עזרא פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:בערים. היו בערי נחלתם: כאיש אחד. ר״ל חיש מהר כביאת איש אחד:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ויגע. כמו והגיע:

   רש"י

   ויגע. כמו והגיע:

   החדש השביעי. הוא חדש תשרי ובני ישראל אשר היו בערים מה עשו ויאספו כולם כאחד לירושלים:

   מלבי"ם

   ויגע, כמו הגיע, ובא בקל לאמר שכמעט נגע החדש התאספו, כי הקדימו איזה ימים קודם לכן, להיות שם בר"ה ומועדים שאחריו:

   אבן עזרא

   ויגע.נ- קראו כל ימי הלבנה חדש, בעבור התחדשה כל ט"ו ימים.

   כאיש אחד פירוש אסיפת העם היתה במהרה, כאסיפת איש אחד.

2. (ב)וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת־מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים

   מצודת דוד:בן שאלתיאל. בן בנו היה כמ״ש (בד״ה): להעלות עליו עולות ככתוב וגו׳. המה עולות התמיד:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   ויבנו להעלות עליו עולות, כפי הנראה דייק הכתוב שרק עולות הקריבו לא יתר קרבנות, וכן מבואר בכתובים [ג' - ו'], ומזה משמע כדעת הראב"ד בפ"ו מה' בהב"ח, שקדושת המקדש בטלה בזמן החורבן, וכדעת ר"ש בפי"ד דזבחים שבבמת צבור גם הצבור לא היו רשאים להקריב רק פסחים וחובות הקבוע להם זמן שיש כמוהם בנדבת יחיד, והיינו תמידים ועולות שמקריבים בחג לפי שגם היחיד מתנדב עולה ומקריבה. אבל חטאות ואשמות כגון שעירי הרגלים לא קרבו בבמה גדולה, וכן ביוה"כ לא הקריבו לא שעירים ולא פרים וכמ"ש התוס', וכ"ש חובות יחיד שלא הקריבו, וכן לא מנחות דאין מנחה בבמה, ובזה באו הכתובים כפשטן שלא הקריבו רק עולות לבד:

   רלב"ג

   ויבנו את מזבח אלהי ישראל וגו'. למדנו מזה שמקריבין על המזבח אע"פ שאין בית כי כבר אמר אחר זה (לקמן ז') והיכל ה' לא יוסד גם למדנו מזה שאר הדברים הדומים לזה והוא שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע"פ שאין קלעים ; (ד) ועולת יום ביום במספר וגו'. ר"ל כל העולות שהיו מקריבין יום ביום בחג הסכות:

   אבן עזרא

   ויקם, וזרובבל נקרא כן, בעבור בני ציון שהם שרויין בבבל.

   בן שאלתיאל לא אביו היה רק שאלתיאל דודו טפחו, על כן נקרא בנו וכן כתוב בדברי הימים: ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו ומלכירה ופדיה ובני פדיה זרובבל ושמעי וכן נקראו בני מרב בת שאול בני מיכל, כי היא טפחתם.

3. (ג)וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל־מְכוֹנֹתָיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב

   מצודת דוד:כי באימה. כי בעבור האימה והפחד שהיה עליהם מעמי הארצות מהרו בבנין המזבח להקריב בו לה׳ ולשאול מעמו העזר בעת הבאת הקרבנות: עולות לבקר ולערב. הם התמידין:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מכונותיו. מל׳ כן ובסיס:

   רש"י

   ויכינו המזבח על מכונותיו. כדי להקריב עליו קרבנות שהרי היו יראים מעמי הארצות שלא יקנתרום ושלא ילשינום למלך ובנו המזבח לעלות עליו עולות למען ישמעו ויבינו העמים בדבר אשר עשהו ע"פ המלך ועל כן ימנעו מלקנתרם לבניין הבית:

   לבקר ולערב. תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים:

   מלבי"ם

   השאלות: (ג – ו) על מה בא הטעם כי באימה עליהם מעמי הארצות? למה כפל ושנה שהקריבו עולות שמשמע שלא הקריבו חטאת המוספים שצריכים להקריב בר"ח ומועדות, ולמה?:

   ויכינו המזבח על מכונותיו. כמ"ש ג' נביאים עלו עמהם מן הגולה, א' העיד על מקום המזבח, ומ"ש כי באימה עליהם, הוא טעם מדוע המתינו עד התאספו העם כולו, ולא עשו מזבח עד עתה מפני שיראו שעמי הארצות ישביתו אותם בהיותם אנשים מעטים:

   אבן עזרא

   ויכינו, כי באימה בעבור אימה עליהם, הכינו מזבח לאל שיעזרם.

   ויעלו המעלה אחד והוא יהושע הכהן שהקריב בתחלה הקרבנות ואמר: ויעלו כי אחיו עזרוהו:

   עולות לבקר פירוש עולות הראוים לבקר ולערב והם שתים.

4. (ד)וַיַּעֲשׂוּ אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ

   מצודת דוד:את חג הסוכות. ר״ל קרבנות החג: ועולות יום וגו׳. העולות הראויות לכל יום במספר הראוי כמשפט התורה הביאו של כל יום ביומו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ועולת יום ביום במספר. קרבנות החג במספרם כמשפטם:

   מלבי"ם

   ועולות יום ויום במספר, י"ד כבשים בכל יום, כמשפט דבר יום ביומו, פרי החג, שבכל יום פוחת והולך:

   אבן עזרא

   ביומו הוא דבק עם דבר יום.

   פירוש ביומו הראוי לדבר וכן מדי חדש בחדשו דבק עם מדי, כי הוא כטעם עת וזמן.

5. (ה)וְאַחֲרֵי כֵן עֹלַת תָּמִיד וְלֶחֳדָשִׁים וּלְכָל־מוֹעֲדֵי יְהוָה הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַיהוָה

   מצודת דוד:ואחרי כן. אחר סוכות הקריבו בו עולות תמיד בתמידות מבלי הפסק ועולות לחדשים וכו׳: ולכל מתנדב. הקריבו לכל מי אשר התנדב קרבן:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ואחרי כן. ולאחר הסוכות היו מקריבים קרבנות בכל יום לבקר ולערב:

   ולחדשים. ולראשי חדשים היו מקריבים קרבנות של ראשי חדשים:

   ולכל מועדי ה'. ולשאר מועדות קרבניהם:

   ולכל מתנדב. ולכל אותם המתנדבים נדבותיהם היו מקבלים הכהנים אותם להקריבם ומיום אחד בתשרי התחילו להקריב קרבנות ועדיין לא נבנה יסוד הבית:

   מלבי"ם

   שעזרא נתעכב בדרך ארבעה חדשים, והיה צריך להם להמתין בהליכת השליח וחזרתו, ומבואר שגם כבשי עצרת לא הקריבו, דאע"ג דאיכא שלמי נדבה, לא דמי, דעצרת הוי ק"ק ושלמים קדשים קלים, וכמ"ש התוס', אולם למ"ד דמקריבים אע"פ שאין בית, צריך לדחוק שמ"ש עולות לאו דוקא:

   אבן עזרא

   ואחרי כן אחרי חג הסכות עולות עומדות במקום ארבעה וכן הוא עולת תמיד לא נפסקה ועולה לחדשים ועולה לכל מועדי ה'.

   המקדשים הנקראים קדושים מפי בית דין ועולה לכל מתנדב. והטעם שלא בטלו הקרבנות אחרי כן מראש תשרי, שהחלו לעלות עולות.

6. (ו)מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה וְהֵיכַל יְהוָה לֹא יֻסָּד

   מצודת דוד:החלו. אז התחילו להעלות וכו׳ אבל לא הקריבו בתמידות עד אחר הסוכות: לא יסד. עדיין לא בנו היסוד:

7. (ז)וַיִּתְּנוּ־כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן אֶל־יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס עֲלֵיהֶם

   מצודת דוד:לחוצבים. המה כורתי האבנים ממקום מחצבם: ולחרשים. הם האומנים בוני הקיר: לצדונים ולצורים. כי יודעים המה לכרות העצים כמ״ש (במ״א) בבנין שלמה: אל ים יפוא. להשיטם עליו ולבוא לירושלים: כרשיון. כרשות כורש אשר היה עליהם לבנות את הבית:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לצדונים ולצורים. אנשי צידון וצור:

   כרשיון. הוא מל׳ רשות הידוע בדרז״ל:

   רש"י

   לצידונים ולצורים. בני צור וצידון שהיו אומנים לבנות הבית:

   אל ים יפוא. דרך הים היו מביאי' אותם:

   כרשיון. כאשר היה רשות המלך עליהם לבנות הבית, כרשיון לשון רשות מגזרת רשה שהרי מן אבה יאמר אביון ומן צבה יאמר צביון ומן חזה חזיון ומן רעה רעיון מן חבה חביון ומן רשה יאמר רשות כמו מן ענה ענות ומן שבה שבות ומן ראה ראות ומן זנה זנות נמצאו רשות ורשיון באין ויוצאין מגיזרה אחת לפי שער הדקדוק ולשון א' הם, ומנחם חברו ל' ארשת שפתינו ולא דקדק בגיזרתו ואעפ"כ שני פנים הללו קרובים זה לזה במשמעותם:

   מלבי"ם

   השאלות: (ז) למה אמר כרשיון כורש עליהם שהוא למותר?:

   כרשיון כרש, כי עצי הלבנון היו שייכים למלך ולא היו יכולים לקחת עצים משם בלא רשות המלך כמבואר בנחמיה [ב' ח'], והם שלחו להביא עצים משם לא לקנות בכסף, מפני שבמכתב כורש היה כתוב ונפקתא מבית מלכא תתיהב כמבואר לקמן [ו' ד'], ואחר שצוה שיהיה הוצאת הבנין על הוצאותיו היו יכולים לקחת כרשיון כורש עליהם:

   רלב"ג

   ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים. ר"ל לחצוב האבנים ולפסלם ולכרות העצים ולתקנם:

   לצדונים ולצורים. כי הם היו היותר בקיאים בזאת המלאכה כמו שנזכר בדברי שלמה:

   כרשיון כורש. ר"ל ברשות כורש:

   אבן עזרא

   כרשיון מענין רשות.

8. (ח)וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל־מְלֶאכֶת בֵּית־יְהוָה

   מצודת דוד:בחדש השני. הוא אייר: החלו זרובבל וגו׳. התחילו בבנין: לנצח. לומר שירה ולנגן בעת הבנין:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לנצח. ענינו נצוח השיר ע״ש שדרך בעלי השיר לנצח זא״ז בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה:

   רש"י

   בחדש השני. הוא חדש אייר:

   מהשבי. כל אותן שבאו מהשביה לירושלים:

   ויעמידו. העמידו הלוים המשוררים לנצח ולומר שירה לפני הבונים בשעת בניין יסוד הבית:

   לנצח. שני נצוחות הללו הם ניצוחי שירה כמו למנצח (בנגינות) מזמור לדוד (תהילים ד׳:א׳):

   מלבי"ם

   השאלות: (ח – ט) למה אמר שתי פעמים לנצח על מלאכת בית ה' לנצח על עושי המלאכה, ותחלה משמע שכל הלוים היו ממונים ע"ז:

   הבאים מהשבי, לירושלים, לנצח, לומר שירה בעת הנחת היסוד כמ"ש בפ"י:

   רלב"ג

   ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה' ר"ל להתחזק על המלאכה כי היו יראים מעמי הארצות שישביתו מלאכתם ולזה העמידו שם את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה גם שמו שם מנצחים על עושי המלאכה למהר המלאכה ולהתחזק עליה. והנה זכר שאחר שיסדו הבונים את היכל ה' העמידו הכהנים מלובשים בגדי כהונה בחצוצרות כי היה זה יום שמחתם והעמידו הלוים בני אסף עם מצלתים צנבא"ש בלע"ז, להלל את ה' על ידי שירי דוד מלך ישראל והלוים היו עונים בהלל ובנתינת הודאה לה' כי טוב כי לעולם חסדו והוא מזמור אחד מס' תהלים. והנה מרוב השמחה הריעו כל העם תרועה גדולה להלל ה' ית' אשר עזרם על בנית יסוד בית ה':

   אבן עזרא

   לנצח לחזק מענין: ויז נצחם, או מן נצח.

9. (ט)וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי־יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל־עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם

   מצודת דוד:לנצח על עושה המלאכה. לנגוש עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה: בני חנדד וגו׳. גם הם היו נוגשים על עושי המלאכה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ואחיו. חבריו ורעיו:

   לנצח. ענינו נגישה וכפיה והיא מל׳ נצחון והתגברות:

   רש"י

   ויעמוד ישוע. עמדו ואמרו שירה ביחד סביב עושי מלאכ' יסוד הבית:

   מלבי"ם

   בני יהודה, אמר זה להבדיל כי גם מבני חנדד היה מי ששמו קדמיאל כמ"ש נחמיה י' י', לנצח הוא להשגיח על עושה המלאכה, כי על נצוח השיר היו משתתפים כל הלוים כמ"ש בפסוק הקודם:

   אבן עזרא

   ישוע בניו הנכון: ובניו. וכן: בני חנדד פירושו ובני.

10. (י)וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת־הֵיכַל יְהוָה וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי־אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת־יְהוָה עַל־יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:מלובשים. בבגדי כבוד ובידם החצוצרות: על ידי דוד. בההלול האמור ע״י דוד:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    במצלתים. עשוי הוא משני כלי נחושת להשמיע קול גדול בהקשתן זה בזה וכן בצלצלי שמע (תהלים קו):

    רש"י

    ויסדו. משקל חזק מן יסוד כמו ויסדו טירותיהם כן וישבו מן ישב ויסדו מן יסד, ומשמעותן ויסדו וישבו, במשקל חזק בשתי יודי"ן אחת פעולה וא' של יסוד ופתרונן היו מייסדים מיישבים:

    ויסדו הבונים. והבונים מייסדים את יסוד היכל ה', בשעה שהיו מנצחים בשירתם והעמידו הכהנים מלובשים בגדי כבוד וחצוצרו' בידיהם לתקוע בהם:

    והלוים בני אסף. היו משוררים:

    במצלתים. כמו (תלים קנ) צלצלי שמע כלי שיר הם:

    על ידי דוד. שהיו מנצחים ומשוררים שירות והודיות של דוד מלך ישראל:

    מלבי"ם

    מלובשים, בבגדי כבוד, כן פירש"י, וזה לדעת הרמב"ם פ"ח מה' כלי המקדש שלא הותר לכהנים ללבוש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה, אבל לשטת הראב"ד שם יל"פ שהיו מלובשים בבגדי כהונה, וגם להרמב"ם י"ל שלבשו בגדי כהונה לצורך עבודת התמיד ולהפך בצינורא, והיו מותרים לילך בו כל היום כמ"ש בחבורי ארצות החיים [סימן י"ח] והכהנים לא היו תוקעים בחצוצרות רק בימי המועדות, כמ"ש הרמב"ם [ה' כה"מ פ"ג], והיה זה הוראת שעה שחשבוהו כמועד מפני רוב שמחתם, על ידי דויד בשירות ותשבחות שיסד דוד:

    אבן עזרא

    ויסדו, מלובשים בגדי כהונה.

    במצלתים מן בצלצלי שמע.

    על ידי דוד בעבור המנגן ביד יקרא הנגון יד.

11. (יא)וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל וְכָל־הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית־יְהוָה

    מצודת דוד:ויענו בהלל. הרימו קול בהלל וכו׳ לומר כי טוב להודות לה׳ כי לעולם מושך חסדו על ישראל: על הוסד. כל השמחות הללו היו על אשר הניחו היסוד מבית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד):

    רש"י

    ויענו. לשון עניית זמר כמו ותען להם מרים (שמות טו):

    ובהודות. ובהודיו':

    כי טוב. להודות לה':

    וכל העם. שאר עם ישראל:

    על הוסד. כל השמחות הללו היו עושים על בנין היסוד אשר הוסד בבית ה':

    מלבי"ם

    ויענו בהלל ובהודות, ההילול הוא על שבח הבורא, וההודאה היא על הטובה, ומפרש בהלל כי טוב שזה ההילול שהוא טוב מצד עצמו, ובהודות כי לעולם חסדו על ישראל, והעם הריעו בהלל לה' ולא בהודאה כי רבים היו בוכים כמו שיאמר:

    אבן עזרא

    הוסד שם הפועל.

12. (יב)וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל

    מצודת דוד:את הבית הראשון. שבנה שלמה: ביסדו. בעת יסדו הבית הזה: בעיניהם. ר״ל והמה רואים: בוכים. היו בוכים על כי היה קטן הרבה מן הבית הראשון: ורבים. אשר לא ראו הבית הראשון הם היו מריעים בשמחה להרים קול גדול על שמחת הבנין:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ביסדו. ביסוד שלו מן שם דבר של יוסד ומן יסד יאמר ביסדו, כמו מן חדש בחדשו מן קדש בקדשו:

    זה הבית. כשהיו רואין בניין בית זה היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בניין גדול של בית ראשון:

    ורבים. אשר לא ראו בניין בית ראשון היו שמחין ומריעין בשמחה בקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן:

    מלבי"ם

    השאלות: (יב – יג) למה אמר שאין מכירים תרועת השמחה כי העם מריעים תרועה גדולה, שזה סותר את עצמו:

    אשר ראו, מלת ראו נמשך גם למטה, ומלת בעיניהם נמשך גם למעלה, ושיעורו אשר ראו הבית הראשון [בעיניהם] וראו ביסדו זה הבית בעיניהם, היו בוכים כמ"ש [חגי' ב'] מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם רואים אותו עתה וכו'. ורבים בתרועה, י"ל עפמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' תרומות מטעם שקדושת יהושע בטלה וקדושת עזרא לא בטלה, מפני שקדושת יהושע היה ע"י הכיבוש וכשנכבשה מהאויבים בטל הכיבוש ובטלה הקדושה, אבל קדושת עזרא שהיה ע"י חזקה לא בטלה, ורבים היו בוכים על שראו שבונים ברשות כורש וכפי פקודתו שגבל מדת הבנין וענינו כמ"ש [לקמן ו'], ואם היו זוכים היה נעשה להם נס בימי עזרא כמו בימי יהושע בן נון כמ"ש חז"ל [ברכות ד'] וע"ז בכו, ורבים שמחו עי"כ שבזה תהיה קדושתו עולמית ולא תתבטל, וז"ש.

    רלב"ג

    ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול. ידמה שהיסוד הזה לא היה נעשה מאבנים גדולות כל כך כמו שהיה בבנין שלמה שהיו בשעור עשר אמות או שמנה אמות וזה כי לולא זה הנה לא היה הבדל בין יסוד זה הבית ליסוד הבית הראשון כי שיעור ההיכל היה מסכים לשיעורו הראשון:

    אבן עזרא

    ביסדו דבק עם זה הבית ופירש: אשר ראו בעיניהם הבית הראשון בעת יסדו בית שני, היו בוכים.

13. (יג)וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד־לְמֵרָחוֹק

    מצודת דוד:ואין העם מכירים. אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועת השמחה מפני קול הבכי: כי העם. עם כי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה אבל קול הבכי נשמע עד למרחוק ובטל קול השמחים:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואין העם מכירים. אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועה של שמחה מפני קול בכי העם שהרי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה וקול הבכי נשמע יותר ויותר עד למרחוק:

    מלבי"ם

    ואין העם מכירים שקול תרועת השמחה, הוא בסבת קול בכי העם, שמזה בעצמו שאלה בוכים על שהם בונים תחת רשות כורש ע"ז עצמו שמחו רבים המבינים התועלת הזה, זאת לא הכירו ההמון רק הריעו תרועה גדולה, וזה דרך דרש. ובפשוט יאמר ששני הקולות בין קול השמחה בין קול הבכי לא הוכרו ע"י התרועות של השופרות שנשמע עד למרחוק והם החרישו את כל הקולות האחרים: