דברי הימים א פרק ט״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיָּבִיאוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה־לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ויציגו. ענין עמידה:

   מלבי"ם

   ויביאו. ג' פסוקים אלה נזכרו בשמואל, ושם סיים וילך כל העם איש לביתו וישב דוד לברך את ביתו, ועזרא מצא בדה"י אשר למלכי בית דוד כי בטרם שהלכו העם סדר דוד תחלה את משמרת הארון ועבודת המשכן ככל המסופר בספר זה, והעתיקו, לבאר שרק אחר המעשים האלה הלכו העם לביתם ודוד לביתו:

2. (ב)וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת־הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה

   מצודת דוד:בשם ה׳. בהזכרת שם ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י

   רש"י

   ויברך את העם בשם ה'. שנקרא על הארון כדכתיב למעלה את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם:

3. (ג)וַיְחַלֵּק לְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר־לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה

   מצודת דוד:לאיש. ר״ל לכל אחד:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ואשפר. ענין מנה יפה והוא מל׳ אמרי שפר (שמות מט):

   ואשישה. כן שם הכלי אשר ישימו בו היין וכן סמכוני באשישות (ש״ה ב):

   רש"י

   ואשפר. אחד מששה בפר:

   ואשישה. אחד מששה בהין, ואשישה דוגמת אשישי ענבים (הושע ג׳:א׳) צלוחית:

4. (ד)וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה מִן־הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:משרתים. לכבד ולרבץ לפני הארון:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ולהזכיר ולהודות ולהלל. להזכיר לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר (תהילים ל״ח:א׳) ולהודות הודו לה' קראו בשמו (שם ק"ה) ולהלל. ואותן מזמורים שמתחילין הללויה:

   מלבי"ם

   משרתים. לכבד ולרבץ לפניו, וגם נתן לוים להזכיר, ר"ל מעשה ה' בימי קדם

   ולהודות. על טובותיו

   ולהלל. בספור שבחיו. וע"ז היה אסף הראש:

   רלב"ג

   ויתן לפני ארון ה' מן הלוים משרתים וגו'. זכר בזה המקום כי אף על פי שלא היתה העבודה נעשית במקום שהכין דוד לשים שם ארון ה' הנה לכבוד ה' יתברך שם שם לוים וכהנים והיו הכהנים מחצצרים בחצוצרות והלוים משוררים בפה ובכלי זמר והנה במה שנזכר במה שקדם היה הימן הראש ועתה יסד דוד שיהיה אסף הראש להשמיע במצלתים במקום אשר שם בו הארון והיה הימן הראש בבמה הגדולה אשר בגבעון ששם היתה העבודה כמו שנזכר אחר זה. והנה זכר בזה המקום לשון שיר ההודאה שהיו מודים לה':

5. (ה)אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ

   מצודת דוד:ומשנהו. השני לו: במצלתים. היה מקיש במצלתים להשמיע קול גדול:

6. (ו)וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית־הָאֱלֹהִים

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד. חצוצרות כלי שיר של כהנים הוא דוגמא למעלה (ט"ו) ושבניהו וגו' ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצוצרות:

   מלבי"ם

   ובניהו. כפי הדין שהכהנים תוקעים בחצוצרות, וצריך שני כהנים כמבואר בערכין, וכנראה הם עצמם אמרו שיר גם בפה, והיו י"ב, כדין דאין פוחתין מי"ב על הדוכן, ובאשר לא היו רק לזכר היו י"ב בין הכל:

7. (ז)בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַיהוָה בְּיַד־אָסָף וְאֶחָיו

   מצודת דוד:אז נתן וכו׳. אז מסר בתחילה ביד אסף להודות לה׳ בזה השיר:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   להודות לה' ביד אסף ואחיו. שאסף היה מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואחרי כן כל אחיו עונים אחריו ודוגמא בעזרא (נחמיה י"א) ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התהלה יהודה לתפלה, לכלי שיר הידות שמו כדכתיב בעזרא (שם י"ב) הלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות:

   מלבי"ם

   אז נתן דוד בראש. כי היו מהללים בכמה מזמורים, רק שני מזמורים אלה נתן לאמרם בראש:

8. (ח)הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו

   מצודת דוד:הודו לה׳. ר״ל וזה השיר הודו לה׳ וכו׳: קראו בשמו. בהשם המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו: הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   עלילותיו. מעשיו כמו ועולל למו (איכה א):

   רש"י

   הודיעו בעמים עלילותיו. מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון:

   קראו בשמו. קראו ה' (ה') יעזר לארונו דוגמא (מלכים א' י"ח) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' אצל ה' נופל לומר ל' קריאה שנפלאות עשה:

   מלבי"ם

   הודו. הנה מבואר בסדר עולם שמזמור הראשון עד פסוק כ"ג היו אומרים בבקר, והמזמור השני מפסוק כ"ג ואילך היו אומרים בין הערבים, ומזמור הראשון יסדו דוד בספר תהלותיו סי' ק"ה, ושם פירשנו הדברים כפי דרכנו והקורא ידרוש פירושו משם, לבד שבא פה בקצת שנוים, כי במזמור זה בא להזכיר שה' הבטיח את הארץ לאברהם, ושצוה להאומות בל יגעו בם ודבר צוה קיים לאלף דור, כי כן הראה נפלאותיו בשדה פלשתים, בל יגעו בארון קדשו ובישראל עמו. ושם (תהלים קה, ו) אמר זרע אברהם עבדו, כי ראשית ההבטחה היתה לאברהם, ופה אמר זרע ישראל, כי נפלאותיו בארון היה מצד ישראל אבי האומה ביחוד. ושם (ח) אמר זכר לעולם בריתו, ופה אמר זכרו, מצוה עתה שישראל יזכרו בריתו וישמרוהו. וכן יש להבין יתר השנויים:

   רלב"ג

   הודו לה' קראו בשמו וגו'. הודו לה' מה שעשה מן החסדים והאמת לנו קראו וספרו על הנפלאות והטובות בשמו להודיע כי מאתו נהיו לנו על דרך ההשגחה הפרטית הודיעו בעמים מעשיו שעשה עמנו לפליא. שבחו לו בשירים ובזמירות ודברו בספורי כל נפלאותיו כדי שיתפרסמו לכל ויתישרו לאמונתו:

9. (ט)שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאֹתָיו

   מצודת דוד:שירו לו. בפה: זמרו לו. בכלי שיר: שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   שיחו. ענין דבור התמידי כמו ישיחו בי יושבי שער (תהילים ס״ט:י״ג):

10. (י)הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה

    מצודת דוד:התהללו. שבחו א״ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכולתו: ישמח. למען ישמח לב כ״א ממבקשי ה׳ בשמעו כל אלה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    התהללו בשם קדשו. לומר כל מי שמאמין באלהינו הוא יעזרנו דוגמא ובקדוש ישראל תתהלל (ישעיהו מ״א:ט״ז):

    בשם קדשו. שיש לך אלוה קדוש וכן כה' אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד׳:ז׳):

    ישמח לב מבקשי ה'. ובהיטיב יכול לשמוח לבו מי שמבקש לה' בלב שלם לכך:

    רלב"ג

    התהללו. אתם זרע קדש בשם קדשו שנקרא עליכם ובהשגחתו שדבקה בכם ישמח לב כל מבקשי ה' כי יתבאר להם מזה כי מבקשיו לא יכשלו אך יכונו מחשבותיהם וישלמו:

11. (יא)דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד

    מצודת דוד:ועוזו. דרשו להראות לכם עוז יכלתו:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    דרשו ה' ועזו. מקדש וארון נקראו עזו דכתיב ויתן לשבי עזו (תהילים ע״ח:ס״א) שנתן ארונו להביאו בשבי וכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך (שם קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז דוגמא על שם ד' מאות שקל כסף והוא חשבון גמטריא של עפרן וכן הרבה דן ידין עמו (בראשית כ״ג:ט״ז) יהודה יודוך אחיך (שם):

    רלב"ג

    דרשו ה'. שתדבק השגחתו בכם ודרשו עוזו והוא העוז שיש לו לשנות סדר טבע המציאות וזה תשיגו אם תבקשו פניו תמיד שתדבקו בו: (יב טו) זכרו ויישיר אתכם להאמין זה שתזכרו אתם זרע ישראל עבדו בני יעקב שהם בחירי ה' יתברך נפלאותיו אשר עשה ומופתיו שהיו משפטי פיו. ר"ל שהודיע אותם קודם בואם כמו הענין במכות מצרים כי זה ממה שיורה שלא היה זה הענין מקרה קרה להם אך היו מופתים עשאם ה' יתברך בכונה ורצון. הוא ה' אלהינו מנהיגנו המשגיח בנו אשר משפטיו הם בכל הארץ כי הכל עלול מחכמתו וגם גבורתו שלטת בכל הארץ לעשות כל אשר יחפץ על גוי ועל אדם יחד: (טו כ) זכרו. דבר בריתו אשר הוא קים לעולם בינו ובין האבות הקדושים והדבר אשר צוה לדורות רבים רבוי נפלא לא יכלה והנה זאת הברית היא שכרת את אברהם בהר המוריה ונשבע ה' יתברך ליצחק והעמיד אותה ה' יתברך ליעקב לחק ולברית עולם שלא יסור ואמר זה כי כבר התבאר מדברי תורה שאי אפשר שיקרה בעת מהעתים שיכלה זרע יעקב ולא אחד מהשבטים. כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה ואמר כי זה הדבר מירושת הארץ צוה ה' יתברך לאלף דור כי ה' יתברך לא רצה לתת לישראל כל הארץ אשר נשבע לאבות בימי משה ויהושע אבל המתין להם ירושת שלש אומות הנשארות עד ביאת הגואל כדי שלא יסור מהם זה הטוב אחר זה כי אז תהיה המלכות לישראל לעולמי עד כמו שנתבאר מדברי דניאל. ולעוצם אורך זה הזמן אמר שהוא לאלף דור על דרך ההפלגה והגזמה. והנה זה הברית היה לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותכם מתי מספר והייתם מעט במספר וגרים בארץ אני מבטיח אתכם זה כי לזרעכם אתן את הארץ:

12. (יב)זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי־פִיהוּ

    מצודת דוד:ומשפטי פיהו. המשפטים שעשה בעכומ״ז במאמר פיו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י

    רש"י

    זכרו נפלאותיו. מכת עכברים ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית וישרנה הפרות (שמואל א ו׳:י״ב) ולא חזרו לאחוריהם ופרץ בעזא וכל השיר נעשה על הארון (שם) והיו אומרים אותו על תמיד של שחר ושירו לה' על תמיד של בין הערבים ולמי אני אומר שיזכירו נפלאותיו של תמים דעים:

13. (יג)זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו

    מצודת דוד:זרע ישראל. אתם זרע ישראל עבדו: בחיריו. הנבחרים לה׳ מיתר העובדי כוכבים:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    זרע ישראל עבדו וגו'. הוא ה' אלהינו וגו':

14. (יד)הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו

    מצודת דוד:הוא ה׳. דעו שה׳ אלהינו הוא בהויתו ובכל הארץ שולטים משפטיו כמאז:

15. (טו)זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר

    מצודת דוד:בריתו. התורה הנתונה בברית: דבר צוה. והוא הדבר אשר צוה לנו אחר אלף דור כי תתקע״ד דורות העביר הקב״ה מן העולם ולא בראם ולאחר כ״ו דורות משנברא העולם נתן את התורה הרי אלף דור:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י

    רש"י

    זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. התורה אשר צוה להודיע בעולם אחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וד' דורות ועתה מספר מה הוא:

16. (טז)אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק

    מצודת דוד:אשר כרת. על הדבר אשר כרת עליה ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק:

17. (יז)וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם

    מצודת דוד:ויעמידה. הדבר ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע: לישראל וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י

    רש"י

    ויעמידה ליעקב לחוק וגו':

18. (יח)לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ־כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם

    מצודת דוד:לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם: חבל. מהו שהוא עתה חבל נחלתכם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    חבל. ענין חלק כמו מחבל בני יהודה (יהושע י״ט:ט׳) ע״ש שדרך לחלוק נחלה בחבל המדה:

    רש"י

    לאמר לך אתן ארץ כנען. שעם כל אחד ואחד כרת ברית לתת להם את ארץ כנען:

19. (יט)בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ

    מצודת דוד:בהיותכם. בעוד היותכם מתי מספר כחשבון היותר מעט ר״ל בימי האבות שהיו מעטים והיו בהארץ ההיא כגרים:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מתי. אנשי:

    רש"י

    בהיותכם מתי מספר. אז נשבע לתת להם את ארץ כנען חבל נתלתכם וזהו דבר גדול שאין לומר מרוב עם שהייתם תפשתם ארץ כנען אלא בהיותכם מתי מספר וא"ת אפי' לאלף ויותר יש מספר ומהו שכתוב בה בהיותכם מתי מספר לכך נאמר כמעט וגרים בה פתרון אם למיושב אחד הייתי אומר לאברהם לבד ליצחק בלבד ליעקב בלבד לאחד מהם היה אומר לך אתן ארץ כנען לא היה תימה שהרי מיושבים בה היו אלא הוא נשבע לתת להם את הארץ, בשעה שהיו אבותיכם גרים בה דכתיב היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ועוד אם לגר תושב היה אומר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לא היה פלא כל כך בזה שאפילו גרים ותושבים לא היו אלא:

20. (כ)וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר

    מצודת דוד:ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד והלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וכו׳ ודרך בני המדינה לעשוק הנכרי הבא לגור בלי קבע:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ויתהלכו מגוי אל גוי. אברהם הלך למצרים ולגרר וכן יצחק וכן יעקב היה בבית לבן עשרים שנה וגם עתה כי וילכו לא נאמר אלא ויתהלכו פולאיט"ר בלע"ז:

    רלב"ג

    והתהלכו. והנה התהלכו האבות מגוי אל גוי בארץ כנען וממלכה אל עם אחר כמו שקרה לאברהם כאשר היה רעב בארץ וליצחק ובכלל כשנעתקו ממקום למקום שם:

21. (כא)לֹא־הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים

    מצודת דוד:ויוכח. בעבורם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ואומר עליהם כי בעבור זה פחד אבימלך לגעת ברבקה):

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    לעשקם. מל׳ עושק וגזל:

    ויוכח. ענין תשלומין גמול הרעה כמו וצור להוכיח יסדתו (חבקוק א׳:י״ב):

    רש"י

    לא הניח לאיש לעשקם. אע"פ כן שהלכו ממקום למקום ומנהג להזיק עוברי דרכים כשבאין למלון מוצאין עליהן עלילות אבל אלו לא הניח הקב"ה להזיקם ולעשקם דוגמא או עשק את עמיתו (ויקרא ה׳:כ״א) ואם תאמר מה שלא עשקום חומסי דרכים ושאר הארצות שעברו אלו בתוכן לפי שלא הרגישו בם אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים אותם לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים כלומר ודאי עשקום כגון פרעה לאברהם ואבימלך ליצחק ולבן ושכם ליעקב ואמר להם הקדוש ברוך הוא:

    רלב"ג

    לא הניח. ה' יתברך איש שיעשקם והוכיח בעבורם מלכים כי נגע ה' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם וכן הענין באבימלך והנה אבימלך כשגרש יצחק ממלכותו לא עשקו והוצרך אחר כן לכרות ברית עמו וכן היה הענין בלבן עם יעקב שלא הניח ה' יתברך ללבן לעשק את יעקב כי היה ה' יתברך מזהיר כלם על דרך משל ואמר:

22. (כב)אַל־תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל־תָּרֵעוּ

    מצודת דוד:אל תגעו. בהמכאוב שהביא הוא כאלו אמר אל תגעו וכו׳ ולאבימלך נאמר בפירוש: במשיחי. ר״ל בגדולי ונסכי וכן למשיחו לכורש (ישעיה מה): ובנביאי. כי האבות היו נביאים: אל תרעו. אל תעשו רעה:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. באברהם כתיב (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה' את פרעה וכתיב (שם כ') ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת וגו' ביעקב כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם ל"ח) ויאמר לו השמר לך וגו' ועוד ביעקב שבאו אליו להרגו על שהרגו שכם וחמור וכתיב (שם ל"ה) ויסעו ויהי חתת אלהים ובספר (תהילים ק״ה:ט״ז) מפורש יותר כי המזמור אינו מסוים כאן כדכתיב התם ויקרא רעב על הארץ וגו' כדי להגלותם למצרים:

    רלב"ג

    אל תגעו במשיחי. שהם האבות שבחרתי בהם:

    ובנביאי אל תרעו. כי כל האבות היו נביאים כמו שנתבאר בתורה:

23. (כג)שִׁירוּ לַיהוָה כָּל־הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם־אֶל־יוֹם יְשׁוּעָתוֹ

    מצודת דוד:בשרו. בכל יום בשרו הישועה הבאה כי בכל יום תהיה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בשרו. ענין ספור החדשות:

    מלבי"ם

    שירו. מזמור זה נמצא בספר תהלות סי' צ"ו, וכבר פירשתי המזמור וענינו בפי' ס' תהלות, ויש גם בזה איזה שנויים כפי הצורך לענין הארון, שכונת ההודאה על הנס והפלא שעשה ה' ע"י הארון בעת שבו אותו פלשתים, ועי"כ הכירו העמים נפלאותיו ושכל אלהי העמים אלילים, כי דגון אלהיהם נפל לפני ארון ה'. ושם (ו) אמר עוז ותפארת במקדשו, ופה אמר עז וחדוה במקומו, כי הגם שישב הארון בשדה פלשתים הראה את עוזו ושמח על מפלת אויביו. שם אמר (ח) שאו מנחה ובאו לחצרותיו, ובכאן אמר שאו מנחה ובאו לפניו, כי פה ידבר שה' שוכן אצל הארון, והבאים באים לפניו. וכן תמצא ידך לפרש עד"ז יתר השנויים, כשתעיין על פירושי שם ותשכיל על דבר:

    רלב"ג

    שבחו לה' כל עם הארץ ספרו ישועתו. שהיא תמיד מיום אל יום או ירצה בזה בשרו קצתכם לקצת הישועה שעשה ביום האחד ליום השני כי נפלאותיו וישועותיו הן תמידיות ובכל יום יושפעו ממנו כי תמיד הוא מחיה את הכל ומעמיד אותם על מה שלהם מהמציאות:

24. (כד)סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת־כְּבוֹדוֹ בְּכָל־הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ספרו. ישועה שעשה לנו כשגלה הארון אל ארץ פלשתים:

    בכל העמים נפלאותיו. שעשה עם הארון:

    רלב"ג

    ספרו בגוים. כבוד ה' יתברך ר"ל כאשר יעד בחדוש מופת מה ונתחדש כדבריו כי זה מישור האנשים לתת לו כבוד ולהודות על עוצם מעלתו מצד עוצם הנפלאות שיראו שם מתחדשות ממנו:

25. (כה)כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל־כָּל־אֱלֹהִים

    מצודת דוד:על כל אלהים. הם שרי מעלה של העכו״ם:

    עוד פירושים על פסוק כה: רלב"ג

    רלב"ג

    כי ה'. ית' הוא גדול ומהולל ונורא יותר מכל השכלים הנפרדים כי מה שיש להם מהכח אינו להם מעצמם כי אם מה' יתברך ואין להם גם כח כי אם לעשות מה שסדר להם ה' יתברך מהפעלות ואולם ה' יתברך שליט בכל אשר יחפץ והנה אפשר שכלל עם זה במלת אלהים אלהי העמים ואם לא יהיה כן הנה יהיה הרצון באמרו (כו) כי כל אלהי העמים אלילים. הנה כל אלהי העמים אלילים או יהיה שב אמרו כל אלהי העמים אלילים אל מה שאשר ספרו בגוים את כבודו כאילו יאמר כי הם מפני זה יתישרו בקלות לאמונת ה' ית' לפי שמה שהם עובדים הם אלילים מעשי ידי אדם ואולם ה' יתברך לא די שלא נעשה ביד אדם אבל הוא עשה השמים אשר פועלים קצת בהויות האדם ובזולתו. ולזה תמצא בנבוכדנצר ובדריוש כי תכף שראו מופתי ה' יתברך אמרו שאין אלוה שיוכל להציל כמוהו כמו שנזכר בספר דניאל. והנה לא הסכמנו לפרש ונורא הוא על כל אלילים שיהיה נורא על כל האלילים כי אין בזה שבח לה' יתברך:

26. (כו)כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה

    מצודת דוד:אלילים. היא מלה מורכבת מאל ולא ור״ל דבר שאין בו ממש וכן רועי האליל (זכריה י״א): וה׳. אבל ה׳ עשה את השמים וכחו רב:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י

    רש"י

    כי כל אלהי העמים אלילים. תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת (חבקוק ב׳:י״ח) מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים וה' שמים עשה באלילים כתיב לעשות אבל הקב"ה עושה שמים וארץ וכל צבאם:

27. (כז)הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ

    מצודת דוד:הוד והדר. יסוד ההוד וההדר המה לפניו:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    וחדוה. ענין שמחה:

    רש"י

    הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. אבל האחרים כמת מוטלים במקום שמשימין אותם שם מונחים לפי שאלהינו הוא אלהים אמת:

    רלב"ג

    הוד והדר לפניו. כי מעשיו הם בתכלית היופי וההדר וזה מבואר למי שעיין בנמצאות הטבעיות עז וחדוה תמצא במדרגת ה' יתברך כי לו לבדו העוז לעשות כל אשר יחפוץ ואפילו לשנות סדר המציאות ולו לבדו תכלית השמחה כי השמחה הנפלאה היא בהשגות הרוחניות וזה מבואר מאד כי אנחנו נשמח יותר לאין שיעור בדבר עיוני כשהשגנו אותו ממה שנשמח בהשגות החומריות ובהיות הענין כן הנה יתבאר שתכלית השמחה היא אצל ה' יתברך כי כל מה שתהיה ההשגה יותר נכבדת תהיה השמחה בו יותר ולהיות השגת ה' יתברך יותר נכבדת לאין שעור מהשגת זולתו (כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה' ובראשון ממנו). הנה התבאר שהשמחה האמיתית היא במקומו. ולזה אמרו בברכות החתן שהשמחה במעונו להעיר שאלו השמחות הגופיות אינן ממה שראוי שישמה האדם בהן אבל השמחה האמיתית היא במדרגת ה' ית' ולזה ישתדל כל אדם להשיג אותו לפי כחו וכפי שעוד השגתו ישיג מהשמחה:

28. (כח)הָבוּ לַיהוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז

    מצודת דוד:הבו לה׳. וחוזר ומפרש הכבוד והעוז הבו לו ר״ל אמרו שהכבוד והעוז המה לו ובידו וכן נתנו לדוד רבבות (ש״א י״ח):

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    הבו. תנו:

    רש"י

    הבו לה' משפחות עמים. ומה יתנו לו מפרש כבוד ועוז:

    רלב"ג

    תנו לה'. משפחות עמים כבוד ועז כי לו לבדו התפאר לעשות אשר ירצה והוא לבד שליט בזה ולזה אין ראוי שתאמינו שיהיה לזולתו כבוד ועז:

29. (כט)הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ

    מצודת דוד:כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו: בהדרת. באוהל הארון המהודר בקדושה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    שאו. הרימו:

    רש"י

    הבו לה' כבוד שמו. שמו אדני והוא אדון לכל וזהו הבו לה' כבוד שמו כי כשמו כן תהלתו:

    השתחוו לה' בהדרת קודש. כי כן אמרנו הוד והדר לפניו:

    רלב"ג

    תנו לה'. כבוד שמו במה שיתפרסם לכם מפעלותיו הנפלאו' שאו מנחה דורון לכבוד ה' ובאו לפניו והשתחוו לו במקום הדרת קדשו והוא בית המקדש כי שם היה דבר קדשו בתכלית מן ההדור והיופי והוא מעיר מאד על נפלאות פעלות ה' יתברך. וזה היה קצת בימי החשמונים אך בימי המלך המשיח יהיה זה בשלמות לפי מה שיתבאר מדברי נביאים:

30. (ל)חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל־הָאָרֶץ אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט

    מצודת דוד:כל הארץ. יושבי הארץ: אף תכון. ר״ל אף אתה תבל עמדי על כנך ובסיסך ואל תהי נוטה ליפול כל הימים אשר גזר המקום לעמוד על עמדך:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    חילו. מל׳ חלחלה ורעד:

    תמוט. מל׳ נטיה:

    רש"י

    חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט. מלך כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל עליהם יותר אימה והם דואגים ממנו יותר שלא יחריב כל בתיהם ומדת הקב"ה אינו עושה כן כשהעולם יראים ממנו אז תכון תבל בל תמוט שהוא עושה נקמה והישרים מתקיימים והארץ מתקיימת ואינה מתמוטטת לכן חילו מלפניו כל הארץ אך אל תדאגו כי לא יבא הקב"ה כי אם לתקן העולם לישבו אבל כשאין הבריות דואגים ממנו וחוטאים אז יהפכם ויאבדם:

    רלב"ג

    ייראו מלפניו. כל עם הארץ מצד עוצם נפלאותיו שיראו אף תכון תבל באמונתו ולא תמוט ממנה לעולם כי אז יהפך ה' יתברך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ואחר שתתפשט האמונה האמיתית בכל העולם לא ימצא לה מדחה בעת מהעתים:

31. (לא)יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ

    מצודת דוד:ישמחו וכו׳. ר״ל עת יבוא תגלה מלכותו וישמחו צבאות השמים ויושבי הארץ ה׳ מלך. ר״ל גלה מלכותו:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ותגל. ענין שמחה:

    רש"י

    ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך. כשאדם מולך הכל עצבים שאינן יודעים אם יש שטף בדינו אבל כשימלוך הקב"ה ישמחו השמים והארץ וכל הישרים יאמרו עתה מלך ה' שהחזיר לנו את הארון:

    רלב"ג

    ישמחו. ואמר על צד המשל כי אז ישמחו השמים ותגל הארץ במה שנעשה בה מהויות המין האנושי מפני היות מגיע אז התכלית אשר בעבורו היתה בריאת האדם וכאלו קודם זה ידאגו השמים והארץ בהעשות באמצעותם בריאות לא יגיע מהם התכלית אשר כוון בהם ולזה היו פעולותיהם מזה הצד כאלו הם לריק ולבטלה ויאמרו בגוים ה' מלך. כי אז יכירו כלם מלכותו וממשלתו:

32. (לב)יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ

    מצודת דוד:ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ירעם. מל׳ רעם ורעש:

    יעלוץ. ענין שמחה כמו יעלוז ויעלוס כי זסשר״ץ מתחלף:

    רש"י

    ירעם הים ומלואו. כל בריות שבים דוגמא רנו שמים כי עשה ה' על שהחזיר לנו את הארון ושלח מלאכי חבלה לעשות משפט בפלשתים:

    רלב"ג

    הים. ואמר על צד המשל כי גם הים ומלואו והם הבריאות אשר בו שנבראו לעבודת האדם ועשבי השדה ועצי היער כלם ישמחו ויריעו כלם לשבח ה' יתברך כאשר יבא לשפוט הארץ ולהראות לגוים נפלאותיו וגבורותיו כי אז יכירוהו כלם והנה חתם דוד המאמר ואמר (לד) הודו לה'. כי הוא טוב ולא יושפעו ממנו כי אם טובות והרעות כשיושפעו ממנו הנה זה במקרה ויהיה השפע ממנו מצד מה שהם טובות. והנה חסדו הוא נמשך לעולם. ר"ל מה שיטיב על צד ההשגחה כמו שזכרנו מענין ברית האבות וגם מה שהשגיח על צד ההשגחה הכוללת ימצא בו חסד תמידי לא ישוער:

33. (לג)אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהוָה כִּי־בָא לִשְׁפּוֹט אֶת־הָאָרֶץ

    מצודת דוד:עצי היער. הוא ענין מליצה ולומר שמאד יתרבה השמחה בעולם: מלפני ה׳. הרננה תהיה מלפני ה׳ כאשר יבוא לשפוט את הארץ לשלם לכ״א גמול כמפעלו:

34. (לד)הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

    מצודת דוד:כי טוב. כי ה׳ הוא טוב לכל וכי הוא עושה חסד לעולם:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. זה אינו סיום המזמור בפסוק זה אלא מזמור הודו לה' קראו בשמו וגם אמרו הושיענו אלהי ישענו מאותו מזמור ואף המזמור (תהילים ק״ו:מ״ז) הוא מתחיל בפסוק זה כי היאך נופל כאן ואמרו הושיענו וקבצנו מן הגוים כי היכן גלו בימי דוד שאומר קבצנו מן הגוים וכך סדר בתהלים המזמור מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואינו מסיים כי אם עד ברוך ה' אלהי ישראל וגו' (שם) עד אמן הללויה שהכל מענין אחד ולפי שהוא מזמור גדול חלקו ומתחיל הודו לה' כי טוב וכן איוב, (איוב כ״ז:א׳) כשהוצרך להאריך המענה קצרו וחלקו לשנים ואומר ויוסף איוב שאת משלו כי בשירה מחמת גיעגועי שמחתו לא יכול להאריך וחלקו לשנים וכן לענין קינה מחמת רוב צערו אינו יכול להאריך וחלקו לשנים כי גם שירה וגם קינה כאחת נאמרים שהרי חנה כשבאה להתפלל בעזרה (ש"א ח) חשבה עלי לשכורה שהיה סבור שמחמת יין עשתה והיא אמרה ויין ושכר לא שתיתי וגו' כי מרוב שיחי וכעסי מכלל שבענין אחד שכור וצער הם מתנהגים:

    מלבי"ם

    הודו. פסוק זה הוא ציון של התחלת מזמור ק"ו, ופסוק שאחריו הוא סוף המזמור, עד שכפי השערתי אמרו בבוקר כל סימן ק"ה ובערב כל סימן ק"ו. או שאמרו תחלת הסימן וסופו לרמז על מזמור זה וענינו, שבמזמור ק"ה ספר מהחסדים שעשה ה' עם ישראל בצאתם ממצרים ובמדבר, ובסי' ק"ו ספר איך מרו את דבריו ומשלו בם שונאיהם ועי"כ הלכו שבי לפני צר, וסיים בבקשה שיקבצם מן הגוים שהלכו שבי תחתם, וכל העם ענו ברוך ה' אלהי ישראל, לברך על הטובה ועל הרעה. ובתהלים לא נמצא מלת ואמרו, רק הושיענו, ומשמע שזה צווי אל העם שיאמרו שני פסוקים אלה האחרונים, ועיין ברש"י מ"ש בזה:

35. (לה)וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ

    מצודת דוד:ואמרו. דוד אמר להם התפללו לה׳ בעבור בני הגולה שתהיה לאחרונה ואמר בעבורם הושיענו כי אתה מעולם אלהי ישענו: להודות וכו׳. על התשועה הבאה להשתבח בתהלתך. לשבח את עצמנו בתהלתך כי לשבח יחשב להדבק בה׳ המהולל מאד:

    עוד פירושים על פסוק לה: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ואמרו הושיענו. בסוף המזמור (תהלים קה) שמדבר למעלה בשביה וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכתיב אחריו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ועכשיו נופל לומר הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים כאשר עשית להם ובתהלים אין כתיב ואמרו כ"א הושיענו כי כן נופל לומר ולכך אמר דוד כשהביא הארון ב' מזמורים הללו ומפורש בב"ר לפי שהפרות כששרו אמרו שני מזמורים הללו (עיין מסכת ע"א כד) רבי שמואל בר נחמני אמר וישרנה הפרות מה שירה אמרו הודו לה' קראו בשמו רבי אליעזר אמר שירו לה' כל הארץ וגו' לפיכך תקנם דוד לאמרם לפני הארון מזמור אחד שחרית ומזמור אחד ערבית, מפי רבינו אלעזר בר משולם ז"ל:

    רלב"ג

    הושיענו. ואחר בזה המקום מתנבא על העת שיהיו ישראל בגלות אמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים כדי שנודה לשם קדשך ונשתבח בתהלתך כשתשים העם הדבקים בך על נחלתם כמו שיעדת בדברי התורה ואחר זה על ידי עבדיך הנביאים ואחר השיר הזה היו אומרים הלוים (לו) ברוך ה'. אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמרו כל העם אמן והיו מהללים לה' וידמה שמם שהיו עונים העם הוא כמו שזכרנו בספר עזרא (נחמיה ט' ה') שכבר היו אומרים ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ואמר אחר זה כי כבר:

36. (לו)בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוָה

    מצודת דוד:מן העולם וכו׳. מן העה״ז עד העה״ב: ויאמרו. צוה דוד שיאמרו כולם אמן רצה לומר אמת הדבר אף יאמרו הלל לה׳ כ״א לפי מהללו:

37. (לז)וַיַּעֲזָב־שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה לְאָסָף וּלְאֶחָיו לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ

    מצודת דוד:לאסף. את אסף: לשרת. בדבר השיר: לדבר יום. שירה הראוי בכל יום ישירו ביומו:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    לדבר יום. ענין כל יום:

    רש"י

    לשרת לפני הארון תמיד. בשיר:

    לדבר יום ביומו. ערב ובוקר:

    מלבי"ם

    ויעזב לאסף. עזב סדר העבודה לאסף שהוא יסדר השיר הצריך לאמר תמיד מעניני דיומא:

    רלב"ג

    עזב שם דוד אסף ואחיו לשרת לפני הארון תמיד בשיר דבר יום ביומו:

38. (לח)וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן־יְדִיתוּן וְחֹסָה לְשֹׁעֲרִים

    מצודת דוד:לשוערים. להיות שומרים שערי אוהל הארון:

    עוד פירושים על פסוק לח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ועובד אדום ואחיהם. עזב עם אסף לשורר:

    ועובד אדום בן ידיתון הניח לשוערים לארון:

    מלבי"ם

    ועובד אדום ואחיהם. פי' הרד"ק בניו ואחיהם ששים ושמונה (ולקמן כו, ח) חשבם ששים ושנים, וצ"ל שששה מהם נחסרו בימי הדבר שהיה אז, או שפי' עובד אדום וחוסה ואחיהם היו ששים ושמונה, ומפרש שעובד אדום וחוסה היו מיוחדים לשוערים. והגם שחושב לקמן (שם י) בנים שלשה עשר לחוסה, בעת ההיא נתרבו:

    רלב"ג

    והנה עובד אדום ואחיו היו ששים ושמונה והנה עובד אדום וחסה בן ידותון שם אותה דוד שוערים באהל אשר שם שם דוד ארון ה'. והפסיק המאמר ואמר:

39. (לט)וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן

    מצודת דוד:לפני משכן. היו משמשים לפני המשכן: בבמה. במזבח אשר עמד בגבעון:

    עוד פירושים על פסוק לט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ואת צדוק הכהן. היה ראש ואחיו הכהנים עמו נתן דוד לפני משכן ה' אשר בגבעון ולא עזב שום כהן עם הארון כי לא הוצרכו לעבוד עבודת זבח לקרבן:

    מלבי"ם

    ואת צדוק. מ"ש רש"י ולא עזב שום כהן עם הארון, הוא שלא בדוקא, כמ"ש בפסוק ו':

    רלב"ג

    כי צדוק הכהן ואחיו הכהנים סדר דוד שיהיו לפני משכן ה' בבמה הגדולה אשר בגבעון:

40. (מ)לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה עַל־מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל־הַכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:להעלות. שהם יעלו שמה את התמידין: ולכל הכתוב. המה המוספין:

    עוד פירושים על פסוק מ: רלב"ג

    רלב"ג

    שהיה שם מזבח הנחשת שעשה משה להקריב שם הקרבנות ולהקטיר הקטורת ושאר העבודות אשר נזכרו בתורה:

41. (מא)וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לְהֹדוֹת לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

    מצודת דוד:אשר וכו׳. אשר פרשם בשמות מי ומי יעמדו לפני המשכן: כי לעולם חסדו. ומהראוי להודות לו על זה:

    עוד פירושים על פסוק מא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הברורים. הנבחרים:

    נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כ״ד):

    רש"י

    ושאר הברורים. המובחרים:

    אשר נקבו בשמות. אנשים גדולים קרויים בשם לשורר לפני המזבח בשעת הקרבת הקרבנות:

    מלבי"ם

    ועמהם הימן. ר"ל שהימן וידותון היו בין עם המשוררים בפה, שעז"א שהיו עמהם היינו עם הכהנים

    עם שאר הברורים. היינו הנבחרים שנקבו אז בשמותם להודות ה' בפה, וגם היו עמהם הימן וידותון לנגן ע"י חצוצרות ומצלתים ויתר כלי שיר, כי היו בקיאים בין לשורר בפה בין בכלי

    ובני ידותון. היו מיוחדים לשער:

    רלב"ג

    והנה עם אסף ואחיו הנזכרים למעלה היו הימן וידותון ושאר הברורים לדבר השיר אשר נתפרשו בשמות במה שקדם להודות לה' כי לעולם חסדו וידמה שהימן וידותון היו משוררים בפה ועמהם היו כלי הזמר ובני ידותון היו לשער כמו שנזכר בסמוך לזה במה שקדם:

42. (מב)וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר

    מצודת דוד:ועמהם. ר״ל עם הימן וידותון היו חצוצרות וכו׳: למשמיעים. העשויים להיות משמיעים קול גדול: וכלי שיר. ושאר כלי שיר העשויים לשורר בהם לפני משכן האלהים: לשער. היו ממונים לשמור שער המשכן:

    עוד פירושים על פסוק מב: רש"י

    רש"י

    ובני ידותון לשער. כמו לשוערים ובשנת הארבעים למלכות בית דוד שמו אותם ראש למשוררים כדכתיב (לקמן כ"ה) לידותון בני ידותון וגו' ששה על ידי אביהם הנביא על הודות והלל לה':

43. (מג)וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת־בֵּיתוֹ

    מצודת דוד:ויסב דוד. מאת פני אוהל הארון: לברך את ביתו. כדרך שבירך את העם בשם ה׳:

    עוד פירושים על פסוק מג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וילכו. ואחר שסדר דוד עבודת הארון והמשכן ומשמרות הכהנים והלוים בכ"א, אז הלכו העם לבתיהם ודוד נסב לברך את ביתו. ולא הזכיר פה ממיכל בת שאול, שכבר נאמר בשמואל שם: