דניאל פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וְדָרְיָוֶשׁ מָדָיָא קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין

   מצודת דוד:ודריוש מדאה. דריוש מלך מדי לקח מלכות כשדים בהיותו בן ס״ב שנים:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ודריוש: מדאה קבל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין. למה מנה שנותיו לומר לך ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים (צ"ל יהויכין) נולד שטנו דריוש מגלות יכניה ועד כאן ס"ב שנה ואמר מר גלו בימי יהויכין בשבע לכיבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר נשתיירו לנבוכדנצר שלשים ושבע שהרי מ"ה מלך ושלשה ועשרים דאויל מרודך כמ"ש רז"ל במסכת מגילה ב' שעבדו לבלשצר הרי ס"ב:

   מלבי"ם

   ודריוש מדאה קבל מלכותא, שקבל המלכות מידם שזה מורה שהמליכוהו ברצון אחרי כי מת מלכם, ומ"ש שהיה בן ס"ב שנים, פי' חז"ל להגיד שנולד ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים, וגם ר"ל שע"י שהיה זקן בא בימים לא יכול להנהיג המלכות הגדולה הזה בעצמו, לכן כדי להקל העבודה מעליו:

   אבן עזרא

   ודריוש דע כי זה דריוש המדי אינו דריוש הפרסי שנבנה הבית בשנת שתים למלכותו, והנה על דעת הקדמונים כאשר אפרש, שטעה דניאל בחשבונו. הנה אמרו: בשנת שבע נלקחה אסתר ונולד דריוש שהוא בנה בשנת שמונה לאחשורוש, וכל מלכותו י"ג שנה, והנה מלך יהוא בן ו' שנים, כי בשנת שתים למלכותו נבנה הבית. והנה כתוב בן שבע שנים יהואש במלכו וקרוב מזה המספר יאשיהו המלך, והנה כתוב על זה דריוש שהיה זקן במלכו על כשדים ס"ב שנה, וידוע כי כורש תפס בבל כאשר כתוב בספר ישעיהו. וכתוב כורש מלך בבל ואחריו מלך אחשורוש ואחר אחשורוש על דעת חכמינו מלך דריוש הפרסי שהוא בן אסתר, על כן אע"פ שכתוב בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי, איננו זה אחשורוש שלקח אסתר רק הוא אחר, וככה היה אבי דריוש הזקן שהוא המלך הראשון ממלכי מדי ופרס שמלך על הכשדים, כאשר נתפסה בבל ונפסקה מלכות כשדים בטרם מות בלשצר. ואין צריך להאריך כי הדבר ברור הוא ואין ספק בו ובספרי מלכי פרס כי דריוש זה הזקן היה חותן כורש ושניהם תפשו בבל, כי כורש היה מלך פרס וזה דריוש היה מלך מדי, וכתוב: הנני מעיר עליהם את מדי, והנה כורש הניח חתנו על מלכות כשדים כי כורש המליכו, כי כורש אמר כל ממלכות הארץ נתן אלהים בידי והנה בזמן אחד מלכו, על כן בנפול כשדים עלו ישראל מבבל עם זרובבל כאשר צוה כורש שהוא מלך הגדול, על כן כתוב ויהי לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס ופירוש בשנת אחת לכורש שמלך על בבל שהיו שם ישראל, כי מלך היה בתחילה על כן נקרא כורש מלך בבל.

2. (ב)שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ וַהֲקִים עַל־מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין דִּי לֶהֱוֺן בְּכָל־מַלְכוּתָא

   מצודת דוד:שפר. הוטב הדבר לפני דריוש והעמיד על המלכות ק״ך שרים אשר יהיו מושלים בבל המלכות:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   הוטב לפני דריוש והקים על המלכות לאחשדרפנים מאה ועשרים די להון בכל מלכותא, ולמעלה מהם שלשה סרכין, אשר דניאל אחד מהם, שהאחשדרפנים אלה יתנו להם חשבון, והמלך לא יהיה נזק, חלק את מלכותו למאה ועשרים חלקים (שכן אחשורוש אחריו היה מולך על קכ"ז מדינות, ואולי השבעה הנותרים היו ממונים עליהם שבעת שרי פרס ומדי) ומינה עליהם אחשדרפנים, שהם היו קבועים לפקח בעניני המדינה מצד המלך, כי הפחות והשרים היו נבחרים מן בני המדינות, והאחשדרפנים היו נקראים אחשדרפני המלך, כי היו מצדו לעיין ששרי המדינות לא יעשו דבר נגד דתי המלך, ועל האחשדרפנים היו שלשה יועצי המלך לקחת מהם חשבון ושיתנו להם עצה מכל מעשיהם, ועי"ז לא יוזק המלך, וזה כולל שלא יוזק במדיניות, כי הממונים בכל מדינה מצדו יפקחו לטובת המלך וכן שלא יוזק בגופו ע"י טרדת המלוכה וכובד משאה:

   אבן עזרא

   שפר, בכל מלכותא הטעם מלכות כשדים.

3. (ג)וְעֵלָּא מִנְּהוֹן סָרְכִין תְּלָתָא דִּי דָנִיֵּאל חַד־מִנְּהוֹן דִּי־לֶהֱוֺן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּין יָהֲבִין לְהוֹן טַעְמָא וּמַלְכָּא לָא־לֶהֱוֵא נָזִק

   מצודת דוד:ועלא. ולמעלה מהם העמיד ג׳ שרים אשר דניאל היה אחד מהם: די. אשר הק״ך שרים ההם יהיו נותנים עצה אל שלשת השרים הראשים בכדי שלא יהיה למלך נזק והפסד מה בדבר המלכות ר״ל לזה הרבה שרים ומושלים למען ייעצו בחכמה לשמור את המלך מן הנזק:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   סרכין. שם מין שררה:

   רש"י

   ועלא מנהון. ולמעלה מהן:

   די להון אחשדרפניא. שיתנו האחשדרפניא הללו עצה לשלשה האפרכים:

   ומלכא לא להוא נזיק. והמלך לא יהא נפסד בשום דבר מלכות המוטל עליהם לעשות:

   אבן עזרא

   ועלה, סרכין גדולים מהאחשדרפנים.

   נזיק כמו: בנזק המלך.

4. (ד)אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח עַל־סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא כָּל־קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל־כָּל־מַלְכוּתָא

   מצודת דוד:אדין. אז דניאל זה היה מנצח ומתגבר בכל דבר על חבריו ועל הק״ך שרים אשר תחתיהם: כל קבל. בעבור אשר היה בו רוח חכמה יתירה ומרובה והיה משכיל בכל דבר לאמתו: מלכא. והמלך חשב להעמידו למושל על כל המלכות בראותו מרבית שכלו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עשית. ענין מחשבה כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמו):

   רש"י

   דניאל דנה. דניאל זה:

   מתנצח. מתגבר:

   ומלכא עשית. המלך היה חושב בלבו להקימו על כולם:

   מלבי"ם

   אז דניאל זה היה מתגבר על הסרכים והאחשדרפנים, על כי רוח יתירא בו, והמלך חשב להקים אותו על כל מלכותו, שדניאל הראה לכולם הנהגה יותר מעולה מאשר הנהיגו הם, וזה ע"י רוב חכמתו, וראה המלך שטוב יותר לתת כלל ההנהגה ביד איש אחד משכיל כמוהו, כי בפשע ארץ רבים שריה ובאדם מבין יודע כן יאריך:

   אבן עזרא

   אדין, מתנצח כמו מנצח.

   עשית חשב כמו: עשתנותיו. וככה עשתי עשרה, כאשר פירשתי בספר המספר.

5. (ה)אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְכוּתָא וְכָל־עִלָּה וּשְׁחִיתָה לָא־יָכְלִין לְהַשְׁכָּחָה כָּל־קֳבֵל דִּי־מְהֵימַן הוּא וְכָל־שָׁלוּ וּשְׁחִיתָה לָא הִשְׁתְּכַחַת עֲלוֹהִי

   מצודת דוד:אדין. אז כל השרים ההם היו מבקשים למצוא על דניאל עלילה מה בענין דבר המלכות: וכל. אבל שום עלילה ודבר השחתה לא יכלו למצוא בו: כל קבל. בעבור אשר היה נאמן וכל דבר משגה והשחתה לא נמצא עליו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עילה. עלילה, ובדרז״ל עילה מצאו (כתובות כ):

   שלו. משגה כמו על השל (ש״ב ו):

   רש"י

   הוו בעין עלה. היו מבקשים עלילה למצוא לדניאל בדבר המלכות שיוכלו להלשין עליו:

   מלבי"ם

   השאלות: (ה) למה כפל וכל עלה ושחיתא לא יכלין להשכחה, וכי שלו ושחיתה לא השכחת ביה?:

   אז הסרכים והאחשדרפנים קנאו בו, ובקשו למצוא עלילה לדניאל מצד המלכות, שיראו לו שעשה דבר לא טוב בעניני הנהגת המלכות, כמו קבלת שוחד ורמיה וכדומה, אבל כל עלילה ומשחת לא יכלו למצוא (מצד המלכות), כל עומת כי מהימן הוא, ולפ"ז לא נמצא עליו לא עולה אמתית, ולא להמציא עלילת דברים שכבר הוחזק לנאמן ולא היו מאמינים עליו עלילות שקר, וכל שגיה ומשחת לא נמצא עליו, וגם חפשו איזה עון עליו בעצמו חוץ מעניני הנהגת המלכות ולא נמצא עליו שום חטא ופשע, אז אמרו שיוכלו למצוא עליו עלילה ע"י דת אלהיו:

6. (ו)אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ אָמְרִין דִּי לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כָּל־עִלָּא לָהֵן הַשְׁכַּחְנָה עֲלוֹהִי בְּדָת אֱלָהֵהּ

   מצודת דוד:אדין. אז אמרו האנשים האלה הן ראינו אשר לא ימצא לדניאל זה שום עלילה כ״א נמצא עליו בדבר התלוי בדת אלהיו כי לקיים דת אלהיו לא יחוש לדבר המלך המבטל את הדת:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   די לא נהשכח. אמרו ביניהם לא נמצא לדניאל זה שום עלילה:

   להן השכחנא עלוהי. אבל נמצא עליו עלילה ע"י תורת אלהיו אם נוכל לבקש מאת פני המלך שום גזירה שיגזור להעבירו על תורתו והוא לא יקיים את מצות המלך והרי העלילה:

   אבן עזרא

   אדין, בדת מנהג, וכן בלשון ישמעאל.

7. (ז)אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּן הַרְגִּשׁוּ עַל־מַלְכָּא וְכֵן אָמְרִין לֵהּ דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי

   מצודת דוד:אדין. אז השרים ההם התקבצו אל המלך וכן אמרו אליו דריוש המלך לעולם תחיה והוא מדרך מוסר לברך את המלך בראשית האמרים:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   הרגישו. משמשו על המלך:

   מלבי"ם

   השאלות: (ח - ט) איך קבל מהם המלך דבר סכלות כזאת לגזור שלא יתפלל איש לאלהיו, התחת אלהי' הוא?, הלא גם המלך אל אלהים יתפלל? וגם למה לא יבקשו אז דבר מאדם, ואיך יתנו בזה תוקף למלכותו?, היש עצה נבערה מזו?,

   אז הרגישו השרים האלה ובאו פתאום אל מלך, ואמרו לו שכל שרי המדינות הסכימו לקיים דבר, שמי שיבקש בקשה עד שלשים יום מן כל אלהים ואדם לבד מן המלך יושלך לכבשן האש, כי בשלשים יום הראשונים שהמלך בבבל באו אליו שלוחים מכל העמים והמדינות, ואמרו שהסכימו כדי לחזק מלכותו בעיני כל העמים, שבשלשים יום אלה, יביא כל איש בקשתו אל המלך בעצמו, בין הבקשות שיש לאדם מאדם, המלך מוכן למלאות בקשת כל שואל כי חפץ חסד הוא, וידו רחבה ופתוחה למלאות בקשת כל איש, וגם כל תפלה וכל תחנה אשר יתפללו לה' יביאו אל המלך כי ידו כיד אלהים למלאות כל חפץ, ובימי חסד האלה בתחלת מלכותו ימלא כל משאלות אנשים עד שאין צריך לבקש דבר מזולתו, וכל המבקש דבר מזולתו הרי זה כמכחיש טוב המלך וחסדו, או כמכחיש יכולתו, כאילו המלך אינו חפץ או שקצרה ידו מהטיב וממלאות בקשת כל שואל, הוא מחרף את המלך ויושלח לגוב האריות, ועז"א לקימה קים מלכא, ר"ל שבזה יחזקו את המלכות שיהיה לו קיום, שבזה יטה אליו לב כל העמים, בענין שפתו אותו שהוא לטובת המלך ולחזק מלכותו, וע"כ הסכימו לתקפא אסר על העובר שיהיה דינו כמורד במלך, ובקשו, א] שהמלך יסכים על הדבר, וז"ש ובכן תקום אסרא, ב] שיכתוב ויחתמנו בטבעת המלך, כדי שיהיה כדת מדי ופרס שכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב:

   אבן עזרא

   הרגישו התחברו, כמו: נהלך ברגש, למה רגשו גוים.

8. (ח)אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא סִגְנַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הַדָּבְרַיָּא וּפַחֲוָתָא לְקַיָּמָה קְיָם מַלְכָּא וּלְתַקָּפָה אֱסָר דִּי כָל־דִּי־יִבְעֵה בָעוּ מִן־כָּל־אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד־יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא

   מצודת דוד:אתיעטו. התיעצו כל השרים לקיים קיום המלך ר״ל להעמיד ולהקים המלוכה בידו בחוזק רב: ולתקפה. ולחזק חוק גזרה בקשר אמיץ בבל ישונה: די. אשר כל מי אשר יבקש בקשה מה מן כל אלוה או אדם מהיום עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות וזהו למען ידעו הכל שאין כח ביד זולתך והכל בא ממך והוא דבר נאות לחזק המלוכה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   אתיעטו. נועצו:

   לקימה קים מלכא. להחזיק בדת המלך בכח לפי שמחדש באת למלוך וממדינה אחרת אתה וצריך חיזוק:

   די יבעה בעו. אשר יבקש שום בקשה:

   להן מנך מלכא. זולתי ממך המלך:

   לגוב אריותא. לבור שאריות המלך שם:

   אבן עזרא

   ולתקפה אסר כמו: וכל אסר אשר אסרה על נפשה.

   לגוב לבור.

9. (ט)כְּעַן מַלְכָּא תְּקִים אֱסָרָא וְתִרְשֻׁם כְּתָבָא דִּי לָא לְהַשְׁנָיָה כְּדָת־מָדַי וּפָרַס דִּי־לָא תֶעְדֵּא

   מצודת דוד:כען. עתה אתה המלך תחזק הקשר וכתוב מכתב ידך על הכתב: די לא. אשר אין לשנותה מעתה וכמנהג מדי ופרס אשר לא תסור לעולם והוא שאין לשנות דבר אשר רשם המלך:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   תקים אסרא. תעמיד חק זה:

   די לא להשניה. שלא לשנות כדת מדי ופרס:

   די לא תעדא. שלא תעבור:

   אבן עזרא

   די לא תעדא חוק ולא תעבור.

10. (י)כָּל־קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא דָּרְיָוֶשׁ רְשַׁם כְּתָבָא וֶאֱסָרָא

    מצודת דוד:כל קבל. בעבור זאת שהיה הדבר לחוזק המלוכה לזה כתב המלך מכתב ידו על הכתב והקשר:

11. (יא)וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי־רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל־בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל־קֳבֵל דִּי־הֲוָא עָבֵד מִן־קַדְמַת דְּנָה

    מצודת דוד:כדי ידע. כאשר ידע אשר כתב המלך מכתב ידו על הכתב: על. נכנס לביתו במקום מוצנע ועל העלייה היה לו חלונות פתוחות מול ירושלים לכוון בתפלתו למולה כמ״ש והתפללו אליך דרך ארצם וכו׳ העיר אשר בחרת וכו׳ (מ״א ח): וזמנין. ושלשה פעמים ביום היה הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלהיו בעבור אשר כן היה עושה מלפני זה לכן אחז צדיק דרכו:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    כדי ידע. וכאשר ידע:

    וכוין פתיחין ליה בעליתה. בעלייתו:

    נגד ירושלם. לצד בה"מ ואע"פ שחרב עשה כמו שאמר שלמה והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח):

    וזמנין תלתה. ערבית ושחרית ומנחה:

    ברך על ברכוהי. כורע על ברכיו:

    כל קבל די הוא עבד וגו'. ככל אשר היה עושה לפני זאת:

    מלבי"ם

    השאלות: (יא - יב) למה מסר דניאל א"ע למיתה בשביל התפלה, וחי בהם כתיב, ומן הדין אינו מחויב למסור נפש רק על ע"א וג"ע וש"ד, בפרט שהיה יכול להתפלל בלחש שלא ירגיש אדם בו ורחמנא לבא בעי, ועכ"פ בחדר חשוך מוסגר שהחלונות אין מעכבים התפלה, ומלשון הכתוב מבואר שלא נשמר כלל, וכי לא ידע כי בנפשו הוא?, ומז"ש כל קבל די הוה עבד מקדמת דנא, והלא היום כפשע בינו ובין המות?:

    ודניאל אף שידע שנרשם הכתב, נכנס לביתו וחלונות פתוחים לו בעלייתו נגד ירושלם, ושלש פעמים ביום כרע על ברכיו והתפלל והודה לפני אלהיו כל עומת שהיה עושה לפני זאת, באר שאף שדניאל ידע מגזירה זאת, לא בטל תפלותיו ג' פעמים ביום ולא התחבא להתפלל בבית אחר שלא ידעו היכן הוא, או בביתו במקום מוצנע, רק נכנס לביתו ועלה אל העליה שהיו חלונותיה פתוחים לצד דרום שהוא לצד ירושלים, והתפלל בכריעה, בענין שכל השכנים יכלו לראות דרך החלונות הפתוחים שהוא כורע על ברכיו ומתפלל, אולם למה עשה כן, והלא לא היה מחוייב למסור נפשו בעבור מ"ע, בפרט לדעת הרמב"ן שתפלה דרבנן, והמלך לא נתכוין להעביר על דת, ולמה הכניס את עצמו בסכנה זו, מפרש כל קבל די הוה עביד מן קדמת דנה, ר"ל שדת המלך לא היה להעביר על דת, ולמנוע שום אדם מעשות חובתו המצווה עליו מאת ה', וטעם הגזרה לא היה רק שמי שירצה לבקש בקשה חדשה פרטית יבקשנה מן המלך והוא יעשה בקשתו, וא"צ לבקש מאלהים ואדם, אבל אין בכלל זה התפלה התמידית שאינו מבקש בקשה חדשה רק מודה לה' ומשבח ומתפלל עניני הכלל, כמו על החיים ועל סליחת עון וכדומה, שאין זה ענין אל המלך כלל, זה לא היה בכלל הדת לפי התכלית שניתן הדת הזה שהיה ענינו להגיד שהמלך מוכן למלאות בקשת כל שואל, וז"ש אחר שנודע לכל שדניאל מתפלל תפלה כזאת בכל יום שלשה פעמים תמיד מצד דתו, ועל זה אינו מוזהר מן המלך שלא כיון לזה כלל לבטל מצוה ולהעביר איש ממצות אלהיו ובהגזרה כתוב די לא יבעא בעו, דהיינו שלא לבקש בקשה, ובדניאל כתוב מצלא ומודה, והבדל גדול יש בין מתפלל ובין מבקש, שהתפלה לא תהיה רק לאלהים, ולא נמצא מאדם לאדם בשום מקום ששופך נפשו להשם לבד, וזה אינו כלל בכלל הפקודה, ועל זה בטח דניאל ולא התירא:

    אבן עזרא

    וכוין חלונות, וכן בלשון ישמעאל.

    נגד ירושלם כמו שכתוב: והתפללו אליך דרך ארצם.

    וזימנין תלתא הם השלש תפילות שהעתיקו קדמונינו.

    בריך על ברכוהי כמו: ויברך על ברכיו.

    ומצלא מתפלל, וכן בלשון ישמעאל.

12. (יב)אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ וְהַשְׁכַּחוּ לְדָנִיֵּאל בָּעֵא וּמִתְחַנַּן קֳדָם אֱלָהֵהּ

    מצודת דוד:אדין. אז האנשים האלה התקבצו אל בית דניאל ומצאוהו מבקש ומתחנן לפני אלהיו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הרגשו. ענין קבוץ כי בקבוץ עם רב נשמע קול המיה ורגישה וכן למה רגשו גוים (תהילים ב׳:א׳):

    רש"י

    הרגישו. משמשו ותפשו:

    מלבי"ם

    אדין, אז באו האנשים ברגש ומצאו לדניאל מבקש ומתחנן לפני אלהיו, שינה הלשון שמצאו אותו מבקש, שהם היה דעתם להלשין עליו שבקש בקשה פרטית בתפלתו ועבר על מצות המלך:

13. (יג)בֵּאדַיִן קְרִיבוּ וְאָמְרִין קֳדָם־מַלְכָּא עַל־אֱסָר מַלְכָּא הֲלָא אֱסָר רְשַׁמְתָּ דִּי כָל־אֱנָשׁ דִּי־יִבְעֵה מִן־כָּל־אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד־יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגוֹב אַרְיָותָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר יַצִּיבָא מִלְּתָא כְּדָת־מָדַי וּפָרַס דִּי־לָא תֶעְדֵּא

    מצודת דוד:באדין. אז קרבו אל המלך ואמרו לפניו על דבר הקשר הנעשה בעבור המלך וכה אמרו הלא במכתב ידך רשמת הקשר אשר כל איש אשר יבקש דבר מן כל אלוה או אדם עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות: ענה. השיב המלך ואמר אמת הדבר ועשויה היא בחוזק כמנהג מדי ופרס ואשר לא תסור לעולם ר״ל ע״כ כן יהיה הואיל ורשמתי אני אין להשיב וכמנהג הקבוע:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    על אסר מלכא. על בטול אסור המלך אשר באו להלשין:

    יציבא מילתא. אמת הדבר:

    מלבי"ם

    השאלות: (יג) מז"ש על אסר מלכא, הלא אסר רשמת, מה רצו בשאלה זאת, והלא הדת כתובה בדתי פרס ומדי, והי"ל רק לאמר שדניאל התחייב מיתה כי עבר על הדת?:

    באדין קריבו ואמרין קדם מלכא, ר"ל באשר ידעו שיש להצדיק את דניאל כנ"ל, והתיראו שהמלך כשיודע לו כונתם יפרש פירוש אחר בפקודה זאת לזכות את דניאל, לכן באו כשואלים על אסר מלכא, היינו שי"ל שאלה בזה, והא הלא אסר רשמת די כל אנש דיבעא, שאלו אם הוא איסור כולל על כל איש ואיש ועל כל מיני תפלה, כי הם מחליטים שהיא גזרה כוללת על כל איש וכל מיני בקשות, ועז"א המלך אמת הדבר כדת מדי ופרס שלא תשוב, והודה לדבריהם:

    אבן עזרא

    באדין, לגוב אריותא בור היה מלא אריות ושם משליכים טרפם וכל מי שהיה בן מות.

14. (יד)בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן־בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא־שָׂם עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם וְעַל־אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ

    מצודת דוד:באדין. אז השיבו ואמרו לפני המלך אשר דניאל אשר הוא מן בני הגולה של יהודה לא עשה לעצמו טעם ועצה לחוש עליך המלך ועל הקשר אשר רשמת ר״ל אינו חושש על קיום מלכותך ועל דבריך: וזמנין. שלשה פעמים ביום מבקש בקשתו מאלהיו:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    לא שם עלך: מלכא טעם. לא נתן לב ועצה לחוש על גזירותיך:

    בעא בעותיה. מתפלל תפלתו:

    מלבי"ם

    באדין, אז מצאו מקום להלשין על דניאל, שלא נתן לב לשמוע להמלך ולאסורו:

15. (טו)אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ

    מצודת דוד:אדין. אז כאשר שמע המלך את הדבר הרבה היה הדבר רע בעיניו: שם בל. שם על דניאל ליתן כופר ממון פדיון נפשו להצילו ממות, או כל לאו שמצא לבל עשות לו מאומה היה טוען בעבורו ועד שקיעת החמה היה מתעסק להצילו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בל. הוא מל׳ מנדה בלו והלך (עזרא ד׳) וענינה מס וגולגולת, או הוא מענין לאו כמו בל למד צדק (ישעיה כו):

    משתדר. ענין ספק והשתדלות בדרז״ל השתדל להיות איש (אבות פ״ב):

    רש"י

    כדי מלתא שמע. כאשר שמע הדבר:

    שגיא באש עלוהי. הרבה הרע בעיניו שהיה אוהב את דניאל וקשה עליו מיתתו:

    ועל דניאל שם בל לשיזבותיה. על דניאל שם דחוי לדחות הדבר להצילו ואמר להם איני מאמין לכם:

    בל. איני יודע דוגמתו אך ענינו יורה פתרונו:

    ועד מעלי שמשא. ועד בא השמש היה משתדל להצילו אבל כשהגיע זמן תפילתו כרע להקב"ה על ברכיו והתפלל תפלתו ושוב לא היה לו פתחון פה להצילו:

    מלבי"ם

    השאלות: (טו) באיזה אופן רצה המלך להצילו וכי לא ידע כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב?:

    באדין, אז כאשר שמע המלך את הדבר מאד הורע בעיניו, ועל דניאל שם בל להצילו, פי' שאז חזר המלך מדבריו ואמר שגזרה זאת לא חלה על דניאל, באשר הוא מתפלל תפלה קבועה ג"פ בכל יום מצד דתו, לא בקשה חדשה על ענין פרטי, ואין ראוי להעביר על דת, ואין בכלל הפקודה התפלה הכוללת שאינה בקשה פרטית, [ומלת בל, כמו בלי ובלתי, שהוא מלת השלילה] אמר שדניאל אינו בכלל הגזרה ובל חלה עליו, ובזה השתדל עד בא השמש להציל אותו:

    אבן עזרא

    באש עלוהי רע בעיניו שם בל. לבו כמו בלשון ישמעאל בל לב להצילו ועד בא השמש. משתדר. אין לו חבר ופירושו כמו מחשב בכל יכולתו ומבקש עלילות:

16. (טז)בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל־מַלְכָּא וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּי־דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי־כָל־אֱסָר וּקְיָם דִּי־מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה

    מצודת דוד:באדין. אז האנשים האלה התקבצו כולם על המלך כי להלשין באו רק מקצתם וכאשר ראו שחפץ המלך להצילו התקבצו כולם ואמרו למלך דע אתה המלך אשר יש מנהג קבוע למדי ופרס אשר כל קשר ודבר קיום אשר יקיים המלך לרשום שמו עליו שוב אין לשנותם:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    די מלכא יהקם. אשר המלך יגזור ויעמוד לא לאדם לשנותו:

    מלבי"ם

    באדין, אז רעשו על המלך ואמרו דע שדת מדי ופרס הוא, שכל איסור שיקים המלך לא להשניה, ר"ל שאין לעשות בו שנוים רק לקיימו כפי פשוטו, ולא לעשות בו פירושים ולשנות ענינו לומר שאינו חל על איש או ענין פלוני, ובזה נצחו את המלך:

17. (יז)בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח־לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ

    מצודת דוד:באדין. אז אמר המלך להביא את דניאל ולהשליכו אל בור של האריות: ענה. הרים המלך קול ואמר לדניאל אלהך אשר אתה עובד אותו בכל עת הוא יצילך:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אלהך, המלך החזיק שאינו חייב מיתה ע"פ הדין, מפני שהוא מתפלל תמיד תפלה קבועה וזה אינו בכלל האיסור, ורק הם מטים משפטו, וע"כ אמר שמצד זה שאת פלח ליה בתדירא ואתה זכאי בדינך אלהים יצילך:

18. (יח)וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל־פֻּם גֻּבָּא וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי דִּי לָא־תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּאל

    מצודת דוד:והיתית. הובא אבן אחת ושמו אותו על פי הבור: וחתמה. לבל יוכלו לזוז את האבן ממקומה חתמה מלמעלה בחותם טבעת המלך ובחותם טבעות שריו אשר לא תשתנה הרצון בדניאל כי רצון המלך היה בחייו וחשש פן ישנו רצונו כי ימיתוהו מהשלכת אבנים וכדומה ורצון השרים היה במיתתו וחששו פן המלך ישנה רצונם כי יעלהו מן הבור או ישמרהו מן האריות באיזה תחבולה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    והיתית אבן חדה. והובאת אבן אחת בכל ארץ בבל אין אבן כי אם לבנים כמ"ש הבה נלבנה לבנים (בראשית יא) למדנו שאין אבן בבבל ולפי שעה הביאוה מלאכים מא"י אם התנה במעשה בראשית על הים שיקרע לבני ישראל ועל האש שיצטנן לחנניה וחביריו ועל האריות מהזיק לדניאל לא התנה על זריקת אבן וזיין שלא יזיק באדם והמלך אמר מעם האריות אי אפשר לסלקו שכבר נגזרה גזירה אזדהר בו מהזקת אדם והנס אם יבא יבא סא"א:

    ושמת על פים גובא. הושמה על פי הגומא:

    בעזקתיה. בטבעתו שלא יזיזוה ממקומו וישליכו עליו אבנים להרגו:

    די לא תשנא צבו בדניאל. שלא ישתנה רצונו כלומר שלא יעשו לו היזק שלא כרצונו (ס"א כרצונם):

    מלבי"ם

    והיתית, והובא אבן אחת והושמה על פי הגוב ויחתמה המלך בטבעתו ובטבעת שריו שלא ישתנה רצונו בדניאל, ר"ל שלא יהרגוהו אויביו ע"י אבנים, או שישחקו וילעיגו לו באונאת דברים, וכן נחתמה בטבעותיהם בל יאמרו שנתנו לאריות בשר הרבה, ועי"ז הניחו את דניאל:

    אבן עזרא

    בעזקתיה בטבעתו. ויש אומרים: כי כן ויעזקהו.

19. (יט)אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא־הַנְעֵל קָדָמוֹהִי וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי

    מצודת דוד:אדין. אז אחר שחתמו הלך המלך אל היכלו ולן בלא אכילה ולא הכניסו לפניו כלי שמחה וזמר ושנתו נדת ממנו:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ובת טות. לן מבלי סעודת הערב וכן בדרז״ל ובת טות ולא הבדיל (פסחים קז) ר״ל לא אכל בלילה על שלא הבדיל:

    ודחון. הוא הפוך מן חדון ור״ל שמחת כלי זמר:

    רש"י

    ובת טות. לן בתענית:

    ודחון. ושלחן במשנה כך פתר דונש לא הכניסו לפניו שלחן לאכול:

    ושנתה נדת עלוהי. נדדה שנתו:

    מלבי"ם

    אדין, אז הלך המלך להיכלו, ובת טות, לן בתענית, ודחון, פי' ושולחן לאכול, וי"מ חדוה וי"מ פלגשיו, לא הובא לפניו ושנתו נדדה ממנו:

    אבן עזרא

    ובת לן.

    טות צם, וכן בלשון ישמעאל.

    ודחון נגינות ושירות.

20. (כ)בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנָגְהָא וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִי־אַרְיָוָתָא אֲזַל

    מצודת דוד:באדין. אז עמד המלך ממשכבו בשחר בהאיר היום והלך בחפזון אל הבור של האריות:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשפרפרא. כן ת״י על השחר:

    בנגהא. מל׳ נוגה ואורה:

    רש"י

    בשפרפרא. בעלות שחר והרבה יש בתרגום יונתן:

    יקום בנגהא. עמד לאור הבוקר ולא בשלש שעות כשאר מלכים:

    ובהתבהלה לגובא די אריותא אזל. ובבהלה לחפירת האריות אזל:

    מלבי"ם

    אז המלך קם בשחר כשהתחיל להאיר קצת, [עמ"ש ישעיה (ט' א') על אור נגה עליהם], והלך בבהלה לגוב האריות לדעת מה נעשה בדניאל:

    אבן עזרא

    בשפרפרא בעלות השחר.

21. (כא)וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דָּנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח־לֵהּ בִּתְדִירָא הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן־אַרְיָוָתָא

    מצודת דוד:וכמקרבה. וכאשר בא קרוב אל הבור צעק אל דניאל בקול עצב והרים קול ואמר לו דניאל עבד אלהים חיים: אלהך. האלהים אשר אתה עובד אליו בכל עת האם יכול היה להצילך מן האריות:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    וכאשר קרב אל בור זעק לדניאל בקול עצב, ולא ענהו דניאל מפני שלא הכיר את הקול שהיה עציב, ענה המלך ואמר לדניאל, דניאל עבד אלהים חיים האלהים אשר אתה עובד אותו תמיד היכול להצילך מן האריות, ר"ל אחר שהוא אלהים חיים יודע את עבדיו, ואחר שאתה עובד אותו תמיד בודאי רצה להצילך, נשאר השאלה על היכולת אם יכול להצילך:

    אבן עזרא

    עציב מן עצבון.

    בתדירא תמיד.

22. (כב)אֱדַיִן דָּנִיֶּאל עִם־מַלְכָּא מַלִּל מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי

    מצודת דוד:אדין. אז דבר עם המלך ואמר אליו המלך לעולם יחיה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אז דבר דניאל עם המלך, אלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא חבלוני, יען שנמצא לי זכות לפניו, שלפניו היה לי זכות מה שהתפללתי, כי לא עברתי בזה מצות המלך, שהפקודה לא היה לבטל מצות ה', וז"ש ואף קדמך חבולה לא עבדת, לא עשיתי דבר נשחת, כי לא עברתי דבריך בזה, כאומר שאם הייתי עובר מצות המלך לא היה לי בזה זכות לפני ה' שצוה לירא את ה' ומלך, וגם ר"ל שהזכות עצמו שנמצא לי לפני ה' הוא היה המלאך שהצילני מן האריות, כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ להגיד לאדם ישרו, שמדבר מן הזכיות שהם מלאכים הפודים מרדת שחת:

23. (כג)אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל־קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי וְאַף קָדָמָךְ מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת

    מצודת דוד:שלח מלאכה. אלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא השחיתו אותי בעבור אשר נמצא לי לפניו זכות ולא קפח את שכרי: ואף קדמך. ואף לפניך המלך לא עשיתי דבר השחתה וכאומר הנה בדבר התפלה לא יחשב למרד כי אני ואתה חייבים בכבודו:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    חבולה לא עבדת. שום דבר כיעור ושקר לא עשיתי:

    אבן עזרא

    חבולה השחתה.

24. (כד)בֵּאדַיִן מַלְכָּא שַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל אֲמַר לְהַנְסָקָה מִן־גֻּבָּא וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן־גֻּבָּא וְכָל־חֲבָל לָא־הִשְׁתְּכַח בֵּהּ דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ

    מצודת דוד:באדין. אז הרבה מאוד הוטב הדבר על המלך ואמר להעלות את דניאל מן הבור: והסק. והועלה דניאל מן הבור ולא נמצא בו כל חבלה ופצע על אשר האמין באלהיו ולא הסיר תפלתו:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    שגיא טאב עלוהי. הרבה הוטב בעיניו:

    ולדניאל. ואת דניאל צוה להעלות מן הבור:

    די הימן באלהיה. אשר האמין באלהיו:

    מלבי"ם

    אז הוטב מאד [התשובה הזאת וההצלה] אל המלך, ואמר להעלות לדניאל מן הבור ולא נמצא בו שום חבורה, ובאר שהיה לו זכות מפני אמונתו שהאמין בה', ובזכות האמונה נעשה לו הנס הזה:

    אבן עזרא

    והוסק כמו: אסק שמים.

25. (כה)וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי־אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל וּלְגֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן וְלָא־מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי־שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכָל־גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ

    מצודת דוד:והיתיו. והביאו את האנשים האלה אשר הלשינו מלשינות על דניאל והושלכו אל בור האריות המה ובניהם ונשותיהם: ולא מטו. לא הגיעו לתחתיות הבור עד אשר משלו בהם האריות עודם באויר ואכלו אותם ואף עצמותם כתתו דק דק:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    די אכלו קרצוהי. אשר הלשינו עליו:

    ולא מטו לארעית גובא. לא הגיעו לתחתיות הבור עד שמשלו בהם האריות וכל עצמותיהם הדיקו:

    מלבי"ם

    השאלות: (כה) למה צוה להשליך את האנשים לגוב האריות והלא לא באו בעלילות שקר והוא נתחייב מיתה כדין, ואם ניצול בנס בעבור זה לא נתחייבו המה מיתה, והלא נבוכדנצר לא צוה להשליך לכבשן את האנשים שהלשינו על חנניה מישאל ועזריה הגם שגם המה נצולו בנס?:

    וצוה המלך והשליכו את המלשינים אל הבור והאריות הדיקו את עצמותיהם, ובזה מבואר שהיו רעבים מאד ובכ"ז לא נגעו בדניאל וזה מגדיל הנס:

    אבן עזרא

    ולא מטו לארעית גובא לא הגיעו לתחתית הבור.

    גרמיהון עצמותם, חמור גרם.

26. (כו)בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל־עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי־דָיְרִין בְּכָל־אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא

    מצודת דוד:באדין. אז כתב דריוש לכל העכו״ם וכן כתב לכל עממיא וכו׳ אשר שוכנים בכל הארץ שלומכם יתרבה:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י

    רש"י

    באדין דריוש מלכא וכו'. די דארין בכל ארעא שדרין בכל הארץ שלמכון יסגא:

27. (כז)מִן־קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל־שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֺן זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן־קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי־דָנִיֵּאל דִּי־הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין וּמַלְכוּתֵהּ דִּי־לָא תִתְחַבַּל וְשָׁלְטָנֵהּ עַד־סוֹפָא

    מצודת דוד:מן קדמי. מלפני הושם גזרת אומר אשר בכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ומתפחדים מלפני האלהים של דניאל אשר הוא אלהים חי וקיים לעולם ומלכותו היא מלכות אשר לא תושחת וממשלתו עד סוף ימי עולם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    מן קדמי, נתן פקודה שייראו את אלהי דניאל, כי כל אלה אלילים אין בם חיות כי הם כחות טבעיות בלי חיות ושכל, והוא חי וקים, הכוחות הטבעיות שייחסו להם העכו"ם אלהות, כמו האש שעבדו אותו הפרסיים בימים ההם יתגברו עליהם כחות אחרות מנגדות להם, המים מכבים את האש, ואינם מתמידים לעולם כי כל כח טבעי יש לו סוף, אבל מלכותו די לא תתחבל ע"י כח נגדי לו, ושלטנה עד סופא שהוא נצח:

28. (כח)מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּי שֵׁיזִיב לְדָנִיֵּאל מִן־יַד אַרְיָוָתָא

    מצודת דוד:משיזב. מפלט ומציל ועושה אותות ודבריו תמוהים בשמים ובארץ אשר הציל את דניאל מיד האריות:

    עוד פירושים על פסוק כח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    משיזב ומציל, וגם עושה אתין ותמהין ונפלאות למעלה מן הטבע כמבואר מן הנס שהציל לדניאל, שהיה על צד הפלא:

29. (כט)וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פָּרְסָאָה

    מצודת דוד:ודניאל דנה. ודניאל זה הצליח למשול ממשל רב בימי מלכות דריוש ובתחלת ימי מלכות כורש הפרסי אבל לאח״ז פירש עצמו מעבודת המלך ומנה את זרובבל תחתיו וכמ״ש למעלה:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ובמלכות כורש. שמלך אחר דריוש שלא מלך דריוש המדי אלא שנה אחת ונהרג במלחמה כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון והמליכו את כורש חתנו עליהם בתוך החיל:

    מלבי"ם

    ודניאל דנה הצלה וכו' ובמלכות כרש, ולמעלה [א' כ"א] אמר ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש, ופי' הרי"א לפמ"ש היוסיפון שאחר שהושלך לגוב האריות בקש רשות להתפטר מעבודת המלך וללכת לשושן, והשיג רשות, וזרובבל נכנס בהיכל המלך במקומו, ובתוך כך מת דריוש ומלך כורש במקומו, ונתעכב שם עד עליית בני הגולה לירושלים, וגם כתב שהאגרת ששלח דריוש לכל העמים היה הקדמה אל חפצו ואל נדרו שנדר הוא וכורש לשלח רצונים חפשים לבנות בית ה', וע"כ הודיע גדולת מעשיו ונפלאותיו, למען ייראו את ה' אלהי ישראל:

    אבן עזרא

    ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה והנה יורה כי לא חיה יותר כי זקן היה וששבצר הוא זרובבל ולא דניאל בשתי ראיות: שאמר על זרובבל: פחת יהודה ויהי לו לששבצר שמיה כי פחה שמיה. וראיה אחרת גדולה וחזקה מזאת, שאמר זכריה: ידי זרובבל יסדו הבית הזה, וככה כתוב בספר עזרא ושם כתוב: אדין ששבצר דך אתא יהב אשיא די בית אלהא די בירושלים.