מסכת גיטין דף פ״ד ע״א

מסתברא בין לר' אליעזר בין לרבנן כיון דפסקה פסקה – פי' ומגורשת לעולם ואע"ג דלמאי דבעי למימר לרבי אליעזר או דלמא לא שנא משמע דבעי למימר דאין הגט חל אלא אותו היום כמו חוץ מפלוני דלא חל אלא מעלמא מ"מ לישנא דפסקה משמע לגמרי והא דקאמר לקמן (גיטין דף פו.) לעולם לאפוקי (מדרבא אמר רב נחמן) לאו לאפוקי ממש אלא שופרא דשטרא אתקין מיומא דנן ולעלם שלא תטעה לומר שאינה מגורשת אלא אותו יום:

מאי קאמר – האי לא תינשא דקאמר למאן קאמר לאותו פלוני או לכל אדם:

לא תינשא לו – כדמפרש שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה ואין לך לעז גדול מזה:

ואם ניסת לאחר לא תצא – שלא להחזיק תנאי זה:

ומשום הך גזירה לא מפקינן לה – בתמיה והא לא איתקיים התנאי ובטל הגט:

אלא א"ר נחמן ה"ק – וא"ת דמעיקרא לא אמר כך וי"ל דמעיקרא סבר דאפקעי רבנן קידושין מינה ולבסוף חזר בו שאין נראה לו סברא דבשביל חששא מועטת כזו יפקיעו רבנן קידושין:

ה"ג אלא אמר רב נחמן הכי קאמר הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תינשא לו משום גזירה שמא יאמרו נשיהן נותנין במתנה ואם ניסת לו לא תצא - שאין כאן איסור אלא חשש לעז בעלמא:

הא לאחר תינשא – והוי גיטא הואיל ולא אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני אלא ע"מ שתנשאי לפלוני סוף סוף הא בעיא לקיומי תנאה:

וכי תימא אפשר דמיגרשה – מן השני היום ולמחר תינשא לאותו פלוני לקיים תנאה:

ולהא דפליגת עליה דרב יהודה קמדמית לה – דלא חיישת דלמא לא מיקיים:

שמא יישן למחר – ונמצא שעבר על נדרו:

ומיגרשה למחר ומקיים לתנאיה – דהשתא לא שייך שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה כיון דנישאת לאחר בינתים:

ורב נחמן אמר יישן היום – ולמחר יתקיים תנאו ולא יישן:

דאי בעי מבריז נפשיה בסילותא – ינקוב בשרו תמיד בקוץ:

בדידה קיימא לאגרושי – בתמיה:

הכא בדידה קיימא לאגרושי – אע"ג דכיון שאינה יכולה לקיים תנאה הויא אשת איש לזה שנשאת לו עכשיו מ"מ אינה יכולה לקיים תנאה ולינשא בלא גירושין דלעולם צריכה גט מספיקא שמא יתקיים תנאה ותנשא גם לשני ע"י מיתת הראשון או יגרשה וקשה לרבי יהודה והא ודאי בדידה קיימא לאיגרושי שיכולה לומר מאיס עלי וכייפינן ליה ולפי פי' רש"י ורבינו תם דלא כייפינן ליה ניחא ועוד קשיא דכייפינן ליה לגרשה שהרי היא עליו באיסור אשת איש וא"כ מאי קאמר אטו בדידה קיימא לאיגרושי ואי הוה מפרש בדידה קיימא לאיגרושי ולאינסובי דודאי אין בידה שישאנה זה הוי אתי שפיר אך אין הלשון משמע כן וי"ל כיון דמכל מקום יכול הבעל לדחותה לא בדידה קיימא לאיגרושי:

מפליגה – דוחה אותה לצערה בדברי הבאי:

מתני' נמי דיקא – בב"מ בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף צד.):

אפשר דאכלה ולקיא – ולבן תימא גופיה תנאו קיים:

כלל לאתויי בשר חזיר – קתני כלל אמר ר' יהודה בן תימא:

כזה גט – דקאמר ר' יהודה בן תימא:

למעוטי בשר חזיר – דה"ק כזה גט דאי אפשר לקיימו כלל הלכך תנאו בטל אבל לעבור על דברי תורה אפשר לקיימו באיסור ותלקה על שעברה:

שתבעלי – גרסינן גבי פלוני וגבי אביו ואביך גרסינן שלא תבעלי:

שתבעלי – בין בזנות בין בנשואין:

אין חוששין שמא נבעלה להם – כלומר מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להן ויבטל הגט אבל אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם:

ואילו גבי אבא ואביך שתבעלי לא קתני – דניהוי תנאה אלמא לא הוי תנאה:

לאביי ניחא כו' – [משום דלדידיה לר' יהודה בן תימא אפילו לא יתקיים הרי זה גט אלא לרבא קשיא דהא אמר] אפילו רבי יהודה בן תימא מודה בה:

על מנת שתעלי לרקיע אינו גט – בהשוכר את הפועלים בסופו (ב"מ דף צד.) גרסינן אם נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט ותימה היאך יכול לקיימו וי"ל ע"י שם קשה להרב ר' אלחנן דהוה לן למילף מתנאי בני גד ובני ראובן שיכול לקיימו אבל היכא שלא יוכל לקיימו כי הכא הוה לן למימר דאף על גב דתנאי בטל מעשה קיים כי היכי דילפינן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קו) דבעינן שיוכל לעשות ע"י שליח וי"ל דהתם לא ילפינן אלא שהמעשה יכול לעשות ע"י שליח אבל תנאי אין לחוש אם לא יוכל לעשות ע"י שליח או אינו יכול לעשות כלל:

על מנת שתבעלי לפלוני ואילו לאבא ולאביך לא קתני – יש ספרים שהוגהו בברייתא ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תבעל להם משום דקשיא להו מאי דייק ואילו לאבא ולאביך לא קתני אבא ואביך מאן דכר שמייהו מיהו משום כן אין צריך להגיה דשפיר דייק מדקתני ע"מ שתבעלי לפלוני משמע דוקא לפלוני דלא חשיב הפלגה בדברים במה שיש שם איסור פנויה אבל אבא ואביך לא:

אמר לך רבא – לא דמיא לבשר חזיר דאילו בשר חזיר בידה לקיימו באיסור ושתבעלי לפלוני נמי אפשר דמשחדא ליה בממונא ואם אינו רוצה לבועלה באיסור ישאנה ויבעול בהיתר אלא אבא ואביך בדידה קיימא:

לרבא כלל – דקתני רבי יהודה בן תימא:

לאתויי אבא ואביך – דהוי נמי א"א לקיימו:

כזה למעוטי בשר חזיר – דאפשר לקיימו הוא: