שולחן ערוך אורח חיים · [object Object] · סימן תק״פ

ימים שמתענים בהם

3 סעיפים · דברי הרמ״א (״הגה״) באות קטנה · משנה ברורה מתחת לכל סעיף, בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב, ויש הבדלי מנהג (ספרדים/אשכנזים). מדיניות העריכה

1. סעיף א׳

   אלו הימים שאירעו בהם צרו' לאבותינו וראוי להתענו' בהם ואע"פ שמקצתם בראש חודש יש מי שאומר שיתענו בו (וטוב שלא להשלים בראש חודש) :

   משנה ברורה (3 סעיפים קטנים)

   (א) וראוי להתענות – עיין בב"י שיש מהראשונים שמפקפקין ע"ז ולדעתם יש ליזהר שלא להתענות כשאירע איזה מהם בר"ח ויש שכתבו שדבר זה ניתקן בימי חכמי התלמוד ולכן בעל נפש יחמיר לעצמו אם אפשר לו. ומ"מ מי שאינו רגיל להתענות תעניות אלו ואירע לו איזה צרה ח"ו ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו תמיד איסור תענית [מ"א]:

   (ב) בהם – ובס"ח סי' ר"ל כתב כשהלבנה לוקה יש להתענות [מ"א]:

   (ג) וטוב שלא להשלים בר"ח – משום דכתיב בספר תניא דאין להתענות בר"ח:

2. סעיף ב׳

   באחד בניסן מתו בני אהרן בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר בכ"ו בו מת יהושע בן נון בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון ה' בכ"ח בו מת שמואל הנביא בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלו' לירושלים בימי ירבעם בן נבט בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור"ח סגן הכהנים בכ"ז בו נשרף רבי חנניא בן תרדיון וספר תורה עמו בא' באב מת אהרן הכהן בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ. בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש ר' עקיבא בז' בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל בז' במרחשוון עיורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים בט' בו לא נודע איזה היא הצרה שאירע בו בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה בז' באדר מת משה רבינו ע"ה בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל:

   משנה ברורה (12 סעיפים קטנים)

   (ד) בעשרים וששה בו – יש גורסים כ"ח ועיקר כטור [פמ"ג בשם א"ר]:

   (ה) בעשרים ושמונה בו – במגילת תענית כתוב בכ"ט:

   (ו) בשמונה עשר בו כבה וכו' – יש גורסין בי"ז וראוי להחמיר בשניהם [א"ז]:

   (ז) בשבעה עשר באלול וכו' – כפי גרסת הב"י בשם הקדמונים הוא שבעה באלול. ואף דבתורה משמע כפי מה שאמרו חז"ל שנשתרבב לשונם עד טבורם קודם לזה הזמן י"ל דלא מתו תיכף ונמשך מחלתם עד זה הזמן [ב"י]:

   (ח) דבת הארץ – וקשה הא כתיב באבוד רשעים רנה ואפשר דמסתמא שבו ולא זכו שיקובל תשובתם ולכן מתענים [ב"י]:

   (ט) בשביעי בו נגזרה וכו' – ויש גורסין בששה [עיין בכל בו ובשכ"ג]:

   (י) העגל – קשה דהא מ' ימים האחרונים היו ימי רצון ואפשר דהקב"ה נתרצה להם שלא ימותו מיד רק שיהא העון שמור לדורות [מ"א]:

   (יא) בשבעה במרחשון עוורו וכו' – במג"ת ובה"ג גרסו בששה במרחשון וכו':

   (יב) בעשרים ושמונה בכסליו וכו' – יש חלופי גרסאות בזה וע"כ אין כדאי להתענות בחנוכה עיין במ"א:

   (יג) לא נודע – ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר:

   (יד) בחמשה בשבט וכו' – במגילת תענית גרסינן בשמנה בשבט:

   (טו) בשבעה באדר וכו' – ובשנה מעוברת יש דעות בין האחרונים ועיין בפ"ע וסוגין דעלמא להתענות בראשון:

3. סעיף ג׳

   יש מי שאומר שגזרו שיהיו מתענין בכל שני וחמישי על חורבן הבי' ועל התור' שנשרפה ועל חילול השם ולעתיד לבא יהפכם ה' לששון ולשמחה:

   משנה ברורה (1 סעיף קטן)

   (טז) בכל ב' וה' – ומי שאינו יכול להתענות עכ"פ יתפלל בהם על דברים הללו ויש מתענים מבשר ויין בהם וגם בלילה שלפניהם ובקיץ שאוכלים קודם הלילה א"צ להחמיר אם לא שקבלו עליהם לחשבו כלילה אחר תפלת ערבית. איתא בכתבים שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התורה שמכח זה נמסרה התורה לקליפות המקום יחזירנה לנו ב"ב. כתב התניא ביום הששי פרשת חוקת נהגו היחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת. גם בשנת ת"ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום. גם נוהגין להתענות כ' סיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטיה [מ"א] ועיין בשע"ת שהוא דוקא מבן י"ח לזכר ובת ט"ו לנקבה:

עוד: שולחן ערוך · קיצור שולחן ערוך · ספרי הלכה