הושע פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל פְּרִי יְשַׁוֶּה־לּוֹ כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת

   מצודת דוד:גפן וגו׳. הנה ישראל הוא כגפן בוקק וריק מבלי רטיבות ולחות כן הוא מבלי תורה ויראת שמים: פרי וגו׳. וכי מהראוי שהמקום ב״ה ישים לו פרי ר״ל וכי ראוי הוא להשפעה בתמיה: כרוב. הלא כפי מרבית פריו והשפעתו כן הרבה לעשות מזבחו׳ לעכו״ם וכפי מרבית הטובה הבאה לארצו עשו מזבחות טובות ויפות:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בוקק. ענין ריקות כמו בוקק הארץ (ישעיה כד):

   ישוה. ענין שימה כמו משוה רגלי (תהלים יח):

   מצבות. הם מזבחות מאבן אחת:

   רש"י

   גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו. ישראל דומין לגפן המשיר כל פריו הטוב כך עזבו אותי שאני פרי הטוב והשוה לו:

   פרי ישוה לו. פרי אשר ישוה לו וייטב לו:

   כרוב לפריו הרבה למזבחות. כשהשפעתי להם הטובה והם הרבו לעשות עגלי' למזבחות, ד"א גפן בוקק ישראל פרי מעשיו גרם לו פרי ישוה לו יועיל לו להיות בוקק כי עשו המזבחות והועילו לכניסיה שלהן לרעה וזהו לשון התרגום:

   הטיבו מצבות. הרבו מצבות:

   מלבי"ם

   גפן, אחר שהזכיר כי נגזר עליהם גזרה חרוצה שילכו בגולה, יבאר איך נסתבב הדבר שיגלו מארצם, שה' הטיל ביניהם מהומה ומרד שמרדו במלכיהם וזה היה סבת גלותם. וכבר בארתי (למעלה סי' ז' וסי' ח') שהמרד שמרדו בשלום בן יבש שהרגוהו, וכן אח"כ בהושע בן אלה שהלשינוהו למלך אשור ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים, נסבב ע"י ששני המלכים האלה לא דבקו בחטאת ירבעם ורצו לבטל עבודת העגלים, ועי"ז עמדו כנגדם הכת שדבקו בעבודת העגלים, וזה היה הסבה מה שעלה אליהם מלך אשור בתחלה בימי מנחם בן גדי, ומה שעלה עליהם בסוף בימי הושע שהגלה את כולם, ועל דברים אלה ישא חזון ומליצה נשגבה בסימן הזה, אמר, גפן בוקק ישראל, ר"ל ישראל אשר נמשלו לגפן, כמ"ש כרם היה לידידי בקרן בן שמן, וה' נטע הגפן הזה וקוה לעשות ענבים ויעש באושים כמ"ש בישעיה סי' ה' ומפרש שם ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה, שהפרי שקוה ה' שיעשה הגפן הזה הוא משפט וצדקה, אבל ישראל הוא גפן הבוקק ומריק ונושר את הפרי אשר ישוה לו, ר"ל פרי הראוי לו, כי כרוב לפריו הרבה למזבחות לע"ז, וכטוב לארצו הטיבו מצבות אשר העמידו לעבודת גלולים:

   אבן עזרא

   גפן בוקק רק אין בו כח לפרות ואין פרי.

   ישוה לו יחשוב כי יפרה את פריו והיה שוה כגפן שהוא בוקק, כי כאשר הרביתי פריו - הרבו למזבחות.

2. (ב)חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם

   מצודת דוד:חלק לבם. נחלק לבם ונפרד מן המקום ברוך הוא לכן עתה בזמן קרוב יהיו שממה: הוא יערוף. ר״ל המקום ברוך הוא יספיק ביד האויב להשחית מזבחותם ולעשוק מצבותם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חלק. ענין פרוד:

   יאשמו. מל׳ שממון:

   יערף. ענין השחתה ודוגמתו וערפו שם (דברים כא):

   ישודד. ענין עשק:

   רש"י

   חלק לבם. ממני:

   עתה יאשמו. הוא הדבר אשר יערוף מזבחותם ישחית לשון וערפו שם (דברים כא) וערפתו (שמו' יג) ישבור צוארם, ד"א לפי מדרש אגדה גדול השלום שאפי' ישראל עבדו עכו"ם ושלום ביניהם אין השטן מקטרג ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (לעיל ד) ושנוי המחלוקת שנאמר חלק לבם עתה יאשמו יש פתחון פה לשטן לקטרג:

   מלבי"ם

   חלק, ולכן חלק ה' את לבם, שסבב ה' שיהיה ביניהם פירוד לבבות וכתות מתנגדות, ועי"כ עתה יאשמו, היינו שעי"ז יקבלו את ענשם, כי הוא יערף מזבחותם כי החילוק לב הזה הוא יערף את המזבחות שלהם וישדד את מצבותם, ר"ל שהמלך שעמד תחת הראשן יכרית את מזבחות העגלים, שזה עשה שלום בן יבש, וכן הושע בן אלה, ועי"ז יעמוד מרד נגד המלך:

   אבן עזרא

   חלק כי אין להם חלק אחד.

   עתה יאשמו מגזרת שממה, כמו תאשם שומרון, שהוא כמו: והאדמה לא תשם ולבם שנחלק הוא יערף מזבחותם, שהרבו כדרך וערפתו הריסות.

3. (ג)כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ אֵין מֶלֶךְ לָנוּ כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת־יְהֹוָה וְהַמֶּלֶךְ מַה־יַּעֲשֶׂה־לָּנוּ

   מצודת דוד:כי עתה. בזמן שיבא האויב יאמרו הנה אין המלך מועיל לנו ללחום מול האויב כי הואיל ולא יראנו את ה׳ אם כן מה יוכל המלך להושיע לנו אם אין לנו יראת אלהים כי יראת ה׳ ויראת המלך קשורה יחד:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   כי עתה. בבא עליהם הרעה יאמרו אין לנו מלך מלכינו אשר בטחנו בו לאמר שיצא בראשונה וילחם את מלחמותינו אין מועיל לנו כלו':

   מלבי"ם

   כי עתה יאמרו אין מלך לנו, שעי"ז ימרדו במלכם וירצו להעבירו ממלכותו, כי לא יראנו את ה', הם יאמרו שאינם מסכימים אל מעשה המלך שרוצה לבטל עבודת העגלים ולהעמיד תחתיו עבודת ה' כי הם אינם יראים את ה' ואינם רוצים ביראת ה' ובעבודתו, וא"כ והמלך מה יעשה לנו איך יכריח המלך אותנו שנעבוד את ה' ונירא אותו, וזה יהיה הסבה שימרדו במלכם, (ובזה אמר ג"כ חלק לבם עתה יאשמו שע"י חילוק לב הזה יהיה מעתה אשמת העגלים בראשם, כי עד עתה היה האשמה בראש המלכים שהם הכריחו את העם אל עבודת העגלים, אבל עתה שהמלך רצה לבטל את העגלים והעם החזיקו בם, הלא הם יאשמו והאשם תלוי בראשם לא בראש המלכים):

   אבן עזרא

   כי כאשר חלק לבם לא רצו להיות עליהם מלך ולא יראו מהשם, על כן אין להם מורא והכל יעשה כרצונו.

4. (ד)דִּבְּרוּ דְבָרִים אָלוֹת שָׁוְא כָּרֹת בְּרִית וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט עַל תַּלְמֵי שָׂדָי

   מצודת דוד:דברו דברים. המה מדברים דברים העולה על לבבם מבלי הבחנה ונשבעין לשוא וכורתין ברית לעכו״ם: ופרח. לכן יפרח עליהם משפט גמול כמו עשב הראש המר הפורח מהר על תלמי שדה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אלות. מל׳ אלה ושבועה:

   ופרח. מל׳ פריחה והצמחה:

   כראש. שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כט):

   תלמי. הוא הערוגה הנעשה בחרישה וכן תלמיה רוה (תהלים סה):

   שדי. כמו שדה:

   רש"י

   אלות שוא. השבע לשקר אלות כמו כרות לשון הווה. כרות ברית לעכו"ם של מולך לפיכך יפרח עליהם משפט ייסורין ופורענות כראש שהוא עשב מר הפורח על תלמי שדי וי"ת על תלמי שדי בעון שמסיגין גבולי שדות:

   תלמי שדי מענית המחרישה קרוי תלם, ד"א על תלמי שדי שהם עושים שם מזבחותם כמו שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי (לקמן יב) שם יפרח עליה' משפט עוונם. ד"א אלות שוא כל ברית שהם כורתים זה עם זה עוברים עליו ופרח כראש משפט על תלמי שדי כראש שהוא פורח על תלמי שדי שהוא עשב מר כך משפטיהם פורחים וגדלים תמרורים לעניים ואביונים ואף עמוס אמר כן כי הפכתם ללענה משפט (עמוס ו׳:י״ב):

   מלבי"ם

   דברו דברים כן דברו ביניהם דברי מרד, אלות שוא ועי"כ עברו על האלה שנשבעו למלכם להיות נאמנים אליו, כי אמרו שאין ממש באלה זו אחר שמבטל את עבודת העגלים, כרות ברית שכרתו ביניהם ברית על קשר המרד להרוג את שלום, או למסור את הושע ביד מלך אשור לאבדו, ופרח כראש משפט על תלמי שדי, ר"ל אמנם תיכף פרח משפט ענשם, שזרע המרד אשר זרעו בסתר במעמקי תלמי לבבם, צמח ופרח ויעש פרי אשכלות מרורות, ומשפט ענשם פרח כראש ולענה על תלמי שדי בגלוי וקבלו תיכף את ענשם כמו שיבאר:

   אבן עזרא

   דברו, אלות שוא דרך זרה כאילו המלה מורכבת משם הפועל הסמוך ושאינו סמוך, או היה כן בעבור אות הגרון ומשל משפט שהוא מתוק והפך למר, כמו: ההופכים ללענה משפט והוא יפרח בראש משפטם שאינו ישר.

   על תלמי כמו תלמיה רוה.

   ושדי כמו: שדה והעד יעלוז שדי.

5. (ה)לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי־אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל־כְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה מִמֶּנּוּ

   מצודת דוד:לעגלות. בעבור עגלות בית און שנלקחו בשבי יפחדו השוכנים בשומרון באמרם אם לא הגינו על עצמן איך יגינו עלינו: כי אבל עליו. על העגל יתאבלו עמו שהאמינו בו וגם הכומרים שהיו שמחים עליו הנה עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו כי כשלוקח בשבי איה כבודו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לעגלות. יתכן שהיו שם רבים שעשו בדמות העגל שעשה ירבעם ולפי שנלקחו בשבי ותשש כחן כנקבות אמר לעגלות:

   בית און. הוא בית אל וכנהו לגנאי:

   יגורו. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב):

   וכמריו. כן יקראו כהני עכו״ם וכן והשבית את הכמרים (מ״ב כג):

   רש"י

   לעגלות בית און וגו'. לפורענות העתידה לבא על עגלי' שבבית אל שהיא נקראת בית און בספר יהושע:

   יגורו. יראו ממנו שכיניו שבשומרון למה כי אבל עליו עמו וכמריו אשר עליו יגילו תמיד עתה יאבלו על כבודו כי גלה:

   מלבי"ם

   לעגלת, עתה מבאר דבריו בפרטות מה היה סבת המרד שאמר עליו דברו דברים אלות שוא, ואיך פרח המשפט והעונש תיכף, סבת המרד היה לעגלת בית און בעבור העגל של בית און, שהוא העגל שבבית אל שבעבורו יגורו ויתאספו שכן שמרון למרוד במלכם על שבטל את עבודתו, כי אבל עליו עמו וכמריו של העגל אשר עד עתה עליו יגילו, ועתה אבלו והתעצבו על כבודו כי גלה ממנו, על שהושע בן אלה בטל כבוד העגל ונתן רשות לעלות לרגל ולעבוד את ה', זה היה סבת המרד:

   אבן עזרא

   לעגלות הם עגלי הזהב בבית אל.

   יגורו יפחדו השוכנים בשומרון.

   כי אבל עליו הטעם על כל עגל בבית אל כאשר תחרב.

   וכמריו אשר עליו יגילו היום יתאבלו.

   כי הטעם כפול.

6. (ו)גַּם־אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ

   מצודת דוד:גם אותו. כמו שיובא העם בשבי כן יובא גם העגל בשבי לאשור להיות למנחה אל המלך: בשנה. אז יקבל אפרים בושת על מה שעבדו ללא אלוה: ויבוש וגו׳. כפל הדבר במ״ש: מעצתו. שייעצו לעשות העגלים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יובל. כמו יובל שי (ישעיה יח):

   ירב. הוא אשור וכן אל מלך ירב (לעיל ה):

   בשנה. מלשון בושת:

   רש"י

   גם אותו לאשור יובל. זה היה בשנת שתים עשרה לאחז ויער ה' את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי (ד"ה א ה) וגו' ונטל עגלי הזהב אשר בבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל:

   מנחה למלך ירב. זה סנחריב:

   בשנה אפרים יקח. בשת יקח לו ירבעם שהוא משבט אפרים שהעמיד לו עגל זה לאלוה:

   ויבוש ישראל. מאותה עצה שנועצו לעשותם כמו שנאמר (מלכים א י״ב:כ״ח) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב:

   מלבי"ם

   גם, עתה מפרש מ"ש ופרח כראש משפט, איך תיכף קבלו את ענשם, כי בעת לקח מלך אשור את הושע ויעצרהו ויאסרהו בבית כלא לקח גם העגל, ור"ל גם אותו לאשור יובל, שלא את המלך לבד הוביל לאשור כי גם את העגל יובל לשם להיות מנחה למלך ירב. בשנה אפרים יקח, ר"ל אשור יקח את הבושת של אפרים היינו את העגל שלו שהוא לאפרים לבושת ולחרפה, וא"כ הלא יבוש ישראל מעצתו מה שהתיעץ למרוד בהושע ולמסרו ביד אשור בחשבו להשיב עי"כ את עבודת העגל על מכונו. והלא בזה סבב שנשבת העגל לגמרי:

   אבן עזרא

   גם עגל שומרון.

   לאשור יובל כי הוא זהב.

   בשנה בתוספת הנו"ן כמו: שבענה בנים.

7. (ז)נִדְמֶה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ כְּקֶצֶף עַל־פְּנֵי־מָיִם

   מצודת דוד:נדמה שומרון מלכה. המלך אשר בשומרון נדמה הוא כקצף הם האבעבועות שעל פני המים שעולה למעלה ויתמיד זמן מועט כן המלך לא יתמיד במלכותו כ״א מעט זמן:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נדמה. מל׳ דמיון והשואה:

   כקצף. ת״י כרותחא והם כעין אבעבועות ועל כי באים ע״י מהירו׳ השפיכה מכלי אל כלי ונראה כאלו השופך מתקצף לזה קרוי בל׳ קצף:

   רש"י

   נדמה. נשתתק מלך שומרון והרי הוא כקצף שעל פני המים שהוא אושקמ"א בלע"ז:

   מלבי"ם

   נדמה, מפרש איך יבוש מעצתו, שע"י עצתו נדמה שומרון מלכה ר"ל מלך שומרון נדמה ונמשל ע"י שומרון כקצף על פני מים, שע"י רתיחת המים עת יהמו יחמרו במצולה יתהוה על פני המים קצף ורתיחה, ואח"כ יתהלך הקצף ויהיה לאפס ע"י המים עצמם שאין עומדים על מצב אחד, וכן נתהוה המלך ע"י רתיחת העם וקצפם ומרדם במלכם הקודם, שקשרו עם הושע על פקח בן רמליה וימיתוהו וימלוך הושע תחתיו, ואח"ז התהלך הקצף הזה והלך בגולה ע"י מלשינות העם והתחלפות דעותיהם שאין לבם עומד על מצב אחד, אמנם בעצתם זה שהלך המלך אסור בזקים לארץ אשור לא הקימו מזימות לבם לחזק עי"כ את עבודת העגל, כי בהפך.

   אבן עזרא

   נדמה ישרת בעבור אחר וכן הוא נדמה שומרון נדמה מלכה.

   כקצף כמו: ותאנתי לקצפה.

8. (ח)וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן חַטַּאת יִשְׂרָאֵל קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל־מִזְבְּחוֹתָם וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ

   מצודת דוד:ונשמדו. ואז ישמדו הבמות שבבית און שהם היו חטאת ישראל: קוץ ודרדר. כי לא יבוא מי שם ויהיו שממה: ואמרו להרים כסונו. למען לא יראה מי בבשתם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונשמדו. ענין אבדון:

   ודרדר. מין קוצים וכן וקוץ ודרדר (בראשית ג):

   רש"י

   במות און. במות בית אל:

   קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם. שגלו עובדיהן ואין עוד פונה להם:

   ואמרו. ישראל:

   להרים כסונו. שלא יראונו אויבינו בבשתנו:

   מלבי"ם

   ונשמדו שעי"ז נשמדו גם במות און שהיו חטאת ישראל, וקוץ ודרדר יעלה מעתה על מזבחותם, כי יהיו שוממים וחרבים, עד שהמזבחות שעומדים בהרים ובגבעות יאמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו, כי מרוב השממון יפלו ההרים והגבעות ויכסו את המזבחות ויקברו תחת ערימות עפר, וא"כ הלא היה עצתם עצה נבערה לבלי הועיל:

   אבן עזרא

   ונשמדו במות הבעלים בסור העגלים.

   ואמרו אמר רבי משה: כי אמרו דרך משל בעבור המזבחות כדרך כי היא שמעה והטעם שלא יראו עוד. ויפת אמר: ויאמרו עובדיהם מרוב צרתם.

9. (ט)מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל שָׁם עָמָדוּ לֹא־תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל־בְּנֵי עַלְוָה

   מצודת דוד:מימי הגבעה. ר״ל עון זה היה בידם מימי פלגש בגבעה כי גם אז היה בידם פסל מיכה: שם עמדו. במעלה זה עמדו אז: לא תשיגם. לכן לא תשיג אותם בגבעה נצחון מלחמה כשנלחמו על בני עולה הם בני בנימין שחזקו ידי עוברי עבירה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עלוה. הוא הפך מן עולה וכמו כבש כשב:

   רש"י

   מימי הגבעה חטאת ישראל. חטאת זה נקוד רפי שהוא לשון נקבה ולשעבר כמו עשת באת אזלת יד מימי גבעת בנימין חטאת ישראל לפי שהיה מעשה פלגש בגבעה בימי עתניאל בן קנז שהיה ראשון לשופטים בימי כושן רשעתים ובימיו היה פסל מיכה וכל זה מצינו בסדר עולם:

   שם עמדו. באותה מדה אחזו להם מאז:

   לא תשיגם בגבעה מלחמה וגו'. ולפי שהיה עון עכו"ם בידיהם ולא הקפידו עליו לכך לא הצליחה ידם במלחמת הגבעה על בני בנימין וקראם בני עלוה בני גאוה שעשו עצמם עליונים ולא שמעו בקול אחיה' לתת את בני הגבעה ויונתן תרגם על ששאלו להם מלך והמליכו את שאול ואינו מתיישב לי אחר לשון העברית וגם שארי חיבור הפרשה נופל על ל' הראשון:

   מלבי"ם

   מימי הגבעה חטאת ישראל, במות און וחטאת ישראל שהוא עבודת אלילים, זה היה ביד ישראל עוד בימי הגבעה, שעוד בעת ההיא הקימו בדן את פסל מיכה, וע"כ שם ירבעם את העגל האחד בדן שכבר נקבע שם המקום לעבודת הפסל מימי קדם, וז"ש שם עמדו, ששם בדן עמדו הבמות והפסילים מימי קדם, וכבר אמרו חז"ל שלכן לא הצליחו ישראל בב' פעמים הראשונים שלחמו על הגבעה וקנאו קנאת ה' ע"ד הזנות, מפני שלא קנאו על פסל מיכה, וז"ש לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה שהלא המלחמה שלחמו בגבעה על בני עולה שהם בני בנימין המלחמה הזאת לא השיגה את הבמות של פסל מיכה, כי הם עמדו, ולא בטלום בעת ההיא, וזה סימן שכבר נטו ישראל מאז אחרי עבודת אלילים, ולכן לא קנאו עליה:

   אבן עזרא

   מימי יותר כמו מזקנים אתבונן, מאויבי תחכמני, ופירוש: שם עמדו על חטאי דורו כאילו עמדו עם בני בנימין - הם בני עלוה כמו עולה והיתה לזעוה והיה רק זועה והיום לא יפחדו שתשיגם מלחמה כאשר השיגה את בני בנימין מהשבטים, וזה הכתב כמו כריח שדה, שטעמו: ראה ריח בני אשר ברכו ה' כריח שדה.

10. (י)בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם וְאֻסְּפוּ עֲלֵיהֶם עַמִּים בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי עוֹנֹתָם

    מצודת דוד:באותי ואסרם. ברצוני ליסרם וכן אייסרם באמת: ואספו. עובדי כוכבים רבים יתאספו לבוא עליהם למלחמה: באסרם. בעת אאסיר אותם לשתי מענות המחרישה לחרוש שתיהן יחד לא כדרך החורשים אחת אחת ר״ל כשאביא עליהם רעה כפולה ומרובה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    באותי. מל׳ תאוה ורצון:

    ואסרם. מל׳ יסורין:

    באסרם. ענין קשירה:

    עוונותם. כמו מעניתם והוא הקו שיחרוש החורש באורך השדה וחוזר ועושה אחר כמוהו וכן עד כלות השדה כמו האריכו למעניתם (תהלים קכט):

    רש"י

    באותי ואסרם. לפי רצוני תמיד יסרתים משופט לשופט ומסרתים ביד שוסיהם:

    ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עונותם. לפי שדימה אותם לעגלה כמו שנא' אחריו אפרים עגלה מלומדה לכך דימ' יסוריה' לפרה שמייגעין אותה בחרישה ואסרו' בעול המחרישה וסימלוני העול נוקבים ויורדים א' מכאן וא' מכאן אצל שני עיני השור וכן ת"י כמיסר פדנא על תרתין עינוהי פדנא צמד בקר:

    מלבי"ם

    באותי ואסרם, ולכן בעת שאויתי ליסר ולהעניש אותם בעבור עון ע"ז, לא אספתי עליהם קיבוץ מעם ישראל שילחמו עם החוטאים, כי עם ישראל לא קנאו על ע"ז גם אז וכ"ש עתה, ולכן ואספו עליהם עמים שהם מחנה אשור הם נתאספו עליהם באסרם לשתי עונותם, והם אסרו אותם לשתי מענית המחרישה שלהם, ר"ל ששמו עליהם עול כבד ואסרו אותם במוסרות כאשר אוסרים את השור החורש שיחרוש בפעם אחד שתי מענית המחרישה, שהוא כפל מכח השור, דהיינו שהוכרחו לעבוד יותר על כחם:

    אבן עזרא

    באותי ואסרם מגזרת מוסר והיו"ד מובלע בדגשות עי"ן הפועל, כדרך בטרם אצרך בבטן, כי אצק מים. ופירוש: ואספו עליהם איך איסרם על ידי עמים שיתאספו עליהם.

    ואסרם כמו יאסרו קשורים.

    לשתי עונותם כמו: כבחצי מענה, האריכו למעניתם. וטעם שתים, בעבור יהודה ואפרים.

11. (יא)וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל־טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד־לוֹ יַעֲקֹב

    מצודת דוד:ואפרים. הנה אפרים הוא כעגלה שמרגילין אותה לעבודתה למשוך בעול ולחרוש והיא אוהבת לדוש למען תאכל מן הדיש ר״ל אני למדתים התורה והמצות והם חפצים בקבול השכר מבלי עשות המעשה: ואני עברתי. העברתי ידי: על טוב צוארה. ר״ל חפשתי צוארה וראיתי שהיא טובה ושמנה וראוייה לשום העול עליה ר״ל ראיתי שראוי הוא לקבל עליו עול התורה ומצוה ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר״ל יעסוק במצות: ישדד לו יעקב. כל ישראל בכללו יכתת הרגבים לכסות הזרעים בעבורו למען יאכל פריה ר״ל יקיימו המצות לטובתן למען יקבלו שכר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מלמדה. ענין ההרגל כמו וילמד לטרף טרף (יחזקאל י״ט:ג׳):

    אוהבתי. היו״ד יתירה וטפלה:

    לדוש. מלשון דישה והוא הפרדת התבואה מהקשין:

    ארכיב. אמר בלשון שאלה על הדבר ההושם ממעל:

    ישדד. ענין כתישת הרגבים לכסות הזרעים ממעל וכן יפתח וישדד אדמתו (ישעי׳ כח):

    רש"י

    ואפרים עגלה מלומדה. פירפויינט"א בלע"ז עשויה חבורות חבורות במלמד הבקר שקורין דישגולויי"ן בלע"ז כלומר הרבה יסורין הבאתי עליה והרי היא לא נכנעה ותמיד אוהבת לדוש בתבואה מקום מאכל ומשמן ולא נכנעה להיות חורשת כלו' לא נכנעו לתורה אלא אחר שרירות לבם:

    אוהבתי. יו"ד יתירה כמו (בראשית לא) גנובתי יום:

    ואני עברתי על טוב צוארה. לפיכך אני מביא עליה' מלכים שיתישו את כחם:

    ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו'. אם תרצו שארכיב אפרי' על עכו"ם יחרוש יהודה וישדד לו (יעקב) לעצמו חרישה של מע"ט כמו שהוא מפרש ואומר נירו לכם ניר וגו':

    מלבי"ם

    ואפרים עגלה מלומדה, אפרים אין לו כח כשור לעול לחרוש באדמה, כי הוא דומה כעגל המלומד לעשות מלאכה קלה, והוא כי אהבתי לדוש שהיא אוהבת לדוש בתבואה שהיא מלאכת העגל, שמרקד על התבואה ודש אותה וגם אוכל בשעת דישה, לא החרישה שאינו מלאכת העגל הרך. ר"ל שאוהב לשאת שעבוד קל כמו מה שרצה להשתעבד אל מלך מצרים שהיה עול בלתי קשה ועבודה קלה ושעם זה יאכל מטוב ארץ מצרים וירויח במסחרו שם, לא לשאת עול מלך אשור לחרוש ולעבוד בכל עבודת פרך, ואני עברתי על טוב צוארה, ואני עדיין חסתי עליה כי עברתי וראיתי את טוב צוארה השמן והענוג שאינו יכול לשאת עול כבד, והיה עדיין בדעתי שלא למסרה אל העמים שיאסרו אותה במוסרות לשתי עונותם, וחשבתי שיכניסו צוארם לעבוד עבודתי שהיא עבודה קלה ועי"כ לא ימסרו ביד אדונים קשה, וחשבתי כי ישתתפו עם מלכות יהודה ושניהם יעבדו את ה' ויחרשו את אדמתו אדמת הקדש, וז"ש שחשבתי ארכיב אפרים ר"ל שאצרפנו ואחברנו אל יהודה ששניהם יחרשו ויעבדו בחלקת ה' ביחד, והייתי מקוה כי יחרוש יהודה ישדד לו יעקב שיהודה שהוא מלומד לחרוש בעבודת ה' הוא יעשה החרישה שהיא עבודה הקשה, ויעקב שאינו מלומד לחרוש את האדמה הוא ישדד, שהיא העבודה שאחר החרישה שעוברים שנית על התלמים לכתש את הרגבים שהיא עבודה קלה, והיינו שיהודה יכין אדמת הנפש יחרוש אותה עד שתהיה מוכנת לקבל זריעת הצדקה והמע"ט ואחריו יבא גם יעקב שהם עשרת השבטים לגמור מעשה החרישה וההכנה. ואז.

    אבן עזרא

    ואפרים אני למדתיו מתחילה לסבול עול מצותי.

    ואני עברתי החוק על כל חורש שהטיבותי לצוארה והרכבתי אפרים עם יהודה יחרש.

    יעקב יעקב כולו השדה שלו, דרך משל על התורה וצויתיה זרעו וקצרו הוא התגמול.

    נירו להסיר הקוצים לסקל הנתיב ועת תדרשו השם, לרוות הזרע אז יבא מלקוש.

12. (יב)זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי־חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת־יְהוָה עַד־יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם

    מצודת דוד:זרעו לכם לצדקה. לטובתכם זרעו את הצדקה למען תקצרו תבואתה לפי החסד שאני עושה ר״ל עשו צדקה ותקבלו גמול בחסדי כי גמול מעשה הטוב גם הוא לחסד תחשב וכמ״ש מי הקדימני ואשלם (איוב מ״א:ג׳): נירו לכם ניר. ר״ל הסירו מלבבכם דעות נפסדות וכוזבות כמו שהחורש יחרוש שדהו להמית שרשי העשבים הרעים לבל יכחישו את הזרע הנזרע: ועת לדרוש. וקבעו עתים לדרוש את ה׳ לא באקראי: עד יבא. ר״ל כן עשו עד אשר יבא המקום ב״ה וישליך לכם צדק מן השמים כי לא יקופח שכרכם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לפי. לשיעור:

    נירו. ענין חרישה כמו ניר ראשים (משלי יג):

    ויורה. ענין השלכה כמו ירם בים (שמות טז):

    רש"י

    זרעו לכם לצדקה. אבל אתם חרשת' רשע וגו' לפיכך וקאם שאון בעמך:

    נירו לכם ניר. עסקו בתורה ומשם תלמדו ללכת בדרך טובה להתגבר על יצר הרע כזה שהוא נר את השדה להפוך שרשי העשבים המכחישים בתבואה מימות החמה כמה ימים לפני הזרע ועת תקבעו לדרוש את ה' לתלמוד תורה:

    עד יבא ויורה צדק לכם. כשתהיו יגעי' בה הוא יבין אתכם להודיעכם צפונותיה בצדק, ד"א נירו לכם ניר עשו מעשים טובים קודם שיבא עליכם הלחץ וזה יגרום לכם שתתקבל תפילתכם בעת הצורך ואז יהיה עת ראוי לכם לדרוש הקדוש ברוך הוא בכל צרכיכם כי אז תשמע צעקתכם ויורה צדק לכם וימטיר צדקה לכם כמו ירה בים (שמות טו):

    מלבי"ם

    זרעו לכם לצדקה, אז תזרעו צדקה ומע"ט במצות שבין אדם למקום, תקצרו לפי חסד, כמו שמן זריעת גרעין אחד יקצרו אלומות, כן השכר שיקבלו יהיה לפי חסדי ה' יותר מן הגמול הראוי לפי האמת והמשפט רק חסד שאין לו קצבה ומדה, והוסיף לאמר נירו לכם ניר, הניר הוא מה שחופרים בעומק האדמה להסיר הקוצים המשחיתים את התבואה, כן תחפרו בעומק הנפש להסיר התאוות והציורים הרעים והאמונות הכוזבות המשחיתים זרע הצדקה והמע"ט.

    ועת לדרוש את ה' ואחר שיכינו החרישה והזריעה יבא העת של הגשם שאז צריך לדרוש את ה' ולבקש פניו שיתן גשם יורה ומלקוש בעתו, ר"ל שיבקשו מאתו שפע שמיימית ועזר אלהי ממעל, עד יבוא ויורה עד שיבא אליכם ויתן המורה שהוא הגשם והיורה, ומפרש מה יהיה המורה שיתן צדק יורה לכם, הצדק שישלח לכם הוא יהיה המורה והגשם שיתן, ובאר שאין כוונתו על האדמה כפשוטו רק שיורה לכם על אדמת נפשכם, ישביע נפשכם הצמאה במטרות עזו ושפע קדשו, כענין שאמרו הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק:

    אבן עזרא

    ויורה צדק לכם כמו: יורה ומלקוש. וכל המפרשים אומרים: בקשו אתם תורתי - והוא יבא ויורה אתכם.

13. (יג)חֲרַשְׁתֶּם־רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם אֲכַלְתֶּם פְּרִי־כָחַשׁ כִּי־בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ

    מצודת דוד:חרשתם רשע. ר״ל הנה לא כן עשיתם כי חרשתם רשע וגו׳ ר״ל חשבתם לעשות רשע וכן עשיתם אותה וככה היה הגמול: פרי כחש. גמול מעשה השקר: בדרכך. במה שהיית הולך למצרים ולאשור לבקש עזרה הנה בזה בטחת ברוב גבוריך ולזה לא חששת על אזהרותי:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עולתה. מלשון עולה:

    כחש. שקר:

    רש"י

    אכלתם פרי כחש. איתקבלתון תושלמת עובדיכון:

    מלבי"ם

    חרשתם, אבל אתם חרשתם רשע, ולכן קצרתם עולתה, ואכלתם פרי כחש, היינו שאכלתם הפירות של הכחש והכפירה שכחשתם בה', וזה בא יען כי בטחת בדרכך וברוב גבוריך וחשבת שתנצל ע"י עצה וגבורה למלחמה:

    אבן עזרא

    חרשתם וכל זה עשיתם שלא סבלתם עולי, כי בטחתם בגבוריכם ובעבור זה.

14. (יד)וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ וְכָל־מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה אֵם עַל־בָּנִים רֻטָּשָׁה

    מצודת דוד:וקאם. לכן יקום בעמך קול שאון מלחמה וכל מבצריך יושד ע״י שודדי׳: כשד וגו׳. באותן הימי׳ היה א׳ נקר׳ שלמן ונלח׳ על בית ארבאל ושדד אותם ובקע האם סמוך לבנים לעיניהם ואמר שכמו כן יושדדו גם המה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וקאם. מל׳ קימה:

    שאון. המיית מלחמה:

    יושד. מלשון שדידה ועושק:

    שלמן. שם אדם:

    בית ארבאל. שם משפחה:

    רטשה. ענין בקיעה כמו ועולליהם ירטשו (ישעיה יג):

    רש"י

    וקאם שאון. קול ענות נוסו נוסו:

    כשד שלמן בית ארבאל. כבוזזים הבאים על עם יושב בשלום פתאום על יד מארב שלא נזהרו בם לברוח מפניהם ושודדים את הכל:

    בית ארבאל. יונתן תרגמו בית מארב ואל"ף ולמ"ד יתירה בו כמו יזרעאל שאינו שם עיר כגון (לעיל ב) יענו את יזרעאל וקראו בלשון שם עיר אף כאן קרא אותו כמין שם עיר וכן חיברו מנחם אבל דונש פותרו שם מקום:

    רוטשה. נבקעה וכן נערים תרטשנה (ישעיהו י״ג:י״ח) ועולליהם ירוטשו (שם) ל"א רוטשה עזובה כמו נוטשה:

    מלבי"ם

    וקאם, ובעת שקם שאון ומרד בעמיך שמרדו במלכם, עי"כ כל מבצריך יושד, שע"י המריבה שהיה ביניהם מסרו המבצרים ביד האויב כשוד שלמן בעת ששדד שלנמסר מלך אשור את בית ארבאל שם מבצר שהיה במלכות אפרים, ביום מלחמה, שאז ביום מלחמה מסרו בידו את המבצר ע"י המרידה והמריבה שהיה בינהם, (וגם קרא השוד בשם שוד שלמן כי מסרו המבצר בידו בשלום, והוא נהג עם אנשי המבצר כאילו לקחו ע"י מארב ביום מלחמה, וכאילו כבשם ביד חזקה) ואז אם על בנים רטשה והרג את כל העם כאילו כבש אותם ביד חזקה:

    אבן עזרא

    וקאם, כשוד שלמן אולי הוא שלמנאצר.

    בית ארבאל שם מקום.

    רטשה שם דבר אם על בנים ולהיותו מגזרת אורב, אין טעם לו.

15. (טו)כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית־אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם בַּשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:ככה. הדבר הזה עשה לכם בית אל מפני דעת העגל העומדת בה שהיא רעתכם אשר הורגלתם בה מאז כי עוד במדבר עשיתם את העגל: בשחר. ר״ל בתחלת מלכות הושע בן אלה בשנת שש למלכו נכרת מלכותו בכריתה כי אז אסרו מלך אשור כמ״ש במ״ב:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשחר. בבוקר:

    נדמה. ענין כריתה ואבדון כמו ער מואב נדמה (שם טו):

    רש"י

    ככה עשה לכם בית אל. כל הפורענות הזה גרם לכם העגל שבבית אל:

    רעת רעתכם. רעת רשעכם עבירות זדונכם:

    בשחר נדמה נדמה. נרדם כאילו בלילה כלומר אין בו כח ולמה כל זאת כי בהיות ישראל נער ואוהבהו מנוער מכל טוב:

    מלבי"ם

    ככה עשה לכם בית אל, זאת גרם לכם בית אל שהעגל שבבית אל היה סבה לכל זה, מפני רעת רעתכם זה בא מפני הרעה שבא ע"י רעתכם, שרעתכם היא עשתה לכם רעה, שע"י מעשיכם הרעים רע לכם, במה שבשחר נדמה נדמה מלך ישראל ע"י שמרדתם במלך ונדמה ונכרת עי"ז, וגם שנדמה בשחר, כי עם מה שנדמה המלך נדמה גם השחר, שהוא כוכב הצלחתכם, שמאז חשך אילת השחר לכם, וכ"ז היה ע"י בית אל שמשם צמח המרד ע"י שרצה להשבית את העגל שבבית אל כנ"ל:

    אבן עזרא

    ככה בית אל ששם העגל שהוא ככה הרע מכל רעתם, כי רוב מלכי ישראל לא סרו מחטאת ירבעם.

    וטעם בשחר כי יושדו בלילה ובשחר יכרת מלכם.