מסכת סנהדרין דף ס״ו ע״א
תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת סנהדרין בדף היומי · משנה מסכת סנהדרין
אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא
רש״י (4)
רש״י
אל תתחיל בי – כשבא הגבאי לגבות מס ממנו או קיצת העיר אומר לו בבקשה ממך אל תתחיל בי להיות ראשון בדבר הפסד שסימן רע הוא לו:
שחרית הוא – שהיה תובע ממנו חוב אמר לו שחרית הוא ולא אתחיל תחלת מעשה היום בפירעון:
ראש חדש הוא – המתן לי עד מחר:
מוצאי שבת הוא – ראשון לימי השבוע:
תנו רבנן (ויקרא יט, כו) לא תנחשו ולא תעוננו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים:
רש״י (1)
רש״י
המנחשין – כשיוצאין לדרך או כשמתחילין בשום דבר:
מתני׳ המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:
רש״י (2) · תוספות (1)
רש״י
מתני' המחלל את השבת – דחשיב ליה תנא בנסקלין כגון שחללו במלאכה גמורה:
שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת – כגון דבר שיש בו מעשה ומלאכת מחשבת ולא המתעסק:
תוספות
המחלל שבת – לאו למימר דכל שחייב על שגגתו חטאת חייב על זדונו מיתה דהא איסי דאמר בפ"ק דשבת (דף ו:) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב על אחת מהן ופי' הקונטרס וכן ר"ת היינו מיתה אבל חטאת מיחייב אכולהו אלא אתא למימר דכל שאין חייבין חטאת אין חייבין מיתה:
גמ׳ מכלל דאיכא מידי דחילול שבת הוי ואין חייבין לא על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת מאי
היא תחומין ואליבא דרבי עקיבא הבערה ואליבא דר' יוסי:
רש״י (2)
רש״י
גמ' תחומין ואליבא דר"ע – דיליף להו מקראי במסכת סוטה (דף כז:):
הבערה ואליבא דר' יוסי – דאמר ללאו יצאת ור"ע מודה נמי בתחומים דאין חייבים עליהם כרת דתנן (שבת דף עג.) אבות מלאכות מ' חסר אחת ולא פליג ר' עקיבא:
מתני׳ המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קללם בכנוי ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין:
רש״י (2)
רש״י
מתני' עד שיקללם בשם – שיקלל בשמות הגמורין:
קללם בכנוי – כגון שדי צבאות חנון רחום:
גמ׳ מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי הוא דתניא ר' מנחם בר' יוסי אומר (ויקרא כד, טז) בנקבו שם יומת מה ת"ל שם לימד על מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם
רש״י (1)
רש״י
גמ' בנקבו יומת – היה לו לכתוב מה ת"ל שם אם אינו ענין לו דהא כתיב ונוקב שם תנהו ענין למקלל אביו ואמו ור' מנחם לא ס"ל הא דדרשינן לעיל (סנהדרין דף נו.) מהאי קרא עד שיברך שם בשם ואפי' לא ברך שם בשם אלא יתברך יוסי ר' מנחם בר' יוסי מחייב עליה:
תנו רבנן איש מה ת"ל (ויקרא כ, ב) איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס
רש״י (1) · תוספות (1)
רש״י
איש איש כי יקלל וגו' לרבות בת – שקללה או טומטום שקלל:
תוספות
לרבות בת – הא דאמר (ב"ק. דף טו.) השוה הכתוב אשה לאיש היינו היכא דכתיב בלשון זכר אבל היכא דכתיב בלשון איש ממעטינן אי לאו דכתיב ב' זימני דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואם תאמר הא אמרינן בפרק ארבעה וחמשה (שם דף מד:) גבי שור שהמית שור שור שבעה להביא שור האשה אע"ג דלא כתיב שור איש וי"ל משום דדרשינן התם נגיחה למיתה נגיחה לנזקין והוה ילפינן מיתה מנזקין משום דכתיב (שמות כ״א:ל״ה) וכי יגוף שור איש:
אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קילל דמיו בו אביו קילל אמו קילל דברי רבי יאשיה
רש״י (2)
רש״י
אין לי אלא אביו ואמו – כאחד:
אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קלל – כלומר סמך קללה בראש המקרא לאביו ובסופו סמך לאמו:
רבי יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו
תוספות (1)
תוספות
עד שיפרט לך הכתוב יחדיו – פירש הקונטרס כדרך שפרט בכלאים ותימה אם כן לרבי יאשיה אמאי כתיב בהו יחדיו אלא על כרחך אי לאו יחדיו הוה אמינא דלא יחרוש בשור וחמור כאחד אף על פי שאין קשורין ולא ילבש בגד של צמר ושל פשתים אף ע"פ שאינן קשורין ותפורים כדדרשינן (יבמות דף נה:) תכיפה אחת אינה חיבור שתי תכיפות חיבור והיינו מדכתיב יחדיו אלא מסברא קאמר עד שיפרט לך הכתוב יחדיו:
מות יומת בסקילה אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן (ויקרא כ, יא) דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה
רש״י (2)
רש״י
ר' יונתן אומר – מתחלת המקרא משמע את אביו ואת אמו דאע"ג דוי"ו מוסיף על ענין ראשון משמע נמי א' מהם עד שיפרט לך הכתוב יחדיו כדרך שהוצרך לפרוט בכלאים שכתוב בו (דברים כ״ב:י׳) לא תחרוש בשור ובחמור ופרט בו יחדיו שלא תאמר אסור לחרוש בשור לבדו ובחמור לבדו ואביו ואמו קלל דסיפא דריש ליה רבי יונתן לקמן באלו הן הנחנקין לרבות את המקלל לאחר מיתה:
מה להלן בסקילה – דכתיב באבן ירגמו אותם:
עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל (שמות כב, כז) אלהים לא תקלל וגו' אם היה אביו דיין הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל ואם היה אביו נשיא הרי הוא בכלל (שמות כב, כז) ונשיא בעמך לא תאור
אינו לא דיין ולא נשיא מניין אמרת הרי אתה דן בנין אב משניהן לא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי דיין כראי נשיא
רש״י (1)
רש״י
בנין אב משניהם – דמחד מינייהו לא אתיא דאיכא למיפרך מה לדיין שכן אתה מצווה וחייב מיתה על הוראתו שנאמר (דברים יז) ושמרת לעשות ככל אשר יורוך והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי וגו' ובנשיא איכא למיפרך שכן אתה חייב מיתה על המראתו שלא למרוד בצוויו ולהמרות את פיו שנאמר ביהושע כל איש אשר ימרה את פיך וגו':
לא ראי דיין כראי נשיא שהרי דיין אתה מצווה על הוראתו כראי נשיא שאי אתה מצווה על הוראתו ולא ראי נשיא כראי דיין שהנשיא אתה מצווה על המראתו כראי דיין שאי אתה מצווה על המראתו
רש״י (1)
רש״י
לא ראי דיין כראי נשיא – לא ראיה של זה צד חמור שנא' בדיין ישנה בנשיא אפילו הכי הוזהר על הנשיא:
הצד השוה שבהם שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו
רש״י (1)
רש״י
שהן בעמך – עושין מעשה עמך:
מה להצד השוה שבהן שכן גדולתן גרמה להן
ת"ל (ויקרא יט, יד) לא תקלל חרש באומללים שבעמך הכתוב מדבר
רש״י (1)
רש״י
באומללים – בשפלים כמו היהודים האמללים בס' עזרא (נחמיה ג׳:ל״ד):
מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו
רש״י (1)
רש״י
חרשותו גרמה לו – מתוך שהוא שפל הזהיר עליו הכתוב שלא תבזהו ולא תצערהו מפני שנותן צרתו על לבו ומיצר על שפלותו:
נשיא ודיין יוכיחו מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להן חרש יוכיח
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו
מה לצד השוה שבהן שכן משונין
רש״י (1)
רש״י
שכן משונין – משאר ב"א אלו לאמללות ואלו לגדולה וקיי"ל בשחיטת חולין (דף קט:) כל מה הצד פרכינן כל דהוא כגון שכן משונין דאינו צד חמור דאי צד חמור פריך לאו פירכא היא דאביו נמי אית ביה צד חמור שהוקש כבודו לכבוד המקום:
אלא א"כ נכתוב קרא או אלהים וחרש או נשיא וחרש אלהים למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו
רש״י (2)
רש״י
ה"ג א"כ נכתוב אלהים וחרש או נשיא וחרש – פי' אלא לא אתיא אביו בבנין אב אלא באם אינו ענין נכתוב אלהים וחרש וניתי נשיא בהצד השוה לא ראי דיין שהוא גדול שאתה מצווה על הוראתו כראי חרש שאי אתה מצווה על הוראתו ולא ראי חרש ששפלותו גרמה לו כראי דיין שאין שפלותו גרמה לו הצד השוה שבהן שהן בעמך אף אני אביא נשיא והכא ליכא למיפרך שכן משונין דהא נשיא נמי משונה הוא:
או נשיא וחרש – וניתי דיין מינייהו:
הניחא למאן דאמר אלהים חול אלא למאן דאמר קודש מאי איכא למימר
רש״י (2)
רש״י
אלהים חול – דהא אלהים דהכא חול הוא ולאזהרת דיין אתא:
אלא למאן דאמר קודש – וכאן הזהיר על ברכת השם מאי איכא למימר אין כאן קרא יתירא:
דתניא אלהים חול דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אלהים קודש ותניא רבי אליעזר בן יעקב אומר אזהרה למברך את השם מניין תלמוד לומר אלהים לא תקלל
למ"ד אלהים חול גמר קודש מחול למ"ד אלהים קודש גמרינן חול מקודש
בשלמא למ"ד אלהים חול גמר קודש מחול אלא למ"ד אלהים קודש גמר חול מקודש דילמא אקודש אזהר אחול לא אזהר
תוספות (1)
תוספות
גמר קודש מחול – מדאפקיה בלשון אלהים דאי מק"ו למ"ד קודש נמי לא איצטריך לגופיה דנילף מנשיא וחרש אלא איכא למיפרך מה לבשר ודם שכן דואגים ומתביישין בכך:
א"כ לכתוב קרא לא תקל
רש״י (1)
רש״י
ומשני מאן דאמר אלהים חול על כרחיך גמר קודש מחול דהא לא אשכחן אזהרה לברכת השם אלא מהכא הלכך מאן דאמר קודש גמר נמי חול מקודש ויש כאן אזהרה לדיין דיליף לה מאזהרה דקדש וקס"ד במה מצינו גמר ומשום הכי פריך דילמא אקודש הזהיר אחול לא הזהיר:
מקורות הנוסח
- נוסח הגמרא – מסכת סנהדרין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Sanhedrin – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
- רש״י על מסכת סנהדרין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Sanhedrin – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
- תוספות על מסכת סנהדרין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Sanhedrin – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.