עזרא פרק א׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר־יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת־רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס וַיַּעֲבֶר־קוֹל בְּכָל־מַלְכוּתוֹ וְגַם־בְּמִכְתָּב לֵאמֹר

   מצודת דוד:ובשנת אחת. בשנה הראשונה: לכלות. לעת כלה הזמן אשר דבר ה׳ מפי ירמיה והיא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה וכאשר פירשנו בדניאל: ויעבר קול. צוה להכריז: בכל מלכותו. בכל מדינות מלכותו: וגם במכתב. שלח הדברים האלה במכתב: לאמור. וכה אמר:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   העיר. מל׳ התעוררות:

   רוח. רצון כמו הנני נותן בו רוח (מ״ב יט):

   ויעבר קול. ענין הכרזה כמו ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳):

   רש"י

   ובשנת אחת לכורש מלך פרס. סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמפורש בב"ב והמלה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל בשנת א' למלכו אני דניאל בינותי בספרי' מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה וכן הולכת ומספרת כל הפרשה בחורבן הבית וזמן גלות בבל ואת וידויו אשר התוודה על חטאת ישראל ותחילת סדר ספר זה כך הוא שלאחר שנהרג בלשצר מלך דריוש המדי שנאמר ודריוש מדאה קביל מלכותא וגומר ולאחר מיתת דריוש מלך כורש זה מלך פרס ובשנת אחת למלכו הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים שנאמר (ירמיהו כ״ט:י׳) לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגו' שחזרו ישראל מגלות בבל לא"י ובאותה שנה בשנת אחת לכורש יסדו ישראל יסוד ב"ה וצרי יהודה ובנימין הלשינו עליהם לכורש מלך פרס וצוה לבטל המלאכה שלא לבנות עוד בנין בית המקדש והיו ישראל בטלים שלא בנו הבית כל מלכות כורש ואחשורוש שמלך אחריו עד שנת שתים למלכות דריוש בן אחשורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר ובשנת שתים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבנין ומשנת אחת לכורש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש מלך פרס שנבנה הבית בימיו היו י"ח שנה לקיים מה שנאמר (דניאל ט׳:ב׳) למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה וגו' ועכשיו בשנת שתים לדריוש הושלמו ע' שנה למלאות לחרבות ירושלים חורבן הבית שגלה צדקיהו ומגלות יהויקים עד גלות צדקיהו שנחרב הבית היו שמנה עשר' שנה ועכשיו בשנת אחת לכורש מלך פרס הושלמו ע' שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל ובכך נתקיים המקרא שנא' (ירמיהו כ״ט:י׳) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגומר וזו היא הפקידה שחזרו ישראל על אדמתם ובנו יסוד בנין הבית אע"פ שלא נגמר עכשיו נמצא שהיה נ"ב שנה מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שנה אחת לכורש מלך פרס ושמנה עשרה לאחר שנה א' לכורש שהיא שנת שתים לדריוש מלך פרס הושלמו שבעים שנה לחורבות ירושלים מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שתים לדריוש שהתחילו ישראל לבנות הבנין וגמרוהו וכן מוכיח בסדר עולם ובמסכת מגילה ובספר זה כאשר בארתי:

   לכלות דבר ה' מפי ירמיה. לזמן אשר הושלם דברו של הקב"ה אשר דבר ירמיהו הנביא שנאמ' (שם כ"ט) כי לפי מלאות לבבל וגו':

   העיר ה' את רוח. רצון:

   קול. כרוז הכריז בכל מלכותו:

   וגם במכתב. ואף מכתבו שלח בכל מלכותו על דבר זה:

   לאמר. וכה אמר להם בהכרז הכרוז אשר הכריז ובאגרת מכתבו אשר שלח בכל מלכותו:

   מלבי"ם

   השאלות: (א) על מה מורה וא"ו החיבור של מלת ובשנת? במה העיר ה' את רוחו? ולמה קול ומכתב?

   ובשנת אחת לכורש מלך פרס, עזרא [שכתב ספרו וספר דה"י] סיים בסוף דה"י ויגל את השארית אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס למלאת דבר ה' בפי ירמיה, עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה, ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש וכו', עד מי בכם בכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל, מבואר שספר עזרא נכתב אחר ספר דה"י ולכן התחיל ספרו זה בשני פסוקים האחרונים שסיים ספרו הקודם. לכן אמר ובשנת בוי"ו שזה המשך ספר דה"י [וכ"ד הרי"א]. ור"ל כי נבואת ירמיה היתה מפורשת שתהיה הפקודה בעת חורבן בבל, שזה אחר שבעים שנה למלכות בבל כמבואר שם [כ"ה י"ב, כ"ט י'], אמנם לפי העונש שנענשו להיות בגלות שבעים שנה בעבור ביטול השמטות, היה צריך להתחיל החשבון מגלות צדקיהו שהיה י"ח שנה אחר התחלת מלכות נ"נ, שמאז היתה הארץ שממה ורצתה את שבתותיה, וכמו שגלה המלאך זאת לדניאל במחזה הג' [ט' כ"ד] במ"ש שבועים שבעים נחתך על עמך כמש"פ שם, ולכן הבין דניאל בספרי' שהחשבון צריך להיות למלאת לחרבות ירושלים כמש"ש [ט' ב'] ושניהם נתקיימו, שלמלאת דבר ה' בפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש בשנת אחת למלכו ונתן פקודה שישובו לירושלים ויבנו המקדש והי' רק פקודה למלאת מ"ש ירמיה שבמלאת שבעים שנה של בבל והקימותי עליכם דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה, ולא יעד שם שיבנה המקדש אז שזה לא היה זמנו עתה, רק י"ח שנה אח"ז למלאת שבעים שנה לחורבת ירושלים שאז יגמר מכפרה בעון השמטות, רק שאם לא היה נותן רשיון לבנות המקדש לא היו שבים מן הגולה, העיר ה' את רוחו שיתן רשיון לבנות המקדש ועי"כ שבו רבים מבבל ונתקיימו דברי ירמיה, ואח"כ נתבטל הבנין עד שנת שתים לדריוש שחזר ונתן רשות, ונתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה נחשב מעת החורבן, וז"ש בסוף דה"י שלמלאת דבר ה' מפי ירמיה [שע"ז היה צריך שישובו תיכף בתחלת מלכות כורש], ולקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה לא נתמלא עד י"ח שנה אח"ז לכן בשנת א' לכורש העיר ה' רוחו, ובזה נמשך ס' עזרא שהוא השלמת ס' דה"י שספר שאז עלו הגולים ונתקיימו דברי ירמיה, ואח"כ ספר איך נתבטל הבנין, וחזרו לבנותו י"ח שנה אח"ז בשנת שתים לדריוש, שנתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה: העיר ה' את רוח כורש מבואר ביוסיפון שעת פתר דניאל לבלשאצר מכתב המלך שיענש בלשאצר על שחלל כלי המקדש, ונהרג בו בלילה ודריוש מדאה קבל מלכותו, נודע זה לדריוש וכורש ונדרו לבנות המקדש, וגם י"ל שנודע לו מנבואת ישעיה שנבא עליו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, ודברי ה' אלה העירו עת רוחו, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב שהכריזו כן בקול, וגם נתן הפקודה במכתב כי הפקודה בלא מכתב יוכלו לשנותה, אבל כתב אשר נכתב בשם המלך, לא היה אפשר לבטל בדתי מדי ופרס [כמבואר באסתר, בדניאל סי' וא"ו], כי מה שבטל הבנין אח"ז לא היה בזה שינוי מפקודה זאת כמו שית' בסי' ד', וגם שע"י המכתב הזה יכלו להחל לבנות שנית בימי דריוש האחרון כמ"ש לקמן (סי' וא"ו א' ב'):

   רלב"ג

   ובשנת אחת לכורש מלך פרס וגו'. עד ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו (לקמן ד' ו'):

   לכלות דבר ה' מפי ירמיה. ר"ל שאז נמלאו לגלות בבל שבעים שנה מן הגלות הראשון שהיה בשנה הראשונה לנבוכדנצר:

   העיר ה' את רוח כורש וגו'. ידמה שהראה השם ית' בחלום לכורש זה הענין ובו צוהו לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה וידמה שראה בחלומו שאמר לו השם ית' כי הוא נתן לו כל ממלכות הארץ ולזה צוהו לבנות לו בית בירושלים:

   אבן עזרא

   משית רוח בן בטוח, שוכן בלבב ברי מחשב, הוא יורני לשכיל סודות, קנין שכל מנהו בהיר, מואס חמוץ שונא יהיר, חלקי עזרא סופר מהיר.

   ובשנת מלת בשנת דבקה במלת אחת כי כל שם מספר ושם דבר שנים, רק להורות באיזה זמן ממספר האחדים היה כן יתמך הדבר לאחד מהמספרים, כאשר מצאנו בשנת שלש בשנת שבע גם כן המספרים דבקים בדברים, להודיע ולהורות מהם מה הם הדברים כאמרנו, שני אנשים שלשת הנפת ארבעת ימים שמונת הבקר ופי' בשנת אחת למלכו על בבל, כי מקדם היה מלך פרס ומלת אחת אמרו המדקדקים שהיא חסרת דל"ת אחדת ואותיות העקר שהם דג"ז קט"ף ע"ץ חס"ד אינם נגרעים לעולם זולתי הכפולים המדומים מהעי"ן והלמ"ד. והנכון להיות אחד לזכר ואחת לנקבה שתי לשונות בענין אחד ושנים שרשים וכן אחד עשר ועשתי עשר בענין אחד:

   לכורש יש אומרים: שהמלה נהפכת מן וכשר הדבר כי כבר כנהו בשמו הנביא ישעיהו על הכשרון שיעשה עם ישראל, וזהו שאמר: הוא יבנה עירי וגלותי ישלח.

   לכלות לעת כלות דבר השם שיצא מפי ירמיהו שיפקדם לפי מלאת למלכות בבל שבעים שנה, ויוציאם מעבדות, כי כן כתוב בדברי הימים ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס, כי בשנת אחת לכורש היו נ"ב לחרבות ירושלים ובטלה העבודה, עד רצתה הארץ את שבתותיה ובשנת ב' לדריוש נשלמו ע' שנה לחרבת עיר הקדש, כי כן כתוב: אשר זעמת זה ע' שנה.

   העיר ה' את רוחו לבנות עירו.

   וגם במכתב נחתם עם טבעתו.

2. (ב)כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא־פָקַד עָלַי לִבְנוֹת־לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה

   מצודת דוד:נתן לי. ר״ל הואיל וה׳ מסר בידי כל הממלכות אם כן מהראוי לי לעשות מצותו: פקד עלי. צוה עלי לבנות וכו׳ כמ״ש האומר לכורש וגו׳ והיכל תוסד (ישעיהו מ״ד:כ״ח): אשר ביהודה. אשר בארץ יהודה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פקד. צוה כמו פקודי ה׳ (תהלים י״ט):

   רש"י

   כה אמר כורש מלך פרס וגו': נתן לי. שאני מלך ושליט על כל הממלכות:

   והוא פקד עלי. צוה עלי ע"י ישעיה הנביא לבנות לו בית המקדש בירושלים כמו שנאמר בספר (ישעיה מ"ד) האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגומר (שם מ"ה) וכבר נאמרה נבואה זו ע"י ישעיה:

   בירושלים אשר ביהודה. אשר במדינת יהודה:

   מלבי"ם

   כל ממלכות, הודיע שמאמין שיש אלהים בשמים מושל על כל, וקראו רק אלהי השמים כי חשב שהנהגת הארץ ימסור ביד מי שיתמנה להיות במקומו, ושהוא נבחר מה' להיות מנהיג תחתיו בארץ ומסר ממלכות הארץ בידו, והוא ג"כ פקד עלי לבנות לו בית בירושלים כי שם אוה למושב לו בין העם העובדים אותו:

   אבן עזרא

   כה שלשה הפסוקים האלה הם דבקים, כי הוא היה המכתב.

   אלהי השמים ולא אמר אלהי הארץ כי כבר נתנה לבני אדם. וכן הוא אומר: כל ממלכות הארץ נתן לי ה'.

   פקד לשון פקיד וטעמו נתן הפקידות עלי.

   ביהודה בארץ יהודה.

3. (ג)מִי־בָכֶם מִכָּל־עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:מי בכם. כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין העובדי כוכבים ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה׳ יהיה ה׳ עמו ובעזרתו ויעל וגו׳ ר״ל הרשות נתון ממני לעלות הוא האלהים. פירש לומר שאלהי ישראל הוא האלהים השוכן בירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   מי בכם. כך היה מכריז וכותב לכל הממלכות מי בכם מכל עמו של הקב"ה יהי הקב"ה בעזרו ויעלה לבנות ביתו אשר בירושלים:

   מלבי"ם

   השאלות: (ג – ד) למה אמר הוא האלהים אשר בירושלים? ומה רצה במ"ש וכל הנשאר, ובמ"ש ינשאוהו אנשי מקומו?:

   מי בכם, אמר כן אל האומות מי אשר נמצא ביניכם מכל עמו, כי אחר שבנין ביתו א"א רק ע"י עמו א"כ צריכים אתם לשלוח אותם לשם, יהי ה' אלהיו עמו, ר"ל תלוה אליו עזר אלוה והתעוררות עליון, אם על העליה לירושלים שעז"א ויעל לירושלים, אם על הבנין שעז"א ויבן את בית ה' אלהי ישראל, ור"ל כי לעתיד כתיב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, ולא יקרא בפרטות שהוא אלהי ישראל כי כל העמים יעבדוהו, אבל עתה לא הגיע הזמן לזה, ועז"א הוא האלהים אשר בירושלים לבד, כי הנהגת כל העולם חוץ מירושלים מסר ביד המערכה לדעתו, והנה אמר שמי שיתעורר מעצמו לעלות ולבנות ילך, אבל.

   אבן עזרא

   יהי אלהיו טעמו שהשם היה עמו ונתן לו יכולת ממון.

   וי"ו ויעל הוא הנכנס בתחלת ענין. וכן: ויהי בימי שפוט השופטים ואיננו לצורך.

   אשר בירושלם דבק עם בית ה'.

4. (ד)וְכָל־הַנִּשְׁאָר מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר־שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם־הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:וכל הנשאר. ר״ל וכל אשר בע״כ ישאר במקומו כי דל הוא ואין ידו משגת לעלות: מכל המקומות. ר״ל מצוה אני אשר כל המקומות אשר דל כזה גר שם שאנשי מקום כ״א ירוממו אותו במתן כסף וכו׳ ללכת לירושלים: עם הנדבה. ר״ל הנדבה ההיא תהיה מלבד הנדבה אשר יתנו לבית ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וברכוש. כן יקרא כל שוה כסף כמו ואת כל רכושו (בראשית יד):

   רש"י

   וכל הנשאר. וכל יהודי הנשאר במקומו שלא יוכל לעלות מחמת שאין לו ממון:

   ינשאוהו. מצוה אני לאנשי מקומו שיעניקוהו וינשאוהו בכסף ובזהב ורכוש ובהמות למען יוכל לעלות לירושלים עם הנדבה אשר יתנדבו אנשי מקומו לבנין הבית שאף האומות יש בהם אשר היו מתנדבים נדבה לבנין הבית:

   לבית האלהים אשר בירושלים. מן כה אמר כורש עד כאן הכרזת הכרוז ושליחות אגרת המכתב:

   מלבי"ם

   וכל הנשאר, מי שלא יתעורר ללכת וישאר בחו"ל, שזה יהיה אם מפני שנפשו שפלה בלתי מתנשא לדבר הגדול הזה אם מפני שחסר לו ההוצאה, אם מפני שאין לו להביא נדבה לבנין המקדש, ע"ז צוה שכל הנשאר מכל המקומות, הוא מצוה לאנשי מקומו, א] שינשאוהו בכסף ובזהב, וברכוש שהוא שוה כסף, ובבהמה לרכוב עליה, ב] שינשאוהו שכולל שינשאו את רוחו לזה, ג] עם הנדבה והאומות ישלחו על ידו נדבה הקדש לבית אלהים:

   רלב"ג

   וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם וגו'. ר"ל שאשר ישאר מישראל מכל המקומות אשר גר שם העולה לירושלים לבנות את בית ה' ינשאו כל אחד מהעולים אשר ממקומם ושיתנו להם כסף וזהב ורכוש ובהמה לתת לעולים לעזרם מלבד מה שיתנדבו אנשי המקום לבית האלהים אשר בירושלים:

   אבן עזרא

   וכל הנשאר שהוא דל ואין ידו משגת ממון לעלות.

   ינשאוהו יתנו לו משאות ומתנות, או ינשאוהו ירימוהו מענין רם ונשא, כי העני בשפל והוא הנכון.

   עם הנדבה שינשאוהו עם הנדבות אחרות שיתנדבו.

5. (ה)וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת־רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת־בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:ליהודה. אשר ליהודה: לכל העיר. את כל אשר העיר האלהים וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ראשי האבות. ראשי המשפחות:

   לכל העיר. את כל העיר הלמ״ד במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ו):

   רוחו. רצונו:

   רש"י

   ליהודה ובנימין. אותן ראשי האבות אשר לשבטים הללו של יהודה ובנימין:

   לכל העיר. עם כל אות' שהעיר ה' רוחו לעלות ולבנות הבית עלו לירושלים לבנות הבית:

   מלבי"ם

   ויקומו, ספר שהיו שני ענינים, א] שהעם התנשאו מעצמם לדבר זה ובראשם היו ראשי האבות ליהודה ובנימין שהם התעוררו לזה תחילה והי' איתערותא דלתתא ויקומו, ומזה בא איתערותא דלעילא, כי לכל, ר"ל לכל העולים, העיר האלהים את רוחו בין לעלות בין לבנות את בית ה', ובכ"ז גם כל סביבותיהם היינו נעמים שסביבותם חזקו בידיהם [חיזוק ידים רפות בא תמיד ביחוס הפעול, אבל פה לא היו צריכים חיזוק מצד רפיון ידים, רק שחזקום במתנות להיות חזקים יותר, וע"ז בא בקישור הב'], לבד רצה לומר שכ"ז נתנו לצורך העולים לצידה והוצאת הדרך, חוץ מה ששלחו על ידם נדבות לבהמ"ק:

   אבן עזרא

   ויקומו, ליהודה ובנימין כי ירושלים בחלק יהודה והבית בחלק בנימין.

   לכל העיר חסר מלת אשר.

6. (ו)וְכָל־סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי־כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד עַל־כָּל־הִתְנַדֵּב

   מצודת דוד:וכל סביבותיהם. כל העובדי כוכבים אשר סביבותיהם חזקו בידי העולים בתת להם די ספוקם כלי כסף וכו׳: לבד. חוץ מאשר כל התנדב מה מהם לבית ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ובמגדנות. המלה ההיא יורה על דבר המעולה בין בפירות בין במלבושים בין בכלים וכן ומגדנות לחזקיה (דה״ב ל״ב):

   לבד על. הוא כפול לתוספ׳ ביאור וכן הרק אך במשה (במדב׳ יב):

   רש"י

   וכל סביבותיהם. וכל העמים שהיו שכניהם של ישראל סייעו והחזיקו ידי היהודים בזהב ובכסף ומתנות הללו למען יוכלו לעלות לירושלים:

   לבד על כל התנדב. כל זאת היו עושים שכיני היהודים לבד מה שהם מתנדבים בעצמם לבנין הבית:

   רלב"ג

   ובמגדנות. הם דברים משובחים בגדים או פירות או אבן יקרה:

   אבן עזרא

   וכל, חזקו ביד הנכשלים והדלים צאן ובקר.

   ובבהמה לרכוב.

   במגדנות יתכן מן מגדנים.

   לבד על כל התנדב פירושו: הכסף והזהב ושאר המתנות נתנו לבד, על כל אשר התנדבו מנדבות.

7. (ז)וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת־כְּלֵי בֵית־יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו

   מצודת דוד:הוציא. מאוצר בית העבודת כוכבים אשר נתנם שם נ״נ כמ״ש בדניאל:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ויתנם בבית אלהיו. אשר נתנם נבוכדנצר בבית עבודת כוכבים שלו:

   מלבי"ם

   השאלות (ז – ח) למה כפל הוציא ויוציאם:

   והמלך כורש הוציא וכו' ויוציאם, כי כאשר היו בבית אלילים וא"א לשמש בהם עוד בבהמ"ק, ספר שכורש הוציא אותם תחלה מבית ע"א ויתנם אל הגזבר, וזה היה כעין ביטול, אחרי שיצאו מרשות ע"א לרשות המלך, ומרשות המלך הוציאם על ידי הגזבר שלו ויספרם לששבצר:

   אבן עזרא

   ויתנם בבית אלהיו דבק עם נבוכדנצר.

8. (ח)וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל־יַד מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה

   מצודת דוד:על יד. הוציאם בפקודת המלך: ויספרם. מסרם במספר לששבצר והוא זרובבל וכן היה נקרא בל׳ פרס, ורז״ל אמרו שהוא דניאל ונקרא כן על שעמד בשש צרות:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   על יד. ביד על במקום בי״ת וכן על צבאותם (שמות יב) ורבים כמוהו:

   הגזבר. הפקיד:

   רש"י

   על יד מתרדת הגזבר. כך שמו של גזבר אשר לכורש וצוהו כורש להוציאם:

   ויספרם. הגזבר הזה מנה אותם ומסרם לששבצר למען ישאם ויוליכם לירושלים ואמרו רבותינו הוא ששבצר הוא דניאל ולמה נקרא שמו ששבצר שעמד בשש צרות:

   הנשיא ליהודה. הוא הנשיא אשר לשבט יהודה:

   רלב"ג

   הגזבר. הממונה על שמירת כלי בית ה':

   ויספרם. הוא מענין מנין והנה ששבצר הוא זרובבל אך קראוהו ככה בלשון פרטי או בלשון כשדים ולזה אמר אחר זה אשר באו עם זרובבל:

   אבן עזרא

   הגזבר ממונה על גנזי המלך וטעמו פקיד.

   ויספרם נתנם במספר.

   לששבצר הוא זרובבל ונקרא כן בלשון כשדים.

9. (ט)וְאֵלֶּה מִסְפָּרָם אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים אֲגַרְטְלֵי־כֶסֶף אָלֶף מַחֲלָפִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אגרטלי. שם כלי ינתן בו המים לנטילת הידים:

   מחלפים. סכינים והוא מל׳ כליל יחלוף (ישעיהו ב׳:י״ח) ע״ש שבהם שוחטים ומחליפים מחיים למיתה ועש״ז קראו חז״ל לצדדי האולם מזה ומזה בית החליפות (מדות פ״ד) כי שם גנזו הכהנים סכיניהם:

   רש"י

   מספרם. של כלי בית ה':

   אגרטלי. מיני כלים הם:

   מחלפים. הם סכינים והוא ל' בית החלפות שעל כן שהיו נותנין בה הסכינין היתה נקרא' לשכת בית החלפות:

   מלבי"ם

   אגרטלי, לדעת חז"ל מין מזרקים. מחלפים, סכינים, כפורי מין מזרקים עי' רש"י. משנים, שהיו אחרי הקודמים במדרגה, כמו על מיטב הצאן והמשנים (ש"א ט"ו):

   רלב"ג

   אגרטלי. הם כלים ליטול ידים:

   מחלפים. כלים כורתים והם הסכינים ומה שידמה להם:

   אבן עזרא

   אגרטלי מזרקים, ופירושו בירושלמי: למה נקרא שמם אגרטלי? שאוגרים שם דם הטלה, של"א מ"ן הספ"ר.

   אגרטלי המלה חמישית או הא' נוסף ופירושו גביעים. מחלפים. סכינים והוא מענין כליל יחלוף, בני חלוף, שטעמם כריתה.

10. (י)כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כפורי. מזרקות וע״ש שהכהן הוורק היה מקנח אצבעו מן הדם בשפת המזרק לזה קרוי כפור שהוא ענין קנוח ובדרז״ל ובעי לכפורי ידיה (גיטין נו):

    משנים. מל׳ שניים ור״ל כפולים הראוי להשתמש בהן בשתי עבריהן:

    רש"י

    כפורי. מזרקים ונקראו כפורי מל' קנוח כמו דכפר ידיה בגלימא דחבריה על שם שהמקבל דם במזרק הי' מקנח נצוצות הדם שנתזו על ידו בשפת המזרק:

    משנים. שניים כלים אחרים של מין אחר:

    רלב"ג

    כפורי זהב. מזרקי זהב:

    כפורי כסף משנים. מזרקי כסף שנים:

    אבן עזרא

    כפורי מזרקים לקבל דם הקרבנות.

    משנים לכפורי זהב.

    ועשרה כלים אחרים שאינם נזכרים בשמם אלף והזכיר פרטיהם שהם בכללם אלפים וארבע מאות ותשעים ותשעה. ולפי דעתי: כן הוא הפרטים שהם אלפים ותצ"ט בכללם הם הכלים הגדולים, ואחרי כן כלל אותם בין גדולים וקטנים שהם חמשת אלפים וארבע מאות, וכן כתוב בדברי הימים: וכל כלי בית האלהים הגדולים והקטנים ואוצרות בית המלך הכל הביא בבל.

11. (יא)כָּל־כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:לזהב ולכסף. בין של זהב בין של כסף: חמשת אלפים וכו׳. כמספר הזה היו כל הכלים הקטנים עם הגדולים ולמעלה לא מנה כ״א הגדולים והחשובים: עם העלות. העלם יחד עם העלאת בני הגולה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    כל כלים. עתה כולל חשבון המנויין ושאינן מנויין כולן במניין אחד אבל החשובין הוא מונה:

    העלות. לשון (יפעל):

    מלבי"ם

    כל כלים, שחוץ כלים שהוציא נ"נ התנדב גם כורש כלים והיה בין כולם חמשת אלפים וד' מאות:

    אבן עזרא

    העלות הגולה שם הפעל.