מסכת נדרים דף ע״ח ע״ב

צריכין קידוש – דכתיב (ויקרא כ״ג:ד׳) אשר תקראו אותם במועדם:

שבת בראשית אין צריכה קידוש – דחיילא וקדשה מאליה:

מועדי יי' צריכי' קידוש ב״ד – שצריכי׳ לקדש ניסן לעשות בו פסח בט״ו בו:

ואין שבת בראשית צריכה קידוש – שאין צריך לקדש יום ראשו׳ לקדש בשביעי בו לשבת:

מועדי יי׳ צריכים מומחי׳ – כדכתי׳ (ויקרא כ״ג:ד׳) אלה מקראי קדש אשר תקראו אותם קרי ביה אתם משה ואהרן דמומחי׳ נינהו:

ואין נדרים צריכי׳ מומחין. ולהכי סמך פ׳ נדר׳ למועדי׳ לדרוש כן וע״כ תלתא הדיוטו׳ בעי׳ כדפי׳ (ע״א ד״ה להכשיר) מדאצטרי׳ ראשי המטו׳ ליחיד מומחה:

השותק על מנת למיקט – שאינו שותק כדי לקיים הנדר אלא שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים שהיא סבורה שהוא שותק על מנת לקיימו:

השותק ע״מ למקט – שתצטער אשתו ובדעתו לבטל לה אחרי כן:

אימתי [אמרו] מת הבעל כו' – היינו ברייתא דאייתינן ריש פרקין (לעיל נדרים סח.):

מאי לאו – הא דתנן שמע ושתק ע׳׳מ למיקט וקתני דהוי שתיקה מעליא ומהשתא הוא לסמיך אדבסמוך דאי בעי"מ לקיים היינו שמע וקיים:

שותק לקיים – כמו לקיים בהדיא ואין יכול להפר:

אפי' מכאן עד י' ימים – יכול להפר הואיל ולא היה דעתו לקיים:

מאי לאו בשותק על מגת למיקט – וכגון דאמר לחד דלמיקט עביד דכי מת ביום שלאחריו אין יכול להפר ותיובתא דרבי חנינא:

לא בשותק על מגת לקיים – ולכך אינו יכול להפר:

היינו או שמע וקיים – ותרי זימני למה לי:

בשותק סתם – ולחומרא אזלינן: