שולחן ערוך אורח חיים · [object Object] · סימן שנ״ד

דיני בור ואשפה ברשות הרבים

2 סעיפים · דברי הרמ״א (״הגה״) באות קטנה · משנה ברורה מתחת לכל סעיף, בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב, ויש הבדלי מנהג (ספרדים/אשכנזים). מדיניות העריכה

1. סעיף א׳

   בור ברשות הרבים וחוליא סביבו אם עומד בתוך ד' טפחים לרשות היחיד מותר למלאות ממנו לרשות היחיד אפילו אין החוליא גבוה עשרה ואם הוא רחוק ד' מרה"י אין ממלאים ממנו אלא אם כן תהא החוליא גבוה עשרה:

   משנה ברורה (8 סעיפים קטנים)

   (א) וחוליא – היינו קרקע סביבות הבור נותן סביבותיו להקיף כמין חומה:

   (ב) אם עומד – היינו הבור עצמה:

   (ג) בתוך וכו' – דכיון שהוא הפסק פחות מד"ט בין הבור להכותל לא דרסי בה רבים כלל וע"כ הוי מקום פטור:

   (ד) למלאות ממנו לרה"י – פי' מאותו צד שהוא סמוך לרה"י בין שהוא עומד בין הכותל לבור ומוציא המים מהבור ומניחו ברה"י שאצלו ובין שהוא עומד בבית ומשלשל הדלי לבור דרך חלון הבית וחוזר ומכניסו לבית והטעם בכל זה דמוציא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור:

   (ה) אפילו אין החוליא גבוה עשרה – ר"ל כ"א בצירוף הבור אפ"ה הוי רה"י דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה וה"ה אם לא היה חוליא כלל והיה הבור בעצמו עמוק עשרה טפחים:

   (ו) ואם הוא רחוק וכו' – דהשתא אותו מקום לאו מקום פטור הוא אלא ר"ה:

   (ז) אין ממלאים ממנו – אפילו דרך חלון דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר ר"ה ואע"ג שאגידו בידו אסור:

   (ח) אא"כ תהא וכו' – דאז ממילא הדלי ששואב בו הולך למעלה מעשרה ששם מקום פטור וא"כ ממלא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור. ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה יו"ד טפחים מן הקרקע דלא ראה הדלי כלל אויר ר"ה והעומד בר"ה ומשלשל דלי בחבל לתוך הבור עמוק עשרה ורחב ד' וממלא מים ומוציא לר"ה חייב ואף דעל הדלי אין לחייבו משום שלא הוציא החבל מת"י כשהורידו לבור עכ"פ משום המים יש לחייבו דהא עקר המים מרה"י לר"ה ואפילו אם סביב הבור לא היה ר"ה רק כרמלית ג"כ יש ליזהר מזה דעכ"פ איסורא איכא. ודלי התלוי בעץ ארוך כמו שעושין לבארות שלנו לשאוב בו והוא תלוי בתוך הבאר או אפילו למעלה מן הבאר נגד אוירו אף שהמים היה בדלי מבעוד יום שלא עקר אותם בשבת מן הבאר אפ"ה יש ליזהר שלא להוציאו משם להורידו על הארץ שסביב הבאר דהא עכ"פ עשה הנחה בשבת ואפילו לאוחזו באויר סביב הבאר ג"כ מסתפק הפמ"ג אם מותר:

2. סעיף ב׳

   אשפה ברשות הרבים שגבוה עשרה ורחבה ארבעה אם היא של רבים מותר לזרוק לה מרשות היחיד הקרוב לה: הגה ולא חיישינן שמא יתגלגל מן האשפה לר"ה ואתי לאתויי דאין דרך לזרוק לאשפה אלא דברים מאוסים (המגיד פ' ט' בשם הרשב"א) ואם היא של יחיד אסור משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם כדרכן ונמצאו שופכים בר"ה:

   משנה ברורה (7 סעיפים קטנים)

   (ט) אשפה בר"ה וכו' – ואם עומדת בכרמלית עיין בפמ"ג:

   (י) שגבוה עשרה – דאם לא היתה גבוה עשרה שם כרמלית עליה ואסור לזרוק עליה מרה"י:

   (יא) של רבים – דרבים משליכין שם שופכיהן וזבליהן:

   (יב) מותר לזרוק לה – ואפילו אם האשפה מופלגת מן הכותל ד' טפחים ויש על ההפסק שביניהם שם ר"ה אפ"ה מותר לזרוק על האשפה מחלון שבבית ורק שיהיה החלון גבוה עשרה מן הארץ כדי שתהיה הזריקה מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ומה שכתב המחבר הקרוב לה בא לאפוקי אם האשפה רחוק מרה"י שלא יזרוק על האשפה שעלול ליפול בר"ה:

   (יג) הקרוב לה – ואין צריך עירוב כיון שאין בה דיורין:

   (יד) מאוסים – כלומר שאין צריך להם ולא אתי לאתויי אח"כ אפילו אם יפול:

   (טו) כדרכן – שהיו רגילין שם מקודם משא"כ באשפה של רבים לא ממלכי מעשותה אשפה ולעולם תהיה גבוה עשרה טפחים שהרי כל היום משליכין כולם שופכיהן וזבליהן שם ולא תחסר גבהה:

עוד: שולחן ערוך · קיצור שולחן ערוך · ספרי הלכה