מסכת נזיר דף מ״ד ע״א

יכול – באחותו שהוא מותר אבל לא בשל אחרים לא בשדרה ולא בגולגולת על שאר קרובים:

שגופה תלוי בה – בשדרה וגולגולת שבכך עיקר הגוף תלוי או בזה או בזה אף כל בשאר קרובים יכול ליטמא או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואע"פ שהוא חסר משאר הגוף וש"מ דמותר ליטמא לאביו אע"פ שהוא חסר ותיקשה דרב חסדא דהאיכא ר"א בן יעקב דקאמר נמי הכי ושמע מינה דלכולי עלמא לית להו דרב חסדא דאמר בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר:

הא נמי ר"י היא – כלומר הוא דאמר כר"י ורב [חסדא] דאמר כי האי תנא:

דתניא מעשה שמת אביו של רבי יצחק הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את רבי יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו – מהו ליטמא ולהביאו בקברי אבותיו:

ובאו והודיעוהו לאחר ג' שנים ושאל את ר' יהושע בן [אלישע] – זקנו שהיה רוצה לקברו בקברי אבותיו ואמר לו לאביו בזמן שהוא שלם:

ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר – ולאחר שלש שנים אי אפשר לו שאינו חסר:

חומר בטומאה ובתגלחת שסותרין – טומאה בהדיא כתיב והימים הראשונים יפלו ותגלחת שסותרת שלשים כדאמרינן לקמן משום דבעינן גידול שיער כדי גידול שיער סתם נזירות שיהא השער בשעת תגלחת מצוה:

והיוצא מן הגפן אינו סותר – בהדיא ממעטינן ליה בגמ':

מתני' וטומאה ותגלחת הותרו – בתגלחת מצורע ובמת מצוה:

חומר ביוצא מן הגפן שלא הותר מכללו – לאסור יין מצוה כיין הרשות שאם נשבע שאשתה ואח"כ נדר בנזיר אסור [ביין] ותגלחת הותרה בתגלחת מצורע [כדאמרינן לקמן] (דף נח.) מראשו וטומאה הותרה במת מצוה:

שהטומאה סותרת את הכל – אפילו בנזירות מרובה:

וחייבין עליה קרבן – אשם ותורין או בני יונה:

ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום – ואפילו בנזירות מרובה:

גמ' ת"ל לאביו ולאמו לא יטמא – מכדי כתיב על כל נפשות מת לאביו למה לי אלא להכי הוא דאתא דלאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:

ויין יותר מכללו – כגון גבי יין מצוה שנשבע עליו לשתותו מק"ו ומה טומאה כו':

לאסור יין מצוה – שנשבע עליו כיין רשות וכדר"ש בפ"ק דמסכתין (דף ג:) והאי דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו משום דלא חל עליו מעולם נזירות משום דנשבע ועומד מהר סיני הוא ומותר מכללו לא קחשיב ליה אלא היכא דחייל ואח"כ מישתרי בהו:

ויין יותר מכללו – למי שנשבע שאשתה:

אמר קרא מיין ושכר – דמיותר כדאמרינן בפ"ק (לעיל נזיר דף ג:):

כי טמא – (מעיקרו סותר כי טמא) נזרו מיעוטא הוא:

ומה טומאה שלא עשה מטמא כמיטמא – שהמטמא את הנזיר אינו עובר עליו וכדמוכח בסמוך:

תגלחת שעשה בה מגלח כמתגלח – שהמגלח את הנזיר עובר בלאו כדלקמן תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעביר ליה אחר:

שלא עשה מטמא כמיטמא – מטמא הנזיר אינו לוקה:

שעשו בה המגלח – את הנזיר כמתגלח כנזיר עצמו וילקו שניהן כדדרשינן בסמוך:

אמר קרא וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו – מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו:

אמר קרא ראשו – גבי מצורע להתיר מצורע נזיר:

אמר רחמנא ראשו וזקנו – דמייתרי כדאמרינן לעיל להתיר למצורע נזיר לגלח:

בעינן גידול שיער – כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו וליכא:

תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור – וא"ת טומאה תוכיח וי"ל מה לטומאה שכן סותרת את הכל:

מידי הוא טעמא – דתגלחת דסותר אלא משום דבעינן דתיהוי ליה גידול שיער ואילו הכא גבי יין למה ליה למיסתר הא קאי שערו דחזי לגילוח:

ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת – וא"ת מה לתגלחת שכן עשה בה מגלח כמתגלח תאמר [ביין] שלא עשה משקה כשותה וי"ל דמהאי טעמא נעשה בו משקה [כשותה] אבל בתר דמשני דיין [אינו סותר] דין הוא דלא נעשה בו משקה כשותה הואיל דלא סותר: