עזרא פרק ה׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וְהִתְנַבִּי חַגַּי נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר־עִדּוֹא נְבִיַּיָּא עַל־יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן

   מצודת דוד:והתנבי. וניבא חגי הנביא וכו׳ אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אשר נאמר אליהם ולא זכר מהו הנבואה ומאליו יובן שצוה לבנות הבית מבלי רשות המלך:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   והתנבי חגי נביאה. ועתה בשנת שתים לדריוש נתנבאו חגי וזכריה הנביאים אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אליהם לבנות בנין הבית בלא רשות המלך דריוש:

   על יהודיא. אל היהודים:

   עליהון. אליהם:

   מלבי"ם

   והתנבא, בשנת שתים לדריוש נשלם הזמן למלאת לחורבת ירושלים שבעים שנה [כנ"ל א' א', ובדניאל ט' ב'] ואז נבא חגי וזכריה [בר עדוא ר"ל בן בנו] בשם ה' שהגיע עת לבנות ואז התחילו לבנות עפ"י הנביאים והבטחתם:

   רלב"ג

   וינבא חגי הנביא וזכריה בן עדוא הנביא על היהודים אשר ביהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל עליהם:

2. (ב)בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר־יוֹצָדָק וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְעִמְּהוֹן נְבִיַּיָּא דִי־אֱלָהָא מְסָעֲדִין לְהוֹן

   מצודת דוד:באדין. אז עמדו זרובבל וכו׳ והתחילו לבנות בית האלהים אשר בירושלים ועמהון. ועמהם הנביאים של אלהים היו מסייעים להם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ושריו. ענין התחלה כי וזה החילם (בראשית י״א) ת״א ודין דשריאו:

   מסעדין. מל׳ סעד וסיוע:

   רש"י

   באדין. אז:

   ושריו. התחילו לבנות ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ועמהם הנביאים של הקב"ה עוזרין ומסייעין להם:

   רלב"ג

   אז קמו זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק ויחלו לבנות בית האלהים אשר בירושלים ועמהם נביאי האלהים עוזרים להם:

3. (ג)בֵּהּ־זִמְנָא אֲתָא עֲלֵיהוֹן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן וְכֵן אָמְרִין לְהֹם מַן־שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לִבְּנֵא וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה

   מצודת דוד:בה זמנא. בעת ההיא בא אליהם תתני מושל עבר הנהר ושתר בוזני וחבריהם וכן. וכה אמרו להם מי עשה לכם גזרת אומר לבנות הבית הזה והחומה הזאת לגומרה ולכלותה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ושתר בוזני. כך שמו:

   ואשרנא. כמו ושוריא ור״ל החומות:

   רש"י

   בה זמנא אתה עליהון. באותו הזמן באו עליהם הללו צרי יהודה ובנימין לקנתר ולהלשין עליהם על עסק הבנין:

   פחת עבר נהרה. שלטון של עבר הנהר:

   וכנותהון. וסיעתהון:

   וכן אמרין להום. וכן היו אומרים להם:

   מן שם. מי צוה לכם דבר הבית לבנות:

   ואושרנא דנה לשכללה. הכתלים האלה ליסד כמו ואושיא יחיטו (לעיל ד') ובנין חומות לבנים כך תברו מנחם:

   מלבי"ם

   השאלות: (ג – ד) מה שאלו מי נתן רשות לבנות הלא היתה פקודה שניה שלא לבנות?, ומז"ש אמרנא להון מן אינון שמהת גבריא, שא"ל באור כלל:

   בה זמנא, זה היה בהשגחת ה' שלא באו עליהם צריהם, שהם היו מפריעים אותם ביד חזקה כמו בפעם הראשון וכמו שרצו אח"כ להלחם אתם על בנין החומה, רק שבא תתני פחת עבר הנהר והוא לא היה צורר היהודים, רק ששאל מי נתן להם רשות לבנות הבית הזה, כי רשות כורש נשכח בעת ההיא:

   רלב"ג

   בעת ההיא בא עליהם תתני שהיה פחת עבר הנהר ובא גם כן שתר בוזני וחבריהם וכן אמרו להם מי נתן לכם רשות לבנות בית זה והכותלים לכונן:

   אבן עזרא

   ואושרנא מן אדלג שור והאל"ף נוסף כאל"ף אזרוע.

   בה זמנא, לבנא פי' להבנות.

   ואושרנא כטעם שורא.

4. (ד)אֱדַיִן כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם מַן־אִנּוּן שְׁמָהָת גֻּבְרַיָּא דִּי־דְנָה בִנְיָנָא בָּנַיִן

   מצודת דוד:אדין. זה מדברי כותב הספר שאומר אז כאשר נאמר למטה כן אמרנו להם תשובה על דבריהם ולפי שלא רצה לכפול הדברים אמר כנמא והוא מפורש בדברי האגרת השלוחה אל המלך: מן אנון. גם אמרנו להם מה הם שמות האנשים אשר זאת הבנין בונים:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   אדין. אז:

   כנמא. כאשר נאמר:

   אמרנא להום. אמרו להם לישראל אותן צרי יהודה ובנימין:

   מן אינון. מי הם שמות האנשים:

   די דנה. אשר זה הבנין הם בונים:

   מלבי"ם

   אדין, הם שאלו אל הבונים, ויספרו הבונים כדברים האלה אמרנו להם מי הם שמות האנשים הבונים הבנין הזה, הבונים מספרים אנחנו השבנו לתתני ושתר בוזני לאמר, אנחנו אינם הבונים עפ"י דעתנו רק זרובבל והכ"ג הם הם הבונים כי אנו בונים עפ"י פקודתם, באשר זרובבל היה פחה קבוע מן המלך, ובודאי אז דברו תתני פחת עבר הנהר וסייעתיו עם זרובבל, והם השיבו להם כדברים המוזכרים באגרת תתני אל המלך מן פסוק י"א ואילך:

   רלב"ג

   אז כאשר נאמר אמרנו להם מה שמות האנשים אשר זה הבנין בונים:

   אבן עזרא

   כנמא אמרנא להום הם דברי הבונים, או דברי הסופרים לשואלים להם מן שם לכום טעם ופירש: כאשר נאמר בספר, כן אמרנו להם מי הם האנשים הבונים.

5. (ה)וְעֵין אֱלָהֲהֹם הֲוָת עַל־שָׂבֵי יְהוּדָיֵא וְלָא־בַטִּלוּ הִמּוֹ עַד־טַעְמָא לְדָרְיָוֶשׁ יְהָךְ וֶאֱדַיִן יְתִיבוּן נִשְׁתְּוָנָא עַל־דְּנָה

   מצודת דוד:ועין. השגחת עין אלהיהם היתה על זקני היהודים ולא בטלו אותם ממלאכתם עד אשר תלך הדבר לאזני המלך ואדין. ואז ישיבו המלך ויועציו דברים מפורשים על זאת ר״ל יניחום לבנות עד אשר יבוא דבר המלך ואז יעשו כאשר יצוה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ועין אלההום. ועינו של הקב"ה שהוא אלהיהם היתה על זקני היהודים להעלותם במלאכת הבנין:

   ולא בטלו המו. ולא בטלו הם את הבונים:

   עד טעמא לדריוש יהך. והשיבו זקני היהודים דבר לאותן הצרים שלא יבטלו את הבנין עד אשר ילך הדבר לדריוש המלך:

   ואדין יתיבון. ואז ישיבו היהודים כתב הנשתון על כך על תשובתו של דריוש:

   מלבי"ם

   ועין, ובאשר היה ביכולת של פחת עבר הנהר לעכב את הבנין עד תבא התשובה מדריוש, והיה בזה השגחת עיני ה' שלא בטלו את הבנין לעת עתה, עד טעמא לדריוש יהך, ר"ל שאמרו להם שלא יבטלו אותם עד שילך הדבר לדריוש לשאול דעתו, ואדין יתיבון נשתונא על דנה, ואז תתני פחת עבר הנהר וחבריו ישיבו העתק של תשובת המלך מה שישיב על זה:

   רלב"ג

   ועין אלהיהם היתה על זקני יהודה ולא בטלו אותם ממלאכתם עד יגיע הדבר לדריוש ואז ישיבו כתב על זה:

   אבן עזרא

   ועין אלההום הכתוב יספר כי השם עזרם ולא בטלו המו והה"א אחרונה במלת אלההום מן להום, ובספרי יאמר אלהא דלהום.

   יהך ילך תרגום אם תלכו עמי בקרי.

6. (ו)פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא דִּי־שְׁלַח תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתֵהּ אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה עַל־דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא

   מצודת דוד:פרשגן. זהו טופס סדור האגרת אשר שלח תתני וכו׳ וחבריו אנשי אפרסכיא והיא שם אומה ידוע להם: די. אשר יושבים בעבר הנהר: על. אל דריוש המלך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   פרשגן. פתרון פתשגן האגרת:

   וכנותיה. וסיעותיו:

   אפרסכיא. אומה אחת הן שהיו בסיעותיהם:

   על דריוש מלכא. אל דריוש המלך:

   מלבי"ם

   השאלות: (ו – ז) למה כפל פרשגן אגרתא, פתגמא שלחו עלוהי, וכדנא כתיב בגויה:

   פרשגן, זה הוא הנוסח שהיה כתוב על האגרת ששלחו לדריוש מבחוץ, [כמ"ש למעלה שמבחוץ כתבו מי השולח וחתם שמו] כתוב מבחוץ: פרשגן אגרתא שהוא העתק של אגרת אשר שלח תתני פחת עבר הנהר ושתר בוזני וחבריו אומה הנקראת אפרסכיא אשר בעבר הנהר לדריוש המלך פתגמא שלחו עלוהי עד כאן כתב מבחוץ, ופי' מ"ש פתגמא שלח עלוהי, שאין באגרת הזאת איזה בקשה או אגרת שטנה רק שאלה שהמלך יתן פתגם ותשובה, כ"ז כתב מבחוץ, וכדנא כתיב בגוה, וכן היה כתוב בתוכו. ר"ל מעתה מעתיק מה שהיה כתוב בהכתב בתוכו, זה היה הנוסח לדריוש המלך, הכל שלום, ר"ל אין באגרת הזאת איזה שטנה או דבר רע:

   רלב"ג

   פתשגן האגרת שלח לדריוש המלך תתני פחת עבר הנהר וחבריהם האפרסכים אשר בעבר הנהר. והוא שם אומה:

7. (ז)פִּתְגָמָא שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי וְכִדְנָה כְּתִיב בְּגַוֵּהּ לְדָרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שְׁלָמָא כֹלָּא

   מצודת דוד:פתגמא. זהו הדבר אשר שלחו אליו וכזאת כתוב בה לדריוש המלך כל עניני השלום יהיה לו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   עלוהי. אליו:

   וכדנה כתב בגויה. וכך היה כתוב בתוכה של אגרת:

   שלמא כולא. כל השלום יהיה לו:

   רלב"ג

   דבר שלחו אליו וכזאת כתוב בו לדריוש המלך כל השלום:

8. (ח)יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי־אֲזַלְנָא לִיהוּד מְדִינְתָּא לְבֵית אֱלָהָא רַבָּא וְהוּא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל וְאָע מִתְּשָׂם בְּכֻתְלַיָּא וַעֲבִידְתָּא דָךְ אָסְפַּרְנָא מִתְעַבְדָא וּמַצְלַח בְּיֶדְהֹם

   מצודת דוד:ידיע. ידוע יהיה למלך אשר הלכנו למדינת יהודה לבית אלוה הגדול והוא נבנה מאבן שיש וגם קורות עצים משימים בהכתלים להיות מחוזק ביותר: ועבידתא. והמלאכה הזאת נעשית במהירות ומצלחת בידיהם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אספרנא. הוא ענין מהירות רב ואין לו דומה כי אם בזה הספר:

   רש"י

   ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך:

   די אזלנא. אשר הלכנו אל ארץ יהודה המדינה לבית אלוה הגדול:

   והוא מתבנא. והוא הבית בנוי:

   גלל. מרמר"א בלע"ז:

   ואע מתשם בכתליא. ועצים נתונים ומשומים בכתלים כדי להחזיק הבניין למען יעמוד ימים רבים:

   ועבידתא דך. ומלאכה זאת:

   אספרנא מתעבדא. מהרה היתה נעשית:

   אספרנא. אפנטומינש בלע"ז:

   ומצלח בידהום. והוצלח מעשה זה בידיהם:

   מלבי"ם

   השאלות: (ח – יז) וכי לא ידעו שהיתה פקודה לבטל הבנין ומה כל האריכו' והספור שכתבו?:

   ידיע להוא למלך אשר הלכנו למדינת יהודה לבית אלוה הגדול והוא נבנה אבן שיש. ועץ מושם בהכתלים, הנה בזה דרשו טובתם שהודיעו שאינם בונים מבצר משגב, כי משימים עץ בהכתלים שבקל ישרף באש ואינו למשגב [שמטעם זה צוה כורש שיבנו כל שורה הרביעית של עץ, לקמן ו' ד']. ומלאכה זאת נעשית מהרה ומצלחת בידיהם, וגם בזה המליצו לאמר שהעמים אשר סביבותם אין משביתים המלאכה כי אין בה שום חשש מרד או דבר רע או מזיק למלך או להעמים:

   רלב"ג

   ידוע יהיה למלך כי הלכנו למדינת יהודה אל בית האלוה הגדול והוא נבנה אבן גלל (הוא מארמא"ר בלע"ז) ועץ מושם בכותלים והמלאכה הזאת במהרה נעשית ומוצלחת בידיהם:

   אבן עזרא

   אבן גלל שצריכה לגלגל אותה מרוב כבדותה.

   ואע מתשם בכותליא עצי ארזים שהם חזקים ולא ירקבו היו משימים בקירות להיות הבנין חזק.

   אספרנא פירוש מהרה.

9. (ט)אֱדַיִן שְׁאֵלְנָא לְשָׂבַיָּא אִלֵּךְ כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם מַן־שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לְמִבְנְיָה וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה

   מצודת דוד:אדין. אז שאלנו להזקנים ההם העושים במלאכה: כנמא. כאשר נאמר למטה כן אמרנו להם ממש בלשון הזה: מן. מי נתן לכם גזרת אומר לבנות הבית הזה והחומה ההיא לגומרה ולכלותה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   אדין. אז כשראינו הבניין שאלנו לזקנים האלה:

   כנמא אמרנא להום. כאשר נאמר בסמוך אמרנו אליהם:

   מן שם לכם. מי שם לכם דבר הבית הזה לבנותו וכתלים הללו ליסד:

   ואושרנא. בניין חומת לבנים:

   מלבי"ם

   אז שאלנו להשבוים האלה מי נתן להם רשות ע"ז וגם שאלנו שמותם להודיעך שם האנשים אשר בראשם, וגם זה לטובה לדעת כי בראשם עומד הפחה והוא לא יעשה דבר בלא רשות, ובודאי האמת כדבריהם שי"ל רשות מפורש:

   רלב"ג

   אז שאלנו לזקנים האלו כאשר נאמר אמרנו להם מי נתן לכם רשות לבנות בית זה והכותלים לכונן:

   אבן עזרא

   למבניה פירוש לבנות.

10. (י)וְאַף שְׁמָהָתְהֹם שְׁאֵלְנָא לְּהֹם לְהוֹדָעוּתָךְ דִּי נִכְתֻּב שֻׁם־גֻּבְרַיָּא דִּי בְרָאשֵׁיהֹם

    מצודת דוד:ואף. גם שמותיהם שאלנו להם להודיע לך ולתוספת ביאור חוזר ומפרש: די נכתב. ר״ל אשר נכתוב אליך שם האנשים אשר בראשיהם הם השרים שבהם:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ואף שמהתהום. ואף שמותם של בונים ראשי הבנין שאלנו להם כדי להודיעך:

    די נכתוב. אשר נכתוב שמות האנשים אליך:

    די בראשיהם. אשר בעצמם וברשותם קמו לבנות הבית:

    רלב"ג

    ואף שמותיהם שאלנו להם להודיעך כדי שנכתוב שם האנשים אשר בראש עושי המלאכה:

11. (יא)וּכְנֵמָא פִתְגָמָא הֲתִיבוּנָא לְמֵמַר אֲנַחְנָא הִמּוֹ עַבְדוֹהִי דִי־אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וּבָנַיִן בַּיְתָא דִּי־הֲוָא בְנֵה מִקַּדְמַת דְּנָה שְׁנִין שַׂגִּיאָן וּמֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל רַב בְּנָהִי וְשַׁכְלְלֵהּ

    מצודת דוד:וכנמא. כהלשון אשר נאמר למטה כן השיבו אותנו דבר לאמר: אנחנא. ר״ל וכה אמרו אנחנו המה עבדיו של אלהי השמים והארץ ולזה בונים אנחנו את ביתו אשר היה בנוי מלפני זה שנים מרובים ומלך גדול מישראל והוא שלמה הוא בנה אותו וגמרו והשלימו:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    וכנמא פתגמא. כמו שנאמר הדבר:

    התיבונא. השיבו לנו דבר:

    אנחנא המו. אנחנו הם עבדיו של אלהי השמים והארץ:

    ובנין ביתא. ואנו בונין הבית אשר היה בנוי קודם לכן שנים רבות:

    ומלך לישראל רב. ומלך גדול שהיה לישראל הוא שלמה המלך בנה אותו ויסד אותו:

    מלבי"ם

    וכה השיבו לאמר, א] אנחנו עבדי אלהי השמים והארץ, והבית הזה נבנה לשמו הגדול, ב] שהבית הזה י"ל חזקה מצד הזמן שעמדה מקדמת דנא, שנים רבות, ג] י"ל חזקה מצד גדולת הבונה שהיה מלך רב ושליט:

    רלב"ג

    וכאשר נאמר השיבונו דבר לאמר אנחנו הם עבדי אלוה השמים והארץ ובונים ביתו אשר היה נבנה מקודם זה שנים רבות ומלך גדול בישראל בנה אותו. והוא שלמה:

    אבן עזרא

    ומלך לישראל רב הוא שלמה.

12. (יב)לָהֵן מִן־דִּי הַרְגִּזוּ אֲבָהֳתַנָא לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא יְהַב הִמּוֹ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל כַּסְדָּאָה וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל

    מצודת דוד:להן. רק על אשר הכעיסו אבותינו את אלהי השמים נתן אותם ביד נ״נ הכשדי ונתן את הבית הזאת ואת העם הגלה לבבל:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    להן. ועכשיו מפני אשר הכעיסו אבותינו לאלהי השמים מסר אותם ביד מלך בבל הכשדי והבית הזה החריב ואת העם הגלה לבבל:

    מלבי"ם

    להן, ד] שחורבנו היה בסבת העונות וכבר נתכפרו עונותיהם ע"י הגלות, ה] שבשנת אחת לכורש נתמלא קץ ענים ומרודם והוא נתן הפקודה לבנות הבית הזה והם בונים עפ"י רשות המלך:

    רלב"ג

    אך מפני שהכעיסו אבותינו אלהי השמים נתנם ביד נבוכדנצר מלך בבל הכשדי והרס ביתו ועמו הגלה לבבל:

    אבן עזרא

    סתריה ענין הרס. ובלשון חכמינו ז"ל: שדבריו סותרין דברי תורה.

13. (יג)בְּרַם בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא דִּי בָבֶל כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית־אֱלָהָא דְנָה לִבְּנֵא

    מצודת דוד:ברם. אבל בשנת אחת לכורש מלך של בבל נתן המלך גזרת אומר לבנות את בית אלהים הזאת:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ברם. אך בשנה אחת לכורש מלך בבל צוה כורש בדבר הזה לבנות הבית:

    רלב"ג

    אך בשנת אחת לכורש מלך בבל כורש המלך צוה בית אלוה זה לבנות:

14. (יד)וְאַף מָאנַיָּא דִי־בֵית־אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן־הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל הִמּוֹ לְהֵיכְלָא דִּי בָבֶל הַנְפֵּק הִמּוֹ כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא מִן־הֵיכְלָא דִּי בָבֶל וִיהִיבוּ לְשֵׁשְׁבַּצַּר שְׁמֵהּ דִּי פֶחָה שָׂמֵהּ

    מצודת דוד:ואף. גם הכלים של בית אלהים של זהב וכסף אשר נ״נ הוציא מן ההיכל אשר בירושלים והביא אותם אל ההיכל של העבודת כוכבים אשר בבבל: הנפק. הוציא אותם כורש מן ההיכל של בבל ומסרם לאיש אשר שמו ששבצר אשר עשהו למושל:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ואף מאניא. כלי הקדש של כסף וזהב אשר הוציא נבוכדנצר מן ההיכל שבירושלים והוליכם להיכלו שבבבל הוציא אותם כורש מהיכל מלך בבל ומסרם ליד ששבצר דניאל ששמו כך:

    והיבל המו. והוליך אותם:

    הנפק המו. הוציא אותם:

    די פחה שמה. שהוא היה נשיא ופחת ונקרא שמו פחה:

