מסכת יבמות דף ק״ח ע״ב

זה הכלל – כלומר אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך המיאון מותרת לחזור לו:

לאחר ומיאנה בו – כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:

כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו – אף על פי שיצתה משל אחרון במיאון לא בטליה לגיטא דידיה. ובגמרא פרכינן רישא לסיפא:

אלמא אתי מיאון ומבטל גיטא ורמינהי הממאנת באיש כו' – מגופה דסיפא הוה מצי לאקשויי דמאי טעמא אמרינן כל שיוצאה ממנו בגט אסורה ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו כדתנן בפ"ב דסוטה (דף יח: ושם) אלא ניחא ליה לאקשויי רישא אסיפא:

גמ' תברא – קשיין אהדדי:

ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא – דקמא לאישתרויי לה לקמא:

דאיידי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו – דקמא:

אזיל ומשבש לה – עד דממאנת בבתרא ומהדר לה:

אזיל ומשבש ומייתי לה – אבל לא ניחא ליה למימר דאפי' ליכא גט לא יחזיר דלמא אזיל ומשבש לה (תחתיו) דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרינן:

הא שבשא ולא אשתבשא – שהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא וכן כל היוצאת במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה אבל כי נישאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה ואמר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי על כרחה יצתה ממנו הילכך הדרה וממאנת בשני:

הא מיאנה מותרת לחזור – לראשון:

אלמא אתי מיאון דחבריה – ומגלה על קטנות ומבטל גיטא מקמא:

ששלשה בגיטין – שהוציאה שלש פעמים בגט דמיחזיא כגדולה תו לא הדרא לחד מינייהו דלא אתי מיאון דאחר לבטולי אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא ואי בעיא לאהדורה מהדר לה:

אמר ר' אלעזר תברא כו' – רבא הוא דמסיק הכי אע"ג דרב יהודה הוה בשינוייא קמא יודע היה רבא שכך היתה הקושיא ומשמיה דרבי אלעזר [נאמרה] וכה"ג בפרק כירה (שבת מד. ושם) דאמר רב הונא מטה שיחדה למעות כו' ומותיב רב נחמן בר יצחק כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה כו' ולא קאמר משמיה דרב הונא כדמעיקרא לפי שהיה יודע האמת שרב יהודה אמרה:

כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא כגדולה – וא"ת לר' אלעזר למה איצטריך למיתני מיאנה לאחר וגירשה תרי זימני וי"ל דקמ"ל אע"ג דגירשה תרי זימני לא חיישינן למיחזי כגדולה:

מאן תנא – דאמרן לעיל מי ששנה זו לא שנה זו:

בשעת הסכנה – שנגזר שלא יעסקו בתורה:

בכסף שתינו – על ידי שכירות למדנו:

את רבי ישמעאל בר' יוסי והתיר ל"ג – אלא אדרב פליג ואמר לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא ותנאי דקאמר היינו רב ורבי ישמעאל דרב נמי תנא הוא:

לאיסור כרת – איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט. אלמא אין מעשה שלה כלום:

לאיסור לאו – דמחזיר גרושתו לא כ"ש דגלי דקטנה היא ולא הוה גיטה כלום:

לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש – פירש בקונט' איסור כרת דא"א שהמיאון מפקיע הקידושין והקשה ריב"ן דלא דמי איסור אשת איש למחזיר גרושתו דמיאון מפקיע הקידושין שאומרת אי אפשי בקידושין שקדשוני אמי ואחי אבל גט לא מפקיע ולאו קושיא היא דמהאי טעמא שמפקיע המיאון איסור דאשת איש א"כ הויא כזונה אצלו ומותרת לחזור לו לאחר שגירשה כדתנן פרק שני דסוטה (דף יח: ושם) וריב"ן פירש איסור כרת התרת שמותרת בקרוביו והוא בקרובותיה אפי' למי שיצאה ממנו בגט דהיינו אשת אחיו ואחות אשתו ואין נראה דא"כ תיקשה למ"ד בסמוך כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו אלמא לאיסור כרת לא התרת:

אשת אחי האם – שנייה מדברי סופרים גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה:

מהו שתמאן – בנישואין הראשונים שלא תהא שנייה לו ותתייבם. אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה:

יש מיאון אחר מיתה באחיו או לא – דוקא הכא הוא דמיבעיא ליה באיסור שנייה דרבנן היא אבל באיסור ערוה דאורייתא תנן כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת:

ומודה רב – אע"ג דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה נהי דלדידיה לא הדרה אבל לגבי אחיו נתבטל דלא תיהוי גרושת אחיו. והא דקתני מתני' נתן לה גט אסורה בקרוביו היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון דלא איבטל גיטא דקמא:

פשיטא – דהא תנן במתני' אתי מיאון ומבטל גיטא ואפי' דידיה לא אסרנא אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה אבל אחיו ליכא למימר הכי:

מהו דתימא ניגזור אחיו אטו הוא – דאי שריא ליה לאחיו אמרי הא חזינן דבטל גיטא ואתי איהו למינסב:

מתני' מותרת ליבם – ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו והויא ליה גרושת אחיו: