מסכת כתובות דף ט״ו ע״א

בקרונות של ציפורי – ביום השוק שסיעות ושיירות ממקום אחר באות שם:

וכדרבי אמי – דהשתא איכא רוב סיעה ורוב העיר:

נבעלת בקרונות – משמע על הקרון:

בשעת קרונות – שהשיירות באות לעיר:

כשרה לכהונה – כדקאמר והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרים עוברת שם דאיכא למימר שמהם היה:

אבל פירש אחד מציפורי – דידעינן ודאי דמן העיר היה אע"פ שציפורי עיר שרובה משיאין לכהונה:

הולד שתוקי – דבחד רובא לא מכשר:

וכי הא דכי אתא רב דימי אמר זעירי אמר רבי חנינא ואמרי לה – שלא הוזכר רב דימי כאן אלא זעירי אמר רבי חנינא דבעינן תרי רובי וכדמפרש טעמא:

הולכין אחר רוב העיר – להכשיר:

ואין הולכין אחר רוב סיעה – כגון במקום רחוק מן העיר דבודאי מאנשי הסיעה הוה אין מכשירין אותה ואפילו רובן כשרין:

וקשיא לן כלפי לייא – כנגד איפוא הדבר הזה סובב:

הני ניידי – רוב סיעה ניידי ויש להלך בהן אחר הרוב:

והני – של עיר:

קביעי – ואמרינן לקמן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואפילו אין שם אלא אחד פסולה:

ולא אחר רוב סיעה גרידתא – והכי קאמר אין הולכין אחר רוב סיעה לבדה וכל שכן אחר רוב העיר לבדה:

מ"ט – אחר רוב סיעה לא:

גזרה אטו רוב העיר – דקביעי:

ופרכינן רוב העיר נמי אי עקר הבועל מביתו ואזל לגבה הוה נייד וקי"ל כל דפריש מרובא פריש:

ומשני איכא דקאזלא לגבייהו כו' ולא גרסינן מאי איכא יש שהולכת היא אצלו והוה ליה קבוע הלכך אפילו ברוב כשרים או רוב העיר או רוב סיעה פסול כרבי יהושע ומשום תרי רובי אכשרה דליכא למיגזר מידי:

דלמא אזלא איהי לגבייהו – פי' לתוך ביתם דאפילו בתוך העיר לא חשיב קבוע דדמי לנמצא בין החנויות דלא חשיב קבוע וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית ולכך פירש בקונטרס שפירש בועל מביתו וא"ת דבנזיר פ"ב (דף יב. ושם) פריך אהא דאמר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם מקן סתומה ומסיק אמינא לך אנא אשה דלא ניידא ואת אמרת לי איסורא דנייד וכי תימא ה"נ בשוקא אשכחה וקדיש התם הדרא לניחותא משמע לגבי אדם לא שייך כל דפריש מרובא פריש משום דהדר לניחותיה ולאו פירכא היא דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידש השליח אבל הכא כי אזלי אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי הוא נייד:

ולקח בשר מאחת מהן – במקום קביעות:

ספיקו אסור – דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:

ובנמצא – בשר הנמצא בשוק ולא ידעינן מאיזה פירש:

הלך אחר הרוב – הואיל והבא לפנינו לא במקום קביעות לקחה וכבר פירשה על ידי אחר וכל דפריש מרובא פריש:

דקאתי לה רובא מעלמא – וכגון שרוב סיעת טבחי ישראל כשרים באו לכאן דאיכא תרי רובי או שרוב טבחי כל המדינה ישראל דאיכא תרי רובי רוב העיר ורוב המדינה דניידי:

אלא מתשעה צפרדעים כו' – תוספתא היא במס' טהרות תשעה צפרדעים מתים ברשות היחיד ושרץ אחד כגון צב שהוא דומה לצפרדע ביניהם ונגע באחד מהן ספיקו טמא:

אלא מתשעה שרצים כו' – אף היא תוספתא במס' טהרות וקתני ברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור אלמא כמחצה דמי ולקולא דאי לאו כמחצה דמי אין כאן ספק טומאה אלא ודאי טומאה דהא רובא שרצים:

אמר קרא וארב לו עד שיהא מתכוין לו – פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה הכי דריש ליה ר"ש בסנהדרין ואמרינן התם ורבנן היכי דרשי ליה:

אמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו – לתוך חבורת בני אדם כנענים וישראלים אבל שני ישראלים עומדין ונתכוין להרוג זה (והרג זה) והתרו בו וקבל התראה ונפלה הכאה על חבירו חייב והיינו טעמא דקאמר הכא ורבנן משום דבסנהדרין הכי איתא:

פרט לזורק אבן לגו – תימה דלר' שמעון קבוע מנא ליה ואין לומר דמסקינן בפ' הנשרפין (סנהדרין דף עט. ושם) דר"ש סבר כרבי דיליף נתינה נתינה ואייתר ליה וארב לו לקבוע דאכתי לתנא דבי חזקיה מנא ליה קבוע דלית ליה דרבי דהא באין מתכוין פטור מממון:

תיפוק ליה דרובא כנענים נינהו – ולמה לי קרא ואי נמי פלגא ופלגא אכתי לא איצטריך קרא דמהיכא תיתי דניקטליה:

ספק נפשות – דיני נפשות להקל דהא והצילו העדה כתיב (במדבר ל״ה:כ״ה):

וספק נפשות להקל – תימה למ"ד התראת ספק לא שמה התראה אפילו ספק נפשות להחמיר פטור משום דהתראת ספק היא ואי למ"ד שמה התראה היכי פטרינן ליה כשנמצא שישראל הרג הא מיחייב בהכה את זה וחזר והכה את זה ובנותר כשאמרו לו אל תותיר אע"ג דספק הוא וי"ל דשאני התם שיודע בודאי שיבא לידי איסור אם יותיר או יכה שניהם מש"ה שמה התראה אבל הכא אינו יודע שודאי יבוא לידי איסור שאינו יודע את מי יכה:

דהוה ליה כנעני קבוע ביניהם – ואשמועינן האי קרא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:

הוראת שעה היתה – הך דריב"נ צורך שעה היתה או ראו שם שאר צידי היכר דברים להתיר אבל לדורות תרי רובי בעינן:

מתיב רבי ירמיה כו' – קס"ד דמשום רוב העיר גרידתא אכשרוה ואמר רב הלכה כרבי יוסי:

וליוחסין לא בעינן תרי רובי ורמינהי כו' – הוה מצי לשנויי שאני תינוק דלית לי' חזק' דכשרו':