מסכת מנחות דף ל״ד ע״א

והילכתא כרב ושמואל לחומרא – ומצריך מזוזה לתרוייהו דס"ל כרבי יוסי:

לול הפתוח מן הבית לעלייה – זהו דרכן ארובה באמצע העלייה ועולין לה מן הבית במעלות ועושין ד' מחיצות סביב המעלות למטה כדי שלא ירד אדם מן העלייה לבית כי אם ברשות בעליה ועושין פתח במחיצות וכן עושין בני עליה ד' מחיצות סביב הארובה למעלה ובהן פתח:

אם יש לו ב' פתחים – אחד בבית ואחד בעלייה כדפירשתי:

אע"ג דרגיל בחד – מינייהו טפי דהא דאמרן לעיל הלך אחר הרגיל ה"מ כגון תרי בבי ורגיל בחד בטילה אידך לגביה אבל תלתא לגבי חד לא בטלי ל"א מתשובת הגאונים הלך אחר הרגיל שהיה רגיל שבני אדם רגילים לצאת ולבא בו ולמעוטי פתחא דרבי שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל ב' פתחים או ג' לחדר אחד וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אחד בחדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה. ואף על פי שנתמעט תשמיש ואינן צריכין עכשיו לכולן אלא לאחד מהן:

דאקרנא – בקרן זוית של בית:

והא אין לה פצימין – מזוזות אלא ראשי הכתלים:

עדי – הרי כלומר אלו ראשי הכתלים הן הן פצימין:

פצים אחד – שהיה הפתח אצל הזוית וציר הפתח הוא הזוית ואין אצלו כלום ואין לו פצים אלא סף שסוגר בו:

כר"מ – מפרש לקמן דמחייב מזוזה לבית שאין לו אלא פצים אחד:

מאי היא – מנלן דמימין:

ביאתך מן הימין – דרך ימין לביאה:

דרך ביאתך – לביאה ולא ליציאה:

מימין בבוא איש בית ה' – כשהיה אדם נכנס לפתח עזרה מזרחי והולך למערב ה"ל אותו ארון מימין שהיה נתון אצל קיר צפוני של מזבח מימין בבוא אצל המזבח אלמא דרך ימין הויא ביאה וכל דבר הנתון דרך ביאה צריך ליתנו מימין:

מיעט הכתוב למזוזה – שאם אין בו אלא פצים אחד חייב:

שאין תלמוד לומר שתי – דמיעוט מזוזות שתים:

מ"ר כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה שאין ת"ל. משמע קצת דכתיבי מזוזות מלא בב' ווי"ן ולא מזוזת חסר דהא רבי ישמעאל אית ליה יש אם למסורת בריש סנהדרין (דף ד:) גבי לטטפת ומיהו אין ראיה מזה דה"נ אשכחן ר"ע דאית ליה יש אם למקרא בההיא דלטטפת ובפרק כל שעה (פסחים דף לו.) אית ליה יש אם למסורת:

להלן כתיבה – וכתב לה ספר (דברים כד):

ולהלן כתיב – וכתבת על האבנים:

נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה. ופירש בקונטרס גבי גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות וקשיא דהא תנן (גיטין דף יט.) על עלה של זית ועל קרן של פרה כותבין ודקאמר ספר לספירת דברים ונראה לפרש דדריש מכתיבה דפרשת סוטה או מכתיבה דמשנה תורה שהמלך כותב דכתיב (דברים י״ז:י״ח) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר והיינו נוהג לדורות ואם תאמר אדרבה נילף מגט וי"ל דמזוזה וס"ת חובת דורות ומצות. מ"ר:

ספר כריתות נוהג לדורות – כתיבת אבנים הוראת שעה היתה:

שנאמר להלן כו' – כלומר וצריך ליכתוב בדיו בין במזוזות בין בגט כמו שנאמר מפיו יקרא אלי וגו' כלומר מהאי קרא נפקא דספר בדיו בעינן:

רחמנא אמר על מזוזות – דמשמע כתבם על הסף ממש ולא באגרת:

כתיבה תמה – ואין כתיבה תמה על העצים ואבנים אלא על הספר:

והדר – שימה במזוזות:

ג"ש – כתיבה כתיבה:

ליכתבא אאבנים – יחקקה בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה:

כמה שנאמר להלן כו' פירש בקונטרס כלומר וצריכה ליכתב בדיו בין מזוזה בין גט כמה שנאמר להלן ותימה גדולה פירושו דהא מכשירין גט בסיקרא ובסם (גיטין דף יט.). מ"ר:

וכתבתם אמר קרא כתיבה תמה והדר על מזוזות. צריך הוא לדרשה דכתיבה תמה דלא מצינו למימר אמר קרא וכתבתם והדר על מזוזות דה"נ כתיבה דהתם וכתבת על האבנים ולא אמרינן וכתבת והדר על האבנים אלא מכתיבה תמה דריש כדפירש הקונטר' דכתיבה תמה לא שייכא על האבנים לפי שאינה מתקיימת. מ"ר:

והדר ליקבעה – לאבן אסיפא בצורת הפתח ואיקיים כתיבה תמה והדר על המזוזות: