מסכת נדרים דף ל״ג ע״א

והא מן מאכל עצמו נדר – ואמאי אסור להשאילו נפה והני לאו מאכל נינהו:

הנאת מאכלך עלי – יהא אסור:

ואימא – מאי הנאת מאכלך שלא ילעוס חיטין שלו ויתן על גבי מכתו והיינו נמי הנאת מאכלך ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה:

המביאה לידי מאכלך עלי – ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל ולהכי לא ישאילנו לו:

אימא שלא ילעוס חיטין – משום הנאת מאכל לעיסתך ואפי' מחטין של מדיר עצמו:

אפי' שק וכו' ואפי' צנא בעלמא – של מדיר אסור למודר ליתן בה פירות דהנאה המביאה לידי מאכל הוא ואסור:

סוס לרכוב עליו – לילך לבית המשתה:

או טבעת ליראות בה – בבית המשתה כדי שינהגו בו כבוד והיינו הנאה:

מיפסק ומיזל בארעיה – שהולך דרך קרקעו לבית המשתה ומקצר דרכו:

מהו – מי הוי הנאה המביאה לידי מאכל בכל הני או לא:

צריכא למימר – דשרי הא ליכא הנאה כלל:

וקתני משאילו – וש"מ דשרי:

לא לעולם – אפי' שלא ליראות בה ובדין הוא דלא היה צריך למיתני משאילו:

אלא איידי וכו' – ומהא ליכא למשמע מינה:

וטבעת להראות בו – כאדם עשיר בבית המשתה וע"י כך יתנו לו מנה יפה:

מתני' מקום שמשכירין – שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות אסור למדיר להשאילו דכיון שנוהגים להשכיר מיחזי כהנאה המביאה לידי מאכל ואסור:

גמ' מכלל דרישא – דקתני לא ישאילנו נפה וכברה הוי אע"פ שאין משכירין כלומר שאין נוהגין להשאיל בשכירות אע"ג דלא הוי הנאה גמורה דכיון שאין משכירין מאי קא מהני ליה אם זה לא ישאילנו שכנו אחר משאילו בחנם שהרי מקום שאין משכירין הוא:

מאן תנא – דאפילו הכי אסור:

ר' אליעזר היא – אבל סיפא דקתני מקום שמשכירין אסור דברי הכל היא דהנאה גמורה היא:

מאן תנא אמר רבא ר"א היא – וא"ת תנן חדא זימנא ברישא ר"א וי"ל דמכח הך דהכא מדקדק לעיל דאתי כר"א דאי לאו האי הוה מוקמינן ליה בחצר ודכ"ע ולכך מדקדק הכא מסיפא:

מתני' שוקל לו את שקלו – המדיר יכול ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת הלשכה ויכול לפרוע חובו ואין מהנה לו כלום מדקתני פורע חובו אלמא לא מהני ליה מנכסיו דהא לא יהיב ליה בידים ממש:

גמ' אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא – שמבריח חובו מעליו ושרי:

מאן תנא – דאברוחי שרי: