דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת סוטה דף י״א ע״ב

תלמוד בבלי, סדר נשים · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת סוטה בדף היומי · משנה מסכת סוטה

  1. בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה

    רש״י (2)

    רש״י

    בפרך בפה רך – משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה:

    בפריכה – בשברון גוף ומתנים וחזקה:

  2. (שמות א, יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו' אמר רבא בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה

    רש״י (1)

    רש״י

    ה"ג בעבודה קשה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן שהיו מחליפין וכו' – וזו היא קשה שלא היו רגילים בכך:

  3. את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ"ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה

    רש״י (1)

    רש״י

    ולמאן דאמר – בפרך קמא בפה רך האי בפרך בתרא ודאי פריכה היא דהכתיב וימררו:

  4. דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים

    רש״י (2)

    רש״י

    ושופתות – כשמושיבין הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתה:

    אחת של חמין – לרחוץ רגלי בעליהן בשדה:

  5. ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר (תהלים סח, יד) אם תשכבון בין שפתים וגו' בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר (תהלים סח, יד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ

    רש״י (2)

    רש״י

    בין שפתים – בין מצרי השדות מקומות צנועין מצר גבול השדה גבוה מכאן וחבירו מכאן וחריץ באמצע:

    יונה – ישראל שנאמר יונתי תמתי (שיר ו):

  6. וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שיר השירים ח, ה) תחת התפוח עוררתיך וגו'

    רש״י (2)

    רש״י

    עוררתיך – לצאת ממעי אמך:

    חבלתך – לשון חבלי יולדה (הושע יג):

  7. והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל טז, ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו' ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר (דברים לב, יג) ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו'

    רש״י (5)

    רש״י

    מנקר – מנקה:

    משפר – כמו שעושין לתינוקות ליישב את איבריהם ולתקנן שניתקין מצער הלידה (ברש"י שבעין יעקב מופיע כאן הלעז: אינמיילולי"ר, שפירושו: לחתל) :

    לא כרת שרך – לא היה לך מיילדת לחתוך טיבור הולד:

    למשעי – להחליק בשר כמו חלקת צואריו (בראשית כ״ז:ט״ז) שעיעות:

    עגולין – כעין ככר עגול: נעשה להן נס:

  8. וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר (תהלים קכט, ג) על גבי חרשו חורשים וגו לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך

    רש״י (1)

    רש״י

    רבבה כצמח השדה – גדילים מן הארץ כצמח השדה:

  9. וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר (יחזקאל טז, ז) ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים

    רש״י (1)

    רש״י

    ותבאי – לבית אביך:

  10. וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו

    רש״י (2)

    רש״י

    הם הכירוהו – שראו שכינתו כבר:

    זה אלי – שראיתי כבר:

  11. (שמות א, טו) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ"ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ"ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע

    רש״י (1)

    רש״י

    אלישבע – בת עמינדב אשתו של אהרן:

  12. תניא כמ"ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד ד"א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה

  13. פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד"א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל

    רש״י (2) · תוספות (1)

    רש״י

    שהיתה פועה לולד – משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו:

    פועה – צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיהו מב):

    תוספות

    שהיתה פועה לולד – פירש רבינו חננאל לוחשת לחישה ויוצא הולד כמו שעושים אלו עכשיו באזני האמה:

  14. (שמות א, טז) ויאמר בילדכן את העבריות וגו' מאי אבנים א"ר חנן סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים

    רש״י (2)

    רש״י

    ה"ג וראיתן על האבנים אמר רבי יוחנן סימן גדול מסר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים ד"א על האבנים כדכתיב וארד בית היוצר וגו' מה יוצר זה ירך מכאן כו':

    סימן גדול – שלא תטלנו האם ותחביאנו ותאמר נפל היה זה לכם הסימן של לידה ואז תטלוהו ותהרגוהו ד"א להכי קרי ליה למשבר של אשה אבנים כדכתיב גבי יוצר כלי חרס אבנים ואשה נמי ליוצר דמיא:

  15. ואית דאמר כדכתיב (ירמיהו יח, ג) וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע

    רש״י (1)

    רש״י

    סדן – עץ עב שעליו יושב ומגלגל הבצים לעשותן בדפוס הכלי לפי גדלו וקטנו:

  16. (שמות א, טז) אם בן הוא והמתן אותו א"ר חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה

    רש״י (3)

    רש״י

    סימן גדול מסר להם – וראיתן על האבנים אם בן הוא שם אתן יכולות לראות מיד אם בן הוא בלא שום הגבהה:

    בן פניו למטה – כדרך תשמישו:

    בת פניה למעלה – כדרך תשמישתה והכי מפרש במסכת נדה (דף לא.):

  17. (שמות א, יז) ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו' להן מיבעי ליה א"ר יוסי בר' חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו

    רש״י (1)

    רש״י

    אליהן – משמע על עיסקי ביאה לשון ויבא אליה (בראשית כט):

  18. (שמות א, יז) ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון

    רש״י (1)

    רש״י

    ותחיין – הוה ליה למיכתב ולא המיתו הילדים ותחיין משמע שהיו מסייעין להחיותן שהיו טומנות אותן בבתיהן ומגדלות אותם:

  19. (שמות א, יט) ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים וגו' מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה

    רש״י (1)

    רש״י

    אי נימא חיות ממש – מילדות:

  20. אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלה יהודה (בראשית מט, ט) גור אריה דן יהי דן נחש נפתלי אילה שלוחה יששכר חמור גרם יוסף בכור שור בנימין זאב יטרף

    רש״י (1)

    רש״י

    כחיה נמשלה – וחית השדה אינה צריכה למילדת:

  21. דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב (ביה) (יחזקאל יט, ב) מה אמך לביא בין אריות רבצה וגו'

    רש״י (1)

    רש״י

    דכתיב ביה כתיב ביה – מי שכתוב בו שנקרא בשם בהמה וחיה הרי כתיב בו ושאין כתיב בו הרי כתיב בכל כנסייתן יחד מה אמך לביא בין אריות רבצה אמך כנסת ישראל כולה נקראת לביאה:

  22. (שמות א, כא) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מ"ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ"ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב (דברי הימים א ב, יט) ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב (שמואל א יז, יב) ודוד בן איש אפרתי וגו'

    רש״י (3)

    רש״י

    אהרן ומשה – שיצאו מיוכבד:

    ותמת עזובה אשת כלב – והיא מרים ולקמן מפרש למה נקראת שמה עזובה והאי ותמת שנצטרעה:

    ויקח לו כלב את אפרת – לאחר שנתרפאת חזר ולקחה לו אלמא אפרת קרי מרים וכתיב בדוד בן איש אפרתי:

  23. (דברי הימים א ב, יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון (במדבר יג, ו) בן יפנה הוא בן שפנה מעצת מרגלים

    רש״י (2)

    רש״י

    וכלב בן חצרון – פסוק הוא בדברי הימים:

    בן יפונה בן שנפנה מעצת מרגלים – תירוצא הוא דקא מתרץ לעולם בן חצרון הוא ולמה נקרא בן יפונה על שם מעשיו:

  24. ואכתי בן קנז הוא דכתיב (שופטים א, יג) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב אמר רבא חורגו דקנז הוה

    רש״י (2)

    רש״י

    ה"ג ואכתי בן קנז הוא:

    חורגו דקנז – בן אשתו של קנז היה כלב ונמצא עתניאל אחיו מאמו:

מקורות הנוסח

  • נוסח הגמרא – מסכת סוטה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Sotah – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
  • רש״י על מסכת סוטה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Sotah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות על מסכת סוטה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Sotah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.