מסכת כריתות דף כ״ה ע״א

גבול שמעתי – מאימתי נאסרת:

ר' שמעון פוטר – מאותו ואת בנו:

שחיטה שאינה ראויה – באכילה כגון הא דאסירא באכילה דהא מחיים נאסרו כולן:

אמאי פטר ר"ש שחיטה הראויה – לאכילה היא:

אמאי פטר ר"ש שחיטה ראויה היא – הקשה הר"ר משה לישני דשחט אמה ואח"כ ערפה דעריפתה זו היא שחיטתה כדאיתא פרק שני שעירי (יומא דף סד.) דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ויש לומר דמכל מקום לא היה לו לתנא לקרות ושחטה דהתם אין בברייתא ושחטה רק בעי לאשכוחי ביה מחוסר זמן במשתלח:

וכי תימא קסבר ר"ש עגלה בשחיטה כשרה – לכפרתה והויא לה שחיטה שאינה ראויה לאכילה ומשמע דשחיטה במקום עריפה קיימא:

הכשר בפרה – בפרה אדומה:

אינה כן – באשם תלוי דבהא לא פליגי רבנן אם עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר:

הא איתסרא מחיים – כשירדה לנחל איתן:

הא איתסרא לה מחיים – וא"ת ומה בכך והרי אשם ודאי דנודע עד שלא נשחט יצא וירעה ויש לומר דיש לנו לדמויי עגלה ערופה לאשם תלוי שבאה לכפר הספק שעל ספק באתה מתחלה כיפר ואם כן דמיתסר מחיים גם אחר שנודע באיסור הראשון עומדת:

עד שלא נראית לעריפה – דלא ירדה לנחל איתן:

משנערפה תקבר במקומה – נערפה אין לא נערפה לא:

תנאי היא – אי אסורה מחיים אי לא דתנא דבי רבי ישמעאל סבר מחיים אסורה:

מכשיר בפנים – אשם מצורע:

מכפר – חטאות ואשמות:

מכשיר בחוץ – צפרי מצורע:

מכפר בחוץ – שעיר המשתלח ועגלה ערופה:

תנאי היא נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ כו' אף מכשיר ומכפר בחוץ עשה מכשיר – פירוש צפורי מצורע כמכפר עגלה ערופה קשה ומנלן דמיתסרא מחיים אימא דיליף מעגלה ערופה וצפורי מצורע נאסרים לאחר שחיטה וכן קשיא פרק האיש מקדש (קדושין דף נז. ושם) דמייתי מינה דצפורי מצורע מיתסרי מחיים ובקונט' פירש כאן אלמא סבירא ליה עגלה ערופה אסירא מחיים דכי היכי דגמר מכשיר ממכפר כל שכן דגמר מכפר ממכפר עגלה משעיר המשתלח ושעיר המשתלח ודאי אסור מחיים כשאר קדשים ודוחק ור"י מפרש דמכשיר בחוץ היינו משולחת ובמקצת ספרים הוא כתיב וה"פ אף בחוץ עשה מכשיר משולחת דאסור בהנאה כמו עגלה ערופה והדר נילף עגלה ממכשיר כי היכי דאסורה מחיים הכי נמי עגלה והכי נמי שחוטה אסורה מחיים וניחא השתא הך דקדושין ועוד י"ל (בהך) התם על כרחך הך בנין אב דמכשיר כמכפר לא אתא אלא ללמד על צפורי מצורע דאסירי מחיים דאי לאחר שחיטה ל"ל מלא תאכלו לרבות השחוטה שמעינן איסור הנאה וא"ת ולא תאכלו היכי משתמע איסור הנאה והלא הוא כתוב גבי עופות טמאין דמותרין בהנאה וי"ל דגלי לן קרא דשחוטה מיתסרא סברא הוא שגם המשולחת שתאסר עד השילוח שסברא הוא ששתיהן שוות עד גמר מצוותן ואיסור שבמשולחת היינו איסור הנאה הילכך שחוטה נמי תיאסר בהנאה וכן צ"ל בסוגיא דהתם:

מה מכשיר האמור בפנים עשה בו מכשיר – אשם מצורע כמכפר כשאר חטאות ואשמות:

אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר – צפרי מצורע דאסורין בהנייה מחיים כמכפר בשעיר המשתלח ועגלה ערופה. אלמא סבירא ליה דעגלה ערופה מחיים אסירא דכי היכי דגמר מכשיר ממכפר יליף מכפר ממכפר עגלה משעיר ושעיר ודאי אסור מחיים כשאר קדשים. והכי מפרש במסכת קדושין בשילהי האיש מקדש (קידושין דף נז.):

מתני' עד שתכנס לבית הספק – ושאר ימות השנה הוא דאיכא למיחש בספק שמא חטא או שום עון או לאו אבל השתא ליכא למיחש דהא כיפר יום הכפורים:

גליון מאי טעמא דרבי אליעזר אי סלקא דעתך חובה כו' - מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר אשם תלוי בא בנדבה היינו טעמא דאי ס"ד חובה הוא בא אם כן כי מתיידע ליה ודאי אמאי מייתי חטאת והלא כבר יצא ידי חובתו אלא ודאי נדבה הוא כדורון עולה ושלמים. עכה"ג:

גמ' להגן עליו – מן היסורין עד שיוודע לו:

דלמא אשם תלוי – מדקיל כולי האי דאתי על הספק איכא למימר נמי דדינו כעולה ושלמים דאתו בחובה כגון עולת ראייה ושלמי חגיגה ואתו בנדבה אשם תלוי נמי אתי בחובה ובנדבה: