דברי הימים ב פרק כ״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיִּקְחוּ כָּל־עַם יְהוּדָה אֶת־עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויקחו. הועתק מס' מלכים עד פסוק ד', ועזרא הוסיף שעם הארץ המליכו אותו, כי המליכוהו בחיי אביו כמש"ש, ושבנה את אילת שהוא מאדום, וזה לא היה בעוד מלך בחיי אביו רק אחר מות אמציה:

2. (ב)הוּא בָּנָה אֶת־אֵילוֹת וַיְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב־הַמֶּלֶךְ עִם־אֲבֹתָיו

   מצודת דוד:הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה. כי שלמה כבשה מאדום כמ״ש אז הלך שלמה וכו׳ ואל אילות (לעי׳ ח׳) ובני אדום חזרו ולקחו אותה מיהודה וכאשר הכה אמציה את אדום לקחה מידם ועזיהו בנה את חומתה להיות עיר מבצר ובזה השיבה ליהודה כי בעודה פרוצה אין להתחזק בה ולהחזיקה בשלהם: אחרי שכב המלך. על אמציה יאמר כי אף שהוא לכדה עדיין לא הוחזר לידם להחזיק בה עד כי מת ובא עוזיה ועשאה עיר מבצר:

3. (ג)בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָה מִן־יְרוּשָׁלִָם

4. (ד)וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו

   מצודת דוד:ויעש הישר וכו׳. בכל וכו׳ ר״ל בדבר הישר עשה כאביו ולא בדבר מה שלא טוב עשה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י

   רש"י

   ויעש הישר בעיני ה'. ככל הישר שעשה אביו עשה ולא עשה כרשעתו:

5. (ה)וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת־יְהוָה הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים

   מצודת דוד:ויהי לדרוש אלהים. היה דרכו לדרוש אלהים: המבין בראות האלהים. היה בעל בינה להבין נפלאות במראות הנבואה הבאה מאלהים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   בימי זכריהו. זה עזיהו וג' שמות נקראו לו עזיהו זכריהו עזריהו ודוגמא (מלכים ב' יב) יהואחז אחזיהו:

   המבין בראות האלהים. שהבין ביראת אלהים שטובה היא ונתירא מה':

   מלבי"ם

   ויהי לדרוש אלהים. שר"ל שהיה אז העת המוכן לדרוש אלהים, כי היה בימי זכריה המבין בראות אלהים, שהנביאים ובעלי רוה"ק היו צופים במראות אלהים כמו יחזקאל שראה המרכבה, ויתר מחזות שראו הנביאים. והיה ביניהם מדרגות, שיש מהם שלא הבינו כל המראה על אמתתה, כי המראות הם ציונים מושכלים שעל ידם יציינו להם ההשגות הנוראות, כמו העולמות וההיכלות והפרצופים והספירות שרואים הנכנסים בפרדס, שיש מהם שהציץ ונפגע, ומעשה בתינוק שיצא אש מחשמל, כי צריך בינה יתירה להבין דבר מתוך דבר כר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום, וזכריה היה מבין המראות, ובדור שנמצא איש כזה היה העת לדרוש אלהים ממנו, ובימים שדרשו את ה' הצליחו. עתה יתחיל לספר הצלחותיו, א] נגד האויב החיצון:

   רלב"ג

   ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת. וכן כתוב בכ"י וכן נמצא בירושלמי (סוטה פ"ט ה') בכתובים דפוס נאפולי וכן תרגם המתרגם דמליף בדחלתא דה' (וכן נראה שהיה גורס רש"י):

   האלהים. ר"ל שכבר היה עסקו לדרוש אלהים בימי זכריהו שהישירו אל זה כי היה חכם ומבין ביראת האלהים ובימי דרשו את האלהים הצליחו ה' יתברך:

6. (ו)וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת־חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויצא וילחם בפלשתים. וכבש ערים בצורות, וגם החזיק במדינה ובנה שם ערים כאדם העושה בשלו:

7. (ז)וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל־פְּלִשְׁתִּים וְעַל־הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר־בָּעַל וְהַמְּעוּנִים

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ויעזרהו. שאח"ז נתחברו הפלשתים עם הערביים והמעונים והם נצחו את יהודה בימי יהורם (כנ"ל כא, טז), ובדרך הטבע היה קשה לנצחם רק שה' עזרו למעלה מדרך הטבע:

   רלב"ג

   והמעונים. ידמה שהם העמונים וכן הענין בדומה לו הנזכר בראש זה הספר (א' ד' מ"א) באמרו המעונים אשר נמצאו שם:

8. (ח)וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד־לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד־לְמָעְלָה

   מצודת דוד:העמונים. אולי הם המעונים שזכר והוא הפוך: וילך שמו. פרסום שמו הלך עד שבא אל מצרים: עד למעלה. ר״ל גדול מאד:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויתנו. עד שנפל פחדו על כל הארצות והעמונים נתנו לו מנחה, ושמו הלך עד למצרים, כי החזיק בכל הארצות עד למעלה מגבולו, עד שיצא לו שם לתהלה ולתפארת:

9. (ט)וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל־שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל־שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל־הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם

   מצודת דוד:ויחזקם. בכל פעם חיזק את המגדלים ההם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   המקצוע. הזויות כמו לשני המקצעות (שמות כו):

   רש"י

   ויבן עזיהו מגדלים וגו'. הוצרך לחזק מה שפרצו בחומה בימי אביו:

   מלבי"ם

   ויבן. ב] ספר איך התבצר בארצו, שבנה מגדלי עוז מפני אויב ויחזק אותם בכלי נשק:

10. (י)וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה־רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי־אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה

    מצודת דוד:ויחצב בורות. החופר במקום אבנים קרוי חוצב בלשון מקרא: כי מקנה רב. והיה צריך לבורות רבים להשקות המקנה: ובשפלה ובמישור. מהם רועים בשפלה ומהם במישור: כי אוהב אדמה. אוהב היה לעסוק בעבודת אדמה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ובשפלה. בעמק:

    אכרים. הם עובדי האדמה בחרישה כמו וקראו אכר אל אבל (עמוס ה׳:ט״ז):

    וכורמים. עובדי הכרמים:

    ובכרמל. ענין גבעות שמנים וטובים כמו ורעה הכרמל והבשן (ירמיהו נ׳:י״ט):

    רש"י

    אכרים. אראטו"רי בלע"ז:

    וכרמים. דוגמא (שם ב' כ"ה) לכורמים וליוגבים שומרי בהמות היה לו:

    כי אוהב אדמה הי'. מפורש בב"ר ב' להוטים אחרי אדמה היו ולא נמצא בם תועלת הוא וקין:

    מלבי"ם

    ויבן. ג] ספר רוב עשרו, שע"י שהיה לו מקנה רב במדבר רועות שם, בנה מגדלים להיות למבצר מפני שודדים, וחצב בורות רבים להשקות הצאן, והיה לו מקנה גם בשפלה ובמישור בא"י, וגם היה לו אכרים וכורמים והיה עוסק בעבודת אדמה שיהיה בר ומזון בא"י ולא ישאו חרפת רעב:

11. (יא)וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם בְּיַד יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד־חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:במספר פקודתם. במספר מנינם הנמסר ביד יעיאל וכו׳: על יד חנניהו. הוא היה מוסר בידם המספר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי. ד] שהיה לו חיל עושה מלחמה, כי גם לאמציה היה חיל, רק שלא היו קבועים למלחמה תמיד כי אם מזומנים לעת צר, ובעת שלום הלכו לבתיהם, אבל חילו היו יוצאי צבא לגדוד, שלא היה להם עסק אחר, רק שנפלו גדודים כפעם בפעם על העמים סביבותיהם. והיה פקודתם במספר תמיד ביד יעיאל הסופר וע"י השוטר, שהיו משגיחים שלא יחסר מנינם בשום פעם:

12. (יב)כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

    מצודת דוד:לגבורי חיל. של גבורי החיל:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כל מספר ראשי האבות. כשתדקדק תמצא שהיו שרי מאתים ושרי חמש מאות ושרי אלף ושרי עשרות אלפים ושבעה שרים על גביהם:

13. (יג)וְעַל־יָדָם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל־הָאוֹיֵב

    מצודת דוד:ועל ידם. הנתינים בידם ותחת ממשלתם: בכח חיל. הוא כפל ענין במ״ש ויורה על רב הכח:

14. (יד)וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל־הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים

    מצודת דוד:ולאבני קלעים. הכלים הנצרכים לאבני הקלע:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויכן. מל׳ הכנה:

    וכובעים. עשוים הם מברזל ישימו על הראש להגן ממכת חרב:

    ושריונות. כעין מלבוש מברזל ילבשו במלחמה להגן:

    מלבי"ם

    ויכן להם. הכין להם כלי נשק מאוצר המלך, כי החיל ההולך למלחמה לפרקים בעת הצורך יהיה להם כלי נשק שלהם, אבל אלה שהיו מזומנים למלחמה תמיד על הוצאת הממלכה גם כלי נשקם היה מוכן מאוצר הממלכה:

15. (טו)וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל־הַמִּגְדָּלִים וְעַל־הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד־לְמֵרָחוֹק כִּי־הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי־חָזָק

    מצודת דוד:חשבונות. מעשה אומנות הבאה ע״י מחשבה ועיון רב ולתוספות ביאור אמר מחשבת חושב ר״ל הנעשה במחשבת של החושב והוא הרגיל במחשבת העיון: להיות על המגדלים. מעש׳ האומנות ההם עשה לשומם על המגדלים לירות בהם בחצים ובאבנים: כי הפליא. עשה דברי׳ נפלאים להיות נעזר בהם עד כי נתחזק על ידיהם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הפנות. המה כעין מגדלים כמו ועל הפנות הגבוהות (צפניה א׳:ט״ז):

    לירוא. להשליך כמו ירה בים (שמות טו):

    רש"י

    חשבנות מחשבת חושב. דוגמא (שמות כ"ח) מעשה חושב כלי מלחמות עשה באומנות כגון דיק ואילים המנגחים בחומה כדכתיב (משלי כ"ד) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה:

    מלבי"ם

    ויעש בירושלים. חוץ מזה היה חכם גדול בחכמת החשבון והמעכאניק שע"י מלאכת מחשבת יניעו משאות כבדות ויורו אותם בכח קל במרחק רב, וע"י זה יזרקו אבני בליסטראות מעל החומה, וזה העוזר מאד במלחמה כנודע, וערך מערכות כאלה על המגדלות לירות משם על האויב, ובזה יצא שמו עד למרחוק כי בזה הפליא להעזר ע"י תחבולות מלחמה חדשים לא ידעום מלפנים:

    רלב"ג

    ויעש בירושלם חשבונות מחשבת חושב. ר"ל שכבר עשה אומניות נפלאות מעשה אומן להמציא כלים יפות בהם לירות חצים גדולים מאד ואבנים גדולות:

16. (טז)וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד־לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּיהוָה אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל־הֵיכַל יְהוָה לְהַקְטִיר עַל־מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת

    מצודת דוד:עד להשחית. עד כי נשחת להרשיע בעבור רוב גובה הלב:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    וימעל. ענין חטא ופשע:

    רש"י

    וימעל בה' אלהיו. כאן נופל לומר מעילה כי בשגגה עשה דוגמא (ויקרא ה׳:ט״ו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה:

    ויבא אל היכל ה'. שאמר נאה למלך לשרת למלך הכבוד:

    מלבי"ם

    וכחזקתו גבה לבו. כי לפעמים יהיה גבהות הלב לטובה כמ"ש ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה', אבל הוא גבה לבו יותר מן המדה עד להשחית, שחשב בגבהו שהוא ראוי לכהונה גדולה, כי הנהגת העם היה תח"י המלך והנהגת הדת תח"י הכהן, ולא היה המלך יכול לחדש דבר בלי הסכמת הכהן, וע"כ רצה בכהונה שיהיה גם הדת תחת רשותו, וזה מצד שרצה להשחית את הדת, וימעל בה' ורצה להקטיר:

    רלב"ג

    וכחזקתו גבה לבו עד להשחית. ר"ל כאשר התחזק מאד במלכותו בזה האופן שזכר גבה מאד לבו עד שהשיאהו לבו להשחית חק התורה ורצה לקחת לו כתר כהונה ולזה בא להקטיר על מזבח הזהב:

17. (יז)וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהוָה שְׁמוֹנִים בְּנֵי־חָיִל

18. (יח)וַיַּעַמְדוּ עַל־עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהוָה כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי־אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן־הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא־לְךָ לְכָבוֹד מֵיְהוָה אֱלֹהִים

    מצודת דוד:לא לך. לא הותר לך להקטיר: כי מעלת. כי פשעת בזה: ולא לך לכבוד. ר״ל לא כמו שתחשוב אתה שיהא לך בהקטרה זו כבוד מה׳ כי לא כן הוא:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    לא לך. ר"ל אתה נוגע בגבול שאינו שלך, כי הכהונה נתנה לבני אהרן שהם מקודשים, וא"כ צא מן המקדש, כי אין זר רשאי ליכנס להיכל שלא לצורך, ואתה מעלת בקדש

    ולא לך לכבוד. שמי שראוי לכהונה היא לו לכבוד מאלהים, ומי שאינו ראוי לה ולוקחה בע"כ היא לו לבוז, כי בוזיו יקלו:

    רלב"ג

    ולא לך לכבוד מה' אלהים. ר"ל אין זה הדבר שעלה בלבך לעשותו לך לכבוד מאת ה' כאלו רצה בזה כי כבר ישיגהו על זה ממנו עונש ובזיון:

19. (יט)וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם־הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת

    מצודת דוד:ויזעף. על שמיחה בו: ובידו מקטרת. וכבר היה בידו המחתה ובו הקטורת: ובזעפו. ובעת זעפו פרחה הצרעת במצחו ולפי שהצרעת לבנה הוא כמ״ש ואם בהרת לבנה הוא (ויקרא י״ג:ד׳) לזה אמר לשון זריחה כי מבהיק בעבור הלובן: מעל. בעמדו מעל המזבח:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויזעף. ענין כעס:

    מקטרת. כן יקרא המחתה כשהיא עם הקטרת ונכונה להקטיר:

    רש"י

    ובידו מקטרת להקטיר. ורצה להכות בו הכהן המונעו מלהקטיר קטורת:

    מלבי"ם

    ויזעף. גדר הזעף שמתעצב ורוחו כהה על שלא עלה הדבר כרצונו, ובתוך זעפו זרחה הצרעת במצחו לסימן על רוע מחשבותיו, שבקעה הטומאה דרך המצח:

    רלב"ג

    ויזעף עזיהו. ר"ל שכעס עם הכהנים ובעת כעסו נגעו ה' יתברך וזרחה הצרעת במצחו והוכרח לצאת משם במהירות כי נגעו ה':

20. (כ)וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל־הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה־הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם־הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ יְהוָה

    מצודת דוד:ויבהילוהו. הוציאוהו משם בבהלה ומהירות: נדחף לצאת. מעצמו היה נדחף לצאת מהר בי ראה שה׳ נגעו ובעונש בא:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נדחף. מל׳ דחיפה ומהירות היציאה:

    מלבי"ם

    ויבהילוהו. כי מצורע מטמא בביאה, רק שעדן לא החליטו על הנגע שם טומאה, אבל היו מחויבים שלא לעכב, ולכן הבהילוהו שימהר לצאת, וגם הוא נדחף שהרגיש שה' נגעו בהשגחה:

21. (כא)וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד־יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית יְהוָה וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל־בֵּית הַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ

    מצודת דוד:בית החפשית. בבית החפשית רצה לומר עזב הנהגת המלוכה והיה חפשי מן העמל וכמ״ש רז״ל שהמלכות לעבדות יחשב לפי רב העמל: כי נגזר. כי נכרת מלבוא לבית ה׳ בעבור טומאת צרעתו לזה עזב גם הנהגת המלוכה: על בית המלך. היה ממונה על בית המלך להיות שופט משפט העם תחת המלך:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נגזר. נכרת:

    רש"י

    בית החפשית. ובירושלמי מפורש עשה לו בית בבית הקברות על שם במתים חפשי (תהלים פ"ח):

    כי נגזר. לו מלבא עוד בין הבריות דוגמא (מגילה ב) ואת אשר נגזר עליה:

    מלבי"ם

    וישב בבית החפשית. כי מצורע משתלח חוץ לג' מחנות, ובבתי ערי חומה משתלח חוץ מן החומה, וחז"ל אמרו שעשה לו בית בבית הקברות, שגם בית הקברות היה חוץ מן החומה. ולפי הפשט שנעשה חפשי מעבודת המלכות:

22. (כב)וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרֹנִים כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא

23. (כג)וַיִּשְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו

    מצודת דוד:בשדה הקבורה. ולא במערה של קבררת המלכים: מצורע הוא. ואין מהראוי א״כ לקוברו במערה עם המלכים:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בשדה הקבורה. ולא במערה עם המלכים:

    מלבי"ם

    בשדה הקבורה. בשדה שאצל קבורת המלכים ולא במערה, כי אמרו מצורע הוא: