מסכת סנהדרין דף כ״ו ע״א

מיגנזו – מתחבאין:

אוספין כשרין – דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור:

ואזלי עניים אספי להו – בשביל המעות והוו להו סוחרי שביעית ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה (ע"ז דף סב.) והכי משמע מתניתין בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית היו קורין אותן אוספי שביעית וכשרין משרבו האנסין חזרו לקרות את האוספין סוחרין ופסולין:

ארנונא – מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה:

פוקו זרעו בשביעית – שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ:

משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא – וא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא וי"ל דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן אי נמי י"ל דפקוח נפש הוא ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש:

לעבר השנה בעסיא – וא"ת היאך היו מעברין בעסיא הא עסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן פ' חזקת הבתים (ב"ב דף נו. ושם) עסיא ואספמיא וכו' וי"ל דלעבר ר"ל לחשוב והכי משמע מדקאמר כהן וחריש משמע ששביעית היתה ואין מעברין השנה בשביעית כדאמרי' (לעיל סנהדרין ד' יב.):

כריב – חריש:

אמר להו – ריש לקיש:

כהן וחורש – זה כהן הוא שחורש בשביעית דאמרי' לקמן נחשדו כהנים על השביעית:

אגיסטון – שכיר וקרקע של נכרי הוא א"נ משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש:

אגיסטון אני בתוכה – פ"ה לשון ראשון שכיר אני בתוכה וקרקע של נכרי הוא ולא נהירא דאמרינן בגיטין (דף סב. ושם) אין עודרין עם הנכרי בשביעית ע"כ נראה כפירוש אחר שפירש הקונטרס משום ארנונא:

כסח – זומר כרם:

עקל – דדורתא וצריכה לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה:

הלב יודע – לבו יודע אם לעקל נתכוין או לעקלקלות:

לעקלקלות – לעבור על דת:

לעקל בית הבד אני צריך – וקשה דמ"מ מה בכך מ"מ הוה משביח הכרם דהכי אמרינן פרק כלל גדול (שבת דף עג: ושם) הזומר וצריך לעצים חייב שתים משום קוצר ומשום נוטע הכא נמי לחייב משום עבודת נוטע וי"ל דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה דליכא לחייבו משום נוטע כדאמרינן גבי שבת דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא מתעבדא מחשבתו אבל גבי שביעית אין לאסור רק היכא דמשביח הקרקע אבל הכא קשיא ליה וכה"ג שרי כדאיתא פרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פ:):

תעלה – דתרומה בטילה באחד ומאה והשביעית יאכל זר קודם זמן הביעור:

לפחות – ממאה דהויא ליה מדומע ואסורה לזרים:

ימכרו לכהן – דהא שרייה לי' תרומה:

בדמי תרומה – כלומר בזול דתרומה אין דמיה יקרים כחולין לפי שאינה ראויה אלא לכהנים כלומר ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם לכהן בחנם דמותר למכור שביעית ע"מ לאכול היא ודמיה קודם הביעור:

ימכרו לכהנים בדמי תרומה – וא"ת והא אסור לעשות סחורה בפירות שביעית כדאמרינן במסכת ע"ז (דף סב:) לאכלה ולא לסחורה וי"ל דסחורה היינו כשמוכרה בשוק כעין חנות דדמי לסחורה אבל פעם א' כעין אקראי בעלמא ליכא משום סחורה:

נחשדו כהנים – להשהות שביעית אחר זמן הביעור דמורו בה היתירא משום דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו והשביעית נמי קדושת הארץ היא:

אמרי – ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון עליה דריש לקיש:

טרודא הוא דין – קנתרן הוא זה ומטריח בדבריו:

כי מטי התם – לעלייה שמעברין בה שנה כדאמרינן בפ"ק (דף יא.):

החשודין על השביעית – שנעשו סניגורין לרשעים:

שלשה רועי בקר – בפרק כהן גדול (לעיל סנהדרין דף יח:):

קשר רשעים הוא – והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת על ידיהן דבעינן ב"ד נימנין וזה אינו מנין:

דא עקא – שאתה קורא אותן רשעים:

שבנא – ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה:

השלימו – לעובדך:

ידרכון קשת כוננו חצם וגו' – על שם שע"י החץ הוא מבקש להמית את אדוניו בלשון הרע הכתוב שם:

לא תאמרון קשר – אל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב:

בקברי בית דוד – שהיה מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו בקבורת המלכים:

צנוף יצנפך צנפה כדור – סבב יסבבוך חיילות כדור כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים סיפיה דקרא שמה תמות ושם מרכבות כבודך קלון בית אדונך:

כי הוה – שבנא נפיק עם סיעתו לצאת מירושלים ולהשלים עם סנחריב:

כדור אל ארץ רחבת ידים – פ"ה כדור כשורה יסובבוה חיילות פ"א כגר שהוא גולה ל' דירה כמו מדור באהלי רשע (תהלים פד) ל"א ככדור פלוט"ה בלע"ז כמו הכדור והאמום (לקמן סנהדרין דף סח:) ואע"ג דלא כתיב ככדור מ"מ אשכחן כי האי דרשה דכתיב (קהלת י״ב:י״א) דברי חכמים כדרבונות ודרשינן (ירושלמי סנהדרין פ"י) ככדור של בנות שזורקין זו ליד חבירתה כך אדם מוסר דברי תורה לחבירו ולתלמידיו זה לזה ומתפקחין זה מזה ולא כתיב ככדרבונות: