שולחן ערוך אורח חיים · [object Object] · סימן תקצ״ב

תפלת מוסף בקול רם וסדר התקיעות

4 סעיפים · דברי הרמ״א (״הגה״) באות קטנה · משנה ברורה מתחת לכל סעיף, בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב, ויש הבדלי מנהג (ספרדים/אשכנזים). מדיניות העריכה

1. סעיף א׳

   מחזיר שליח צבור התפלה ותוקעין על סדר הברכו' למלכיו' תשר"ת פעם אחת ולזכרונו' תש"ת ולשופרו' תר"ת ועכשיו נוהגים לתקוע למלכיו' תשר"ת שלשה פעמים לזכרונו' תש"ת שלשה פעמים ולשופרו' תר"ת שלשה פעמים: הגה וי"א שתוקעים תשר"ת למלכיות פעם אחת וכן לזכרונות וכן לשופרות (טור בשם ר"ת ומנהגים) וכן המנהג במדינות אלו ונהגו לומר כל פעם אחר שתקעו היום הרת עולם וארשת (מהרי"ל) אפי' בשבת שאין תוקעין אומרים היום הרת אבל לא ארשת: (מנהגים)

   משנה ברורה (5 סעיפים קטנים)

   (א) מחזיר ש"ץ התפלה וכו' – יש מקומות שנוהגין לתקוע כשמתפללין בלחש אבל אין לנהוג כן לכתחלה שלא לבלבל המתפללים ומשלימין אותם לאחר התפלה:

   (ב) ותוקעין וכו' – ובכל תקיעות של שלשה סדרים הללו צריכין התוקע והשומעים לעמוד בשעת תקיעות ולפיכך נקראין תקיעות דמעומד ובדיעבד אם ישבו יצאו:

   (ג) תשר"ת למלכיות פ"א וכו' – הנה כיון שתקנו חז"ל לצאת מידי כל הספיקות שיש להסתפק בתרועה כמ"ש בסימן תק"צ היה מהראוי גם כאן לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות כדי לצאת כל ספק אלא לפי שאין מטריחין על הצבור אין נוהגין לתקוע אלא תשר"ת לכל אחד שהרי בדרך זה הוא עושה כל הספיקות של התרועה ואין כאן חשש אלא שמא התרועה אינה אלא תרועה לבד או שברים לבד ונמצא הוא מפסיק בין תרועה לפשוטה שלפניה או שלאחריה אין אנו חוששין לזה כיון שכבר יצאנו ידי חובתנו מן התורה בתקיעות מיושב שבתקיעות ההם יצאנו מכל הספיקות כמו שכתבתי בסימן תק"צ:

   (ד) וכן המנהג במדינות אלו – ובשל"ה כתב הדרך המובחר לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות [ואחר אנעים זמירות עוד תשר"ת תש"ת תר"ת כדי להשלים עד מאה קולות] ומ"מ במקום שנוהגין כמנהגנו אין לשנות [פמ"ג]:

   (ה) היום הרת עולם – דבתשרי נברא העולם ואפילו למאי דקי"ל כמאן דאמר בניסן נברא העולם עכ"פ בתשרי עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד ניסן:

2. סעיף ב׳

   יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות ואפי' יש לו מי שיתקע לו: הגה אלא תוקעים לו קודם שיתפלל מוסף ואין צריכים לתקוע לו שנית: (כל בו וב"י בשם א"ח) :

   משנה ברורה (2 סעיפים קטנים)

   (ו) ואפילו יש לו מי שיתקע לו – ר"ל ג"כ אינו מפסיק כדי לשומען שלא תקנו לתקוע על הסדר אלא בצבור:

   (ז) אלא תוקעים לו וכו' – ר"ל אם לא שמע התקיעות דמיושב מפי הש"ץ תוקעים בשבילו קודם שיתפלל מוסף כדי לערבב השטן שלא יקטרג עליו בשעת תפלתו ואם אין לו מי שיתקע לו קודם תפלתו יכוין לשומעם אחר תפלתו:

3. סעיף ג׳

   לא ישיח לא התוקע ולא הציבור בין תקיעות שמיושב לתקיעו' שמעומד (מיהו בענין התקיעות והתפלות אין הפסק) (מרדכי ומהרי"ל) אם סח דברים בטלים א"צ לחזור ולברך (טור) וא"צ לומר שלא ישיחו בין ברכה לתקיעו אם לא בענין התקיעו':

   משנה ברורה (7 סעיפים קטנים)

   (ח) לא ישיח וכו' – דהברכה שמברך קודם התקיעות קאי ג"כ על התקיעות דמעומד:

   (ט) ולא הצבור – דהלא יצאו בברכתו והוו כאלו בירכו לעצמן:

   (י) בין וכו' – ובשעת התקיעות עצמן פשיטא דאסור לשוח ואפילו לרוק אסור לפי שצריך לשמוע כל התקיעה מראשה לסופה אפילו היא ארוכה הרבה כמ"ש בסימן תק"צ וכ"ש דאסור להשמיע קול בפיהוק או בנחירת הגרון שמבלבל גם האחרים השומעים:

   (יא) לתקיעות שמעומד – וה"ה בין התקיעות שמיושב וכן שמעומד גופא ג"כ אסור להפסיק:

   (יב) והתפילות אין הפסק – ר"ל דבין תקיעות דמיושב למעומד שרי לכתחלה להשיח מענינם. ועיין בדה"ח שדעתו דבין הברכה עד סוף תקיעות דמיושב אסור להפסיק אפילו בתפילות לכן לא יאמר היה"ר הנדפס במחזורים בין התקיעות דמיושב רק יהרהר בלבו ואל יוציא בפיו או שיאמר היה"ר אחר גמר התקיעות דמיושב:

   (יג) אין צריך לחזור ולברך – ולא דמי לסח בין תפילין לתפילין דהתם שתי מצות הן משא"כ הכא דכולה חדא מצוה היא וע"כ אפילו שח דברים בטלים בין תקיעות דמיושב עצמן א"צ לחזור ולברך [מידי דהוי מי שמדבר אחר שטעם מעט מברכת המוציא דא"צ לחזור ולברך דכולה חדא סעודה היא] ומ"מ מצדדים האחרונים דמי ששח בתשר"ת בין שברים לתרועה אף מעניני התקיעה אף שאין צריך לחזור ולברך מ"מ לא יצא וצריך לחזור ולתקוע אותו סדר:

   (יד) בענין התקיעות – ואף דבסימן קס"ז ס"ו פסק דלכתחלה לא יפסיק כלל הכא מיירי שצריך לשוח כגון שאומר להביא שופר או לשכך אותו במים שלא יכול לתקוע וכיוצא בו ופשוט דאם שח בין ברכה לתקיעה מענין תפלה דצריך לחזור ולברך ומה שכתב רמ"א דתפלה לא הוי הפסק היינו בין תקיעה לתקיעה וכנ"ל אבל בין ברכה לתקיעה הוי הפסק ואף השומע אם סח בין ברכה לתקיעה צריך לברך:

4. סעיף ד׳

   זה שתוקע כשהן יושבין תוקע על סדר הברכו': הגה ומיהו אינו מעכב ויכול אחר לתקוע אלא שראוי לעשות כך וכבר כתבתי לעיל סי' תקפ"ה :

   משנה ברורה (3 סעיפים קטנים)

   (טו) תוקע על סדר הברכות – דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור:

   (טז) אחר לתקוע – ועומד במקומו וא"צ לעמוד על הבימה:

   (יז) שראוי לעשות כן – וכ"ז מיירי בזמניהם שהיו נותנין לו לתקוע בסתמא וא"כ זכה מיד בכל התקיעות אבל עכשיו שנוהגין בקצת מקומות ליתן הסדרים לאחר א"כ מעולם לא זכה בה הראשון ושרי:

עוד: שולחן ערוך · קיצור שולחן ערוך · ספרי הלכה