מסכת סנהדרין דף כ״ד ע״א
תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת סנהדרין בדף היומי · משנה מסכת סנהדרין
בעדים פסולין ודיינין כשרין מיגו דפסלי עדים פסלי נמי דייני סיפא בדיינין פסולין ועדים כשרין דמיגו דפסלי דיינין פסלי נמי עדים
רש״י (2)
רש״י
בעדים פסולים ודיינין כשרין – בעל דין פוסל הדיינין והעדים ונמצאו דבריו אמת על העדים ומשום הכי מהימנינן ליה אפי' לגבי דיינין:
סיפא – שנמצאו דבריו אמת על הדיינין שפסולין הם ומשום הכי מהימנינן להו אעדים אליבא דר"מ ורבנן לית להו מיגו:
מתקיף לה רבא בשלמא מיגו דפסלי עדים פסלי נמי דייני איכא בי דינא אחרינא אלא מיגו דפסלי דייני פסלי נמי עדים והא עדים תו ליכא
רש״י (1)
רש״י
איכא בי דינא אחרינא – ואינו נוגע בעדות:
לא צריכא דאיכא כת אחרת
הא ליכא כת אחרת מאי הכי נמי דלא מצי פסלי היינו דרב דימי
איכא בינייהו מיגו דמר סבר אמרינן מיגו ומר סבר לא אמרינן מיגו
רש״י (1)
רש״י
רבין סבר – אמרינן מיגו בעלמא כדקיימא הכא טעמא משום מיגו הוא ואי לאו הכי הוא לא הוה פסיל רבי מאיר ולרב דימי לא אמרי' מיגו בעלמא:
גופא אמר ר"ל פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו
איני והאמר עולא הרואה את ר"ל בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה
רש״י (1)
רש״י
וטוחנן זה בזה – מטיח ומקיש זה בזה אלמא חריפא טובא הוה מקרי ליה לר' מאיר דרך ענוה פה קדוש:
אמר רבינא והלא כל הרואה ר"מ בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה
רש״י (1)
רש״י
אמר רבינא – ומאי תמהא והלא ר' מאיר עוקר הרי הרים הוא כלומר אלים וגבר טפי טובא:
הכי קאמר בא וראה כמה מחבבין זה את זה
רש״י (1)
רש״י
בא וראה כמה – כלומר לא אתמוהי קא מתמהי אלא הכי קאמר בא וראה כמה בני ארץ ישראל מחבבין זה את זה דהא ריש לקיש חריף וחכים טובא הוה וקרי ליה לר' מאיר פה קדוש דקא מחבב ליה ומיישב את הדבר להתקיים:
כי הא דיתיב רבי וקאמר אסור להטמין את הצונן אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי אבא התיר להטמין את הצונן א"ל כבר הורה זקן
רש״י (2)
רש״י
להטמין את הצונן – מים צונן ומתיירא שלא יוחמו אסור להטמינן בחול צונן (לצורך שבת) [בשבת]:
הורה זקן – ר' יוסי דאזלינן בתריה:
אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבין זה את זה דאילו רבי יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי דהא ר' ישמעאל בר' יוסי ממלא מקום אבותיו הוה והיה כפוף ויושב לפני רבי וקא אמר כבר הורה זקן
רש״י (1)
רש״י
ממלא מקום אבותיו – חשוב כאביו:
א"ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא, ז) ואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים נועם אלו ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה
רש״י (1)
רש״י
מחבלים – בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני א"י נוחין יחד ומעיינין יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יוצאה לאור:
(זכריה יא, יג) ויאמר (אלי) אלה [שני] בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה יצהר אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית ושנים זיתים עליה אלו ת"ח שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית
רש״י (1)
רש״י
משמנין – נוחין כשמן:
(זכריה ה, ט) ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה האיפה בין השמים ובין הארץ ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל
רש״י (4)
רש״י
איפה – זה יצר הרע:
שתי נשים – חנופות וגסות הרוח:
ורוח בכנפיהם – לשון גסות הרוח:
ככנפי החסידה – זו חנופה שמראין עצמם חסידים:
וגסות הרוח לבבל נחית והאמר מר עשרה קבין גסות ירדו לעולם תשעה נטלה עילם ואחת כל העולם כולו
אין לבבל נחית ואישתרבובי דאישתרבב לעילם דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית בארץ שנער ש"מ
רש״י (1)
רש״י
לבנות לה בית – ולא כתיב (להם) אלמא האחת לבדה נתישבה שם:
והאמר מר סימן לגסות הרוח עניות ועניות לבבל נחית מאי עניות עניות תורה דכתיב (שיר השירים ח, ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה אמר ר' יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד
רש״י (1)
רש״י
עניות תורה – בעילם היא דניאל בעילם הוה דכתיב (דניאל ח׳:ב׳) ואני (הייתי) בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ולא רבץ תורה עזרא הוה בבבל ולמד חק ומשפט בישראל:
מאי בבל א"ר יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (איכה ג, ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל:
רש״י (1) · תוספות (1)
רש״י
במחשכים הושיבני – שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם:
תוספות
בלולה במקרא ובמשנה וכו' – פירש רבינו תם דבתלמוד שלנו אנו פוטרין עצמנו ממה שאמרו חכמים (מסכת ע"ג דף יט.) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בש"ס אע"פ כן אנו קוראים בכל יום פרשת התמיד ושונים במשנת איזהו מקומן וגורסין רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות וכו':
מתני׳ אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנים עלי שלשה רועי בקר ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו
רש״י (2)
רש״י
מתני' נאמן עלי – להיות דיין:
אבא – פסול מן התורה לדונני לא לזכות ולא לחיוב דנפקא לן בפירקין (דף כז:) מלא יומתו אבות על בנים וגו':
היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכ"א אין יכול לחזור בו:
רש״י (1)
רש״י
דור לי – לשון שבועה:
גמ׳ אמר רב דימי בריה דרב נחמן בריה דרב יוסף כגון דקבליה עליה בחד
רש״י (2) · תוספות (1)
רש״י
יכול לחזור בו – ולישאל שבועה גמורה:
גמ' דקבליה עליה בחד – דיינא ואע"ג דאיכא תרי אחריני בהדיה א"ר מאיר יכול לחזור בו:
תוספות
אמר רב דימי כגון דקבליה עליה בחד – פירש הקונט' דאפילו הכי קאמר ר' מאיר דיכול לחזור בו ולא נהירא דכיון דלרבותא נקטיה הוה ליה למימר לא צריכא כו' דמדקאמר כגון משמע דדוקא קא אמר כגון דקבליה עליה בחד על כן נראה דאמילתייהו דרבנן קאי דדוקא כגון דקבלוה עלויה בחד דחדא לריעותא הוא דאיכא קאמרי רבנן דאינו יכול לחזור בו אבל אי קבליה עליה כבי תרי יכול לחזור בו אף לרבנן כיון דאיכא תרתי לריעותא:
אמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת במחול לך אבל באתן לך דברי הכל יכול לחזור בו ורבי יוחנן אמר באתן לך מחלוקת
רש״י (3)
רש״י
במחול לך – אי תובע אמר לנתבע נאמן עלי אבא או אביך אם יזכוך יהא מחול לך התם קאמרי רבנן אינו יכול לחזור בו דהא זכה זה במה שבידו מכיון שיצא זכאי:
אבל באתן לך – דנתבע אמר לתובע אם יחייבוני אבא או אביך אתן לך:
דברי הכל יכול לחזור – דהואיל והממון בידו אין בו כח לתובע להוציא אלא בדיינין כשרין:
איבעיא להו באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו או דילמא בין בזו ובין בזו מחלוקת
תא שמע דאמר רבא מחלוקת באתן לך אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו
אי אמרת בשלמא באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו רבא דאמר כרבי יוחנן אלא אי אמרת בין בזו ובין בזו מחלוקת רבא דאמר כמאן
רבא טעמא דנפשיה קאמר
איתיביה רב אחא בר תחליפא לרבא היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך רבי מאיר אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו
רש״י (1)
רש״י
טעמיה דנפשיה קאמר – ופליג אתרוייהו:
מקורות הנוסח
- נוסח הגמרא – מסכת סנהדרין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Sanhedrin – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
- רש״י על מסכת סנהדרין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Sanhedrin – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
- תוספות על מסכת סנהדרין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Sanhedrin – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.