דניאל פרק י״א

מספר פסוקים: 45
פירושים בעמוד: מצודת דוד, מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

(א)וַאֲנִי בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ
מצודת דוד:ואני. הוא דברי המלאך: עמדי. עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל שרכם בדבר השאלה אשר שאל הוא ולא פירש מה היתה השאלה ואולי שאל שיקח כורש את המלוכה וישלח את ישראל לארצם והוא היה מתחזק עמו על זאת ולזה גם הוא התחזק עתה עמו על אלה:
עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ולמעוז. מלשו׳ עוז וחוזק:
רש"י
ואני בשנת אחת לדריוש המדי. בנפול מלכות בבל והתחילה ממשלת מדי ופרס והיו מבקשים שרי מדי ופרס מאת המקום להכביד עול ממשלת אימתם עליכם אני גבריאל עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל שרכם:
מלבי"ם
ואני, פי' רי"א שבשנת אחת לדריוש, עמדתי למחזיק ולמעוז לדריוש, שהוא היה לבו טוב על ישראל, וכמ"ש ביוסיפון שנודע לדריוש מענין המכתב של המלאך ופתר של דניאל שנענש על ששלח יד בכלי המקדש, ונדר ליתן רשות לבנות הבית, ובזה היה המלאך למעוז לו להוציא הדבר מכח אל הפועל ע"י כורש חתנו:
אבן עזרא
ואני. היה בספרד חכם שמו בן היוצר, וחבר ספר הקץ ופירש למועד מועדים וחצי אלף וחמש מאות שנה ותחילתם משנת אחת לדריוש המדי והנה טעה כי חשב כי זה הפסוק דברי דניאל ואיננו רק דברי המלאך, כי הוא דבק למעלה. ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם - והטעם: אם עזרני עתה בהלחמי עם שר פרס, גם אני עזרתיו עם שר כשדים, אז מלך דריוש המדי כאשר הוא כתוב: ודריוש מדאה קבל מלכותא וזהו: ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל והעד שהם דברי המלאך, כי כתוב אחריו ועתה אמת. ויש לתמוה מהפסוק, ואם טען הטוען הראה לי כמוהו שהפסיק וחזר במלת לו, על הפרשה העליונה הראיתי לו, וירא אליו ה' באלוני ממרא, ויגש אליו יהודה וקודם שאדבר על דבר פרס אדבר על דבר המלאכים ואין ביניהם קנאה. וכתוב: עושה שלום במרומיו והנה הם סודות עמוקות לא יבינום רק אחד מני אלף, ואומר בסוד התולדות ודברי נשמת אדם שאיננה גוף וחכמת הגלגלים ותנועתם עם דברי המשרתים והמזלות, ועתה ארמוז לך רמיזות כי כבוד אלהים הסתר דבר ואתה שים לבך לתבונה והשם יתן לך חכמה.
נאום אברהם המחבר: הנה נא הואלתי לדבר האחד שהוא טרם החשבון הוא, מפאה אחת סבת כל החשבון ומפאה אחרת הוא כל החשבון לא יוסיף ולא יגרע והוא סבת כל תוספת וחסרון, והוא לא יקבל כפל ולא חילוק והוא סבת שניהם וזה האחד הוא עולם הראשון כנגד העולמות שהם אחריו, וזה העולם אינו גוף והוא הנקרא מראה כבוד השם העליון ולא ישתנה בעצם או במערכת, ואין לו זמן ומקום והשם הנכבד בקרבו. והעולם השני שהוא התיכון, שם נשמות צורות אמת בלא גופות, גם נשמות בגופות ואין להם מספר אצלינו גם הגופות כגופות וכולם הם נכבדות, כי אין להם הפך או תמורה או שינוי בעצמם, רק על דרך מקרה במערכת תנועתם וזה העולם יקרא: היכל הקדש והם שמי השמים ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל, על כן תירגם יונתן בן עוזיאל קדיש במרומא בית שכינתיה וזה הוא שהזכיר בתחילה יושב על כסא והוא כסא הכבוד ושוליו. והטעם ושולי הכסא מלאים את ההיכל ואמר קדיש על ארעא עובד גבורתיה והנה השנים הנעלמים והזכיר אחרי כן קדיש בעלמי עלמיא. ודע כי התואר לא ישתנה כנגד המקומות על כן סוד דבריו הוא וקרא והנה גופות העולם התיכון לא תחילנה ולא תכלינה, וכתוב על זה העולם הללוהו כל מלאכיו, גם צבאיו גם המשרתים גם שני המאורות, ואמר על הכל: כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, ויש הפך בתנועות מי מהם הולכים ממזרח למערב והפך גם צפונית גם דרומית גם בקו השוה גם ישרים במרוצתם גם שבים אחורנית, גם עומדים גם מהירים גם מתאחרים גם עולים גם יורדים גם נראים גם נעלמים גם מתחברים המשרתים לבדם ק"כ מחבר, והם העליונים אין קץ להם ופעמים לנוכח ופעמים במבט אהבה, ואומר וכל זה אין ביניהם רק ככה יתחדשו מעשים בעולם השפל, בעבור תנועתם והשתנותם פעם לטוב פעם לרע, ואלה דברים צריכים פירוש ארוך ולא יכילם ספר אחד לדעת סודם על מה זה. והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע, וכולו מלא גופות דקות גם עבות וגופות יש בהם נשמות גם רוחות גם נפשות והאדם לבדו הוא סוד זה העולם השפל ובעבורו נברא ונשמתו קשורה בנשמות העליונות, ובעבור כי המדבר אדם גם השומע הוא אדם על כן העליונים על האדם גם השפלים על מתכונת האדם, והנה אדיר העליונים וישפילם כי לא אוכל לדבר אם לא יעשה ככה ויגביה השפלים. על כן אמרו חכמים ז"ל: דברה תורה כלשון בני אדם. יאמרו: וראש עפרות תבל, וכסה את עין הארץ, והאזיני ארץ הטי אזנך, ועל האבן כי היא שמעה דבר ה', ותפתח הארץ את פיה, מירכתי ארץ בלב ימים, על שפת הנהר, יד הירדן, וכובע ישועה בראשו, עיני ה', באזני ה', כי פי ה' דבר, בדבר שפתיך, אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים, ויאמר ה' אל לבו, על כן המו מעי לו, ותחת רגליו, ועל זה הדרך, ויחר אף ה', אוהב ה', וילך ה', ה' למבול ישב, הנה ה' רוכב על עב קל, עורה למה תישן, ויקץ כישן ה', החשתי מעולם, אחריש אתאפק. והנה שר פרס הוא הפקיד על המחברת הגדולה או האמצעית והנה דניאל הזכיר הפקיד בשם המלאך, ודבר העוד הוא המבטי שהוא מאהבה וטעם כ"א יום כנגד הפקיד על דניאל בעצמו, כי כאשר יש פקידי על כל גוי כן יש על כל איש והפך זה וזה היא המלחמה, והנה זה העולם השפל הוא עולם ההפכה והתמורה בעצם ובמערכה ובתנועה, והצורה שהזכיר דניאל היתה נראה לו במראות נבואה. וכבר גליתי לך סוד המלאכים הקדושים בדרך קצרה ברמיזות ויש ראיה על כל זה מדברי הנביאים, גם ראיות מחכמות החיצונות, ודע כי גזירות העוברות והעתידות באות מהשמים והם דברי השם וכתוב: לעולם ה' דברך נצב בשמים וסוד המערכות מתחילת בריאתם על כל מערכות השמים הם הספרים, על כן סוד החלומות, ועתה אשוב לפרש דברי המלאך.
(ב)וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ הִנֵּה־עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר־גָּדוֹל מִכֹּל וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן
מצודת דוד:אמת. דבר המתקיים בבל ישונה: שלשה מלכים. עם כורש המולך עתה כי הנבואה ההיא היתה בימי כורש כמ״ש בתחלת הענין בשנת שלש לכורש וכו׳ בימים ההם וכו׳ ואחר כורש מלך אחשורוש ואחריו דריוש בנו: והרביעי. הוא דריוש בן אחשורוש שהוא רביעי לדריוש המדי שלקח המלוכה מבלשאצר והוא היה הראשון למלכי מדי ופרס: מכל. ר״ל מכל מלכי פרס שלפניו: וכחזקתו. וכאשר יתחזק מאוד בעושר רב: יעיר הכל. יעורר כל בני ארצות ממשלתו להלחם עם מלכות יון:
עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
יעיר. יעורר כמו יעיר קנאה (ישעיה מג):
רש"י
הנה עוד שלשה מלכים וגו'. רז"ל אמרו בסדר עולם זה כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית ומה ת"ל רביעי רביעי למדי, אבל בספר יוסף בן גוריון כתוב שהיה לו בן לכורש שמלך תחתיו לפני מלוך אחשורוש ושמו במבישה:
וכחזקתו. של דריוש:
בעשרו יעיר. את כל מלכותו להלחם עם מלכות יון:
מלבי"ם
ועתה אמת אגיד לך, את אשר נגזר עוד על ישראל, הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס, חוץ מכורש, והרביעי עם כורש, וכחזקתו על ידי עשרו יעיר הכל, שיעיר כל חיילותיו להלחם את מלכות יון, כי אז לא היה מלך מיוחד ביון, רק שופטי ארץ:
אבן עזרא
ועתה אמר הגאון: כי מלכי מדי ופרס הם ד' ואלה הם: דריוש המדי, וכורש הפרסי, גם אחשורוש, ודריוש הפרסי, שהרגו אלכסנדרוס ופירש הנה עוד שלשה מלכים עם כורש ויהיה פירוש והרביעי שהוא דריוש הפרסי הוא רביעי לדריוש המדי, כי זאת הנבואה היתה בשנת שלש לכורש הפרס. ורבי משה הכהן הספרדי אמר: כי ו' מלכים היו: הא' דריוש הזקן הוא המדי, והשני כורש הפרסי, והג' אחשורוש, והד' ארתחששתא, שצוה שלא תבנה עיר הקדש. וה' דריוש הפרסי, שצוה לבנות הבית. והו' הוא ארתחששתא העשיר, שהרגו אלכס נדרוס, הוא שעלה עזרא גם נחמיה בימיו כאשר הוא כתוב. ולפי דעתי: יהיה פירוש הנה עוד שלשה מלכים והרביעי לא יספר עמם כורש, כי הכתוב עוד שהן עתידין להיות ויש לטעון עליו אם פירוש עוד ככה, למה אמר הנה עוד שלשה מלכים, כי משמע דברו לא יותר ולמה אמר והרביעי והנה היה ראוי שיאמר הנה עוד ד' מלכים?! ויש עוד להשיב: הנה כורש מלך שלש שנים כי כן כתוב, וכתוב במגלה כי מעשה המן היה בשנת י"ב למלכות אחשורוש ובספר מלכי פרס כי כל מלכותו ארבע עשרה שנה, א"כ מתי מלך ארתחששתא הראשון שצוה שלא תבנה הבית?! ולפי דעתי: כי חמשה מלכים הם מלכי מדי ופרס: הא' דריוש המדי, והב' כורש הפרסי, וגם הג' הוא אחשורוש וזה השם הוא לשון פרסיים ובלשון כשדים הוא ארתחששתא, הוא שצוה שלא תבנה ירושלים, וככה כתיב: בימי אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים והנה פי' השטנה והאגרת בלשון תרגום כאשר נכתבה והפירוש הפרשה הנזכרת בימי ארתחששתא כתב בשלם ואין זאת השטנה דברי המן, כי לא היתה בתחלת מלכותו רק כאשר מלך אחשורוש צוה שיעלו היהודים ויבנו הבית, על כן כתוב: כי סליקא מן לותך כי ברשותו הלכו ובעבור האגרת שנכתבה לו החמיץ ככורש וזהו ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס. ועל דרך הפשט, אילו היה מלך אחד היה כתוב כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כמשפט הלשון והנה אחר כורש היו שלשה לבדם והם אחשורוש שהוא ארתחששתא הראשון, והשני דריוש הפרסי שהוא רביעי לכורש, שהנבואה בימיו הוא ארתחששתא שמלך שנים רבות, כי הנה כתוב בעזרא שנת שלשים למלכותו, ושם כתוב כי הוא מלך בבל, כי כן הבבלים קראו שמו ארתחששתא והיה שמו בלשון פרס דריוש, כי כתיב בספר מלכי פרס כי דריוש היה שם המלך שהרג אלכס נדרוס.
וטעם יעיר הכל כי אנשי מלכותו שלחו בעבור אלכסנדרוס גם שריו הרגוהו בלילה במקום שברח שם, זה אחשורוש שהיה דריוש.
(ג)וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ
מצודת דוד:ועמד מלך גבור. הוא אלכסנדרוס מוקדון מלך יון: ועשה כרצונו. כי יהרוג את דריוש ויכבוש את פרס:
עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ועמד מלך גבור. ביון הוא אלכסנדרוס מוקדן:
ועשה כרצונו. בדריוש מלך פרס ויהרגהו ויקבל מלכותו וישתעבדו פרסיים ליונים:
מלבי"ם
ועמד מלך גבור, הוא אלכסנדר המוקדוני. ומשל ממשל רב, קצר בדבר מפני שכבר נודעו לו הפרטים במראה השניה:
אבן עזרא
ועמד מלך גבור זה הוא מפורש אלכס נדרוס, שנחלש דריוש מפניו.
(ד)וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד־אֵלֶּה
מצודת דוד:וכעמדו. כאשר יעמוד להתחזק ביותר: תשבר מלכותו. ימות אלכסנדרוס: ותחץ. והמלכות תחולק לד׳ מלכיות בארבעת הרוחות של ארצות ממשלת אלכסנדרוס והם רומא ומצרים וא״י ופרס כמ״ש למעלה: ולא לאחריתו. המלכיות האלו לא יחולק לבניו ונקראים הבנים אחרית על כי המה נשארים אחר אביהם וכן ואחריתכם בסירות דונה (עמוס ד׳:ב׳): ולא כמשלו וכו׳. המלכיות ההם לא ימשלו ממשל רב כממשלת אלכסנדרוס כי תנתש מלכותו. כי מלכות אלכסנדרוס תתחלק לד׳ מלכיות האמורים למעלה וגם למלכיות אחרים קטנים מלבד אלה ולזה לא יתחזקו ביותר להיות כמוהו:
עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ותחץ. ענין חלוקה כמו ויחץ את הילדים (בראשית ל״ג:א׳):
תנתש. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א):
רש"י
וכעמדו תשבר מלכותו. וכשיתחזק הרבה ויעמוד על חזקתו תשבר מלכותו שימות:
ותחץ לארבע רוחות השמים. כתוב בספר בן גוריון שחלק מלכותו לארבע ראשים ממשפחתו הם ד' ראשי נמר שראה דניאל וארו חיוא אחרי כנמר (לעיל ז) ולה גפין ארבע די עוף על גבה וארבע ראשין לחיותא המשיל זה במזרח וזה במערב זה בצפון וזה בדרום, וכן בחזיון הראשון ותעלינה חזות ד' תחתיה (לעיל ח) בקרנו של צפיר השעיר:
ולא לאחריתו. ולא תבא הממשלה לבניו אלא לבני משפחתו אחריתו אינו נופל אלא על לשון בנים וכן הוא אומר (עמוס ד׳:ב׳) ונשא אתכם בצנות ואחריתכם בסירות דוגה, ות"י ובניכון ובנתיכון בדוגית ציידין:
ולא כמשלו אשר משל. ולא תהא מלכות של אלו חזקה כמו של אלכסנדרוס:
כי תנתש מלכותו. לחלק לארבע ראשים הללו ולאחרים מלבד אלה:
מלבי"ם
וכעמדו תשבר מלכותו, שמת בקוצר ימים, ותחץ לארבע רוחות השמים, התבאר למעלה (ח' ח'), ולא לאחריתו, לא תשאר המלכות לבניו אחריו, ולא כמשלו, שלא מלכו בכפה כמוהו, ומפרש מ"ש לא לאחריתו כי תנתש מלכותו, שהמלכות תעקר מביתו (עמ"ש ירמיה א' י'), ועמ"ש ולא כמשלו מפרש ולאחרים מלבד אלה, שחוץ מד' המלכים יהיו מושלים קטנים:
אבן עזרא
וכעמדו טעם וכעמדו שמת קרוב לשלשים שנה.
ותחץ כבר פירשתיו.
ולא לאחריתו פירושו ולא לבנו וככה: ואחריהם בפיהם ירצו סלה.
ולא כמשלו לא היה אחד מהארבעה שמלכו תחתיו כמוהו בממשלה.
וטעם ולאחרים מלבד אלה שקשר וגם אחרים על הארבעה מלכים שמלכו בארבעה מקומות כאשר פירשתי. והנה אומר לך עתה כלל: כי מתחלת ויחזק מלך הנגב עד וזרועים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז שהוא בפירוש חרבן בית שני, מלחמות שעברו ולזכור פרטיהן ולחפש הספרים הקדמונים בספר יוסף בן גוריון, אילו היינו יודעין כל דבריו לא יועילנו עתה לדעת שעבר, ועל כן אפרש המלות והטעמים בדרך כלל ואחר חרבן הבית אפרש בדרך פרט עד וכעת קץ, כי משם הם העתידות שנשארו כאשר אפרש.
(ה)וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב וּמִן־שָׂרָיו וְיֶחֱזַק עָלָיו וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב מֶמְשַׁלְתּוֹ
מצודת דוד:מלך הנגב. הוא המולך במצרים ור״ל שיתחזק הוא על בעל מלחמתו והוא מלך הצפון המפורש למטה בענין והוא המולך ברומא: ומן שריו. כאלו אמר מן מלך הצפון ומן שריו אשר ילחמו עמו והוא מקרא קצר ויובן מעצמו: ויחזק עליו. ר״ל בעת המלחמה יחזק עליו ואח״ז ימשול בו ולא ילך ממנו וזמן רב יהיה ממשלתו:
עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ויחזק מלך הנגב. הראש אשר ימליך בנגב יחזק מן הראש שכנגדו המולך בצפון ומן שריו:
מלבי"ם
ויחזק מלך הנגב, הנה בפירוש המראה הזאת נבוכו המפרשים, ולדעתי המראה הזאת באה לפרש את המראות הראשונות ועד פסוק ל"א הראה לו הפרטים שיתהוו במלכות יון עד אנטיוכיוס צורר היהודים, שראה ענינו במראה השניה (סי' ח') במ"ש ומן האחת יצא קרן אחת מצעירה וספר כל מה שיעבור במלכות יון עד בוא הקרן הצעירה, ושם עמד בספורו, כי כבר הודיע סופו שם במ"ש ועד שר הצבא הגדול, ומן פסוק ל"א התחיל לספר ממלכות רומי ולפרש מה שראה באותה מראה, במ"ש והושלך מכון מקדשו וצבא תנתן על התמיד בפשע, ויתר הדברים שכבר בא מחיה הרביעית במראות הקודמות וזה נמשך עד פסוק ל"ו, ומן פסוק ל"ו התחיל לספר מן המחזה שראה במראה הראשונה סי' ז' (פסוק ח' ופסוק כ'), וכן במראה השניה סי' ח' (פסוק כ"ג - כ"ו), ובספור הראשון יצאתי בעקבות הרי"א שפי' זה היטב ע"פ ספורי ד"ה, ובדרך הזה הלכו המפרשים האחרונים, לבד מן פסוק ל"א ואילך נטיתי לדרך אחר, מבואר בספורי דברי הימים הקדמונים שמן הארבע מלכים שמלכו אחר אלכסנדר, התחזקו אח"כ שנים לבד, מלך הנגב שהוא מלך מצרים הדרומי לא"י, ומלך הצפון הוא מלך אשור ובבל הצפוני לא"י, שפילקוס שמלך באשור ובבל ובנה אנטוכיא הוא ובניו כבשו פרס ורוב אסיאה ויון וכולם נקראים בשם אנטיכיוס, וממנו יצא אנטיכיוס הרשע שהצר לישראל, ומלכי הנגב נקראים בשם תלמי (פטאלעמיאוס) ע"ש תלמי הראשון שמלך אחר אלכסנדר והוא הרע לישראל, ובנו הנקרא תלמי פולידיפוי, הוא אשר צוה להעתיק התורה ע"י שבעים זקנים והיה אוהב ישראל ושלח רצוצים חפשים, ועל תלמי הראשון אמר ויחזק מלך הנגב, ומן שריו, פי' ויחזק (מלך מן שריו) הוא סילייקוס ניקאטער, שהיה תחלה שר הצבא תחת תלמי והחזיק אח"כ במלוכה, ויחזק עליו ואח"כ החזיק על מלך הנגב, ומפרש נגד מ"ש ומלך מן שריו ומשל, שמשל על הצפון, ונגד מ"ש ויחזק עליו, כי ממשל רב ממשלתו, שממשלת מלך הצפון היה רב ממלך הנגב:
אבן עזרא
ויחזק מלך הנגב שהוא מלך מצרים ממלך הצפון שהוא מלך ארם ומן שריו.
ויחזק עליו מלך הנגב.
(ו)וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ וּבַת מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים וְלֹא־תַעְצֹר כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ וְלֹא יַעֲמֹד וּזְרֹעוֹ וְתִנָּתֵן הִיא וּמְבִיאֶיהָ וְהַיֹּלְדָהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים
מצודת דוד:ולקץ שנים. ולסוף שנים הרבה יתחברו יחד באהבה ושלום ר״ל יהיו חפצים להיות בשלום: לעשות מישרים. לפשר בין אביה ובין מלך הצפון בדברי ריבותם: ולא תעצור. אבל לא תוכל לעכב כח הזרוע למנוע מביניהם המיית שאון המלחמה והנצחון: ולא יעמוד. אבל בפעם ההיא לא יעמוד מלך הנגב על עמדו להתחזק במלחמה כמו מאז: וזרועו. אנשי זרועו ועוזריו גם הם לא יעמדו במלחמה ההיא: ותנתן. ביד מלך הצפון: היא. בת מלך הנגב: ומביאיה. הם השרים שהביאו אותה והלכו עמה קודם המלחמה אל מלך הצפון לעשות מישרים: והיולדה. הוא אביה מלך הנגב: ומחזיקה בעתים. הם אצטגנינים המחזיקים אותה בהודעת פעולת העתים לפי מהלך הכוכבים:
עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
מישרים. מל׳ ישר ור״ל פשרה שהוא ישר ונוח לזה ולזה:
רש"י
לעשות מישרים. פשרת שלום בינו ובין אביה:
ולא תעצור וגו. וילכדנה מלך הצפון ואת מביאיה ואת אביה היולדה ומחזיקה בכל עת צרתה:
ולא תעצור. זרוע מביאיה כח לעמוד (ולא יעמוד אביה) לפניו לא הוא ולא זרועו הם גבורי כחו:
ותנתן. ביד מלך הצפון היא ומביאיה והיולדה. הוא אביה:
מלבי"ם
ולקץ שנים יתחברו, מבואר בדה"י שעמדו אח"ז מלחמות שלחם מלך הצפון על מלך הנגב, ובאשר ראה מלך הצפון שעמדה עליו מרידה במדינתו, התחבר עם מלך הנגב לעשות שלום באופן זה, שתלמי פילידעלפיס נתן את בתו (ברעניצא) לאנטיכיוס טעהוס, על תנאי שיגרש את אשתו הראשונה (לאדיצע) (שהיתה אחותו מאביו והי"ל שני בנים ממנה), ושהבן שיולד מבת מלך הנגב יהיה יורש המלוכה, וז"ש ובת מלך הנגב תבא אל מלך הצפון לעשות מישרים, שבזה יתפשרו בדברי ריבות שביניהם, אבל אחר שילדה לו בת מלך הנגב בן, מת תלמי אביה, ואז החזיק טעהוס את אשתו הראשונה, ובאשר לא בטחה אז באמונתו וגם כי ידעה שע"פ דברי הברית שביניהם תגיע המלוכה לבן ברעניצא השקתה לבעלה סם המות, ואת בת מלך הנגב ובנה וכל אנשיה שבאו אתה ממצרים הרגה, ובנה סלייקוס צערווינוס ישב על כסא המלוכה, וז"ש ולא תעצר כח הזרוע, ר"ל שבת מלך הנגב לא תוכל לעצור את הכח של האיש זרוע, מה שבעלה הכריחה בכח הזרוע (היינו שלא ע"פ יושר רק בזרוע) להפרד מאתו, ולא יעמד, ואח"כ לא יעמוד מלך הצפון וזרועו כי יומת בסם המות, ותנתן, ובת מלך הנגב תמסר למיתה, היא ומביאיה השרים שהביאו אותה, והיולדה היינו האומן והמגדל אותה, (שהיה לה כאב, כמ"ש אשר ילדה לעדריאל), ומחזיקה בעתים היועץ שלה שהחזיק אותה בעצתו לעתות בצרה.
אבן עזרא
ובת מלך הנגב היא מלכת שבא וזאת המלכות תקרא בלשון ישמעאל אלימן, ועד היום אשה מולכת עליהם והיא ברשות מלך מצרים עד היום וזאת שבא, היא נגד הנגב כנגד ארץ ישראל וזה הדבר ידוע הוא בספרים ושכחתי שמם.
וטעם לעשות מישרים שלום בין המלכים והנה מלך צפון רצה לקחת אותה לו לאשה.
לא תעצר כח הזרוע ומלך מצרים יקחנה בחזקה גם יקח יולדתה וחכמי המזלות שהיו עמה, וזהו: ומחזיקה בעתים.
(ז)וְעָמַד מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ כַּנּוֹ וְיָבֹא אֶל־הַחַיִל וְיָבֹא בְּמָעוֹז מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְעָשָׂה בָהֶם וְהֶחֱזִיק
מצודת דוד:ועמד. ואח״ז יעמוד מן ענף הבא משרשיה על כנו של אביה ר״ל אחד מבני בת מלך הנגב ישב על כסא המלכות של אביה: אל החיל. של מלך הצפון: במעוז. בערי המבצר: ועשה בהם. כחפצו: והחזיק. יחזיק ויאחז בהם ויכבשם:
עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
מנצר. ענין ענף כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י״א:א׳):
כנו. מלשון כן ובסיס:
והחזיק. ענין אחיזה כמו והחזיק בה האיש (דברים כ״ב:כ״ה):
רש"י
ועמד מנצר שרשיה. בן יושב על כנו בכסא המלוכה:
ויבא אל החיל. אל מלך הצפון:
במעוז מלך הצפון. כלומר בערי מעוזו במבצריו:
ועשה בהם. והצליח בהם:
והחזיק. ויכבוש אותם:
מלבי"ם
ועמד מנצר שרשיה, אז מלך במצרים תלמי אייערגעטוס אחי ברעניצא, שהוא נצר של בית אביה, ועמד בנו, היינו על כן מלכות אביו, ויבא אל החיל, מבואר בדה"י כי כאשר הרגיש ברעניצא שחושבים להרגה ברחה מפני אויביה והם צרו עליה, ואז התעוררו עמי ארם לעזרתה, וגם אחיה אייערגעטוס בא בחיל לעזרתה, ובתוך כך נהרגה כבר ואז התהפכו כל עמי הצפון לעזר למלך הנגב לנקום נקמת דמה, וז"ש שבא אל החיל, היינו אל חיל עמי הצפון שבאו לעזרתה והרג את לאדיצע ואת בנה, ויבא, וגם בא במעוז מלך הצפון שלקח מיד סלייקוס צערווינוס בן אנטיכיוס טעהוס את כל ארץ צעליציאן עד הנהר חדקל ובארץ הנגב כל ערי המבצר עד בבל:
אבן עזרא
ועמד, שרשיה שרשי זאת הבת והמ"ם ישמש בעבור אחד מן בניו של מלך מצרים והוא בן המלך.
ויבא אל מלך צפון ובמבצרי מעוזו.
(ח)וְגַם אֱלֹהֵיהֶם עִם־נְסִכֵיהֶם עִם־כְּלֵי חֶמְדָּתָם כֶּסֶף וְזָהָב בַּשְּׁבִי יָבִא מִצְרָיִם וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן
מצודת דוד:אלהיהם. העבודת כוכבים: והוא. מלך הנגב החדש שנים רבות יעמוד במלוכה יותר ממה שיעמוד מלך הצפון:
עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
נסיכיהם. שריהם כמו נסיכי סיחון (יהושע יג):
רש"י
נסיכיהם. שריהם:
מלבי"ם
וגם אלהיהם עם נסכיהם היינו מושליהם יביאו ממצרים והוא שנים יעמוד, שתי שנים עמד והיה לו מנוחה ממלך הצפון:
אבן עזרא
וגם אלהיהם יבא בשבי אל מצרים.
(ט)וּבָא בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְשָׁב אֶל־אַדְמָתוֹ
מצודת דוד:ובא וגו׳. ר״ל שיבוא במעלת מלכות מלך הנגב אבי אמו להיות מלכותו גדולה כמו שהיה מלכות אבי אמו: ושב אל אדמתו. אחר שיקנה כבוד נצחון המלחמה לא יעמוד בארץ הצפון כי ישוב אל אדמתו אל ארץ הנגב:
עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ובא במלכות מלך הנגב. דרך מלכות מלך הנגב שהיא אבי אביה ישוב אל אדמתו והיא מצרים כמו שנאמר למעלה בשבי יביא מצרים:
מלבי"ם
ובא, אח"כ חזר מלך הצפון סלייקוס קאלליניקוס והשיב ארצות סוריא תחת ממשלתו, ובא בצי אדיר לכבוש האיים שתחת מלכות הנגב, וז"ש ובא (ר"ל מלך הצפון יבא) במלכות הנגב, אבל רוח סערה שברה את האניות והמלך נמלט לבדו וישב אל אדמתו בחרפה:
אבן עזרא
ובא במלכות מלך הנגב ישוב לארצו ולמלכותו למצרים.
(י)וּבָנָיו יִתְגָּרוּ וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים וּבָא בוֹא וְשָׁטַף וְעָבָר וְיָשֹׁב וְיִתְגָּרֶה עַד־מָעֻזּוֹ
מצודת דוד:ובניו. בני מלך הצפון יתגרו מלחמה עם מלך הנגב: ובא בוא. ויבוא ביאה וחוזר הוא על ההמון: ושטף ועבר. יעבור במרוצה כשטף מים ע״פ ארץ הנגב: וישוב. אח״ז ישוב ויתגרה מלחמה: עד מעוזו. הוא מבצר עיר המלוכה:
עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
יתגרו. מל׳ תגר ומריבה:
רש"י
ובניו. של מלך הצפון יתגרו:
ובא בוא. כמו והולך הלוך בנו של מלך הצפון יבוא בו ושטף ועבר אל ארץ הנגב:
וישוב. ויתגרה במלך הנגב:
עד מעוזו. עיר מבצריו:
מלבי"ם
ובניו של מלך הצפון, יתגרו, ואספו המון חיילים רבים, ואחד מהם מת במלחמה ואנטיכיוס הגדול (שהוא האח הקטן הנשאר) הוא לחם עם תלמי פילפאטור ועז"א ובא בוא שאחד מהם בא, ושטף ועבר, וכאשר ראה תלמי כי חזק הוא ממנו שלח מלאכים להשלים עמו ועשו שלום על ד' חדשים, ואח"כ ראה אנטיכיוס שתלמי מתנכל עליו והשלום היה במרמה רק להרויח זמן ולהכין עצה וגבורה למלחמה, בא עליו שנית, ועז"א וישב, ששב שנית, ואז הצליח ובא עד מבצר של גבול מצרים (הנקרא ראפהיא), ועז"א ויתגרה עד מעוזו, (ר"ל של מלך הנגב כי שם נחתה גבורתו כמו שיתבאר):
אבן עזרא
ובניו יתגרו בני מלך צפון, כי כבר הזכיר והוא שנים יעמוד ממלך צפון.
ומלת יתגרו כמו ואל תתגר בם מלחמה.
ובא בוא ההמון מלך צפון.
ושטף שיביא אניות עד מעוזו של מלך הנגב.
(יא)וְיִתְמַרְמַר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ עִם־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב וְנִתַּן הֶהָמוֹן בְּיָדוֹ
מצודת דוד:ויתמרמר. יתאכזר במרירות רב: ונלחם עמו. וחוזר ומפרש עם מלך הצפון: והעמיד. מלך הצפון: בידו. ביד מלך הנגב:
עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ויתמרמר. מל׳ מרירות:
רש"י
ויתמרמר. וילחם בעם:
ונתן ההמון. של מלך הצפון בידו:
מלבי"ם
ויתמרמר, מלך הנגב היה רע מעללים ואוהב תענוגים רק כאשר ראה שבא בגבולו התעורר במרירות ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב נגד מלך הצפון, ונתן ההמון של מלך הצפון בידו:
אבן עזרא
ויתמרמר מגזרת שימי לך תמרורים.
ונלחם עמו פירוש שהוא עם מלך הצפון, כמו: ותראהו את הילד, והוא צוה לי אחי.
והעמיד מלך הנגב המון רב.
ונתן המון מלך הצפון בידו.
ונשא המון הנחלש.
והפיל רבואות מהמון מלך הנגב.
ולא יעוז מלך הנגב.
(יב)וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן וְרָם לְבָבוֹ וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת וְלֹא יָעוֹז
מצודת דוד:ונשא ההמון. מלך הנגב ישא ההמון לעצמו ויביאה בשבי ובזה ירום לבבו והפיל. עם שיפיל כמה רבאות מהמון של מלך הצפון עכ״ז לא יתחזק למשול בו:
עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם
מצודת ציון
ונשא. ענין לקיחה:
רש"י
ונשא ההמון. של מלך צפון להתגאות מאד כי יזמו בלבם להתגבר במלחמה:
והפיל רבואות. רבים בחיל מלך הנגב:
ולא יעוז. ובכל זאת לא יהיה נצחון המלחמה שלו:
מלבי"ם
ונשא ההמון של מלך הנגב ורם לבבו, וחשבו שכבר נצחוהו לגמרי ועי"כ לא רדפו אחריו עד החרמה. כי המלך שב אל תענוגיו, ולכן הגם שהמון של מלך הנגב הפיל רבואות מחיל מלך הצפון, בכל זה לא יעוז, כי מלך הצפון התגבר שנית, כמו שיבואר:
(יג)וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב מִן־הָרִאשׁוֹן וּלְקֵץ הָעִתִּים שָׁנִים יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ רָב
מצודת דוד:מן הראשון. יותר מן הראשון שנפל במלחמה: ולקץ העתים שנים. לסוף זמן שנים מרובים: יבוא בוא. יבוא ביאה בחיל גדול ובנכסים מרובים מכסף וזהב:
עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, אבן עזרא
מלבי"ם
ושב, מלך הצפון שהוא אנטיכיוס הגדול, והעמיד המון רב מן הראשון ונצח מלחמות רבות, ולקץ העתים שכבר עברו כמה שנים מעת המלחמות הקודמות, יבוא בוא שנית לסוריא וארץ מצרים שהיא תחת יד תלמי להלחם עם תלמי עפיפאנוס בן תלמי פיליפטור הנ"ל, שהיה עדיין צעיר לימים והמלכות היה ביד אפוטרופסים, ובא בחיל גדול, וברכוש רב לצורך המלחמה:
אבן עזרא
ולקץ העתים פירוש שהם שנים יבואו עוזרים רבים למלך הנגב, ובימים ההם יקומו פריצים מישראל ואלה היו בימי שמעון בן שטח והוא האמת.
(יד)וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עַל־מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ
מצודת דוד:רבים יעמדו. מלבד מלך הצפון יעמדו עוד רבים על מלך הנגב: ובני פריצי עמך. ר״ל רשעי ישראל: ינשאו. ירוממו א״ע להעמיד נבואה אבל יוכשלו כי ימותו ויאבדו בעבור זה והם השלוחים אשר ניבאו אז עליו שהוא המשיח האמיתי ועליו נבאו הנביאים והומתו בעבור זה:
עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם
מצודת ציון
פריצי. רשעים הפורצים גדר האמת והצדק:
רש"י
ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון. ראיתי בשם ר' סעדיה שזו פריצי ישראל וסיעתם:
מלבי"ם
ובעתים האלה רבים יעמדו על מלך הנגב, שגם מלך מקדוניא ואחרים לחמו אז על מצרים ורבים מרדו בו, ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון, שהיהודים היו שונאים לתלמי ע"י אביו שעשה להם רעות ואמרו שלפי החזון והנבואה צריך שיגבר מלך הצפון ונתחברו עם אנטיכיוס וקבלוהו בכבוד ועזרו לו במלחמתו, ונכשלו לבסוף שאח"כ נהרגו מהם רבים עי"ז:
(טו)וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד
מצודת דוד:וישפוך סוללה. על מבצרי מלך הנגב: וזרועות הנגב. אנשי זרועו ועוזריו ולא יעמדו במלחמה: ועם מבחריו. ואף כי יהיו עמו במלחמה ההיא מבחורי גבוריו עמו אעפ״כ לא יהיה הכח בהם לעמוד ולהתחזק במלחמה:
עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
סוללה. הוא תל העפר העושים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר:
רש"י
ועם מבחריו. יהיו במלחמה:
ואין כח לעמוד. מפני מלך הצפון ואף על פי שיש כאן וי"ו יתירה דרך מקרא לדבר כן בלשון זה כמו חוריה ואין שם מלוכה יקראו (בספר ישעיהו ל״ד:י״ב):
מלבי"ם
ויבא, (סיום של פסוק י"ג) שמלך הצפון תגבר ידו, וילכד ערי מבצרות ממלך הנגב, וזרועות הנגב ר"ל צבאותיו, לא יעמדו במלחמה, והגם שישלח נגדו אח"ז עם מבחריו, והכרתי והפלתי, בכ"ז אין כח לעמד, כי לכד את מבצר צידון וגת שהיו למלך מצרים, ושריו ששלח לא יכלו להצילם מדיו:
אבן עזרא
ויבא וזרעות מלך הנגב לא יעמדו הם העוזרים עם מבחוריו.
(טז)וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ־הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ
מצודת דוד:הבא אליו. מלך הצפון הבא על מלך הנגב יעשה בו כרצונו ואין מי יעמוד לפניו: ויעמוד. יעמוד במלחמה על א״י: וכלה בידו. ישחיתה בכחו והוא אנטיוכס מלך יון ולמלכות אחת תחשב עם רומא כי לאחר זמן לקח רומא את מלכות יון:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ויעש. המלך הצפון הבא אל מלך הנגב כרצונו:
בארץ הצבי. בארץ ישראל:
וכלה בידו. וכלה את הארץ באוכלוסיו:
מלבי"ם
ויעש הבא אליו. מלך הצפון שבא בארצות מלך הנגב עשה כרצונו, שכבש מידו כל מחוזות סוריא שהיו למלך מצרים ואין עומד לפניו, ויעמד בארץ הצבי שם עמד עם מחנהו, וכלה בידו, ואז גמר הכיבוש הזה מארץ סוריא וכל הארץ היתה כולה בידו וברשותו:
אבן עזרא
ויעש מלך צפון הבא אל מלך הנגב כרצונו.
בארץ הצבי ארץ ישראל וישחית רבים מהם.
(יז)וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל־מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן־לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא־לוֹ תִהְיֶה
מצודת דוד:וישם פניו. מלך הצפון והוא אטניוכס ישים מחשבתו לבוא בא״י בחוזק עם רב מכל אנשי מלכותו: וישרים עמו. ומעם ישרים הם ישראל מקצת מהם יהיו בעזרתו והם רשעי ישראל אשר התחברו עמו: ועשה. יעשה בא״י בחוזק עם כחפצו: ובת הנשים. היא עדת ישראל הנקראה היפה בנשים (ש״ה ה): יתן לו. ימסור למי שאסר את המלחמה והוא פוליפוס שר הצבא לו ימסור את עדת ישראל להשחיתה ולגזור עליהם גזירות: ולא תעמוד. אבל גזרת הרעה ההיא לא תעמוד ולא תהיה לו עדת ישראל לעבדים וכאשר יאמר למטה:
עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
בתוקף. בחוזק כמו מעשה תקפו (אסתר י):
רש"י
וישם פניו. מלך הצפון לבוא בתוקף כל מלכותו של מלך הנגב:
וישרים עמו. עם מלך הנגב גם עליהם ילחם מלך הצפון באותן הימי':
ועשה. והצליח:
ובת הנשים יתן לו להשחיתה. זו כנסת ישראל היפה בנשים יצוה מלך הצפון לשר צבאו להשחית', ואומר אני שהוא אנטיוכס הרשע מלך יון שגזר גזרו' על ישראל וצוה לפוליפוס שר צבאו להרוג את כל הקורא שמו יהודי כמו שכתוב בספר יוסיפון:
ולא תעמוד. עצתו זאת:
ולא לו תהיה. בת הנשים שעמד מתתיהו בן יוחנן ופרק עולו מעל ישראל:
מלבי"ם
וישם פניו, אחר שכבש כל הארצות חוץ ממצרים אשר היו בידי סילייקוס נקאטור, שם פניו ללכת בתוקף כל מלכותו, ר"ל לכבוש את ארץ מצרים עצמה ששם תוקף מלכות מלך הנגב, וספרו בדה"י, שאז התירא שלא יבואו הרומיים לעזרת מצרים, לכן בחר לקחת את המלכות בערמה, ועשה א"ע כאלו רוצה להתפשר עם מלך מצרים, ויעד את בתו קעלאפטרא למלך מצרים וחשב שהיא תחזיק בידו לקחת מיד בעלה את מצרים, וז"ש וישרים עמו, שעשה פשר במה שנתן לו בת הנשים בת א' שהיה לו מנשיו, להשחיתה וחשב שעי"כ ישחית את מלכותו, בעזרת בתו, אבל בתו נשארה נאמנה לבעלה ולא הלכה בעצת אביה בזה, ועז"א ולא תעמוד ולא לו תהיה, כי היתה נאמנת לבעלה:
אבן עזרא
וישם פניו לבוא בתוקף כל מלכות מצרים שהוא הנגב.
וישרים עמו ויעשו עמו שלום.
ובת הנשים היא מלכת שבא יתן לו מלך הנגב להשחיתה, כי ברשותו היא תסרח וזהו: לא תעמוד ולא לו תהיה - שלא יקחנה.
(יח)וְיָשֵׂם פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ
מצודת דוד:וישב. פניו אח״ז יחזור פניו ללכת למלחמה על איי הים וילכוד רבים מהם: והשבית קצין. אח״ז ישבית שר העולם את חרפתו אשר חרף כלפי מעלה ויתן החרפה עליו כאשר יאמר למטה: בלתי חרפתו. לבד גמול עונש החרוף ישיב לו גמול עונש יתר פשעיו יהיה שמור לו אחר המיתה:
עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
והשבית. ויבטל:
קצין. שר ומושל כמו קצין תהיה לנו (ישעיה ב):
רש"י
והשבית קצין חרפתו לו. והשבית הקב"ה את גדופו ואת חרפתו שהיה מחרף את הקב"ה ואת ישראל כמו שכתוב בספר יוסיפון והשיבו עליו שהכהו בשחין רע בעודו בדרך שהלך לצור על ירושלים והסריח בשרו ונשרו אבריו ואמר לעבדיו להשיבו לאנטוכיא ולא הספיק לבוא שם עד שמת בחוליים רעים:
מלבי"ם
וישם, אח"כ שם אנטיכיוס את פניו לאיים ולכד עוד הרבה איים שהיו בעלי ברית הרומיים, וגם נכנס באיי ארץ יון והתגרה בזה מלחמה עם הרומיים בעצת אניבאל שהסיתו לזה, והשבית קצין, ואז הקצין שמינו הרומיים על הארץ שם, נצח אותו במלחמותיו, ועז"א שהקצין (לוציאוס ספיציא) שר הרומיים, השבית חרפתו, ע"י שהכה אותו במלחמה, בלתי חרפתו ישיב לו, שכאשר שלח לבקש שלום מאת הרומיים, השיב שר הרומיים שהרומיים לא ירך לבבם עת יתנצחו ולא ירום לבבם עת ינצחו, ושגם עתה לא יבקשו ממנו רק מה שבקשו קודם שנצחו, והוא שיסתלק ממשלתו בחלק גדול מסוריען ושישיב הוצאות המלחמה י"ב אלף טאלענטע בי"ב שנים, וז"ש שלא בקשו לקחת כל מלכותו רק להשיב לו חרפתו ולא יותר:
אבן עזרא
וישב הקצין שהיה מחרף ישיב גמולו בראש, שיעלה לו כמו: חרפתו לא יותר.
(יט)וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ וְנִכְשַׁל וְנָפַל וְלֹא יִמָּצֵא
מצודת דוד:וישב פניו. אחר שילכוד איי הים יחזיר פניו ללכת אל מבצרי ארצו: ונכשל. יוכשל בדרך מהלכו כי הוכה בשחין רע ונסרח בשרו ונפלו ממנו איברים איברים כמ״ש ביוסיפון: ולא ימצא. עוד לא ימצא בעולם כי מת ואיננו:
עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
למעוזי ארצו. לשוב אל עיר מבצריו:
מלבי"ם
וישם פניו, אנטיכיוס הלך בחזרה למעוזי ארצו, לגוש את המס אשר התחייב לתת לרומיים, ושמע כי נמצא אוצר גדול בבית עכו"ם אחת, ושלל אותה, ועז"א חרה מאד אף העם והרגוהו בסתר ולא נודע מקומו איה, ועל זה אמר ונכשל ונפל ולא ימצא:
אבן עזרא
וישב ישוב זה לארצו.
(כ)וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה
מצודת דוד:ועמד על כנו. על חזקו ובסיסו יעמוד מעביר מישראל נגישת והוא מלכות חשמונאי: הדר מלכות. בהם יותן פאר מלכות כי יהיו מיקירי כהונה גבורים ומוצלחים: ובימים אחדים. אבל במעט זמן ישבר ויחלש המלוכה ולא בעבור חרון אף מאומה אחרת ולא במלחמה עם אחר כ״א מהם ובהם כי האחים הורקנוס ואריסתובלוס יתקנאו זה בזה בדבר המלוכה ויביאו הרומים על עצמן למשול בהם כמ״ש ביוסיפון:
עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ועמד על כנו מעביר נוגש. ויתחזק על בסיסו בהר המודעית מתתיהו בן יוחנן המעביר נוגש יון מעל ישראל וגו' והוא הדר מלכות. בישראל כי שר וגבור יהיה הוא וכל זרעו אחריו בני החשמונים:
ובימים אחדים ישבר. בימים מועטים תשבר מלכותם:
ולא באפים. של אומה אחרת:
ולא במלחמה. כי מהם ובהם אשר יקנאו אריסתובלוס והורקנוס על דבר המלוכה:
מלבי"ם
ועמד על כנו, אחר אנטיכיוס הגדול מלך בנו סעליקוס פהלאפאטער, וספרו הכותבים שכל ימי מלכותו משך י"ב שנים לא עשה שום מלחמה וכל דבר רשום, רק מה שעבר בערים לנגוש המס שהיה צריך לתת להרומיים בכל שנה, וע"ז קראו מעביר נוגש הדר מלכות, שכל הדר מלכותו היה מה שהיה עובר לנגוש המס, (ובדרך הלצה אמר שזה היה כבוד הדר מלכותו), ובימים אחדים ישבר שמת ע"י קשר של עבדיו, ולא באפים ולא במלחמה לא היה לו אף ע"י מרד בפנים ולא מלחמה עם אויב מחוץ, רק שמת בסם המות:
אבן עזרא
ועמד על כנו על מתכונתו, מלך שיעביר נוגש ויהיה לו הוד מלכות.
וישבר ולא בהדר, ועמד מלך אחר הפך תולדת הראשון, שזה יהיה נבזה.
(כא)וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ נִבְזֶה וְלֹא־נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת וּבָא בְשַׁלְוָה וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת
מצודת דוד:ועמד על כנו. על חזקו ובסיסו יעמוד עם נבזה והוא כרך גדול וכו׳ שנאמר בו בזוי אתה מאד (עובדיה א׳:ב׳) כי אדום הוא כרך גדול כי בני אדום נתישבו בה ומשלו בתוכה כמ״ש למעלה: ולא נתנו עליו וכו׳. לא נתנו מן השמים על כרך גדול הוד ופאר המלוכה ר״ל לא ניתן בהם גבורה להתגבר בכח ידם במלחמה כגבורים מעולם אנשי השם: ובא בשלוה. אבל יבוא בדברי שלוה לרמות את כולם ויחזיק המלכות בעבור חלקלקות אמרים ודברי חנף כי עי״ז הכל חשבוהו לאוהב וגלו לו מצפוני לבם ובזה התחזק עליהם:
עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
בחלקלקות. מלשון חלק ר״ל חניפה ודברים רכים וחלקים:
רש"י
ועמוד על כנו נבזה. ויתחזק אז על מעמדה מלכות עשו שנא' בזוי אתה מאוד (עובדי' א) ויעמדו רומים ויטלו מלכות מיונים:
מלבי"ם
ועמד על כנו נבזה, הוא אנטיכיוס הרשע שהיה בזוי במדותיו ובמעשיו, ולא נתנו עליו הוד מלכות, כי אחיו הגדול השאיר אחריו בן יורש עצר וכמ"ש למעלה (ח' ט') יצא קרן אחת מצעירה, ובא בשלוה, כי במות אחיו היה ברומי ובא משם, והחזיק מלכות בחלקלקות, כמבואר בדה"י שע"י חנופה ודברי חלק פעל מאת שרים ואילי הארץ לעזור לי על המלוכה:
אבן עזרא
בחלקלקות במחשך בלי עצה.
(כב)וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ וְגַם נְגִיד בְּרִית
מצודת דוד:וזרועות השטף. אנשי הזרוע שהיו שוטפי׳ העובדי כוכבי׳ ומשחיתי׳ אותם והם המון בני יון סופם יהיו נשטפים מלפני רומא ויהיו שבורים ונשחתים וגם נגיד הברית יהיה נשטף מלפני רומא והוא מלך ישראל אשר כרת עמו הברית ולבסוף חילל הברית ושטפו:
עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
וזרעות השטף. וגבורי מלכות יון שהיו מלפניהם שוטפים וחזקים ישטפו מלפני רומים וישברו:
וגם נגיד ברית. גם מלך ישראל שיכרות עמם ברית גם הוא סופו שישטף מלפניו כי יעברו (רומים) על הברית ויפשטו עליהם כמו שאמרו רז"ל (עכו"ם ח) עשרין ושית שנין קמו בהמנותייהו בהדי ישראל והדר אשתעבדו בהון:
מלבי"ם
וזרועות השטף ישטפו לפניו, הם חיילי העמים נשברו לפניו, וגם נגיד ברית מלך מצרים שהיה עמו בברית:
אבן עזרא
וזרועות אניות.
וגם נגיד אחד מבני הורדוס.
(כג)וּמִן־הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו יַעֲשֶׂה מִרְמָה וְעָלָה וְעָצַם בִּמְעַט־גּוֹי
מצודת דוד:ומן התחברות אליו. מן העת אשר התחבר אל מלך ישראל בכריתת ברית היה עושה עמו מעשה מרמה: ועלה ועצם. היה עולה למלחמה על העובדי כוכבים אשר סביבות ירושלים ונתחזק עליהם במעט עובדי כוכבים אשר הביא מבני עמו כי במרמה פיתה את מלך ישראל לעזרו במלחמה עם אנשיו כמ״ש ביוסיפון:
עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ומן התחברות אליו יעשה מרמה. ומן השותפות שישתתף (רומי) עם ישראל יעשה מרמה שלא יגלה מחשבה רעה:
ועלה. ממקומו:
ועצם. בכל מקומות שסביבות ארץ יהודה באדום בעמון ומואב:
במעט גוי. לא יצטרך לחיל כבד כי יעזר אותו מלך יהודה וכן כתוב בספר יוסיפון:
מלבי"ם
מן התחברות, באר איך היה, שהלך למצרים לבקר את אחותו קלעאפטרא המלכה אמו של מלך מצרים, וע"י ההתחברות שהיה לו עם מלך מצרים שהיה דודו יעשה מרמה, ובא במעט גוי כדרך אנשי ברית, ועצם שם והתגבר כי לא נשמרו ממנו אנשי הארץ:
אבן עזרא
ומן ובעבור שיתחברו אליו רבים, יקח עצתם ויעלה בהם ויתפש מדינה, יחשב מחשבת ולא תהיה עתה, על כן אמר: ועד עת אחרת תקומנה.
(כד)בְּשַׁלְוָה וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה יָבוֹא וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא־עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו וְעַד־עֵת
מצודת דוד:בשלוה. במרמה בא בדברי שלוה ונכנס במשמני המדינה ר״ל במקום הזהב והכסף למען ירגל אותה ולא היו נשמרים ממנו על כי בא בדברי שלוה: ועשה וגו׳. ושם עשה מעשים אשר לא עשו אבותיו וכו׳ וחוזר ומפרש מה הם המעשים ואמר ביזה ושלל וגו׳ ר״ל שהיה מבזבז שם ומפזר ממון רב אשר לא בזבז אדם מעולם כי כדי לרמוז לבל ירגישו בו שבא לרגל בזבז שם הבזה והשלל שלקח מן העובדי כוכבים במלחמה להראות אשר כביר מצאה ידו ואין כסף וזהב נחשב לו למאומה: ועל מבצרים יחשב. אבל באמת יחשב הוא במחשבותיו ללכד את המבצרים ההם אשר שם הזהב ולרגל בא: ועד עת. מחשבתו שמורה אצלו עד בוא העת אשר יהיה לאל ידו לכבשם:
עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם
מצודת ציון
יבזור. יפזר וכן בזר עמים (תהלים סח) כי בומ״ף מתחלף:
רש"י
בזה ושלל ורכוש להם יבזור. יחלק לכל המקבלים עולם עליהם עד שיכבשו את הכל בחנופה ובחלקלקות:
יבזור. כמו יפזר וכן בזר עמים (תהלים סח):
ועל מבצרים. עכו"ם יחשוב מחשבותיו להושיב (בהם) ראשי גייסותיו עד עת שיהיה הכל כבוש תחתיהם:
מלבי"ם
בשלוה, עי"כ נכנס לשם בשלוה, ובא במשמני מדינה, ושלל מהם שלל רב ורכוש, וגם יחשוב מחשבותיו איך לכבוש מבצריהם, ועד עת, כי שב לנוח בימות החורף ולחזור לשנה הבאה, כי ג' פעמים בא לארץ מצרים:
(כה)וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ עַל־מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל־גָּדוֹל וְעָצוּם עַד־מְאֹד וְלֹא יַעֲמֹד כִּי־יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת
מצודת דוד:ויער. והוא יעורר כחו ויאמץ לבבו ללכת למלחמה בחיל גדול על מלך הנגב וגם הוא יתגרה למולו ללכת עמו למלחמה בחיל גדול: ולא יעמוד. אבל מלך הנגב לא יתחזק במלחמה כי אנשי רומאים מלך הצפון יחשבו מחשבות על מלך הנגב לשחד שרי צבאו למען יבגדו במלכם ולא ילחמו בגבורה:
עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ולא יעמוד. מלך הנגב:
כי יחשבו עליו מחשבות. ויתנכלו עליו להפילו על ידי שוחד שישחידו את שריו לבגוד בו כמו שהוא מסיים ואומר ואוכלי פת בגו ישברוהו:
מלבי"ם
ויער כחו, בפעם השנית בא תיכף בכח גדול, ומלך הנגב (תלמי פאלימעטר) יתגרה למלחמה נגדו, אבל הוא שחד את שרי צבאותיו, וז"ש ואוכלי פת בגו של מלך הנגב ישברוהו, ועי"כ ישטוף את חילו ונפלו חללים רבים:
אבן עזרא
ויער יעיר כמו יקים יקם סערה לדממה.
ולא יעמד מלך הנגב לפני מלך צפון.
כי יחשבו עליו יועציו וסגניו מחשבות.
(כו)וְאֹכְלֵי פַת־בָּגוֹ יִשְׁבְּרוּהוּ וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף וְנָפְלוּ חֲלָלִים רַבִּים
מצודת דוד:ואוכלי פת בגו. ר״ל שריו אוכלי שלחן המלך הם ישברו אותו כי ילחמו במרמה להיות נמסרים ביד מלך הצפון: וחילו ישטוף. החיל של מלך הנגב ישטוף מלך הצפון ונפלו מהם חללים רבים כי מלך הצפון יהרוג בהם:
עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא
מצודת ציון
פת בגו. מאכלו:
רש"י
פת בגו. מאכלו נוטל פרס משלחנו:
אבן עזרא
ואוכלי פת בגו של מלך מצרים.
וחילו ישטוף מלך הצפון והנה חיל מצרים הוא השטוף, ואחר כך ישלימו מלך הנגב ומלך הצפון.
(כז)וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים לְבָבָם לְמֵרָע וְעַל־שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ וְלֹא תִצְלָח כִּי־עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד
מצודת דוד:ושניהם המלכים. מלך הצפון ומלך הנגב: לבבם למרע. יהיה לבבם לעשות רעה לישראל: ועל שלחן אחד. בהיותם מסובים לאכול ידברו כזב ר״ל ידברו לאבד את ישראל והמלאך קוראו כזב על כי לא נתקיימה עצתם: ולא תצלח. עצתם זאת לא תצלח: כי עוד קץ למועד. כי יש עוד זמן על קץ המיועד להם כי עדיין לא נתמלאה הסאה ולא בא קצם להיות נאבדים:
עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
למועד. מלשון יעוד וקביעת זמן:
רש"י
ושניהם המלכים. שר רומים ונגיד הברית האמור למעלה הוא הורקנוס שיתחבר לעזרתו כדי שיעזור גם הוא על ארסתובלס אחיו המולך בירושלים:
לבבם למרע. על בני עמך להרע ליהודה:
ועל שלחן אחד. על מלכו' ארסתובלוס יתלחשו כזבים:
ולא תצלח. שיתמסרו ישראל להשחתה באותן הימים:
כי עוד קץ למועד. החורבן למלאות שבועים ששים ושנים האמורים בספר זה (לעיל ט) ואותו המועד בימי אגריפס בן אגריפס מזרע הורדוס:
מלבי"ם
ושניהם, אז בא בידו המלך פאלימעטא, ולא היה בידו בשבי, רק בקורבה, וכאשר המליכו בני המדינה את אחיו הקטן עווערגעטעס תחתיו, אמר כי לא בא רק לטובת אחותו וילך לו ממצרים אם ישיבו את מלכם הקודם על כסאו, והוא והמלך פאלימעטר אכלו על שלחן אחד באהבה, ובלבם היה להרע זה לזה, ועל שלחן אחד כזב ידברו, שאנטיכיוס הבטיח לו לחזק בידו את המלוכה וזה היה בשקר כי מחשבתו היה לקחת את ארץ מצרים תחת ממשלתו, ומלך הנגב הבטיח לו להיות סר למשמעתו וגם זה היה בשקר, ולא תצלח, כי במחשבתו היה שעי"כ תבער אש המריבה בין שני האחים ע"ד המלוכה, ובזה תבא מצרים תח"י, אבל עצה זאת לא תצלח, כי בלכתו עשו שני האחים שלום ביניהם והתקשרו ביחד, כי עוד קץ למועד, כי זה היה הכנה למפלתו:
אבן עזרא
ושניהם, לבבם למרע לעשות רע לארץ ישראל.
וטעם כזב שלא תקום עצתם ולא תצלח כי עוד נשאר קץ למועד, שילכו ישראל בגולה וישוב מלך צפון לארצו.
(כח)וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל וּלְבָבוֹ עַל־בְּרִית קֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב לְאַרְצוֹ
מצודת דוד:וישב. מלך הצפון ישוב לארצו ברכוש גדול אשר שלל ממלך הנגב: ולבבו. מחשבת לבבו יהיה על כריתת הברית אשר כרת עם ישראל עם קודש ר״ל בלבבו יחשב להפר הברית: ועשה. כאשר חשב כן יעשה ויפר הברית ונלחם בם ואח״ז יחזור לארצו:
עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
וישב. מלך הרומי לארצו מעל מלך הנגב ברכוש גדול:
ולבבו על. ברית קודש להפר בריתו מעל ישראל:
ועשה. כלומר והצליח, ושב לארצו:
מלבי"ם
וישבו ארצו, אז שב שנית לארצו ברכוש גדול, ובעת ההיא יצא קול בירושלים שמת אנטיכיוס, ובא לשם הכ"ג הקודם אשר העביר אותו אנטיכיוס מפקודתו והושיב אחר במקומו, ורצה לגרש את הכהן השני ועי"כ חשבם כמורדים, ולבבו על ברית קדש להרע לישראל, ועשה וכן עשה שהרג מהם רבים ושב לארצו.
אבן עזרא
ולבבו על ברית קדש להפר הוא הברית שהיתה בין מלכי ארם ובין יהודה בן חשמונאי, ואחר שעשה חפצו ושב לארצו, למועד שנה אחרת ישוב.
(כט)לַמּוֹעֵד יָשׁוּב וּבָא בַנֶּגֶב וְלֹא־תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרֹנָה
מצודת דוד:למועד. לזמן הזה בשנה האחרת ישוב לבוא בארץ הנגב להלחם בה: ולא תהיה וכו׳. אבל לא תהיה דרכו מצלחת כמו שהיתה בראשונה ר״ל בשנה שלפניה שנאמר בה למעלה וישב ארצו ברכוש גדול: וכאחרונה. ולא כמלחמה האחרונה אשר תהיה לאחר המלחמה ההיא והיא המלחמה האמורה למטה ובעת קץ יתנגח וכו׳ ונאמר בה וארץ מצרים לא תהיה לפליטה:
עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
למועד. לאחר זמן:
ולא תהיה. הביאה הזאת מצלחת כראשונה האמורה למעלה ועמד מנצר שרשיה וגו' שהצליח מלך הצפון על מלך הנגב וכאחרונה פעם שניה זו שאמרנו ושב לארצו ברכוש גדול:
מלבי"ם
למועד, אחרי ששמע ששני האחים עשו שלום ביניהם, אז הסיר המסוה מעל פניו, ובא שלישית למצרים, ועז"א ולא כראשונה וכאחרונה, כי עתה לא בא בלב ולב רק בא לקחת חלק ממדינת מצרים לעצמו ביד רמה, ומבואר בדה"י שאז שלחו אנשי מצרים לבקש עזר מן הסענאט ברומא והם שלחו אליו שליח שישוב תיכף לארצו, ואם יקשה עורף יש לו עמהם מלחמה, וז"ש.
אבן עזרא
ובא בנגב היא פאת מצרים.
וטעם ולא תהיה כראשונה וכאחרונה כי בביאה ראשונה עשה כל חפצו וככה בביאה אחרונה שהיא השלישית, שהחריב בית המקדש, גם מצרים כי בביאה השניה היא האמצעי,ת יהיה כחלש וכן כתוב: ובאו בו - ובאו עמים.
(ל)וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים וְנִכְאָה וְשָׁב וְזָעַם עַל־בְּרִית־קוֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב וְיָבֵן עַל־עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ
מצודת דוד:ובאו בו. בארץ הנגב יבאו אנשי רומא באניות גדולות אבל יהיה נכאה ונשבר ולא יצליח: ושב וזעם. ויחזור ויכעס על הברית שכרת עם ישראל עם קודש ויהיה חפצו בהפרת הברית: ועשה. יקבץ עם רב להלחם בהם ושב ויבן ויחזור ויתן לב להתבונן על אשר עזבו ישראל את ברית קודש היא התורה הקדושה הנתונה בברית ועי״ז יערב לבו לגשת עליהם למלחמה ולהפר הברית כמ״ש ביוסיפון:
עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ציים. אניות כמו וצי אדיר (ישעיה לג):
כתים. הם רמולוס כן ת״א בתורה:
ונכאה. וישבר כמו ונכאה לבב (תהלים קט):
ועשה. ענין אסיפה וקבוץ כמו ויעש חיל (ש״א י״ד):
רש"י
ובאו בו. להלחם בו:
ציים. סיעות:
כתים. רומים, גדודים ממלכות רומי שימרדו בו:
ונכאה. ונשבר קצת:
ושב וזעם על ברית קדש. ושב לארצו להפר ברי' שכרת עם ישראל:
(ושב ויבן על עוזבי ברית קודש) ויתן לב ויתבונן שעזבו ישראל ברית (ודת) קודש, ותרב שנאת חנם ומחלוקת בבית שני כמו שכתוב בספר יוסיפון וישפכו דם נקי ועל זאת יבטח וידע שיצליח ויפר את בריתו מעמם ויתגרה בם:
מלבי"ם
ובאו בו ציים כתים. שבאו הרומיים באניות, ועי"ז ושב, הוכרח לשוב ממצרים, וזעם, ואז רצה לכלות חמתו בישראל, וז"ש וזעם על ברית קדש, שרצה להעבירם מברית תורתם שהוא ברית קדש, ושב, וכן שב שנית, כי בא עליהם כמה פעמים להעבירם מדתם, והכחיד כל אשר ישמור דת ישראל, ויבן על עוזבי ברית קדש, שהתחברו עמו רבים מישראל אשר עזבו ברית קדש ונכנסו בדתו והיטיב עמהם, עד כאן ספר מעשה אנטיכיוס הרשע, ולא גמר סוף הענין איך אח"כ גברה יד החשמונאים, שזה כבר נאמר במראה השניה שנבא ג"כ עליו שהפיל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים וירמסם, ושם באר שזה יארך עד ששר הצבא הגדיל שהוא מתתיהו ובניו, וממנו הורם התמיד והושב עבודת המקדש על מכונו, וזה סיום מעשה אנטיכיוס וקיצו, כי במראה זו לא בא רק להגיד לו הצרות שיבואו על ישראל, ולא בא להגיד לו תשועתם ע"י מתתיהו, שהיה ג"כ רק לזמן קצר שאח"כ באו הרומיים, ומעתה יתחיל לספר תוקף הצרות והחורבן שיהיה ע"י הרומיים:
אבן עזרא
ציים הם האניות.
וכתים הם אנשי ארם.
ונכאה זה מלך צפון.
ושב לארצו בבושת פנים.
וזעם על ברית קדש הוא אגריפס.
ועשה חיל כבד.
ושב לנגב.
ויבן על עזבי ברית קדש הם אנשי ירושלים שקשרו על מלך והרגו אנשיו וחללו המקדש, המעוז שהיה לישראל, כמו: גאון עוזכם, ובאה זאת המלה על דרך הארון הברית שפירושו הארון ארון הברית, וככה הספר המקנה היין החמה. עתה ספר חרבן בית שני, ויש לתמוה מחכמי צדוקים שפירשו זה לעתיד, ואמרו: כי המקדש היא מיכ"א שיחוגו עליה הישמעאלים והסירו התמיד, החמש תפילות ונתנו השיקוץ עכו"ם ואלו התועים, איך יתכן שיקרא מקדש רק ירושלים לבדה, וככה שמה בלשון ישמעאל בית ואיך הוא מיכ"א קדש, והלא פקחו אלה העורים את עיניהם וראו כי יש במיכ"א שיקוץ עד היום והלא מרקוליס שאליו יחוגו כל ישמעאל ממזרח וממערב לזרוק אבנים שם, ואלה המפרשים חללו המקדש. והגאון ז"ל אמר: כי ועשה כרצונו המלך זהו הקדרי ראש מלכות ישמעאל. וזה לא יתכן, כי כתוב וכל חמדת נשים לא יבין וזה היה אוהב נשים ופירש נשים מדינות, וזה קרוב אל דרש ואיננו פשט. ועוד: מה יעשה בכתוב לאלה אשר לא ידעוהו אבותיו?! ועוד: אם היה אלה עכו"ם אין תשובה ממרקוליס, כי זה ידעוהו אבותיו ולא סרו אנשי מיכ"א למשמעתו, עד שנשבע להם שלא יסיר עבודת מרקוליס, ואין צורך להאריך. ובן היוצר חבר ספר במועד הקץ וגם נפצתי דבריו ככלי יוצר טרם בא מועדו, כי הוא מקוה מועד עבר וכלל אומר דבריו בדברי קץ. גם דברי רבי שלמה בן גבירול ז"ל: רצה לקשור הקץ במחברת הגדולה על שני הכוכבים העליונים. גם דברי רבי אברהם הנשיא בספר קצים ודברי היוצר ודברי רבי יצחק בן לב, וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא הכל הבל ורעות רוח, כי דניאל לא ידע הקץ ואף כי הבאים אחריו רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש, רק לא פירש מתי יהיה ועתה אשוב לפרש.
(לא)וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם
מצודת דוד:וזרועים. אנשי מלחמה בעלי זרוע מבני רומא יתחזקו ויחללו את המקדש אשר הוא המעוז והחוזק של ישראל ר״ל ישרפו המקדש באש: והסירו התמיד. יבטלו הקרבת התמיד ע״י חורבן הבית: ונתנו השקוץ משומם. במקום המקדש יעמדו צורת עכו״ם המשוקץ הנאלם ומושתק כאבן דומם:
עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, מלבי"ם
רש"י
וזרועים ממנו יעמודו. ישלח שריו וגבוריו לירושלים:
וחללו המקדש המעוז. מעון בית המקדש:
מלבי"ם
וזרועים, עתה באר סוף מה שהראהו במראה השנית מש"ש והושלך מכון מקדשו, וכן מ"ש במראה הג' והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא, עוד יעמדו זרועים וגבורים יותר ממנו היינו מאנטיכיוס, (מל' איש זרוע שהוא עריץ וגבור) שהם טיטוס וחיילותיו שהיו גבורים יותר, וחללו המקדש המעוז, מפני שהמקדש שהיה בימי הרומיים היה עז ומבצר נגד המקדש שעמד בימי אנטיכיוס שהיה מימי כורש והיה קטן ודל, אבל בנין הורדוס היה מבצר משגב ונלחמו משם ושגבו שם. ומטעם זה החריבוהו גדודי רומי, לכן אמר המקדש המעוז, וכן אמר למעלה והושלך מכון מקדשו שרומז על מקדש הורדוס, והסירו התמיד כמ"ש למעלה וצבא תנתן על התמיד בפשע, ונתנו השקוץ משומם זה היה אח"כ בימי אדריאנוס, שהעמידו פסל על מקום המקדש, וכמ"ש למעלה ועל כנף שקוצים משומם:
(לב)וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ
מצודת דוד:ומרשיעי ברית. את מי מישראל אשר ירשיע לעזוב ברית ה׳ אותו יחניף בחלקלקות אמרים: ועם יודעי אלהיו. אבל עכ״ז כללות העם היודעים את ה׳ יחזיקו בדברי הברית ויעשו אותם ולא יפנו אל מול החנופה וחלקלקות האמרים:
עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ומרשיעי ברית יחניף. פריצי ישראל שיתחברו עמו וירשיעו בריתם עם חבריהם ויהיו ממרים ויחניף בחלקלקות:
יודעי אלהיו. וכשרי ישראל שיחזיקו ביראת אלהיהם כלומר יאחזו בה ולא יעזבוה:
ועשו. את תורתם:
מלבי"ם
ומרשיעי ברית יחניף בחלקות, עתה פירש לו מ"ש במראה הקודמת והגביר ברית לרבים שבוע אחד, שיחניף את הפריצים מרשיעי ברית וידבר אתם בשפתי חלקות למען יכרתו ברית עם הרומיים כמ"ש למעלה שם ועם יודעי אלהיו יחזיקו ועשו למלט את העם כמו ריב"ז וחבריו:
אבן עזרא
ומרשיעי ברית ידבר על טיטוס שעזבו רבים מישראל בריתם.
וטעם בחלקות כמו: דברו לנו חלקות על כן אחריו ועם יודעי אלהיו הוא השם הנכבד יחזיקו לבם.
ועשו כאשר צום בתורתו.
(לג)וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים
מצודת דוד:ומשכילי עם. החכמים שבהם: יבינו לרבים. ללמדם דברי הברית: ונכשלו. המשכילים ההם יוכשלו לפול בחרב ובלהבות אש וכו׳ משך זמן ימים רבים:
עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ומשכילי עם. חכמים שבהם כגון של בית רבי וחכמי הדורות:
יבינו לרבים. ידרשו לעם הארץ את התורה ויאמצו ידיהם להחזיק בה:
ונכשלו. בגלותם בחרב ובלהבה וגו':
מלבי"ם
ומשכילי עם יבינו לרבים, הם חכמי הדור שהבינו לרבים לעמוד באמונתם ונכשלו בחרב שנהרגו רבים אחר החורבן:
אבן עזרא
ומשכילי עם זה דור אנשי המשנה ז"ל.
וטעם ונכשלו גזרות שעברו עליהם.
(לד)וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת
מצודת דוד:ובהכשלם. ובעת הכשלם יהיו נעזרים מה׳ עזר מעט ולא יהיו כלים ביד האויב: ונלוו. אבל רבים מישראל יצאו מן הדת להתחבר עליהם בעבור חלקלקות אמריהם:
עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ונלוו. ענין התחברות כמו הפעם ילוה (בראשית כט):
רש"י
יעזרו. עזר מעט ע"י שחדים וממון שיעבדו את אויביהם יסייע אותם בהם:
מלבי"ם
ובהכשלם יעזרו עזר מעט. בימי בן כוזיבא, ואז נלוו עליהם רבים לפרוק עול הרומיים וגם מן המשכילים יכשלו כמו ר"ע שנשא כליו של בן כוזיבא, וזה היה לצרף בהם שעל ידם נצרפו חטאת ישראל ולברר וללבן עונותיהם, וכן יהיה עד עת קץ, שנהרגו חסידי עליון וכפרו על עונות הדורות, כי עוד למועד עוד יהיה כן פעמים רבות עד שיבא מועד הגאולה, שבכל גזרת השמד נהרגו קדושי עליון ותמיד נעזרו עזר מעט בל יכלו ישראל לגמרי:
אבן עזרא
ובהכשלם הטעם שהשם לא יניחם למחות שמם.
ונלוו עליהם עם המאמינים.
(לה)וּמִן־הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד־עֵת קֵץ כִּי־עוֹד לַמּוֹעֵד
מצודת דוד:ומן המשכילים. ואז רבים מן החכמים יכשלו בחשבון בעת ישכילו לצרוף בחשבון זמן הגאולה ולדעת ברור הדבר ולבון חשבונו ר״ל יהיו תועים מדרך האמת בחשבון הגאולה: עד עת קץ. ר״ל וכן מאז בכל דור ודור עד עת הקץ רבים יחשבו ויטעו בה אבל בעת הקץ יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה: כי עוד למועד. כי עוד זמן רב למועד הגאולה ונטיית דעת המחשבים היא לזמן קרוב כי השכל נוטה אחר התאוה והם יתאוו לקרב ולא לרחק ולזה יטעו בחשבון:
עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא
מצודת ציון
לצרוף. עניינו הבנת הדבר להפריש השקר מן האמת והוא מושאל מלשון צרוף כסף להסיר הסיג:
וללבן. עניינו העמדת הדבר על בוריו ואמיתתו בבהירות הלובן:
עוד. הוא ענין רבוי כמו ויבך על צואריו עוד (שם מ״ו):
רש"י
יכשלו לצרוף בהם. יכשלו בחשבון הקיצים שיתנו לב לצרפן וללבנם לדעת אותם ויטעו בהם:
אבן עזרא
ומן בכל דור ודור.
עד עת קץ בא הגואל ישראל.
(לו)וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל־כָּל־אֵל וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וְהִצְלִיחַ עַד־כָּלָה זַעַם כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה
מצודת דוד:ועשה. חוזר לדבריו הראשונים ואמר שמלך טיטוס יעשה בכל דבר כרצונו באין מוחה: על כל אל. על כל חוזק ובעל כח: ועל אל אלים. על האל המושל על כל החזקים ידבר דברים נפלאים ר״ל דברי חרוף אשר לא אמר מי מעולם: והצליח. ועכ״ז יצליח עד אשר יכלה זעמו של מקום מעל ישראל: כי נחרצה נעשתה. כאשר יהיה נעשתה הכריתה העצומה אז ימורק העון ויכלה הזעם ולא יצליח עוד:
עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
אל. ענין אומץ וחוזק כמו יש לאל ידי (שם לא):
נפלאות. מכוסות ר״ל שלא נשמע מעולם:
נחרצה. נכרתה כמו נחרצת שוממות (לעיל ט):
רש"י
ועשה כרצונו המלך. מלכות רומי:
והצליח עד כלה זעם. עד שוב אף הקב"ה מישראל:
כי נחרצה נעשתה. כשתכלה גזירתו כי, כמו כאשר:
מלבי"ם
ועשה, עתה בא לבאר לו מ"ש לו במראה השניה ובאחרית מלכותם יעמוד מלך עז פנים שהוא המלכות והממשלה של הקרן זעירא, ועז"א המלך הידוע שראהו כבר במחזה הראשונה והשניה, הוא יעשה כרצונו כמש"ש ויסבור להשניה זמנין ודת, ויתגדל על כל אל, שיבטל עבודת האלילים שעבדו קודם לכן:
ועל אל אלים ידבר נפלאות, שהשריש שרשים באמונת האל, שהם נפלאים מן השכל, ויאמר שהם פלאות, והצליח באמונה זו, עד כלה זעם עד יכלה זעם ה' מעל עמו, כי נחרצה, הרעה שנחרצה על ישראל נעשתה מכבר בגזרת עליון:
אבן עזרא
ועשה זה קוסטנטין שהיה מלך גדול על בבל ופרס ומצרים ואפריקא והשיב בבל לדתו, גם חביריו השיבו פרסיים והשבאים ומצרים ואפריקא לדתו והניח תורת ארם. וטעם ויתרומם. בלבו, ועל השם שהוא אל אלים ידבר נפלאות והנה אמר המלאך עליו והצליח וכבר עברו אלו הדברים אשר היו עתידים בימי דניאל, ועתה יחל לדבר על העתידות שנשארו. ודע כי ארם היא צפונית מערבית לארץ ישראל, גם קוסטנטינא היא צפונית ובעת קץ שיגיע קץ מלך הצפון אשר אמר והצליח עד כלה זעם, אז יבא קץ הגואל כאשר יפרש והנה לא הזכיר מתי יהיה זה, רק הזכיר כי זה המלך. והטעם בנו אשר יצא ועשה מלחמה עם מלך מצרים וילכוד את מצרים וילך לארץ ואז יהרג, ואחר ימים ידועים במספר מיום מותו, יבא הגואל לישראל.
(לז)וְעַל־אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין וְעַל־חֶמְדַּת נָשִׁים וְעַל־כָּל־אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין כִּי עַל־כֹּל יִתְגַּדָּל
מצודת דוד:ועל אלהי וגו׳. לא יתן לב להתבונן לעבוד את אלהי אבותיו אשר עבדו מאז לכוכב צדק: ועל חמדת נשים. ר״ל לא יבין על מעלת ישראל הנקראת היפה בנשים (ש״ה ה): ועל כל אלוה לא יבין. לא יתבונן לכבד שום אלוה ואף את האלוה האמיתי וכאומר אם על האלוה האמיתי לא יבין איך א״כ יבין על מעלת עמו ישראל: על כל. על כולם יתגאה:
עוד פירושים על פסוק לז: רש"י, מלבי"ם
רש"י
ועל אלהי אבותיו לא יבין. לא יתן לב להקב"ה שהוא אלהי אברהם יצחק וישראל אבותיו:
חמדת נשים. כנסת ישראל היפה בנשים:
מלבי"ם
ועל אלהי אבתיו לא יבין, שאבותיו היו עובדים לצדק ונוגה, ועל כל אלוה לא יבין, שלא יעבדו רק להסבה הראשונה, כי על כל אלוה יתגדל, שיאמר שהוא נביא האל בארץ ומושפע ממנו ומכחו:
(לח)וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל־כַּנּוֹ יְכַבֵּד וְלֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא־יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת
מצודת דוד:ולאלוה מעוזים. את האלוה העומד בערי מבצר החזקים היה מכבד בהיותו על כנו ר״ל כשהיה במקום מושבו היה מכבדו לפני העם לרמות לב עובדיה למען יכבשם תחתיו: ולאלוה. וגו׳ זהו מה שהם עתה בו: יכבד. את מכון מושבו: ובחמודות. בדברים חמודים ונאים:
עוד פירושים על פסוק לח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם
מצודת ציון
כנו. מל׳ כן ובסיס:
רש"י
ולאלוה מעוזים. לאלהי הכרובים אשר יכרותו עמו ברית:
על כנו יכבד. כי יחניף את העכו"ם להיותם כבושים לו:
מלבי"ם
ולאלוה, בכ"ז יכבד לאלהי מעוזים, שיאמר שי"ל עוז מאביו שבשמים, על כנו שיהיה עומד על כנו ובמקומו שיאמר שהוא שלוחו בארץ ועומד בשמו ובמקומו במלכות שמים ולאלוה, מפרש מי אלהי מעוזים, שהוא אלוה אשר לא ידעוהו אבתיו, כי אבותיו לא האמינו בו, ולא היה מעמם ומשבטם, יכבדוהו בזהב ובכסף:
(לט)וְעָשָׂה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים עִם־אֱלוֹהַּ נֵכָר אֲשֶׁר יַכִּיר יַרְבֶּה כָבוֹד וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר
מצודת דוד:ועשה למבצרי מעוזים עם אלוה נכר. ר״ל לאנשי מבצרי מעוזים יעשה כבוד עם אלוה העכו״ם ודומה לו וכ״ז להחניף ולרעות למען יכבשם תחתיו: אשר. יכיר את מי אשר יכיר שיועיל בו דבר החנופה היה מרבה לו כבוד: והמשילם ברבים. אנשים כאלה המשיל על עם רב להחניפם והיה מחלק אדמתו להם במחיר החזקת טובה וגניבת דעת וזה היה לו למחיר בעבור אדמתו:
עוד פירושים על פסוק לט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם
מצודת ציון
במחיר. דמי ערך הדבר כמו ומחיר שדה (משלי כ״ז):
רש"י
ועשה. בנינים:
למבצרי מעוזים עם אלוה נכר. כלומר לכבוד אלהי נכר: אשר הכיר:
ירבה כבוד. את השרים אשר יראה בלב להכיר פניהם ולהחניף ירבה להם כבוד:
ואדמה יחלק. להם:
במחיר. בדמים קלים:
מלבי"ם
ועשה, שיעשה מבצרי מעזים גבוהים ורמים מאד, וירבה כבוד להמבצרים בזהב ובכסף, והמשילם ברבים שכולם יתנו מס אל המבצרים האלה:
(מ)וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר
מצודת דוד:ובעת קץ. בעת בוא קץ וסוף ימי הגאולה: יתנגח עמו וכו׳. מלך הנגב ילחם עם רומא כאלו ינגח בקרן: וישתער עליו. ומלך הצפון הוא רומא גם הוא למולו ילחם בו כמו רוח סערה ר״ל בחוזק ובגבורה: ובאניות רבות. ובהם אנשי מלחמה: ובא. מלך הצפון יבוא בארצות מלך הנגב וישטוף אנשיהם ויעבור משם:
עוד פירושים על פסוק מ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
יתנגח. ענין הכאה ודחיפה:
וישתער. כמו ויסתער בסמ״ך והוא מלשון רוח סערה:
רש"י
ובעת קץ. כשתקרב גאולתינו:
וישתער עליו מלך הצפון. על מלך הנגב:
מלבי"ם
ובעת קץ, עתה נבא מה שיהיה באחרית הימים, אז מלך הנגב יתנגח וילחם עמו, וישתער עליו מלך הצפון אמנם מלך הצפון יריב ריבו ויסער להצילו. וכבר התבאר שמלך הנגב יהיה להם אז מלחמה עם גוג ומגוג הבא מצפון, לכבוש ירושלים, ומלך הנגב יהיה כנגדו, ובא בארצות, אח"כ יבא בארצות של ארץ ישמעאל ושטף ועבר שם בחיילותיו:
אבן עזרא
יתנגח עמו מלך הנגב הוא מצרים ואין לחוש שתהיה מצרים אי זה דת שתהיה.
וישתער עליו מלך הצפון על מלך מצרים, כמו: בסופה ובסערה ואם הוא כתוב בשי"ן כמו השירו ולא ידעתי ורבים ככה.
(מא)וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן
מצודת דוד:בארץ הצבי. היא א״י החמודה: ורבות. ארצות רבות יכשלו ויאבדו מפניו: אדום. הם היושבים בהר שעיר: וראשית וכו׳. ר״ל מבחר עריהם:
עוד פירושים על פסוק מא: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
וראשית. ענין מיטב וכן ראשית גבורתם (ירמיה מט):
מלבי"ם
ובא, עד שיבא לארץ הצבי לכבשה, ורבות יכשלו, ארצות רבות מארץ המזרח יהיו נכשלים וחלשים מלעמוד לפניו, רק אדום ומואב ימלטו מידו:
אבן עזרא
ובא זה מלך צפון שהוא מלך קוסטנטינא אל ארץ הצבי, והטעם אלו ימלטו מידו הדרים במקום שהיו שם אדום ומואב וראשית בני עמון, ויש בין ימי סנחריב וזאת הנבואה שנים רבות.
(מב)וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה
מצודת דוד:וישלח ידו. להכות ולאבד: בארצות. ר״ל בארצות רבות: לא תהיה לפליטה. ר״ל אף שארית מעט לא ישאיר בה והכל יאבד:
עוד פירושים על פסוק מב: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
לפליטה. הצלה ושארית:
מלבי"ם
וישלח ידו, לשלול שלל ולבוז בז. וארץ מצרים, שיכבוש גם ארץ מצרים כמו שנבא ע"ז ביחזקאל סי' ל"ב כמש"פ שם, ולבים וכשים במצעדיו, שאנשי כוש הוא אביסיאניאן יעזרו לבני אדום, ולפי הנראה מיחזקאל סי' ל"ח נראה שמלת במצעדיו מוסב על כולם ומשל במצעדיו בכל חמודות מצרים ולובים וכושים שישלול את כולם, והם יהיו בעזרת בני המזרח:
אבן עזרא
וישלח ידו מלך צפון.
(מג)וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו
מצודת דוד:במצעדיו. יהיו רמוסים במצעדי כפות רגליו:
עוד פירושים על פסוק מג: מצודת ציון, אבן עזרא
מצודת ציון
במכמני. עניינו אוצרות מסתרי׳ ודומה לו בל׳ ארמית כי ואשר לא צדה (שמות כא) ת״א ודלא כמן:
ולובים וכושים. שמות עובדי כוכבי׳:
במצעדיו. מל׳ צעד ופסיעות:
אבן עזרא
ומשל במכמני תרגום ואשר לא צדה ודלא כמן ליה אולי הוא מגזרת דרכמונים וכושים, הם סמוכים למצרים יהיו במצעדיו של מלך צפון, שיסורו אל משמעתו.
(מד)וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים
מצודת דוד:ושמועות. יהיה נשמע לו שבא עליו מלחמה ממזרח והוא קרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל האמור למעלה וגם יהיה נשמע לו שבא עליו מלחמה מפאת צפון והשמועות ההם יבהלו אותו ויצא לקראתם בחמה גדולה להשמיד את העכו״ם ההם:
עוד פירושים על פסוק מד: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
בחמא. כמו בחמה בה״א:
מלבי"ם
ושמעות יבהלהו, שאח"כ יתעוררו חיילות לנקום נקמת אחיהם, כמ"ש ביחזקאל והוא יצא בחמה להשמיד וילחם כנגדן:
אבן עזרא
ושמועות יבהלוהו מלך צפון ממזרח ומצפון הוא בבל ופרס והטעם הקרן הקטנה שהזכיר בנבואתו.
ויצא מלך צפון:
(מה)וְיִטַּע אָהֳלֶי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קֹדֶשׁ וּבָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ
מצודת דוד:ויטע. יעמיד אהלי ארמונו בין הימים להר א״י החמדוה ומקודשת: ובא עד קצו. שם יבוא עד סופו כי תכלה מלכותו ואין מי יעזור לו לשוב ולהתחזק עוד:
עוד פירושים על פסוק מה: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ויטע. מצינו לשון נטיעה באוהלים כמ״ש כאהלים נטע ה׳ (במדבר כ״ד:ו׳):
אפדנו. עניינו ארמון ובדרז״ל חזאי אפדנא דאביי דנפל (ברכות נח) ור״ל אוהליו אשר היו יפים ומשובחים כארמונות:
מלבי"ם
ויטע אהלי אפדנו בין ימים, כמו שהתבאר זה ביחזקאל (סי' ל"ט) גיא העוברים קדמת הים וחוסמת היא את העוברים, ושם יבא עד קצו כי שם יפלו המון גוג כמש"ש וקרבו שם את גוג ואת כל המונו וכו':
אבן עזרא
עד קצו ושם ימות וזהו: והצליח עד כלה זעם:

שאלות נפוצות על דניאל פרק י״א

מה כתוב בדניאל פרק י״א?

דניאל פרק י״א (11) מתחיל בפסוק: "וַאֲנִי בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ". בפרק 45 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ומתחת לכל פסוק פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

כמה פסוקים יש בדניאל פרק י״א?

בדניאל פרק י״א יש 45 פסוקים. בספר דניאל כולו 12 פרקים.

נוסח הפסוקים: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.

מקורות הנוסח של הפירושים

מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Daniel – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Daniel – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Daniel – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Daniel – Malbim on Daniel -- Wikisource (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Daniel – אבן עזרא על דניאל, דעת (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)