מסכת נדרים דף מ״ט ע״א

מתני' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק – מבושל מבושל כראוי:

שלוק – מבושל יותר מדאי:

קונם תבשיל שאיני טועם – כל תבשיל במשמע:

מעשה קדרה רך – שיש בה רוטב:

אבל לא בעבה – כגון דייסא:

טורמוטא הרמוצה מפרש בגמ':

רתחתא – דבר הרותח כגון רוטב וכל דדמי ליה:

היורד לקדרה – דמשמע בין צונן בין רותח:

אסור בכל המתבשלין – בין רך בין עבה:

מתני' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק – שלוק שאין מבושל יותר:

קונם תבשיל שאני טועם אסור במעשה קדירה רך – מפרש בגמרא כל מידי שנותנין בו פת לשרות קרוי תבשיל ומותר בעבה שאינו נאכל עם פת וצ"ע אמאי שני למיתני ענין אחר מרישא לפלוג בנודר מן התבשיל בלא שאומר שאני טועם ובשאר בבי כבוש ושלוק ומליח נקט דווקא שאני טועם להוסיף בו איסור וי"ל רבותא נקטי' דאפ"ה מותר בעבה וברישא מצי למיתני מבושל שאני טועם מותר בצלי ובשלוק אלא לא היה תופס חידוש [בהאי] דמבושל לא משמע בשום ייתור צלי ושלוק:

[טורמוטא והרמוצה] – מפרש בגמ':

גמ' ר' יאשיה אוסר – בצלי ובשלוק דמתקרי נמי מבושל:

רבי יאשיה אוסר בצלי ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר – ולכך לא הוי ראיה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

הלך אחר לשון בני אדם – דאין דרכם לקרות לצלי מבושל:

והא מתבשיל נדר – דמשמע בין רך בין עבה:

והא מן תבשיל נדר – ורך לא הוי תבשיל כיון שהוא רק כמים בעלמא:

האי תנא – דמתניתין דלא קרי לעבה תבשיל:

בכל מידי דמתאכלא ביה ריפתא – דמלפתין בו את הפת קרי תבשיל:

והא תניא – בניחותא:

בהיטריות רכות – בדילועין רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן:

בהיטריות – פירוש קרייאני:

איני – מי אוכלין החולין מהן:

חזא קרא דמחיתא – דלעת מונחת שם שהיה אוכל ממנה:

[איני] וכי קרי טובים לחולים וכו':

לוליבא דקרא בסלקא – תוכו של דלעת יפה לאכול עם התרדין:

לוליבא דכיתנא – תוכן של זרעוני פשתן יפים לאכלן בכותח:

ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ – משום דדבר מעולה הוא לרפואה ואסור לומר להם שום דבר שיהנו ממנו ואית דאמרי דלא ליכלו טובא וליפסדו כיתנא:

ברכיכי – מועילים לחולים:

באשוני – פירוש קשות הם רעות לחולה שאינן מבושלות כצורך:

בקרא גופה – פירוש חיצון שבקרא קשה הוא ורע לחולה:

בגויה – רך שבתוכו יפה לחולה:

לוליבא דקרא – כל דבר שהוא [רך] קרי לוליבא:

בכותח – טוב ליתן בכותח:

ודבר זה אסור לאומרו בפניהם – שמלעיגים עלינו ואומרין שאנו קובעים מילי דחוכא ואיטלולא בהש"ס ובקונט' פירש שאסור ללמוד להם שום תקנה ולא נראה:

חולין רבנן – שעוסקין בתורה ואינם נהנים מן העולם ובאים לידי חולי:

מאן חולין – דקתני לעיל שהחולין אוכלין כו':

רבנן – שמתוך שעמלים בתורה הם חלשים אבל לחולין ממש לא מעלי:

רבא לטעמיה – דרבנן איקרו חולים: