מסכת שבת דף נ״ה ע״ב

בעטיו של נחש – בעצתו של נחש שהשיא לחוה ולא בחטא אחר שלא חטאו בעטיו כמו עטא וטעם (דניאל ב):

ארבעה מתו בעטיו של נחש – והא דכתיב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ברוב בני אדם קאמר:

ואחיותיהם – בבני ישי משתעי:

אלא לאו ר"ש בן אלעזר – דאמר משה ואהרן בחטאם מתו ומודה בהני:

וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורים בלא עון – ואע"ג דבמאי דקאמר אין יסורין בלא עון לא איתותב:

כל האומר ראובן חטא – במעשה בלהה:

דכתיב – בההוא קרא:

ויהיו בני יעקב וגו' – להוציא מלבך שלא תחשדנו:

ויבא חטא זה לידו – ויגזור הקב"ה שיהיו מן המקללים:

אחת של שכינה – כך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמיד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה:

חללת – אותו שם שעלה על יצועי דהיינו שכינה מדלא כתיב יצועי עלית טעם אחר עד שלא נבנה אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים:

פחז – נוטריקון הוא:

פזתה – לשון עמא פזיזא (לקמן שבת דף פח.). פזתה מיהרת בעצמך וחטאת:

זלתה – זלזלת:

פיללת – להנצל מן החטא:

חלתה – ויחל משה (שמות לב):

זעזעת' – יראת לחטוא לר' אליעזר ור' יהושע חטא ולרבן גמליאל ולמודעי בקש לחטוא ולא חטא:

חלית – חולי גדול להתאפק לכבוש יצרך:

כל האומר בני עלי חטאו – באשת איש אינו אלא טועה ומיהו בבזיון קדשים חטאו:

כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה – פירוש במאי דכתיב אשר ישכבון לא חטאו אלא מבזים קדשים היו כדכתיב (שמואל א ב׳:ט״ו) בטרם יקטירון החלב וגו':

דאמר רב – לקמן בשמעתין פנחס לא חטא ויליף לה מקרא ור' יונתן יליף לה לחפני מהאי קרא דמקיש חפני לפנחס:

ששהו את קיניהן – שהיו מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי כדכתיב (שמואל א ב׳:ט״ו) גם בטרם יקטירון את החלב וגו' וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והן היו משהין מלהקריבם והנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבו והיו שוהות שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קרבין והיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה:

פנחס לא חטא – באשת איש דאשר ישכבון את הנשים אינו אלא חפני לבדו:

ואחיה בן אחיטוב וגו' כהן ה' – בשילה נושא אפוד הרי שמיחסו לשבח ומזכיר עליו שם פנחס אבי אביו:

אפשר בא חטא לידו והכתוב מייחסו – לשבח ואת בן בנו מייחסו אחריו והכתיב גבי עבירה דנואפים יכרת ה' לאיש וגו' והאי קרא בבא על הנכרית ועל הזונה מישתעי כדדרשינן ליה באלו הן הנשרפין דכתיב לעיל מיניה כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר ודרשינן כי חלל יהודה קדש זו זונה וכן הוא אומר לא תהיה קדשה וגו':

ער – חריף להבין ולהורות בין החכמים כדאמרי' בעירובין (דף נג:) אהרנית ערנית:

ואם כהן הוא כו' – וכאן מייחס כהן מגיש מנחה אחר פנחס:

והכתיב אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' אביהם היה מוכיחם:

והא כתיב מעבירים אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב – קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ול"ג לה להא מילתא שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם . במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין ולא נמנה זה והם מנויין ע"פ החשבון וזו אינה קשיא דהאי מעבירים לאו לשון עבירה הוא אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳) וה"ק להו לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם והאי מעבירים לשון רבים הוא ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים:

מעבירם כתיב – הש"ס שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהם (מעבירים) וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחר מותו כמו בחייו ובכל ספרים שלנו כתיב כ' שנה (שופטים טז):

מתוך שהיה לו לפנחס למחות – פליג אר' יונתן דאמר שניהם לא חטאו: