מסכת תענית דף כ״ב ע״ב

וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי וגו' לא עליך אני הולך היום – יאשיה יצא לקראתו למלחמה ולא נתנו לעבור בארצו ושלח לו פרעה נכה מלאכים לאמר כו':

מאן אלהים – דקאמר ליה פרעה נכה חדל לך מאלהים אשר עמי:

מלמד – מדכתיב ויורו המורים דמשמע יריות רבות יורו המורים:

אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה:

הא כתיב ונתתי שלום בארץ – ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא וחרב לא תעבור בארצכם אלא אפי' חרב של שלום:

שאין דורו דומה יפה – בעיני המקום:

איבעיא להו כמלא תנור תבואה – דהיינו שיעור גדול יותר ממלא תנור פת דשיעור קטן הוא שאין דרך למלאות כל חלל התנור פת אלא בדפנות מדביקין אותו:

כמלא תנור תבואה או דלמא כמלא תנור פת. כמלא תנור תבואה הוי פי' כמלא חלל התנור תבואה דהיינו יותר ממלא תנור פת תא שמע כמלא פי תנור פת ואם כן מיירי בפת:

ת"ש – דקתני חדא כי האי לישנא כמלא פי התנור דהיינו פת דאילו תבואה לא מצי קיימא על פי התנור:

או דלמא כי דרא דריפתא – שורה של לחם הדבוקין זה אצל זה בפי התנור אי נמי שמדביקין זה למעלה מזה עד פי התנור:

ועדיין תבעי לך כמלא פי תנור כמלא עגול פי תנור. דהיינו שורה של לחם סביבות פי התנור או דלמא כי דרא דריפתא ואהדר ליה לפומיה דתנורא שורות שורות של לחם זו למעלה מזו עד פי התנור:

ובלען – כשהן שלימין:

וטהרו את הבשר – שאינו מטמא טומאת מת דנתעכל ונתבטל תוך מעיו וכגון ששהו ימי עיכול ופירשא בעלמא הוא:

וטימאו את העצמות – דלא מתעכלו:

וטהרו את הבשר. פירוש לפי שנתעכלו במעי הזאבים וטמאו את העצמות דלא מיעכלו:

מפני רוח רעה – שנכנס בו רוח שידה ורץ והולך ושמא יטבע בנהר או יפול וימות:

לסגף – לענות נפש מתרגמינן לסגפא נפש (במדבר ל׳:י״ד):

ועל כולן רשאי לסגף עצמו בתענית. פי' לענות נפש מתרגמינן לסגפא נפש:

יצטרך לבריות – כי אין בו כח להרויח ולהתפרנס מיגיעו:

דכתיב לנפש חיה – החייה:

ר' יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף. ונ"ל דהני תנאי ל"פ בהא דמיירי הני אמוראי בפרקין דלעיל (תענית דף יא:) אם נקרא חוטא או נקרא קדוש וכו' דהאמוראי פליגי במצי לצעורי נפשיה והני תנאי פליגי בדלא מצי לצעורי נפשיה:

חנן בן פטום אומר אין מתריעין על הדבר – אפי' בחול דגזירה היא:

רמי בר רב יוד – חכם ששמו יוד:

ובגולה – בבל שהיא במצולה:

מתריעין על רוב גשמים – שלא ירדו:

אנשי משמר ואנשי מעמד – מפרש בשלשה פרקים לקמן (תענית דף כו.):

תנו עיניכם – התבוננו בתפלתכם בתעניות עליהם שלא ירדו רוב גשמים:

שלא יהו בתיהם קבריהן – שעמוקה היא ונטבעים בתיהם במים:

לאנשי משמר. פי' דהיינו אנשי מעמד דיש בישראל שהיו נחלקים למעמדות להתפלל שיתפללו על אחיהם שבגולה פי' לפי שגגותיהם שוים ונימוקים מחמת גשמים:

קרן אפל – שן סלע גבוה וכך שמו:

וישכשך רגליו במים – כלומר לעולם אין מתפללין:

והתניא ידו – עד שישכשך ידו:

רגלו כידו – וכיון דיכול לשכשך ברגלו אי שוחה יכול לשכשך בידו נמי:

טייעא – סוחר ישמעאל:

ומיתחזי – האי טייעא וגמליה ורומחא לרבה בר בר חנה דהוה על קרן אפל:

איניבא – תולעת ל"א כי אנבא לינדינ"א בלע"ז:

קרן אפל. פי' שם מקום:

אינבא. פירוש לנד"א בלע"ז מחמת גובהו של הר:

לא שכורה – לא שתויה יותר מדאי שמטשטשין את הארץ: