתו, שזה מורה שהיה עבודתי רק מאהבת הגמול (וכמ"ש אליפז כי עתה תבא אליך ותלא הלא יראתך כסלתך), זה היה מפני שהאל הרך את לבי במה שלא נצמתי מפני חשך, שאם היה ממית אותי טרם שהביא עלי החשך הזה הייתי מקבל באהבה, כי עבדתי את ה' בכל מאדי ובכל נפשי אפילו הוא נוטל את נפשי, כי לא הייתי מקוה לתשלום גמול בעבודתי, אבל במה שלא נצמתי, והשאיר אותי בחיי החשך האלה שהם היסורים הקשים ממות, עי"כ הרך לבי, כמ"ש אלמלא נגדוהו לחמו"ע הוו פלחין לצלמא, שיסורים כאלה אי אפשר לסבלם, ועי"כ רך לבי ונבהלתי ולא עמדתי בנסיון, ור"ל במה שלא נכרתי מפני חשך שאז היה מכסה את האפל מפני, ולא הייתי רואה ברע אשר מצאתני:

17. (יז)כִּי־לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ וּמִפָּנַי כִּסָּה־אֹפֶל

    מצודת דוד:כי לא נצמתי. והסבה היא כי מעולם כשהיה חשך ואבדון בעולם לא נכרתי אני מפני החשך כי לא היתה עלי וכשהיה אופל בעולם היה ה׳ מכסה את האופל מפני ולא ראיתיו ועל כי לא הורגלתי בצער ולא ראיתיו מימי לזה עתה בבוא עלי צרות שונות בא בלבי מורך רב ובהלה רבה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נצמתי. נכרתי כמו יצמיתם ה׳ (שם צד):

    אופל. אפלה:

    רש"י

    כי לא נצמתי מפני חשך. בזאת אני נבהל כי לא נצמתי לחלוטין וצמיתות קבר מפני החשך הזה הבא עלי וכן לא כסה מפני את האופל הזה עד מותי:

    ומפני כסה אופל. על כי לא שבראש הפסוק חוזר:

    רלב"ג

    נצמתי. נכרתי:

    מפני חשך. קודם בא חשך המקרים הרעים:

    ומפני כסה אופל. והיה מכסה ומעלים מפני אופל הצרות האלו ר"ל שלא הייתי רואה אותה:

    אבן עזרא

    כי לא נצמתי היה מתאוה שיכרת וימות, כאשר היה בחשך קודם שיצא לאויר העולם.