חגי פרק א׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא אֶל־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל־יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר

   מצודת דוד:בשנת שתים לדריוש. הוא דריוש בן אחשורוש שנתן רשות לבנות הבית אחר שבטלו מהבנין בימי כורש כמ״ש בעזרא: בן שאלתיאל. בן פדיה בן שאלתיאל היה כמ״ש בדברי הימים ובני בנים הם כבנים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פחת. שליט ומושל כמו פחות וסגנים (יחזקאל כג):

   רש"י

   בשנת שתים לדריוש. הוא דריוש מלך פרס שהיה אחר אחשורוש ומצינו במדרש ויקרא רבה שבנה של אסתר היה ובימי כורש הראשון עלו זרובבל ויהושע הכהן מבבל לירושלים ברשיון כורש שנאמר (עזרא ט) מי בכל עמו וגו' ועמדו צרי יהודה ובנימין ושלחו איגרותיה' לכורש לצוות לבטל מלאכת בית המקדש שהתחילו (וצוה ובטלום) מיום ההוא בטלו כמפורש (בעזר' א) באדין בטילת עבידת בית אלהנא וגו' ובטלה שלש שנים שמלך כורש וארבע עשרה של אחשורוש ושנה הראשונה של דריוש בנו ובשנת שתים נאמרה נבואה זו לחגי לזרזם לחזור ולבנות במלאכה ולא יראו כי לא יבטלום העכו"ם שהקב"ה יצליחם:

   מלבי"ם

   בשנת שתים לדריוש, כבר באר הרי"א, ואנכי חזון הרביתי בזה בכמה מקומות, כי מעת הגלות הראשון לסנחריב התחיל זמן הגאולה העתידה, שמעת ההיא נבאו הנביאים על הגאולה, והיה הדבר תלוי אם יזכו שאז היו נגאלים תיכף בימי חזקיה או בימי יאשיה (כמ"ש בצפניה ג'), ואחר שלא זכו הגלו לבבל במעלם לכלא פשע ולהתם חטאת, וכאשר ראה ה' שאם היו נשארים בגלות בבל היו נטמעים בין העכו"ם והיו יוצאים מכלל הדת, שכבר התערבו זרע קדש בעמי הארצות ושכחו לשונם ותורתם, לכן פקדם פקידה מעט ע"י כורש ועלו עמהם אנשי כנה"ג ושבו את התורה ואת העטרה ליושנה, והגם שבעת ההיא לא היה עדיין זמן הגאולה העתידה, ודניאל ראה ארבע מלכיות שימשלו בישראל, וכן ראו כמה נביאים והודיעו לו בחזון כי זמן קץ הפלאות רחוק מאד, בכ"ז היה אפשריות שיהיה אז עת הגאולה אם היו שבים בתשובה שלימה לה' והיו עולים כולם כחומה, כמ"ש חז"ל ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא וכו' אלא שגרם החטא, וכן כמה מדרשות חז"ל המורים ע"ז, ובעת נבנה הבית היה עדיין האפשריות תלוי ועומד, אם היו שבים בתשובה היה זרובבל המלך המשיח והמקדש היה מכון לשבתו עולמים, וע"כ זרח להם עוד הפעם אור הנבואה ע"י נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, שעמדו בעת ההיא והיו מעוררים אותם על הבנין ועל התשובה וגלו להם סוד זה שהדבר תלוי בידם, ואחר שלא זכו, היה המקדש השני רק מקדש עראי לפי שעה ועתיד ליחרב ע"י הרומיים, וחסרו בו ה' דברים כמ"ש חז"ל על מלת ואכבדה, והנה בימי כורש הראשון ניתן פקידה שיעלו לא"י והתחילו אז בבנין הבית ונשבת ע"י צרי יהודה ובנימן עד זמן דריוש, כי לא היה עדיין זמן הבנין, וע"כ התיאשו מן הבנין כי לא הגיע להם רשיון אחר לבנות, ונבא חגי בשם ה' שיתחילו בבנין ולא ימתינו על רשיון כי הגיע הזמן, והיה הדבור אל זרובבל, כי אם היו זוכים והיה אז הגאולה האמתית היה מצמיח קרן לבית דוד וזרובבל היה המשיח, רק אחר שלא זכו שב זרובבל לבבל ומת שם, ועתיד לצמוח צמח מבניו באחרית הימים, וכבר כתבו המפ' שלא היה בן שאלתיאל רק בן פדיה ופדיה היה בן שאלתיאל ונקרא ע"ש זקנו:

   אבן עזרא

   בשנת זה דריוש הפרסי שאמרו קדמונינו ז"ל, שהוא בן אסתר המלכה. אמר רבי משה: כי בחדש תחלת החדש בכל מקום. ואם כן למה כתב ביום אחד לחדש? והוא זרובבל בן רפיה אחי שאלתיאל מבני יכניה ובעבור שגדלו דודו שאלתיאל, קראו על שמו בנו, כמו ויהי לה לבן וככה ואלה בני מיכל בת שאול כי לא היה לה ולד רק גדלה אותם ויהוצדק אבי יהושע היה כהן גדול בבית ראשון כאשר נשרף, כי כן כתוב על כן ירש בנו מעלתו בצאת ישראל מגלות בבל, על כן לא שמש עזרא דודו בכהונה גדולה בימי יהושע גם בימי בנו ונכדו, ככתוב בספר עזרא.

2. (ב)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת־בֹּא עֶת־בֵּית יְהוָה לְהִבָּנוֹת

   מצודת דוד:לא עת בוא. ר״ל הם אומרי׳ עדיין לא בא העת לבנות הבית הנה לא כן הוא כי עתה בא עת בית ה׳ להיות נבנה כי כבר נשלמו ע׳ שנה שאמר ירמיה וכמ״ש בסוף מ״ב בחשבון שנות הדורות:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   העם הזה אמרו. לפי שבטלו אויביהם על ידיהם בראשונה סבורים הם שלא אקיים את דברי שאמרתי לפי מלאת לחרבות ירושלים ע' שנה ולא יבא עוד עת ביתי להבנות אמור להם שבא עתה העת אבל עת הראשון לא היה אלא לפקידה למלאות לתחילת מלכות בבל שבעים שנה וכן היתה לסוף שבעים שנה נפקדו לעלות ע"פ כורש אבל בניין הבית נתלה בחורבות ירושלים שבימי צדקיהו שהיה מאוחר י"ח שנה למלכות בבל כדאמר מר (מגילה יא, ערכין יב,) גלו בי"ח גלו בי"ט ועתה מלאו הי"ח:

   מלבי"ם

   העם הזה אמרו לא עת שהיה מקובל ביד האומה מפי הנביאים שלפני הגאולה האמתית צריך שיהיו מופתים בשמים ובארץ ושיהיה מלחמת גוג ומגוג, כמו שנבאו כל הנביאים שנבאו על אחרית הימים, והם ראו שבעת ההיא לא היה שום דבר מן ההכנות שצריכים להיות קודם הגאולה, אמרו לא עת בא עת ר"ל שעדיין לא יש העת שהיא הכנה על ביאת העת שיבנה בית ה', ואיך נאמר שבא עת הבנין אם עדיין לא יש העת שצריכה להיות קודם הבנין, עת האותות והמופתים, וגם שתנאי הבנין שיהיה להם מנוחה מן האויבים תחלה כמו שהיה בעת בנין בית שלמה, וגם עת המנוחה לא הגיע שהם משועבדים למלכי מדי ופרס, ועת הגאולה צריך להיות קודם עת הבנין:

   אבן עזרא

   כה, עת בא עת כדרך: ואני אנה אני בא.

3. (ג)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   ויהי דבר ה', גם זה מדברי ה' שאמר לו שיאמר אל העם שלכן היה דבר ה' ביד חגי, ר"ל שלכן התעורר אור הנבואה לזרוח, שזה סימן שאם שובו בתשובה תשוב אליהם הנבואה כמקדם ויגיע עת התיקון:

   אבן עזרא

   ויהי, לאמר במקום הזה לאמר לעם הזה מה שאין כן בתורה, כי וידבר השם אל משה לאמר פירושו דבר למשה לאמר לו הענין, על כן אחריו דבר אל בני ישראל ואמרת להם.

4. (ד)הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב

   מצודת דוד:העת לכם. וכי רק לבד לכם בא העת שאתם תשבו בבתיכם הספונים ומכוסין בתקרות והבית הזה ישאר חרב כשהיה בתמיה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ספונים. ענין תקרת הכסוי כמו וספון בארז (ירמיה כב):

   חרב. מלשון חורבן:

   רש"י

   העת לכם. ל' תימה לכך נקוד הה"א בפתח:

   ספונים. מכוסים בנסרי ארזים כמו (מלכים א ו׳:ט׳) ויספון את הבית וספון את הבית בארז וכן ת"י הכדין כשר לכון דאתון יתבין בבתיא די מטללין בנסרי דארזיא ובית מקדש' הדין חרוב:

   מלבי"ם

   העת לכם, ר"ל וכי על זה שתשבו בבתיכם ספונים יש עת, הלא גם לזה צריך שיבא העת שיעדו הנביאים שתשבו בשלוה ואין אתם שואלים בזה על עת מיועד, והבית הזה יהיה חרב? ע"ז תשאלו אם הגיע העת?:

   אבן עזרא

   העת לבנות ולשבת בבתים ספונים ,כמו וספון בארז.

5. (ה)וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם

   מצודת דוד:שימו לבבכם. התבוננו על עסקיכם ותראו שלא כן הוא:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   דרכיכם. ר״ל עסקיכם וכן מעשות דרכיך (ישעיה נח):

   רש"י

   על דרכיכם. על עסקיכם שאתם רואין שאין במעשה ידיכם ברכה כמו שהוא אומר זרעתם הרבה והבא מעט כל זה בשביל חורבן ביתי הוא:

   מלבי"ם

   ועתה כה אמר ה', הלא תראו ותבחנו שצריכים אתם לבנות המקדש אם תשימו לבבכם על דרכיכם, ותראו עפ"י הנסיון שאין מעשיכם נרצים כי.

   אבן עזרא

   ועתה. דרכיכם בצרכי העולם.

6. (ו)זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין־לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל־צְרוֹר נָקוּב

   מצודת דוד:זרעתם הרבה. הנה הרבה זרעתם ומעט הבאתם אל הבית פחות ממה שזרעתם כי לא צמחה השדה: אכול. אתם אוכלים מאכל ואין בו לשבעה כי המארה נשתלחה במעיים: ואין לשכרה. אינו כדאי לשכר כי חלף טעם היין: לבוש. ר״ל הנה לבשתם לבוש ואינו כדאי להחם לו ואע״פ שמדרך העולם היה ראוי לחמם: והמשתכר. ומי שהוא משתכר במקח וממכר וכדומה הנה אין בו ברכה וכאלו משימו בצרור בגד הנקוב מתחת וכמו שיכנס כן יצא:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לשכרה. מלשון שכרות:

   לחום. מל׳ חמימות:

   והמשתכר משתכר. מלשון שכר וריוח:

   צרור. ענין קשור כמו צרור הכסף (משלי ז):

   נקוב. מל׳ נקב וחור:

   רש"י

   והבא מעט. בעון בכורים שבטלו:

   אכול ואין לשבעה. בעון ביטול מנחות:

   שתו ואין לשכרה. שניטל טעם היין לפי שבטלו הנסכים:

   לבוש ואין לחום לו. בעון בגדי כהונה שבטלו:

   והמשתכר משתכר אל צרור נקוב. כל ריוח שאתם עושים הולך וכלה כנותן מעותיו בקשר בגד נקוב:

   מלבי"ם

   זרעתם הרבה והבא מעט, הפך מדרך הטבע שקוצרים יותר ממה שזורעים, וגם במעט שתביאו יש בו מארה כי אכל ואין האכילה לשבעה, וגם הלבושים אין מחממים, וגם שכר הכסף יש בו קללה כאילו צרור הכסף נקוב שהכל נאבד:

   אבן עזרא

   זרעתם, והבא דגן אל הבית מעט.

   אכול אתם אוכלים.

   לשכרה כמו לשבעה כדרך ואכלתם ולא תשבעו כי יש זמן שבני אדם אוכלים הרבה ואינם שבעים וככה שתה הרבה ואין שכרות, לא שיעבור החוק להשתכר. ודע כי מלת חם קשה, כי הנה כתוב: חם לבי בקרבי והוא האמת, וחם להם צריך להיות האויר מחמם וככה ואין לחום לו - וחום במשקל קור מפעלי הכפל וזה פרושי מפיו, ואם הוא מן חמם והפתח יוכיח כי כל פעלי הכפל נפתחין כשנחסר אות הכפל, כמו: אם תם הכסף שהוא תמם ולא נוכל לומר שהוא כמו שב, שפעמים שהוא פועל עומד שהוא שב בעצמו, ופעמים שהוא פועל יוצא, כמו ושב את שבותך כי ושב הוא קמוץ וחם הוא פתוח.

   צרור כמו צרור הכסף, ואם היה נקוב לא ימצא בו מאומה.

7. (ז)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם

   מצודת דוד:שימו לבבכם וגו׳. ר״ל התבוננו על עסקיכם לתקנם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   כה אמר ה', ולכן אמר ה' אחר שמן הבחינה הזאת תראו שה' רוצה בהבית תבינו שמה שלא הגיע העת של העת, ר"ל ההכנות הקודמות אל בנין הבית מההשגחה והנבואה והמופתים והגאולה, כי ע"ז יש תנאי שתשימו לבבכם על דרכיכם, היינו על דרכי הנפש שתשתדלו לשוב בתשובה ולתקן דרכיכם, ואז.

   אבן עזרא

   כה, שימו אחר שתעשו מה שאצוה אליכם עלו.

8. (ח)עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה־בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר יְהוָה

   מצודת דוד:עלו ההר. ר״ל זאת עשו עלו אל ההר והביאו משם עצים ובנו הבית: וארצה בו. ר״ל עם כי יהיה קטן אהיה מרוצה בו ואתכבד על ידו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וארצה. מלשון רצוי:

   רש"י

   ואכבדה. חסר ה"א כנגד חמשה דברים שהיו במקדש ראשון ולא היו במקדש שני ארון אורים ותומים ואש ושכינה ורוח הקודש כדאיתא במסכת יומא:

   מלבי"ם

   עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית, שאחר שתקדימו לתקן דרכיכם ארצה בו בהבית, ואז ואכבדה ויראו הניסים והשכינה וכבוד ה' נראה אל הבית ויהיה הבית הנרצה אצל ה':

9. (ט)פָּנֹה אֶל־הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ יַעַן מֶה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ

   מצודת דוד:פנה אל הרבה. ר״ל אם לא תשמעו לי הנה כאשר תפנו אל הרבה להביא הבית אשלח בו מארה והנה היה הפנים למפרע אל מעט וכאשר תביאו המעט הזה אל הבית אנפח בו ותהיה כלה בנשיבת רוח פי והוא ענין מליצה: יען מה. כאומר ואם תשאלו בעבור מה יהיה כן הנה מאמר ה׳ צבאות להשיב לכם שזהו בעבור ביתי אשר הוא חרב ואתם כל אחד מכם רץ לביתו לחסות בצל קורתו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונפחתי. מלשון הפחה נשיבת רוח הפה:

   יען. בעבור:

   רש"י

   פנה אל הרבה. עד הנה הייתם סבורים להביא מן השדה הרבה והבאתם מעט:

   ונפחתי בו. אבי' עליו מכת רקבון ותולעת:

   ונפחתי. לשון נופח באש פחם (ישעיה נד):

   מלבי"ם

   פנה, אחר שהודיע להם שמה שחל עליהם קללה עד עתה היה מפני שחסר להם בית ה', הודיעם שמעתה אחר שכבר שמעו מהנביא שה' מצוה אותם לבנות הבית אם יתרשלו עתה בבנין הבית אז תהיה מארה השגחיית, שתחלה היתה המארה רק על ידי הסתרת פנים, ועי"כ פנו אל מעט היינו שגדל מעט תבואה מן הזרע שזרעו, ועתה יהיה מארה השגחיית שהגם שיפנו אל הרבה שיקצור הרבה, בכ"ז והנה למעט, יתקלל ויתהוה ממנו מעט, וגם אחר שתביאו התבואה אל הבית ונפחתי בו, ר"ל אשרפנו ברוח פי, יען מה נאם ה' יען ביתי אשר הוא חרב, ר"ל כי עד עתה שלא עורר אותם אל הבנין ולא היתה הקללה לעונש בעבור שאינם בונים, רק היה ממילא על ידי העדר הברכה שהבית המקדש הוא תנאי אל הברכה, אם היו מביאים הרבה אל הבית היה להם הרבה כפי הטבע, אבל עתה יהיה דרך העונש על שהבית חרב ואתם רצים איש לביתו, ר"ל שאין אתם משתדלים בבנין הבית רק בצרכי ביתכם, לכן אשלח מארה בהתבואה שיהיה בבתיכם:

   אבן עזרא

   פנה עד עתה פניתם אל הרבה והבאתם אותו אל בתיכם.

   ונפחתי בו באותו המעט ואין בו ברכה ועתה דעו, יען מה – והטעם למה היה כן? בעבור ביתי שהוא חרב.

   ואתם רצים כל אחד מכם הולך ואין איש שם על לב חרבן ביתי לבנותו.

10. (י)עַל־כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ

    מצודת דוד:עליכם כלאו שמים מטל. עם כי אין הטל נעצר משאר המקומות הנה עליכם מנעו השמים מלהוריד הטל: כלאה יבולה. מנעה לתת פריה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כלאו. ענין מניעה כמו ויכלא העם מהביא (שמות ל״ו:ו׳):

    יבולה. פריה כמו ואין יבול בגפנים (חבקוק ג׳:י״ז):

    רש"י

    עליכם כלאו שמים. על חוביכון:

    כלאו. מנעו:

    מלבי"ם

    על כן עליכם, ר"ל עד עתה לא היתה הקללה בהשגחה מיוחדת מאת ה' רק עליכם כלאו שמים מטל שהיה ע"י השמים והמערכת שלא נתנו טלם, וע"י טבע הארץ שכלאה את יבולה, אבל מעתה שיהיה עונש השגחיי.

    אבן עזרא

    על כן טעם עליכם בעבור השמים, כדרך והיו שמיך אשר על ראשך נחשת, או עליכם לבדכם לא על יושבי הארץ.

    כלאו מלתת הטל.

11. (יא)וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל־הָאָרֶץ וְעַל־הֶהָרִים וְעַל־הַדָּגָן וְעַל־הַתִּירוֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָר וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה וְעַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל־יְגִיעַ כַּפָּיִם

    מצודת דוד:ואקרא. אביא בגזירה יובש על הארץ וכו׳ למען יכמש ויתקלקל יבול הארץ: ועל אשר תוציא האדמה. מיתר המינים: ועל האדם ועל הבהמה. כי החורב והיבש מוליד חליים באדם ובבהמה: ועל כל יגיע כפים. על כל העסקים שאתם יגעים בהם אשלח חורב ויובש ר״ל המארה תבוא בהם ולא תצליחו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חורב. יובש כמו חרבו המים (בראשית ח):

    התירוש. ענבי היין:

    היצהר. זיתי השמן:

    מלבי"ם

    ואקרא חורב על הארץ, יהיה החורב ע"י קריאתי ופקודתי, לא ע"י השמים, והחורב יהיה על הדגן ועל התירוש, הגם שיהיה דגן ותירוש, ועל כל אשר תוציא האדמה, הגם שהאדמה תוציא ולא תכלא יבולה, וגם יכלול כל יגיע כפים שע"ז לא יכלו השמים לתת בו מארה:

    אבן עזרא

    ואקרא חורב דרך צחות, כדרך: יען ביתי אשר הוא חרב.

    וטעם ואקרא ואגזור על הארץ עד היותה כנחושה.

    ועל ההרים מגד ההרים כמו ומראש הררי קדם.

    וממגד גבעות עולם.

    ועל כל יגיע כפים כי לא יצליח ויגעו לריק המשקים ממי באר לא יועילו.

12. (יב)וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְעַל־דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי יְהוָה

    מצודת דוד:ועל דברי חגי הנביא. ואל דברי חגי הנביא שנבא להם כאשר שלחו ה': וייראו העם. מאזהרות ה' וייעודי העונש:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועל דברי. ואל דברי:

    מלבי"ם

    וישמע זרובבל, ר"ל זרובבל ויהושע וכל שארית העם היינו הגדולים שבהם שמעו בקול ה' אלהיהם, שאמר שישימו לבבם על דרכיהם, וגם שמעו על דברי חגי הנביא כאשר שלחו ה' שיבנו הבית כפי פקודת ה' ע"י נביא, וייראו העם, אמנם העם ההמוני יראו מפני ה' מפחד העונש, ובכ"ז לא שמעו להתחיל בבנין כי לא היה להם רשות מן המלך:

    אבן עזרא

    וישמע בקול שהם חייבים לבנות בית השם, אפילו לא התנבא על כן.

    ועל דברי ועוד על דברי.

13. (יג)וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְהוָה בְּמַלְאֲכוּת יְהוָה לָעָם לֵאמֹר אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:מלאך ה'. ר"ל שליח ה': במלאכות ה'. בשליחות ה': אני אתכם. כי עדיין פחדו לבנות הבית בלא רשות המלך ולכן אמר להם אני עמכם ואל תפחדו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מלאך. שליח וכן אשר מלאך שלוח עליהם (יחזקאל כג):

    רש"י

    במלאכות ה'. בשליחות המקום:

    מלבי"ם

    ויאמר חגי מלאך ה', אז אמר להם מצד מלאכות ה' ושליחותו, אני אתכם, ר"ל בל ייראו ובל ימתינו על רשיון, כי ה' אתם להושיעם בזה ולא יגיע להם רע מן המלך:

    אבן עזרא

    ויאמר, מלאך ה' שליח.

    במלאכות בשליחות ה' ומלאך מלה רביעית או המ"ם נוסף ומגזרתו מלאכה.

14. (יד)וַיָּעַר יְהוָה אֶת־רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת־רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת־רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם

    מצודת דוד:ויער ה'. ה' העיר את רצון זרובבל וגו' ובאו ועשו מלאכה בדבר צורך בית ה':

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויער. מל׳ תהעוררות:

    רוח. רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת (שם א):

    רש"י

    ויבאו ויעשו מלאכה. התחילו מסתתין באבנים ומנסרין עצים בששי בעשרים וארבעה לחודש ובשביעי בעשרים ואחד היה דבר ה' אל חגי:

    מלבי"ם

    (יד-טו) ויער ה' וגם ה' עורר בם רוח גבורה ויראת ה', ויבואו ויעשו מלאכה, התחילו להזמין מלאכת הבנין וזה היה ביום כ"ד לחדש:

    אבן עזרא

    ויער היה ראוי שיאמר ויער כמו ויקח וישב, רק נפתח מפני העי"ן.

    פחת כמו: הקריבהו נא לפחתך. וכמוהו להיות פחם, ובלשון פרס פחת נקרא התרשתא.

15. (טו)בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:ביום וגו׳ מוסב למקרא שלמעלה לומר ההתחלה היה ביום עשרים וארבעה לחדש כי אז התחילו להכין את המצטרך אל הבנין אבל בבנין התחילו בכ״ד לחדש התשיעי כמ״ש בסוף הספר: בששי. ר״ל בחדש הששי:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ביום עשרים דבק עם ויעשו מלאכה, אף על פי שיש הפסק.