    מלבי"ם

    ואף, והראיה שהוציא כלי המקדש שלקח נבוכדנצר מן ההיכל והוליך אותם להיכל שבבבל, ובסבת השתמשו בכלים האלה נהרג בלשאצר וניתן המלוכה לפרס, ועי"ז השיב הכלים ונתן אותם לששבצר אשר שם אותו לפחה, וזאת שני ראיות מוכיחות כדבריהם ממה שהכלים בידם, וממה שששבצר הוא פחה קבוע מן המלך ואליו צוה לבנות והוא הבונה, והפחה שהוא שר המלך לא יעשה כזאת בלא רשות, ועתה אם על המלך טוב יבקר ויחפש אם נמצא פקודה כזאת מכורש, וישלח לנו רצונו על זה:

    רלב"ג

    וגם כלי בית האלהים של זהב וכסף אשר הוציא נבוכדנצר מהיכל ירושלים והביא אותם להיכל בבל הוציאם כורש המלך מהיכל בבל ונתנם לששבצר אשר שמהו פחת יהודה. והוא זרובבל:

15. (טו)וַאֲמַר־לֵהּ אֵל מָאנַיָּא שֵׂא אֵזֶל־אֲחֵת הִמּוֹ בְּהֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וּבֵית אֱלָהָא יִתְבְּנֵא עַל־אַתְרֵהּ

    מצודת דוד:ואמר לה. ואמר לו אלה הכלים קחם ולך והנח אותם בההיכל אשר בירושלים ובית אלהים יבנה על מקומו הראשון:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ואמר לה. וכך אמר לו כורש לששבצר אלה הכלים קח ולך והורד אותם בהיכל אשר בירושלים וביתו של הקב"ה יהא בנוי על מקומו:

    רלב"ג

    ואמר לו שא אלו הכלים לך הורד אותם בהיכל ירושלים ובית האלהים יבנה במקומו:

    אבן עזרא

    ואמר, אל מאניא כמו אלה.

    שא אזל אחת המו קח לך הורד אותם או הנח אותם והוא הנכון.

    ושא מן: וישאו להם נשים, שפירושו ויקחו.

16. (טז)אֱדַיִן שֵׁשְׁבַּצַּר דֵּךְ אֲתָא יְהַב אֻשַּׁיָּא דִּי־בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וּמִן־אֱדַיִן וְעַד־כְּעַן מִתְבְּנֵא וְלָא שְׁלִם

    מצודת דוד:אדין. אז ששבצר זה בא הנה ונתן היסוד של בית אלהים אשר בירושלים ומן אז ועד עתה בונים בו ולא נשלם עדיין:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    אדין. אז:

    ששבצר דך. זה בא ונתן כתלי ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ומאז ועד עתה היה הבית בנוי ולא נגמר הבנין:

    רלב"ג

    אז זרובבל זה בא ונתן יסודות בית האלהים אשר בירושלים ומן אז ועד עתה נבנה ולא נשלם:

17. (יז)וּכְעַן הֵן עַל־מַלְכָּא טָב יִתְבַּקַּר בְּבֵית גִּנְזַיָּא דִּי־מַלְכָּא תַמָּה דִּי בְּבָבֶל הֵן אִיתַי דִּי־מִן־כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְמִבְנֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ בִּירוּשְׁלֶם וּרְעוּת מַלְכָּא עַל־דְּנָה יִשְׁלַח עֲלֶינָא

    מצודת דוד:וכען. ועתה אם על המלך טוב ר״ל אם רוצה הוא בכך: יתבקר. יחופש בבית האוצר של המלך אשר שם בבבל: הן. אם יש זאת אשר מכורש המלך הושם גזרת אומר לבנות בית אלהים זה בירושלים: ורעות. ורצון המלך על זאת ישלח אלינו ר״ל יאמר דעתו אם גם חפצו בבנין או לא:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    וכען. ועתה אם על המלך טוב יהיה הדבר ידוע ומבוקר בבית גנזיו של מלך אשר שם בבבל:

    הן איתי. אם יש המעשה הזה אשר מפי כורש יצא דבר לבנות בית זה אשר בירושלים:

    ורעות מלכא. רצון המלך על כן ישלח אלינו:

    עלינא. אלינו ע"כ מכתב האגרת אשר שלחו תתני ושתר בוזני:

    רלב"ג

    ועתה אם על המלך טוב יבוקר בבית אשר גנזי המלך שם אשר בבבל אם ימצא אשר מכורש המלך יצא דבר לבנות בית אלוה זה בירושלים ורצון המלך על זה ישלח לנו: