מסכת נדרים דף נ״א ע״א

דבכל גריוא דבעינא – באיזה מדה שארצה אקח:

חפייה כופרא – זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים:

ליכיל לי – ימוד לי:

דרשינא בך – כלומר שאתה חייב לי:

טחייה כופרא – טחו בכופרא:

דיקולא – סל גדול:

דרשינא בך – שהלויתיך ומילי דבדיחותא היה אומר:

שתינא חמרא ברקודא דאבוך – שאביך ירקד:

ובקירקני דאמך – במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס:

ברקודא דאבוך ובקורקני דאימך – כמו מרקדים טרפיי"ד:

מאי תועבה – עשו שניהם:

תרמי לי נטלא – תמזוג לי הכוס כמו אנטל:

תועה אתה בה – כלומר שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות:

תועה אתה בה – שמניחין נשותיהן והולכין אצל משכב זכור:

[מאי תבל – דכתיב] ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא (ויקרא יח):

כי עניינא קמא – תיתי דביתכי תירמי לי ולדידיה א"ל קום רקוד לי:

וכי תבלין יש בה – כלומר יש בביאה זו טעם מבאחרות שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה:

תבלין יש – בביאה זו משניא הדא ביאה מכל ביאות:

זו מאי היא – ומפרש ביבמות (דף לז:) באיש הבא על נשים הרבה וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה והולידה בת נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו על זה נאמר ומלאה הארץ זימה כלומר זו מה היא שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו:

לא יכיל בן אלעשה למיסבל – אותו זילותא של רבי לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו:

מאי בן אלעשה – כלומר מנין דהוה עשיר:

פיזר מעותיו – שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כ"ג:

תספורת יחידתא – שאין כמותה:

הרמוצה קרא קרקוזאי – דלועין של אותו מקום שאינן מתבשלין לעולם יפה:

הטמונה ברמץ – עפר של גחלים דלאו תבשיל הוא:

קרי קרקוזאי – דילועין של אותו מקום שאינו בכלל תבשיל:

דלעת הטמונה ברמץ – אינו בכלל תבשיל:

כלאים עם דלעת הרמוצה – אלמא דהרמוצה לאו טמונה ברמץ אלא שם מקום הוא ומין זרעים הוא:

כלאים – מכלל דהרמוצה לא הוי טמונה ברמץ אלא על שם מקום הוא:

מתני' ממעשה רתחתא – היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה ואינו אלא מחמשת המינין לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס:

בכל הנעשה בקדירה – אפילו מבושל באילפס אסור:

הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא במעשה רתחתא – דבר שנגמרה בקדירה ואין אסור [אלא] בדבר שנגמר בו: באילפס אסור בכל המתבשל בקדירה ואפילו גמרו באילפס:

גמ' ביורד באילפס שכבר כו' – הואיל וקודם שמניחו באילפס מבשלו בקדרה והדר מניחו באילפס כן היה מנהגן והוי יורד לקדרה ולפיכך אסור:

מן היורד באיליפס מותר ביורדי לקדרה – קודם שירד לאילפס:

מן הנעשה בקדירה – לגמרי כל בישולו שאינו יורד לאילפס כלל:

מותר בנעשה באילפס – אע"פ שהיה קודם לכן בקדרה:

מותר בנעשה בקדרה – בנגמר בקדרה:

תנא הנודר מן היורד בקדירה אסור ביורד לאילפס – אחר שירד לקדירה דיורד לקדירה משמע שירד תחלה לקדירה:

מן היורד [לאילפס] מותר ביורד לקדירה – תחילה אע"פ שנגמר באילפס דיורד לעולם משמע על שם תחלת ירידתו ולא על שמ סופו:

מן הנעשה בקדירה – משמע הנגמר הלכך מותר היורד לקדירה תחלה ונגמר באילפס:

מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת – דלא איקרי יורד בתנור אלא פת בלבד:

כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור – צ"ע דמשמע דהחילוק בין יורד למעשה ואמאי תנא כל מעשה א"כ ברישא ליתני כל יורד: